ארכיון תגים | בילוי

השחיתות שבגראז'

אוק18

כשאומרים את השמות "באגסי סיגל", "אל קפונה", "פאבלו אסקובר" – נזכרים בתקופת הזוהר של המאפיה, כששחיתות היתה אבן הדרך . עכשיו השמות האלה מייצגים תאווה קצת אחרת… תאוות בשרים. ליתר דיוק, הבשרים של "הגראז' ".

ומה עושים שם עם הבשרים? אחד הבעלים – יוסי גז יצא למסע בכל רחבי הארץ ובדק על גופו את כל ההמבורגרים האפשריים, בחן, בדק, התנסה, ולבסוף הגיע למסקנות שיצרו את ההמבורגרים המיוחדים של "הגראז'". הוא הוסיף להמבורגרים מבחר מנות נוסף, שיהיה לכל דרישה ולקוח, עיצב את המסעדה כדיינר אמריקאי של שנות החמישים, (כולל הפתגם האלמותי "חוקי הבית – 1. אמא תמיד צודקת, 2. ראה סעיף ראשון") וכך נולדה "הגראז'" בצומת ראשונים, (הרצל 151 ראשון לציון, בצמוד לתחנת הדלק).

המקום משרת קהלים רבים עד שתים וחצי בבוקר בימי השבוע, ועד שלוש וחצי מטבח שפועל בימים חמישי עד שבת, כך שבמשך היום אפשר לבוא עם הילדים (וכשהגעתי, בשבת בצהרים, אכן היו שם משפחות בהרכבים של כל הגילאים) ובערב לבוא בחבורה , עם בני זוג או מכרים, לשתות מהמגוון האלכוהולי הגדול (והמקום מתגאה במחירי בירות נמוכים ואטרקטיביים) ומשהו טעים.

כאמור, הגענו בשבת בצהרים, וטעמנו ממבחר מטעמי המקום.

התחלנו במנות הפתיחה שרשומות כמו שאר התפריט, על הפלייסמט הענק שמונח על השולחן, ומכיל גם את תולדות חיי המאפיונרים שנתנו את שמם למנות השונות.

במנות הפתיחה, המכונות "קטנות"- קיבלנו:

"עגבניות שוק" – עגבניות שרי בצבעים שונים, גבינת פטה, עשבי תיבול טריים, עלי מיקרו, שמן זית וקרוסטיני שום (28 שקלים לצלחת גדולה).  אמנם בדרך כלל לא באים להמבורגריה בשביל סלט, אבל קודם כל הוא נחמד מאד לנשנוש פתיחה, בעיקר כי שמחתי לגלות שלחם השום הנלווה הוא רך ולא שובר שיניים כמקובל בהרבה מקומות אחרים, וגם כי תמיד כשבאים בחבורה, יש מי שלא ממש רעב או מעוניין במשהו דיאטטי יותר ובכל זאת להשתתף בשמחה עם כולם. מרענן מאד.

"mac & cheese" – מנת הדגל של המקום והאמת, גם הבחירה שלי מבין הראשונות שדגמנו. מדובר בכדורי גבינה ומקרוני בפאנקו, מטוגנים שהוגשו עם שלושה סוגי איולי (28 שקלים). אני כבר יכולה לדמיין אותי עם קערה גדולה מהכדורים האלה, לצד בירה קרה או איזה אלכוהול כייפי באווירה של חברים. כדורים לוהטים, עסיסיים, קרנצ'יים מבחוץ ורכים מבפנים, וכל רוטב נותן להם טעם אחר.

"תפוחי אדמה ל"ג בעומר" – תפוח אדמה בסגנון מדורה, עם הרבה חמאה, שמנת של פעם ואופציה לחריף בצד (28 שקלים) – מנה מאד נוסטלגית. כאמור אני ציינתי כבר מההתחלה שאני לא אוכלת חריף כך שהביאו לי את החריף בצד, רק למקרה שמישהו ירצה. אני הסתפקתי במה שאני אוהבת – גרגרי מלח גס.

"כרובית מטוגנת" – פרחי כרובית מצופים פנקו עם רטבי צ'ילי מתוק ואיולי שום (32 שקלים). רעיון דומה לזה של כדורי הגבינה, רק שהפעם התוך הוא הכרובית נטו, נימוחה ועטופה בשכבה פריכה. מבין שתי המנות הללו, כמו שאפשר להבין, העדפתי את כדורי הגבינה בגלל עסיסיותם הרבה.

הגיע הזמן לעיקריות ממחלקת ההמבורגרים. (כאמור בתפריט יש גם כריכים, סלטים, ועוד).

אנחנו בחרנו בשני מאפיונרים מומלצים – "אסקובר" שהקציצה שלו מכילה פלפלים מקסיקניים חריפים, ו"אל קאפונה" שהקציצה שלו מכילה גבינה איטלקית ועשבי תיבול. מעבר למה שיש בקציצות, כמובן שאפשר להוסיף מה שאוהבים ממבחר גדול של גבינות, פטריות, בצל, ביצים, רטבים וכדומה. ל"אסקובר" ביקשנו להוסיף בצל מטוגן, ול"אל קאפונה" הוספנו ביצת עין לא הפוכה.

אחרי שנשאלנו על מידת העשיה האהובה עלינו (מדיום וול), הוצעו לנו התוספות ובחרנו בצ'יפס, הום פרייז (קוביות תפוחי אדמה ברוטב צ'ילי מתוק חרפרף) וסלט ירקות.

ההמבורגרים הגיעו בגודל 230 גרם, והכילו מלבד הקציצה והתוספות שביקשנו, גם עגבניה, בצל, חסה ומלפפון חמוץ.

ה"אסקובר" היה אכן חריף, ומי שלא מסתדר עם חריף, עדיף שיבחר את השני שלקחנו, ה"אל קפונה" . שתי הקציצות היו טובות מאד, והי, אין כמו צהוב של ביצה שמתערבב עם הקציצה הלוהטת, הצרובה מבחוץ ועסיסית מבפנים.

השולחן נוקה, מגבונים לחים הוגשו כדי שנתנקה מכל הטעמים הללו, והגיע החלק של המתוק. סוגי קפה שונים (נבחר הפוך) וקינוח. היינו מפוצצים, ובחרנו בקינוח אחד, שגם ככה היה גדול מספיק לשניים. בתפריט יש מנות כמו "מילקשייק של פעם" באווירת הדיינרים, וגם מנה מומלצת של "מגדל בגארז'" שכולל המון קרנצ'ים מתוקים וחלבה , ואנחנו הלכנו על מנה שנקראת "סיגרים" שכוללת שני גלילי קרפ שוקולד חלב ושוקולד לבן ממולאים בשקדים ואגוזים, והכל מטוגן ומוגש עם גלידת וניל ורוטב שוקולד. (36 שקלים למנה גדולה וזוגית). כשנגסתי בסיגר האסוציאציה הראשונה שלי היתה "שוקו פאי" משודרג מאד. אהבתי שהתוך של הסיגר היה דומיננטי באגוזים ופחות מתוק יחסית לגלידה ולרוטב השוקולד מסביב. היה גם משחק מעניין של מרקמים – קרנץ' של הטיגון, פציחיות של האגוזים, רכות הגלידה והרוטב, סיגרים חמים עם תוך לוהט מול הקור של הגלידה והסירופיות של הרוטב. אכן, שחיתות שמסיימת ארוחה שחיתותית לא פחות. (יש אגב גם אפשרות לקינוח פרווה).

וכשמגיעים לגראז', על מה כדאי להסתכל בתפריט? ראשית, יש דיל משתלם מאד של המבורגר 230 גרם עם תוספת (צ'יפס/ הום פרייז / סלט ירוק) ועוד שתיה – שליש גולדסטאר או כוס יין או שתיה קלה, והכל ב60 שקלים, מחיר שאין כמוהו בסביבה ומוצע כל שעות הפתיחה של המסעדה. מעבר לזה גם מחירי אלכוהול טובים (צייסרים מ10 שקלים כשהיקרים ביותר הם 18 שקלים בלבד וכוללים למשל גריי גוס או וואן גוך), ויש גם תפריט שתיה "לנהג התורן" כדי לא להזניחו…

עוד פרטים אפשר למצוא באתר – http://www.garageburger.co.il/he/home

וגם בדף הפייסבוק – https://www.facebook.com/pages/%D7%94%D7%92%D7%A8%D7%90%D7%96-%D7%90%D7%95%D7%9B%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%9D/1410615085843303?fref=ts

החנייה חופשית, נוחה ובשפע.

