ארכיון

צ'יפ בכל ביס.

אחד הדברים המתסכלים ביותר באכילת (ואפיית) עוגת שוקולד צ'יפס היא כשבחלק מהעוגה אין בכלל צ'יפסים וכל הפואנטה מתפספסת, כי ביננו, רבים מאיתנו אוכלים עוד פרוסה ועוד פרוסה רק בשביל השוקולד…

חברת "אחווה" יודעת את לב לקוחותיה ולכן השיקה עכשיו עוגת שוקולד חדשה עתירת שוקולד צ'יפס כך שמובטח למצוא הרבה שוקולד בכל ביס.

השוקולד הוא מריר משובח, העוגה בטעם ביתי (עשרים אחוזים של שוקולד צ'יפס איכותייים) ויש לה גם אריזה חדשה ומעוצבת לפי הקו החדשני החדש של "אחווה".

העוגה הזו מצטרפת להמון מוצרים אחרים של "אחווה" כמו עוגות אישיות, עוגיות ביתייות כולל עדתיות , רוגלעך (שאין כמותן לצירוף לכוס תה למשל), מאפינס, עוגות פירות וכמובן עוגות ללא סוכר למי שאסור לו או נמנע, וזאת לצד מוצרי החלבה המוכרים והאהובים.

העוגה היא כשרה בכשרות בד"צ המחמירה של העדה החרדית ירושלים ,והיא גם פרווה כך שהיא מתאימה כקינוח עם הקפה של אחרי האוכל למי ששומר על כשרות (והאמת, גם למי שלא )I.

להשיג ברשתות השיווק.

מפל התנור של פורנלו.

(בתמונה למעלה- שף מתן הרבט)

"פורנלו" באיטלקית פירושו "תנור קטן", והתנור הזה הוא בהחלט "מפל" כי יוצא משם "מפל " של מנות שונות ומגוונות.

אבל נתחיל מההתחלה- "פורנלו" היא קפה מסעדה בסגנון איטלקי שממוקמת בקדימה, מרחק נוח מאד לכל כיוון, והיא גם כשרה מה שמאפשר לשומרי מסורת להנות ממגוון מנות.

לאחרונה הושק תפריט חורף חדש, כל כך חדש שממש בימים אלה מעדכנים אותו באתר הבית, והוזמנתי להתנסות ולטעום.

 הדבר שהכי כיף לי בתפריט חלבי הוא מילת הקסם "שמנת" וב"פורנלו" לא חוסכים. שמנת משדרגת כל מנה, וגם נותנת לה את המגע החורפי העשיר מאד.

 השף מתן הרבט שמנצח על המסעדה מיום פתיחתה לפני ארבע שנים, מחדש ומרענן את המנות, ויוצר גם הרבה ספיישלים לפי עונה, לפי יום, לפי מלאי ולפי מצב הרוח.

הסגנון הוא איטלקי ים תיכוני.

 כשהגעתי כבר חיכתה לי על השולחן כוס יין אדום ולצידה לחם הבית שהוא למעשה פוקצ'ה עם מטבלים שונים כמו חמאת שום ושמן זית בלסמי (18 שקלים). טרי, חם, צריך מאד להזהר לא להסחף איתו כדי להשאיר מקום לאוכל.

המרקים במקום מתחלפים, אנחנו קיבלנו מרק עשיר מאד של מינסטרונה (18 שקלים או 24 שקלים תלוי בגודל). האמת, גם המרק וגם המנות כפי שתראו בתמונות מאד גדולות ועשירות, והיות ורובן גם חורפיות וממלאות, שני אנשים יכולים בהחלט לשבוע.

 סלט קפרזה  – גבינת מוצרלה טריה עם עגבניות שרי, גרעיני חמניה, עם שילוב של שמן זית בזיליקום, רוטב בלסמי ומלח עם עם פרוסות קרנצ'יות של טורטיה (28 שקלים), וסלט שורשים – ירקות שורש חיים עם בצל, נבטים, עירית, גבינת פרמז'ן ושומשום קלוי בווינגרט לימון (26 שקלים). מבין השניים ,שהיו מאד רעננים וטריים, העדפתי את השני בגלל גיוון הירקות המיוחד.

