"אוליביה" השיקו קו ממרחים מצוננים חדשים, וקיבלתי אותם להתנסות. בהתחלה חשבתי "היי, הם לא יודעים שאני לא ממש בשלנית"? אחר כך ראיתי את הדף המצורף ואת הצעות ההגשה וזה נתן לי רעיונות איך להשתמש במוצרים.

הממרח הראשון שניסיתי היה "פסטו בזיליקום" שהומלץ לנסותו על פסטה. בדיוק חזרתי מחדר הכושר, רעבה לאנרגיה מהירה, ופסטה התאימה לי מאד. זרקתי את הפסטה לסיר והלכתי להתקלח. כשחזרתי כבר היתה מוכנה (מתכון לבישול פסטה מדוייקת – חימום המים+ התקלחות וקירצוף+שמפו+מרכך+התלבשות+הסתרקות+קרם עיניים וקרם לילה = פסטה מוכנה במדויק), ולא הייתי צריכה לעמוד ולהכין פסטו, לטחון מצרכים, לערבב, לטעום, רק לפתוח צנצנת ופסטו טרי וריחני זרם הישר על המנה. הוספתי קצת שמן כדי שיהיה דליל יותר והופ- יש ארוחת ערב.

למחרת, כשחזרתי הביתה, בן הזוג אמר שנהנה מאד מה"גזר לימון" ואכל אותו בכפית. הוא הגדיר אותו כ"פיקנטי" (הוא יודע שאני לא אוכלת חריף). ניסיתי לטעום כמו בהמלצה שקיבלתי, ככה בכפית. טעים אבל היה לי קצת חריף. ברגע שמרחתי על פרוסה, החריפות אוזנה עם הניטרליות של הלחם וכך יכלתי להנות מטעם ייחודי (אני אוהבת לימונים). מבחינתי הרגישו שם יותר את הלימון מאשר את הגזר. מאוחר יותר עשיתי לי שוב כריך, הפעם מרחתי קודם גבינה חמישה אחוזים ועל זה שכבה של ממרח הגזר והלימון, והפעם זה יצא ממש מושלם כי הגבינה הוסיפה לריכוך הטעמים ול"קירורם".

האריסה החריפה הומלצה לשימוש עם חריימה ובישולי בשר או כדורי בשר. היות ואני לא מבשלת (או ממש אוכלת) את המנות האלו, העברתי אותה בשמחה לשכנה המרוקאית, שהבטיחה להחזיר דיווח.

בארוחת הערב של שישי הצלחנו לאכול שלושה ממרחים ביחד- הוא את הסחוג הירוק והאדום (חובב חריף, חבל"ז) ואני את הפסטו כוסברה, כל זה עם פשטידת פסטה בטעם בצל עדין שהכנתי, שיש לה טעם די ניטרלי ככה ששילוב ממרחים יצר שוב איזונים וגיוונים שונים. פשטידה אחת עם שלוש אפשרויות.

האחרונה החביבה היתה האריסה המתוקה שסיקרנה אותי מאד, וניסיתי אותה עם טונה (בנתחים, אני מניחה שגם בטונה המפוררת זה יעבוד טוב, עם או על לחם.

המסקנה שלי – אני לא בשלנית, אני גם די עייפה ודי קצרה בזמן רוב הזמן, וממרחים מוכנים שחוסכים לי לקצוץ עלים, לתבל, לשים בבלנדר (ולשים את כל זה במדיח אחר כך), שנשלפים בצ'יק מהמקרר, יכולים להיות פתרון מצוין. (ואת הצנצנות הקטנות אפשר לשמור אחר כך לשמירת דברים אחרים!). נוסף לכך, רוב הממרחים מצויינים על לחם, עם תוספת כמו גבינה, טונה או פסטרמה או בלי, כך שגם בשביל אירוח זה יכול להיות פתרון מצוין – לשים לחמים, לשים את אחת התוספות, לפזר צנצנות וקצת חמוצים, ויש כבר אירוח (ולא לשכוח אלכוהול כמובן).

שיחקת אותה אוליביה.

