ארכיון

יוגורט – בציון 99!!!

אוג28

בבית הספר המורים היו אומרים ש"מאה זה רק לאלוהים". אז לא מאה, אבל 99 זה מספר נחמד, בעיקר כשהוא בא עם משהו טעים, ובמחיר קלורי נמוך.

במסגרת פעילותה למען מזון בריא יותר, עם פחות מלח וסוכר, אבל תוך שמירה על הטעם, מביאה לנו "תנובה" את המוצרים החדשים של "יופלה" – 3 טעמי יוגורט פרי בגביע (תות, אננס ואפרסק) ושני טעמי משקה יוגורט בבקבוק (פירות אדומים ופירות טרופיים), והכל בהפחתה של 40% סוכר ובמחיר קלורי של 99.

את המתיקות משיגים בעזרת סטיביה שהיא ממתיק טבעי.

ההתנסות שלי

טעמתי את אחד המשקאות וגם את היוגורט בטעם תות. בשני המקרים ,אם לא היו אומרים לי שזה מופחת סוכר ומכיל תחליף סוכר, לא הייתי יודעת. גם הבן, שלא היה מודע לזה, אכל כרגיל וכששאלתי אם יש הבדל הוא פשוט משך בכתפיו.

גם בן הזוג מיהר ולקח את אחד המשקאות כדי להיווכח בעצמו.

מה שנחמד, הרבה פעמים יוגורט, או משקה יוגורט, נחשב למשהו "קליל", לפינוק או לנשנוש, ואנחנו שוכחים לקחת אותו בחשבון בספירת הקלוריות, כך שבסוף אנחנו מופתעים שלא הצלחנו לרדת במשקל (או גרוע מזה, אפילו עלינו). ברגע שה"נשנוש" הוא רק בן 99 קלוריות, גם אם נשכח לספור אותו, הוא עדיין לא פוגע באופן משמעותי בספירה שלנו  (אני תמיד מוסיפה עשרה אחוזים לספירה שלי, על כל מני "טעויות ושכחות" כאלה, כמו אותה עוגת יום הולדת במשרד שאיכשהו נשכחה להספר…).

אני הולכת לנסות עוד שני דברים עם היוגורטים, האחד – לשים בפריזר וליצור מעין גלידה או קרטיב בריאים, מתוקים, שמקררים אותנו בקיץ הלוהט שמסביב, ועדיין שומרים על קלוריות, וגם בעוגה, לראות אם מישהו ישים לב שהיוגורט שבעוגה שונה במשהו ממה שרגילים.

גם למי שלא שומר על דיאטה, מה רע שהיו קצת פחות קלוריות אם הטעם נשאר אותו דבר? (והפחתה בסוכר היא תמיד דבר חיובי!). (וגודל הבקבוקונים מתאים בדיוק לילדים שמחפשים "משהו" ולא יודעים מה, וזה הרבה יותר טוב מלתת לה ממתק או חטיף שגם משמין וגם חסר כל ערך בריאותי).

כי בסופו של דבר, עם כל הכבוד לבריאות, הדבר הראשון שאנו מושפעים ממנו הוא הטעם. אם זה לא טעים, זה יכול להיות בריא עד מחר ולא ניגע בזה, ובמקום זה נלך למה שלא בריא אבל טעים, ועכשיו כבר לא צריך לבחור כי הטעם נשאר אותו טעם מוכר ואהוב.

nickname – כי זה שלי!!

אוג22

הדבר הראשון שאנו עושים, בכל גיל, כשיש לנו משהו, הוא לרשום עליו את השם שלנו. אם זה "כאן חיים בכיף" על הדלת, ואם זה המדבקות על המחברות של הילדים. בילדותי אלה היו בתחילה מדבקות לבנות פשוטות, מקסימום עם שורות למילוי של "שם התלמיד, כיתה, מקצוע". אחר כך זה כבר השתכלל ובצד היו ציורים רלוונטים למקצוע (כמו כלי הנדסה למחברת הנדסה, ועפרונות למחברת ציור וכך הלאה), או השוס האמיתי – כוכבי טלוויזיה (דאלאס – כי כולם רוצים מדבקה של ג'י אר יואינג), קולנוע (גריז שולטים!!!!!111) או כוכבי האבקות חופשית עם ויכוחים של מי יותר שווה – קרי ואן אריק או קווין.

היום המצב יותר פשוט, כי "ניק ניים" מביאים לנו את הכל כבר מוכן, ובמבחר אדיר- ספרי ילדים שבהם משובץ שמו של הילד, קופסאות אוכל אישיות כדי שכל ילד ידע בדיוק מה שייך לו, פליסמטים שיגרמו לילד הכי עקשן לאכול בכיף, מדי גובה כדי לסמן כמה הילד שלנו גדל, חוברות צביעה, מדבקות, פאזלים, שלטים לדלת וכמובן מחברות לבית הספר.

אבל לא צריך להיות ילד כדי להנות מכל הטוב הזה, כי יש גם מגוון גדול של עיצובים לגברים ונשים, בהתאם להעדפה, וזה כיף גם לתת וגם לקבל משהו כל כך אישי.

כך לדוגמא אני קיבלתי מחברת למתכונים עם השם הפרטי שלי, בכריכה קשה ומהודרת – הנה תראו בתמונה-

מחברת שפשוט עושה חשק להתחיל לכתוב בה, אם זה מתכונים ואם זה הגיגים אישיים (ואלוהים יודע שיש לי הרבה) ובסוף הופכת לאלבום או לספר מתכונים מועיל.

אגב, כשהסתובבתי באתר –

http://www.nickname.co.il/

מצאתי עוד המון אוצרות כמו ערכות ליום הולדת עם שם החוגג, מחברות רומנטיות לכתיבת זכרונות משותפים או מחשבות אינטימיות שכבר כל כך חסרות בעידן ה"כל פיפס בחיים שלי נמצא ישר ברשת החברתית", קופסאות אוספים (שחבל שלא היו לי אז לאיכסון ה"זהבים" שלי למשל), והכל בנוחות – רק לבחור את המוצר, להקליד את שם הילד/ה או שם של מי שרוצים לפנק במתנה, והופ – המוצר האישי כבר בדרך.