Wolfnights – כשרעבים כמו זאבים.

ספט26

המבורגר הוא לא דבר שאוכלים כדי "לנשנש". המבורגר הוא דבר שאוכלים כשמתחשק הרבה!. והמבוגר איכותי מספק את שני הדברים – השובע והכמות, וההנאה מבשר איכותי שנעשה ביד אוהבת.

רשת "וולפנייט" התרחבה ופתחה סניף בפארק המדע של רחובות . הפארק, שמזכיר את רמת החי"ל במבנה, נוח לחנייה בערב (חינם אחרי שבע בערב בכחול לבן – חשוב לבדוק בשילוט), הגעה נוחה, והופ – אנחנו בסניף.

כשאני חושבת על זה, ההמבוגר הוא הפאסט פוד הקלאסי לשידרוג – כי הוא אמנם מהיר, אבל כשעושים אותו מבשר איכותי, מכינים על המקום, ביחד עם לחמניה שגם היא נאפית במקום, שמצוותת לירקות טריים ורוטב שנבחר במיוחד להתאים למנה, והכל תוך הקפדה על איזונים כדי ששום דבר לא ישתלט על הטעם העיקרי – טעם הבשר כמובן.

ב"וולפנייטס" זו בדיוק התפיסה – והדרך להגשים אותה היא בין השאר על ידי מטבח שקוף שמאפשר לראות במו עינינו את הטריות, ההכנה המהירה וההקפדה, הנגישות – מחירים נוחים ושירות עצמי קל ומהיר, והתפריט שמציע מנות פשוטות – עם אופציה של בחירה לבד של המרכיבים כדי להרכיב לעצמך את ההמבורגר האולטימטיבי, או מנות ספיישל שכבר נבחרו על ידי השף עם המרכיבים האידאלים לטעם המבוקש, למי שלא רוצה להתעסק עם זה הרבה, ורוצה את המנה הכי טובה כבר מסודרת מראש.

אנחנו קיבלנו לטעימה ארבעה המבורגרים מתפריט המיוחדים.

(למעלה- ה"וולפנייטס ספיישל" במצב פתוח, למטה במצב מורכב).

הראשון היה Wolfnights Special – המבורגר בקר וטלה עם רוטב מיונז ושום קונפי, גבינת אמנטל ובייקון (50 שקלים).  (יש גם המבורגרים שבהם יש רק בשר בקר). אמנטל ובייקון שניהם תורמים לחיזוק הטעמים, ומה שנחמד בהמבורגר זה לא שהם דומיננטיים (כי יש הקפדה על איזונים) אלא שהם באים להחמיא לבשר ולהגביר את טעמו.

הבא בתור היה הפיבוריט שלי – Eggburger – המבורגר בקר וטלה עם ביצת עין ורוטב צ'יפוטלה (48 שקלים). אני מאד אוהבת ביצי עין על בשר, כי המרקם משתלב מצוין, והטעם החלמוני נוזלי מקשט לי את הקציצה בפה. הרוטב היה פיקנטי אבל בסדר גמור מבחינתי . כאמור, אם הייתי צריכה לבחור אחד מכל מה שטעמתי – זה היה זה.

השלישי שהגיע היה Texas Burger – המבורגר בקר עם בצל מטוגן ורוטב ברביקיו פיקנטי (48 שקלים) – וממנו זכיתי לטעום רק נגיסה כי הבן שהגיע איתי, פשוט חמס הכל לעצמו. המבורגר "קלאסי" אמריקאי עם המון בצל מטוגן למעלה.

הרביעי היו שלישיה- מיני בורגרים שבעקרון מגיעים כ 3 Baby Combo – 50 שקלים לשלישיה של בייבי + בייבי עם רוטב צ'יפוטלה + בייבי עם גבינה ומיונז שום קונפי. רשת "וולפנייטס" היו הראשונים לחשוב על הרעיון, שמאפשר גם לטעום אפשרויות שונות, וגם מתאים במיוחד לילדים או למי שלא רוצה המבורגר גדול. אפשר לקנות רק אחד ב19 שקלים. ההמבורגר הוא מבקר.

שאלתי לגבי מידת הצליה, ונעניתי שהמידה היא מדיום עד מדיום וול, כי זו המידה המומלצת להמבורגר שמכיל שומן שאמור לשמור על העסיסיות והטעם, ומצד שני לא להיות בכמות גדולה מדי. אני אהבתי בדיוק את המידה שקיבלנו. כמובן שאם יש מישהו עם העדפות אחרות, הוא יכול להודיע בשלב ההזמנה ויקבל את משאלתו.

ביחד עם ההמבורגרים קיבלנו שתי תוספות – צ'יפס דקיק ופריך בכמות שמספיקה לגדוד , אבל שאלתי , מדובר על כמות ליחיד (12 שקלים) וסלט ירוק גם הוא ב12 שקלים לרענן את החיך עם כל הבשר.

אני חייבת לציין לגבי הסלט – הוא היה טרי בצורה מדהימה, עם רוטב וינגרטי , והייתי שמחה לאכול אותו גם בלי קשר להמבורגר. בעלי הבית סיפרו שהסלט הזה, בצירוף נניח חתיכות עוף, הוא שוס פופולארי בפני עצמו.

בכלל, אם מגיעים בחבורה, תמיד יש את מי שלא רוצה המבורגר, או … צמחוני.. וגם לכך יש פתרונות – יש המבורגר צמחוני מטופו ופטריות פורטבלו עם כולל לחמניה מקמח מלא (43 שקלים) ויש כאמור סלטים .

כמובן שבלי קינוחים אי אפשר, וטעמנו את שני הקינוחים של הבית – בראוניז שוקולד – עשוי משוקולד עשיר ומשובץ בשבבי שוקולד לבן (9 שקלים בלבד!) ו Praline Mousse – רושה ומוס פרלין מצופים בשוקולד (19 שקלים). ביני לבין הבן היו חילוקי דעות – הוא טוען שהוא לא אוכל מתוקים אחרי המבורגר כי הוא לא רוצה להפסיד את טעם הקציצה שנשאר לו בפה. אני טענתי שאני חייבת מתוק בכל מקרה, וזה סבבה שהוא לא רוצה, כי ככה יש יותר בשבילי.

אז טעמתי את שני הקינוחים. הבראוני פחות מתוק, הוא באמת בשביל מי שיותר רוצה לשמר את הארוחה , והמנצח שלי בגיזרה הזו הוא מוס הפרלין שהיה מבנה שוקולד שבתוכו הסתתר מוס מתקתק. אהבתי.

בסניף רחובות, הלחמניות הן פרווה, בניגוד לסניפים האחרים שבהם הן חלביות, אבל השאיפה היא להפוך את כל הלחמניות של "וולפנייטס" לפרווה, מכיוון שיש קהל רב של שומרי מסורת, שאין להם בעיה עם אי הכשרות של הרשת, אבל לא רוצים לערבב חלב ובשר ביחד.

מה שנחמד ב"וולפנייטס" הוא שיכלתי למצוא שם כל דבר – מהרכבה עצמית לפי הטעם, דרך מנות מתוכננות מראש בצורה האופטימלית שלהן, משני גדלים לשני סוגי תאבון – גדול או קטן, אופציות לצמחונים או למי שבא לו משהו אחר, וכמובן מתוקים, והכל במחירים מאד סבירים ובשירות חייכני ומהיר.

עוד פרטים על "וולפנייטס" – (וגם על משלוחים ואופציית טייק אווי (  – http://www.wolfnights.co.il/

 

 

buona sera sarona!!

יול9

האוכל והאווירה האיטלקיים מאד פופולאריים בישראל. כולם אוהבים פיצה ופסטה, יין ומתוקים, מאפים וגלידות, עם המבטא המתנגן הזה של האיטלקית, שהופך כל מילה לרומנטית.

אז עכשיו לא צריך לנסוע רחוק, ומספיק להגיע לאזור "שרונה" בתל אביב, סנטימטר מהקריה ומעזריאלי, ששופץ והפך לפנינה ירוקה ותוססת, כדי למצוא את "ליטל איטלי- איטליה הקטנה". ומה הכוונה?

