ארכיון

קולינריה 2014- החידושים והטעמים.

כמו בכל שנה ,בתערוכת "קולינריה " שהתקיימה במלון דן פנורמה בתל אביב, הוצגו חידושים שונים ומוצרים חדשים שחודרים בימים אלה לשוק הישראלי.

מבין המבחר העצום של המוצרים שהוצגו, בחרתי להתמקד בכמה מהם שלכדו את תשומת ליבי, אם בגלל הטעם המיוחד, או בגלל החדשנות.

–        ניגא שף הציגו ציוד מטבח למסעדות ומטבחים מוסדיים, עם דגש על נוחות וחיסכון בזמן ובכוח אדם, תנורים ומסחטות שמקצרות בהרבה את התהליכים למשל על ידי אפיית כמה מנות שונות באותו זמן כשכל אחת מקבלת את הטמפרטורה והתנאים הנדרשים לה, או מסחטה שלא שוברת את התפוזים אלא מרוקנת אותם בעדינות, כך שהחלקים המרים מהקליפה לא חודרים למיץ, והתוצאה היא מיץ מתוק יותר ואיכותי.

(פרטים נרחבים ב – http://www.nyga-chef.co.il/)

–        עוד למטבח המוסדי – בצקים של פיצה מוכנים לאפייה, רק לשים עליהם רטבים ותוספות, לאפות והופ – יש פיצה טרייה ועסיסית.pizza solutions – כדורי בצק של "אסם נסטלה פרופשיונל"  בגדלים שונים שמאפשרים בחירה בין סוגי עובי, קוטר ומרקם שונים. מעבר לפיצה הכדורים מצויינים גם ללחמניות שום למשל או מאפים ממולאים כמו קלצונה. הבצק חוסך לאופה זמן של התפחות, רידודים ועוד, והוא נאפה בזמן קצר. המרקם המיוחד מושג באמצעות תהליכי תסיסה מוקדמת ממושכת ואפייה חלקית . המוצר מגיע קפוא. עוד פיתוח שהושק בתערוכה הם רטבי העגבניות BUITONI בשלושה טעמים שונים, להשלמת המוצר.

עוד פרטים ב – www.osemnp.co.il

–        אלפרו – יצרנית משקאות על בסיס סויה, אורז, ואגוזים משיקה את "משקה שקדים" – גם הוא כמובן צמחי ויש לו אפשרויות רבות. טעמתי שניים – את השקדים ואת האורז כמשקה נטו, וגם שייק פירות על בסיס משקה השקדים. אני חייבת לומר- בעיקר לגבי השייק- אם לא הייתי יודעת שאין בזה חלב אלא משהו צמחי, לא הייתי מבדילה. השייק היה עשיר ומרענן בדיוק כמו בגרסה חלבית שלו. מבחינת המשקאות נטו- למשקה השקדים יש טעם עדין של שקדים, למשקה האורז אין טעם נלווה כלל, ולכן תלוי במה שאנו רוצים להכין – במידה ונדרשת ניטרליות כמו בקפה למשל, עדיף ללכת על האורז, ואם רוצים טעם שקדים או אגוזים עדין, אפשר ללכת על האופציות האגוזיות.

משקה השקדים הוא דל קלוריות (24 קלוריות למאה מ"ל), הוא קל לעיכול מכיוון שאין בו לקטוז (מה שמצוין לרגישים), הוא ללא כולסטרול ויש בו כמות נכבדה של סידן.

מה שעוד נחמד- לשומרי כשרות, משקאות של "אלפרו" (וגם הקינוחים שלהם אגב) מתאימים מאד לקינוחים או לקפה שאחרי ארוחה בשרית.

לעוד מידע ומתכונים והמון טיפים – http://www.alpro.com/il

–        את הגבינות של משק יעקבס באמת שאין צורך להציג- שמן הולך לפניהן מאז שהמשק החל לייצר אותן ב1936. בתערוכת "קולינריה" הוצגה הגבינה החדשה- "עיזים ביין" – גבינה קשה עטופה במרקם יין אדום המקנה לגבינה טעם וארומה של יין. הגבינה יפיפיה, עסיסית, היין מתבל אותה ב"ענן" של ארומה בלי להשתלט עליה והשניים – הגבינה והיין יוצאים תרכובת מיוחדת ומעניינת. הגבינה מצטרפת לעשרות סוגי הגבינות האחרים – גבינות קשות של חלב בקר , עיזים וצאן, גבינות עובש לבן, גבינות חצי קשות, גבינות רכות (כמו גם לאבנה וקרם פרש), ויוגורטים.

עוד פרטים על משק יעקבס  – http://www.jacobsdairy.co.il/Site/he/pages/homePage.asp

–        מאפיית אנג'ל שהפציצה עם סוגי לחמים, לחמניות, פוקצ'ות, מתוקים ועוד, וחידשה עם "לחם רוסי" – לחם מחמצת ושיפון נטול גלוטן, שהולך מצוין עם חמאה טובה וכוס יין ליד…

–        ואחרון אחרון חביב- ברוח המונדיאל, שמחתי להיתקל בדוכן של ACAI – אותו פרי ברזילאי שממכר כל קריוקה (וכל יליד מדינה אחרת ביבשת הזו). האסאי של נטורזה מגיע קפוא, ותוך כמה דקות של הפשרה, הופך למרקם המשחתי המוכר שיכול להאכל בזכות עצמו או בתוספת האהובה על הברזילאים  – גרנולה ובננות. האסאי נחשב למזון על – והוא מכיל כמויות גדולות של אנטיאוקסידנטים, ברזל , סידן ועוד המון דברים טובים, ולכן חביב במיוחד על אנשים ששומרים על כושר ועל גיזרה ובריאות.  המוצר נמכר גם ליחידים וגם למטבחים מוסדיים.

עוד פרטים ב – https://www.facebook.com/benacai

כמובן שהיו עוד המון דברים מעניינים בתערוכה, שאני מקווה שניתקל בהם ברשתות השיווק בקרוב!

 

אגאדיר – אגדת בשר בבאר שבע.

