קפיצה קטנה לחו"ל היא תמיד כייפית. קפיצה שלא דורשת אריזה ומעבר בנתב"ג כולל ה"ארזת לבד" היא בכלל תענוג. הזמנה לאגף החדש של מלון "אמריקן קולוני" בירושלים שכולל הרחבה של מסעדת "ערבסק" המפורסמת של המלון, היא הדרך הכי טעימה לנסוע לחו"ל בישראל.

במלון "אמריקן קולוני" ובמסעדת "ערבסק" כבר ביקרתי בעבר- http://cafe.mouse.co.il/post/2580351/ ונהנתי מהמנות המגוונות ומהאסטטיקה הרבה של המקום, והפעם ישבנו בבר הקיץ החדש, בבריזה של לילה ירושלמי מלטף, מוקפים בהרבה תיירים ואנשי עסקים ששוחחו בשפות זרות, ליד בר מצויד היטב ומטבח חיצוני שכלל טאבון בבניה מיוחדת מאיטליה. הבר עצמו נפתח אחרי עשרה חודשים של שיפוצים ובעלות של למעלה ממליון וחצי שקלים.

בדרך לשולחן שלנו עוד עברנו בגינת תבלינים חדשה, עם מפל קטן ואווירת זן (וכמובן שהתבלינים משמשים את השפים של המסעדה במלון) והמון פינות שכיף לשבת בהן על כיסא נדנדה, או בין העצים ולהנות מהבריזה הירושלמית.

בבר הקיץ החדש מציעים מגוון קוקטילים קיציים ותפריט איטלקי עשיר שמותח את המילה "איטליה" למחוזות שלא הכרתי ולא טעמתי.

מלצרים אדיבים שירתו אותנו בשילוב של אנגלית ועברית, ואחרי מזיגת יין (קברנה סוביניון לפי בחירתנו) מנות ראשונות החלו להגיע לשולחן.

שף המלון דיוויד דעדס הגיע כדי להציג בפנינו מנות יפיפיות ומתוחכמות עם המון צירופי טעמים מעניינים.

פואה גרא קלאסי היה הראשון, עם ריבת תאנים, נימוח ומתקתק בעדינות, הוגש עם גבינת ברי (104 שקלים בתפריט). פינוק יוקרתי עד הסוף.(104 שקלים בתפריט)

סלט טונה על עלי אנדיב- עם הפתעה של אבטיח. ההפתעה היתה מושלמת כי גם מבחינת המראה החיצוני, חתיכות הטונה וחתיכות האבטיח הן דומות והצירוף של המתיקות עם הדג היה מקסים. (95 שקלים)

"קובנייה" מהמטבח הערבי – בשר נא עם רוטב וינגרט עגבניות. (99 שקלים)

קרפצ'יו ברזאולה   מרוענן עם עלי תיבול ירוקים. (95 שקלים)

קרפצ'יו חזה אווז עם אגסים וגורגונזולה (89 שקלים בתפריט), תמיד שילוב מנצח.

פילה עוף עם זרעי פרג שהוגש עם מרק גזר  ודלעת(65 שקלים), פחות התחברתי לעוף, יותר למרק, אולי הייתי אמורה לאכול אותם ביחד? אולי.

ספיחה – מאפה טורקי בשרי שהוגש עם סלט טורקי חריף, סוג של פוקצ'ה עם בשר, (78 שקלים), מנה מפנקת ופחמימתית כמו שצריך. (78 שקלים)

המנה המנצחת שלי מכל המבחר (והיה מאד קשה לבחור) – צדפות קוקי סאן ז'אק שכל מי שיודע להעריך צדפות, ימחא כפיים לביצוע הזה. זה היה השלב שהצטערתי שיש עוד אנשים איתי בשולחן.. (ושרובם לא שומרים על כשרות…). (99 שקלים).

(בתמונה מימין, שף דיוויד דעדס).

כמובן שביקשנו גם את המנה שטעמנו בפעם הקודמת (ראו הסיקור הקודם)- שרימפס פלאפל עם סלט טאבולה. (94 שקלים). עזבו אתכם מהסלט- תפסו שרימפס בשתי אצבעות, הרימו מעל הראש, כופפו את הצוואר אחורנית בעודכם מורידים בעדינות את העונג הזה אל תוך הפה , וזהו. לא צריך יותר.

מנהל המלון מר תומאס בא להסתובב בין האורחים ולראות שהכל בסדר, וסיפר שעכשיו מגיעות המנות העיקריות, האקסטרה מיוחדות (כל כך שבאינטרנט עדיין אין מחירים שלהן).

אני די אהרוס את ההפתעה אם אספר שהמנה הראשונה שקיבלנו היתה המנצחת גם בעיני וגם בעיני שאר יושבי השולחן. מדובר היה במנת מוח של טלה. המוח היה עשוי בסוג של קראסט שיצר מעטה פציח בעדינות ובפנים.. .פשוט לבכות מרוב רכות. בשר נימוח ורך, אפילו ילדים יכלו להתענג על זה. (אם ההורים היו מאפשרים להם לקבל חלק, רוב הסיכויים שהיו מאמצים את כל המנה לעצמם).(95 שקלים)

צלחות צדדיות של ירקות מאודים בצבעים עזים (70 שקלים) ותפוחי אדמה (50 שקלים)הגיעו ביחד עם פיתות הבית כדי ללוות את המנות הבאות:

מנה מיוחדת של טחול ממולא, בגרסה משודרגת ממה שאנו מכירים במסעדות "ביתיות",(90 שקלים)

בקר עם רוטב צדפות- סוג של מנת קדירה באווירה תאילנדית (עם רוטב בוטנים). היה לי חריף אבל אני מתה על בוטנים במנות.(135 שקלים)

פלטת ממולאים – גם פה נראה היה שיש איזה "מאמא" אותנטית שהביאה את המגע של הבית עם טוויסט של השפים במסעדה ונוצר שילוב של מוכר ולא מוכר.(104 שקלים)

כתף טלה- בסיר ממורק ומבריק הגיע תבשיל כתף טלה עם הרבה ירקות, אפילו לא היה צריך סכין כדי לשלוף חתיכות בשר ענקיות, מנה גדולה ומשביעה, ארוחה בפני עצמה. (145 שקלים)

עוף טריאקי עם סלט אבוקדו – גם פה השפעה אוריינטלית.(121 שקלים)

כאמור מבין כל המנות הללו, בחרתי כפיבוריטית שלי במנת הקוקי סאן ז'אק, ולמי שלא אוכל פירות ים, ההמלצה שלי היא כתף הטלה.