עכשיו זה בדיוק הזמן, אם זה לתלמידים לתחילת שנת הלימודים, כי אין כמו מחברות אישיות להעלאת המורל והמוטיבציה, ואם זה למארחים או לחברים לקראת החגים (או אפילו לעצמכם, כי גם לכם מגיע).

המוצרים מיוצרים אחד אחד באופן פרטני ובתשומת לב אישית.

(וטיפ אחרון – מצוין גם לגננות וועדי הורים בגני ילדים למשל, שמחפשים מתנות מקוריות לחוגגי ימי ההולדת ולאירועים!).

עץ הרימון נתן ריחו (וגם טעמו..)

אוג19

בלב הרי הגליל שוכנת ממלכה קסומה- היא ממלכת יקב רימון. הרימון, אחד משבעת המינים ידוע בסגולותיו וטעמו, אבל את הסוד המיוחד של יקב רימון לא כולם מכירים. הכל התחיל כשבשנת 2000, בעל יקב ממשפחת נחמיאס, ממושב כרם בן זימרה, שמגדל עצי נשירים, החליט לגדל רימונים וגילה שישנם זנים רבים ושונים. הוא עמל ופיתח זן חדש ומיוחד, וכשהגיעו הפירות הגיעה גם ההפתעה- הרימונים היו בגודל ענק (עד 1.5 ק"ג!) ושפעו סוכר, הרבה יותר מהמקובל, ובעצם רמת סוכר זהה למה שיש בענבי יין. שלוש שנים אחר כך, ב2003, כבר היו בקבוקי יין הרימונים הראשונים  שנחטפו, והיום יקב רימון  הוא מרכז עולמי לייצור יינות 100% רימונים ומייצר מאות אלפי בקבוקים בשנה. היינות פופולארים לא רק בארץ אלא גם ברחבי העולם – מדינות כמו ארצות הברית, אנגליה, קנדה, יפן, סין ועוד, וכדי להוסיף על העונג- לאחרונה היקב מייצר גם שוקולדים משובחים.

ישנם שני מרכזי מבקרים – אחד באזור התעשייה דלתון, על יד מושב כרם בן זימרה, והשני במשמר הירדן, בעליה לרמת הגולן, ובשניהם אפשר להשיג את היינות המיוחדים והמשובחים, וכמובן את השוקולדים.

במרכזים ישנה גם אפשרות לימי כיף וסדנאות.

היינות נמכרים גם בחנויות יין ואלכוהול וברשתות שיווק מובחרות.

אני מודה, הייתי סקרנית להתנסות ביין רימונים, לאחר שאני כל כך רגילה ליינות ענבים. היין שקיבלתי לטעימה היה אקסטרה מתוק מכיוון שהוא היה יין קינוח, הוא עשוי מרימונים שהגיעו לשיא בשלותם והתסיסה הופסקה מוקדם, הכל כדי שהתוצאה תהיה מתוקה מתוקה.

היין התיישן עשרה חודשים בחביות עץ אלון צרפתי , מה שנתן לו ניחוח וטעם רימוני מובהק.

האמת, אני , שלא מסוגלת לסיים ארוחה בלי משהו מתוק (ובמקרים שאין, התדרדרתי אפילו לאכילת אבקת שוקולית למטרה זו… ), מבחינתי כוסית של היין וסגרנו את הפינה המתוקה.

במקרה הזה לא הסתפקתי ביין כי קיבלתי גם שתי קופסאות של שוקולד משובח, למעשה אגוזי לוז ושקדים מצופים שוקולד איכותי. האמת, בהתחלה התכוונתי לשמור את זה לראש השנה, אבל אז מצאתי את עצמי חושבת על זה כל הזמן, עד שנשברתי והקופסאות נזללו במהירות רבה.

לכבוד החג בנו ב"יקב רימון " חבילות שי מיוחדות בהרכבים שונים שכוללים יינות ושוקולדים. ביקב מייצרים עוד מוצרים שמנצלים את כל היתרונות והטעמים של הרימון – חוץ מיינות – יבש, פורט (מצויין להגשה עם גבינות קשות!), יין הקינוח שכבר הזכרתי למעלה, שכמו היינות האחרים, זכה בפרסים רבים בתחרויות כמו TERAVINO, LAS VEGAS INTERNATIONAL WINE COMPETITIONה ועוד , יין רימונים מבעבע – אלגנטי במיוחד, יין בסגנון פורט פרימיום, יינות קיצים וקלילים יותר שיוצרו בטכנולוגיות ייחודיות – רוזה חצי מתוק, איזי פורט ורד חצי מתוק, ובמחלקה הלא אלכוהולית – מיץ רימונים מאה אחוז טבעי שעשיר בוויטמיניים, סידן ומינרלים וכמובן נוגדי חימצון חזקים שמסייעים גם למראה וגם לבריאות, ושמן זרעי רימון שתורם אף הוא למגוון רחב של בעיות – בין השאר עוזר לטיפול ברמות גבוהות של כולסטרול, מאזן רמות סוכר בדם (מצוין לסוכרתיים), מנקה עורקים, נלחם בדלקות שונות ותורם להרס תאים סרטניים. מעבר לכך הוא מצוין לשימוש קוסמטי על ידי מריחה כתחליף לסרום לפני השינה, כדי לחדש תאי עור מתים, למנוע חידוש קמטים, לנטרל רדיקלים חופשיים שכל כך רעים לעור הפנים, להבהיר כתמים, והרשימה עוד ארוכה.

אז לכבוד החג, וגם סתם כך לאורך השנה, שווה לבקר באתר של "יקב רימון" (כתובתו בהמשך) ולאמץ לעצמכם משהו שהוא גם חגיגי, גם טעים, גם בריא וגם מועיל, וגם כיף של מתנה – לתת ולקבל. (והכל כשר!!)

כתובת האתר – http://rimonwinery.com/hebrew/

משפחת הקפה של MAE.

אוג13

הוא מר, הוא מתוק, הוא חם, הוא קר, הוא ריחני, הוא מעודן, והוא סמל תרבותי לכל כך הרבה דברים ,מ"תקפצו אלינו לקפה" ועד "רוצה לעלות לקפה"?.

בעבר התרגלנו לשני סוגי קפה עיקריים – זה שהתבשל בפינג'אן מפויח מעל מדורה קטנה, רצוי על ידי מילואימניקים, וזה שהיה עשוי אבקה והגיע בקופסאות פח אדומות. מאז הטעם שלנו השתפר וכולנו רוצים את הקפה שלנו כמה שיותר איכותי.

