"תה". שתי אותיות שמעלות אסוציאציות רבות, מטקס תה יפני מדוקדק ועד למלכת אנגליה ששותה אותו כל יום באותה שעה תוך שהיא מרימה את הזרת וממלמלת "הו פיליפ, תרצה סקונס"?
אבל מי שמגיע ל"טי האוס" בבית ציוני אמריקה בתל אביב, מגלה עולם חדש, מרתק, צבעוני והרבה יותר כייפי של מוסיקה, אוכל טוב, וקוקטיילים מגוונים שמשלבים בתוכם תמציות תה שונות לצד ערבובים אלכוהוליים מרתקים.
כמו בחידת הביצה והתרנגולת, אין לדעת מה בא קודם – האם העובדה שהבניין בנוי בצורת האות האנגלית T השפיעה על בחירת התה כמרכיב העיקרי למשקאות או ההפך, התה נבחר קודם, אבל זה לא ממש משנה, מכיוון שהתוצאה היא מקום שמח מאד, הומה מבלים.
כשנכנסים ל"טי האוס" ניתן לבחור בין חלל בסגנון טרופי בהשראת אסיה ומטעי התה שלה, חלל פנימי מלכותי בסגנון מועדוני הג'נטלמנים הבריטיים, עוד מדינה שנודעת בתרבות התה שלה, שכולל גם חדר פרטי, וחלל שעתיד להפתח בזמן הקרוב, של גן קייצי קסום, מושלם למסיבות תה (ולא רק). על העיצוב אחראי ניר רן שיצר אווירה שונה בכל חלל וקישור נושא התה לאורך כל המקום. כמובן שמקום עמדת התקליטן לא נפקדת, להשלמת האווירה השמחה
עדן הברמנית קיבלה את פנינו ולאורך הערב הסבירה לנו ולכל מי שישב על הבר על סוגי המשקאות השונים, מה יש במנות, מה מתאים למה ומה ההמלצות בהתאם להעדפות האורחים.
בתפריט הקוקטיילים מגוון רחב של משקאות על בסיס וודקה, רום, ערק ועוד, ובתוספות שונות שכוללות כמובן תמציות תה שונות.
לאחר התייעצות עם עדן בחרנו בשני קוקטיילים:
SHIMDORA – שילוב של ערק, קרם דה מינט, מיץ לימון, תה נענע ומיץ מלפפון. הקוקטייל מגיע בקומקום ענק בסגנון מזרחי, וכמה כוסות שמאפשרות חלוקה לכמה אנשים. גווני המשקה הם אניסיים אבל לא משתלטים, ומקבלים את רעננות הנענע.
PEACH PLZ – טקילה דון חוליו שהושרתה בתה אפרסקים, וקיבלה תוספת של מיץ לימון, סימפל סירופ, אורנג' ביטרס וסודה אשכוליות. התוצאה היא קוקטייל פירותי חמצמץ ומקפץ.
עם הקוקטיילים קיבלנו נשנושי "פאף טוגרשי" – עיגולי תפוחי אדמה תפוחים מתובלים בטעמו העז של הטוגרשי, תבלין שמככב בהרבה מהמנות שבמקום.
הקוקטיילים מוגשים בכלים ייחודיים, כולל אחד שנראה לי הפופולארי ביותר במקום, אם מביטים על צוות הבר ועל כמות הפעמים שהם הכינו אותו – ה"טיקי טאקה טי" – שהוא קוקטייל בסגנון קריבי על בסיס רום ותה מנגו פסיפלורה, המוגש בכוס ענקית בצורת ראש טיקי כמקובל באיים הקריביים, ומעוטר בעוגיית שקדים פריכה.
על האוכל אמון השף אלדד ששון שמטבחו מפיק מנות באוריינטציה אסיאתית עם טאצ'ים מודרניים. כל המנות הן בגודל בינוני המיועד לחלוקה, והתפריט מחולק לחמש קטגוריות – מגולגל, ירוק, נא, מטוגן ובוער.
כדי לחוות את החוויה במלואה הקפדנו להזמין מנות מכל חמשת הקטגוריות.
הקטגוריה הראשונה היא "מגולגל" וממנה בחרנו את "מגורו קאטסו באן" – באן מאודה שמגיע בסלסלת אידוי ובתוכו טרטר טונה, טוביקו שחור, בצל ירוק, ביצה רכה ותפוח אדמה ומלווה בקערית וינגרט סורימלה.
נטלנו את הבאן בידיים כמו כריך קטן ורך, מעכנו אותו מעט לשילוב כל הטעמים והתענגנו על ביס שאסף את כל הניחוחות והמרקמים ביחד.
מקטגוריית ה"ירוק" בחרנו במנה טבעונית – "ווקאמה" – מילה אחת שמציינת סלט אצות טבעוני עם שאלוט, אטריות שעועית, שיטקי, מלפפון, צנונית וטוגרשי ברוטב ווינגרט שומשום סוי.
הסלט הוא הוכחה שלא צריך להסתגף כשמחפשים אוכל טבעוני. מדובר במנה מרובת טעמים ומרקמים, רעננה וטריה מאד וכזו שבשמחה הייתי מאמצת בתוך קערה גדולה לארוחת הצהרים שלי.