השולחן פונה, המלצרים ריחפו סביבנו ואחד הגיע עם מגש הקינוחים. אין לי מושג בדיוק איזה קינוחים היו שם, אבל היה מבחר של מתוקי קוקוס, מוס שוקולד, בקלוואות בטעם אותנטי ומה שכולנו התנפלנו וחיסלנו הכי מהר- טראפלס קלאסיים נימוחים ושוקולדים.

מסביב המשיכו לדבר בכל מני שפות ומלצרים הגישו עוד ועוד מנות מיוחדות (והריח של הפיצה מהטאבון הקיצי.. אוקי, חייבים לחזור לפה עוד פעם..).

המסעדות של "אמריקן קולוני" הן לא מקום למי שרק רוצה לשבוע, אלא למי שרוצה חוויה כוללת של טעמים מיוחדים (לצד מוכרים ואהובים), הרבה אסטטיקה ו… הזכרתי אווירה של חו"ל בלי לארוז מזוודות?

האגף החדש "פאלם האוס" נפתח רק לפני כחודשיים. ביקרנו בכמה חדרים לצורך התרשמות, והאמת, מתאים לי איזה נופש במלון, עם חדרים מרווחים, מיטות שמיהרנו לקפוץ עליהן (אבל בנימוס כמובן) ולטבוע במצעים הרכים שלהן, ובעיקר – הפטיש שלי – חדרי אמבטיה מפנקים ומאובזרים בעיצוב מודרני. במלון כמה דרגות של יוקרה בחדרים, ובאלה שאנחנו היינו כמובן שהיה גם שולחן כתיבה מהסוג ששועי עולם היו שמחים לשבת לידו ולנהל ממנו את העולם (או לפחות לבדוק מיילים).

המלון, הקיים מעל 120 שנה, מקפיד על אווירת יוקרה ומצליח בתוך מבנה עתיק וקסום, לשמור על רמה מקסימלית.

ישנם מבצעי אירוח רבים, בראנץ' מפואר בשבתות שכבר הבטחתי לעצמי להתנסות בו, והיות והמלון אינו כשר, למי שאינו שומר על צום יום כיפור (כמו גם לתיירים הרבים כמובן) – זהו המלון היחיד בישראל שמגיש אוכל ביום זה. (הבראנץ מוגש במסעדת ואל בראסרי). במלון ישנו גם בר המרתף – חורפי וממוקם במרתף עשוי אבן ירושלמית מקורית עם הרבה פינות ישיבה מזמינות.

כתובת אתר הבית של המלון לכל הפרטים-

http://www.americancolony.com/

מבצעים מיוחדים –

לראשונה גם עיסקיות של ארוחת צהרים במסעדת ערבסק של 121 ₪ וארוחת ערב במחיר של 173 ₪. ארוחות הכוללות מנה ראשונה, עיקרית וקינוח- שוה מאד!!!

לינה- מחיר לינה לחדר זוגי + ארוחת בוקר בחודש ספטמבר הוא 1500 ₪ ללילה. 40% זול יותר מהמלונות האחרים ברמה שלו.

האמת, אני לא מכירה בן אדם אחד שלא אוהב אוכל איטלקי, אחרי הכל, שילוב של פסטות, גבינות, רטבים, יאמי יאמי.

שופרסל הפתיעו אותי בערכה איטלקית שכללה שני סוגי פסטה- קנלוני ולזניה, שני רטבים לפסטה  – רוטב עם שום ואורגנו ורוטב עם בזיליקום, ושני סוגי ירקות – תרד טרי ארוז ונקי, ופטריות קפואות בשלמותן.

לגבי הרטבים היה ממש קל להחליט, ברור שעושים ספגטי. הכנתי פסטה מסוג "פוזילי" כי זה מה שהיה לי בבית (של שופרסל כמובן) וטוב, מתכון להכנת פסטה לא צריך לתת… כשהיא היתה מוכנה שפכתי עליה מהרוטב בצנצנות. הרוטב הספיק לשתי מנות נדיבות (אנחנו אוהבים הרבה רוטב בפסטה) ואהבתי שהיה לה מרקם קצת "גושי" של העגבניות מבפנים, אווירה כפרית וביתית יותר.

לגבי הלזניה, גם פה ההחלטה היתה קלה, לפני כמה חודשים חיפשתי מתכון ללזניה צמחונית כי כל המתכונים שמצאתי היו או עם גבינות או עם בשר, ובאחד הפורומים בפייסבוק יעצה לי הבלוגרית הבשלנית המקסימה יפה אזולאי איך להכין לזניה צמחונית עשירה וזה מה שעשיתי בהמלצתה-

הכנתי קודם צלחת של כל הירקות החתוכים – רצועות של קישואים ושל גזר, רצועות פלפלים בשני צבעים, טבעות עגבניות וטבעות בצל. התחלתי בטיגון הירקות, מהקשים לרכים. במהלך הטיגון היו לי שתי בעיות – ראשית, בטעות שמתי את התרד בפריזר ולא במקרר והוא לא היה בר שימוש לאחר הפשרה, אז רצתי מהר לסניף הקרוב וקניתי תרד חדש, והפטריות  – הסו שף הצמוד שכח להפשיר כך שהכנסתי אותן קפואות לטיגון, מה שגרם לזה שהקרח שעליהן דילל לי קצת את השמן. בכל מקרה איזנתי את זה אחר כך בזה שלא הוספתי נוזלים נוספים.

למעלה המצרכים, למטה- לפני התנור.

הוספתי לסיר לפי המלצתה של יפה גם קופסה של עגבניות מרוסקות (שופרסל) ועוד קופסה קטנה של רסק עגבניות (שופרסל) והמון תבלינים – מלח, פלפל שחור, כורכום, פפריקה אדומה ופפריקה חריפה. (וזכרתי להוסיף גם "בנפייבר" בשביל הסיבים).

את הכל בישלתי עד שהנוזלים קצת התאדו ובסוף הוספתי את התרד החדש שקניתי (כמובן שגם האריזה הזו היתה של שופרסל).