בתוך "שרונה " קמה לה שכונה איטלקית, בדיוק כמו במיטב בירות העולם, וכוללת את החוויה האיטלקית המקיפה- פיקניק על הדשא רחב הידיים, יין טוב, בשר טוב עם בירה ליד, ונשנושים ומתוקים. השף יוגב ירוס אחראי על הצד הקולינרי של המתחם.

בערב קייצי אחד הוזמנתי לבקר את איטליה בלי צורך בדרכון. התחנה הראשונה היתה "פיקניק" – מקום ייחודי שהנושא שלו הוא "כבר לא סנדוויץ כחוש ומלפפון פרוס בשקית ניילון אלא חווית פיקניק מקיפה ובעיקר מאד רומנטית". ואיך יוצרים את החוויה הזו? נכנסים למבנה "פיקניק" ומתחילים לבחור את מרכיבי הפיקניק הפרטי שלנו – שיכולים להיות ארוחת בוקר איטלקית, מאפים, כריכים, פיצה, פסטות,פירות, סלט, יין וכדומה, מקבלים סלסלת קש ומפת משבצות לאותנטיות מלאה, ובוחרים את המיקום – על שולחנות עץ או בדשא עם הבריזה. אחרי שנהנים ומבלים, רק מחזירים את הסל והמפה. אפשר גם לקנח בגלידה איטלקית (ולא לפספס את טעם ה"קרמל מלוח" שהוא שוס אמיתי.). המקום פתוח 24 שעות ביממה כך שאפשר להנות מארוחת בוקר, צהרים, ערב או לילה לפי בחירה (או גם וגם וגם…) וכמובן גם לקחת טייק אווי לבית או למשרד.

אנחנו , במקביל לנשנושי הפיקניק גם טעמנו יינות של ה"ווינריה" ששימחו את הלב ואת האווירה. ב"ווינריה"  אפשר לקנות יין, לטעום יין או להנות במקום ממנות טאפס קטנות ומנות חמות.

בין לבין הלכנו לסיור מודרך באזור "שרונה" ושמענו על תולדות המקום והטמפלרים, וכן על עבודות השחזור והשימור שנעשו במקום. לא תאמינו איזה סכום צריך רק בשביל להזיז בית אחד כמה מטרים. (רמז, זה כולל שבע ספרות).

ההליכה עשתה לנו תאבון ואז הגענו ל"קרנבירה" שהיא שילוב של "קרנה" ו"בירה" – בשרים ובירות שמלוות אותם (או ההפך). במקום, שבנוי כמו בית מרזח איטלקי, אני דווקא שתיתי קוקטייל מרענן של "אפפל שפריץ" וטעמנו ממבחר מנות המקום – פלן סטייק, חזה אווז (מומלץ ביותר), נתח קצבים, חזה עוף, נקניקיות מכל מני בשרים (ניתן לבקש כמובן ללא בשר לבן), אנטריקוט, ותוספות כמו סלטים עם או בלי גבינה והכיף הגדול שלי – פולנטה עם פטריות או אספרגוס (שתי קעריות חוסלו על ידי עד תום). במקום יש אפשרות לתפריט טעימות והרבה אפשרויות בחירה לכל סוג דרישה. (ושימו לב לצנצנות שבהם מגישים את הבירות). הישיבה היא על כסאות בר והשולחן הוא מיוחד וכולל מדף עליון עליו מונחות המנות כך שאפשר לעשות "שרינג" עם מי שיושב ליד או ממול ולהנות מיותר מנות וטעימות. המבחר של הבשרים גדול וניכר שיד מקצועית מטפלת בהם. לכל בקשה יש אוזן קשבת.

הקינוחים הוגשו ב"טרטוריה" – המבנה הרביעי – שמגיש דגים, פירות ים ופסטות במנות קטנות לנשנושים כשחומרי הגלם המשובחים מוטסים הישר מאיטליה. (וגם כאן לא חסר יין).ישנן גם ארוחות בוקר איטלקיות מיוחדות. אנחנו, שהגענו לקינוחים זכינו קודם כל לצייסרים של טירמיסו ולימונצ'לו, ואחר כך לסט של קינוחים מרהיבים – מנה על בסיס עוגת ספוג למונצ'לו – גירסה משודרגת של ה"סברינה" עם קצפת ומרנג' למעלה, שבאופן מפתיע היתה הפיבוריטית שלי בערב קייצי , טרטופו – כדור שוקולד גדול עם המון דברים טובים בפנים כמו זביון ודובדבן אמרנה, טירמיסו שהגיע בשכבות בצנצנת וקנולי ממולאים מסקרפונה. כאמור כולם חוסלו עוד לפני שהמלצר הביא את הצלוחיות, ככה ישר על צלחות ההגשה, וההמלצה שלי היא עוגת הספוג הלימונצ'לואית.

במקום יש גם חדר לייצור פסטה טריה, שאפשר לטעום בכל אחת ממסעדות "ליטל איטלי" במקום, או לקחת הביתה להמשך החוויה.

באתר של "ליטל איטלי" – http://www.littleitaly.co.il/about יש גם מידע על אירועי תרבות שקשורים לאיטליה כמו קורסים באיטלקית, סדנאות, טיולים לאיטליה וכדומה, כך שכל מה שקשור לארץ המגף- אנחנו מכוסים.

Meon the mic –עברה שנה, מה השתנה?

יונ25

לפני שנה סיקרתי מקום חדש לקריוקי בשם "מי און דה מיק " (קישור לסקירה- http://cafe.mouse.co.il/post/2959191/ ).

אמש חזרנו לשם, לבדוק מה השתנה ומה התחדש. מי זה "אנחנו"? 19 בלוגריות ובלוגר אחד (טוב, היה משחק של ברזיל, אפשר להבין…), והפעם קיבלנו את חדר "ריו דה ז'נירו" האקטואלי במיוחד. (למרות שגם בחדר אחר, קבוצה שהיתה שם, קיבלה בנוסף לקריוקי גם מסך טלוויזיה שהעביר את המשחק). בחדר כבר חיכו לנו משקאות אלכוהוליים לחימום האווירה, וכל מני אביזרים משעשעים כמו כובעים, כלי נגינה מתנפחים, שרשראות, עניבות פלסטיק ענקיות ובלונים.

קיבלנו גם את האייפד המפורסם של המקום שמאפשר בחירה בין השירים, מציג את הפופולארים ביותר, ומאפשר גם לקרוא למלצרית ולראות את התפריט.

אז מה באמת השתנה? התפריטים – גם של המוסיקה וגם של האוכל, התרחבו ויש הרבה יותר אופציות כך שכל אחד יכול למצוא את מה שהוא אוהב. נוסף לכך נוספו גם שירים ברוסית, ספרדית, יוונית ועוד. מה לא השתנה? האווירה הכייפית והעיצוב המדליק של חמשת חדרי הקריוקי, כל אחד בגודל אחר, כך שיתאימו לכל קבוצה –

החדר הלונדוני עם כל המאפיינים, החדר הניו יורקי – טיימס סקוור ורחוב במנהטן שולחים אותנו ישר לאווירה, סלוניקי – הטברנה היוונית שהיא גם החדר הגדול ביותר, ומיועדת לכ40 איש, טוקיו – החדר לחובבי האפיונים המיוחדים ליפן כמו מאנגה וזן, והחדר שאנחנו קיבלנו – ריו דה ז'נירו – חדר עליז ושמח במיוחד בצבעי ירוק צהוב והרבה קרנבל.

עברנו על האפשרויות באייפד והתחלנו לבנות את רשימת המוסיקה שלנו שכללה את כל הטווח – מזוהר ארגוב עם "בדד" ועד לביצוע אופראי מרשים (בשלושה סולמות שונים) של "רפסודיה בוהמית". (ואם מישהו מסתובב בבית קברות בחו"ל, שלא יתפלא שהוא שומע רעש מהקבר של פרדי מרקורי, הוא פשוט התהפך הרגע…).

בין השירים הגיעה המלצרית והביאה לנו המון נשנושים שהולכים טוב עם המוסיקה והשתיה-

קערת אדממה עם מלח גס ולימון, מגש ירקות חתוכים עם רטבים , עלי גפן ממולאים, קרפצ'יו סלק על טוסטונים, רצועות קורנביף על טוסטונים וירקות, המון צ'יפסים בטעם שום עדין, קוביות תפוחי אדמה מטוגנות ברוטב חרפרף (מומלץ במיוחד), שניצלונים עם רוטב ברביקיו, פיצה מרגריטה על תנור לבנים, טחינה אדומה עם פטריות ופיתות קטנות, וכמובן קינוח גלידות בטעם פירות שהוגשו בתוך הפירות עצמם. בין לבין היו גם צ'ייסרים וכמובן שתיה קלה למי שצריך לנהוג.

