דג הטונה נחשב לדג בריא במיוחד, הוא עשיר בחלבון ודל בשומן, מככב בשפע של מתכונים ומנות ונוח מאד כשנמצאים בחוץ שעות ארוכות, בין אם בשירות צבאי, בטיול או אם שומרים מסורת ונוסעים לחו"ל.
עם זאת, שימורי טונה עלולים בסופו של דבר לשעמם, אותו מרקם ואותו טעם, מה כבר אפשר לחדש?
קשה להאמין אבל כבר חלפו כמעט עשרים שנה מאז שרשת "ריבר" פרצה לחיינו עם טעמים אסיאתים המותאמים לחיך הישראלי. הסניף הראשון היה בראשון לציון ולאחריו נפתחו סניפים נוספים, חלקם כשרים ו2 סניפי סושי בר במרכז וויצמן ובדיזינגוף סנטר.
לקראת חגיגות העשרים, הסניף הוותיק ביותר בראשון לציון, שהוא גם אחד מהסניפים הכשרים, עבר חידוש ורענון גם של העיצוב וגם של התפריט.
המראה החדש של "ריבר ראשון לציון" כולל אווירה עכשווית בעזרת רצפה בגווני בטון, גופי תאורה סימטריים, דלתות ומסכי רשת המזכירים את מבנה הבתים ביפן, וכלי הגשה ייחודיים בעיצובים דמויי אבן המתכתבים עם אזורי הישיבה השונים.
החידושים כמובן לא פוסחים על התפריט ולצד מנות קלאסיות ואהובות ישנן מנות חדשות.
גולת הכותרת של חידוש המסעדה הוא חדר האירועים הפרטי בקומה נפרדת, המסוגל לארח בנוחות עד חמישים אורחים, כולל סדנאות יפניות או הודיות.
פתחנו את הערב ב"ריבר" בקוקטיילים מן הבר, וכיאה לקו המנחה אותנו של "שילוב קלאסיקות וחידושים" טעמנו את ה"אפרול שפריץ" הקלאסי, ולצידו "הוואי מאמא" המתקתק שהביא את האווירה הטרופית.
את הארוחה פתחנו בתאילנד פינת ראשון לציון עם משקה ממגוון המשקאות הקרויים על שם אתרים אהובים כמו קוסמוי וקופיפי. הבחירה שלי היתה "קופנגן" על בסיס מלון קוקוס. המשקה היה סמיך ומרענן במיוחד, והשלים את סלט העוף התאילנדי שהיה קערה עמוסת כל טוב- ירקות, כוסברה ונענע, פרגית, צ'ילי ליים וקריספי שאלוט. הכל קצוץ קטן קטן ועושה שמח גדול גדול. מנה מרעננת ביותר, אפשר היה לאכול קערה כזו לארוחת צהרים.
אי אפשר להגיע ל"ריבר" ולא לטעום סושי, ואנחנו הלכנו על שניים מהמיוחדים – "סלמון צ'ימיצ'ורי" – עם אבוקדו וצ'ימיצ'ורי פונזו, וKINGO – שחיתות של כבד אווז, שיטאקה בטריאקי, אספרגוס, בצל ירוק, פנקו בטטה ואיולי כמהין. יוקרה פוגשת טעם. סושי כבר הפך למנה כמעט עממית בישראל, ילדים אוחזים במקלות אכילה כאילו נולדו ביפן וזו תמיד חוויה מלבבת לטעום סוגי סושי שיוצרים חווית אכילה וטעמים חדשה.
לסיום החלק הראשון של הערב טעמנו גם את אחת הקלאסיקות של "ריבר" – סלט ה"סום טאם" – פאפייה, מנגו ירוק (בעונה), בצל סגול ונתחי דניס פריך בתיבול עשיר טעמים של כוסברה, נענע, צ'ילי וליים. לי, כפולניה קלאסית הסלט היה לי חריף וצוות המקום אישר לי שבהתאם למדיניות התאמת המנות לחיך הישראלי, שמתקשה לעיתים להתמודד עם החריפות התאילנדית המקורית , ניתן לשחק עם דרגות החריפות בהתאם לסועד.
