
כנסי המסעדנות והמזון כבר הפכו למסורת, והם מציגים את החדשנות, הטכנולוגיה והמסעדנות של המחר.
היום התקיים במלון דיוויד אינטרקונטיננטל בתל אביב הכנס בפעם ה11, והוא היה עשיר בתוכן ובטעם.

כנסי המסעדנות והמזון כבר הפכו למסורת, והם מציגים את החדשנות, הטכנולוגיה והמסעדנות של המחר.
היום התקיים במלון דיוויד אינטרקונטיננטל בתל אביב הכנס בפעם ה11, והוא היה עשיר בתוכן ובטעם.

השביעי באוקטובר היווה נקודת שבר בחברה הישראלית – מאנשים בטוחים בחייהם פתאום חשנו לא מוגנים גם במרחב הפרטי שלנו- כך בבתי הקיבוצים שהפכו למלכודות מוות עבור יושביהם וגם במקומות כביכול בטוחים כמו באזור המרכז ,כשהאזעקות מקפיצות שוב ושוב ואפשר רק להסתגר ולחכות את עשר הדקות שיחרצו את גורלנו- האם הפעם היה לנו מזל?
אחת התגובות הנפוצות של אנשים במצב חירום היא פשוט לקפוא, ואם ננסח זאת בלשונה של היוצרת והמטפלת רוני ברנדשטטר "אני רוצה ליצור מעין אנדרטה הפוכה וחיה לכל מה שהתרחש ומתרחש מאז"

אנדרטאות הן גוף קפוא שנועד לזכרון וברנדשטטר יצרה את ההפך – גופים שנמצאים באי תנועה וחוזרים באיטיות לתוך החיים , בלי לאבד את מהות הזכרון.
כך נוצר המופע "אנדרטה בתנועה" – מופע מחול, מוזיקה חיה ווידאו ארט שיעלה ב24.7.24 במוזיאון תל אביב.
ביחד עם איריס נייס – יוצרת עצמאית רב תחומית, יזמית ומובילת "גוף בטבע" הן חיברו את העבודה לטבע בו צולם הוידאו ארט. לשם כך יצאה קריאה שהביאה כמאה אנשי תנועה להצטלם ב"חווה של צביקה" בדרום הארץ.
לוידאו ארט הצטרפו הצלמים- אורן אלון, עומר מסינגר וערן פז אומן ובמאי דוקו מעורר השראה שהיה אמון על הוידאו, המופע משלב את הקהל ומלווה במוסיקה חיה של גיא גלם ולירון פלורה משולם. השתתפות הקהל מאפשרת לכל אחד ואחת "להפשיר" את האנדרטה שבתוכו כדי לשגשג כאנשים פרטיים וכעם.
דודי פלג, ראש אגף תוכן ופיתוח עסקי ממוזיאון תל אביב לאומנויות פתח את כל הדלתות להצגת הפרוייקט בערב הבכורה לקהל הרחב.
כל הרווחים מהמופע ייתרמו לנפגעי "נובה".
המופע יערך ביום רביעי ה24.7.24 במוזיאון תל אביב.
אפשר לצפות בטריילר כאן.
לכרטיסים ופרטים נוספים – כאן

לבית הדיור המוגן "נוה שלו" בפתח תקווה הגיעו השפים חנן שגיא ואביב יסכין מ"שפים ללא גבולות", כדי לשמח את דיירי המקום. תחרות "משחקי השף" באווירה פורימית כשהדיירים משתתפים באפייה של מעדנים כמו בורקס, עוגות שמרים ועוד הפתעות טעימות, וכמובן נהנים מהתוצרים.
זוהי רק פעילות אחת מתוך רשימה ארוכה של התנדבויות ועשייה מבורכת של "שפים ללא גבולות" והיד עוד נטויה להתנדב ולשמח.
לירושלים כדאי לנסוע בכל ימות השנה, תמיד יש הפתעות, אווירה בינלאומית והרבה חוויות חדשות.
לקראת חג החנוכה הגענו אל העיר כדי לטעום מעט מאירועי החנוכה המרתקים המציעים משהו לכל גיל ולכל העדפה וטעם.
פתחנו את הבוקר במלון הבוטיק "בת שבע ירושלים" מרשת JACOB. בתקופת הקורונה שופצו מלונות ג'ייקוב בעלות של מעל למאה מליון שקלים (!) וכל אחד מחמשת המלונות של הרשת- בתל אביב, טבריה, נהריה, חדרה וכמובן ירושלים, זכו לאופי ייחודי ברמה הגבוהה ביותר. הקונספט של "בת שבע ירושלים" הוא הקפאת זמן, נוסטלגיה וניתן לחוש זאת כבר בכניסה כשמתרשמים מעיצוב המבואה המעוטרת בפריטי נוסטלגיה רבים שחלקם הפכו לחלקי ריהוט כמו ארגזי "נדוניה" שהפכו לשולחנות, מנורות ייחודיות, עיטורי קירות ועוד.

