ארכיון תגים | הרצליה
בוא אלינו הימה
ציירים צבעו אותה באלפי גוונים של צהוב ואדום, זוגות התחתנו על הרקע שלה, וסופרים כתבו עליה, השקיעה. נוף בראשיתי של שמש שנבלעת בים ואור שמאדים ומשחיר. וכמה שיפה ומפעים לצפות בשקיעה , החוויה מועצמת פי אלף כשיש גם משקה טוב ומנה טעימה על הצלחת, וכמובן חברה טובה.
בדיוק בשעת שקיעה הגעתי השבוע לYAMA – בר קולנרי הצופה אל החוף של הרצליה, ממש מטרים בודדים מהגלים.
מבחר אפשרויות ישיבה מקבלות את פני הבאים, משולחנות לחבורות עם נוף קו ראשון לים, דרך ישיבה סביב בר שוקק חיים ועד לספות נוחות לרביצה בבריזה של הים.
אחרי שמתיישבים זה הזמן לבדוק מה קורה במחלקת האלכוהול – בירה, יינות וקוקטיילים מגוונים שהומצאו ושופרו על ידי המיקסולוג המפורסם אלעד חביב באווירה קייצית.
ראשון הגיע לשולחן Nana Sandia – קוקטייל שמהווה את הפרזנטציה של הקיץ ומשלב ג'ין ואבטיח, כולל פלח אבטיח שסופג את הטעמים. הקוקטייל עדין מאד.
אחריו הגיע אחד שהייתי מתארת כגברי יותר (אך לא תוקפני) – Gin Bazil – ג'ין , מלפפון ובזיליקום. הקוקטייל בעל אווירה קרירה וירוקה.
הבחירה שלי היה הקוקטייל השלישי שהגיע לשולחן, Sailor’s Passion שהיה תרכובת של רום מתובל, פסיפלורה ומתיקות עדינה. הוא הגיע עם מקל קינמון שהשרה את טעמיו על המשקה. מידת האלכוהול היתה טיפה יותר חזקה מאשר זה של האבטיח והכוס בעלת המפתח הגדול איפשרה לניחוחות המתובלים שלו למלא את האף תוך כדי הלגימה.
עם האלכוהול בא התאבון, ועל התפריט אחראיים השף ליאור קדוש ("סיטרה" "וויולט") בתגבור של השף אבולפיה ("בני הדייג") שחיברו ים, יבשה וטבע ליצירת שפע מנות של בשר, דגים וצמחוניות. בתפריט ניתן פירוט מדוייק של הקטגוריות השונות כולל סימון על מנות חריפות.
המנות שנבחרו עבורינו שיקפו זוויות שונות של התפריט: מפרי הים הגיעה לשולחננו מנת "שרימפס גבינות עם קרם גבינות" . כמות נכבדה מאד של שרימפס רכים ועסיסיים, עטופים בטעמי גבינה מתקתקים, רק לתפוס בזנב ולהתענג.
ממחלקת השוק קיבלנו סלט עשבים קייצי עם לאבנה, פיסטוק, חמוציות ורבעי פיתה זעתר כדי להעמיס את כל הירוק ירוק הזה. לטעמי אין כמו ירק להאדיר את השוק הישראלי, הוא טרי, הוא חי ,הוא עשיר בטעמים והוא מרענן מאד. לאבנה היא שילוב אידאלי לירק בגלל החמיצות העדינה, וחגיגת האגוזיות הנימוחה של הפיסטוק, ומתיקות החמוציות יצרה טעם הגדול מסך חלקיו.
אחרונה חביבה ממחלקת הירק, כרובית קריספית עם איולי זעתר, סלט עשבים ופרמז'ן. לכרובית יש מרקם כייפי במיוחד בפה, ויש לה גם טעם נייטרלי ששמח להתעטף במה ששמים סביבה ,במקרה הזה איולי זעתר.
המנה אינה דומיננטית כך שניתן לשלב אותה עם כל אחד מהמשקאות האלכוהוליים, אם מדובר ביין, בירה או קוקטייל והטעמים אינם מתנגשים.
כל המנות מספיק גדולות כדי לחלוק בין שני אורחים.
מנות הקינוח לא רשומות בתפריט אלא מוצגות על ידי המלצרית, ואחרי שהתלבטנו קשות בנוגע למלבי תוצרת המקום, החלטנו ללכת על משהו מושחת יותר המכונה "קוקילידה" והוא בעצם שתי עוגיות גדולות הכולאות בינהן גלידת קוקוס ומעוטרות ברוטב ריבת חלב וכדור שוקולד עסיסי מלמעלה על תקן הדובדבן שעל הקצפת.
העוגיות רכות כך שניתן להעביר את הכף דרך כל השכבות, ולאסוף קצת מכל אחת. גלידת הקוקוס המוצלחת ממתנת את המתיקות של ריבת החלב והכל ביחד יוצר קינוח מרענן מאד, באווירה טרופית וקלילה.
שווה במיוחד להגיע בערבי שלישי שבהם מתקיים ספיישל "yama middle east" בניצוחו של שף אבולעפיה שמכין תפריט מיוחד מול הלקוחות לצד מוסיקה ים תיכונית של פעם, רקדניות בטן, נגן דרבוקה ו עוד הפתעות.
לקהל הצעיר יותר, בני ה22+ כדאי להגיע בימי שישי ושבת בצהריים בהם מתקיימות מסיבות טכנו בהובת אמנים מובילים בסצינה.
ישנו גם מתחם אירועים המקיים אירועים קטנים עד 150 אורחים.