למנות עיקריות הזמנו מנה אחת קלאסית ממחלקת "גריל אורז" – "עוף קשיו" – נתחי עוף מטוגנים עם בצלים, פטריות, בצל ירוק, גמבה, קשיו וקרמל למון גראס בשביל הטאצ' המתקתק. המנה הוגשה עם אורז מעוטר בנצנוצי ביצה, מנה עשירה וקלילה עם שילבים מוכרים. המנה החדשנית יותר שהזמנו הייתה ממחלקת הווק בתפריט – "פאד סי יו" – אטריות אורז, פילה בקר (בנתחים מכובדים מאד בדרגת צלייה מצויינת), פטריות שיטאקה ושמפיניון, ושאלוט קריספי. מנה מכובדת בגודלה, משביעה ומגוונת מרקמים.
בתפריט הקינוחים מופיעים קינוחים שאינם קשורים בהכרח לאסיה כמו קרם ברולה או וופל בלגי. בחרנו מהם שניים – "כדור קוקוס" – סורבה קוקוס עטוף בשבבי פקאן מזוגג ברוטב מייפל ו" עוגת פאדג'" ביתית ונימוחה ללא קמח, רק שוקולד.
הבחירה שלי מבין השתיים היייתה זו עם הקוקוס קודם כל בגלל הקו המנחה של ארוחה אסייתית שאליה הקוקוס מתחבר יותר מאשר שוקולד, ושנית כי לפאדג' השוקולד העשיר הצטרפה גלידת ווניל שעקב כשרות המקום היתה פרווה, מה שפחות מועדף עלי. מבחינתי העוגה יכלה לעמוד בזכות עצמה על כל השוקולדיות הניגרת שלה.
סיימנו בספל אספרסו וקנקן תה שאף הוגשו בכלים תואמים לאווירת המקום והעיצוב.
"ריבר" – מסעדה אסיאתית
סחרוב 26 ראשון לציון
שעות פתיחה – ימים א-ד: 12:00-24:00
ה: 12:00-01:00
ו: 12:00-חצי שעה לפני כניסת שבת
חצי שעה מצאת שבת-01:00
גישה לנכים: יש
עסקיות : יש
אירועים: עד 50 איש בחלל ייחודי נפרד
משלוחים: יש
כשרות: המסעדה כשרה.
היא משתלבת עם שפע מנות, היא בריאה בטירוף, היא פרווה ואפילו טבעונית – הטחינה.
כמה קל להפוך אותה לחלק ממנה מלוחה או מתוקה, בעיקר בקיץ כשלא מתחשק לעמול במטבח החם אלא רוצים משהו טעים, בריא ומשביע ממש על המקום.
ואם כבר טחינה, לא נלך על הטוב והאיכותי ביותר?
רעב, צהרים, לא רוצים סתם חטיפים אלא "משהו עם בשר" אבל למי יש כוח לבשל ומי בכלל רוצה משהו חם וכבד? פסטרמה היא הפתרון המתבקש, בעיקר כשהיא מגיעה בתוך כריך עסיסי שאפשר להתפנק עליו בבית במזגן וגם על חוף הים או בפיקניק, איפה שרק רוצים.
בישראל המיוזעת, בעיקר בקיץ, מוצרי חלב הם תפריט קבוע. אבל מה עושים טבעונים או כאלה שאסור להם לצרוך לקטוז?
כשרוצים משהו קר אפשר סורבה, כשרוצים קישוט לקינוח אפשר שוקולד מריר מומס או בצק סוכר, אבל מה עושים כשהמתכון דורש גבינה מגוררת למשל, לפיצה, מאפה או פשטידה?
השבוע התקיים בקניון עזריאלי במודיעין פסטיבל הבירה והפוד טראקס המסורתי.
הפסטיבל, שהתקיים זו השנה השלישית ברציפות ברחבה החיצונית של הקניון, איגד דוכנים של מעל לארבעים סוגי בירות שונות מהארץ ומהעולם, לצד שמונה משאיות אוכל שהציעו לקהל תפריט נרחב של אוכל מקומי ועולמי, צמחוני ובשרי, ובטעמים מגוונים כמו הפיצות של "עגבניה", המטעמים של "גדי'ז", תפוחי אדמה מפנקים, ועוד.