 פלטת אנטיפסטי – ירקות קלויים בתנור עם שמן זית ובלסמי (24 שקלים), נשנוש חביב.

 הבחירה שלי מבין הראשונות – סופלינה- כדורי אורז פריכים מטוגנים כשהם מלאים כל טוב- פטריות, פרמז'ן, שקדים ועשבי תיבול עם רוטב לטבילה של יוגורט שמיר (28 שקלים). כיף של קרנץ' מבחוץ ולהט גבינתי מבפנים.

כוסית לימונצ'לו של משק אליהו העבירה אותנו למנות העיקריות –

 שתי מנות ממחלקת הדגים (שמככבת בתפריט החורף במבחר ענק)-

סלמון בתנור- פילה סלמון טרי במרינדה על מצע ניוקי עם עגבניות שרי ותיבול ומוגש עם סלט ירוק (82 שקלים, מחיר אטרקטיבי במיוחד לנוכח גודל המנה)

 אמנון בתנור- פילה אמנון טרי צלוי בתנור לבנים על מצע תפוחי אדמה ברוטב טרטר (74 שקלים). מבין השניים בחרתי את הסלמון, למרות ששני הדגים היו עסיסיים , זו פשוט ההעדפה האישית שלי.

 ארבע מנות פסטה עשירות וגדולות הגיעו מתפריט החורף-

 רדיאטורי ירקות פיקנטי – פסטה רדיאטורי עם לקט ירקות קלויים ברוטב עגבניות פיקנטי ועשבי תיבול (48 שקלים)- על הגבול שבין פיקנטיות לחריפות, בשביל פולניה כמוני זה היה ממש גבולי.

 ניוקי אפונה ופרמז'ן- 48 שקלים לצלחת ניוקי ברוטב אלפרדו עם אפונה טריה ושבבי פרמז'ן (המנה המנצחת שלי מבין הארבע- צירוף של כל מה שטעים – רוטב עם המון שמנת, ניוקי נימוחים, פרמז'ן וירק טרי)

פסטה משי – פסטה טריה שקרועה לפיסות ברוטב אלפרדו פסטו (52 שקלים) – אחרי שהפסטה חוסלה, הרוטב עוד נוגב עם שאריות מהפוקצ'ה מההתחלה.

 טורטליני פטריות יער וריקוטה – טורטליני ממולאים בפטריות יער ופורצ'יני  עם ריקוטה ועשבי תיבול, עגבניות שרי והכל ברוטב אלפרדו (52 שקלים)- טעם מאד דומיננטי של הפטריות, מנה מאד עשירה ו"חורפית".

 למרות כל המנות האלו, ברור שהשארנו מקום לקינוחים בדרגות מתיקות שונות:

הכי לא מתוק היה סורבה מנגו- אישית לא התחברתי, אני חייבת מתיקות ומבחינתי סורבה הוא פתרון של מסעדות כשרות בשריות, אבל במסעדה חלבית למה לוותר על קרם, קצפת וחלב?

 הבינונית היתה מנת טירמיסו- מנה גדולה (שמספיקה לשניים) עם שכבות מתוקות אבל לא מתוקות מדי.

 המתוקה ביותר היתה מנת בראוניס שבעצם היתה סוג של עוגת שוקולד חמה, עם גלידה והמון שוקולדיות. בשבילי, זו הבחירה.

אין לי מחירים לקינוחים מכיוון שהם מתחלפים והכי טוב לשאול את המלצת המלצרים והבית.

 כאמור, המקום כשר והחנייה הצמודה החינמית, יחד עם הגישה הנוחה, המנות הגדולות והמבחר לכל בחירה, הופכים את "פורנלו " לאופציה מצויינת.

 ישנם גם מבצעים רבים כמו פינוקים בימי הולדת, קופונים, ועוד.

הדף של "פורנלו" – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=11222

 

milk and cookies בלי החלב.

"אלפרו" היא חברה מוכרת וידועה בתחום מוצרי הסויה, ופופולארית מאד בקרב אלה שלא רוצים או יכולים לצרוך חלב אבל לא מוותרים על טעם טוב.