הלאה לקטגוריית "נא" – שממנה בחרה עבורנו עדן את "טרטר טונה" – שלוש קעריות עשויות מפאף קרקר, אותו אחד שנשנשנו בהתחלה, ועליהן טונה טריה, מלפפון, צ'ילי אדום, עשבי תיבול, ושאלוט בפונזו ווינגרט קשיו. המנה עוטרה בעלי פרחים אכילים. המנה הזו היא פינגר פוד קלאסי, רק להרים את הקרקר ולהכניס לפה בביס אחד את כל הטעמים ביחד. בצלחת היו שלוש יחידות, מה שיצר קצת דילמה עם בן הזוג לגבי החלוקה, בסוף הייתי ליידי אמיתית וויתרתי לו על היחידה השלישית שהוא שמח לקחת.
מ"מטוגן" בחרתי את מה שהפך להיות הפייבוריט שלי – מנת "נאם פריק פלה". זו מנה שקדם לה דיון בדבר מידת החריפות שלה, מכיוון שהיא מכילה צ'ילי כחלק בלתי נפרד מהמנה, ואני קצת בעייתית עם מנות חריפות, ומצד שני התיאור נשמע כל כך מפתה שלבסוף התגברתי על הפחד מפני החריפות ובדיעבד שמחתי שעשיתי כך. מדובר בסלט דג פריך, פומלה, כוסברה, נענע, בזיל תאילנדי, קריספי שאלוט, בוטנים, קשיו, צ'ילי ובצל ירוק. כל הטוב הזה מוגש בסלסלת דף אורז שמומלץ לקרוע ולערבב עם המנה, ומעוטר בפרחים אכילים. החריפות שפחדתי ממנה היתה עדינה בלבד, ולא היתה לי שום בעיה לאכול עד הביס האחרון. זו היתה מנה שהעבירה אותי היישר לרחובות המזרח, יכלתי לשמוע את קרקושי הריקשה בנסיעתה ברחובות השווקים האסייתיים.
המחלקה האחרונה היתה "בוער", וממנה נבחרו שלוש נציגות, כל אחת והייחוד שלה.
"אונגלה אדום" – נתח קצבים במידת מדיום ריר, על דמי גלאס, קציפת בצל חלבית (שניתן לבקש גם ללא החלב למי שלא רוצה לערב), וירקות ירוקים שבעונה, במקרה שלנו כרישה וברוקולי. זו היתה מניפה של נתחים עשויים במדויק, לצד פירה בצל כל כך רך שהוא כמעט ולא נתפס על המזלג.
כאן נכנס הקטע של "נתתי לך יותר מהטונה, עכשיו אני רוצה את רוב הבשר". היה שווה לחכות למנה הזו.
חגיגת הבשר לא נגמרה במנה הבאה מאותה מחלקה- "ספייריבס טלה" , שתי צלעות שנראו (ונטעמו) כמו סוכריות מפנקות ברוטב טונקצו, סלט פפאיה ועיטור קשיו.
האחרונה בקטגוריה היתה נשנוש בצורת "יקיטורי סלמון", שיפוד סלמון על טריאקי, הייניקי ומוחמצים, סגר את הפינה ואת הארוחה.
עדן מזגה צ'ייסרים של קוקטייל על בסיס וויסקי, כוסיות הושקו והגענו לתפריט הקינוחים שמוגש בעל פה על ידי הצוות וכלל שתי מנות, האחת קלאסית יותר של מוס שוקולד והשניה שסיקרנה אותי בשם "מוצ'י".
בקערית מקסימה בעלת שלושה רגלי ברווז (צריך לראות כדי להבין) נחו ארבעה חצאי כדור קפואים, עשויים מבצק אורז מסוכר וממולאים בארבעה מיני גלידה- קוקוס, פירות יער, מנגו ושומשום שחור. הכל הונח על מצע של שברי מקרונים בצבעים שונים שנצצו כמו שברי זכוכית צבעונית.
שמחתי שבחרתי במנה הזו מפני שקודם כל היא היתה מאד מסקרנת מבחינת השילובים, הבצק וטעמי הגלידה, וכן כי היא פשוט היוותה סיום מרגיע ומלטף לארוחה מרובת טעמים וגוונים.
בתוכניות העתידיות של "טי האוס" , מלבד הגן הקייצי, גם קומה תחתונה שתכלול מתחם מוסיקה והופעות.
T-HOUSE בר קוקטיילים קולינרי ייחודי
אבן גבירול 26 תל אביב (בית ציוני אמריקה)
טלפון 03-7269797
גישה לנכים: יש
שעות פתיחה: שבעה ימים בשבוע, החל מהשעה 19.00 ועד אחרון הלקוחות.
קהל יעד: זוגות רומנטיים, חבורות, מצעירי העיר ועד חוגגי יום הולדת שבעים.
במקום חדר פרטי ו140 מקומות ישיבה בסך הכל.
כשרות: המקום אינו כשר