בנתיים חיממתי את התנור ל200 מעלות ופיזרתי את עלי הלזניה בתבנית משומנת קלות (הזכרתי כבר את הספריי שמן של שופרסל?). עשיתי שכבות של לזניה וירקות (שתי שכבות כי התבנית שלי לא מספיק גבוהה) ושמתי עם נייר כסף לעשרים דקות בתנור, אחר כך הסרתי את הנייר והשארתי לעוד עשר דקות.

למעלה- התבנית המוכנה, למטה המנה הפרוסה.

הבן שמנסה לאכול כמה שיותר חלבונים אמר שאפשר היה לשים כמה ביצים חיות למעלה בשלב האחרון של האפיה, וזה היה מתקשה כמו שקשוקה, שווה לנסות בפעם הבאה.

הדבר היחיד שנשאר לי זה הקנלוני שיהפוך קרוב לוודאי לסוג של קינוח בראש השנה המתקרב , אולי בשילוב של צימוקים וגבינה לבנה, סוג של בלינצ'ס.

אריבדצ'י איטליה, אריבדצ'י שופרסל!

את קרין גורן אין צורך להציג, הכוהנת של המתוקים בישראל, מלכת השוקולד שדואגת לחדש ולהביא מתכונים רבים שמשמחים את כל מי שמכין אותם (וכמובן את מי שאוכל).

במיזם חדש חברה קרין גורן ל"סוגת" וביחד פיתחו את "סוכרלוז" – תחליף סוכר שמושלם לאפייה, בישול וטיגון.

ישנם בשוק תחליפים רבים לסוכר, אבל היות והסוכר בעוגה למשל הוא לא רק ממתיק אלא יש לו תכונות נוספות (שמירה על טריות, גובה המאפים, עזרה לתפיחה היות והסוכר הוא המזון של השמרים, קרמליזציה וכו'), התחליפים פשוט לא מתאימים לאפייה ויוצרים אכזבה כשמשתמשים בהם.

כאן נכנסה לתמונה קרין גורן ובמשך תקופה ארוכה ניסתה סוגים שונים של תחליפים מהארץ ומחו"ל, שילבה במתכונים שלה, בדקה מה יצא ובסוף נולד המוצר החדש- הסוכרלוז של "סוגת", היחיד שקרין מעידה עליו ש"התחליף המושלם לאפייה, רק עם תחליף סוכרלוז הגעתי לתוצאות מעולות".

ה"סוכרלוז" בעל תו אי"ל (של האגודה הישראלית לסכרת), והוא מיועד כמובן גם למי שמעדיף לצמצם בצריכת הסוכר, שלא לדבר על כך שהמוצר מכיל 30% פחות קלוריות, כך שאפשר לאכול את פרוסת ה עוגה בלי נקיפות מצפון (או כמו שקרין אומרת "לאכול בשקט את הפרוסה השניה").

התכנסנו לבדוק "הכצעקתה" – האמנם אפשר להכין עוגות וקינוחים שיהיו בעלי טעם זהה, למרות שהם מכילים "סוכרלוז" ולא סוכר "אמיתי"?

אז כן, קרין הכינה לנו שתי עוגות זהות (עוגת הסופלה שוקולד המפורסמת שלה, עם חלבה). באחת היה סוכר, בשניה היה סוכרלוז. שתיהן היו טעימות נטו, ואי אפשר היה להבדיל מי זו מי. (כדי שבכל זאת נוכל להבדיל, קרין קישטה אחת מהן בחלבה מפוררת ואחת בשערות חלבה).

גם במטעמים אחרים שקרין הגישה לנו (קרמבו, עוגת רולדה קפה) אי אפשר היה להבחין שמדובר בתחליף סוכר, מה שהיה משמח מאד.

שתי העוגות, אחת עם סוכלוז (משמאל), השניה עם סוכר רגיל (מימין), אין הבדל, לא במראה ולא בטעם.

קרין ביקשה להדגיש שכשבוחרים מתכון כלשהו, ורוצים להמיר את הסוכר ב"סוכרלוז" יש להמיר לפי נפח ולא לפי משקל – כוס אבקת סוכרלוז של סוגת בתפזורת (זו שבצנצנת) שווה במתיקותה לכוס אחת של סוכר רגיל.  כמו כן, הקצפה עם תחליף סוכר היא קצרה יותר (גם עם ביצים וגם עם שמנת מתוקה) וגם זמן האפייה יהיה קצר יותר. בעוגות שמרים יש להגדיל את כמות השמרים במקצת ויש להקפיא לשמירת טריות אם לא אוכלים על המקום. (מה שבדרך כלל קורה..)

קיבלנו הרבה מתכונים למתוקים על בסיס "סוכרלוז" ומתוכם בחרתי להביא עבורכם את "סחלב שוקולד מחמם" שמתאים לי אישית גם בגלל שהוא קלי קלות של הכנה, וגם בגלל שאני מתה על סחלב, מתה על שוקולד, והשילוב של השניים עושה לי את זה בגדול.

אז ככה –

החומרים לארבע מנות:

4 כפות קורנפלור

8 שקיות קטנות של אבקת "סוכרלוז סוגת" (או 12 כפיות מהצנצנת כי שם זה פחות מרוכז).

1 ליטר חלב

8 קוביות שוקולד מריר ללא תוספת סוכר.

אופן ההכנה :

מערבבים בסיר את הקורנפלור והסוכרלוז, מוסיפים רק כוס אחת חלב וטורפים למניעת גושים, מחממים על אש בינונית תוך כדי טריפה עד רתיחה ומוסיפים את שארית החלב.

משגיחים שלא יגלוש ומורידים מהאש.

שמים בכל ספל 2 קוביות שוקולד בתחתית ומוזגים מעליו את הסחלב החם, וכמובן מגישים מיד.

אפשר לקשט בשוקולד מגורר.

ההפתעה היא שמי שמקבל לא יודע שיש קוביות שוקולד בתחתית, וכשהוא מערבב זה עולה ומתערבב ומפתיע במתיקות שוקולדית כייפית (וואי, כשאני כותבת את זה אני כבר משתוקקת שיהיה חורף שמתאים בול למשקה הזה, ואני בכלל בן אדם של קיץ…)

(בתמונות, מתוקים נוספים שקרין הכינה עם "סוכרלוז" )

ה"סוכרלוז" מתאים לכולם, כולל נשים בהריון וילדים.

