תוכניות אפייה מככבות בטלוויזיה שלנו ומהתנורים יוצאים מטעמים מתוקים ומלוחים, עוגות ראווה, קינוחים מרהיבים ושאר גודיז שגורמים לישראלים לרוץ למחלקות האפייה בחנויות המתמחות ולצאת משם עם מריות, תבניות, חותכנים ומוצרי גלם שעד עכשיו בכלל לא הכרנו.
מי לא אוהב מאפים? אם מדובר במלוחים כמו פיצות ופוקצ'ות, לחמניות ולחמים, סמבוסק ובורקס, או אם מדובר במתוקים כמו עוגות, עוגיות, קינוחי כוסות, מרנגים ומוסים, קרמים ובצקים, השמיים הם הגבול.
חג החנוכה הגיע, והסופגניות שולטות בכל פינה. לצד הסופגניות המסורתיות ניתן למצוא סופגניות בכל הטעמים והקישוטים, בשילובים טרנדיים ובתוספות מיוחדות, כולן חוגגות את זכרון כד השמן שהספיק לשמונה ימים.
אחד הדברים הכייפיים ביותר הוא להכין סופגניות בבית, ולזלול אותן כשהן עדיין חמות, היישר מהשמן.
האמת, האסואציאציה הראשונה שיש לי מהמילה "אגבה כחולה" היא "טקילה". גם השניה.
כשסיירתי במקסיקו ביקרתי במפעלי טקילה שבהם נמצא הצמח הענק והמיוחד הזה.
עכשיו בעזרת "תבואות" , המתמחה במוצרי מזון אורגניים וטבעיים, אני מכירה גם את סירופ האגבה הכחולה האורגני, שהוא 100% טהור ומשמש להמתקה.
על מה בעצם מדובר?
שקית מרשרשת במיוחד הגיעה לפתח הבית, עם שפע של חידושים בתחום הנשנושים, אותה תנועה כל כך כייפית שעושים מול הטלוויזיה או לצד בירה קרה, כשלא ממש רוצים לאכול אבל מחפשים "משהו טעים" ורצוי שיהיה פריך ופציח.
למעשה, בשקית היו מטעמים לכל הדרישות וכל הטעמים, מהטינאייג'ר חובב האקסטרים ועד לאמא הענוגה (זאת אני…).
חנוכה בפתח, ואחד הכוכבים של החג הוא השמן, לזכר הכד שלא נגמר שמונה ימים. מנות מטוגנות רבות נאכלות בחג, כשבראשן הלביבות והסופגניות
השמן נספג במנות המטוגנות ולכן חשוב שנטגן בשמן איכותי ובריא.
כל אחד רוצה שהחתונה שלו תהיה מיוחדת, שהאורחים ייהנו ויזכרו את החתונה כחוויה. הבעיה שיש הרבה גימיקים- שמלת כלה של מעצב ידוע, תקליטן שניגן גם אצל המלכה אליזבט או עוגה ממנה פורצים זיקוקים, אבל בסופו של דבר האורחים זוכרים דבר אחד- את האוכל.
בשנות השמונים אלה היו "רבע עוף או בורקס" עם רוטב חום לא ברור, וקינוחים בטעמי קרטון. אחר כך באו המנות המינימליסטיות שבהן פלח הלימון היה גדול יותר מהדג והשאיר את האורחים רעבים ואת מילות התיאור שקיימות רק בחתונות וכוללות "קבבונים" ו"זר ירקות".
בדרך כלל כשאנו חושבים על המילה "שמן" האסוציאציה שלנו היא אחת מהשתיים – או שמן זית או "כל השמנים האחרים" שאיכשהו נכנסים לנו לאותה קטגוריה- שמן קוקוס, שמן קנולה, שמן תירס, הכל הולך ואין לנו ממש מושג מה טוב יותר ובריא יותר.
כולנו רגילים ל"שמן זית-לימון" כברירת המחדל של תיבול סלט ירקות, אבל מאז שגיליתי את חומצי הפירות אני מודה שנטשתי את הלימון (מקסימום אני שמה בסלט כמה פילטים בשביל העוקצנות) לטובת החומץ.
חומצי פירות מלטפים את הירקות ונותנים להם ערך מוסף המעלה את הסלט בדרגה.
לפני כחודש הכרתי את מסעדת "Boost Fm" החדשה בתל אביב, שמציגה מלבד מנות אוכל משובח גם חוויית מוסיקה (לאזניים) ותערוכות מתחלפות (לעיניים) כולל קיר מיוחד של האמן רמי מאירי. את חוויותי מאז ניתן לקרוא כאן.
אמש חזרתי למסעדה לאירוע מיוחד- חגיגת האלווין, הוא ליל כל הקדושים שהגיע לארץ ונחגג ברוב פאר, כי אם כבר חוגגים ליל שנה אזרחית חדשה ורוכשים שוקולדים לאהובים גם בוולנטיינס דיי, אז למה לא ליהנות מחג צבעוני, מצחיק, וטעים?