קפה איכותי הוא קודם כל קפה טחון כמה שיותר טרי, כי מרגע הטחינה הקפה מתחיל לאבד את התכונות הטובות שלו. חוץ מהטריות מה שחשוב הוא גם מקור הגרגרים, תנאי הגידול ואיך מטפלים בו עד שהוא מגיע לספל המהביל שלנו.

אחד מהמקומות שמייצרים את הקפה האיכותי בעולם הוא קוסטה ריקה. לא סתם המדינה קרויה על שם "חוף עשיר" מכיוון שהיא עשירה בכל התכונות שעושות קפה טוב-

< תנאי גידול – אדמה פורייה במיוחד בשל השפעות וולקניות

< כמות ואיכות המשקעים – כולל הפרדה ברורה בין עונה גשומה ועונה יבשה באזורי הקפה הנבחרים

< אזורי גידול קפה בגבהים של עד 1900 מטר !

< %100 ערביקה – במדינה קיים חוק המחייב גידול זן ערביקה בלבד.

< אזורי קפה ייחודיים – במדינה כ-7 אזורי גידול שונים, בעלי תכונות שונות לגמרי,

רובם באיכות הגבוהה ביותר שניתן למצוא.

< מסורת וטכנולוגיה – שילוב ייחודי בין הישן לחדש, שבמרכזו עומד האפיון המרכזי של המדינה:

שמירה על הטבע ועל אוצרותיו.

היזם יהונתן שרף וזוגתו התגוררו שנים רבות בקוסטריקה והכירו את עולם הקפה העשיר. אחרי שהקימו את האספרסו בר הראשון בקוסטה ריקה הם הביאו את הבשורה לארץ.

לפוטנציאל הקפה המשובח הם הוסיפו הקפדה של ביקור שנתי בחוות קפה ובתי עיבוד כדי לבחור את הפולים הטובים ביותר, הבאתם לארץ בעזרת בקרת אקלים  ששומרת על חומרי הגלם בצורה האופטימלית במחסן, ולבסוף הבאת כמויות קטנות כל יום לבית הקלייה בשוק הכרמל וקלייה של כמויות קטנות מאד (ולכן סוג קפה יש מטחנה משלו!) ואז אפשר להתענג על כוס איכותית במקום, או לקחת הביתה ארוז בשקיות (שמומלץ לשמור בכלי עם וואקום).

הקפה שMAE CAFE  רוכשים בקוסטה ריקה הוא של משפחת ברנס, שבית הקלייה שלהם קיים מ1941, והם מהווים את נושאי הדגל מבחינת קפה, ועכשיו MAE CAFE הם הראשונים בעולם שהשיגו הסכם בלעדיות. התוצאה היא ש"MAE CAFE" הם היחידים בארץ שעונים על הקריטריונים לקפה גורמה- פולי קפה ללא פגמים, שנקנים בקניה ישירה מאזורי קפה מוגדרים , נקלים בבתי קליה קטנים (בעדיפות לקליה בהירה שמרחיבה את מגוון הטעמים) ונמכרים לפי אזורים ולא רק בתערובת. זני הקפה הנמכרים בסניפים בשוק הכרמל (רחוב שפ"ר 2) ובאבן גבירול 98 בתל אביב, הם POAS, NARANJO, TARRAZU. TRES RIOS  ו – OROSI , שלכל אחד תכונות משלו מבחינת ארומה, חומציות, גוף ורמיזות של שוקולד, פירות ודבש, וכמובן כולם 100% ערביקה.

בתערובות ניתן למצוא פנינים כמו "CARACOLITO- השבלול"  – שהוא פולים נדירים בצורה עגלגלה  מאזורים נדירים ומשובחים שיוצרים תערובת קסומה, או תערובות ייחודיות לאספרסו, לקפוצ'ינו (מפולים שמגיעים מגבהים בלתי יאמנו של 1900 מטר) ומצויינים עם חלב, קפה הבוץ זוכה לתערובת בשם NEGRO – שמתאימה לכל סוגי ההכנה, כולל בישול כמקובל במחוזותינו ותערובות מיוחדות לפילטר.

למעשה שם המקום – "MAE" הוא המקבילה ל"אחי" הישראלי, והוא הכינוי שהדביקו אנשי משפחת ברנס ליהונתן שרף.

רוב החברים שהיו איתי בהשקת אתר האינטרנט והחנות המקוונת בסניף בשוק הכרמל בחרו באספרסו ובקפה חם, אני הלכתי על הקפה הקר (עם קוביות קרח וסירופ סוכר), ואני מאד מאד מאד בררנית בקפה, וכאן חצי כוס נבלעה בדקות, והשאירה לי שובל של טעם כייפי בפה.

באתר של MAE CAFE ניתן למצוא איזה קפה מתאים לאיזה מכונה (מכונת קפה, מקינטה, בוץ וכו') ולהזמין גם און ליין במשלוח. יותר מכך, באתר ממליצים להגביל את כמות הקניה כי בזמן שקפה בפולים נשמר חודשים, קפה טחון נשמר רק כמה שבועות אפילו אם זה בתנאים אופטימליים ולכן לא מומלץ לרכוש יותר מכמות מסוימת לצריכה בתקופה זו בלבד.

יהונתן גם תורם שלל טיפים, כמו למשל –  בניגוד למה שמקובל לחשוב- לא להעיז לשים קפה טחון במקרר או בפריזר, זה רק פוגע בקפה. הכי טוב- מטחנה בבית, לטחון בדיוק את הכמות שצריכים ולהנות. (טיפים נוספים ודרכי הכנה לקפה משובח אפשר למצוא באתר).

לצד הקפה טעמנו את הפרלינים של איקה- שוקולטיירית בינלאומית , ששימשה בעבר שוקולטיירית אצל " רביבה וסיליה" במשך שש שנים, אחרי התמחויות בבירות השוקולד בצרפת ובלגיה, וגם קפיצה למרכז אמריקה כדי להכיר את פולי הקקאו מקרוב. (והמלצה שלי – לא לפספס את פרלין השוקולד במילוי לימון ושומשום! חוויה מקורית ומיוחדת).

(במקום ניתן לקבל ייעוץ על בחירת תערובות וכן להנות מכריכים ומאפים טריים).