אוליביה מציגה את סדרת הממרחים באגף המוצרים המצוננים, על בסיס ירקות ועשבי תיבול טריים וטעמים ייחודיים. המוצרים האתניים (סוגי אריסה וסחוג) פותחו לפי מתכונים מסורתיים ואותנטיים והמוצרים האחרים הם יצירות מקוריות ומפתיעות עם שילובים שלא היינו מצפים להם, אבל יוצאים מוצלחים מאד וחוסכים זמן הכנה יקר.

האתר של אוליביה- http://www.tnuva.co.il/OurProducts/Olivia/Pages/Home.aspx

המוצרים כשרים ונמכרים בכל רשתות השיווק.

דגני בוקר ידועים באיכות הבריאותית שלהם, אבל כמו שכולם יודעים, לא תמיד אוכלים רק "בשביל הבריאות". הרבה פעמים אנחנו פשוט רוצים "משהו טעים" או "משהו מפנק".

לכן החליטו ב"תלמה" להוסיף לסידרת ה"ברנפלקס" גם את "ברנפלקס פינוקים" שמכיל דגנים מלאים וסיבים תזונתיים שמסייעים לתהליך העיכול ותחושת השובע שמגיעה מהם ועוזרת לרדת במשקל, גם תוספות מפנקות כמו צימוקים וחמוציות, בננה ופפאיה וקוקוס ואננס.

התכנסנו בביתה של רותה, מקייטרינג "קייטרינג בוטיק רותה" , ועל הרבה נשנושים טעימים שמענו את הדיאטנית מריאנה אורבך (שבין השאר גם כותבת ביחד עם שושנה חן במדור הצרכנות ב"ידיעות") על מהי באמת אכילה "בריאה" ומהו אוכל "בריא" (הידעתם שגם מים יכולים להיות מאד לא בריאים אם צורכים מהם יותר מדי?), על למה הצרפתים נהנים יותר מהחיים? (כי הם אוכלים גבינת 30% שומן, אבל פרוסה אחת ממנה, שמכילה רק 3% שומן, בדיוק כמו גביע קוטג' הרבה פחות טעים שאנו מחסלים כי אנו חושבים שזה יותר בריא), על כך שכשאוכלים סיבים רצוי מאד לשתות מים לפני האכילה ואחריה כדי שהם יפעלו בצורה מיטבית, ועל כך שהתירס הוא בעצם דגן מועיל מאד לגוף היות והוא מכיל הרבה קומפלקס B.

בתמונה- הדיאטנית מריאנה אורבך.

קיבלנו גם טיפים לשימושים נוספים ב"ברנפלקס פינוקים" – מריאנה הציעה לשלב אותם בסלט חסה ולקבל קרנצ'יות וייחוד, וכן לארוז שקיות קטנות כ"טייק אווי" לכל מקום למניעת רכישת אוכל רחוב שאנו לא יודעים את מקורו ואיכותו, ורותה עצמה הציעה דרכים לשילוב ברנפלקס במנות קינוח כמו למשל כדורי שוקולד עטופים בברנפלקס ,או הכנת תחתית לעוגות (כמו עוגות גבינה) מברנפלקס מרוסק (לוקחים 200 גרם ברנפלקס פינוקים עם חמוציות וצימוקים (בערך כוס וחצי), מרסקים בעזרת כוס או פטיש שניצלים (או מעבד מזון) ,  ממיסים 70 גרם חמאה ומוסיפים לפירורים, מוסיפים גם 2 כפות סוכר ומהכל יוצרים תערובת אחידה. אחר כך משטחים על תבנית אפיה מרופדת בנייר אפיה ומקפיאים לעשר דקות.  – אחר כך אפשר לשים כל מילוי שרוצים מעל – תערובת עוגת גבינה, עוגת שוקולד וכו' ולאפות את הכל. בעיקרון תערובת הברנפלקס יכולה להחליף כל פעם שאנו צריכים ליצור תחתית או לשים למשל ביסקוויטים או בשקוטים.)

למעשה, אפשר להשתמש בברנפלקס גם כדי ליצור כדורי שוקולד בעצמו, פשוט באמצעות ערבוב ברפלקס עם שוקולד מומס, שפיכתו באמצעות שתי כפות למנג'טים וכשהוא מתקשה הוא הופך לכדור מתוק עם קרנץ'.