"ימה" בר קולינרי
רחוב רמות ים 6, הרצליה פיתוח
טלפון: 097998870
ימים ושעות פעילות: א-ה 18:30 עד אחרון הלקוחות
שישי/שבת החל מ-12:30 עד השעות הקטנות של הלילה
גישה לנכים: יש
כשרות: המקום איננו כשר
"שלדי" – חוויה של חמישה פפיונים.
בסביבות סוף המאה ה19 נכתב הספר "מסביב לעולם בשמונים יום" ובו הגיבור – פיליאס פוג, יושב במועדון ג'נטלמנים אנגלי ומחליט לצאת למסע קסום ברחבי העולם.
יותר ממאה שנה לאחר מכן, ליתר דיוק, בחודש מרץ האחרון, נפתח ה"שלדי" שהוא הקונספט המודרני של אותו מועדון ג'נטלמנים, שהיום כמובן מתאים לשני המינים ומשלב חווית אלכוהול, חברים, מוסיקה ואוכל טוב.
"שלדי" ממוקם באזור התעשייה של הרצליה ועוצב על ידי המעצב תמיר בן ציון בהשראה לונדונית יוקרתית בשילובי טורקיז, פליז מוזהב ותחת שחורה. אחד האלמנטים המככבים במקום הוא גופי התאורה שמדמים זכוכית מגדלת, מה שהזכיר לי את שרלוק הולמס, דמות לונדונית אייקונית.
במרכז החלל ישנו הבר שפונה לכל הכיוונים ביחד, כך שאיפה שלא תשב, תוכל לראות את המיקסולוג המקצועי מקפיץ את השייקרים והבקבוקים. שלטים צבעוניים זוהרים משלימים את האווירה.
בחרנו לשבת באחד השולחנות הגבוהים ורחבי הידיים שעליהם אפשר להעמיס שפע של מנות וכוסות ועדיין מספיק מרווח.
אחד הדגשים של "שלדי" הוא האלכוהול, ומאוסף היינות , הבירות והמשקאות המובחרים, כולם כשרים לחלוטין, בחרנו את הקוקטלים שסיקרנו אותנו הכי הרבה- Green wood – ג'ין, מידורי, מלפפון, סלרי ובזיליקום, וMojito basi – רום, סלרי, בזיליקום ולימון. המוחיטו היה קלאסי, וה"גרין ווד" יצירתי יותר ובעל טעמים מודגשים כך שיכלנו לחוות את שני הצדדים של המקום, השמירה על המסורת מחד והיצירתיות והמקוריות מאידך. בתפריט הקוקטיילים מוזכר גם קוקטייל הבית, שמגיע "עם פפיון" – הסמל של המקום, שמופיע גם על המפיות, התפריטים ובקרוב על המיקסולוגים וצוות המקום. הפפיון משתלב היטב ברוח הלונדונית ג'נטלמנית של המקום ומוסיף קריצה.
רוח התפריט היא "לפתוח שולחן חברים" – מנות שרינג בגדלים שונים שבהם כולם יכולים לחלוק לצד האלכוהול. ישנן מנות מזטים, מנות בגודל בינוני ואנחנו גילינו שיש גם מנות גדולות מאד, שחייבים לחלוק כי אין מצב שאדם אחד יכול לסיים לבד.
מתפריט המאזטים קיבלנו מנת כבד קצוץ היישר ממזרח אירופה, כולל הבצל המקורמל והקורנישונים קומפלט, ומהמטבח היווני בלקני הגיע הממרח האהוב עלי ביותר- סוג של סקורדליה, חומוס שעשוי משקדים ומעוטר בשקדים, כשבמקרה של "שלדי" הוא הגיע במרקם גרגרי יותר וכפרי.
שני הממרחים לוו בלחם הבית , טרי וחם, ובקערית שמן זית ואורגנו.
הקוקטיילים והמזטים נגמרו, מוסיקה נוגנה ברקע ברמת סאונד שעיטרה את האווירה אבל איפשרה לנהל שיחה נינוחה, והגענו לשלב המנות הראשונות בתפריט.
גם מהן קיבלנו שתיים – "קרפצ'ו בקר" עם צנונית, צ'ילי, בלסמי, ארוגולה ובפיזור של "פרמזן" שכמובן לא יכול להיות גבינה בגלל כשרות המקום, והפך לגירסה מוצלחת מאד של אגוז ברזיל מפורר, ו"טונה אדומה" צרובה בקראסט תבלינים על סלט פריקי חם ואבוקדו צרוב".
שתי המנות הצטיינו הן בשילובי הטעמים, הן בצילחות היפיפה והמגרה ובמקוריות. אגוז הברזיל עשה את תפקידו היטב במקום גבינה ולקחתי את הרעיון לשלב אותו במתכונים בשריים או טבעוניים.
על המנות ב"שלדי" אחראי השף ליאור קדוש, עם רזומה ב"סיאטרה", "אדוארדו", "וויולט" של השף יוסי שיטרית, מסעדות בטורקיה וקנדה ולימודים נוספים של המטבח האסיאתי, הצרפתי, היפני בנוסף ללימודי קונדיטוריה אצל אסטלה. הקו המוביל הוא המטבח המרוקאי האותנטי בהשראות שונות.
את הדגש הצרפתי- מרוקאי אפשר היה לראות בבירור במנת " קרואסון דג "צרפוקאי" – כוסברה, טחינה, ושיפקה קטנה. שלושה קרואסונים במתיקות עדינה עטפו בתוכם דג שהזכיר חריימה בטעמיו. היו כאן יחסי גומלין מענגים של עסיס הדג שנספג בקרואסון שמצידו שמר על יציבות המנה ואפשר לאכול אותה כמתבקש- בידיים.
