לפני ימים אחדים הושק בהרצליה פיתוח מתחם משולב חדש של מותגי אלפא רומיאו וג'יפ מקבוצת סמל"ת. . בתוך המתחם המרווח יושבות להן היפיפיות של ג'יפ ואלפא רומיאו ורק מחכות ליד האוהבת של הנהג והנהגת שמחפשים את החוויה המושלמת.
ובתוך הרקע המרהיב הזה ניצבת הכוכבת החדשה- אלפא רומיאו STELVIO שקרויה על שם מעבר הרים מיתולוגי בין שוויץ לאיטליה, שכולל לא פחות מ75 פיתולים, שהם הכביש האידאלי בשביל אלפא רומיאו. אחרי מאה שנות הסטוריה, מגיע הרכב החדש – רכב פנאי פרימיום ספורטיבי ויפיפה.
זוכרים את הסרט "רטטוי" בו הגיבור כונה "העוזר הקטנטן שלי"? במסעדת "קמפניה" החדשה בראשון לציון , אפשר למצוא הפתעה מיוחדת ,שעונה בדיוק על ההגדרה הזו… סקרנים? תיכף, תיכף…
קודם הרשו לי להציג בפניכם את האחות הבשרית החדשה שנולדה ל"סורנטו" החלבית. שתי האחיות הן ברמת כשרות מהדרין (הרב מחפוד) והן פנינה קולינרית על מפת האוכל של ראשון לציון והסביבה (וכשביקרתי אמש גם נתקלתי בזוג סועדים שהגיע במיוחד מבאר שבע כדי לחגוג יום נישואין במקום).
באחד המיקומים המרהיבים בארץ- נמל תל אביב, ממש שני מטר מהים, מעוטרת בשקיעות מרהיבות, יושבת ה"ארקה" – תיבת נוח שאליה נכנסים זוגות זוגות כדי לחגוג.
איך הכל התחיל? עשר שנים לפני קום המדינה – בשנת 1938 נבנה טרמינל הנוסעים של הנמל העברי הראשון. שנים אחר כך, הוא הפך למקום הכי ברזילאי בתל אביב- הפורטו לוקו, שהפך למקום הכי שמח – ארקה- מתחם אירועים אורבני.
שבועות בפתח, ותנור האפייה בכוננות.
מ"מעדנות" הגיעה סלסילה מלאה כל טוב- "בצק שמרים עלים חמאה" (למנות מתוקות), "בצק פריך מתוק חמאה" (למנות מתוקות) ו"בצק עלים חמאה" (שטעמו נייטרלי ולכן מתאים גם למנות מתוקות וגם למלוחות.).
מאז ששלדון, לנארד וחבריהם ביקרו בחדרי בריחה בפרקים של "המפץ הגדול"- המדינה פורחת ומלאה בחדרים מחדרים שונים, לכל הגילאים, רמות הקושי ומיקומים.
אחד המתחמים הבולטים בתחום הוא ה"קווסטומניה" שממוקם בלב תל אביב, ומעלה את המושג "משחקים" לרמה אחרת לגמרי. במקום יש ארבעה חדרי בריחה – "עליסה בארץ הפלאות", "אושן 5", "המרדף", "הכלא הרוסי". בכל אחד מהחדרים יש משימות שבהן צריך לחפש רמזים, לחשוב לוגית ובעיקר "מחוץ לקופסה", וכמובן עבודת צוות. למי שעוד לא היה בחדר בריחה (באמת למה?)- מדובר בחדר עם תפאורה וסיפור. זה יכול להיות מדען שנעלם, חללית חייזרים, סידרת טלוויזיה כמו "משחקי הכס" וכדומה, כשהסיפור דורש מהמשתתפים לפתור חידות מסוגים שונים, כדי להתקדם ולבסוף לפצח את החדר (למצוא את החטוף/ להשתחרר מכלא/ לגלות מטמון וכו'), הכל במסגרת מסויימת של זמן, כשעל כל הפעילות שולט מפעיל שרואה בדיוק מה קורה בחדר, ויכול לעזור ברמזים או בהכוונה במידת הצורך, או בתיקון טעויות.