(יש אפשרות גם להזמין קייטרינג כשר  – חלבי או בשרי).

אבל השוס הוא כאמור המוסיקה – עם סאונד איכותי ותאורה שמשתנה, הפכנו כולנו לכוכבים, וגם אם היו זיופים ("גם"?) – זה לא הפריע לשמחה, והרבה פעמים הביצוע של מי שעל המקרופון , הפך לשירה בציבור כוללת של כולם.

גם כשחלפו כבר שלוש שעות, עדיין האייפד עבר מילד ליד ונבחרו עוד ועוד שירים כאילו שרק התחלנו.

עוד פרטים באתר – http://meonthemic.co.il/ – מצויין לערבי חברה, מסיבות רווקים ורווקות, אירוח אורחים מחו"ל , ובכלל. חנייה חינמית ונוחה.

 

ויהי צל.

יונ23

הרי לכם פרדוקס- נולדתי בברזיל, ארץ שטופת שמש , ארץ של ים וחול, ארץ שחומה שזופה. ואני? לבנה כמו קיר שהרגע סויד. בעצם, יש לי שני מצבים – בצל – לבנה, בשמש – אדומה, צלויה ומבעבעת.

לכן כשאני במקומות שטופי שמש, אני מיד ממהרת להתמרח בקרמים בדרגת הגנה גבוהה, ומשתדלת כמה שיותר למצוא צל. כל זה נכון לעכשיו כי בילדותי הטרנד היה "לא נשרפת, לא נהנית" והמדד להנאה בחוף הים בשבת היה מידת הכאבים של הכוויות ביום ראשון (וטונות של "לבן" לנסות להרגיע את הכאב).

היום יש הרבה יותר מודעות לנזקי השמש, וכולנו "חכמים בשמש" ויודעים להזהר. מצד שני, כולנו אוהבים להיות בחוץ, בתים עם חצרות ומרפסות הן יקר המציאות ואיך משלבים את שני הדברים?

התשובה היא צל – יצירת צל – על ידי פתרונות הצללה. אפשר על ידי כובעים, שמשיות או הצללות שונות. ואיך בוחרים את ההצללה הנכונה? קודם כל היעד- האם זה שטח שאמור להיות מוצל כל הזמן או רק חלק מהזמן (למשל בעונות מסוימות? ) – ואז מחליטים אם רוצים הצללה קבועה או הצללה לפי הצורך על ידי מתקן שאפשר לפתוח ולסגור לפי כמויות האור והצל. (כך שאפשר לדאוג לעציצים דורשי האור מצד אחד, ולדודה שבאה מלונדון לשמש הישראלית מהצד השני).

לא צריך גינה בשביל ליצור צל נעים לשהות שמאפשר הנאה מהאוויר החופשי, מספיקה מרפסת שרוב הזמן לא מנוצלת ואנו רוצים להפוך למקום בילוי נעים לכל המשפחה, ובאמצעות קירוי והצללה יהיה נוח לכל האורחים ובני הבית.

ויש כמובן את החורף – כמו שלא כיף לשבת בבית קפה שפתוח לגשמים ולרוחות , כך גם במרפסת הביתית , כי חבל שחצי מהשנה לא נוכל לנצל אותה, לא? סגירת חורף מאפשרת שימוש גם בימים קרים וסגריריים ואין יותר רומנטי מאשר לצפות בגשם באווירה חמימה ויבשה…

מה שנחמד בסגירות הללו, אם זה צל ואם זה לחורף, שאפשר לשלב גם עיצובים שונים, כך שהסוכך או המרקיזה למשל, יהוו חלק מעיצוב החדר ויתאימו לו, וגם יתנו תנאי תאורה לפי הרצון, כך שבמקום לשבת על מרפסת ולספוג מכת שמש ישר לעיניים , מה שיאלץ אותנו לאכול מהברביקיו עם משקפי שמש וכובע, אפשר לשבת רגועים, הקרניים המזיקות והלא נוחות רחוקות מאיתנו, וההנאה- מאה אחוז צמודה.

ונקודה על הקטנטנים – עורם של ילדים רגיש יותר, ומצד שני, הם פעלתנים ורוצים להשתולל, אז מה יותר מושלם ממרפסת או חצר מקורה ששומרת עליהם ומאפשרת להם להוציא אנרגיות? גם בבריכות שחיה וגני שעשועים כבר הבינו את הענין ויותר ויותר עיריות ומועצות מקומיות דואגות להצללה של מתקני השעשועים.

אז בואו נשמור על עצמנו ועל ילדינו ונשנן – צליה בשמש – אאוט, חכמים בשמש- תמיד!

טעמים ומתוקים בירושלים.

יונ23

אין טיול בלי לאכול משהו, נכון?

אז אחרי בוקר שמשי וטיול מקיף בירושלים, הגיע הזמן לאכול משהו ולשם כך הגענו ל"דוניא" אליה הוזמנו לרגל פתיחתה ממש לא מזמן. "דוניאה" (בערבית : העולם) הגיעה למתחם שלומציון המלכה, והביאה איתה קונספט מיוחד שכולל את שעות היום בהן ניתן לאכול  מנות מיוחדות, כולן חלביות וכשרות, של השף תומר אבלס (בוגר מסעדות ירושלמיות כמו "אוליב" ו "רסטובר" ) והשוס- ארוחות בוקר מיוחדות כמו "בוקר בואניסימו" שכולל פריטטת תפוחי אדמה עם פטריות ותבלינים, ביחד עם סלט עגבניות, "דיל ליוון" שכולל מאפה "ספנקופיטה" במילוי תרד, גבינה מלוחה, לצד ביצה קשה וסלט יווני ושקשוקות תורכיות או מקסיקניות, זאת לצד ארוחות בוקר סטנדרטיות יותר.

אנחנו קיבלנו את הארוחה הזוגית שכללה הגשה יפיפיה של מגש על קומות, שבכל קומה מעדן אחר – בקומה התחתונה שני סלטים עשירים ומתובלים בעדינות, זיתים שחורים, פסטו עגבניות מיובשות, פסטו ירוק, חמאה, טחינה מתובלת וטונה, ובקומה העליונה שלושה סוגי גבינה לבנה – גבינת שמנת רגילה, גבינה עם ירקות וגבינה עם זיתים, ושתי כוסיות של מוזלי מתוק , ככה בשביל הסיומת והבריאות. בצלחת קיבלנו ביצים לפי בחירה (מי שבוחר את החביתה מקבל אותה בהכנה מיוחדת עם תחתית של בצק סיגר דקיק שמוסיף שכבת טעם נוספת) וכמובן גם לחם הבית (ואם הוא נגמר, אפשר לקבל עוד ללא תוספת תשלום). הכל כמובן עם שתיה חמה וקרה לפי בחירה (המיץ בארוחת הבוקר איננו נסחט במקום).

כאמור, אם היינו מגיעים בלילה היינו מגלים שהמקום הוא בר תוסס עם מוסיקה עדכנית  במערכות שמע משוכללות, ובכלל – בכל שעות היום אפשר גם לטעון את הסלולרי בעמדות מיוחדות, כדי לא להתקע עם סוללה מרוקנת. ולמה זה חשוב? כי העיצוב של המקום מזמין המון צילומים – כולל אפילו חדר השירותים שהדלת שלו מעוצבת כמו תא טלפון אנגלי, ויש גם אוסף בובות מרהיב על הקיר במפלס העליון, ואפילו פינה שמאפשרת לבדוק אם אתם מספיק פיכחים כדי לנהוג או שעדיף שהנהג התורן יקח את המפתחות, בדרך משעשעת במיוחד.

המיקום – באמצע אזור תוסס במיוחד בכל שעות היום והלילה.

עוד פרטים על "דוניא" – http://www.rest.co.il/sites/default.asp?txtRestID=15651

ארוחות הבוקר מוגשות כל היום ויש המון דילים ועסקיות.

__________________________________

ואחרי האוכל צריך קינוח, ומלך הקינוחים הוא כמובן השוקולד.

אז נסענו לצובה, לתוך ה"קיפצובה" (מרחק 25 דקות מירושלים, שילוט מצוין) והגענו ל"חוות השוקולד של גליתא". החווה שהיא אחת מתוך שני סניפים של גליתא, מציעה מלבד מגוון ענק של שוקולד, גם סדנאות כייפיות לכל הגילאים.

