כל מי שמכיר אותי יודע שהבחירה המושלמת שלי עבור יום הולדת (ובעצם עבור כל יום בשנה) מורכבת משני חלקים- שניהם מתחילים באות ס'- "ספא" ו"סלסה".
וחגיגת יום ההולדת שלי השנה התחילה במקום הכי מפנק בארץ- "ספא אקויה" ו"חמי יואב".
איך זה עובד? מדובר במתחם ענק בלב אזור יהודה, שכולו מוקדש לחיים הטובים, ובהחלט אפשר היה לעשות שם את הפרסומת של "לפנק לפנק לפנק" כי זו בדיוק המטרה.
כשזה מגיע לבמבה אנחנו חיים בשני כיוונים גם יחד- מצד אחד מתים על הבמבה הקלאסית, ומצד שני אוהבים גם חידושים על בסיס במבה.
אז אסם מביאה לנו כל פעם חוויות חדשות, מרקמים וטעמים ב"במבה" והפעם מגיעים לרשתות השיווק כמה מהדורות שהיו אהובות במיוחד בשנים האחרונות-
"במבה פונץ' בננה"
איפור הוא עולם קסום, שיכול להפוך מכשפה לאלילה (וגם להפך). בעזרת איפור ניתן להעלים, לטשטש, לשפר, לשנות- להפוך את הפנים ליצירת אומנות.
המגוון הענק של אפשרויות איפור, בצירוף העובדה שחשוב להתאים את האיפור המדוייק לפנים כדי להוציא את התוצאה המקסימלית הרצויה, קצת מבלבלים והרבה פעמים אנו לא יודעות בדיוק מה אנחנו צריכות, ואיך לעשות את זה.
אז בחלק הראשון סיפרתי על כמה מקומות שהייתי בהם באזור העמק, שמשתתפים בפסטיבל "טעמים בעמקים", אבל יש עוד הרבה….
אחרי שהתבשמתי מניחוחות התבלינים ב"חוות דרך התבלינים" (וכמובן שגם רכשתי הביתה כמה דברים), התחנה הבאה היתה קריית טבעון- חנות היין והמעדנים "בקבוקים". לחנות יש שני סניפים- אחד ברמת יישי (שם גם ייערכו ארוחות מיוחדות של הפסטיבל) והשני בקריית טבעון שמשמשת גם כבר יין קטן. את פנינו קיבלה סמדר עזרא שחם- שכמה שהיא צעירה, מאחוריה כבר רזומה עשיר באהבת יין. בחנות יש מבחר גדול של יינות ואלכוהול מכל העולם במחירים ידידותיים מאד, וגם הרבה ייצוג למבשלות בוטיק ישראליות (יש כבוד!).
הגשם יורד ומרווה את האדמה וארץ ישראל מתכסה בירוק של פריחה ולבלוב. השמש יוצאת והשמים מתבהרים, כל התנאים המושלמים לטיול בעמקים. ועכשיו יש גם סיבות נוספות לטייל בעמק- בין התאריכים 29 לינואר עד 11 לפברואר מתקיים בפעם השלוש עשרה (בר מצווה!!) פסטיבל "טעמים בעמקים" ולא להאמין כמה דברים הוא כולל בתוכו.
נסעתי להכיר ולטעום ממש מעט ממה שיהיה בפסטיבל, ואני בטוחה שאחזור לעמקים בפסטיבל עצמו, כי נשאר לי ממש "טעם של עוד".
כשרוצים להחמיא למישהו, אומרים שיש לו "עור של תינוק". כי עור של תינוק אמור להיות העור הכי רך וחלק בלי להיות רופס, משהו שכיף ללטף ושנראה בריא ומבהיק.
הבעיה היא שבעיקר בחורף, עור תמיד מתייבש, ואצל תינוקות, שעורם רגיש במיוחד, התופעה בעייתית ומציקה. הקור מצד אחד והחימום המאסיבי על ידי מזגנים מצד שני לא עושים טוב לעור של התינוק, והאמת גם לא לעור שלנו המבוגרים.