בתפריט יש לא מעט מנות צמחוניות וטבעוניות אבל אנו בחרנו על הקו הבשרי ובמנת הדגל – " כריך בשר מפורק בחלה קלויה " – בשר אסאדו משובח שנצלה על הגריל ואז עבר לבישול ארוך של שש שעות בנוזלים, ולבסוף פורק לחלקים קטנים וקיבל חיבוק של חלה קלויה. המנה גדולה, שלא לומר "ענקית", ויכולה להוות ממש ארוחה בפני עצמה.
בתפריט הקינוחים מבחר מנות שמתמודדות בגבורה עם כשרות המקום. המנה שבחרנו היתה בעלת השם והתיאור המסקרנים ביותר-" ג'ק המרטש, מרנג, קרם שוקולד, ג'ק דניאלס ופטיש".
המנה התגלתה ככדור מרנג על שברי מאפה שוקולד, ממולא בקרם שוקולד ובג'ק דניאלס, מנצנץ באור יקרות ומגיע עם פטיש שבו אנחנו הולמים מעדנות עד שהכדור נשבר ומגלה את כל אוצרותיו. מנה שהיתה קודם כל משעשעת בניפוץ הכדור עצמו, ואז כייפית לאיסוף כל החלקים בכפית.
"שלדי" מורכב משני חללים פנימיים וישיבה חיצונית, ומקומות לעד 120 אורחים. ישנה אפשרות לאירועים במקום, כולל כאלה עם תפריט סגור מראש.
בהמשך מתוכננות קבלות שבת בימי שישי אחרי הצהרים, עם אווירה, מוסיקה ומנות מיוחדות.
היזמים של "שלדי" הם מתן הרשנזון, איתי נחמיאס, שלדון דני שיין (שגם תרם את השם למקום), עדי נופרבר, נמרוד מרקובסקי ורונן לוי מקבוצת "מקומות בילוי" – הקבוצה המובילה בחיי הלילה בשרון שאחראית גם על "יאמא", "גרגא פיטיץ'", "מיקאסה גליל ים" ועוד.
"שלדי" – בר קולינרי בקונספט DINING CLUB
המשכית 22 הרצליה
טלפון: 0527036313
שעות פתיחה: א-ה מ12.00 (לארוחות עסקיות), ועד אחרון הלקוחות.
מוצאי שבת – חצי שעה מצאת השבת עד אחרון הלקוחות.
קהל יעד: גילאי ה30+
גישה לנכים: יש
כשרות: המקום כשר.
LAGER & ALE הרצליה – בירה קרה מול נוף של ים
יש הרבה דברים המגיעים בזוגות – קפה ועוגה, עמי ותמי, חורף וקרמבו ועוד. עוד זוג שבהחלט יכול להיות חבר כבוד ברשימה הזו הוא "בירה וים". אין כמו בירה קרה ביום חם, ביחד עם הבריזה והגלים, בין אם לובשים בגד ים ומזנקים למים ובין אם מטיילים על הטיילת וצופים בשקיעה.
יש לא מעט מקומות השוכנים ליד ים ומציעים בירה ושאר מטעמים אלכוהוליים, אלא שבדרך כלל המחירים מרקיעי שחקים, בעיקר בגלל הלוקיישן.
רשת LAGER & ALE פותחת בימים אלה סניף שני בהרצליה, אחרי הסניף הראשון והמצליח ב"שרונה" תל אביב, ומביאה את הקונספט הייחודי לה- הזמנת משקאות (ומזון) ישירות מהברמן בלי צורך במלצרים, כך שהמחירים נמוכים בהרבה ומאפשרים להרגע מול הים בלי לדאוג לכיס.
הדבר הראשון שחווינו כשהגענו ל"לאגר אנד אייל" היה העיצוב, שבדומה לעיצוב הסניף הראשון, גם הוא בסגנון אנגלי , מרווח ומעוטר בסמלים מכל העולם, וכולל דוכן הכנת והגשת אוכל בעיצוב רכב ישן. על השולחנות מודפסות טבלאות מסודרות של כל בירה, מדינת הייצור, סוג, ואחוז האלכוהול שבה.
בתפריט הבירות מבחר של בירות מוכרות ולא מוכרות, סיידר מכמה סוגים, בירות בטעמי פירות , וגם בירות ללא אלכוהול למי שממונה להיות הנהג התורן. מחירי הבירות נמוכים להפליא ועומדים על ממוצע של כ15 שקלים לשליש וכ20 שקלים לחצי ליטר.
בחרנו ב"ליפמנס" – למביק פירות יער בשבילי, היישר מבלגיה, וב"פולרס ווילד ריבר" האנגלית בשבילו. לכל משקה הייתה כוס תואמת.
מכיוון שחייבים משהו לנשנש ליד הבירה, עיינו בתפריט המנות, כולן מנות רחוב שמתכתבות עם בירה ואלכוהול, ובחרנו בשתיים , האחת "COLD CUTS" – פרוסות משלושה סוגי נקניקים, שאלוט, דיז'ון וטוסט כפרי" והשניה "קורנביף סנדוויץ" – 160 גרם קורנביף עם חרדל דיז'ון בלחם קסטן כפרי וכרוב תוצרת בית.
המנות הורכבו ממש מול העיניים בדוכן המזון ושהן מוכנות מקבלים מסרון כך שלא צריך להמתין ליד הדוכן.
הלחמים היו טריים ורכים אך החזיקו יפה את משא הבשר והחמוצים שהועמסו עליהם ביד נדיבה. למרות שעל פניו הבירה היא העיקר, לא שכחו את הפרודוקטים האיכותיים גם בגזרת המזון.
