זוכרים את הפרסומת "פצצת אנרגיה צהובה"? כן, הבננה האהובה על כל הגילאים היא מקור לאנרגיה, ביחד עם וויטמינים ומינרלים שעוזרים ללחום בתופעות כמו כאב ראש , אנמיה, בחילות ועוד. ולמה אנחנו צריכים את כל האנרגיה הזו?
כי בחג החנוכה, למעשה כמה ימים לפני החג, מתחיל "פסטיבל הבננה" ה2 שמתאחד עם פסטיבל "טעם הכינרת " ה12, למשך עשרה ימים של כל כך הרבה חוויות לכל המשפחה, שבהחלט צריך לנצל את כל עשרת הימים אם רוצים להספיק.
צירוף המילים שהכי חוזר אצל הרבה אנשים הוא "אני רוצה משהו טעים". ברור שגם סטייק זה דבר טעים אבל כשאומרים "משהו טעים" – בתשעים ותשעה אחוז מתכוונים למשהו מתוק, ואם אפשר שיכלול שוקולד איכותי.
את ממרח "השחר העולה" לא צריך באמת להציג- כבר עשרות שנים שישראלים גדלים על הממרח האהוב, שמלווה אותם מכריך בית הספר ועד להפתעה שבמנה הצבאית, וגם הלאה, לדור הבא.
מפעל "השחר העולה " קיים כבר מ1948, ממש ביחד עם קום המדינה.
את "אנגוס" אנו מכירים מצפון הארץ, כשאנו מטיילים ונהנים מבשר שעוד לפני דקה לעס את הדשא שמחוץ לחלון. ועכשיו גם לתל אביבים מגיע, ובגדול.
"אנגוס" פתחו סניף- למעשה שניים שהם אחד ובנפרד- ברחוב הארבעה בתל אביב, בלב מתחם הבילויים , בקרבת שרונה, עזריאלי והקרייה. מה הכוונה שניים? גם "אנגוס" וגם "אנגורסרי"-
שנה הלכה, שנה באה ,ואני כפיי ארימה (בשביל לסחוב את כל הטעימות הכייפיות ש"שופרסל" מפנקים בהן כל השנה).
כבר כמה שנים שאני "שופרסטארית" ואני זוכה לטעום את מיטב המוצרים ממותג הבית, ולנסות כל מני מתכונים וטעמים שלא הייתי מנסה אף פעם לפני כן.
לכבוד השנה החדשה- מסע אחורנית אל "מה היה לנו השנה?"
אחד הכייפים הגדולים בתחום הקולינריה הוא לחזור לאותו מקום אהוב שוב ושוב וכל פעם לגלות הפתעות חדשות. בפעם האחרונה שהייתי ב"לה ביסטרו בר" במתחם עזריאלי שבחולון, התענגתי על תפריט ההמבורגרים, ואילו עכשיו הוזמנתי לגלות את המנות החדשות והמפתיעות של השף וולדי פרידמן שמחפש כל הזמן דרכים לחדש, לסקרן וכמובן להוציא את המנות הטעימות (והנדיבות) ביותר.
כמובן שלצד המנות המיוחדות ישנן גם מנות התפריט הקבועות שקהל הסועדים אוהב, כמו גם תפריט עשיר של ארוחות בוקר, פסטות, סלטים, עיסקיות צהרים החל מ35 שקלים, מאפים תוצרת המקום ואיך אפשר בלי המון אלכוהול ?
התורים הארוכים בחנויות ספרי הלימוד מעידים שלמרות שאנחנו עמוק בתוך אווירת אוגוסט, כולל חום ולחות קומפלקט, שנת הלימודים תיכף מתחילה, ואיתה החגים שממש בפתח. אמנם התחושה היא שפסח הרגע היה, ראש השנה כבר מתדפק בפתח ואיתו הדילמות הנצחיות- "אצל מי אנחנו השנה" ו"מה מביאים למתנה". כדי לא להכנס לקונפליקטים משפחתיים, הרשו לי להתמקד בשאלה השניה, ובעיקר בתשובה – "המתנה המושלמת היא משהו שהייתי רוצה לקבל בעצמי".
חברת "מאכלי עולם" מביאה לנו הקיץ תה ירוק בטעמי פירות מיוחדים תוצרת אנגליה, כי מי כמוהם מתמצא בתה?
ולמה לכבוד הקיץ? כי סדרת התה הירוק עם הפירות מתאימה במיוחד להכנת משקאות צוננים ומרווים לקיץ כמו גם לטעמי קינוחים מיוחדים.
פיסקת פתיחה- יש הרבה "דיוויד" בעולם, אני מאוהבת בשניים – דיוויד האסלהוף ודיוויד טננט. למה? כי זה הטעם שלי. אבל השבוע הוספתי לי אהוב שלישי- דיוויד ים המלח – ריזורט וספא. נכון, זה לא בן אדם שאפשר לבקש להצטלם איתו סלפי, אבל השהות בו היתה הרבה יותר כייפית מאשר כל תמונה סלולרית בפייסבוק.
ים המלח, אחד מתופעות הטבע הנדירות, פנינה של טבע שמענגת את כל החושים- הנוף היפיפיה הוא תענוג לעיניים, האוויר הצח והייחודי מרחיב את הנשימה, השקט המדברי, הטעמים והתחושות. יש מספר מלונות לא מבוטל בעין בוקק, אבל "דיוויד " יש רק אחד- בגדול. כמה גדול? "דיוויד" הוא הגדול והמפואר ביותר באזור, על 606 החדרים שלו, בדרגות שונות, והשטחים הגדולים שלו בכל קטגוריה.
הוזמנתי לעשרים וארבע שעות סוערות בים הרגוע הזה, ותאמינו לי, יש כל כך הרבה מה לעשות בים המלח בכלל וב"דיוויד" בפרט, שלא נותרה דקה פנויה.
הכל התחיל כשבטעות חנינו רחוק מדי, באזור המלונות. החלטנו ללכת ברגל את הטיילת לאורך גן צ'ארלס קלור לאור השמש הנמוכה, כמעט נוגעת בים. בערב קייצי זה, המון אנשים ישבו וצפו בגלים, שיחקו במשחקים שונים, טיילו עם כלבים או רכבו על אופנים, והמון רומנטיקה היתה באוויר. ואז הגענו למקום אליו הוזמנו- "חצר גולדמן" , על גבול תל אביב יפו, עם נוף לשני הכיוונים, ומרפסת ענקית שצופה לים, מטר מהגלים. בתחילה ישבנו ברחבה הגדולה, משעינים את כוס היין שלנו על שולחן העץ וצופים אל השקיעה. אחר כך נכנסנו פנימה, אל חלל גדול ומעוצב ושולחן ארוך שהוכן עבורנו.