אנחנו הגענו שני מבוגרים וזכינו להדרכה המקסימה של טללית, שהסבירה לנו על המקום ואחר כך נתנה לנו משימות. צוות המטבח כבר  הכין את הפרודוקטים, ואחרי ששטפנו ידיים ולבשנו סינרים, קיבלנו "ערכת סדנא" שכוללת את כלי העבודה שנצטרך לצורך השוקולדים שנכין. מה שנחמד, יש ערכות לפי גיל ולפי דרישה, כך שמשפחה שלמה יכולה לשבת ליד השולחן וכל אחד יקבל ערכה המתאימה לו וליכולותיו.

הסדנא שלנו היתה "ממולאים" ואנחנו קיבלנו תבניות פלסטיק שקופות, והוראה של "שיפכו את השוקולד בעזרת אחת משתי הכפיות שקיבלתם אל התבנית, דאגו שהכל מכוסה ושיפכו החוצה את השאריות". למה שתי כפיות? אחת למזיגה ואחת לליקוקים.

אחר כך התבניות שלנו נשלחו לקירור ובנתים קיבלנו מנג'טים ובהם שוקולד מוצק בצורת כוסית, כדי למלא. קיבלנו חומרי טעם כמו קינמון, קפה, צ'ילי ומלח גס, וגם תוספות שונות כמו אבקת אוריאו, אגוזים שונים, שוקולדים שונים ועוד, ומילאנו את השוקולדים בהפתעות שונות לפי טעמנו. בתוך השוקולדים הכנסו גם גנאש שוקולד (עם המון ליקר יאמי) וכיסינו לפי בחירה בשוקולד לבן או חלב. כשאלה הלכו לקירור, חזרו אלינו התבניות המקוריות שעשינו, ומילאנו אותם בסוגי שוקולד שונים ,הפתעות וציפויים, ובסוף גם בציפוי ציורי חמאה אכילים.

הכל חזר שוב למקרר, ובנתיים צפינו בסרט קצר שבו גליתא המקורית מספרת לנו את תולדות השוקולד בכלל, ואת תולדות "גליתא" בפרט. (אגב, את כל קעריות השוקולד שלא נוצלו עבור התבניות , אפשר ורצוי ללקק!).

כשהסרט תם, גם השוקולדים היו מוכנים וקיבלנו אותם ארוזים עם שמותינו כדי שנדע בדיוק איפה פירות עמלנו.

במקום גם בר שוקולד שתאורי המנות שלו גובלות ב"פוד פורן" מרוב שהן מגרות, וכמובן גם גלידות תוצרת בית.

אחרי הסדנה שלנו היתה אמורה להתחיל סדנת יום הולדת, ואני מקנאה לאללה בילד/ה שככה חוגגים לו/ה.

לכל הסדנאות צריך להרשם מראש, (אפשר להגיע ואז להרשם לשעה הפנויה האפשרית, כשלא בטוח שזה יהיה באותו יום, לכן רצוי מאד להרשם ולהתעדכן).

עוד פרטים ב – http://www.galita.co.il/index.php

עולם של טעמים בבירת ישראל.

 

פיצחנו את המונדיאל!!

יונ13

חגיגת הכדורגל הגדולה בעולם החלה, וגם מי שלא חובב כדורגל ביומיום, נתקף ב"קדחת" ועוקב יותר או פחות, אחרי הקבוצות האהובות עליו (ונדמה לי שאם תבדקו היטב את הפוסט הזה תוכלו לגלות מי הקבוצה החביבה עלי…).

ואין צפיה בלי נשנוש, ומה נאכל? – קינואה? פירות חתוכים? הצחקתם אותי – בזמן כדורגל רוצים פיצוחים! (ליד הבירה כמובן). וכמה כבר אפשר גרעינים שחורים/לבנים/בוטנים?

בדיוק לכאן כיוונה חברת "מיסטר קורן" כשהביאה לנו את "מיקס מנאצ'יס" בשלושה טעמים שונים –

Mister Corn New York Mix – מאנצ'יז ברביקיו עם בוטנים, Mister Corn Orient Mix – מאנצ'יס הודי עם שקדים (שאגב נהנתי מאד גם לפזר מעל סלט ירוק עם רוטב וינגרט!) , ו  – Mister Corn latin mix – מאנצ'יס חמוץ פיקנטי עם בוטנים (שמי שמכין גם אגרולס וויטנמי עם דפי אורז, נשבע שזו תוספת מעולה לתערובת המילוי).

בתערובת המאנצ'יס יש תירס קלוי, חטיפים אפויים, שקדים ובוטנים מצופים ועוד.

המאנצ'יס מגיעים בשני גדלים – כדי שנוכל לשלוט על הכמות (ותלוי גם כמה אנשים צופים ביחד במשחק..) – באריזות גדולות וקטנות.

המוצרים כשרים חלביים לאוכלי חלב נוכרי ואפשר להשיגם ברשתות השיווק וחנויות ברחבי הארץ (וכמובן גם אחרי המונדיאל!).

ו…. למטה אפשר לראות את התלבושת שלי לתקופת המונדיאל – מישהו מזהה מי צריך לנצח?

נווה מדבר- שלווה בין הדיונות

מאי26

את סודות המעיינות החמים כבר גילו לפני אלפי שנים, ובכל מקום בו התגלו מים נובעים מינרליים, קמו אתרי בריאות מפנקים שנותנים לנו פסק זמן מהביל ומרגיע מהחיים המהירים והלחוצים של כולנו.

הוזמנתי להתנסות במרחצאות וספא ב"אחוזת נווה מדבר" ובהתחלה חשבתי "אלוהים, לנסוע עד באר שבע?" אבל אז גיליתי שזה היה שווה ועוד איך , כי באמצע המדבר שוכן לו באמת "נווה מדבר" – פנינה חמה ומפנקת, בריחה מהלחץ העירוני. למעשה, כשהנופים מהחלון השתנו מנוף אורבני לדיונות מדבר, האווירה כבר השתנתה, וכולנו נמלאנו ציפיה למילוי מצברים שקט ורגוע.

אחוזת נווה מדבר ממוקמת בלב רמת הנגב, בתוך נוף מדברי רגוע והמעיינות שבה נובעים מעומק של קרוב לקילומטר עומק, בטמפרטורה של ארבעים מעלות צלזיוס.

כשנכנסנו, הדבר הראשון שהרגשנו היה הריח, כלומר, האין – ריח. בניגוד למרחצאות המקובלים, שבהם יש ריח גופריתי חזק בגלל המינרלים, ב"נווה מדבר" השקיעו במערכות איוורור רבות ומשוכללות שמנטרלות את הריחות, כך שאפשר לנשום בכיף.

התחנה הראשונה שלנו היתה המלתחות, שם הכנסנו את התיקים שלנו, יחד עם טרדות היומיום, ויצאנו משם ב"מדי א'" של המקום – חלוק ונעלי בד. אחר כך החלטנו לעבור בבריכות לפי מידת הטמפרטורה שלהן, מהחמה ביותר עד הקרה (מינוס בריכת הפעוטות ). התחלנו בבריכת הזרמים הגדולה והחמה ביותר- 39 מעלות, ותוך שניות מרגע שנכנסנו, זה היה כמו להתעטף בשמיכה רכה. בבריכה הזו מותר מבחינה בריאותית להשאר רק עשר דקות, אז אנחנו לא פראיירים, כל פעם יצאנו וחזרנו כדי למצות את הכיף עד הסוף.

אחר כך עברנו לבריכה הבינונית מבחינת טמפרטורה- בריכה גדולה של 37 מעלות, שבה מותר לשהות זמן ארוך יותר והיא כייפית לתנועה במים . (במקום יש גם טיפולי הדרותרפיה שמשלבים את יתרונות המים המינרלים מבחינה בריאותית ומבחינה תחושתית).

כדי להספיק ולהתנסות בהכל, יצאנו גם לבריכה החיצונית (שאפשר להגיע אליה גם מבפנים כך שבחורף אפשר להכנס למים מבפנים ואז לצאת החוצה ולהישאר חמימים ונעימים). בחוץ יש גם מפלי מים ולמעשה סוג של "קאנטרי" והמים הם בטמפרטורה נינוחה של כ28 מעלות בקיץ ו33 בחורף, ותמיד אפשר גם לבחור אם לתפוס שמש על מיטת שיזוף או להשאר תחת השמשיות.