כן, באר שבע הצטרפה למפת רשת המסעדות "אגאדיר" ועכשיו גם תושבי המקום , סטודנטים של אוניברסיטת בן גוריון הצמודה, אורחים ועוברי אורח, יכולים להנות ממבחר המנות הענק והמבצעים הרבים של הרשת.

הגענו ל"אגאדיר" סניף באר שבע ממש חמש דקות, או ליתר דיוק, שלושה שבועות אחרי שנפתח והתקבלנו בחמימות רבה. בכלל, כל הצוות נתן הרגשה מאד משפחתית וידידותית וזה התבטא לא רק בשירות עם המנות אלא גם במגעים הקטנים, כשכל מלצרית שעברה בדקה אם צריך להחליף לנו מפיות, לסלק צלחות משומשות, לנקות את השולחן, להביא מגבונים וקיסמים וכך הלאה.

היינו אחת קרניבורית ואחד צמחוני, ושמחנו לגלות שלמרות שמדובר ברשת שמפורסמת בבשרים שלה, יש מבחר גדול גם לצמחונים (כולל מנה שממש הפתיעה אותי, ועל כך בהמשך).

כמו תמיד, כשאני מוזמנת לטעום, אני מעדיפה להשאיר את הבחירה לצוות המקום בבחינת "תפתיעו אותי" (שיטה שכדאי לאמץ, כי ככה נחשפים למנות שאולי לא היינו מזמינים מהתחלה).

בראשונות קיבלנו  –

כרובית מטוגנת ברוטב עגבניות ופטה (21 שקלים בתפריט)  – מנה נחמדה, לא היה מזיק לה קצת יותר רוטב.

ספרינג רול ויאטנמי – ירקות עם טריאקי (21 שקלים)  -מנה קלילה, רק להזהר מהרוטב- הוא חריף!

קרפצ'יו שייטל טרי עם פרמז'ן ובזיליקום (39 שקלים) – מנה נדיבה ומתובלת בכיף, מגיעה עם טוסטונים.

סלט עדשים שחורות וחמוציות – 14 שקלים בלבד, המנה שהפתיעה אותי בגדול. הסלט היה מונח על קרפצ'ו סלק, אבל השוס מבחינתי היה העדשים שהיו לא רכות מדי ולא קשות מדי, כיף לגלגל על הלשון, שילוב טעמים רענן, מנה שהייתי מפספסת וחבל. לא רק לצמחונים.

לחם הבית – לחם לוהט, רך בפנים, פריך בחוץ, מגיע עם רטבים שונים כמו עגבניות בשמן, חמאה וגם זיתים – מה אגיד לכם? למרות שידעתי שיש הרבה לחם בהמשך בגלל ההמבורגרים, לא היה מצב שהייתי מניחה ללחם הזה עד שלא חוסל עד תום. בתפריט מוגדר כ"לחם מרוקאי" ב16 שקלים. שווה לקחת טייק אווי (אם יצליח להגיע הביתה ולא יחוסל בדרך).

חציל  קלוי קצוץ בטחינה (29 שקלים) – מנה קלאסית לחובבים, הולכת מצויין עם הלחם.

ועכשיו לעיקריות –

המנות העיקריות די מודולאריות – איזה סוג בשר , מידת עשיה, גודל, תוספות שונות ויש כמובן גם המבורגר צמחוני עשוי פטריות.

אנחנו בחרנו  – הוא- בהמבורגר הצמחוני בתוספת שעועית מבושלת וגוואקמולי, ואני בהמלצת המקום – אנגוס מבשר אנטריקוט 250 גרם (ההמבורגר עצמו עלה 58 שקלים, בתוספת גבינת אמנטל בתשעה שקלים, וסלט ירקות בצד ב14 שקלים, כאמור אפשר להרכיב מה שרוצים).

בן הזוג שכאמור בחר את המנה הצמחונית טען ש"זה ממש כמו בשר". אני טעמתי, ובכן – לא, בשר זה לא , אבל טעים זה בהחלט כן. הערה נוספת שלי היתה שבסלט הירקות היה המון רוטב, חבל שלא חשבתי על לבקש רוטב בצד כדי שאוכל לשלוט על הכמות.

עכשיו –  הגימיק, כמו שאפשר לראות בתמונה האחרונה- הצורה של הלחמניה עוצבה בצורת כדורגל לכבוד המונדיאל. שנית, בגלל שהמנה מורכבת לפי הרצון, היא גם יוצאת מושלמת מבחינת הסועד, וגם ענקית ומשביעה.

אפרופו כדורגל – בתקופת המונדיאל יש מבצעים רבים, הקרנות על מסכים איכותיים, הנחות ומתנות, שווה לבדוק.

בקינוחים – בהמלצת הצוות בחרנו בקינוחים המיוחדים של המקום-

ממתק אגדיר- מגיע בעטיפה ומזכיר "טעמי" בצורה- שכבות של עוגיות חמאה, מוס שוקולד, קראנץ' נוגט וברולה ווניל מצופה בשוקולד חלב (31 שקלים ושחיתותי כמו שזה נשמע- למכורי המתוק והשוקולד)

פבלובה – מרנג אפוי עם גלידת וניל, קצפת ורוטב פירות יער (33 שקלים) – עוד מנה שהייתי מפספסת ולהפתעתי אהבתי אותה אפילו יותר מאשר את השוקולד, בעיקר כי היא מערבת מתוק של מרנג עם חמצמצות של פירות יער ואחרי כל הבשר, זו מנה שמאד מרעננת.

כשנשענתי אחורה (ושמחתי שיש לי חצאית עם גומי) ראיתי גם את העיצוב שכולל תאורה, מראות, כאמור מסכים באיכות גבוהה לשידור אירועים מיוחדים, עמדת תקליטן ומרפסת חיצונית. בשעות הצהרים יש תפריט עסקיות משתלם מאד וגם תפריט לילה (מה שהצעירים מתים עליו!) וגם מבצעים מיוחדים על אלכוהול.

אגאדיר באר שבע – בשדרות בן גוריון, בצמוד למרכז הספורט של אוניברסיטת בן גוריון, כולל חניון חינמי ברחבת הרכבת הצמודה.

לאתר "אגאדיר" ולפרטים נוספים –

http://www.agadir.co.il/

 

פטרה, גאוגריה, אשדוד.