הסירות במרינה התנודדו על הגלים הקטנים, השמש התחבאה והציצה מבין העננים, ואנחנו מצאנו את עצמנו שותים לאט ואוכלים לאט, כי בעצם, לאן יש למהר?
בתפריט יש גם מנות כמו קוביות תפוחי אדמה ואיולי צ'יפוטלה, נקניקיות, פלטת גבינות, סלט ומיקסים שונים וניתן ליהנות מהן ומהמשקאות בשני חללים שונים – פנימי מואר או חיצוני מול המרינה בתצפית נהדרת על היאכטות והמפרשים. החלל הפנימי מאפשר בילוי גם כשבחוץ מזג אוויר קריר יותר, ובימי הקיץ ניתן לתת לילדים להתרוצץ ברחבה הגדולה בלי לדאוג, בזמן שההורים נהנים.
LAGER & ALE – בר אנגלי בשירות עצמי
רחוב שונית 2 , מרינה, הרצליה
טלפון: 050-3585358
שעות פתיחה : א-ה 16:00-אחרון הלקוחות
ו-ש 12:00– אחרון הלקוחות
גישה לנכים: יש
כשרות: לא כשר
COMO – אלגנטית, נינוחה, חוויה.
מלון NYX בהרצליה הוא מלון מהעידן החדש – כבר לא השטיחים הכבדים מקיר לקיר והשנדלירים אלא עיצוב צעיר עם שילובים אקלקטיים של יצירות אמנות, חלקן דיגיטליות ומרובות תנועה וחלקן מוצבות על כנים או תלויות בפינות שונות, פריטי ריהוט צבעוניים במרקמי ריפוד שונים, גופי תאורה שקופים ושפע ציורי קיר בסגנון גרפיטי.
המלון הוא מלון עסקים המרוחק כחמש דקות מחופי הים מצד אחד, ומלב העסקים של הרצליה פיתוח מצד שני. לפני כמה חודשים נפתחה בו מסעדת "COMO" – מסעדה חלבית כשרה שמוגדרת כ"בראסרי שף".
כבר כשנכנסנו אל המסעדה, שעיצובה ממשיך את הקו האורבני הצעיר של המלון, התחושה היתה נינוחות רכה שבמידה רבה הגיעה מאנשי הצוות במראה מוקפד מאד, שקיבלו את פנינו בלבביות.
ניתן היה לבחור בין ישיבה על הבר הניו יורקי הארוך, בו ליהטט ברמן בין הבקבוקים, או באחת מפינות הישיבה, כאלה המוארות היטב או אלה שמשוות אווירה רומנטית יותר לאור נר מהבהב.
התפריט עצמו הוא "מהודק" – כלומר לא עמוס אבל עדיין יש בו מבחר גדול של מנות לכל טעם, הן למי שרק רוצה נשנוש קטן ליד כוס משקה ושיחה עם חברים, והן למי שחפץ בארוחה מלאה בכל מני סגנונות. שם המסעדה אולי מרמז על איטליה, אבל למרות שבתפריט יש מנות היכולות להכנס לקטגוריה של "איטלקיות" , הסגנון האיטלקי איננו המוביל במסעדה, ויש בה גם מנות בגוון אסיאתי או עדתי.
כל הדגים מגיעים טריים בכל יום למסעדה, והרבה מהמרכיבים של המנות מיוצרים במקום, כמו מאפים, פסטות, ממרחים מיוחדים ועוד.
פתחנו באלכוהול . מתפריט הקוקטיילים בו מככבים כל המשקאות האהובים והקלאסיים בחרנו בג"'ין אנד טוניק מלפפון" וב"מרגריטה" שהיתה בעצם מרגריטה תות קפואה ומרעננת. שני המשקאות פתחו את הערב בדגש אלכוהולי עדין אך משמח.
שף הבית הוא ליאור יעקב, עם רזומה במסעדות כמו "ויולט" ו"קיטשן מרקט" , שם עבד לאורך שנים בצמידות לשף הענק יוסי שיטרית, ורכש ידע רב לגבי טכניקות ושילובים, שעכשיו מיושמים ב"קומו".
בהמלצתו פתחנו בפוקאצ'ה חמה שנאפית במקום. קיבלנו מאפה פריך מבחוץ, רך ולוהט מבפנים, שקיבל זרזיף של שמן בצל ונוקד במלח גס. לצידו ניצבה קערית של איולי טבסקו, שלמרות שמה, לא היתה חריפה כלל. הפוקאצ'ה הזו גרמה גם לזה שנמנע בדרך כלל מפחמימות, לשבור את החוקים ולזרוק את כל העקרונות. במילים אחרות, הפוקאצ'ה הוציאה מאיתנו צלילים שבדרך כלל לא נשמעים במסגרת קולינרית.
סלט ראשון מבין שניים הופיע על השולחן, מכונה בתפריט פשוט "סלנובה" ,מורכב מרוקט, מיזונה, ארוגולה, חסה משי, ועגבניות שרי, ומוגש בליווי קרקר שומשום. הירקות נצנצו מרוב טריות, והכינו את החיך למנות שעתידות להגיע.
סלט נוסף שדגמנו היה סלט טבעוני שכלל עגבניות שרי ותפוחי אדמה קונפי, ביחד עם נענע ו"טחינה" העשויה מקשיו קלוי ועיטור קרוטונים. המנה הזו הוכיחה שאפשר להכין מנות טבעוניות שלא נופלות ביופין ובטעמן מכל מנה לא טבעונית, וההמלצה שלי, כמו גם של השף, היתה להעמיס את המזלג מתחתית הקערה, כדי לקבל את כל הטעמים יחד.