כשבא לנו משהו טעים, מתוק ומהיר, הפתרון הנוח ביותר הוא מעדן, ול"אלפרו" יש מבחר מעדנים בטעמים שונים, ועכשיו טעם חדש- "עוגיות" שמצטרף לטעמים הקלאסיים של שוקולד בלגי מריר או ווניל.

כשטעמתי הופתעתי שאין טעם של "תחליף חלב" אלא טעם מיוחד בפני עצמו, סוג של מיקס בין בסקוויט לבין ריבת חלב עדינה, מה שגרם לי ישר לחשוב על מוס בטעם ריבת חלב שאפשר להכין מהמעדן, או פשוט מילוי לעוגה. היתרון הגדול, מעבר לאפשרות לטבעוניים , למתנזרים מחלב או לרגישים ללקטוז, הוא שבגלל שאין חלב – המוצר הוא פרווה ומתאים מצויין למי שרוצה קינוח מתוק אחרי ארוחה בשרית או נשנוש אחרי הצהרים למרות שלא חלף הזמן המפריד בין בשר לחלב לפי אמונתו.

יתרון נוסף הוא הערך הקלורי הנמוך  – 86 קלוריות למאה גרם בלבד, וכמו בשאר המוצרים של "אלפרו"- בגלל שהמוצר אינו חלבי ואינו דורש מקרר, אפשר לקחת מעדן לבית הספר או לעבודה בלי לפחד שיתקלקל בדרך. מצויין גם לפיקניקים.

במעדן הסויה בטעם עוגיות, כמו בשאר המעדנים של "אלפרו" יש תוספת סידן , וויטמינים וחומצות אמינו, ובעיקר – מה אין בו – אין בו חומרים משמרים, לקטוז, כולסטרול וגם כמות השומן, הנתרן והסוכר נמוכים בלי לוותר על המתיקות שאנו כה משתוקקים לה.

להשיג בכל רשתות השיווק, כשר פרווה.

קולומבוס מגלה את אמריקה (ושאר העולם).

 

בילדותי כשמישהו היה נוסע לחו"ל זה היה מאורע מכונן, כמובן שרק המבוגרים נסעו ומקסימום הביאו לילד אוזניים של מיקי מאוס מדיסני לנד, וכמובן ערב השקופיות הבלתי נמנע, שבו ישבנו כולנו וצפינו בשקופית של "דודה חנה על התמזה". היום נסיעה לחו"ל היא דבר שכיח, וילדים רגילים למטוסים כמו שאנחנו היינו רגילים לאוטובוסים.

אחד הדברים הכי כייפיים בחו"ל הוא טעימת האוכל המקומי, בעיקר אוכל הרחוב והאוכל היומיומי. כלומר, נכון שבלונדון נורא נחמד למשל לאכול אצל גורדון רמזי (מיד אחרי שנמכור כליה כדי לממן את זה) אבל הרבה יותר נחמד לאכול פיש אנד צ'יפס ברחוב למשל. גם בפאריז יש את מסעדות מישלן אבל יש גם את הקרפ הצרפתי ההוא בפינה, שיש לו תור ענק והמון שוקולד ובננה בפנים.

עכשיו החליטה חברת "קולומבוס" שלא רק למי שנוסע לחו"ל מגיע לטעום טעמים מיוחדים, בעיקר ממדינות אקזוטיות ואפשר לטעום אותן כאן, והכי כיף – הכל באריזות קטנות ככה שאם לא אוהבים ,מקסימום לא עלה לנו הרבה, ומצד שני, אפשר להתנסות במגוון רחב של טעמים מיוחדים.

קיבלתי לטעימה את נשנושי החטיפים בחמשת הטעמים  מסדרת "טעימה מ…." – בוטנים מצופים בטעם תירס (אינדונזיה), בוטנים מצופים בטעם גריל (יפן), בוטנים מצופים בטעם צ'ילי (מקסיקו), חטיפי אורז אקזוטיים (תאילנד) ונשנושי שעועית פיקנטי (סין). את הכל שפכנו לקערות לצד וודקה שהבאנו מרוסיה (אם כבר, אז עד הסוף).