חוף הקשתות, שעת צהרים מוקדמת, אני פוסעת ל"פטרה" , בר מסעדה שמבטיח לי שמכאן לא אצא רעבה.

ו"לא רעבה" זה אנדרסטייטמנט.

הוזמנתי לדגום את התפריט, אבל התפריט ענק ומקיף כל כך, שאין סיכוי לנסות אפילו חלק קטן. יותר מכך, האירוח הגאורגי הוא מכל הלב, עד כדי כך שלמרות שביקשתי מנות מוקטנות כדי לטעום כמה שיותר, המנות עדיין, גם אחרי הקטנה, היו פשוט ענקיות. בכלליות ניתן לומר שכל מנה שיש בתפריט, תשביע שני אנשים. באחריות.

התפריט עצמו במתכונת אלבומית מרהיבה ,מציג במפורט את המנות על רקע נופי גאורגיה. היינו שניים – אחת שאוכלת הכל ואחד צמחוני, ושנינו זכינו למגוון ענק של מנות.

בהתחלה, כדי להרוות את הצמא הגיע לשולחן בקבוק משקה גאורגי מוגז בטעם אגס, מרווה ומתוק, ביחד עם כוס יין הבית   – חבנצ'קרה חצי מתוק ועדין מאד ,שגם הוא כמובן מגאורגיה.

יש לציין שלמרות האוריינטציה הגאורגית, יש בתפריט גם מנות רבות שאינן דווקא מגאורגיה כמו בשרים, דגים, פסטות, פיצות ומתוקים, וכמובן בר משקאות עשיר.

"סלט גאורגי" הגיע לשולחן – עגבניה, מלפפון, בצל ופטרוזיליה קצוצים גס ומצופים בשקדים מרוסקים (54 שקלים בתפריט), כפרי כמו שכפרי צריך להיות , ליוו את כל שאר המנות.

"חמוצים גרוזינים" – מלפפון, עגבניה וכרוב כבוש בסגנון גרוזיני (37 שקלים לפלטה ענקית), הולכים מצוין עם שתיה אלכוהולית. אני אהבתי את המלפפון הכבוש, בן הזוג העדיף את העגבניה שהיתה מתובלת יותר.

לחם הבית מלווה את רוב המנות – לחם עסיסי וקרנצ'י בעטיפתו, שווה במיוחד לנגב איתו את הרוטב של פירות הים כפי שיפורט בהמשך.

שני מרקים הגיעו אלינו לפי המלצת המקום- מרק פטריות (יש גם אופציה למרק בצל) שמוגש בתוך לחם אפוי (34 שקלים) ומרק דגים  על ציר ירקות (44 שקלים). שתי המנות היו עשירות, טעמתי את שתיהן, קשה לי להחליט. בתפריט כתוב שבמרק הדגים יש סלמון, אני מצאתי עוד הרבה סוגים שונים של דגים שהגדילו את טווח הטעמים.

עכשיו הגיעה המנה שמבחינתי היתה אחת הווינריות – אימרולי– בצק אפוי בתנור במילוי גבינות (53 שקלים) – מאפה מלא, אבל מלא גבינות לוהטות שנמתחות בחוטים עסיסיים כשבוצעים את המאפה. אוי, זה היה טוב. גם כאן המנה מספיקה לשניים רעבים במיוחד.

שתי מנות פירות ים הגיעו אלי – (ושוב מדגישה, המנות שבתמונות הן מנות דוגמית בלבד מתוך מנה גדולה בהרבה, מה זה "הרבה" – בהמון!).  – שרימפס ברוטב עגבניות (יש אפשרות לחריף) –( 81 שקלים למנה בגודל מלא) ושרימפס ברוטב שמנת עם שום , פטריות וחתיכות חזה אווז (99 שקלים). כל מנות פירות הים מגיעות כאמור עם לחם הבית ששווה לנקות בעזרתו את הרטבים, ומטבלים שונים. מבין השתיים בחרתי את זו עם השמנת (חולה על שמנת!). בשני המקרים פירות הים היו עשויים בדיוק.

עוד שתי מנות צמחוניות נחתו אצלנו – חינקאלי חלבי  – כיסוני בצק ממולאים בגבינות גרוזיניות מבושלים במים בלווית רוטב שמנת שום (52 שקלים) ו"חציל פטרה" – חציל בלאדי קלוי על הגריל עם טחינה וצנוברים קלויים (39 שקלים). אם הייתי צריכה לבחור בין שתי המנות האלה הייתי הולכת על החציל כי הטעמים שלו היו עזים יותר, לעומת החינקאלי העדין מאד.

במסגרת ה"בואו נראה כמה הבלוגרית מסוגלת לאכול" הגיעו עוד שתי מנות נוספות (אמרתי לכם שהנדיבות הגאורגית לא יודעת גבולות?) –

צ'בורקי חלבי – בצק גרוזיני פריך במילוי גבינות גרוזיניות וירק מטוגן (51 שקלים לשתי יחידות ענק), ובלינצס חלבי – בלינצס מטוגנים ממולאים בגבינות גרוזיניות (39 שקלים לשש יחידות). שתי המנות היו כייפיות לנשנוש, בעיקר לאור השמש המאירה וחוף הים שעליו נמצאת המסעדה (חוף הקשתות באשדוד).

הקינוח שקיבלנו לא היה גרוזיני אבל היה עונג של גלידת קוקוס מצופה בפקאן עם קצפת ורוטב קרמל, מנה שיכלה להתחלק בכיף בין ארבעה אנשים גרגרנים. (41 שקלים).

מה שנחמד במקום (חוץ מהאווירה, השירות, העיצוב והים הצמוד) הוא שבאמת אין צורך להוציא סכומי עתק כדי לאכול טוב, והסועד יוצא בהרגשה שקיבל תמורה מצויינת לכספו, גם מבחינת הטעם וגם מבחינת השובע.

בתפריט ישנן כל כך הרבה אפשרויות – בשריות, חלביות, חריפות, לא חריפות, קטנות, גדולות (בעצם ,אין "קטן", הכל גדול עד גדול מאד), כך שכל אחד יכול למצוא מה מתאים לו, לכיסו ולתאבונו.