עוד מידע ב-

דף הבית של "MAE CAFE"   – www.maecafe.com

ועל איקה והשוקולדים – http://www.ikachocolate.com/he/

(למעלה- משפחת הקפה של MAE, מ1941).

 

 

 

White in Black- לשתות עם העיניים.

אוג7

אחד החלקים הכי כיפיים לפני שעולים על המטוס לחו"ל הוא ביקור בדיוטי פרי. גם אם אין לנו תוכניות מיוחדות לרכוש משהו, הדיוטי הוא מקום קסום, ארץ פלאות של מוצרים מיוחדים ומבצעים שמושכים לנו את העין והלב.

הדיוטי פרי הישראלי מפורסם בגודל ובמבחר הענק של מוצרים, ועכשיו הוא גם משווק בבלעדיות את הוודקה של white in black. ומה מיוחד בוודקה הזו? (כלומר חוץ מהעובדה שהיא וודקת פרימיום ישראלית שעוברת חמישה תהליכי זיקוק ומכילה מים ממעיינות בהרי שומרון, שנותנים לה טעם מיוחד ואיכותי?). אז זהו, שהרבה אנשים מחזיקים בבית בר שבו אוסף בקבוקי המשקה שלהם, או וויטרינת זכוכית יפה, שבה מוצגים בקבוקי האלכוהול השונים, ולכן למראה החיצוני ולעיצוב יש משמעות רבה.

בקבוקי white in black מעוצבים בצורה מיוחדת על ידי המעצבת שרית ורדי i&m, והם עשויים כסוג של קומיקס בלבן על רקע שחור. בדוגמאות ניתן למצוא למשל ילד או ילדה, או רקע "כוכבי" שאפשר להתאים כשמביאים בקבוק כמתנה למישהו למשל. (ומשיגים שתי מטרות – גם וודקה טעימה וגם פריט עיצובי מדליק שיכול להשאר כזה גם אחרי שמסיימים את המשקה.).

שווה גם לאסוף את שמונת העיצובים השונים.

(צילום  – קית גלסמן)

הוודקה שאני קיבלתי קושטה בדמות של גבר שניתן להבחין במוחו, עם כיתוב בהתאם, ופרשנות אישית שלי – וודקה שעושה טוב גם בראש וגם בנשמה.

הוודקה משווקת בבלעדיות בחנות ג'יימס ריצ'רדסון בדיוטי פרי בנתב"ג וכרגע במחיר השקה של 15.90$. (מחיר מלא אחרי ה11 לאוגוסט יהיה 22.90$).

אז אם אתם נוסעים, או מישהו נוסע ויכול להביא לכם, מדובר במתנה מדליקה, חכמה ו… כן, כמובן גם אלכוהולית משובחת.

** בחנויות ג'יימס ריצ'רדסון ניתן להשיג בין השאר קוסמטיקה, משקאות, טבק, שוקולד וממתקים (כן, להביא לחבר'ה במשרד משהו טוב במקום לרוץ לחפש בחו"ל). מעבר לחנות הראשית יש גם את חנות הספורט, האופנה, ויקטוריה סיקרט ודראגסטור. במעברי הגבול ישנם סניפים נוספים.

(והפונקציה החביבה עלי – "פטור ושמור" – הקניות מחכות לי כשאני חוזרת, לא צריך להסחב עם כלום…).

 

פורטו – רומנטיקה בשעת שקיעה.

אוג4

נמל תל אביב תמיד היה מקום שוקק חיים, ותמיד ניתן למצוא בו משהו טעים לאכול. אבל כשמחפשים את השילוב המושלם – אווירה, אוכל טוב, אלכוהול ושירות – אפשר פשוט להגיע ישירות להאנגר 21, ל"פורטו" – מסעדה איטלקית אותנטית. המקום שנפתח ממש לא מזמן, חרט על דגלו (ועל תפריטו) ראשית כל את המילה "רומנטיקה".

לא חייבים לבוא בזוג כדי להנות מהרומנטיקה האיטלקית של המקום (ומי יותר מהאיטלקים יודע להיות רומנטי?), אפשר גם בחבורה, עם משפחה, או בכל הרכב. התפאורה נשארת אותה אחת – המקום מעוצב בצורת ספינה, ואפשר לבחור אם לשבת בפנים במזגן, או בחוץ, על הדק המקורה, שמומלץ במיוחד בשעות השקיעה.

לא סתם אמר כבר הנסיך הקטן ""אני מאד אוהב שקיעות. בוא, נלך עכשיו להתבונן בשקיעה."

"אבל עלינו להמתין…", אמרתי.

"להמתין למה?"

"להמתין עד למועד השקיעה."

תחילה נראיתָ מופתע, ואז צחקת על טעוּתך, ואמרת לי:

"תמיד נדמה לי שאני בבית!"  (אנטואן דה סנט אקזיפרי).

הוזמנתי והגעתי בדיוק לשעה המתאימה- שעת השקיעה, יחד עם חבריי הבלוגרים, לטעום מה בעצם יש למקום להציע.

קודם כל בכותרת – הכל, אבל הכל תוצרת המקום – הבצק של הפיצות, הפסטה הטריה שהופכת לרביולי, ניוקי, פטוצ'יני ושאר מטעמים, הסלטים כמובן וגם הקינוחים המיוחדים. על המטבח אחראי השף אילן חפץ (           "UNO" ). בשעות הלילה יש תפריט לילה מיוחד עם דילים שווים.

אחרי כל ההקדמה הזו – אז מה היה לנו שם?

ראשית, כמו בכל מקום שמכבד את עצמו – לחם הבית – במקרה הזה פוקצ'ה עם רוזמרין שמגיעה עם סלסת עגבניות ושמן זית ובלסמי (19 שקלים בתפריט). לחם טרי, עם שן שום פה ושם, יש לי חולשה לפחמימות האלה.  (מספיק בהחלט לשני מנשנשים שעוד רוצים לשמור איכשהו מקום בבטן לשאר המנות).

"קפרזה" – מוצרלה, מיקס עגבניות , זיתים, פלפל קלוי, ושמן זית בלסמי (36 שקלים). מנה מרעננת מאד, אחת הפיבורטיות שלי (אני מתה על מוצרלה!).