במסגרת ההשקה קרין גורן גם סיפרה לנו על ספר הבישול החדש דנדש שלה "אם לסבתא היה מיקסר" שבו היא אספה (במשך 3 שנים!!) מתכונים של סבתות, והתאימה אותם לזמנים שלנו, כולל הפיכת כמויות כמו "לפי העין" או "כמה שתופס" לכמויות מדידות, שימוש במכשירי חשמל חדישים יותר (מיקסר, מיקרוגל, מעבד מזון), ושידרוגים לטעמים הקלאסיים עם טוויסט מודרני.

בסידרת ה"סוכרלוז" יש צנצנת של 100 גרם גרגרים,שקית מילוי לצנצנת, קופסה של מאה שקיות אישיות (מצוין לקפה) ומיכל של 100 טבליות, לנוחות המשתמשים.

כצ'ופר יש על האריזות גם בר קוד שמאפשר הורדה של מתכונים של קרין.

בתמונות – שני שפים ובלוגרית – עם קארין גורן ותום פרנץ זוכה "מאסטר שף".

להשיג בכל רשתות השיווק, כשר.

לאתר של "סוגת" – www.sugat.com

נתחיל מהסוף – הסיכוי שאני אהפוך לצמחונית, כל שכן לטבעונית, קטן טיפה יותר מהסיכוי שאלד את בנו של הנסיך הארי, מה שיהפוך אותי ל"הוד מעלתה הנסיכה שושנה אלישבע חזן גרינברג ווידזור".

כאחת שהשתחררה מכבלים קולינריים בדמות כשרות, בוודאי שלא אסכים להיות כבולה בשום הגבלות אחרות מלבד טעמי האישי (מה שאומר שאני לא אוכלת חריף, אניס וכל דבר בטעם של קולה, כי אני לא סובלת את זה).

ההזמנה לסקר סדנה שבה ישתמשו במוצרים של "אלפרו" נראתה לי במבט ראשון לא שייכת , מה לי ולמוצרים "שמיועדים לטבעוניים?". ואז הוסבר לי שאמנם "אלפרו" התחילו עם משקאות סויה אבל עכשיו עברו למשקאות חדשים מהטבע, במגוון טעמים מיוחדים, שגם מי שלא מתנזר ממוצרי חלב או בשר, יכול להשתמש בהם כדי להעשיר מנות וליצור הרכבים חדשים, וכמובן גם למי ששומר כשרות ורוצה אחרי הסטייק לאכול קינוח טעים שאינו חלבי למשל.

הגעתי ל"מבשלים חוויה" – מקום בו התארחתי רבות בעבר, ופגשתי את הבעלים שף יניב פרתם שהפעם העביר את השרביט לבשלנית (ששונאת שקוראים לה "שפית") – אורי שביט. אורי, בעלת הבלוג המצליח "טבעוניות נהנות יותר" ובעלת רקורד של כתיבה, קולינריה, הופעות טלוויזיוניות ועוד, הרימה את הכפפה ויצרה מגוון של מנות שמבוססות על המשקאות החדשים של "אלפרו".

המוטו של אורי הוא "מקומי, טרי , עונתי". השילוש הקדוש של בחירת מוצרי הגלם.

על השולחן נפרשו קערות רבות מלאות בכל טוב הארץ – פירות, ירקות ואגוזים, יחד עם מגוון משקאות הטבע של "אלפרו".

"אני תמיד מתחילה בהרמת כוסית" אמרה אורי והכינה לנו שני קוקטיילים. הראשון היה קוביות של מנגו שמעליהם נשפך רום ואז ניתן להן לעמוד כדי שהפרי יספוג את טעמי המשקה, ובמקביל טחנה אורי עוד מנגו במערבל ביחד עם משקה אורז של "אלפרו". הכל נמזג מעל לרום ולקוביות המנגו, ונוספה למעלה גם נענע בשביל העיקצוץ. המשקה שיצא היה מאד קיצי ומרענן וכולנו דגנו את הקוביות מלמטה.

משקה נוסף שהכינה אורי היה גירסה של משקה שקדים, כשהיא השתמשה בעירבול של משקה שקדים של "אלפרו" ביחד עם מעט (מאד!) שקדים מרים טחונים (לטעם של מרציפן) ושוט של ערק. אני כאמור לא סובלת טעמים של אניס ולכן ביקשתי להמנע מהערק, מה שהשאיר לי משקה שהזכיר רוזטה או את משקאות השקדים שמוכרים בשווקים מהדוד הגדול. קוביות קרח מרעננות קישטו את כל העסק.

אחרי האלכוהול הגיע הזמן להתעסק בעיקר והתחלנו עם שייק פירות. כולנו אוהבים שייק פירות, בוחרים את הפירות שרוצים ומוסיפים להם נוזל כלשהו והכל למערבל. בבית בדרך כלל אנו מכינים על בסיס מים או על בסיס חלב, כאן הבסיס היה משקה שקדים ועוד קצת עלי נענע, והתוצאה היא משקה מרווה ועסיסי, מלא בריאות.

הגיע הזמן לאכול ואורי דיברה על ממרחים טבעוניים. ההדגמה היתה על שעועית לבנה שהושרתה. אורי סיפרה שהתייעצה עם תזונאית שאמרה שגם שעועית מוקפאת שומרת על ערכיה התזונתיים ואפשר להשתמש בה כשאין זמן להתעסק עם שעועית טריה. גם כאן השעועית הונחה במערבל, הפעם עם משקה אורז של "אלפרו", ובתוספת שום, לימון ותיבול של גרידת לימון , מלח ופלפל, וטחינה איטית ליצירת אמולסיה, הכל הפך לממרח שהוגש לנו עם מקלוני ירקות ותיבול כבקשתינו (חתיכות קטנות של בצל ירוק, חתיכות פלפל אדום חריף וכו').

מבחינתי זה היה ממרח טעים בפני עצמו, ולא רק כ"מזון לטבעונים". (וגם בריא מאד כמובן, בקטניות יש ים יתרונות בריאותיים).

המנה הבאה שאורי הכינה היתה גם החביבה עלי ביותר, וגם למדתי בדרך הרבה דברים. מדובר היה בפולנטה קרם תירס עם עגבניות בשום צלויות בתנור. מה למדתי תוך כדי המנה?