באתר ניתן למצוא פרטים וגם מבצעים, עסקיות וספיישלים  –

http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=9247

(רחוב מפקורה 1 אשדוד, חוף הקשתות, חנייה חינם ובשפע).

פיצחנו את המונדיאל!!

חגיגת הכדורגל הגדולה בעולם החלה, וגם מי שלא חובב כדורגל ביומיום, נתקף ב"קדחת" ועוקב יותר או פחות, אחרי הקבוצות האהובות עליו (ונדמה לי שאם תבדקו היטב את הפוסט הזה תוכלו לגלות מי הקבוצה החביבה עלי…).

ואין צפיה בלי נשנוש, ומה נאכל? – קינואה? פירות חתוכים? הצחקתם אותי – בזמן כדורגל רוצים פיצוחים! (ליד הבירה כמובן). וכמה כבר אפשר גרעינים שחורים/לבנים/בוטנים?

בדיוק לכאן כיוונה חברת "מיסטר קורן" כשהביאה לנו את "מיקס מנאצ'יס" בשלושה טעמים שונים –

Mister Corn New York Mix – מאנצ'יז ברביקיו עם בוטנים, Mister Corn Orient Mix – מאנצ'יס הודי עם שקדים (שאגב נהנתי מאד גם לפזר מעל סלט ירוק עם רוטב וינגרט!) , ו  – Mister Corn latin mix – מאנצ'יס חמוץ פיקנטי עם בוטנים (שמי שמכין גם אגרולס וויטנמי עם דפי אורז, נשבע שזו תוספת מעולה לתערובת המילוי).

בתערובת המאנצ'יס יש תירס קלוי, חטיפים אפויים, שקדים ובוטנים מצופים ועוד.

המאנצ'יס מגיעים בשני גדלים – כדי שנוכל לשלוט על הכמות (ותלוי גם כמה אנשים צופים ביחד במשחק..) – באריזות גדולות וקטנות.

המוצרים כשרים חלביים לאוכלי חלב נוכרי ואפשר להשיגם ברשתות השיווק וחנויות ברחבי הארץ (וכמובן גם אחרי המונדיאל!).

ו…. למטה אפשר לראות את התלבושת שלי לתקופת המונדיאל – מישהו מזהה מי צריך לנצח?

Howdy cowboy!!!

לאחר מטח הגבינות ומוצרי החלב שהציפו אותי (תרתי משמע) לקראת חג השבועות, התעורר הצורך ללכת לכיוון ההפוך – בשר. הרבה בשר. (הי, כמה זמן יכולה ברזילאית לנשנש קממבר?).

לכן ההזמנה לBUCKAROO הגיעה בדיוק בזמן. "באקארו" הוא הקאובוי האמריקאי, ליתר דיוק, חלק של האוכף שקושר את הלאסו לתפיסת עגלים וכו', הגדרה מקצועית שמחביאה מאחוריה הגדרה הרבה יותר פשוטה של "המון בשר טעים".

אבל נתחיל מההתחלה. היו היה קאובוי ישראלי כחול לבן בשם צביקה עשת, שרכב (ועדיין רוכב) להנאתו על סוסו ובהפסקות עושה עם החברים ברביקיו מיוחד שמשלב שיטות דרום אמריקאיות ואמריקאיות. לאחר שהחברים נהנו מאד מהבשרים ושיטת העשייה שלהם, הוא החליט לחלוק את הכיף עם כל עם ישראל, והקים את "באקארו" ברעננה, שנפתחה ממש עכשיו באפריל האחרון.

הקונספט – הכנת הבשר בשילוב של שיטות – צליה, בישול בוואקום, על גחלים ובישול ארוך במעשנה בטמפרטורות נמוכות ששומרות על העסיסיות של הבשר. התוצאה- בשר רך ונמס בפה, עם ניחוח  של אש ועשן בלאדי, לקרניבורים אמיתיים. על המעשנה אחראי מומחה למעשנות – ניסן אלקיים שמפיק משתי המעשנות שבמקום את המירב (ואתם חייבים לראות את סיר תבשיל השעועית החרפרף שנמצא במעשנה מתחת לבשר ומקבל אליו את כל הנטיפים השומניים הטעימים שמגיעים ממנו).

איך זה עובד? יש תפריט רגיל ויש תפריט טעימות, שבו במחירים שנעים בין 145-180 שקל לאדם, יושבים סביב השולחן ומקבלים לפי הסדר בין שישה לשמונה סוגי נתחים שונים, בהגשה איטית שמאפשרת להנות מהאכילה והטעמים, ובנוסף כמובן תוספות רבות כמו ירקות אפויים על גחלים, סלטים שונים, חמוצים ורטבים , הכל תוצרת בית. (ולא לפספס את רוטב החרדל רוזמרין).(אגב, שיטת ההגשה הזו גם שומרת שכל הזמן הנתחים יהיו חמים ולא יתקררו).

אפשר גם לצרף יינות (שנמכרים במחירי חנות) ואז החגיגה בכלל גדולה.

המקום הוא ייחודי בשיטות הצליה היות וקשה למצוא מיקומים שמאפשרים שימוש בגחלים בגלל תקנות איכות הסביבה, וב"באקארו" השכילו למצוא מקום באזור תעשייה שלא מפריע לאיש, ועם המון מתקנים מסנני אוויר מיוחדים ששומרים לא לפגוע בסביבה.

יש לציין – המסעדה איננה כשרה היות והיא פתוחה בשבת והקינוחים שלה חלביים, אבל אין חזיר, אין פירות ים ואין שימוש במוצרי חלב בתוך המנות המוגשות (שהן ממילא נטו בשר).

בהתחלה, עוד לפני הכל, קיבלנו לנשנש סינטה כבושה (34 שקלים בתפריט, לא שייך לארוחת הטעימות). חמצמץ, בשרי, עדין, כמובן עם רוטב החרדל. כיף עם בירה (ואגב, בתקופת המונדיאל יהיו אירועים מיוחדים של בשר ואלכוהול במחירים מיוחדים כמו כוס יין הבית ב19 שקלים או שליש בירה גולדסטאר, והקרנת המשחקים כמובן).בנוסף גם מנות ספיישל כמו כריכים מיוחדים ונקניקיות מרגז לחוויית משחק מושלמת (ובזמן שורות אלו, לפני המשחקים, אני מהמרת על נצחון של ברזיל כמובן.)