בתמונה למעלה- רותה מדגימה מה אפשר לעשות עם ברנפלס, בתמונה למטה- התוצאות.

ברנפלקס פינוקים כמו כל שאר מוצרי הסידרה נמכרים בכל רשתות השיווק. כשר.

בתמונות למטה- מבחר מהמעדנים של רותה.

כתובת אתר של רותה – http://www.ruta.co.il/

כולנו יודעים שרצוי לאכול מסודר, לספור קלוריות, לדאוג לאבות מזון ולאכול כשמרוכזים אך ורק באוכל. בסדר, אז יודעים. בפועל כולנו מנשנשים. למה? אין צורך להכנס להסברים פסיכולוגיים עמוקים. זה פשוט כיף. אז כולנו מחפשים את הכרסום המלוח הזה, משהו קטן, התנועה הזו של הכנסת היד לשקית, הרשרוש שבתוכה, והיציאה ישירות אל הפה. הבעיה היא שביחד עם אותו הבוטן או החטיף, באים גם שומן, קלוריות, מלח ועוד כל מני חומרים לא ממש נחמדים.

קיבלתי משופרסל לסיקור כמה סוגי חטיפים והנה הקונספטים שבניתי סביבם.

ביגלה שטוח עם שומשום ועם מלח – אין לי מושג למה אבל הביגלך השטוחים איכשהו שונים בטעם מהרגילים. אולי זה שטח הפנים הגדול יותר, לך תדע. בכל מקרה ביגלה כאלה הפכו ללהיט ומה שאני הכי אוהבת בהם זה שמצד אחד הם משביעים ומצד שני הם אפויים ולא מטוגנים כך שאפשר לאכול מהם בלי רגשות אשמה. זו הסיבה שהם הפכו לארוחת העשר שלי במשרד, יותר טובים מחטיפי אנרגיה שאחרי חצי שעה כבר לא משביעים. בתמונה למטה אפשר לראות מה אני לוקחת למשרד – טלפון, מפתחות, משקפי שמש וכמובן ביגלה שיהיה לזמן הנואש הזה שבין הבוקר לבין ההליכה למתחם האוכל של אירפורט סיטי….

אחרי העבודה יש חדר כושר (להוריד את כל ארוחות הבלוגרים האלה..). ואחרי שמסיימים אימון מיוזע (שלושת רבעי השעה משקולות, חצי שעה בטן, רגליים וכל מני, ועוד ארבעים וחמש דקות אליפסה בדרגת עצימות בינונית ושיפוע בינוני על רקע תוכניות שיפוצים בטלוויזיה…) חבל להרוס את כל המאמץ במשהו משמין.. אז לזמן הזה פריכיות מלוחות (או מתוקות כשיש קרייבינג למתוק) מתאימות בדיוק. אהבתי את העובדה שלפריכיות יש שקע שמאפשר לשים גבינה או ממרח אחר. בתמונה ניתן לראות קונספט של משקולות, כפפת אימון ופריכיות עם גבינה לבנה (שלושה אחוזים…)

ואחרון אחרון חביב – פופקורן למיקרו. הכי נוח. כבר לא צריך למלא סיר גדול עם שמן ולנסות לנחש כמה פופקורן להכניס בלי שיגלוש.. (כן אמא, יש לי טראומת ילדות מהפעם ההיא ששפכת שקית שלמה של גרעינים והכל התחיל לעוף במטבח). כי הכי כיף בשבת בצהרים זה סרט, טלוויזיה איכותית וקערת פופקורן כדי להעלות זכרונות על פרקים ישנים של "היו היה"…

אז עכשיו אנחנו מסודרים מכל הבחינות – בעבודה, בבית ואחרי אימון.

כל המוצרים כמובן ניתנים להשגה ברשת "שופרסל" ומה שיפה – בגלל שמדובר במותגי הבית, המחירים גם זולים מהמתחרים!!

בסלסילת תחילת יוני היו מצרכים לעוגה וקינוחים – שוקולד צ'יפס, קוקוס טחון, פודינג, קונפיטורה, אגוזי לוז ובישקוטים.

פרשתי אותם לפניי והתחלתי לחשוב.