אחת המנות שהדגימה בצורה יפה את ההתכתבות של העיצוב האומנותי של המסעדה ושל הצילחות היתה מנת הסשימי. דג אינטיאס טרי ורענן בתיבול טוביקו שחור, זיתי טאסוס, כוסברה, קרם פרש ועגבניות. מנה שכל חלק שלה הונח בהקפדה ויצר אמנות טעימה ומרעננת מאד. כמו במנות נוספות של השף יעקב, גם כאן ההמלצה היא לאסוף את כל המרכיבים ביחד לביס אחד הגדול מסך חלקיו.
גולת הכותרת היתה ללא ספק מנת החצילים, "חצילים מבושלים". הרעיון למנה מגיע ממנה סודנית שבה אחד המרכיבים הוא חמאת בוטנים. שף יעקב החליף את חמאת הבוטנים בטחינה גולמית, לטעם ישראלי יותר ודומיננטי פחות וקיבל מנה שקשה להחליט אם היא יותר יפה או יותר טעימה. שלוש תלוליות שבראשן חצילים בטמפורה, מלוטפים בטחינה גולמית, גבינת לאבנה, קרם עגבניות קר ואיולי זעתר. מנה ייחודית שמעולם לא נתקלתי בה, שילובים חדשים מהסוג של "איך לא חשבו על זה קודם", והמרכיבים מונחים על הצלחת כמו תכשיטים על כריות של חנות יוקרה.
כוסות שרדונה נמזגו מתפריט היין המוקפד של המסעדה, וליוו את שתי מנות הדג מתפריט המנות העיקריות.
הבחירה היתה בשתי מנות שונות לחלוטין, אחת עזת טעמים ואחת עדינה יותר.
עזת הטעמים הייתה "חריימה דג". השם אולי זהה לשם של המנה שהסבתות המרוקאיות מכינות אבל שף יעקב הוסיף טוויסט ושינה את הטעמים, בעיקר בעזרת הרבה לימונים כובשים ששודכו לגרגירי חומוס, כוסברה ושמיר. במקום החלה המסורתית ציוות השף למנה פרעצל בעל שורשים אוסטריים לגמרי. שילוב מפתיע שעובד, בעיקר כשטובלים את הפריכות של הפרעצל ברוטב החריימה. המנה מוגדרת חריפה אבל היא יותר לכיוון הפיקנטי כך שגם מי שלא מתחבר לחריף יכול ליהנות מהמנה.
המנה העדינה יותר הייתה לברק צרוב, שהונח על מגדל של תבשיל עדשים מצד אחד, ופירה תפוחי אדמה וחצילים מעושנים מהצד השני, כשמתחת לכל זה הסתתר קרם פטריות. הדג , שהגיע בצורת שני פילטים גדולים, קיבל על ראשו ווינגרט עגבניות ונענע. מנה אלגנטית שנותנת הרבה כבוד לחומרי הגלם.
היתרון במסעדה חלבית הוא כר האפשרויות הנרחב בזירת הקינוחים ומחמשת הקינוחים היצירתיים והמפתים שבתפריט, נבחרו עבורנו שניים.
הראשון היה עוגת גבינה בטעמים לימוניים, שעוטרה בדובדבני אמרנה, שבבי מרנג ועיטור עוגיה גדול. העוגה אפויה וחפה מהכבדות שמאפיינת בדרך כלל עוגות גבינה. הקלילות שבה בצירוף העובדה שהמתיקות הייתה עדינה, יצרו סיום מכובד לארוחה גדולה.
אמנם סיום , אבל בכל זאת לא יכלנו לסרב לקינוח נוסף ואהוב במיוחד , כנאפה חמה שבסיסה גבינת מסקרפונה במקום גבינת העיזים המסורתית הכבדה, ועליה זרזיף סירופ סוכר שצומצם עם הדרים עד שקיבל צבע כתום וטעמים עמוקים. כמובן שלא נעדר מקומם של הפיסטוקים לתוספת קראנץ'.
מסעדת "קומו" היא מקום לארוחה נינוחה, אלגנטית, רומנטית ואיכותית, כשהשף הקפיד לשמור על מחירים שפויים ואין אף מנה שעוברת את מאה השקלים. בין אם אתם אורחי המלון או מגיעים בחוץ, זוגות או קבוצות חברים שמחפשים אווירה וקלאס, וכמובן יצירות קולינריות מרתקות, "קומו" היא המקום.
מסעדת COMO – מלון NYX הרצליה (רשת פתאל)
רחוב אבא אבן פינת נעמי שמר, הרצליה
טלפון: 04-6595222
שעות פתיחה: ימים א –ה 12.00-22.00
שישי ושבת סגור.
גישה לנכים: יש
המסעדה כשרה.
גרקו – בוזוקיה יווניה שלי
יוון היא יעד תיירותי אהוב על ישראלים, היא קרובה, שטופת שמש ויש לה מטבח מרהיב ועשיר שכולל חומרי גלם טריים והכנה ששומרת על הטעמים. אם נוסיף לכך את האווירה השמחה, נקבל חוויה כוללת של מצב רוח טוב וקולינריה משובחת. ל"גרקו" התל אביבית נולדה אחות קטנה בהרצליה, רק בת ארבעה חודשים אבל כבר מלאה מפה לפה.
המוטו שלה, כמו גם של הסניף הראשון, הוא האווירה, שהיא צירוף של קולינריה, מוסיקה, אלכוהול, שירות ועיצוב. היוונים כמו הישראלים אוהבים להיות בחבורות (די קולניות) ואחד הדברים הראשונים שהבחנתי כשנכנסתי ל"גרקו" הוא שלמרות שהיו שם סועדים רבים, אף אחד לא שיחק עם הטלפון החכם שלו, כולם היו שקועים באווירת החגיגה של המקום – חולקים מנות, משיקים כוסיות או מוחאים כפיים לצלילי דרבוקה שבעזרתה חגגו כמה וכמה ימי הולדת.