אחר כך קישטו את השולחן הסלטים שיהוו מרענן חיך בין מנה למנה, (והם עובדים על "ריפיל" כך שיש תמיד) – קולסלואו, סלט ירקות טריים,חמוצי הבית ומגש של ירקות וכמובן תבשיל השעועית, שילוב בין הפיז'ואדה הברזילאית וחמין יהודי, עם סיומת חרפרפה. מוגש לוהט בסיר חמוד לאללה. מילה על הירקות – הם מוגשים כשהם "אל דנטה" ולא הופכים ל"מושי" כמו בדרך כלל.

מנת הפתיחה של הבשרים היתה פרגית שהושרתה במרינדה במשך 24 שעות ואז בילתה עוד שעה במעשנה. כמו כל הבשרים, היא היתה רכה, עסיסית ונמסה, ולמי שמזלזל בעוף כי יש בקר, צפויה הפתעה משמחת בתחום הזה.

סינטה מעושנת היתה הבשר השני שהוגש, ביחד עם תפוחי אדמה במדורה, וגם הסינטה כמו שאר הבשרים עברה תהליכים ארוכים שהעלו אותה בדרגה.

הבשרים הוגשו ביחד עם יין דרום אפריקאי בשם שאטו סאן מישל.

חזה מולארד היה המנה הבאה, מתוק כמו ממתק, ניגוד נחמד לטעמי הבשר שכבר טעמנו.

הבא בתור היה האהוב עלי ביותר מבין הבשרים – וסיו  – נתח קצבים– נתח שכל כולו צועק "אני בשר!!" – טעם בשרי חזק, טיפה גרגרי מלח גס ותעזבו אתכם מצ'ימיצ'ורי וכל זה, קחו אותו נטו.

הטאץ' הדרום אמריקאי הגיעה בצורת אסאדו – בישול ארוך ו18 שעות במעשנה, קלאסיקה דרום אמריקאית.

הבריסקט שהוגש אחריו הזכיר לי קומדיות אמריקאיות שבהם תמיד דמות היהודיה (נניח "נני") מזכירה את האירועים שבהם היתה והגישו "בריסקט" – חזה בקר רך ואדמדם מבפנים. בכלל, שווה להקשיב להמלצת המקום למידת העשייה, הם יודעים איך להוציא את המיטב מהבשר. הגיע עטוף ברוטב ברביקיו תוצרת בית, אחרי שנמרח בתערובת תבלינים ונצלה 30 שעות.

הבשר הבא היה המקום השני בדירוג שלי – צלעות טלה, טעמים חזקים, תיבול עז, לאכול בידיים ולהתלכלך (יש מגבונים ,זה בסדר, לא פוגע במניקור..).

המנה הסוגרת את הרשימה היתה פילה, כמה פשוט ככה אלגנטי –פלפל שחור, מלח. זהו.

השולחן פונה, הסועדים נשענו אחורנית, ואז הגיעו הקינוחים – שלושה מהם – מוס שוקולד 70% וחלבה, גבינת שוקולד תפוז וקרמבל בננות חמות. היינו ארבעה, ההצבעה נחלקה בין – שניים לטובת מוס שוקולד (בא עם בישקוטים), אחד לטובת שוקולד התפוז (הזכיר בונבוניירה של פעם – איזה נוסטלגיה!) ואחת לטובת הבננה. נחשו מה אני הצבעתי? רמז – ביקשתי וקיבלתי עוד אחד מהמוס שוקולד חלבה. (כל הקינוחים ב27 שקל, מספיקים לשני אנשים שרוצים סיומת מתוקה לארוחה).

ארוחה ב"באקארו" בערב, היא אירוע שתופס ערב שלם ולוקח שעות וטוב שכך. זה לא מקום לממהרים, זה מקום למתענגים. החנייה בערב אגב נוחה מאד, חופשית  ורבה, ממש בצמוד למסעדה.

עוד פרטים ב  – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=16220

 

איך לתת לילד את המפתחות בלי להשתגע…

כן, כותרת קצת בומבסטית, אבל… לפני שנים, זוג חברים שנולד להם תינוק זה מכבר ,שאלו אותי כשהם טרוטי עיניים "מתי חוזרים לישון נורמלי"? התשובה שלי היתה "אף פעם". כי כשמפסיקים להתעורר בלילה בגלל בכי של תינוק, ממשיכים לא לישון בגלל מבחני הבגרות, בגלל אהבות ראשונות של הילד, בגלל יציאה לבילוי עד השעות הקטנות, בגלל הטיול הגדול למזרח, בגלל שירות צבאי מסוכן… בקיצור, נולד ילד, הלכה השינה של ההורים, לנצח.

ואחד הדברים שמדירים שינה מהורים הוא כשהילד בגיל המתאים, רוצה שיעורי נהיגה ולאחר מכן את מפתחות המכונית. האמת, הפתרון שאני מצאתי היה אלגנטי – קניתי רכב בצבע וורוד בהיר, עגלגל ונשי במיוחד, כזה שהילד פשוט התפדח לנהוג בו וכך לא ביקש אותו. זה לא פתר את הבעיה לגמרי כי הוא עבד וחסך וקנה לעצמו מכונית משל עצמו.

אז איך מסתדרים עם הנהיגה של הצעירים שלנו, במיוחד לנוכח הכרות עם מה שהולך בכבישים הישראליים, שם הכביש הוא שדה קרב שבו כל אחד פחות או יותר מנסה להרוג את השני , העיקר להגיע לפניו לרמזור?

גם לנסות להגיד לילדים "זה לא שאנחנו לא סומכים עליכם, אתם נהגים נפלאים, הבעיה היא כל הנהגים האחרים!" לא תמיד עובד, ואז פונים לפתרון הריאלי יותר- מערכות הגנה.

בשנות השבעים שמונים שלטה בערוצי הטלוויזיה (בעיקר הירדנית בשחור לבן) הסידרה "נייט ריידר", שבה חוץ מדיוויד האסלהוף הצעיר (והחתיך יאמי יאמי) היתה גם מכונית טראנס אם שחורה שעשתה הכל – נהגה, כיוונה, וגם סיפרה בדיחות (לא מצחיקות) ואם יושבי האוטו עצבנו אותה, היא פשוט העיפה אותם עם כסאות מפלט.