הדעות היו חלוקות. לדעתי האישית הבוטנים המצופים של אינדונזיה ויפן הזכירו לי קצת סוגים שונים של "קבוקים" או "בוטן אמריקאי" עם טוויסט. מבחינת המקוריות אהבתי הכי את השעועית הסינית, אולי בגלל שיש לזה גם נופך בריאותי יותר. הבנים אהבו יותר את החריף יותר- עם הצ'ילי.

מה שאהבתי הוא הייחוד וההפתעה- כי כולנו אוכלים חטיפים מלוחים ופיצוחים, וכאן ישנם טעמים מיוחדים, בלי קשר למדינות שהם מייצגים, בזכות עצמם הם מספקים את התשוקה לנשנוש ואת החידוש שבטעמים. (אגב, הולך מצוין גם עם בירה). יתרון נוסף הוא גודל השקית (ליתר דיוק קוטנה) שמאפשר שליטה על הכמויות מצד אחד, וטריות מצד שני.

להשיג ברשתות חנויות הנוחות, סו-גוד, קיוסקים ופיצוציות מובחרות.

שופרסל הולכת "ירוק".

מחלקת הטבע והבריאות של "שופרסל" שופעת מוצרים מסוגים שונים שמתאימים לביקוש הגדול שיש בימים אלה למוצרים "ירוקים" יותר. מותג הבית הוא GREEN ויש לו מגוון רחב של מוצרים.

קיבלתי להתנסות ארבעה מהם –

משקה סויה בטעם ווניל (יש גם בשוקולד), מעדן סויה 100 גרם במארז של שניים (אני קיבלתי בטעם שוקולד), קמח חיטה מלא אורגני (1 קילוגרם) ופריכיות אורז מלא אורגני (אני קיבלתי את זה שמכיל תוספת קינואה).

גילוי נאות – אני אוהבת מוצרי חלב, אני משתמשת במוצרי חלב (פרה) ואין סיכוי שאוותר אי פעם על מוצרי חלב אם אין סיבה בריאותית לכך. האתגר שלי היה לטעום את מוצרי GREEN מבוססי הסויה ולראות אם אפשר להשתמש בהם למרות שהם לא עשויים מחלב.

התחלתי ממשקה הסויה בטעם ווניל – אני אמביוולנטית- כי שוב, בתור אחת שתמיד תעדיף חלב, שמים לב להבדל . אולי עם קורנפלקס זה יהיה קצת פחות מורגש. אם לא מתייחסים לזה כתחליף חלב, זה מתאים למי שנמנע מחלב מסיבות שונות.

 

מעדן הסויה בטעם שוקולד. טוב, קינוחי פרווה תמיד היו בעייה בשבילי, אבל מבחינת האפשרויות- המעדן בפני עצמו (כשהוא לא מוצג כ"תחליף חלב") הוא טעים ויש לו טעם שמזכיר קצת שוקולד מריר. בהחלט מהווה אופציה למי שנמנע מחלב או מאנשים שומרי כשרות שאכלו בשר ורוצים משהו מתוק לקינוח (או לארוחת ביניים כשעוד לא חלף מספיק זמן מהבשר לפי אמונתם).

יתרון נוסף הוא שמכיוון שהמוצר לא מכיל חלב, הוא לא זקוק למקרר כך שאפשר לתת אותו למשל לילד לבית הספר בלי שיתקלקל או לקחת לעבודה בשטח למשל.

קמח החיטה המלאה האורגנית- עשיתי אחד ועוד אחד – קמח ? יש, מכונת לחם? יש. יאללה, לעבודה (של המכונה). עשינו לחם מחצי חצי קמח מלא וקמח לבן (כי אחרת זה יוצא כבד ודחוס מדי). הוספנו צימוקים ואגוזים ויצא לחם טעים מאד עם ערך מוסף בריאותי.

פריכיות – פה נתתי לצד הגברי לטעום (הוא צורך הרבה פריכיות – למעשה כל כך הרבה שכשהבאתי הביתה את הפריכיות שאספתי בסופר, הסתבר שהוא כבר קנה קודם לכן שתי חבילות נוספות מהסוג נטול הקינואה). התגובה שלו: הפריכיות לא נופלות מהמתחרים, כשזה עם הקינואה גם טעים יותר כי יש לו תוספת טעם.

