נופי הצפון נפרשים בפני מי שעומד באחד מחדרי מלון "חוויה פלאזה" בנצרת עילית, ביום בהיר אפשר לראות עד החרמון, האוויר הצח ממלא את הריאות, השמש מלטפת וכל כולי באווירה של "תשאירו אותי פה, תחזרו מחרתיים" בעודי משתכשכת בבריכת השחיה הגדולה של המלון.
אבל נתחיל מההתחלה- ההרכב: חבורת בלוגרים שמחים במיוחד. המיקום: כמו שכבר תואר בהתחלה- בילוי יום במון "חוויה פלאזה" בנצרת עילית. הסיבה: כל החידושים לקראת הקיץ.
סופי (רובי ברנהיל) היא ילדה יתומה בת 12, שחיה כמו בספרי דיקנס, בבית יתומים בלונדון, ישנה בחדר גדול עם המון ילדות אחרות, ולא ממש מסוגלת לישון בלילה כי היא בטוחה שבכל לילה בשלוש לפנות בוקר , מפלצות מסתובבות בעיר.
עוגיות וחלב תמיד היו נשנוש הילדות. האמת, יותר בסרטים האמריקאים שם משאירים עוגיות וחלב עבור סנטה קלאוס, וזו המנה שמהווה את ארוחת הארבע של הרבה ילדים שם. בישראל הצירוף המקובל בדרך כלל היה "שוקו ועוגיות" או לחילופין "שוקו ולחמניה" המפורסם של הקייטנות, אבל היי אם יש משהו טעים באמריקה (חוץ מבראד פיט כמובן) אז בהחלט שווה לעשות לו "עלייה" לישראל.
שופרסל פינקו הפעם עם עוגיות בקופסה גדולה של 600 גרם – גם מלוחות וגם מתוקות, ובמשקאות מסדרת הטבע של GREEN- משקה אורז ושקדים, ומשקה סויה, שניהם בגודל ליטר אחד.
בילדות שלנו היינו אוכלים אוכל בצבעים זרחניים. כאלה שלא רק שהשאירו את הפה שלנו והשיניים בצבעי כחול, סגול, צהוב, גם שפעו בחומרים כימיים לא ברורים שהיו מוגדרים בכל מני אותיות באנגלית.
לפני כשנתיים ביקרתי בסדנה של פרידה רז בשוהם. הנושא היה ""קטניות , ירקות ותבשילים" ולמדנו (וגם אכלנו הרבה כמובן) מנות שונות שהמשותף להן הוא שאפשר להכינן במהירות (כי כשיש לך ילד רעב על הראש ,או במקרה של בן הזוג שלי – בת זוג עצבנית ורעבה, או להפך- רעבה ועצבנית, אתה לא רוצה להתעכב עם האוכל) ועם מצרכים שנמצאים בכל בית, בעזרת כלי מטבח שנמצאים בכל בית.
הפעם הוזמנתי לסדנה בשרית, בעיתוי מצוין כי אחרי כל הגבינות ומוצרי החלב של שבועות, פשוט נזקקתי למשהו קרניבורי. .
לא מזמן סיקרתי כאן את ממרח המרשמלו "MARSHMALLOW FLUFF".
ועכשיו הגיע לארץ אחיו הצעיר- ממרח מרשמלו FLUFF בטעם תות, גם הוא על ידי חברת "מאכלי עולם".
השף אסף גרניט הוא כבר מזמן לא רק שף. עם מסעדות מצליחות בארץ ובחו"ל, ועם תוכנית טלוויזיה פופולארית , השף הוא כבר כוכב ושמן של המנות שלו יוצאות למרחוק.
גם פיצה דומינו'ס היא פיצה אהובה ופופולארית והיא לא שוקטת על השמרים ומוציאה כל פעם חידוש – מפיצה לטבעונים ועד פיצה חיטה מלאה, ויש כמובן מבחר גדול של פיצות, כולל מה שאני הכי אוהבת – פיצה ללא שוליים.
בראשית היתה "תפוז" במושב בצרה ב2001, ששכנה בלב הפרדסים , והביאה את הטבע לכל מי שהתגעגע אליו מבין הבניינים והחנויות. "תפוז" היתה ההשראה ל"קפה תפוז בטבע" שקיים כבר ארבע שנים בלב הפארק בהרצליה, נקודת טבע באמצע האורבניות – וממש עכשיו משיק את תפריט קיץ 2016 החגיגי.
מהו בדיוק "תפוז בטבע"? ממוקם באמצע חורשת אקליפטוסים, עם המון מרחבים ומתקנים לילדים , יושב הקפה שמביא ארוחות בריאות (ולא רק ), מיצים סחוטים, ופסק זמן ירוק מהמירוץ.
שנות השמונים, האוכל האסיאתי מגיע לארץ, אבל מכונה "אוכל סיני" וכולל בעיקר נודלס עם בשרים שונים, שלעיתים הגיעו בעטיפת נייר כסף בצורת ברווז או תרנגולת. הצ'ופסטיקס היו בעיקר קטע אקזוטי והקופסאות עם המבנה המרובע המיוחד היו אטרקציה.
שלושים ומשהו שנים אחר כך- כבר יש הבדל בין תאילנדי, סיני ויפני, הסויה היא כבר לא פצצת מלח תעשייתית, ואנו חוגגים בשמחה את הפרידה מהרוטב האדום במרקם מסטיק זרחני ששימש בתור "חמוץ מתוק".
לאחרונה נפתח הסניף התשיעי של "ג'ירף" ואחרי סניפים בערים כמו תל אביב, הרצליה, וראשון לציון, יש סניף מלאבסי ראשון. הסניף ממוקם בלב אזור האוכל החדשני של העיר, ליד "יכין סנטר" ופתוח שבעה ימים בשבוע, משתים עשרה בצהרים עד חצות.
הוזמנתי לטעום את המנות הייחודיות של הסניף (כל סניף הוא ייחודי ויש בו מנות שאין בסניפים אחרים, וגם עיצוב שונה כדי להתאים לאזור ולקהל המקומי).
האמת, כשאומרים לי "מר תפודי" – האסוציאציה הראשונה היא אותו צעצוע קלאסי של הרכבת חלקים על תפוח אדמה. מצד שני כשאומרים לי "צ'יפס הולנדי" עולות לי בזיכרון החנויות שכולן צ'יפס, עם מגוון רטבים שונים ורבים כי אין כמו ההולנדים להפוך את הצ'יפס לגורמה. אבל מכיוון שאי אפשר כל רגע לנסוע להולנד בשביל צ'יפס, עדיף שהצ'יפס יגיע אלינו, נכון? אז בעזרתה האדיבה של חברת "בלדי" שמתמחה בעיבוד, ייצור, יבוא ושיווק של מוצרי בשר, בקר, עוף ודגים, אנו מקבלים ישירות לסופרמרקט השכונתי את סדרת "מר תפודי" – צ'יפס הולנדי ייחודי של BERGIA FRITES- יצרן שחוגג 85 שנה להווסדו, ושלושה דורות של סוחרי תפוחי אדמה, כך שאם יש מישהו שיודע משהו על הוצאת המקסימום מתפוחי אדמה- אלה הם. הסידרה כוללת שלושה גדלים של צ'יפס- אמריקאי (דק יותר), קלאסי ו"סטייק" (העבה ביותר, דומה קצת ל"פוטטו" המוכר בארץ). ומה מיוחד בצ'יפס?