למדתי שאפשר לקלף שום על ידי הנחתו בין שתי קערות מתכת (אחת בתוך השניה) ושפשוף, למדתי ש"שערות" של התירס הן בעצם כמו נבטים בריאים מאד שאפשר לאכול ולהוסיפן לכל סלט , ולמדתי את הפטנט – איך "חולבים" מהתירס את המיצים שלו בלי הגרעינים עצמם. וככה זה הולך- בהתחלה מעבירים סכין חדה על הגרעינים עצמם ועושים בהם חתכים לכל האורך, פשוט כדי "לפצוע" את הגרגרים. אחר כך אוחזים בסכין הפוך, ועם גב הסכין (ולהחזיק בבקשה בחלק התחתון, לא בחלק של הלהב!) פשוט מגרדים את התירס כשהוא עומד באלכסון, וכך אוספים על הקרש את כל הקרם בלי הקליפות. בגירוד נמרץ אפשר להוציא הרבה מאד קרם מכל תירס. (מדובר כמובן בתירסים טריים, לא מבושלים ).

את הקרם הניחה אורי במחבת שעליו כבר חוממו שני סוגי שמנים – שמן זית ושמן קוקוס שנועד להעשיר (ולהחליף חמאה) בלי להביא טעם "קוקוסי".  היא הוסיפה משקה שקדים של "אלפרו", ומלח ופלפל. עוד קצת הסמכה והפולנטה מוכנה.

במקביל היו בתנור עגבניות שרי שניצלו בעדינות עם שיני שום שלמות מקולפות, ואז היתה הרכבת המנה- הנחת כמה כפות של פולנטה, עליהן עגבניות שרי ושום, ועליהן פטרוזיליה ושקדים לבנים פרוסים.

המנה היתה טעימה מאד, פשוט ככה. ביקשתי תוספת.

הגיע שלב הקינוחים, וגם כאן, כמו שני משקאות ושתי מנות עיקריות, גם שני קינוחים התבקשו.

השימוש הפעם היה במשקה אגוזי הלוז של "אלפרו" שהוא מתוק יותר ומזכיר טעם "נוטלה" עדין.

בקערה הונחו שקדים פרוסים לבנים, תוספת קמח לחיבורים (אורי השתמשה בקמח חיטה מלא, אם כבר עוגיות, שיהיה קצת יותר בריא),מייפל אמיתי, וגם זרעי צ'יה, חמאת שקדים בשביל השומן, משקה שקדים (מה שהופך את העוגיות ל"עוגיות שלושת השקדים – משקה, חמאה וגם שקדים בעצמם).  הכל נכנס לתנור בחום של 170 מעלות, כשהזמן תלוי בתנור – ויכול לנוע בין 7 ל15 דקות, צריך להשגיח. העוגיות מוכנות כשהן זהובות וצריך להזהר כשמוציאים אותן כדי שלא יתפרקו.

הקינוח השני היה משהו שאפשר לעשות בשניות. כל מה שצריך זה בננות קפואות בפריזר.

הבננות נשלפו והוכנסו למערבל, ביחד עם כל מה שמתחשק- שוקולד מריר, אגוזים, מה שבא, וכמובן עם משקה אגוזי לוז . אחרי עירבול וטחינה נוצרה "גלידה". למה "גלידה" ולא "סורבה"? כי המרקם היה של גלידה אמיתית למרות שמדובר על בסיס של בננות בלבד. התכונה הזו של הבננה היא זו שנותנת את כל המרקם ומצד שני הטעם של הבננה לא משתלט כך שאפשר להפוך את הגלידה לכל מה שמתחשק- בתוספת טחינה וסילאן מקבלים גלידת חלבה, בתוספת אגוזים מקבלים "צ'אנקי מנקי" ועוד.

המשקאות החדשים של "אלפרו" בהחלט מגוונים מתכונים, מאפשרים מגוון רחב יותר של מנות למי ששומר כשרות או לטבעונים ובעלי רגישויות, וגם לאנשים "רגילים" כמוני, שאוכלים הכל, ונהנים לטעום טעמים חדשים.

ל"אלפרו" יש גם תחליף שמנת 5% שמצוין להקרמה, גראטן, משקאות ועוד (לא להקצפה).

המוצרים החדשים כמו שכתבתי בפתיחה, מיועדים לקהל הרחב ולא רק לטבעונים, ונוחים לשומרי הכשרות, לבעלי הרגישויות למיניהם כמו ללקטוז, ולבעלי אג'נדות חברתיות וסביבתיות שונות (וגם למי שרוצה לגוון את המנות בטעמים חדשים).

אתר "אלפרו" – http://www.alpro.com/il

"אוליביה" השיקו קו ממרחים מצוננים חדשים, וקיבלתי אותם להתנסות. בהתחלה חשבתי "היי, הם לא יודעים שאני לא ממש בשלנית"? אחר כך ראיתי את הדף המצורף ואת הצעות ההגשה וזה נתן לי רעיונות איך להשתמש במוצרים.

הממרח הראשון שניסיתי היה "פסטו בזיליקום" שהומלץ לנסותו על פסטה. בדיוק חזרתי מחדר הכושר, רעבה לאנרגיה מהירה, ופסטה התאימה לי מאד. זרקתי את הפסטה לסיר והלכתי להתקלח. כשחזרתי כבר היתה מוכנה (מתכון לבישול פסטה מדוייקת – חימום המים+ התקלחות וקירצוף+שמפו+מרכך+התלבשות+הסתרקות+קרם עיניים וקרם לילה = פסטה מוכנה במדויק), ולא הייתי צריכה לעמוד ולהכין פסטו, לטחון מצרכים, לערבב, לטעום, רק לפתוח צנצנת ופסטו טרי וריחני זרם הישר על המנה. הוספתי קצת שמן כדי שיהיה דליל יותר והופ- יש ארוחת ערב.