מכונית כזו (שהבנתי שעובדים על משהו דומה ב"גוגל") יכולה לפתור את כל בעיות הבטיחות בכבישים ואת סיכון תאונות הדרכים אבל עד שזה יקרה ,מערכות משוכללות אחרות עוזרות לנו לנהוג, בעיקר אם הנהג לא מנוסה, ולהגיע בשלום ובחיים ליעד.

(בתמונה- K.I.T.T. – המכונית המושלמת).

מערכת שיכולה לזהות סטייה מהנתיב (למשל כשתשומת הלב מוסחת, בין השאר בגלל סלולריים למיניהם), מערכת שמתריעה על אי שמירת מרחק (ובכך פותרת את הוויכוח הנצחי על "אתה מתקרב יותר מדי" לעומת "אני רק מצמצם!"), מערכת עם התראות קוליות על סיכונים בכביש, על הפתעות בלתי צפויות, בקיצור, עכשיו כשאני חושבת על זה – מערכת שעושה בדיוק מה שעושה אישה נשואה נניח, כשבעלה נוהג… (ואולי למערכת הוא יקשיב יותר?  הרי הוא כבר למד לקבל הוראות מהGPS כשהוא לא מוכן לקבל אותן מאף אחד אחר, אז אולי גם פה?)

בסופו של דבר מערכת כזו מועילה גם לארנק (שלכם או של הילדים) בכך שגם מחירי הביטוח יורדים למי שיש מערכת כי הסיכוי שלו לעשות תאונה קטן יותר (ומחירים של ביטוח רגיל לנהג צעיר וחדש הם מחירי שחיטה).

אבל במחשבה נוספת, מערכת כזו צריכה להיות בכל רכב, כי גם אדם מנוסה, עם המון וותק על הכביש, גם דעתו שלו יכולה להיות מוסחת על ידי טלפון או מחשבה מטרידה, או אפילו התעטשות… שלא לדבר על אנשים מבוגרים ובגיל השלישי, שאולי לא בדיוק מבחינים כל כך טוב או שומעים סכנה מתקרבת עד שמאוחר מדי…

כי עד שכבישי הארץ יפסיקו להיות מערב פרוע (YE RIGHT…), היחידים שישמרו עלינו, הם אנחנו.

פזית ספיר- טעימות מבוטיק קולינרי.

כשאנחנו מחפשים קייטרינג, מה בעצם אנחנו רוצים? שיהיה עשיר, מגוון, איכותי, מבוסס על חומרי גלם משובחים, מקורי , אסטטי, ובעיקר טעים.

כשפזית ספיר היתה קטנה, היא בישלה. כשפזית גדלה היא חשבה שצריך "מקצוע רציני" והלכה לתחום הכלכלה, עד שהבינה שבעצם הבישול הוא האהבה שלה, וההנאה הגדולה ביותר היא לראות אנשים שנהנים ממעשה ידיה.

התוצאה- קייטרינג חלבי כשר בשם "פזית ספיר- בוטיק קולינרי".

לקראת שבועות הוזמנתי להתנסות בטעימות ממטבחה של פזית שערכה שולחן מגוון ועשיר בקישים, סלטים, פשטידות, לחמים, דגים ,פסטות, וכל מה שאפשר לעשות במטבח חלבי (וכמובן קינוחים מכל הסוגים).

עד מהרה התמלאה הצלחת שלי (פעמיים!) במבחר חם וקר, מלוח ומתקתק, הכל מהטוב ביותר- הגבינות הן גבינות בוטיק, שמן הזית הוא כתית איכותי, הירקות הכי טריים שאפשר וכך הלאה.

על השולחן היתה גם טעימה מהמטבח הטבעוני, שיש לפזית אפשרות להכין ארוחה מלאה שמתאימה גם לטבעונים – נטולת ביצים ומוצרי חלב, ובמקרה שלנו זה היה קיש בטטות עם נגיעה של טעמי קוקוס מתקתק.

הפיבוריטים שלי (וכן, טעמתי הכל, חובת הבלוגרית, אתם יודעים….) היו קודם כל הפוקצ'ות עם כל מני ירקות (אהבתי במיוחד את זו עם הזיתים), סלט ירוק עם חמוציות ופקן מסוכר ופרי העונה (במקרה שלנו תפוחים ) עם רוטב וינגרט בלסמי , קיש תרד, ומנת הדגל של פזית – סלק על מצע רוקט ומטבעות גבינת עיזים.

בקינוחים היו עוגת תפוחים קלאסית, מוס שוקולד שהיה הפיבוריט שלי, ומגוון של מוס עוגת גבינה בציפויי פירות חמצמצים כמו פירות יער ופסיפלורה (ופרזנטציה יפיפיה של ניגודים), או ציפוי מתוק של חלבה.

בתפריט של פזית ישנן עוד מנות רבות לחתונות, בר מצוות, שבת חתן, אירועי חברות ועוד (עד 200 איש) כמו עמדות חמות לארוחת בוקר של חביתות, שקשוקה, פנקייק, פלטות גבינות ופירות, המון סוגי סלטים, המון סוגי לחמים, קרואסונים או מוזלי, קינוחים שונים בכוסות כמו טירמיסו, סופלה שוקולד או טראפלס, המון סוגי "פינגר פוד" כמו תמרים ממולאים, לביבות, מיני פנקייקים וקישים, אנטי פסטי בכוסות אישיות, דגים בצורות הכנה שונות ועוד ועוד.

כששאלתי את פזית "מה מבדיל את הקייטרינג שלך מכל האחרים" היא ענתה "הקשר האישי" – היא לא סתם שולחת מגשים לאירוע, היא אחראית על כל פרט ופרט כדי להגיע לתוצאה הטובה ביותר למען האורחים.

עוד פרטים אפשר למצוא באתר שלה – http://www.pazitsapir.com/

בוקר טוב סיציליה!!

