מוצרים של המפעל הוותיק "מן" מככבים על מדפי רשתות השיווק שנים רבות, והם פופולאריים ואהובים.
הבעיה היא שלא כולם יכולים או רוצים לצרוך סוכר, ועדיין רוצים להנות מהמוצרים האיכותיים של המפעל.
החידוש של "מן" היום הוא סדרת וופלים ועוגיות ללא תוספת סוכר. במקום הסוכר יש סוכרלוז של SPLENDA וכמובן שהמוצרים גם נושאים את תקן הטבעונות.
לפני כחודש הייתי בביקור במפעל "מן" וראיתי את פסי הייצור של הוופלים והעוגיות. כמובן שגם טעמתי מהכל (בלוגרית מקריבה את גופה למען הקוראים…). אבל מסתבר שתמיד אפשר לחדש, והפעם "מיני ופלים מצופים בטעם שוקולד". אותם וופלים אהובים ופופולאריים, בגודל קוביה, להלן "מינימן"- מצופה בטעם שוקולד. ההמלצה שקיבלתי היתה לאכול אותם לצד קפה, אבל אני מצאתי וורסיה טעימה יותר – זוכרים את השיטה שבה הסבים שלנו היו שותים תה עם קוביות סוכר? היו מניחים קוביה בפה ולוגמים מהתה והמשקה היה עובר דרך הקוביה? אז אותו הפרינציפ- אני בעד לשים קוביה אחת בפה (ולהתאפק לא לאכול אותה ככה), ולשתות קפה דרכה. חוויה מעולם אחר.
האמת, הצירוף של קפה ומשהו מתוק לידו, עתיק כמו "מלחמה ושלום" ו"טום וג'רי" – סוג של צמד בלתי נפרד.
אז בהתחלה היה קפה פשוט עם ממתק לא ברור, אחר כך היו העוגות הבחושות, הקפה הלך וקיבל גיוונים רבים (ועד היום אני זוכרת את עלמה זק ב"ארץ נהדרת" כמוכרת בבית קפה שמציעה "לאטה-מקיאטו-מוקה-מוקצף-חלש ובסוף מושלכת לחלון הראווה בידי "מרגול" הנזעמת שרק רצתה קפה שחור).
אפיה היא אחד התחביבים הכייפים ביותר- יש מגוון רחב של מתכונים, ככה שמי שמחפש קל יכול להגיע לתוצאות טעימות לא פחות ממי שמשקיע במתכונים מסובכים. גם ילדים מתים על אפיה – גם על התהליך וגם על התוצאה כמובן.
בסלסילה של "שופרסל" הפעם היו מוצרים לאפיה- שני סוגי מרגרינה- ללא מלח, ובטעם חמאה, ושלושה סוגי קמחים- קמח חיטה לאפיית לחם, קמח שיפון מלא, וקמח תופח מועשר. על כל אחת מעטיפות הקמחים יש כמובן מתכון אבל אני אוהבת לחפש באינטרנט רעיונות.
חורף, קור, התשוקה למתוק חזקה יותר מתמיד. איך נתגבר עליה ולא נהרוס את הגיזרה? הרעיון החדש של "אסם" – בייגלה שטוחים ומיני פתי בר מצופים בשוקולד חלב,לבן ומריר, בשקיות עד 70 גרם.
אחד הדברים הכי כייפים לעשות במטבח הוא לאפות. אחד הדברים הכי טעימים שיוצאים מהמטבח הם קינוחים. והדרישה לקינוח היא לא רק שיהיה טעים אלא גם שיהיה יפה, ואם אפשר שיהיה גם קל להכנה.
ואיך משלבים את כל הדרישות האלה? איך מפיקים במטבח הביתי קינוחים שנראים כמו במיטב הקונדיטוריות?
כאן נכנס לתמונה הקונדיטור המפורסם אורן בקר, שהפך בימים אלה למפתח המוצרים והפרזנטור של DESSERTS– מוצרי גלם לאפיה, כ150 (!) מוצרים חדשניים.
זוכרים את משימות הקונדיטוריה בתוכניות כמו "מאסטר שף" שבהם המתחרים צריכים לעשות מגדל "קרוקומבוש" או "עוגת 11 שכבות"? אז עכשיו ההכנה קלה יותר, לא רק למתחרים אלא גם לאופה הביתי באמצעות מוצרים ייחודיים שהוצגו בקבלת פנים חגיגית שבה הדגים אורן בקר איך משתמשים במוצרים והופכים אותם למעדניה בתוך הבית.
אין מסיבה בלי עוגה ואין חג בלי מתנות, בעיקר חגים כאלה שבהם מתארחים אחד אצל השני, וברור שצריך להביא משהו לבעלי הבית. המבחר בחנויות גדול, קשה לבחור- הכל יפה, הכל מושך. איך מחליטים? מחפשים את הערך המוסף – מעבר ליופי ולכייף שבמתנה. ב"אנד ג'וי" מקבלים בדיוק את זה- גם מתנה יפיפיה לכל האירועים, לא רק חגים- גם לידות, לאירועים רומנטיים, מתנות לעובדים ועוד, וגם תורמים לקהילה.
מה הכוונה?
"אנד ג'וי" היא עסק שמתמחה בעיצובי פרחים ומתנות – והעובדים שלו כולם בעלי צרכים מיוחדים – כבדי ראיה, פגועי נפש, פיגור שכלי ועוד, שעובדים כעובדים מן המניין ומתפרנסים מעבודתם. העסק אינו מקבל תמיכה מגופים ציבוריים מכיוון שהרעיון הוא פרנסה לעובדים ראויים וטובים, בלי "טובות".
חודש יולי כמעט נגמר וזו הזדמנות לסקור את החידושים האחרונים בתחום הקולינריה והצרכנות, מה חדש, מה מחודש, ומה מעניין .
החדשות הראשונות מגיעות מ"אחוה" שמעצבת מחדש את הטחינה הגולמית והטחינה הגולמית המלאה. אישית, אני בן אדם של טחינה גולמית, גם לשימוש כמו שהיא, נניח כרוטב על גלידה ביחד עם סילאן (מצוין !!!) וגם להכנת ממרחי טחינה, ואני אחת ששמה המון המון טחינה גולמית , קצת מים, מיץ לימון לפי הטעם, ועשבי תיבול – בעיקר פטרוזיליה וכוסברה . בצלחת אני מקשטת קצת עם שמן זית איכותי ועם פפריקה מתוקה.
ימי החופש הגדול הם ימים שבהם כולם מחפשים איפה לטייל. איפה עוד לא היינו? איפה יש ענין לכל המשפחה?
רמלה (בA או בE בסוף- לא משנה, שתי הגרסאות מקובלות וזה ענין של הגייה ספרותית או מדוברת) מפתיעה במיוחד- בלב הארץ, מרחק שום דבר מכל מקום, יש בה כל כך הרבה אטרקציות שקשה אפילו לדעת מאיפה להתחיל.
אז הוזמנתי לטעום על קצה המזלג את כל הסודות, או לפחות חלק מהם, של רמלה ותראו כמה הספקתי:
המון אריזות קטנות נחתו אצלי השבוע, אז לקחתי לי יומיומיים לנסות את הכל וחזרתי עם מסקנות.
הראשונים המלוחים –
"חטיפי העמק" פותרים את בעיית ה"אוכלים עד שנגמרת השקית בלי לשים לב" בעזרת אריזות קטנות שמגיעות בתוך מארזים גדולים (וחסכוניים). במה בדיוק מדובר?