בכל יום עצמאות נשאלת השאלה שיאיר לפיד עשה עליה קריירה- "מה ישראלי בעיניך". ובמקום גבוה, בין "גבעת חלפון" ל"חוצפה ישראלית" מופיע כמובן החומוס. כמו שהשלם הוא יותר מסך חלקיו, כך החומוס הופך מגרגרים מבושלים וטחונים, עם תוספת זו או אחרת, למנה שמשמשת כארוחת בוקר במקומות רבים, כארוחת צהרים (ותעיד על כך החומוסיה אצלנו בעבודה שמפוצצת בין השעות 12-14 כאילו יש רעב במדינה), כממרח בזכות עצמו או עם תוספת – (שגם אנחנו אימצנו עכשיו כשטיילנו באירופה והכנו כריכים לכל היום- עם חומוס ישראלי מהסופרמרקט, ביחד עם ביצה קשה פרוסה וקצת מלח ופלפל שחור) וכמובן כתוספת לכל ארוחה, כסלט קטן או גדול, עם בת הזוג האולטימטיבית- הפיתה החמימה והבשרנית. (ואם בדימויים עסקינן – אז יש כמובן גם את האישה השניה- הטחינה).
אביב הגיע פסח בא, ואיתו הצורך במוצרים כשרים לפסח, כי גם מי שלא דתי אדוק, כמו במקרה שלי- שכבת לאמא שומרת מסורת שמתגוררת בשכנות, הבית חייב להיות כשר בכלל, וכשר לפסח בפרט.
החבילה של "שופרסל" לפסח כללה מבחר מוצרים, שהמשותף להם הוא הכשרות לפסח, והחידוש- כשמוצרי מותג הבית כמובן זולים משמעותית ממתחרים, ואם הם באותה איכות או יותר, בוודאי ובוודאי שמשתלמים יותר.
לדני קונפינו (יובל סמו) יש תוכניות לנסוע לקרובים בארצות הברית. יש לו אפילו כבר כרטיסי טיסה. אבל כשצריך ללכוד פושעים, ומפקד המשטרה יעקב "רבי" (גיא לואל) מטיל עליו משימות דחופות, תוך כדי מריחות קרם ידיים תכופות באופן שהיה מזכה אותו בתפקיד פרזנטור של רשת סבונים זו או אחרת, אין לו ברירה והוא יוצא לדרך, גם אם זה כרוך בקוצר נשימה עז ובכינוי הבלתי מחמיא "וויאלה".
הבדיחה הישנה אומרת "איך נוצרו החגים היהודים? ניסו להרוג אותנו, ניצחנו, בואו לאכול". לפעמים נוצר הרושם שיחסית למדינות אחרות, בישראל יש המון חגים, ובין לבין גם מנהגים שאימצנו מכל מני עדות ועמים וכמובן שיש גם את האירועים האישיים- ימי הולדת, חתונות, מסיבות עסקיות, כל יום יש סיבה לחגוג.
ואיך חוגגים? כבר פסו ימי ה"ביסלי במבה" על צלחת לבנה שמתהפכת בכל נגיעה- היום יש מודעות רבה לעיצוב השולחן, פינות ההגשה, הכלים, הסביבה, התאורה והמוסיקה. אמממה מה? עד לא מזמן היתה השמחה גם קצת עול למארחים, כי אחרי שהאורחים עוזבים, נותרים המון כלים שצריך לשטוף, וגם המדיח לא עומד בקצב. היום גם לזה יש פתרון- כלים חד פעמיים בשלל עיצובים ודגמים, צבעים ומרקמים, שגם נראים בדיוק כמו כלי זכוכית או חרסינה, כך שלא צריך לטרוח- מקפלים את כל העסק אחרי האירוע וזורקים לזבל. כיף לאורחים, מנוחה למארחים.