השמש היתה מפתה, נתזי המים קרירים ומלטפים, אבל אנחנו כבר היינו צריכים להכנס לספא "ספא במדבר" כדי להתנסות בחוויות שמוצעות שם.

הספא, שהכניסה מותרת אליו מגיל 18 ומעלה, הוא פינה מפנקת במיוחד עם כל מה שצריך – ריחות נעימים, תאורה רכה, בריכת ג'קוזי חיצונית שגרמה לארבע בנות להתיישב בה , להדיר את הבנים ולנהל שיחה עמוקה שבסופה הכרנו את כל תולדותיה של כל אחת מאיתנו, מהרחם ועד היום, וגם פינות זולה בשמש.

ויש גם תפריט טיפולים שממנו בחרנו . מבין סוגי עיסויים שונים , עטיפות בוץ וחבילות מיוחדות (ורומנטיות במיוחד) אני בחרתי בעיסוי רגליים, וזכיתי לארבעים דקות בגן עדן, כשפאינה המקסימה (שבע וחצי שנים באתר) שיחררה את כל המתח שנובע מעקבים גבוהים, ריקודים וישיבה רבה מדי.

(אורחי הספא מקבלים לוקרים, חלוקים, מגבות ונעלי רחצה, הכל כלול).

בכלל, לרגליים יש גם את האופציה לספא דגים, אותם יצורים קטנטנים שמאד אוהבים כפות רגליים. לצערי לא יצא לי להתנסות בכך ב"נווה מדבר" אבל מחוויה קודמת בטיפול, בלי לקחת בחשבון יתרונות בריאותיים או קוסמטיים, זה פשוט כיף לאללה (גם למי שרגיש לדגדוגים, מתרגלים תוך שניה).

גם את הסאונות (היבשה והרטובה) לא הספקתי לנצל מקוצר הזמן.

אחרי כל זה, נעשינו רעבים, וצוות המקום, באווירת שבועות, ארגן לנו ארוחת טפאס ממטבחו של השף גיא פרץ, עם מגוון מנות חלביות חמות או קרות.

למעשה המקום מספק אופציות לכל דבר ולכל צורך – ממבקר של כמה שעות, דרך זוגות רומנטיים שרוצים חבילות של בריכות, ספא וארוחות, דרך קבוצות בקומבינציות שונות, משפחות, וגם שעות רחצה נפרדות בחלק מהזמן שמתאימות לציבור הדתי.

למי שרוצה לבלות יותר זמן ולא להיות מוגבל בגלל נסיעות, ישנה אופציה של לינה בכפר הנופש "משאבים" שנמצא כמה דקות נסיעה מהאתר , וכן כל מני אפשרויות של צימרים ולינות שטח, כך שבכל תקציב ניתן להתפנק ולהרגע.

אחרי כמה שעות באתר, בנסיעה הביתה, כולנו היינו אנרגטיים במיוחד, (ואין לכם מושג מה זה חבורת בלוגרים אנרגטית….). תוך שעה וחצי בעזרת כביש שש, כבר היינו במרכז, אורות העיר משום מה הרבה פחות מלחיצים.

לפרטים נוספים – אתר "אחוזת נווה מדבר" – http://neve-midbar.co.il/

דף הפייסבוק- https://www.facebook.com/Nevemidbar

בחג שבועות תעשה לך… טיולים בחבל מודיעין.

מאי13

פסח הוא חג ארוך, ואנשים מטיילים ימים ארוכים, נוסעים מרחקים לקצות הארץ כדי להשתחרר מקוביות הבטון העירוניות, ולנשום קצת טבע, ובעיקר, להראות לילדים שהחלב לא מגיע רק מהסופרמרקט, ו"ים השיבולים" קיים באמת ולא רק בשירי החגים.

שבועות הוא חג קצר, חלקו חג דתי שלא מאפשר לשומרי המצוות יותר מדי מרחקים, ועדיין רוצים לתת תחושת טבע לילדינו, והדרך הנוחה- להשאר קרוב לבית ועדיין להנות מהטבע והחקלאות. איך עושים את זה? מצטרפים לפסטיבל "חגיגה בלבן בחבל מודיעין" שבו הרבה חוות ואטרקציות שיעבירו את הטבע למבוגרים ולילדים בצורה הכי כייפית, ובמרכז הארץ, בגישה הכי נוחה שאפשר (ושימו לב לפרוייקט של רכבת ישראל שעושה את זה עוד יותר קל וכייפי).

אז במה בדיוק מדובר?

בסופי השבוע של ה29 למאי, וה5-7 ליוני, (לפני ואחרי חג השבועות עצמו, וכן באיסרו חג), יתקיימו אירועים רבים ביישובי חבל מודיעין. הוזמנתי לטעום חלק מהם, באמת חלק קטן, והנה מה שחוויתי.

את הדרך לחבל מודיעין עשיתי ברכבת ישראל, שעורכת באיסרו חג – יום חמישי ה5 ליוני, הפנינג מיוחד שבו תהיה נסיעה מיוחדת ברכבת מתחנת תל אביב לתחנת פאתי מודיעין, ובה יחולקו הפתעות לילדים, תהיינה הסעות מאורגנות מתחנת הרכבת למוקדי הפעילות בפארק הקופים ונאות קדומים (שבהם יש אטקרציות רבות לילדים ולמשפחות – הנה פרטים – http://park.monkeypark.co.il/  וגם כאן  – http://www.n-k.org.il/ , והזכרנו כבר שהכניסה למוקדי הפעילות תהיה חינמית לנוסעי הרכבת? . כמו כן יהיו סיורים מודרכים ומאורגנים כולל הפעלות והפתעות לילדים – וכל זה, שימו לב – במחיר הנסיעה ברכבת בלבד.

(הפעילות כרוכה בהרשמה מראש באתר הרכבת – http://www.rail.co.il/HE/Pages/homepage.aspx )

הנסיעה ברכבת היתה בעיקר מרגיעה, כי הגעתי אליה מכבישים מפוצצים בפקקים, רמזורים שלא נגמרים וצפירות ללא הרף, וכאן הדרך אצה לה דרך החלון בתנועה חלקה ובמושבים נוחים.

ירדתי מהרכבת והתחנה הראשונה היתה בכפר רות – חוות הזיתים "אלדין". המקום שופע אטקרציות שמחולקות לתחנות  ומודרך על ידי בעל המקום, בחור בשם רימון שמוביל בין תחנת הפקת שמן והסברים על הייצור, פינת צמחי תבלין שהילדים מוזמנים ליצור עציץ לעצמם, הכנת אורגנו אמיתי, פינות חי עם המון חיות לליטוף, הדרכה בטחינת קמח להכנת פיתה לארוחה, זולה לרביצה, הסברים על שבעת המינים, ועוד (במקום גם נמכרים שמנים וסבונים שמיוצרים שם). (ובלי קשר לאירועי שבועות, גם ניתן לערוך שם ימי הולדת מדליקים במיוחד).

עוד מידע ב- http://www.thm.org.il/sites/%D7%97%D7%95%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%96%D7%99%D7%AA%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%9C%D7%90%D7%93%D7%99%D7%9F/

(בתמונות – למעלה ולמטה – הפעילויות ב"אלדין")

התחנה השניה בה ביקרתי היתה "בן שמן ריינג'רס"– סיורי טרקטורונים באזור, במסלולים שונים. אחרי הדרכה קלה, יצאנו לדרך. בעיתוי מדהים יום הביקור שלי היה אחרי לילה גשום, והשלוליות הוסיפו לתחושת ה"שטח" כשנהגנו בין המהמורות והשבילים של הרבה שדות שיבולים. האדרנלין קפץ ביחד עם הריינג'ר, והאדמה הרוויה במים העלתה ניחוחות של טריות וירק. כמובן שגם בימים יבשים זה עונג לאתגר את עצמנו בנהיגה כזו, שאנו לא מרשים לעצמנו בכבישים המונוטוניים היומיומיים שלנו בערים הגדולות.

עוד מידע – http://www.benshemen.com/ (כולל פעילויות מיוחדות לשבועות עם כל המשפחה).