"רביוליני פורצ'יני"  – מסקרפונה, יין לבן, שמן כמהין ופרמז'ן (42 שקלים) – נשנוש חביב שמערב הרבה טעמים אהובים ובלי שתלטנות של שמן הכמהין, אלא מגע עדין בלבד.

"טורטליני קרם דלעת" – מנה מהמיוחדים (שווה לשאול) – לא מופיעה בתפריט אז אין לי מחיר, גם כן נשנוש חמוד, דלעת היא עוד דבר שמשתלב מצוין עם פסטה וגבינות.

מתוך תפריט הפיצה קיבלנו להתנסות שלושה סוגים –

"פיצה פונגי לבנה" – עם רוטב פורצ'יני, פטריות שמפיניון, פורטבלו, גבינת בושרון ורוקט (59 שקלים למנה שמספיקה לשניים), "פיצה מארינרה" – רוטב עגבניות, שום, מוצרלה, אנשובי, עגבניות טריות, זיתים ופטרוזיליה (54 שקלים ) ו"פיצה פפרוני" – עם רוטב עגבניות, מוצרלה ופפרוני (59 שקלים). מבין השלוש הכי אהבתי את הפונגי כי אני מתה על השילוב של פטריות ופיצה. לגבי המארינרה – המילה "אנשובי" עלולה להרתיע אנשים שחוששים מהדומיננטיות של הדג הזה אבל גם כשאני טעמתי וגם חברי לשולחן – לא הרגשנו את האנשובי, אני מניחה שהוא תורם לטעמים הכלליים. הפפרוני היה לאוהבי הז'אנר, אני פחות אוהבת שילוב של בשר וגבינה כי שני הטעמים הם חזקים ואני מעדיפה אותם בנפרד.

הגענו לעיקריות ובחרנו שתיים –

"ריזוטו פונגי" – מבחר פטריות כמו פורציני, פורטבלו ושמפניון עם יין לבן, פרמז'ן ועלי תרד  (62 שקלים בתפריט), מתוך תפריט הפסטות הגדול, שגם מחולק בנוחות לפסטות עם עגבניות, פסטות על בסיס שמנת, פסטות על בסיס שמן זית ופסטות מיוחדות.

"פילה סלמון" – שמלבד הסלמון הכיל שום, ניוקי, שמן זית, יין לבן, עגבניות, זוקיני, זיתים, לימון ושמנת (94 שקלים).

קשה לי להחליט בין שתי המנות מה ההעדפה שלי כי הן שונות לגמרי. מנת הריזוטו היתה עשירה ומשביעה מאד, היין הלבן היה מורגש ושוב, פטריות וריזוטו הולכים מצוין.

הפילה היה עשוי בעדינות, מצד אחד רך אבל מצד שני לא מתפרק , הקראסט שלו היה מתובל.

כמובן שטעמתי גם מהצלחות של חבריי – מנה נחמדה מאד של פסטה עם פירות ים , לחובבים, ומנה מהספיישלים שכללה קרעי פסטה עם בקר ביין אדום – מנה מאד חורפית וכבדה, למי שממש מגיע מורעב (או לזוג שעושה "שרינג").

תפריט הקינוחים הציע מגוון של טעמים – ממתוקים "כבדים" ועד קינוחים על בסיס פירות למי שלא רוצה יותר מדי מתיקות (שזה ממש לא אנחנו).

צוות המקום בחר עבורינו שלושה סוגים –

"טירמיסו" – קרם מסקרפונה, בסקוויטים , אספרסו, ליקר אמרטו וקקאו (36 שקלים), "מרקיז שוקולד" – סוג של מוס שוקולד בצורת עוגה של פעם, לצד בננות מקורמלות, שטרוייזל אגוזי לוז וגלידת קרמל (42 שקלים) ו"מקפא ברולה קפה" – פרפה שוקולד לבן, קראנץ נוגט וקרמה שוקולד (42 שקלים). הטירמיסו היה קלאסי, לפי הספר. אני מתלבטת בין השניים האחרים לתואר "מה הכי אהבתי" כי מצד אחד מרקיז השוקולד היה כל מה שאני דורשת מקינוח שוקולדי – מרקם רך אבל לא נוזלי, דרגת שוקולדיות גבוהה ותוספת בננה. (הייתי מוותרת על השטרוייזל). מצד שני, מקפא הברולה היה מאד מיוחד – מתחת לכל המבנה היתה שיכבה זכוכיתית המוכרת לנו מקרם ברולה קלאסית, ומצד שני היה לה טעם קפה עז. פרפה השוקולד הלבן הוסיף מתיקות. היו חילוקי דעות בין חובבי הברולה כמו שהוא בצורתו הקלאסית, לביני כי אהבתי את החידוש (וכאמור אני מתה על המרקם של הזכוכית).  כל הקינוחים מספיקים לשניים שרוצים נגיעה מתוקה בסוף.

אם היינו באים עם ילדים, יש מנת ילדים שכוללת שניצלים ולשם שינוי לא הצ'יפס הנדוש והמסורתי אלא פסטה איכותית של המקום, כי גם לקטנים מגיעה איכות….

ישנו גם מבחר גדול של קוקטיילים המיוחדים למקום שאני מקווה לדגום בפעם הבאה שאגיע….

עוד פרטים על המסעדה ב – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=16612

 

סיוון ימיני – משהו טוב בשבילך.

יול29

בתקופה הנוכחית כולנו צריכים להירגע, וכמה שיותר. אחת הדרכים שמרגיעה אותי היא טיפולי גוף ופנים, ואם זה גם משפר לי את המראה, זה גם משפר לי את מצב הרוח.

את סיוון ימיני הכרתי במקרה, אחרי שזכיתי בתחרות בפייסבוק והפרס היה טיפול פנים מפנק. סיוון לא ידעה שאני בלוגרית, ושמחתי לגלות שהיא אהבה את התשובה שעניתי לשאלה שהיא העלתה.

אז ביום שישי אחד, בין מהדורת חדשות לאזעקה, נסעתי ל"good for you" – טיפולים קוסמטיים בנס ציונה.