למחרת, כשחזרתי הביתה, בן הזוג אמר שנהנה מאד מה"גזר לימון" ואכל אותו בכפית. הוא הגדיר אותו כ"פיקנטי" (הוא יודע שאני לא אוכלת חריף). ניסיתי לטעום כמו בהמלצה שקיבלתי, ככה בכפית. טעים אבל היה לי קצת חריף. ברגע שמרחתי על פרוסה, החריפות אוזנה עם הניטרליות של הלחם וכך יכלתי להנות מטעם ייחודי (אני אוהבת לימונים). מבחינתי הרגישו שם יותר את הלימון מאשר את הגזר. מאוחר יותר עשיתי לי שוב כריך, הפעם מרחתי קודם גבינה חמישה אחוזים ועל זה שכבה של ממרח הגזר והלימון, והפעם זה יצא ממש מושלם כי הגבינה הוסיפה לריכוך הטעמים ול"קירורם".

האריסה החריפה הומלצה לשימוש עם חריימה ובישולי בשר או כדורי בשר. היות ואני לא מבשלת (או ממש אוכלת) את המנות האלו, העברתי אותה בשמחה לשכנה המרוקאית, שהבטיחה להחזיר דיווח.

בארוחת הערב של שישי הצלחנו לאכול שלושה ממרחים ביחד- הוא את הסחוג הירוק והאדום (חובב חריף, חבל"ז) ואני את הפסטו כוסברה, כל זה עם פשטידת פסטה בטעם בצל עדין שהכנתי, שיש לה טעם די ניטרלי ככה ששילוב ממרחים יצר שוב איזונים וגיוונים שונים. פשטידה אחת עם שלוש אפשרויות.

האחרונה החביבה היתה האריסה המתוקה שסיקרנה אותי מאד, וניסיתי אותה עם טונה (בנתחים, אני מניחה שגם בטונה המפוררת זה יעבוד טוב, עם או על לחם.

המסקנה שלי – אני לא בשלנית, אני גם די עייפה ודי קצרה בזמן רוב הזמן, וממרחים מוכנים שחוסכים לי לקצוץ עלים, לתבל, לשים בבלנדר (ולשים את כל זה במדיח אחר כך), שנשלפים בצ'יק מהמקרר, יכולים להיות פתרון מצוין. (ואת הצנצנות הקטנות אפשר לשמור אחר כך לשמירת דברים אחרים!). נוסף לכך, רוב הממרחים מצויינים על לחם, עם תוספת כמו גבינה, טונה או פסטרמה או בלי, כך שגם בשביל אירוח זה יכול להיות פתרון מצוין – לשים לחמים, לשים את אחת התוספות, לפזר צנצנות וקצת חמוצים, ויש כבר אירוח (ולא לשכוח אלכוהול כמובן).

שיחקת אותה אוליביה.

אוליביה מציגה את סדרת הממרחים באגף המוצרים המצוננים, על בסיס ירקות ועשבי תיבול טריים וטעמים ייחודיים. המוצרים האתניים (סוגי אריסה וסחוג) פותחו לפי מתכונים מסורתיים ואותנטיים והמוצרים האחרים הם יצירות מקוריות ומפתיעות עם שילובים שלא היינו מצפים להם, אבל יוצאים מוצלחים מאד וחוסכים זמן הכנה יקר.

האתר של אוליביה- http://www.tnuva.co.il/OurProducts/Olivia/Pages/Home.aspx

המוצרים כשרים ונמכרים בכל רשתות השיווק.

את העוגות המיוחדות של מתוקה סיקרתי בעבר – http://cafe.mouse.co.il/post/2715336/, וגם השנה ישנה קולקציה חדשה של עוגות. בכל פעם שאני חושבת שאין כבר מה לחדש בעוגות דבש, מגיעה מתוקה עם המון רעיונות יצירתיים לצד קלאסיקות משנים קודמות.

השנה קיבלתי לסיקור שתי עוגות מהסידרה החדשה –

עוגת דבש בננה ואגוזים – (42 שקלים) – עוגת דבש עשירה עם בננות ואגוזים.

עוגת פלורנטין שקדים ודבלים – (45 שקלים) – בצק פריך חמאתי שעליו הונח קרם טופי דבש במילית שקדים פרוסים ודבלים.

מעבר לזה שהעוגות מאד יפות, הן גם מייצגות שני סגנונות שונים ומתאימות לזמנים שונים. זו של הבננה ואגוזים הולכת מצוין עם קפה בגלל הנימוחות שלה מצד אחד , והעדינות של הטעם מצד שני, וזו הפלורנטינית היא ממתק חמוד וקרנצ'י שמבטיח שנה מתוקה.

אני לא יכולה להחליט מי מהשתיים אהבתי יותר בגלל השונות הרבה הזו (אז "נאלצתי" לאכול את שתיהן… כן, גורלי מר…).

מעבר לשתי העוגות הללו, ישנן בקולקציה החדשה גם עוגת דבש גזר (עוגה פופולארית בשילוב דבש ממורדות הן מירון (42 שקלים) וקולקציית מקרונים לראש השנה, בצבעי ירוק, כתום ואדום וטעמים שמתאימים במיוחד לחג  – דבש, תפוח, קרם תאנים, קרם רימונים ועוד.

בתמונה למעלה- עוגת דבש בננה במצב סגור, למטה אותה עוגה במבט מבפנים.

כאמור זה שיש קולקציה חדשה לא אומר שזונחים את הלהיטים משנים קודמות וכך ניתן לרכוש ב"מתוקה" גם עוגת דבש קלאסית באייסינג ווניל (42 שקלים) למי שאוהב את המסורת, עוגת תפוחים ברנדי ודבש (42 שקלים) שמשלבת את המוטיבים של תפוח בדבש (והרבה תפוחים!) ביחד עם טוויסט אלכוהולי עדין, דבש שזיף  – עוגה מיוחדת עם דבש ושזיפים במחיר מבצע חגיגי  של 32 שקלים) ועוגת טחינה ודבש סילאן- הטוויסט הבריאותי (והיאמי ) עם הקריצה הישראלית בציפוי שומשום מלא קלוי ופריך. (38 שקלים).

בתמונה למעלה  – עוגת הפלורנטין במצב סגור, למטה במבט מבפנים.

ואם חשבתם שבזה זה נגמר, טעיתם, כי בנוף לעוגות יש גם מוס רימונים עם שכבות ביסקוטי שקדים, גנאש שוקולד לבן, מוס פטל וג'לי רימונים (65 שקלים), מארזי מיני סברינות טבולות בדבש (8 יחידות ב41 שקלים) , מארזי מיני מאפינס בטעמים קלאסיים של דבש, טחינה סילאן ודבש בננה (8 יחידות ב29 שקלים), פאי תפוחים צרפתי מצוין לעשיית רושם בארוחת חג (89 שקלים), סטרייפ תפוחים, קרנאץ תפוחים ואם כבר מדברים על אירוח, למי שבא להתארח וצריך להביא מתנה, אין כמו אריזות שי עם ליקר רימונים, דבש מירון, עוגות, עוגיות וכל הטוב והמתוק לשנה מתוקה.