יום שישי בבוקר, אחרי ארבע שעות שינה (והרבה אלכוהול), מה יותר טבעי מלהתפנק בארוחת בוקר, כזו עשירה ופחמימתית כמו שצריך?

אז בשביל זה הרחקתי עד חדרה ,(מתחם MIXX) לסניף של "סיציליאנו" שהזמינו אותי לטעום את החידוש האחרון שלהם – ארוחות בוקר מיוחדות איטלקיות שבנתיים מוגשות רק בסניף שלהם, ובהמשך יתפשטו לכל הרשת (אבל למי יש סבלנות לחכות)?

ארוחות הבוקר כמובן מתווספות לתפריט ענק של פיצות בגדלים וסוגים שונים, פסטות, סלטים, מנות ראשונות, קלצונה, קינוחים, עסקיות ומנות ילדים.

אבל כאמור הסיבה להתכנסות שלנו היתה ארוחות הבוקר והסלטים שמהווים ארוחת בוקר בפני עצמם.

וזה מה שטעמנו –

מתפריט הסלטים – סלט קפרזה (לבבות חסה, עגבניות, בצל סגול קלוי, בזיליקום, בצל ירוק, כדורי מוצרלה, חומץ בלסמי ושמן זית  – 35 שקלים בתפריט, כל הסלטים מגיעים עם לחם סיציליאנו), סלט קיסר- (לבבות חסה, בצל סגול, קרוטוני הבית, גבינת פרמז'ן ורוטב קיסר סיציליאנו – 29 שקלים בתפריט, אפשר להוסיף אנשובי בעוד 5 שקלים), וסלט איכרים פנצנלה – עם המון ירקות, צלפים, עלי תיבול, קרוטוני הבית, גבינה בולגרית מלוחה ורוטב פנצנלה – 37 שקלים בתפריט.

ומה יש לי להגיד על הסלטים? קודם כל, כמו שאפשר לראות בתמונות – הכמות גדולה ומשביעה מאד. וזה שעוד מגיע גם לחם בכלל סוגר את העיסקה.  אם הייתי צריכה לבחור אחד מהסלטים, אני מתלבטת בין הקפרזה שמאד אהבתי את התיבול שלו (טאץ' מדוייק של הבלסמי) לבין סלט האיכרים שהוא פשוט מאד מאד עשיר ומגוון. בקיסר קיבלנו את הסלט ללא האנשובי, הייתי מעדיפה עם אבל אני מבינה שזה בגלל שלא כולם אוהבים (הפסד שלהם).

(בתמונה למטה- ראש עיריית חדרה מר צביקה גנדלמן – במרכז התמונה, שהגיע גם הוא לטעום).

מתפריט ארוחות הבוקר גם כן טעמנו שלושה סוגים –

"בוקר סיציליאנו" שהוא למעשה ארוחת בוקר שלמה על בצק איטלקי שנאפה בתנור אבן – ביצים לפי בחירה (אני ביקשתי עין), ריקוטה, גבינה בולגרית, לבאנה, וחצילים ופלפלים קלויים, לצד סלט ירקות. וזה מגיע עם שתיה חמה וקפה הפוך קטן. הכיף היה לתלוש את השוליים של המאפה ולטבול בביצים ובגבינות. וויתרתי על הנימוסים ועל הסכו"ם והבוקר באמת הפך לבוקר טוב.

עוד שתי ארוחות שדגמנו – "פיצה ברקפסט" – בצק הפיצה שנושא על גבו ביצי עין, עגבניות , זיתי קלמטה, צפתית קשה ובולגרית מעודנת. ו"בוקר עצבני – ארבייטה" – שקשוקה עם גבינה בלקנית וזיתי קלמטה בתוך בצק. גם במקרה של השקשוקה תולשים את הקצוות האפויים ומנגבים היטב את כל היאמי יאמי הזה מבפנים (יש מעט פיקנטיות שחשים רק כשמסיימים את הביס). (מחיר ארוחות הבוקר האלה 39 שקלים, יש גם אופציה לארוחה קטנה יותר של קלצונה, סלט אישי קטן ושתיה חמה ב29 שקלים).

(בתמונה למעלה- השף אור קרבלניק)

אם הייתי צריכה לבחור ארוחה אחת – נראה לי שהייתי הולכת על ה"בוקר סיציליאנו" כי ביצת עין נוזלית על בצק רך מצד אחד ופריך בשוליים, מסדר אותי יופי.

על התפריטים אחראי שף הרשת אור קרבלניק.

האתר של "סיציליאנו"  – http://www.siciliano.co.il/Default.aspx (עם המון מבצעים והפתעות).

רומנטיקה קולינרית.

אחד הדברים הרומנטיים ביותר שאהוב יכול לעשות עבור אהובתו (וההפך) הוא לבשל לה. להזמין אותה למקום שקט ורומנטי, להדליק נרות, למזוג לכוסות יין , ולהגיש לה מנות שהוא עצמו בישל והשקיע עבורה. הבעיה היא שרבים אינם יודעים לבשל, ומה לעשות ש"מנה חמה" לא נחשב הכנת ארוחה?

יש כאלה שיתאמצו בכל זאת, יחפשו מתכונים, יהרסו את המטבח ויוציאו תחת ידם יצירה לא ברורה, אולי לא תמיד אכילה, כזו שהבחורה תראה בצלחת (אחרי שהבשלן גרד את החלקים השרופים או הטביע ברוטב כדי שלא ירגישו טעמי לוואי) משהו מוזר, אבל תאלץ לאכול ולחייך בפה מלא (עד שתירק לעציץ או תכבד את הכלב) ולהגיד "זה נפלא יקירי".

אחרים ימצאו את הפתרון הנוח יותר- שף פרטי.

נשמע כמו משהו שראוי למלכים ורוזנים? כבר לא.

במקום הכי נוח – בבית או בלוקיישן לבחירה, מזמינים שף שמביא איתו כל מה שצריך, מתאם בדיוק מה הטעמים הרצויים (וממה להמנע, כמו רגישויות למיניהן), מכין ארוחה אסטטית וטעימה שמוגשת מיידית כך שאפשר לאכול בנחת והמנות מגיעות בדיוק כפי שהן אמורות להיות, ובסוף גם מנקה אחריו…

רק לדמיין הצעת נישואין למשל, מי הבחורה שתסרב אחרי ארוחה עם שף פרטי, כשבצלוחית הקינוח מונחת הטבעת?