סיוון, בחורה חייכנית ולבבית קיבלה אותי, הציעה שתיה חמה ואז החלה לפנק אותי –

הגישה הכללית של הטיפול היתה אנטי אייג'ינג, וסיוון משתמשת במוצרים של חווה זינגבויים. בתחילה סיוון ניקתה את העור  כדי שיהיה מוכן לקלוט את כל הדברים הטובים שיבואו אחר כך. השלב הבא היה עיסוי פנים (מרגיע בטירוף) וגם אזור המחשוף (שסובל הרבה מהשמש הישראלית ואנו נוטים להזניח אותו מבחינת לחות והגנה), עם מסיכה של ויטמין E, וגם חומצה הילארונית (ידידתם הטובה של בנות ה30 פלוס – למלחמה בקמטים) ובמקביל גם ג'ל לאקסטרה פינוק.

אחר כך באה מסיכת זהב שתורמת את הזוהר וההזנה. הניקוי הבא היה עם מי פנים "ג'נרל לושן" ואחריו פילינג "גליקו אקטיב 2" שמעיף את כל התאים המתים ומגלה את העור הרענן שמתחת.

אחרי שהכל היה נקי ומטוהר, הגיע החלק של המלחמה בסימני ההזדקנות – עם "אקסטרה C – פרו נוזל עם נוגדי חמצן" וסרום "ליין קונטרול" שמותח את כל מה שכבר לא כל כך מתוח. בסוף סיוון שאלה אותי אם אני הולכת לאנשהו וכשאמרתי שהמקום היחידי שאליו אני הולכת בשישי בצהרים הוא המיטה שלי ,היא גם הניחה על פני מסיכה בשם "אקסטרה C" שמכילה המון חומרים טובים ורצוי להשאיר אותה ללא שטיפה כמה שאפשר. אני כאמור נסעתי הביתה והלכתי לישון ונתתי לכל הטוב הזה לטפל לי בעור. (וזה לא לכלך את המצעים!).

על הדרך סיוון הבחינה שהלק שלי כבר לא מושלם, ופינקה אותי גם בצבע יפה בציפורניים ( היא עושה גם מניקור, כולל בניה, גם פדיקור, הסרת שיער, טיפול גבות וגם איפור כלות – בקיצור – כל מה שצריך כדי לצאת יפה ולהרגיש מפונקת ורעננה).

סיוון עוסקת בקוסמטיקה כבר תשע שנים, ומאמינה מאד בקשר שבין גוף לנפש ובתרומה הגדולה של טיפול קוסמטי כמרגיע בנוסף לתחושה הטובה שיש לאדם כשהוא מרגיש שהוא משפר את המראה החיצוני שלו בשני המישורים – המיידי וזה של הטווח הארוך – כמו בבעיית אקנה או אנטי אייג'ינג.

דף הפייסבוק של "גוד פור יו – טיפולים קוסמטיים" – https://www.facebook.com/pages/Good-For-You-%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%A7%D7%95%D7%A1%D7%9E%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9D/254119924616573

הכתובת – רוטשילד 2, נס ציונה.

 

על ראש הברוש שבחצר (בפרדסיה) שמחה והמולה…

יול17

ומהי ההמולה? קולות הסועדים, משיקי הכוסיות, המוסיקה, ומצמוצי ההנאה של כל מי שבסביבה..

ומהתחלה –

"ברוש ביסטרו בר" יושבת במרכז קניות קטן על הכביש של צומת פרדסיה, שתי דקות מכל מקום ושתי דקות לכל מקום. ומה יש בה?

מדובר במקום שפונה לכל הקהלים לפי השעה של היממה- בבקרים פגישות עסקיות של כל מי שחולף בכביש , אחר כך משפחות עם ילדים ובלעדיהם, לקראת ערב זוגות רומנטיים ובערב כל צעירי ובלייני האזור שאוהבים תאורה עמומה, מוסיקה , כוס משקה טוב (במבחר ענק של קוקטיילים) ומשהו טעים לאכול על יד.

במלאת חצי שנה ל"ברוש" הגענו להתנסות במטעמיה. הגאווה של המקום היא הטאבון, שדרכו עוברות כמעט כל המנות בצורה זו או אחרת בידיו האוהבות של השף ברק רוקנשטיין שברזומה שלו יש התמחות ב"הרברט סמואל" של רושפלד, ונסיון ב"טאפאס אחד העם", הקמת התפריט של "טאיזו" ותפקיד שף ב"טרומפלדור 10".

לפני הכל, מהבר זרמו אלינו קוקטיילים שונים, חלקם עם אלכוהול וחלקם ללא (כי בכל זאת צריך לנהוג הביתה אחר כך). יש לציין שגם האלכוהוליים הם בלי תחושה של אלכוהול כך שבקלות אפשר לשתות ולהרגיש רק אחר כך. במיוחד זה תופס לגבי הקוקטייל הראשון שקיבלנו – קוקטייל על בסיס וודקה  עם פסיפלורה ותה לימון, שהגיע במרקם של ברד ועשה לנו שמח על ההתחלה.

עוד משקאות שטעמנו לאורך הערב היו קוקטייל קמפרי עם תפוזים, אשכוליות אדומות, ונגיעת לימון, שכאן האלכוהול היה יותר מורגש, וקוקטייל לא אלכוהולי של תפוז, לימון, נענע, אפרסק וחלב, שיצר פסק זמן מרענן (כמו שייק פירות בעצם). (מחירי הקוקטילים 36 שקלים בתפריט).

עוד בתחום האלכוהול טעמנו את גאוות המקום, "בירת ברוש" – בירה של המקום במתכון מיוחד, שמיוצרת אך ורק עבור "ברוש" במבשלת "אחד העם" באבן יהודה, והיא קלילה (4.9% אלכוהול בלבד) ופירותית ומתאימה גם לנשים.

לקינוח טעמנו גם את הלמונצ'לו המיוחד של המקום, גם הוא גאווה מקומית, והוא נותן את ה"קיק" שעוזר לנו להצליח לקום מהשולחן ולהגיע למכוניות…

צוות המקום הסביר לנו שכל הפרודוקטים הם תוצרת בית או תוצרת היישובים הסמוכים כדי לעודד ייצור מקומי, להמנע משינוע מרוחק שפוגע בסביבה ובעיקר להנות מהטריות המקסימלית. (כך למשל הגבינה היא של משק יעקבס המשובח).

בהתאם להגדרה של "ביסטרו" – התפריט קטן ומצומצם עם המון מנות שמתחלפות כל כמה ימים כך שיש המון הפתעות.

ועם כל השתיה, צריך גם לאכול משהו – וזה מה שהיה שם.