האתר של מתוקה- http://www.metuka.co.il/home/doc.aspx?mCatID=25081

את  רשת "דומינוס" אין צורך להציג, כולם מכירים את רשת משלוחי הפיצה הגדולה בישראל. לאחרונה הוצגו ב"דומינוס" סוגי פיצה חדשים ומיוחדים לתפריט הקיץ – פיצות Domino's Allstars.

בפרסומות מאור כהן נראה טועם ונהנה ממבחר הפיצות החדש, וכשהוצא לי לטעום אותן הייתי סקרנית מאד, מה כבר אפשר לחדש בפיצה

שלוש פיצות חדשות מצטרפות לסידרת האולסטרס- לפיצה המקסיקנית (בצק חריף, 100% מוצרלה, פלפל קלוי, תירס, פפרוני סומבררו ורוטב מקסיקני), האיטלקית (בצק פריך, 100% מוצרלה, עלי תרד, רוטב אלפרדו, שום, עגבניות שרי ובולגרית), והיוונית (בצק פריך, 100% מוצרלה, בצל, עגבניות שרי, בולגרית וזיתי קלמטה), הצטרפו –

"סיציליאן סטייל"  – פיצה סיציליאנית אותנטית, רוטב עגבניות, 100% גבינת מוצרלה, פרוסות זוקיני טרי, פלפלים אדומים קלויים, זיתי קלמטה ועלי פטרוזיליה קצוצים.

"אמריקן סטייל" – פיצה אמריקאית עם בצק דק ופריך, רוטב עגבניות, 100% גבינת מוצרלה טריה, פלפלים ירוקים, כתף בקר עסיסי, בצל, גבינת פרמז'נו מגוררת ורוטב חלפיניו פיקנטי.

"פרנץ' סטייל" – פיצה צרפתית עם בצק דק ופריך, רוטב עגבניות, 100% מוצרלה, פלפלים אדומים קלויים, זיתי קלמטה, עלי תרד טריים ומטבעות גבינת עיזים משובחת.

הזמנתי במהירות באתר האינטרנט, שנתן לי גם מעקב על השלבים שהפיצות נמצאות בהן, ועד מהרה השליח נקש על הדלת.

לצערי הסניף שעורך משלוחים לאזור הבית שלי הוא סניף כשר ולכן לא יכלתי להתנסות בפיצה האמריקאית (מתישהו אני נוסעת לתל אביב במיוחד בשביל זה, אני סקרנית מאד) ולכן טעמתי את הסיציליאנית, הצרפתית והאיטלקית הוותיקה יותר.

כל הפיצות הגיעו טריות ועמוסות מאד בתוספות. הבצק אכן דק ופריך, מה שנוח במזג אוויר חם כי הוא לא מכביד ומאפשר התמקדות בתוספות המיוחדות.

מבין שלושה סועדים, היו גם שלוש דעות שונות.

הבן אהב במיוחד את הסיציליאנית כי לדבריו יש שם "תוספות מיוחדות שאני לא מזמין בדרך כלל".  (בתמונה למטה)

הבן זוג אהב את הצרפתית בגלל האיזון של זיתי הקלמטה המלוחים עם הגבינה העדינה. (בתמונה למטה)

ואני? טוב, אני אכלתי מכולן (בלוגרית תמיד תקריב את גזרתה למען הקוראים.). אהבתי את האיטלקית בגלל השום, אבל גם הצטרפתי לתגובות של השניים האחרים בדבר הגיוון והניגודיות של הטעמים. בכל הפיצות ניכרה היד האוהבת שטיפלה בהם והטריות. (בתמונה למטה הפיצה האיטלקית)

לכבוד השקת הטעמים החדשים ישנו מבצע של פיצה מהסידרה החדשה בתוספת של משפחתית 100% מוצרלה במחיר של 55 שקלים לכל אחת. בכלל, באתר הבחנתי בהמון מבצעים בכל מני קומבינציות ובטווח רחב של מחירים, וכמובן שכשאני אטעם את האמריקאית אני גם הולכת על הדרך להוסיף את המנות המיוחדות הנוספות מתפריט דומינוס כמו קלצונה, אצבעות גבינה, וכמובן הקינוחים..

אתר הבית להזמנות – www.dominos.co.il

לא מעטים מאיתנו זמרי מקלחת, אוחזים בשפופרת הטוש או בספוג, ופוצחים בשירה. את הכיף של לשיר גם כשאתה בלשון המעטה לא פברוטי , כבר גילו במזרח הרחוק מזמן, ומסיבות קריוקי הפכו לתופעה סוחפת. גם בישראל יש רבים הנהנים מאירועי קריוקי אולם מקום מסודר מעולם לא היה לכך. מסעדות או מקומות בילוי יזמו אירועי קריוקי נקודתיים או קבועים, וגם אנשים פרטיים אירגנו ערבים כאלה בביתם (ולפעמים גרמו לכזו הפרעה לשכנים עד שנחקק "חוק הקריוקי".). בדיוק בעיתוי הזה הגיעו יזמי "מי און דה מייק" – עופר ינקוביץ', אמיר עדן, משה קוסטי וארז רחמה, שהקימו מקום שבו אפשר לפצוח בשירה אדירה, זייפנית ככל שתהיה, בלי הפרעה לאף אחד וברמת אירוח גבוהה.

כך הגענו להתנסות בחוויה, חבורת בלוגרים שאף אחד מהם לא ממש יודע לשיר, אבל למי אכפת. המקום נמצא ברחובות, חנייה נוחה חינמית ובשפע, גישה קלה, והופ, אנחנו כבר שם, בפרוזדור מלא חדרים מיוחדים.