התחנה הבאה בחבל מודיעין – כפר הנוער בן שמן, וביקור ב"מוזיאתר"  – מוזיאון שמספר את סיפורו של הכפר שהוא גם סיפורה של המדינה שבדרך ואחרי הקמתה, הבוגרים המפורסמים (ויש עוד כמה חוץ משמעון פרס…), הפעילויות הרבות שמתקיימות בכפר שבו התפיסה היא שבני הנוער עצמם מנהלים את המקום – עובדים בכל הענפים, לומדים חקלאות וביולוגיה ברמה גבוהה ומעורבים בכל תחום. את הכפר יסד רופא ילדים ברלינאי בשם ד"ר להמן, שהאמין באהבת הארץ, אהבת האדמה ופלורליזם, עקרונות שנשמרים בכפר עד היום. במהלך חג השבועות ניתן יהיה לתאם סיור רגלי בכפר, שבו המדריכים יספרו את כל הסיפורים ההסטוריים שמלווים את הכפר ובעצם את כולנו כתושבי המדינה.

עוד מידע – http://www.ben-shemen.org.il/

אחרי כל זה צריך גם לאכול משהו, חצינו את הכביש בין ה"מוזיאתר" של כפר הנוער והגענו ל"מקום בכפר " – מזנון ומסעדה שמנוהל על ידי יוסי פרץ ואשתו תמי, ומגיש ארוחות באווירה ביתית ונעימה. המסעדה הכשרה דואגת במיוחד לילדי הכפר , וגם מארחת אירועים עד 150 איש. אנחנו טעמנו מבחר סלטים, קציצות וקוסקוס שניכר בהם המגע הביתי, וקינחנו באבטיח מרענן וקר.

עוד מידע בטלפון – 08-9245887

שבעים וטובי לב (האמת, אנחנו תמיד "טובי לב" אבל עדיף להיות גם "שבעים" על הדרך…) נסענו למקום הבא- חוות גלעד במושב גינתון.

כבר בכניסה פגשנו את מוטי שווארץ – הסבא של הבובות. תושב גינתון שנכדיו ביקשו ממנו בובות והוא הפך את הבקשה לתחביב מקסים, ומאז מייצר בובות עץ מיוחדות (ובטיחותיות לילדים), חלקן נעות, חלקן לא, וכולן קסומות. בחג השבועות שווה לקפוץ לסטודיו שלו ולהשתתף בסדנאות בובונאות מיוחדות.

עוד מידע ב – http://www.thm.org.il/sites/%D7%9E%D7%95%D7%98%D7%99-%D7%A9%D7%95%D7%95%D7%A8%D7%A5-%D7%99%D7%95%D7%A6%D7%A8-%D7%91%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%A5/

בגינתון כאמור היינו ב"חוות גלעד" שמציעה חווית חקלאות אקולוגית שבמהלכה בחג השבועות , ילדים יוכלו להנות מהשתתפות בקטיף ירקות שונים, טחינת קמח, ליטוף החיות החופשיות שם (כולל תיש מצחיק ואינטליגנטי במיוחד), וסדנאות ופעילויות מיוחדות.

עוד מידע- http://www.havatgilad.com/

התחנה האחרונה היתה מיוחדת במינה- הגענו למושב ברקת, מושב שהגרעין שלו היה 70 משפחות יוצאות העיר חבאן בתימן, שעלו ביחד והקימו מושב שמשמר את התרבות המיוחדת של יוצאי העיר הזו. במסגרת הפסטיבל יש פעילות מיוחדת של נשות המושב, שמארחות בבית אותנטי, מכינות מנות מסורתיות (באירוח שאני השתתפתי הן הכינו מאפה המכונה "לחח" שהוא שילוב של לחם וקרפ שנעשים על אש גלויה ומכילים תערובות דגנים מיוחדות, ומוגש עם חילבה ועגבניות מרוסקות, ביחד עם משקה המכונה "קפה לבן" העשוי חיטה). אנחנו קיבלנו הסברים על כל מאכל, על התרבות וההסטוריה של בני חבאן, ולבסוף גם מופע פולקלור שבו הדגימו הנשים איך היו חוגגים נישואים, ואיך היתה מגיבה האישה הראשונה כשבעלה היה מתחתן עם אישה נוספת (ויש המון הומור בענין).

(בתמונות למעלה ולמטה – אוכל ופולקלור אצל הנשים החבאניות במושב ברקת).

הסיור שלנו הסתיים כאן, אבל אני חייבת להוסיף המלצה חמה במיוחד על עוד אטרקציה שנמצאת בפסטיבל "מטיילים בחבל מודיעין" – מחלבת מרקוביץ במושב נחלים, בה ביקרתי בעבר- http://cafe.mouse.co.il/post/2640452/  (ובמיוחד לכבוד החג יש גם תצוגת "אמנות בלבן" של אמני חבל מודיעין ליד המחלבה).

ורשימת האטרקציות עוד ארוכה- בין השאר אפשר  לטייל ביער בן שמן עם קק"ל ללא תשלום, להתנסות בסדנת יין חוויתית ביקב וילה וילהלמה, לצפות במופע אבוריג'יני בפארק הקופים (שכלול כאמור בטיול הרכבת), לסייר בעקבות שבעת המינים בברקת, טירת יהודה ובני עטרות, להתנסות בחליבת עיזים במבוא מודיעים, ובאותו מקום גם להתנסות בייצור גבינה, טוויה, אריגה ויצירת תמונות מן הטבע, לטחון קמח ולאפות פיתות בבית האיכר בכפר הנוער בן שמן, להשתתף בסדנאות שוקולד וקרמיקה בבני עטרות ויצירת כלים באבניים בגבעת כוח, לחגוג את "חג הלחם" בכפר חשמונאי בשילת, והרשימה כמעט אין סופית.

את כל הפרטים המלאים – איפה, כמה וכיצד-

אפשר בטלפון – עמותת תיירות חבל מודיעין – 03-9728999

באתר- http://www.thm.org.il/  (בדף הראשי יש לינק לרשימה מפורטת ומדוייקת של כל האטרקציות והפרטים)

וכמובן בפייסבוק –https://www.facebook.com/tayarutmo או לרשום בחיפוש "תיירות חבל מודיעין".

 

היין של השכן אדום יותר.

מאי2

נתחיל מהסוף  – לא מדובר במסעדה. אז מה זה כן?

אוקי, אז מההתחלה.

בקצה אבן גבירול , במספר 192 שכן במשך שנים ארוכות בר שכונתי בשם "השכן". ואכן, כל השכונה, וגם מחוצה לה, היו באים לשתות משהו, לנשנש משהו ולהיות עם החברה ה"גולשים" (במלעיל) ששלטו במקום. אבל גם "גולשים" מתבגרים, ובעלי המקום החליטו לעשות שינוי, ולהפוך את המקום ל"בית יין עם אוכל טוב" – שבו אפשר לרכוש יין במחיר חנות, לקחת הביתה או לשתות במקום בתוספת כמה גרושים של דמי חליצה, וליד גם לאכול מנות שהן שידרוג למה שאנחנו מכירים כ"מנות בר".

על המלאכה הופקד השף עידן אבני (עם רזומה ב"רפאל", "הרברט סמואל" ומסעדות באוסטליה) והוא יצר מנות בסגנון "טאפס" עם טוויסטים מיוחדים וכמובן איכותיים.

המקום ממוקם שניה מפארק הירקון, כך שיש לו מצד אחד אורבניות תל אביבית, אבל היא מתרככת מהצד השני בחברת עצי הפרי והרבה אווירה .

הוזמנתי לטעום את האווירה הזו (וגם את המנות החדשות) עם חבורה עליזה של בלוגרים וכולנו התיישבנו בהתחלה בחלק העליון של המקום, שכולל הרבה פינות רביצה. כוסות קאווה הגיעו, ויחד איתן משקה מיוחד למקום – סנגריה קרה עם המון תפוחים מפנקים בפנים שגרמו לנו לא לשים לב לאחוזי האלכוהול.

קצת אגוזים ליד, קצת מינגלינג, ועוברים לקומה הנמוכה יותר, שם ערוכים שולחנות לקבלת האורחים. במקום אין תפריט יינות רשמי, יש קירות עם המון בקבוקים שמסווגים לפי סוגים – צבע, עוצמה, טעמים. אנחנו קיבלנו המלצה להתחיל את הערב עם יין לבן של "יקב אסף"- יקב ישראלי מרמת הגולן.

אגב- הערה – המקום איננו בעל תעודת כשרות אבל אין חזיר, אין פירות ים ואין מנות שמערבות בתוכן חלבי ובשרי. מה שכן, אפשר בהחלט להזמין מנה אחת בשרית ואחת חלבית ולאכול ביחד ואין כמובן כלים נפרדים. כל אחד לשיקולו ולאמונותיו.