כשאני חושבת על שף פרטי, יש עוד כיוון שאני חושבת עליו – אני לא טיפוס של פיקניקים וחיק טבע, מתעבת "מנגלים" למיניהם (לשבת על נמלים, לאכול אוכל עם המון עשן ובלגאן בסביבה המונית ורועשת). אבל אם מישהו (רמז רמז לקורא ספציפי אחד…)היה חושב למשל להזמין שף פרטי למקום יפה בחיק הטבע, מעמיד שולחן, ומכין ארוחה על המקום, שיכולה היתה להיות גם במסעדה מבחינת האיכות, הפרזנטציה והנקיון, הדבר בהחלט היה מוציא אותי מלפני המסך…..

כמו שאני מכירה את עצמי, אם אזמין שף פרטי הביתה, רוב הסיכויים שגם אדחף לו לתוך הסירים כדי לבדוק בדיוק איך הוא עושה (וגם לצלם כמובן) ויש שפים שתוך כדי גם מלמדים מה הם עושים, ומאפשרים התנסות, כך שזה לא יהיה ממש שקר להגיד ש"אני הכנתי את הארוחה".

שמעתי גם על שפים שמקושרים לנותני שירות נוספים כמו מעסים, וביחד מרכיבים חבילת פינוק אולטימטיבית, שהייתי ממליצה עליה במיוחד לזוגות נשואים שיכולים לאפסן את הילדים ללילה אצל הסבים, ולחזור להיות הזוג הצעיר והרומנטי טרום משכנתא-גננת-שעות נוספות.

וכשהבן שלי יתחתן, זה בהחלט יהיה הפתרון שלי ל"שבת חתן" אצלי בבית, כי אפשר להנות גם כל המשפחה ולא רק בזוג. (ואולי אפילו אגלה לאורחים שלא אני הכנתי? …אולי אמליץ גם לכלה הנבחרת להזמין שף פרטי למסיבת הרווקות שלה, כי למה להסתפק רק בנומרולוגית או חשפן?).

בקיצור, באמת שיש אפשרויות רבות להתפנק, להנות מאוכל ומשירות מפנק, ולא צריך להיות מליונר או בן מלוכה בשביל זה.

"יש לי דודה מ… אמריקה!".

אחד הסמלים האמריקאים הקלאסיים הוא הפרעצל (שנשמע יהודי ואידישאי לחלוטין בשמו אבל פופולארי אצל כל הזרמים, הדתות והעדות).

ויש גם דודה אחת, שחיה בחווה בפנסילבניה, ורצתה לתרום לקהילה ולשם כך ניסתה לגייס כסף על ידי מכירת הפרעצלס שלה בדוכן קטן, שהפך למעל 2000 סניפים בכשלושים מדינות, וללהיט ענק.

הניחוח, הנימוחות, הרכות והטעמים השונים הגיעו עכשיו אלינו- כשאיציק גולה, מנכ"ל "AuntieAnne's" בישראל פתח את הסניף הראשון בקניון הזהב בראשון לציון (סמוך לשער "פריז" באגף הישן של הקניון) והציף את הסביבה בריחות שמשכו קהל רב כבר מההתחלה.

והוא בהחלט לא הסתפק בטעם הקלאסי והתפריט גדול ומקיף סוגי צורות שונות (אצבעות, חטיפים, צורה קלאסית), טעמים שונים (מלוחים ומתוקים), תוספות שונות, גדלים שונים, נקניקיות בסגנון "משה בתיבה" עם בצק הפרעצלס, מטבלים שונים, והמון קומבינות שנועדו לאפשר לכל אחד להנות בדיוק ממה שהוא אוהב.

הוזמנתי להתנסות בטעמים ובמגוון, וכשהגענו קהל רב כבר היה שם, מזמין מכל הסוגים (אגב, שליטה נשית חזקה- אוכל בנות קלאסי – עדיין, מאפשר לאכול בסטייל ולא להרוס את הליפסטיק), וגם משפחות שבחרו עבור כל אחד מבני המשפחה את הטעם החביב עליו ואת הגודל. (והרכות מתאימה יופי לפעוטות למשל).

המאפים מוכנים מול עיני הקהל, ומועברים תהליך שעובר דרך הכנת הצורות, טבילת הבצק בסודה שנותנת את הקרנץ' , אפייה, וטבילה ברוטב שעוטף את הכל במרקם מיוחד.

מבין הפרעצלים המלוחים, טעמנו את השומשום ואת הקלאסי, הראשון פחות מלוח מהשני (12.90 ₪). היינו שני אנשים, כל אחד העדיף אחד. אני אוהבת מלוח יותר, הלכתי על הקלאסי.

הטעימה הבאה שקיבלתי היתה הנקניקיות העטופות שכאמור הוכנו מול העינים והגיעו מבריקים ומהבילים. המנה משביעה מאד, והאקסטרה היה טבילה במטבל חרדל. שימו לי כוס בירה ליד ואני מסודרת . (הנקניקיות עולות בין 9 שקלים ל16.50, תלוי בכמות, ויש גם אפשרות לנקניקיות צמחוניות).

במתוקים קיבלנו את המלצתו של איציק וקערית מלאה בקוביות פרעצל עם סוכר וקינמון, שהזכירו קצת פרנץ' טוסט עסיסי. אחרי שסיימנו לחסל אותם עוד היטינו את הכוס לפה כדי לא לפספס את כל הפירורים הקטנים שהצטברו.

הסניף בראשון לציון הוא הראשון ובתוכנית גם סניפים באילת ובתל אביב, כולם כשרים בשריים.

בגלל המחירים הנמוכים, אפשר להתנסות בהרבה סוגים, להתחיל במלוח ולהמשיך במתוק או לקחת קומבינות בגדלים שונים כך שיספיק לכולם (אבל בפועל, תמיד תרצו עוד).

 

עוד פרטים בדף הפייסבוק של "דודה אן" – https://www.facebook.com/pages/Auntie-Annes-Israel/618993248155091?ref=br_tf

(או להקליד Auntie Anne's Israel)