הרבה פעמים אנחנו בדילמה, מצד אחד אנחנו מודעים למה שאנחנו אוכלים ורוצים לאכול בריא יותר. מצד שני אוכל בריא לפעמים פשוט לא טעים כמו אוכל לא בריא. כך למשל אני מעדיפה לוותר על סופגניות בכלל, מאשר לאכול את הגירסה האפויה שלהן, שבשתי מילים אני מגדירה כ"איכסה פיכסה".
לעומת זאת לפעמים אפשר לעשות גירסה בריאה יותר בלי שההבדל יורגש ואז הרווחנו פעמיים- גם בריאות וגם טעם.
"אסם" מביאה לנו עכשיו את "פירורית- פירורים לבישול, טיגון ואפייה, שמכילים 50% קמח כוסמין מלא.
אחד החושים החדים ביותר שלנו הוא הריח. ולא סתם האפשרות להריח אלא הקישור בין ריח וזכרון, ריח ותחושה, ריח ורגש. מספיק שנריח מאכל מסוים ונזכר מיד בבית סבתא, מספיק שנריח פרח ונזכר בגינה של אמא, מספיק שנריח את הבגד של התינוק שלנו וכבר החיוך יעלה על פנינו.
ריח הוא גם שפה, ריחות יכולים לדחות, ריחות יכולים למשוך, ואם אנו יודעים לדבר בשפה הזו, אנו יכולים לגרום לאנשים לרגשות שונים כלפינו לפי הריח.
השימוש בבשמים קיים כבר מתקופות קדומות, אם בבשמים המלווים את יציאת השבת ביהדות, ואם בטקסי יופי של בנות מלוכה בתקופות קדומות, פרחים, שורשים, שמנים ותוצרי בעלי חיים הפכו למרקחות ריחניות לשימושים שונים. הבעיה- איך לבחור בושם?
משום מה במלונות בארצות הברית, לפחות בחוף המזרחי, אין ארוחת בוקר. אני לא מדברת על מלונות יוקרה אלא על אלה שאנחנו שוהים בהם פשוט כדי שיהיה מקום להניח את הראש אחרי יום שלם של שוטטות ברחובות התפוח הגדול, כש"בואי נקפוץ לחנות הנעליים המומלצת, היא ממש רק שני בלוקים מכאן" ומתגלה האמת על אורכו של ה"בלוק" הנדון… ולכן כשנמצאים בניו יורק , בסביבות השעה עשר בוקר כבר גוועים מרעב. הפתרון ידוע מראש- לרדת לDELI , ולקחת כריך עסיסי שיחזיק אותנו בביטחה ליום של טיולים (וקניות).
הכל החל בחבל קמפניה שבאיטליה, כשגילו שם שאפשר להכין גבינה טריה משגעת בתהליך שכולל חיתוך גבינה אחרי סיבובה במהירות גבוהה. המילה באיטלקית ל"חיתוך" היא " Mozzare" ומשם- המוצרלה.
המוצרלה מככבת בשפע של מנות איטלקיות, מהמלכה האם- הפיצה, ועד לסלטים, טוסטים וכמובן המנה המפוארת ה"קאפרזה" שמהללת את צבעי הדגל האיטלקי בלבן של המוצרלה, ביחד עם האדום של העגבניה והירוק של הבזיליקום.
בפתיחה של "ריץ' רץ'" זוכרים הזקנים ביננו (אהמ…אהמ…) היו שרים "העולם הוא כדור, זה ברור זה ברור , אבל מה, לא יודעים מה שיש בו בפנים".
במקרה של ה"בייגלה העגול" של אסם די ברור מה יש בפנים, או מסביב, טעמים חדשים של זעתר, שום פיקנטי ומלח ים. צורת הכדור עושה משחק בפה, כשמגלגלים את הכדור על הלשון עד שמחליטים שהסבלנות נגמרת ואז פשוט אוכלים אותו.