במקום אפשרויות ישיבה שונות, אם על הבר או ליד אחד השולחנות שמסודרים לפי קבוצות סועדים בגדלים שונים. עם ההגעה מוגשים מים קרים וקעריות חמוצים וזיתים בכלים יפיפיים שניתן לרכוש במקום, ביחד עם כלים שונים נוספים ומעדנים כמו שמן זית, דבש, ממרחים, חמוצים, רטבים ועוד.
תפריט הקוקטיילים כולל הרבה טעמי אניס, וכשהמלצרית שמעה שאני לא ממש מחובבי הטעם הזה, היא הציעה לי קוקטייל מפנק וקייצי בשם "מטאקסה" שהורכב מברנדי יווני, יחד עם תה צמחים, פסיפלורה ולימון, ועטור בפתיתי קרח. המשקה היה חלק מאד לשתיה ורק אחר כך הרגשתי את השפעת האלכוהול שהפכה אותי ליותר שמחה מבדרך כלל. בן הזוג, שדווקא חובב מאד טעמי אניס, בחר ב"אייביס קיה" על בסיס ציפורן, לימון, מלפפון ורוזמרין בטעמי אניס מודגשים, משקה יותר "גברי" בטעמיו וחוזקו.
התפריט מחולק לכמה קטגוריות – מנות קטנות וקרות, גדולות וקרות, מנות על בסיס פאבה (מחית אפונה צהובה), ומנות חמות בגודל קטן או גדול. בקטגוריה נפרדת נמצאים הג'ירוס (בשר דמוי שווארמה) והסובלקי (שיפודים יווניים). למסעדה תנור עופות גדול שהובא לארץ במיוחד.
ההגשה היא על בסיס "מה שיוצא מגיע לשולחן" והמנות הן ברובן מנות חלוקה כך שכל אחד בקבוצה יכול לטעום הרבה מהמנות בלי להתפוצץ.
ההמלצה שלי היא ללכת על מנה המכונה "דיסקו" שהיא בעצם מגש טעימות שכולל בחירה של עשר מנות קרות. בצורה זו לא צריכים להתלבט יותר מדי ולהצטער על מה שלא בחרנו.
פתחנו בתפריט המנות הקרות הקטנות וממנו קיבלנו "סלט עדשים" על בסיס בורגול, בצל מטוגן, עשבי תיבול ופטה, ו"סקורדליה" – ממרח שום, שקדים ושמן זית שהתמכרתי לו כבר בעבר ושמחתי למצוא אותו בתפריט. האחרון הגיע עם פיתות קלויות שהרגע ירדו מן האש. אני כבר הייתי משוחדת לכיון הסקורדליה שהיא גיוון מפנק מאד לטחינה המוכרת, ומעלה ניחוח שקדים מתקתק. סלט העדשים ליווה אותנו כמרענן במנות ההמשך.
בהמלצת המקום הגיעו לשולחן עוד שתי מנות שנחשבות "קטנות", האחת מנת קציצות זוקיני עם פטה, גבינת קפלוטירי ועשבי תיבול, והשניה "משהו שאתם מוכרחים לטעום" או בשמה הרשמי בתפריט "לחם הרים יווני על הגריל" במילוי גבינת קפלוטירי ופטה. על הקציצות הייתי ממליצה במיוחד לצמחונים שמחפשים מנה משביעה למרות שהיא נחשבת מ"הקטנות", מכיוון שמדובר בארבע קציצות עסיסיות שכיף לתבל בעזרת פלח הלימון שמצורף, או כמו במקרה שלי, לצרף אותן לסקורדליה מתפריט המנות הקרות.
לגבי לחם ההרים, מדובר במנה מעניינת במיוחד שמשלבת מליחות של הגבינה עם זרזיף דבש והכל מוגש בחלוקה לקוביות שנהדרות כ"פינגר פוד". השילוב של דבש וגבינה הוא קלאסי ואהוב במיוחד גם במסעדות אירופאיות שמגישות מגש גבינות חריפות ולצידן ריבה או דבש, וביוון מדובר בחלק מהתרבות הקולינרית ומסיבה טובה מאד, השילוב מנצח.
מתפריט ה"פאבה" בחרנו במנה שמהווה נציגות לשני טעמים ייחודיים ליוון, הפאבה הרכה על תקן סוג של פולנטה, שעליה מונחים שבבי ה"גירוס" מבשר עגל וכבש, ביחד עם בצל סגול, פטרוזיליה ופלפל חריף (כשאת האחרון ביקשתי להחסיר). מדובר במנה כבדה יחסית, משביעה מאד, וכמות הבשר גדולה ומכסה כמעט את כל מצע האפונה.
עוד מנה ששילבה בהצלחה גבינה מלוחה ודבש היא "מאפה 12 האלים" שהיא בצק פילו מטוגן במילוי גבינת פטה, טימין וגרידת לימון, המוגש עם דבש, פרג ושומשום בשני צבעים. למרות המרכיבים המתוקים, המנה מלוחה בעיקרה והדבש פועל על תקן הפוך כמו שפועל מלח בעוגת שוקולד, ומדגיש את הטעמים כולם.
זה היה השלב שבו היינו אמורים לבחור מנות עיקריות, אבל מכיוון שהכמויות עד כה היו כל כך גדולות, כבר לא היה מקום למנות כמו "מוסקה" או מנות דג, ולכן הסתפקנו ב"קלמרי מטוגן", מנה שכללה פרוסות קלמרי שנעטפו בבלילה, טוגנו ואז הוגשו על מצע קרם בצל וכורכום. התזה קטנה מפרוסת הלימון שצורפה למנה ויש מנה קיצית מאד, קלילה שהולכת מצוין עם תפריט האלכוהול.