קהל רב התגודד סביב דוכני בירות מובילות כמו ג'מס, ברודוג מסקוטלנד (בירות ללא גלוטן), סן ברנדוס, מלכה המפורסמת, ליפמנס (כולל הפיבוריטית שלי – ליפמנס פרוטס און דה רוקס – בירה פירותית המבוססת על תותים, פטל, אוכמניות, סמבוק שחור ודובדבנים), בלומון האמריקאית, פולרס מאנגליה ועוד.
בחורף אנו נוטים להשתבלל, להסתגר, ללכת על המוכר וההרגל, לא לזוז יותר מדי.
כשהקיץ מגיע מתחילה החגיגה, שמש, ים, ובעיקר חופש, החופש להתנסות בטעמים חדשים, חוויות חדשות והרבה כיף.
"אסם" מצטרפים לחגיגה בסל מלא של חטיפים חדשים במהדורות קיץ מיוחדות.
עד היום הכרנו את גרעיני הדלעת בעיקר כ"גרעינים לבנים" שמפצחים עם העיתון בים. אבל למה לא להרחיב את השימוש ולעשות מהם שמן טעים במיוחד?
מפה לשם, זה בדיוק מה שבחברת GREENY עשו כשהשיקו שמן גרעיני דלעת בכבישה קרה.
השמן מיוצר על ידי חברה אוסטרית בשם "אלפא ג'י אייץ'" מגרעיני דלעת מובחרים בתהליך כבישה קרה כדי לשמור על כל הערכים הבריאותיים. השמן מופק מגרעינים שלא הונדסו גנטית והוא מכיל 100% חומרים טבעיים, ללא חומרים משמרים, צבעי מאכל או חומרי טעם וריח.
"ארוחת ביניים" זהו המונח המתאר את הרגעים האלה ביום, בדרך כלל בעשר או אחת עשרה בבוקר, ובארבע אחרי הצהרים, כשבא לנו נשנוש, משהו לאכול, שלא יהיה כבד מדי כי אנחנו כבר קרובים לארוחת צהרים או ערב, אבל שיחזיק אותנו ושיהיה טעים, ואם אפשר גם את הקראנץ' אז בכלל מעולה.
לכל הדרישות האלה, כדאי להוסיף גם דרישה לבריאות – פחות פחמימות, יותר מרכיבים בריאים, או בקיצור "קרקרים פשתן" של "ביכורים מזון ומאפה" שמגיעים לחנויות כעת בטעמי שום, זעתר וטעם טבעי. ניתן לנשנש אותם כמו שהם או להעמיס עליהם כל מה שבא- גבינות שונות, טחינה, ירקות, חומוס, טונה, סלמון ונקניקים וכמובן זיתים, חמוצים וההמלצה שלי – חביתה ועלה חסה.
כל מי שגדל בשנות השמונים בארץ, יכול עדיין מתוך שינה לזמזם את שיר הנושא של הסידרה "ספינת האהבה"- אוניית קרוז שהפליגה ביעדים מרהיבים ואצרה בתוכה סיפורי אהבה רבים מספור, וצוות מיתולוגי של קפטן סטובינג, ג'ולי מקויי וכמובן "גופר" ו"דוק".
קופצים ל2019- תרבות הקרוז היא כבר מזמן לא סידרת טלוויזיה אלא חוויה פופולארית בשוק התיירות הישראלי והעולמי , ובצדק מכיוון שלמה להטלטל עם מזוודות ולדאוג לארוחות, טיולים וסידורים כשמישהו אחר יכול לעשות זאת ולהפוך את החופשה למושלמת?
היתרון הגדול של ההפלגות הוא הנוחות, ברגע שהמזוודות בחדר, המלון צף ומביא אותך לכל יעד, עטוף בחבילת פינוקים היאה למלכים ובחוויות לכל החושים- בקולינריה, בבידור, באטרקציות וביעדים המיוחדים.