הפתיחה, כמקובל היא לחם הבית, במקרה הזה כמובן שלחם שהוכן כל כולו ב"ברוש" משלב הקמח ועד שלב הטאבון. הוא מכונה "לחם אש" בגלל זה והוא בא עם קערית של קרם פרש שבצידה טעמים שונים של עשבי תיבול, פלפל חריף, ושמן זית (14 שקלים).

הלחם הזה גם משמש כבסיס וכתוספת למנות נוספות.

אחרי הלחם הגיעה "כרובית מטוגנת" עם גבינת פטה (28 שקלים בתפריט). מנה כייפית, בעיקר כי עוד היו לנו מהקוקטיילים שקיבלנו בהתחלה.

ליד כוס בירת הבית קיבלנו את "שקשוקת חצילים קלויים" – עם בצל ירוק, ביצים וגבינת פטה, עם לחם אש. (44 שקלים, מנה שמספיקה לשני אנשים, בעיקר עם הלחם). לטעמי אחת המנות הווינריות של המקום – כי היא משלבת שני דברים מאד אהובים ופופולאריים – טעם של שקשוקה, והטעם המעושן חרוך של חצילים קלויים). התיבול היה מאד בעדינות, היו כאלה בשולחן שהוסיפו מלח, אני לא הוספתי כלום, בשבילי זה היה בדיוק.

מאגף הפיצות קיבלנו את ה"פיצה ברוש" – עם פרוסות אנטריקוט, בצל מקורמל, פטרוזיליה ופלפל קלוי (52 שקלים). בהתחלה חשבנו שהאנטריקוט הוא בייקון בגלל המרקם, אבל כשטעמנו הבנו את ההבדל. הבצק הוא דק וקריספי. אישית, למרות שאינני שומרת כשרות כמו ששמתם לב, אני מעדיפה פיצות צמחוניות, כך שאוכל להרגיש יותר את דומיננטיות הגבינה.

המנה הבאה היתה שוב מנה ענקית של "מעורב פרגית וחזה עוף צרובים על הפלנצ'ה עם פטריות ובצל" (52 שקלים) שהוגשו על כריך לחם אש פתוח עם חריף וטחינה. את החריף לשמחתי הניחו מלמעלה כך שיכלתי לבחור להמנע ממנו, הלחם ספג את המיצים של הבשרים ונעשה עסיסי, וטחינה תמיד הולכת מצוין עם בשר.

דג היה המנה הבאה – "דג בטאבון" שהוא בדרך כלל או סלמון או קוד, אצלנו היה סלמון, והמנה הזו היתה הבחירה שלי למנה המנצחת של הערב, כי הדג היה כל כך רך אבל לא "פישי", ומתחתיו שהו ירקות צלויים מיוחדים כמו סלק וקישואים. עשייה מאד מוצלחת של המנה.

המנה הבאה היתה מתוך תפריט הצהרים "קבבפיתה" (KABABAPITA) – פשוט קבב טוב, בתוך פיתה, עם סלט ירקות קצוץ, טחינה וצ'יפסים בצד. לחובבי הז'אנר.

לקינוח דגמנו שני קינוחים (שגם הם במנות ענק, כך שאפילו שלושה ארבעה חבר'ה יכולים להנות ממנה אחת)- במחיר 32 שקלים כל קינוח  –

שטרוייזל תפוחים עם כדור גלידה וניל, וטירמיסו קלאסי . היה לי קשה להחליט בין שניהם כי שניהם היו מתוקים במידה, בעלי מרקמים שונים ומגוונים וכאמור ,בגודל ענק.

בימי שישי יש בופה בראנץ' מושקע.

עוד פרטים באתר המסעדה – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=15575

 

השלישיה בת שלוש.

יול14

כש"טריולה" הפתח תקוואית חגגה שנתיים, הלכתי לבדוק מה הולך שם, ואלה היו הרשמים שלי אז – http://cafe.mouse.co.il/post/2949559/

עברה שנה וחזרתי לבדוק כמאמר השיר "מה השתנה". האמת, יש דברים שלא רציתי שישתנו, ושמחתי לגלות שכך היה.

אבל בואו להתחלה-

"טריולה" היא שילוב של בר מסעדה, תלוי בשעה של היום. ככל שהערב מעמיק, כך חלקו של הבר גדל. אנחנו אמנם הגענו בשעה קצת מאוחרת אבל תמיד יש מקום לארוחת ערב טובה.

"טריולה" על שם שלושת השותפים, מוכרת בזכות הפסטה הביתית שלה, שמוכנה טריה טריה כל יום, ואכן המנות שהזמנו הוכיחו זאת.

אבל פתחנו במה שאני תמיד חייבת – "פוקצ'ת הבית " עם שמן זית, שום, רוזמרין ומלח גס, מוגשת עם חמאת עגבניות מיובשות (14 שקלים בתפריט). המבחן הראשון שלי לכל מקום הוא לחם הבית שלו. במקרה הנוכחי – פוקצ'ה. החמאה מעדן, הלחם טרי (שווה להזמינו בהמשך גם בשביל שיהיה עם מה לנגב את הרוטב של המנות הבאות).

כמו שכתבתי בהתחלה, קיוויתי שמנות לא השתנו, במיוחד לגבי ה"כרובית טרטופו" שכבר אז נחשבה למנת הדגל של המסעדה, וכך נשארה עד היום, והיא כוללת פרחי כרובית במחבת לוהטת מהטאבון ברוטב איולי כמהין ופרמז'ן עם שבבי עירית (38 שקלים). מעדן עד היום.

בעיקריות בחרנו בשלושה סוגי פסטה שונים, כל אחד בהתאם להעדפותיו –

"בולונז" – רוטב עגבניות, בשר בקר טחון, ירקות שורש, שמן זית, פטרוזיליה ויין אדום בבישול ארוך (51 שקלים בתפריט). בתפריט כתוב שיש אופציה לבחור עם או בלי חמאה, לא נשאלנו אז אני לא יודעת אם יש חמאה או לא. (אנחנו מעדיפים שיש).

"רדיאטורי פונגי" – פורטובלו, שמפיניון וכמהין בשמנת, פרמז'ן, סנט מור, אורגנו, יין לבן ושבבי עירית (56 שקלים בתפריט, ואם רוצים בתוספת של אווז אז המחיר הוא 68 שקלים)

"רגטוני בטטה" – קוביות בטטה אפויות בטאבון ברוטב שמנת, פרמז'ן, גאודה, טימין ואגוז מוסקט (54 שקלים בתפריט).