(צילום- שופרסל)

הקוקוס היה קל, כי בבית כבר היו לי קקאו ופתי בר (של שופרסל כמובן) וחזרתי לנוסטלגיה של כדורי שוקולד. (כן , המתכון הכי פושט, שכולל אפילו מרגרינה! כי אחרת זה פשוט לא אותו טעם). גם הסוכר, הפתי בר, והווניל הם של שופרסל. בעקרון ריסקתי 200 גרם פתי בר בדיוק בשיטה של פעם – שמתי בשקית בתוך שקית ודפקתי על זה עם פטיש. היופי הוא שאין אחידות, זה לא דקיק כמו במעבד מזון וזה חלק מהנוסטלגיה בשבילי. שמתי בקערה עם 10 כפות סוכר, וחמש כפות קקאו וערבבתי. הוספתי 100 גרם מרגרינה (בעיקרון אפשר היה גם חמאה אבל שוב, הנוסטלגיה…), 7 כפות חלב, וכפית אחת תמצית ווניל וערבבתי. עשיתי כדורים, גלגלתי בקוקוס (בשביל 32 כדורים בגודל ביס נגמרה לי בערך חצי מחבילת הקוקוס) ושמתי במנג'טים ולקירור של חצי שעה. אם היתה לי סבלנות הייתי מוסיפה גם איזשהו סוג של אלכוהול, ליקר או משהו, אבל ככה הטעם היה יותר ילדותי ואותנטי.

(למעלה  – המצרכים, למטה – התוצאה)

על האגוזים לא הייתי צריכה לחשוב כי הם נחטפו בצורתם הטבעית על ידי שוחר הבריאות בבית, והקונפיטורה גם היא הלכה באותו דרך, כשנמרחה על פרוסת לחם (מלא!).

השוקולד צ'יפס? טוב, פה היתה ארוחת הבוקר של הבן שהולכת ככה:

א.     קח יוגורט לבן רגיל

ב.     הוסף שוקולד צ'יפס

ג.      ערבב

ד.      אכול בתאבון.

אז נשארו לי הבישקוטים והפודינג, שהופכים לקינוח. אני לא בן אדם יצירתי ולכן החלטתי שהדרך הנוחה בשבילי זה להפוך אותם לסוג של טרייפל. ריפדתי קערה בבישקוטים (וגם קצת בדפנות אבל זה קצת שקע), שמתי על זה שימורי פירות שופרסל שהיו לי , ועל הכל את הפודינג המוכן. טה-דא!.

אופן האכילה- להתחרע עם כף.

(למעלה המצרכים ,למטה התוצאות)

(ומזווית נוספת)

Mission accomplished

כולם רוצים להיות רזים וחטובים. כולם לא רוצים לחיות על חסה בשביל זה. איך משלבים בין הדברים? איך אוכלים משהו שהוא גם טעים, גם בריא וגם עוזר לשמור על הגיזרה?

את "קלוגס" מכירים כולם, החברה הוותיקה שעל ברכי הדגנים שלה כולנו גדלנו ועכשיו היא משיקה טעמים חדשים לסידרת דגני הבוקר "קלוגס ספיישל קיי" – בטעמי שוקולד חלב ואגוזי לוז.

במקור הדגנים יועדו "לנשים שרוצות לשמור על הגיזרה" אבל אני מוצאת שאין סיבה שגברים לא ישמרו על גזרתם , מה, אנחנו לא אוהבות לראות גברים חטובים ובריאים?

אז לכל מי שרוצה לשמור על גזרתו (וגזרתה) – הרעיון הוא להתמקד בתחושות ובהרגשה ולא בתוצאה, כי כך אפשר לשמור על ההשגים לאורך זמן, ומה שווה אם נהיה רזים אך לא נרגיש טוב?

"קלוגס ספיישל קיי" עוזר לנו להרגיש חיוניים, בטוחים וגאים בעצמנו, תוך שאנו שומרים על הרגלי תזונה נכונה ובריאה. הטעמים מכוונים לטעמן של נשים אבל אני בטוחה שגם גברים אוהבים (גם אם הם לא מודים) שוקולד חלב ואגוזי לוז, וכמובן את הטעמים האחרים שבסידרה- קלאסי , דבש ושיבולת שועל, ופירות אדומים.