לחם הבית- הדבר הראשון שאין מסעדה שפותחת ארוחה בלעדיו, סוג של פוקצ'ה עסיסית, שהוגש עם שמן זית וחומץ לטבילה  (19 שקלים). עשה חשק לקחת אותו הביתה, וכן, יש אפשרות כזו, הסברים בסוף.

"טאטקי אינטיאס" היה מהמיוחדים של היום – עם אננס וסחוג מקסיקני (44 שקלים) – מנה שהפתיעה אותי כי הוזהרתי שהיא חריפה אבל בפועל היתה פיקנטית, מאד אהבתי את השילוב עם האננס. רעיון מיוחד.

חציל שרוף – עם טחינה אדומה וגבינת עיזים, שמן זית ופלפל שאטה חריף – (39 שקלים)- הגיעה עם טוסטונים. הרחקתי את חתיכות הפלפל כך שנמנעתי מחריפות. טעם ה"שרוף" היה עדין. אוכל אצבעות קלאסי- לקחת חתיכת טוסטון, למרוח עליה מהחציל (אגב, פרזנטציה יפיפיה) ולהחזיק ביד השניה כוס יין. (ההמלצה שלי – קאווה או לבן).

סלט פאפיה– עוף מתובל, עגבניות שרי, עשבי תיבול ואגוזי קשיו – (37 שקלים) – אחת משתי המנות האהובות עלי ביותר מהתפריט (לא כולל קינוחים כמובן). סלט מרענן מאד, מזכיר למי שביקר את תאילנד, הוזהרתי שמדובר בסלט חריף, אבל הוא בכלל לא. משהו שאני שוקלת גם לאמץ הביתה ברגע שאגלה בדיוק מה יש ברוטב.

בורצ'טה דג ים  – במקרה שלנו דג מוסר, עם כוסברה, פרמז'ן, בציפוי טמפורה על רוטב רמולד – (43 שקלים). כאן הערה כללית – הרבה מהמנות מכילות כוסברה. אני מאד אוהבת כוסברה, אבל שווה לשאול למי שלא. מבחינת המנה עצמה- הרוטב החזיר אותי לילדותי במשפחה פולנית מסורתית, כשכל "קידוש" בבית הכנסת כלל את ממרח ה"לקס" הוורוד או הלבן. אין לי מושג מבחינת המרכיבים אבל זה מאד הזכיר לי . לחובבי קציצות הדגים.

טרטר דג – (במקרה שלנו סלמון, זה מתחלף)- קוביות דג מתובלות בשמן זית ופלפל על תבשיל מנגולד לימוני חם ועל הכל ביצה עלומה. (53 שקלים). במנה שלנו זו לא היתה ביצה עלומה אלא ביצה שבושלה שעות ארוכות בשיטה מיוחדת. ונשפכה בצורה מרהיבה כשחוררנו אותה. המנה עצמה היתה מעניינת- אהבתי את שילוב הטעמים, פחות את המרקם שהיה לי קצת רך.

ניוקי פטריות – ניוקי עבודת יד על קרם פורצ'יני, שמן כמהין, שימאג'י, פרמזן, אפונת גינה, כמהין ואגוזי לוז (42) – טעם עז של פטריות , למי שחובב – מעדן.

פולנטה– תירס טרי , אספרגוס ומחית כמהין (32 שקלים). בתפריט כתוב "בלי הסברים" והאמת, לא צריך הסברים. המנה האהובה עלי ביותר מכל התפריט. הטריות של התירס, העדינות והנימוחות בלי להפוך ל"מושי" יותר מדי, הקראנץ' של האספרגוס – מבחינתי לוותר על כל השאר ולקחת דלי של העסק הזה.

שתי מנות בשר חתמו את החלק המלוח של הארוחה-

נתח קצבים – על קרם תפוחי עץ, יין אדום ומנגולד אסיאתי (69 שקלים) – המנה שלטעמי היא הכי "ווליו פור מאני" – בשר עשוי מדיום (בתפריט המקורי כתוב ש"אורח שירצה את הנתח עשוי היטב ייענה בשלילה אבל בחיוך רחב" אבל מישהי מהחבורה שלנו בכל זאת ביקשה וקיבלה נתח קצת יותר צלוי). ליד הבשר היו עלי מנגולד ממולאים בסגנון פרסי עם אורז. קרם תפוחי העץ היה לי מיותר, התרכזתי בבשר המצוין. מילוי עלי המנגולד היה מתוק, איזן את כבדות הבשר.

המבורגר 80 גרם – נתח אונטרייב עם פטריות, יין אדום ואגוזים, מוגש בלחמניה עם איולי צ'יפוטלה וכל הירקות המקובלים (27 שקלים, שווה ביותר ). טעם אגוזי דומיננטי ומתיקות של ריבת בצל מעל. אני מעדיפה המבורגר יותר "נקי" – כלומר בטעם של בשר בלבד, אבל אני חייבת להודות שהאגוזים העשירו את המאסה.

וכאן הגיעו ההפתעות – מדי פעם, יוצאות מהמטבח הפתעות שמחולקות לכל יושבי המקום, וכאן יצאה מלצרית מהמעדניה שליד הבר, עם מגש ענק של חלבה, לפנק את כל היושבים. אחר כך היו גם פינוקים אחרים לכולם.

עברנו בחזרה לקומה העליונה שהתמלאה בנתיים בהמון יושבים שמחים וחוגגים, ושם על כוסית שרי קיבלנו עוד כמה מהמיוחדים של המקום.

ראשית- המעדניה- פינה ב"אל וסינו" שבה מוכרים גבינות, חלבה, פירות יבשים והמון דברים טובים, והם נעטפים בסוג של שקית הפתעות מנייר. היתרון של המיקום הופך למיוחד במיוחד – היות ו"אל וסינו" ממוקמת דקה מפארק הירקון, אפשר להגיע, לבחור יין, להרכיב סלסלת פיקניק של המון דברים טובים מהמעדניה, ולרדת לשבת ליד האגם באווירה רומנטית להפליא.

עוד אחת מההפתעות של המקום עברה לידנו – צ'ייסרים של ליקר בתוך כוסיות שוקולד מריר, שחולקו לכולם ככה בשביל הפינוק.

בתור קינוחים  קיבלנו שלושה –

"קרם דה לה קרם של אדגר" – קרם מסקרפונה, סלט פירות עונתי בתיבול של נענע ובזיליקום (29 שקלים). המנה המרעננת של הקינוחים. ההסתייגות היחידה שלי היא כי אני לא אוהבת בזיליקום בקינוחים, אבל מעבר אליו (ולשמחתי לא היה הרבה ממנו), זה היה סלט פירות קצפתי כייפי. (אגב, מבחינת הגודל, כל הקינוחים מספיקים בהחלט לשני אנשים).

סופלה שוקולד עם סורבה ווניל וקראנץ' מלוח – (32 שקלים) – טוב, סופלה כמו שצריך, אפוי בחוץ, לוהט ונוזלי בפנים, גלידה קרה – מנה קלאסית ושוקולדית במיוחד.

למעשה, הייתי מצביעה על הסופלה כחביב עלי ביותר אבל אז הגיעה מנה שמכונה "קינוח בהפתעה" – שהיא למעשה "פרץ התרגשות או שגעון יצירתיות של השף לאותו יום" כפי שמוגדר בתפריט. פרץ ההתרגשות הפעם הפך למאפה שכלל בננות בוויסקי עם חלבת המקום, קראמבל וגלידה ביתית (28 שקלים). המאפה היה חם ומתוק בצורה שבתוכניות הבישול היו מגדירים כ"אוכל מנחם", הגלידה הקרה נמסה בעדינות על כל הכל, עונג לשמו. זו הפעם הראשונה שהייתי מוותרת על מנה שוקולדית בשביל מנה שאין בה בכלל שוקולד.

כשנפרדנו מהבעלים, אמרתי לו שהמקום מבחינתי "לא תל אביבי במובן החיובי של המילה"- כי ההרגשה היא ביתית שכונתית, לא מנוכרת וקרה כמו במקומות סנובים אחרים שנחשבים פופולאריים. כמות האנשים שחגגו שם עוד שעות ארוכות בהחלט יכולה להעיד על כך.

לדף הפייסבוק של "אל וסינו" – https://www.facebook.com/elvecino.winebar