כולנו טעמנו מהכל, והדעות נחלקו בדיוק לשלושה, כשכל אחד התעקש שהמנה שהוא בחר היתה הטעימה מבין כולם . אני בחרתי את הבטטה ולדעתי היא היתה הבחירה הטובה עבורי כי הבולונז היה לי קצת כבד (יותר מנה חורפית). הפטריות באמת נתנו פייט. בסך הכל, כשיש פסטה איכותית ביתית וטריה, מרכיבים כמו פטריות או בטטה, ורטבים מבוססי שמנת ותיבול של אגוז מוסקט וגבינות, וכל זה בעזרת יד אוהבת שיודעת מה היא עושה, זה תמיד מתכון מנצח.

עם הפסטות הבנים לגמו בירות שעלו משהו כמו 32-33 שקלים לכ0.4 ליטר.

לפני הקינוח קיבלנו צ'ייסרים של למונצ'לו של המקום, על חשבון הבית, ככה להתרענן.

השולחן נוגב , הכפיות הונחו ושמענו מהמלצרית את תפריט הקינוחים, שחלקו קבוע וחלקו מנות מתחלפות. בגלל שהיינו מפוצצים מהפסטות והרטבים, בחרנו בקינוח אחד, עדין יותר- קרמבל תפוחים עם כדור גלידת ווניל (38 שקלים). המתיקות העדינה והקרירות עזרו לנו להצליח לקום מהכיסא. (היו עוד שני קינוחים שהתיאור שלהם גרם לי להזיל ריר אבל כבר באמת שלא הייתי מסוגלת יותר- קינוח ריבת חלב, וקינוח שוקולדי במיוחד, ואותם אצטרך להשאיר לפעם הבאה…)

כאמור בשעות הערב המוסיקה מתגברת, הקצב עולה, והכיף רק גדל.

עוד פרטים ב- http://www.rol.co.il/sites/triola/

 

הקמצן האלמותי – "הקמצן" – תאטרון הבימה.

יול10

הקומדיה "הקמצן" קיימת כבר מאות שנים, הוצגה בצורות שונות, עיבודים שונים והפקות שונות, ובכל זאת תמיד אקטואלית. אולי כי סיפור על איש ותאוות הבצע שלו, וסיפורי אהבה ומשפחה, הם תמיד נכונים ותמיד עוברים מהמציגים לקהל.

כולנו למדנו את "הקמצן" במסגרת לימודי הספרות בבית הספר, והפעם המחזה מוצג לפי הנוסח העברי של אלי ביז'אווי ובבימוי אילן רונן. העיבוד העדכני הפך למשל את "פשוט נא את ידיך השניות" של נתן אלתרמן ל"תראה לי את הידיים האחרות". מצד שני ישנה שמירה על האווירה התאטרלית בסגנון "קומדיה דל ארטה" (כפי שאפשר לראות גם בתלבושות של השחקנים).

העלילה עוסקת בהרפגון (יעקב כהן), אלמן קמצן שמנסה להסתיר את כספו מכולם ולהרוויח כמה שיותר. כדי לעשות זאת הוא מתכנן שלוש חתונות – הוא עצמו יתחתן עם צעירה בשם מריאן (נלי תגר), שהיא עניה אבל רגילה לא לבזבז הרבה, את בנו יחתן עם אלמנה עשירה ואת ביתו לאנסלם (אהרון אלמוג), מבוגר עשיר גם הוא. הבעיה היא שילדיו, שניהם, מאוהבים באנשים אחרים – הבן קלאנט (אביב אלוש) מאוהב באותה מריאן עצמה שאביו מתכנן להנשא לה, והבת אליז (רינת מטטוב) מאוהבת במשרת הבית ולר (עידו ברטל) שמסתיר מאחוריו סוד משפחתי מזעזע.

בהרבה מקווי העלילה, משעשע לראות איך מולייר , שכתב את "הקמצן" ב1668 בתקופת לואי ה14, יצר בעצם סוג של "טלנובלה" עם הרבה קשרים וסודות בין המשתתפים, ובמקביל שילב גם הרבה אי הבנות מהסוג שבו שני אנשים מנהלים כביכול דו שיח אבל כל אחד מדבר על משהו אחר, מה שיוצר קטעים קומיים רבים.

כאמור, כמו בקומדיה דל ארטה, יש גם הרבה פיזיות, כולל קטעים של יעקב כהן שגרמו לקהל לפרוץ במחיאות כפיים.

כשקראתי את רשימת השחקנים והבחנתי בשמו של עידן אלתרמן, חשבתי שהוא יהיה האחראי על הקטעים הקומיים יותר, אבל בפועל , למרות שהוא נתן הופעה נחמדה, עם הרבה ניואנסטים מוכרים שלו כמו הבעות פנים קלאסיות שלו, את מירב צחוקו של הקהל גרפו דניאל סבג בתפקיד "לה פלש" משרתו של קלאנט וגם בתפקיד משרתו של הרפגון "לה מרלוש". בשני המקרים הוא היה מבדח מאד, ופיזי מאד, וכן טלי אורן המקסימה בתפקיד השדכנית שגם היא רודפת בצע לא קטנה, שמנסה לסדר לכולם את החיים (לטובתה כמובן). היא מאד הזכירה דמויות נשים עכשוויות, עם הערות ציניות, ניצול המראה שלה להשגת יתרונות והרבה הומור.

התפאורה מינימליסטית – דלתות. דלתות שמסמלות סודות, נפתחות, נסגרות, אנשים מסתתרים מאחוריהם מפני האב הרודן שכל מה שמעניין אותו הוא לשלוט בעזרת הכסף שלו, הדלתות משמשות גם להאזנה מאחוריהן. ומאוחר יותר גורמות להרפגון להבין שהוא לכוד, ושהוא מאבד את הכל.

(התמונות מתוך אתר "הבימה").

משך ההצגה כשעתיים ורבע כולל ההפסקה.

עוד פרטים על זמני ההצגות ב-http://www.habima.co.il/perfs/%D7%94%D7%A7%D7%9E%D7%A6%D7%9F?utm_source=google&utm_medium=cpc&utm_campaign=TBWA_Adwords_March2014