ישנם חמישה חדרים, בגדלים שונים, המעוצבים כל אחד לפי נושא- חדר לונדון – חדר עמוס כוכבים  עם אלמנטיים שהמלכה היתה מתגאה בהם וקיר מיוחד המשלב בקבוקים ותאורה, חדר ניו יורק- קירות עשויים לבנים עם נוף מקסים של הטיימס סקוור (והאמת, כבר כמעט ראיתי שם את ג'רי סיינפלד עולה למיקרופון ומרביץ כמה בדיחות), חדר סלוניקי – הבנוי כמו טברנה יוונית, חדר טוקיו – שמשלב אלמנטים יפנים מסורתיים כמו וילון במבוק, עם קירות מנגה, והחדר האהוב עלי ביותר- חדר ריו דה ז'נירו – עם דגל ברזיל ענק, והמון קרנבל מסביב. 

בכל החדרים יש מערכות הגברה מיוחדות, פינות ישיבה, טלוויזיות ענק שמקרינות את המילים של השירים גם לזמר וגם לקהל כדי שיוכלו לשיר איתו והמון צ'ופרים. כל החדרים כמובן אטומים כך שכשסוגרים את הדלת, אף חדר לא מפריע לאף אחד אחר.

הפיקוד הוא עצמאי לחלוטין בעזרת אייפד שבו טעונים השירים, ואפשר לבחור על ידי כל מני חיפושים (שם זמר, סגנון וכו'), להרכיב רשימת השמעה, לשים מוסיקת רקע כשרוצים הפסקה, אפילו לקרוא למלצרית. (ויש גם תפריט במכשיר!)

בין לבין יש גם המון המון המון אלכוהול, כולל קוקטיילים המיוחדים לכל חדר,  ונשנושים כמו פלטות מטוגנים, פיצות, ירקות, חטיפים ועוד.

וגם…

אנחנו התארחנו בחדר היווני, ועד מהרה שחטנו את מיטב המוסיקה הישראלית (וגם כמה להיטי חו"ל). לתוספת שמחה יש גם אביזרים כמו גיטרות מתנפחות, כובעים, משקפיים, תופים ועוד אביזרים לעשיית שמח.

בתמונה- בלוגרים עושים חיים!!

במקום אפשר לערוך גם אירועי חברה, ישיבות עסקיות (יש מקרנים וכל מה שצריך) וכמובן נגישות מלאה לבעלי מוגבלויות.

העישון כמובן אסור בחדרים, אבל יש פינת עישון מיוחדת מחוץ למבנה.

אתר המקום עם כל הפרטים – http://www.meonthemic.co.il/#

דגני בוקר ידועים באיכות הבריאותית שלהם, אבל כמו שכולם יודעים, לא תמיד אוכלים רק "בשביל הבריאות". הרבה פעמים אנחנו פשוט רוצים "משהו טעים" או "משהו מפנק".

לכן החליטו ב"תלמה" להוסיף לסידרת ה"ברנפלקס" גם את "ברנפלקס פינוקים" שמכיל דגנים מלאים וסיבים תזונתיים שמסייעים לתהליך העיכול ותחושת השובע שמגיעה מהם ועוזרת לרדת במשקל, גם תוספות מפנקות כמו צימוקים וחמוציות, בננה ופפאיה וקוקוס ואננס.

התכנסנו בביתה של רותה, מקייטרינג "קייטרינג בוטיק רותה" , ועל הרבה נשנושים טעימים שמענו את הדיאטנית מריאנה אורבך (שבין השאר גם כותבת ביחד עם שושנה חן במדור הצרכנות ב"ידיעות") על מהי באמת אכילה "בריאה" ומהו אוכל "בריא" (הידעתם שגם מים יכולים להיות מאד לא בריאים אם צורכים מהם יותר מדי?), על למה הצרפתים נהנים יותר מהחיים? (כי הם אוכלים גבינת 30% שומן, אבל פרוסה אחת ממנה, שמכילה רק 3% שומן, בדיוק כמו גביע קוטג' הרבה פחות טעים שאנו מחסלים כי אנו חושבים שזה יותר בריא), על כך שכשאוכלים סיבים רצוי מאד לשתות מים לפני האכילה ואחריה כדי שהם יפעלו בצורה מיטבית, ועל כך שהתירס הוא בעצם דגן מועיל מאד לגוף היות והוא מכיל הרבה קומפלקס B.

בתמונה- הדיאטנית מריאנה אורבך.

קיבלנו גם טיפים לשימושים נוספים ב"ברנפלקס פינוקים" – מריאנה הציעה לשלב אותם בסלט חסה ולקבל קרנצ'יות וייחוד, וכן לארוז שקיות קטנות כ"טייק אווי" לכל מקום למניעת רכישת אוכל רחוב שאנו לא יודעים את מקורו ואיכותו, ורותה עצמה הציעה דרכים לשילוב ברנפלקס במנות קינוח כמו למשל כדורי שוקולד עטופים בברנפלקס ,או הכנת תחתית לעוגות (כמו עוגות גבינה) מברנפלקס מרוסק (לוקחים 200 גרם ברנפלקס פינוקים עם חמוציות וצימוקים (בערך כוס וחצי), מרסקים בעזרת כוס או פטיש שניצלים (או מעבד מזון) ,  ממיסים 70 גרם חמאה ומוסיפים לפירורים, מוסיפים גם 2 כפות סוכר ומהכל יוצרים תערובת אחידה. אחר כך משטחים על תבנית אפיה מרופדת בנייר אפיה ומקפיאים לעשר דקות.  – אחר כך אפשר לשים כל מילוי שרוצים מעל – תערובת עוגת גבינה, עוגת שוקולד וכו' ולאפות את הכל. בעיקרון תערובת הברנפלקס יכולה להחליף כל פעם שאנו צריכים ליצור תחתית או לשים למשל ביסקוויטים או בשקוטים.)

למעשה, אפשר להשתמש בברנפלקס גם כדי ליצור כדורי שוקולד בעצמו, פשוט באמצעות ערבוב ברפלקס עם שוקולד מומס, שפיכתו באמצעות שתי כפות למנג'טים וכשהוא מתקשה הוא הופך לכדור מתוק עם קרנץ'.

בתמונה למעלה- רותה מדגימה מה אפשר לעשות עם ברנפלס, בתמונה למטה- התוצאות.

ברנפלקס פינוקים כמו כל שאר מוצרי הסידרה נמכרים בכל רשתות השיווק. כשר.

בתמונות למטה- מבחר מהמעדנים של רותה.

כתובת אתר של רותה – http://www.ruta.co.il/