פופקורן תמיד היה חטיף מועדף בעיני בגלל שיש בו פחות שמן יחסית לחטיפים מלוחים אחרים, וניתן גם לשלוט על כמות התיבול. בילדותי היינו מכינים פופקורן עם סיר ושמן, ולא היה יום הולדת אחד בו האצבעות שלנו לא היו שמנוניות ותמיד איזה גרעין שלא התפצח נתקע לנו בשיניים.
אחר כך היתה המצאה הקרויה "פופקורן על האש" וזה היה סוג של סיר חד פעמי עשוי נייר כסף שהיינו מניחים על הלהבה והוא היה מגדל "כובע" גדול מלא בפופקורן. זו כפי הנראה היתה אפיזודה חולפת בתחום.
פופקורן למיקרוגל היווה את הפתרון המאד נוח, בעיקר כי הוא כבר בא עם תיבול והפיק פופקורן שרוב גרגיריו התפצחו והוא יצא חם וטרי.
יותר מדי גברים אמצו את הטרנדים ההיפסטרים החדשים של גידול זקנים, שפמים ועוד כל מני שערות במקומות משונים. להם אני אומרת "אתם נראים כמו שילוב של איש אמיש ולוחם דאעש". בעיני גבר מטופח הוא גבר מגולח, מקסימום עם קצת זיפים אם אתה נראה כמו דיוויד בקהאם.
הבעיה ששוק מוצרי הגילוח, בעיקר הסכינים, מקביל בעלותו לשוק הקוסמטיקה הנשית ויכול להגיע להוצאה די כבדה, מה גם שהרבה גברים צריכים מוצר ספציפי, אם בגלל שיער סמיך או חזק, ואם בגלל עור פנים עדין שנפגע מגילוח .
מכירים את הפרסומת לבנק שבה אבא מפחיד את הילדה שלו במילים כמו "ריבית פריים" ו"משכנתא"? אז בהרבה מטבחים יש מילה נוספת מפחידה- "שמרים!".
נבהלתם?
שמרים הם דבר מתעתע- מצד אחד הם יוצרים מאפים מדהימים בטעמם ובמרקם שלהם, ואין כמו ריח של מאפה שמרים להפנט כל מי שבסביבה (ויועצי נדל"ן כבר למדו את זה ומדריכים כל מי שרוצה למכור את דירתו, לשים בתנור עוגת שמרים לאפייה או לחם, לפני שהקונים הפוטנציאלים באים לראות את הנכס), ומצד שני אנשים חוששים שהם לא יודעים מספיק על אפייה עם שמרים, זמני התפחה, לישות, ואפייה ולכן נמנעים מלהכין מאפים עם שמרים.
במתחם M, באזור התעשייה "סגולה" שבפתח תקווה – ברחוב גליס 18, הושקה לאחרונה חנות קונספט מרהיבה שבה שותפות שתי יצרניות – "דלתות דור" וארונות הזזה "רדווד". השותפות יצרה מתחם רחב ידיים שבו ניתן להתרשם ולבחור הן דלתות פנים והן ארונות הזזה , הכל במקום אחד, מה שחוסך התרוצצות ומאפשר לראות את הקונספט העיצובי של הלקוח, בגדול.
יותר מכך, האזור משופע בחנויות לעיצוב הבית, כך שקל מאד להגיע עם מעצב או לבד, ולמצוא את הכל ביחד, תוך חיסכון בזמן, בנסיעות ובחנייה.
על מי אנחנו בעצם מדברים?
כשהיינו ילדים שהולכים לגלידריה, מתוך מבחר התוספות היינו מבקשים בערך את הכל, והתוצאה היתה מיש-מש אחד ענק. כשגדלנו הכרנו את מושג "איזון הטעמים" שכל כך נפוץ היום בכל תוכנית בישול, ולמדנו לשלב מרכיבים שיתנו לנו תוצאה טעימה יותר מכל מרכיב לחוד.
לפיצה יש הרבה אפשרויות לתוספות ושילובים, וכיצד נדע להכין לעצמנו את הפיצה האופטימלית?
