לפני יותר מעשר שנים הוקמה מסעדת "הצדף" במערב ראשון לציון ומאז משכה לקוחות רבים שחזרו שוב ושוב לטעום ממטעמי השף דוד אביטל, מנות בשר ופירות ים, צמחוניות וקינוחים, והכל לצד תפריט קוקטיילים נרחב, ואיך אפשר לפספס את פלטת הסלטים הבלתי נגמרת?
לפני כמה שנים ביקרתי במסעדה, וכל כך הצטערתי שאין לי קיבה יותר גדולה מכיוון שהמנות ענקיות והנדיבות גורמת לזה שאי אפשר לסרב לשום דבר.
"העולם הוא כדור, זה ברור זה ברור" שרו חברי ריצ'רץ' בשנות השמונים, ואיזה כדור? בדרך כלל כדור הארץ, אבל בחודש הקרוב הכדור הוא כדור הרגל שמתגלגל לו במגרשים ברוסיה במסגרת המונדיאל.
כמו בכל שנה הגיע העת לבדוק מה התחדש בתחום הקולינרי, בחומרי הגלם ובכלים לשוק הפרטי והמוסדי. את המיטב ניתן למצוא כמו תמיד בתערוכת "קולינרי" שמפיק סטודיו בן עמי, ושמיועדת לקהל מקצועי של שפים, בעלי מסעדות, מלונאים, בעלי אולמות אירועים ובתי קפה, עיתונאי אוכל ובלוגרים ועוד.
יותר משבעים מציגים הציעו בדוכניהם שפע של חידושים (וטעמים!!) מסקרנים. היו שם מותגים מוכרים כמו "קפה עלית" ו"מחלבת טרה" לצד מותגים פחות מוכרים אבל ששווה להכיר.
חטיפי בריאות, מרציפן, עוגות חגיגיות, נשנושים, סלטים, פשטידות, את האגוזים מהסוגים השונים ניתן למצוא בשפע של מתכונים למנות ראשונות, עיקריות וכמובן קינוחים.
הם נותנים את ה"קיק" המלוח, הם נותנים את הקראנץ' והם נותנים שפע של בריאות. השומן בהם נחשב לשומן בריא ולכן הם מומלצים בכל דיאטה –
האגוזים.
תקופת הרמדאן היא תקופה מרתקת בתרבות המוסלמית, הצום והתפילות ביום, והארוחות המפוארות בשעות הערב, הקישוטים, הממתקים, הכל הופך לקסם גדול שכולם רוצים להיות שותפים בו.
בעיר רהט, היישוב הבדואי הגדול בארץ והעיר הבדואית היחידה, ניתן למצוא ריכוז של התרבות, הקולינריה, הסיפורים והפולקלור של העולם הבדואי, ששיאו בחגיגות הרמדאן אבל לא רק, אלא כל השנה.
בתקופת הרמדאן נערכים סיורים שכוללים את המיטב של העיר. (וכמובן שאפשר להגיע לסיורים גם מחוץ לתקופה זו).
כשרוצים לצאת למסעדה עם חברים, לפעמים קשה להגיע להחלטה בדבר סגנון האוכל המועדף. אחד רוצה אוכל ישראלי, השני מעדיף לכיוון התורכי, שלישית מעדיפה בכלל טאצ' אסיאתי והרביעי רק רוצה נשנושים עם אלכוהול. מה עושים? הולכים ל"מאליכ" ברחובות, שמגדירה את עצמה כ"חמארה בוטיק", כשהכוונה לאירוח שופע כמיטב התרבות הערבית במגוון מנות מכל העולם.
בביקורנו במסעדה בצהרי שבת קיצית החלטנו מטעמי מזגן לשבת בחלל הפנימי של המסעדה, למרות שמאד נחמד לשבת גם בחלק החיצוני ולבהות בעצלתיים בעוברים והשבים. קיבלנו שני תפריטים עמוסים לעייפה, האחד של הקוקטיילים המפורסמים של המקום, והשני של מנות המזון המוצעות. ספויילר קטן להמשך – המנות והמשקאות הן מה שקוראים "מנות אינסטגרם" מכיוון שפרזנטציה שלהם מאד אסתטית וקשה להתאפק ולא לצלם לפני שאוכלים או שותים.
סקרנים לקרוא הלאה? הנה כאן.
לשבת מול הים בשעת השקיעה, הבריזה מקררת את הפנים אחרי יום לוהט, האורות הצבעוניים נדלקים ובוזוקי מתחיל לנגן. לא צריך לנסוע עד יוון בשביל תחושת השלווה הזו, אפשר למצוא אותה כאן קרוב לבית, בגבול תל אביב יפו, ב"פאראקלו", שמביאה לנו היישר מיוון את האווירה, הטעמים והמוסיקה.
"פאראקאלו" (ביוונית "בבקשה"), חוגגת יום הולדת שנה בימים אלה והשמחה נשמעת למרחוק הודות לזמר עוז מלאך ולשני נגניו, האחד על הקלידים והשני על הבוזוקי שהפליאו במוסיקה היוונית אותנטית שגם מי שלא מבין את השפה, נדבק בעליזות.
אמש נפתח פסטיבל "תל אביב EAT 2018" בגן צ'ארלס קלור, וחגיגת ענק קולינרית החלה בדיוק בשעה שש בערב. עשרות דוכנים של מיטב השפים והמסעדות משכו את המוני הסועדים הרעבים שהתפנקו במנות מעניינות, מסקרנות וכמובן טעימות, במחיר גג של 35 שקלים בלבד.
כל מה שהיה צריך לעשות הוא להסתובב, לקרוא את התפריטים שהציע כל דוכן, להתלבט קצת או הרבה ולבחור את המנות שהוכנו במהירות (ונזללו במהירות לא פחותה!).
באחד הפרקים של הסידרה המיתולוגית "רמזור", אמיר (אדיר מילר) ואשתו טלי (ליאת הר לב) מצפים לילד, והחברים של אמיר מייעצים לו "תעודד אותה להניק". לא שהם דואגים לבריאותו של התינוק, כמו שהם דואגים לאינטרס של החבר שלהם לישון טוב ולקבל "פטור" על קימות בלילה והשארות עם הילד, כי אחרי הכל "רק אישה יכולה להניק". אין חולק שחלב אם נותן יתרונות בריאותיים לתינוק (וגם חוסך הרבה כסף) אבל המחיר שמשלמת אם מניקה הוא לא פשוט- מעבר לנשים שלא מתחברות פיזית להנקה וכואב להן, דרך הצורך להיות צמודה לתינוק ולהיות האחראית הבלעדית עליו כי "רק לך יש ציצים", ועד יצירת הרגל שהיא זו שאחראית על התינוק בכל הבט. נכון שאפשר לשאוב אבל גם זה לא אקט שמתאים לכל אישה.
אם יש מוצר מזון אחד שיש עליו קונסנזוס שהוא משמעות המילה "אוכל", זהו הלחם. כבר מימי קדם הלחם היה הבסיס למזון של בני האדם, בגרסאות רבות ושונות, ובתוספות אין סוף.
יש ברכות על הלחם, יש מנהגים הקשורים בלחם, יש אמונות העוסקות בלחם, פתגמים ועוד, מ"לחם! עבודה!" ועד "אם אין לחם אין תורה" ועוד.
בעבר יכולנו לבחור בערך בין שני סוגי לחמים- הלבן והשחור, שנפרסו במכולת לבקשתנו (ואם לא היה כסף, קנינו חצי לחם). אחר כך התחילו להגיע סוגי לחם שונים מסוגי קמחים שונים ובטעמים מגוונים.