אישית אני אוהבת דגנים גם כשהם בחלב וגם לנשנוש מול הטלוויזיה או כשבא משהו מתוק.

כל סידרת "קלוגס ספיישל קיי" מכילים סיבים תזונתיים, עשויים מדגנים פריכים מאורז וחיטה מלאה, מועשרים בוויטמינים וכמובן ללא צבעי מאכל או חומרים משמרים.

להשיג בכל רשתות השיווק, כשר.

כולנו אוהבים חטיפים מלוחים – הם קטנים, הם קרנצ'ים, הם נותנים לנו לעשות את התנועה הזו מהשקית המרשרשת לפה כמעט בלי לשים לב, בעיקר כשצופים בטלוויזיה למשל.

מצד שני, כולנו מתחילים להיות מודעים לאוכל בריא ולכך שיש לצמצם בחומרים מזיקים בתוך האוכל שלנו.

לחטיפים תמיד היה דימוי "לא בריא" וההתלבטות תמיד היתה – לאכול, או … לוותר?

אז עכשיו לא צריך להתלבט יותר, אפשר להנות מחטיפים משופרי ערכים תזונתיים. "מנה" מביאים לנו חידוש עולמי- חטיפים עשירים באומגה 3, בעלי תכולת שומן רווי נמוכה – רק 2-3% לחטיף במקום 9-16% (!) בחטיפים המקבילים בשוק, כשהסוד טמון בשמן קנולה שמגיע במקום שמן הדקלים המסורתי שמכיל כמויות שומן רווי גבוהות במיוחד שעלולות לגרום לסתימת עורקים, מחלות לב וכולסטרול.

קיבלתי להתנסות חטיפי MANA  מכמה סוגים –

קרנצ'וס – חטיפים קרנצ'ים מתובלים בחמישה טעמים: ברביקיו, גריל, בצל, פיצה ופלאפל. החטיפים הללו נמסרו לקבוצה של חיילים ביחידה של הבן. הם ציינו שאמנם בהתחלה הם הרגישו שוני ואז הם הבינו שמדובר בזה שהחטיפים הרבה פחות שומניים ממה שהם מכירים, וכשאוכלים בידיים אין את כמות השומן שנשארת גם כטעם לוואי ואפשר פשוט להנות מהטעם ומהקרנצ'יות.

"לבבות" ו"צ'יפסונים"- חטיפי תפוחי אדמה, כשהלבבות בשלושה טעמים : קלאסי, גריל ושוקו מייפל. גם פה כמות מופחתת של שומן. אני מאד אהבתי את הטעם המיוחד של השוקו מייפל, חידוש בשבילי.

"פרונטו" – חטיפים שבהם השתמשנו לאירוח בערב (טוב, ההורים הגיעו, שגם להם יהיה משהו..) – אכלנו אותם עם גבינה, הצורה שלהם נטבלת יופי בגבינה, בטעמים קלאסי, נאצ'וס וגריל.

"רב דגנים" – את השקיות האלו ניכסתי לעצמי. מדובר בחטיפים עשויים דגנים ומכילים סיבים תזונתיים, מופחתי שומן רווי באופן משמעותי (רק אחוז וחצי שומן רווי לאריזה של ארבעים גרם) ומתובלים בטעמים קלאסי, זעתר ושמנת בצל. כמובן שמאד אהבתי את הכיתוב על האריזה "רק 175 קלוריות לשקית" (של ארבעים גרם) כך שגם נקיפות מצפון לא היו.

כאמור, כולם אוהבים חטיפים, אם זה לבד בבית או בחברותא, בימים רגילים או במסיבות (ואני בטוחה שהורים יאהבו שבמסיבות ימי הולדת של ילדים יהיו חטיפים בעלי אוריינטציה הרבה יותר בריאותית) ואם יש אופציה כזו, זה לא רק "יותר טוב", זה "מצוין".

להשיג בכל רשתות השיווק.

והקישור ליוטיוב- http://www.youtube.com/watch?v=Kzkfa-ijMiM&feature=youtu.be

שווה להציץ. (ולטעום).