קפה יווני הוגש בכלי דקורטיבי ואיתו תפריט הקינוחים שכולל מעדנים אותנטיים כמו "לוקומדס" – אותם כדורי בצק מטוגנים בדבש וקינמון, או עוגת סולת וחלב ברוטב טופי. אנחנו קיבלנו בראשית את מנת הדגל של המסעדה, ה"קיימאקי" – גלידת יוגורט עיזים עם סירופ פטל ושקדים קלויים וכן מנה מסקרנת לא פחות בשם "קרמה זעפרן" עם פתיתי קדאיף ורוטב תפוז וליים.
אם מחפשים משהו פחות מתוק, ההמלצה שלי היא בהחלט על קרם הזעפרן, שהזכיר לי קצת קינוחים הודיים ואם הייתי צריכה להגדיר את טעמו, הייתי בוחרת במילה "פרחוני". לחובבי המתוק (והגדול מאד) ההמלצה היא בהחלט לכיוון הקיימאקי שהוא פצצה של גלידה בגודל ענק, עם ניגודי חמצמצות של הרוטב האדום. המנה יכולה לספק קבוצה של אפילו ארבעה סועדים ששוכחים מחוקי ה"דאבל דיפ" ומתנפלים עם הכפיות.
"גרקו" – בוזוקיה יוונית
שדרות אבא אבן 9, הרצליה
טלפון: טל: 09-7404747
נגישות לנכים: יש
עסקיות: ימים א – ה, 12.00 – 16.00 (מקבלים "תן ביס", "סיבוס" וכו').
קהל יעד: קרניבורים, צמחונים, טבעונים, ילדים.
בימי שישי מופיע נגן בוזוקי שמסתובב בין הסועדים.
שעות פתיחה: 12.00 – 00.00 , שבעה ימים בשבוע.
המסעדה איננה כשרה.
נטור קליניק- היופי ממשיך.
לפני כחודש ביקרתי ב"נטור קליניק"– קליניקה לקוסמטיקה רפואית ואסטטית. הכרתי את צוות העובדים והמומחים במקום, שמעתי על שיטות הטיפול השונות והמתקדמות, ראיתי את התעודות הרבות של המטפלים ונכנסתי לטיפול פנים שהותאם עבורי באמצעות מכשירים מיוחדים וחומרים שהוחדרו לעורי ויצרו את האפקט הנכון עבורי, והכל בעדינות וביחס אישי ומפנק.
אבל מה עם הגוף? בו לא צריך לטפל?
"נטור קליניק" – היופי שלך בידיים טובות.
בפנטזיה שלנו אנו טובלות במעיין הנעורים ויוצאות משם במראה של עשרים שנה פחות.
הבעיה – זו פנטזיה. מצד שני, אנחנו לא מוכנות להכנע לזמן החולף ומעוניינות (וגם מעוניינים) להראות צעירות, יפות וחיוניות בכל גיל.
אז אולי אין מעיין נעורים אבל יש את "נטור קליניק" , מרכז לטיפולים אסתטיים שמציע "שיפוץ" של הפנים והגוף כדי להראות הכי מושלמת שאפשר.
בלב הרצליה נמצא מרכז Natur Clinic-נטור קליניק שעבר בעצמו "מתיחת פנים" אחרי חמש שנות פיעלות ויושב בקליניקה חדשה, מוארת, רחבת ידיים ומרשימה. במקום חמישה חדרי טיפולים לגוף ופנים כך שבכל שעה שתרצו, יש אפשרות לקבל טיפול.
כשנכנסתי ל"נטור קליניק" הדבר הראשון שהרגשתי בו היתה תחושת השלווה והביתיות. האווירה רגועה, שורות מוצרי היופי האיכותיות רומזות לי כמה סודות יש בבקבוקים הללו, וכמה ידע עולמי בתחום היופי. המקום בוהק מנקיון.
ים 7 – לעלות על הגל
על הטיילת שלחוף ימה של הרצליה פסעו זוגות רומנטיים, לידם חלפו אצנים ואצניות שמעדיפים את הבריזה והשקיעה על פני תאורה מלאכותית של חדר כושר, אישה מבוגרת עם כלב גדול פסעה בשלווה ומשפחה עם ילדים הצטלמה בזוויות שונות על רקע הגלים.
כל אלה היו המראות שהשתקפו מבעד לחלונות מסעדת "ים 7", ממש מתחת למלון "דן אכדיה" בהרצליה. החלונות הגדולים הם חלק מעיצוב המסעדה שמתכתב עם נושא היאכטה, כיאה למסעדה על הים שסמוכה למרינה, ומעוצבת בשפע של עץ ותאורה חמימה.
כשנכנסנו למסעדה, השפה השלטת הייתה אנגלית, בסוגי מבטאים שונים, של התיירים שישבו בה. שולחן דובר עברית דווקא שר "יום הולדת שמח" בעוד יושביו חובשים כובעי יום הולדת בצבעים עליזים בזמן שקינוחים נושאי זיקוקים הובאו אל השולחן.
ההתמחות של המקום היא כמובן דגים ופירות ים, כיאה למסעדה שנמצאת על חוף הים, אם כי ישנן גם מנות בשריות, צמחוניות וטבעוניות. מעבר לתפריט הרגיל יש גם תפריט "טאפאס" ומנות ספיישל ששווה לבדוק.