בשורה התחתונה- שני מוצרי הסויה – המעדן והמשקה- מורגש שהם לא חלביים אבל בפני עצמם הם בסדר. הפריכיות זכו להצלחה אצל החובב , והקמח מצוין.

לטעום את הכינרת – פסטיבל "טעם כינרת". (חלק א').

בפעם התשיעית ברציפות מתקיים בעמק הירדן הפסטיבל, שהוא ביוזמת מועצה אזורית עמק הירדן, ומציע עשרות אם לא מאות סוגים שונים של פעילויות לכל המשפחה, לבודדים, לקבוצות, לכל הגילאים והמינים.

הוזמנתי לטעום אחוז קטנטן מכל מה שיש בפסטיבל וככה נראה יום אחד שלי –

התחנה הראשונה היתה בנהרא- מתחם אירוח באשדות יעקב איחוד. אנו פתחנו בארוחת בוקר כפרית בחדר אוכל שכולו נוסטלגיה, ותוך כדי אכילה בהחלט היה שווה להסתכל סביב ולראות את הפרימוס והפיילה, לצד הפטפון ובקבוקי החלב… (ולא להחמיץ את עוגת הגזר ועוגיות הטחינה המיוחדות של המקום).

אחרי הארוחה יצאנו לסיור מיוחד בשם "נ.פ.ש (ראשי תיבות של "נופים, פירות, שירים") עם יונתן אלתר, בן המקום ששופע סיפורים ושירים על כל פינה בסביבה. יצאנו לסיור בנופים שמול הגלעד, במטעי הזיתים והתמרים, הבננות והעכוב, שמענו על סוגי הזיתים , השימושים הרבים של שמן הזית, ואפילו על חיי המין הסוערים של הדקלים… במקביל כמובן טעמנו פירות מכל הסוגים ושרנו שירים (ליתר דיוק זייפנו אותם) לפי החוברת שקיבלנו.

פרטים על "נהרא" והפעילויות המיוחדות לקראת פסטיבל "טעם כינרת" אפשר למצוא ב –

http://www.nehara.co.il/

התחנה הבאה היתה בקיבוץ מסדה- פיצריית "פרסקה".

"פרסקה" נולדה אחרי עבודה קשה של השגת הבצק האידאלי, המון נסיונות וקומבינציות שהולידו בסוף בצק דק ואוורירי שעשוי מקמח קאפוטו איטלקי כמיטב המסורת הנפוליטנית, עם רוטב עגבניות תמר וגבינות (אמיתיות!) מאיטליה ומהאזור, והמון תוספות מעניינות כמו חצילים, פפרוני (מומלץ למי שאינו שומר כשרות!), זיתי קלמטה, ותיבולים מיוחדים. קינחנו בג'לטו המצוין שמוכן גם הוא במקום, כשההמלצה שלי היא לא לפספס את טעם הנוטלה ואת הווניל שהצטיינו במיוחד.

האתר של "פרסקה"  – http://www.frescapizzeria.co.il/

ובפייסבוק – https://www.facebook.com/FRESCAPIZZERIA

כמובן שגם ב"פרסקה" יש הפתעות מיוחדות לכבוד פסטיבל "טעם הכינרת".

אחרי כל הטעימות האלו היינו צריכים קצת לנוח אז נסענו לחמת גדר. את חמת גדר כולם מכירים- מי המעיינות, התנינים והאטרקציות. אנחנו עשינו סיור מהיר אבל לפי כמות הדברים שיש לעשות שם, אפשר להעביר יום שלם בשקט ולא להשתעמם לדקה. אז מה היה לנו שם?