יובש מגיע גם בתורשה וגם בשימוש בכל מני חומרים שפוגעים בשכבת השומן הטבעית של העור והתוצאה מאד לא אסטטית – קילופים וכתמים, וגם לא נעימה , לא בתחושה ולא למגע.
מה עושים?
ד"ר פישר משיקה את "אמול נטורל" שהוא שמן רחצה טיפולי בעל נוסחה חדשנית של שמנים טבעיים שמקלים ומטפלים בתופעות היובש בעור.
נפתח בזווית האישית- אני לא רואה את חיי בלי ריקוד. אני רוקדת מעל עשרים שנה סמבה וסלסה, ואם יוצא שבוע בלי לרקוד מסיבה שאיננה למשל טיול בחו"ל, זה הופך להיות שבוע מדכא במיוחד. מצד שני, אני גם בלוגרית שמתעסקת הרבה באוכל והקלוריות לא מוותרות ונצמדות….
מצד שלישי – חדר כושר הוא חובה כדי לא לשקול 200 קילו עם אורח החיים שלי, אבל מה לעשות שזה משעמם ברמות? אז נכון, אפשר לשים איזו תוכנית (אוכל כמובן) ולדווש ארבעים דקות על אופני כושר, ואפשר לנסות להתחרות בשרירנים במחלקת המשקולות של המכון, אבל המוטיבציה…. קשה לגייס אותה, במיוחד כשחורף וקר ו"שאני אצא עכשיו מהבית"? ועם העייפות של יום עבודה שלם, ונהיגה וריצות וכל זה.
לכן הפתרון האידאלי הוא שילוב של מה שאני אוהבת עם מה שאני צריכה- ריקוד וספורט.
אמש זכיתי להכיר אישה מרשימה ביותר- שירה רובינס, שמגיעה מעולם המחול ומתוך הסיפור האישי שלה יצרה את " LifeDance" שהוא שיטה שמשלבת בין ריקוד לפיטנס. הרעיון הוא לשלב את היתרונות הבריאותיים של הפיטנס (והמחטבים כמובן) עם חדוות הריקוד ותחושות השחרור שבאות איתו.
שיטת הלייפדנס שהפכה ללהיט עם 37 זכייניות בכל רחבי הארץ שעברו הדרכה בניהול ובהנחייה של שירה, ומעבירות את הידע והלהט הלאה , מיושמת ונלמדת היום ב68 סניפים בכל רחבי הארץ – והיא שיטה שבה משלבים מגוון רחב של סגנונות ריקוד ביחד עם פעילות גופנית אינטנסיבית. אף אחד לא סופר קלוריות ,כולם סופרים את הימים עד האימון הבא.
אני לא גדלתי על קוסקוס. בבית הפולני שלי זה לא היה קיים. כשבגרתי והכרתי מטבחים אחרים, התיידדתי עם הקוסקוס ביחד עם הירקות והרוטב שעליו, והרבה פעמים העדפתי זאת פשוט כמנה עיקרית ולא כתוספת.
המצחיק הוא שכשנסעתי לברזיל, שם נולדתי, גיליתי את ה"פארופה"- אותם גרגרים מקמח מניוק או מקמח תירס, שמכינים אותם בדיוק כמו קוסקוס בעבודת יד. והכי מצחיק? בברזיל כשמגישים פארופה לתיירים, מציגים להם באנגלית כ"יזרעלי קוסקוס".
יש משהו בעדשים השחורות, אולי במרקם, אולי בצבע ואולי בפריכות, שהופך אותן לכל כך נעימות על הלשון בקונסטלציות שונות- חמות בתוך תבשיל או מרק, או קרות בתוך סלט, ממש כמו סוג של חטיף. ואם הן אורגניות טבעיות- מה טוב.
"תבואות" מביאות את העדשים השחורות האורגניות, שמכונות "קוויאר בלוגה" בגלל המראה, הטעם והמרקם שמגיעות מצרפת ומפנקות לנו את החורף (אם כי אשמח לפגוש אותן גם בקיץ!).