בחו"ל הוא נקרא "נקיון האביב", ובישראל פשוט "נקיון פסח". צירוף מילים שהוא שם קוד להפיכת כל הבית, עד אחרונת הכריות, חידוש וריענון, שאיבה ומירוק, צחצוח ושטיפה, והיד עוד נטויה. אי אפשר לשכוח גם את כמות הבישולים והאפייה שנוספת על כל זה.
הבעיה שפרוייקט כזה דורש זמן ומאמץ רבים ותמיד כדאי למצוא את הדרך המהירה והנוחה ביותר להשלים את כל המטלות הללו.
"ניקול", מותג עזרי הבית והנקיון המוביל מבית קימברלי קלארק מציג סל של מוצרים שיקלו עלינו את מטלות הפסח (ובעצם גם של כל השנה). מה בחידושים?
את מותג "קלינקס" כולנו מכירים בעיקר מממחטות הנייר. מתעטשים, שולפים ממחטה, מנגבים וזורקים. במגוון הטישו של "קלינקס" יש מטליות המאפשרות לנו לעבור את צינוני החורף (או אלרגיות הקיץ) בלי אף אדום בזכות העשרתם בחומרי לחות כמו אלוורה, באריזות נוחות בגדלים שונים ועוד.
בשנה האחרונה אנו עומדים בפני אתגרים שלא הכרנו בהתמודדות עם מחלת הקורונה. המחלה עוברת במגע בין אדם לאדם, ולכן ההגיינה האישית חשובה מתמיד, בעיקר במדינה שבה בימי שגרה כולנו "יש ערימה של חבר'ה על הדשא" – והמגע הקרוב הוא הנורמה.


(קרדיט לצילום: עמיחי ויד)
בחודשים האחרונים אנו מבלים זמן רב בבית ואז מתרחשים שני דברים במקביל, קודם כל נוצר הרבה יותר בלגאן ולכלוך, בעיקר כשיש ילדים, וגם מתעוררת בנו המודעות למראה הבית ולחלום שלנו לבית נקי ומסודר.
מעבר לכך אנו דואגים יותר שהבית יהיה גם נטול חיידקים.

אין לתאר כמה ששתייה חשובה לבריאות. הבעיה שבעיקר ילדים, לא ממש מתלהבים ממים, ולא שותים מספיק. עם זאת, ילדים אוהבים שתיית מיץ, רק שלרוב במשקאות הללו יש שפע סוכר, מה שלא כל כך רצוי.
אז האם לנצח תהיה לנו הדילמה של – יותר שתייה מביאה יותר סוכר?

הפנים הן ללא ספק כרטיס הביקור שלנו. אם בגוף עוד אפשר לטשטש דברים המפריעים לנו בעזרת ביגוד, הרי שכל זמן שאנו לא עוטות רעלות, הפנים שלנו גלויות והן גם הדבר הראשון שכל מי שפוגש אותנו רואה.
היופי של הפנים מושפע משני גורמים עיקריים – העור שלנו, והשיניים שלנו, שכן חיוך יסגיר שיניים שאינן מושלמות, ואם נתאפק ולא נחייך, גם כאן הרושם לא יהיה טוב.
אם הייתי צריכה לכתוב כרוניקה של הליך הכביסה אצלנו בבית, זה היה משהו כזה- המכונה מסיימת ומצפצפת בקול ענוג "ביפ ביפ" שפירושו "סיימתי, בואו לרוקן אותי". היא בדרך כלל זוכה להתעלמות. (כי מי שישמע אותה יצטרך להיות זה שמרוקן אותה, לא משתלם לשמוע אותה). המכונה ממתינה מעט ומצפצפת שוב במסר של "לא שמעתם אותי? " ואם עדיין מתעלמים, זה כבר זוכה לצפצופים עצבניים של "מתעלמים ממני? נראה אתכם! אני אשגע אתכם!". זה השלב שמישהו נכנע ופותח אותה, ואז מעמיס את הכביסה הרטובה לתלייה , אם בקיץ -בחבלים החיצוניים, ואם בחורף, על החבלים המתקפלים שמעמידים ליד המזגן.