לפתיחה, אחרי לגימת כוס יין (לו) וכוס סנגריה לוהטת (לי), התייעצנו עם הצוות לגבי המנות המומלצות ובחרנו ב"פלאפל הודי" – כדורי פלאפל עם תפוחי אדמה, חומוס ואפונה, בתבלינים הודיים בציפורי פירורי לחם עם צ'אטני מנגו, "ארנצ'יני שרימפס וקארי ירוק" – כדורי ריזוטו עם שרימפס, בשר סרטנים, ג'ינג'ר ומוצרלה ברוטב קארי ירוק (מתפריט הטאפאס), ברוסטקה אינטיאס (מנה שלא מופיעה בתפריט וכלולה ב"ספיישלים" שהמלצרים מציעים) ואיך אפשר בלי לחם הבית?
כדורי הפלאפל הם לא באמת בטעמי פלאפל וטעמם הרבה יותר דומיננטי מבחינת התיבול ההודי. הצ'אטני הוגדר כפיקנטי אבל בפועל היה מתקתק והיה שווה לטבול בו שוב ושוב את הכדורים.
הארנצ'יני היה עשיר מאד, פריך וגרם לי לוותר (ולא בפעם האחרונה) על המזלג ולנשנש אותו כמו פינגר פוד מלוטף ברוטב הירוק.
ברוסקטת האינטיאנס הייתה הפתעה נעימה ובעיקר רעננה בעזרת שפע של ירקות טריים שהונחו על הברוסקטה ועטפו את נתחי האינטיאס. בצל חי, עגבניות שרי, עלי תיבול ופלפלים נתנו את ה"קיק" לדג הנא.
לחם הבית הגיע חם וטרי בלווית מטבל עגבניות ושום קונפי ומטבל שיפקה (שעלי להודות שלא שמתי לב שרשום בתפריט, חשבתי שמדובר במטבל ירק כלשהו, ובתור אחת שלא מתמודדת עם חריף – זה היה חריף. מאד. מאד. (הזכרתי שהיה מאד חריף?)
למנות העיקריות קיבלנו את המלצת הצוות. הוא רצה מנת דג ובחר במנת פילה מוסר וריזוטו דלעת, ואני התמקדתי בפירות הים ולכן הומלצה לי המנה האולטימטיבית של "מיקס פירות ים" – קדירה של שרימפס, קלמרי, מולים, ביסק סרטנים, אנשובי, קלמנטה וירקות שורש, והכל ברוטב חמאה ויין לבן.
מנת הדג היתה נדיבה מאד, והריזוטו היה אוכל מנחם קלאסי. הדג קיבל את הכבוד המגיע לו ולא הוסתר על ידי עודף תבלינים.
הקדירה שלי הגיעה עם כלי פיצוח והפאן החל!. מלבד המולים היו גם סקאלופס שלא הוזכרו בתפריט אבל היו מה שגורדון רמזי היה מתפעל ממנו, והשרימפ היו גדולים ועסיסיים ונשאבו בהנאה. לחובבי פירות ים – מנה מומלצת מכיוון שהיא מרכזת את ה"תכלס". בתפריט מצוייר פלפל ליד המנה, כדי להורות שמדובר במנה חריפה. מאחר ואני לא מתמודדת עם חריף היטב, שלא לומר בכלל, ביקשתי וקיבלתי הסרה של כל גורם חריף מהמנה.
שפע של מגבונים לחים סייע לי לנגב את האצבעות מקדירת פירות הים, ותפריט הקינוחים הופיע על השולחן.
בקינוחים מנות קלאסיות כמו עוגת גבינה ו"קרוסטטה תפוחי עץ חמה" , ומנות מיוחדות כמו "ברולה רוזטה פרדו" , ואנו בחרנו באחת מכל קטגוריה. מהקלאסיות בחרנו ב"טארט שוקולד קפה" – גנאש שוקולד אפוי בניחוח קפה ויאטנמי. הוא הגיע לשולחן בעיטור עיגול פריך של שוקולד ואבקת סוכר והיה מרוכז ושוקולדי.
מהמנות המיוחדות בחרנו ב"פריז ברס" שמורכב מפחזנית גדולה חצויה וממולאת בקרם מסקרפונה שמגיעה בלוויית דולצ'ה פירות יער. לרגע היה לי פלאשבק לילדות, כשנזכרתי ב"בומבה" שהיינו אוכלים כילדים, והייתה מעין פחזנית ממולאת בקרם. כאן היה מדובר בפחזנית באיכות גבוהה הרבה יותר כמובן, ובקרם חלק ונימוח, ומה שהיה נחמד הוא שאפשר היה לבחור כמה פירות יער (די חמצמצים) להוסיף. מנה גדולה שמספיקה לשני גרגרנים.
"ים 7" – רמות ים 122, הרצליה.
טלפון: 072-3947685
שעות פתיחה: בכל ימות השבוע 09:00 – 23:00
ארוחות בוקר מוגשות עד 12:00, וארוחות עסקיות 12:00 – 17:00
מחיר ארוחה ממוצעת – כ160 שקלים לאדם בשעות הערב.
גישה לנכים- יש
המסעדה איננה כשרה.
BAR B QUE – הולכים לAUSSIE TUCKER? SWEET!!
אם לא הבנתם את הכותרת, אתם לא אוסטרלים. בעברית זה משהו כמו מסעדת" בר בי קיו" בהרצליה – הולכים לאוכל אוסטרלי? סבבה!
האסוציאציה שלי ל"אוסטרליה" נעה בין קרוקודיל דנדי, קיילי מינוג, וצמד השפים החתיכים של "המטבח שלי שולט". ומסתבר שבין ה"מרמייט" וה"בארבי" (קיצור של "ברביקיו " בשבילכם) יש גם ידע רב בבשרים ובטיפול בהם להנאת הסועד.