לכבוד השנה החדשה, החלטתי ללכת אחורה, לבחון את כל המוצרים שקיבלתי להתרשמות ממותג "שופרסל" ולהחליט מהם עשרת מוצרי השנה שלי.
הקריטריונים היו פשוטים- המוצר צריך להיות מוצלח לפחות כמו המתחרים שאנו רגילים אליהם, או מוצלח יותר.
חלק מהמוצרים שברשימה שלי טובים כמו המקור, ולכן משתלמים יותר מכיוון שהם עולים פחות, וחלק מהמוצרים אף עולים על המקור ולכן הרווח הוא כפול- גם בטעם וגם במחיר.
בילדותי "שמן" היה תמיד משהו תעשייתי, כזה שמעלה עשן כשמטגנים בו, ועל טעם.. טוב, לא ממש חשבו על שמן כתיבול. (בית פולני… נו…).
אחר כך התחילה הפריחה של שמני הזית, לא רק לטיגון אלא לכל דבר – כולל הקפדה על איכות , סוגי כבישה, טמפרטורה ועוד.
בשנים האחרונות, עם פריחת הבשלנות הביתית, אנשים מחפשים לשחזר מנות וטעמים שטעמו במקומות אחרים- אם זה מסעדות, או שווקים או ארצות אחרות, במיוחד אזור המזרח הרחוק, שהביא טעמים שונים לחלוטין.
חברת "טעמים" משיקה בימים אלה סידרה של שמנים מיוחדים- שמן שומשום בכבישה קרה, שמן בוטנים בכבישה קרה ושמן אבוקדו בטעם מעודן. האמת שהכרתי רק את שמן האבוקדו, שניצלתי בעיקר לתיבול סלטים שונים, בגלל טעמו המאד מיוחד. את שני האחרים לא הכרתי, ולכן הלכתי למקור הטוב ביותר- רשת האינטרנט, כדי לגלות מה הדרך הכי טובה להשתמש בהם.
החגים בפתח, והקיבה כבר מוכנה לארוחות החג המסורתיות, הגדולות והעשירות. לא משנה באיזה עדה, לא משנה באיזה מצב משפחתי- איך אמר השיר בשנות השמונים "טוחנים טוחנים". אז כדי להקל על המשימה, מספר מוצרים חדשים הגיעו למדפים, לעזור לנו לעבור את החג בשלום.
ראשית, חברת "תומר" מביאה לנו שני חידושים:
הראשון- מיץ רימונים, שהרי רימון הוא אחד מסמלי השנה החדשה, ומעבר לזה שהוא שופע ברכות ומזל, הוא גם שופע בבריאות. בסידרה כמה מיצים – מרימונים טריים, מרכז רימונים או מרימונים טריים אורגניים, והם כולם ללא תוספות – לא סוכר, לא חומר משמר ובוודאי שלא צבע מאכל.
אז קיבלתי גבינה צפתית 5% בטעם מעודן. היתה צריכה להיות גם גבינה בולגרית אבל לא נמצאה , אז נשארנו עם הצפתית שנתנה פייט מכובד מאד.
הנה הכלה:
שברתי את הראש, נדדתי בין מתכונים של פשטידות, לביבות, שיפודים ומה לא. ואז בסוף קלטתי – קיץ עכשיו, מאד קיץ עכשיו, ואף אחד לא יכול לעכל דברים כבדים וחמים. למה שלא נלך על הכי מרענן? ישראל שופעת פירות קיץ, בואו נשלב!
דור הסבתות שלנו עוד נוהג לעמוד שעות ארוכות במטבח ולעמול על ארוחות חג עשירות. הדור שלנו עסוק בריצות , קריירה, ילדים ותחביבים – וזמן לשהות ארוכה במטבח ממש אין. מצד שני, רוצים אוכל חגיגי ומיוחד לחג- בין אם מארחים, מתארחים או סתם לבני הבית.
הבעיה היא שאוכל מוכן הרבה פעמים סובל מתדמית (או איכות) לא כל כך מוצלחים. איך פותרים את הבעיה הזו?
כשאנו מטיילים באירופה, אנו הרבה פעמים מבקרים בארמונות אצולה, ומתפעלים מהפאר הרב, הגנים, האומנות והיופי. עכשיו כל ההדר הזה מגיע אלינו, לא רק כדי לבקר אלא גם כדי לחגוג בו את הרגעים החשובים והמאושרים ביותר בחיינו.
פברז'ה- פטר קארל פברז'ה היה אומן שיצר את ביצי הפסחא היקרות עבור הצארים של רוסיה, ומאז הפך השם לנרדף ליוקרה , פאר, פינוק והשקעה. אלה גם המילים שמתארות את "ארמון פברז'ה " שנפתח ממש עכשיו, בסמיכות לחג האהבה היהודי- ט"ו באב, והופך כל חתן וכלה, בני ובנות מצווה, וכל מי שרוצה לחגוג, לבני מלוכה.
עשר שנים פעל סניף של "פיצה ביג אפל" במודיעין, עד שבעלי המקום החליטו שאין כמו עצמאות, וכך נולדה "כרמיז". ההגדרה- איטלקיה כשרה למהדרין, עם מנות מקוריות. כמה מקורי? מכירים עוד מקום שבו אפשר לאכול גם את המחבת של השקשוקה? הוזמנתי לבדוק.
זיתי "זיתא" הם אורח מוכר ואהוב במקרר שלנו (ועל הצלחת). בעבר כבר התנסיתי בהם ומאז הם נותרו קבועים ברשימת הקניות שלי.
זה לא סוד שקשה להחזיק מסעדה, והרבה מסעדות נפתחות ונסגרות במהירות. על הרקע הזה, מסעדה שפועלת, ולא סתם פועלת, מצליחה בגדול וממשיכה בשיא המרץ כבר 15 שנים, חייבת להיות בעלת סוד שמושך את הלקוחות החדשים והחוזרים.
"סוהו" בראשון לציון, באזור "הרובע" היא מוסד קולינרי מפורסם בכל הארץ. לפני הרבה שנים ביקרתי בה, ועכשיו כשהוזמנתי לחגיגות ה15 שנה, הייתי סקרנית לדעת מה נשתנה.
קופסאות רבות של יולו כבר הספיקו לבקר במקרר שלנו, במגוון טעמים, כשהאהוב עלי ביותר הוא זה בטעם שוקולד תפוז (לא שהייתי מתנגדת לכל אחד מהאחרים שוב ושוב ושוב…).
לכן שמחתי לקבל את הצידנית ובתוכה ההגדרה It's a double sin – אם כבר לחטוא אז בגדול (למרות שאני לא רואה באכילת משהו טעים- חטא. מבחינתי זו מצווה לכל דבר, כמאמר הרבי הגדול ב. מקפרין "dont worry be happy".)