שמענו את הרקע ההסטורי , החל מהמרחצאות הרומיים השמורים במקום ועד לאלי כהן והפינה המוקדשת לו, עברנו לספארי שכולל חוות תנינים כמובן (שהסתלבטו בכיף בזמן שאנחנו צילמנו), כלובי קופים, פינות ליטוף עם ארנבות, צבאים, עיזים והמון חיות שילדים אוהבים, תוכים מאולפים שעורכים מופעים באמפיתיאטרון ומוכיחים שהם יודעים לדבר, לרכב על אופניים, לענות על חידות ועוד (והם גם יפיפיים אמיתיים), עברנו את מתחם המעיינות שגרם לי להצטער שאין לי כל היום, כי טבילה במעיינות טבעיים חמים היא עונג בפני עצמו – וכאן יש בריכה חמה (42 מעלות) , מקורה ומאפשרת מגוון סוגי ישיבה- מיטות ג'אקוזי להשתרעות בתוך המים, מפלים, כסאות, פינות מבעבעות ועוד (ובקיץ גם "ספלאש"  -בריכה קרה עם מגלשות מים אקסטרים ורצפת ריקודים עם מזרקות), מתחם הספא שמציע טיפולים רבים ומפנקים, מלון ה"ספא ווילג'" כולל הג'אקוזי המיוחד שבו אפשר לבחור אם לשהות במים רגילים או במים שמגיעים הישר מהמעיינות (הזכרתי כבר שממש התבאסתי שלא היה זמן לזה?), ולבסוף עצירה לנשנושים ב"בלו בר"-  אחת מהמסעדות במתחם (וכמובן שבה, כמו בשאר המתחם, יש מבצעים מיוחדים לכבוד פסטיבל "טעם הכנרת".

כל המידע באתר "חמת גדר"  – http://www.hamat-gader.com/

אז מה היה לנו עד עכשיו? ארוחת בוקר ב"היו היה", סיור עם שירים ופירות, פיצה וג'לטו משובחים ב"פרסקה" ובילוי בחמת גדר עם נשנושים ב"בלו בר".

אחרי זה כמובן שנעשינו רעבים אז הלכנו ל….

טוב, זה כבר יהיה בחלק הבא, המשך יבוא….

קישורים:

דף הפסטיבל – http://www.kinneret.info/

ובפייסבוק- https://www.facebook.com/taam.kinneret

 

פרוייקט הסופגניות הגדול של שוש.

בתמונה למעלה- סופגניה עירומה.

לקראת החנוכה קיבלתי סופגניות של "בונזור" ללא מילוי או ציפוי, והרי לא יכלתי להשאיר אותן כך אז החלטתי להפוך את זה לפרוייקט- לשנות אותן, לאתגר אותן, להפוך אותן למשהו אחר, ושכמובן יהיה טעים.

עכשיו האתגר היה למצוא משהו מקורי, כי אחרי הכל כל שנה החנויות והמאפיות מתחרות בינהן בלמי יש סופגניה יצירתית ומושקעת יותר. ישבתי, חשבתי, ניסיתי, ליקקתי את הקערות ובסוף זה מה שיצא:

שמונה סופגניות , אחת לכל יום של החג  –

נר ראשון: סופגניה במחווה אמריקאית, סופגניה שהתחפשה לדונאט – חוררתי את הסופגניה, הכנסתי פנימה קרם עשוי מקצפת וקצת קפה נמס בשביל המוקה וציפיתי בשוקולד עם קוקוס. פסל החירות משלים את התמונה.

נר שני: סופגניית קרמבו – קלה במיוחד. כל מה שעשיתי היה לפרק בעדינות קרמבו (למעשה שתי יחידות) ולקחת רק את החלק הלבן לתוך הסופגניה שלי. למעלה שמתי ציפוי שוקולד (בתמונה הוא עוד רך, אחר כך הוא התקשה) והנה הטוויסט שלי ל"סופגבו" – שילוב של שני הדברים הטובים של החורף – הסופגניה והקרמבו.

נר שלישי: קרן השפע. במסורת האמריקאית מוכרת קרן השפע מחג ההודיה שהשנה יוצא ביחד עם חנוכה. אז כמחווה לקרן השפע לקחתי סופגניה, מילאתי בקצפת והוספתי לה מטבעות שוקולד כאיחול לשנה מתוקה ושופעת.

נר רביעי: הקיפוד . אחת העוגות האהובות עלי היא עוגת "קונקורד" שהחלק העליון שלה הוא "קוצים" של מרנג. מכיוון שמרנג יהיה גדול מדי בשביל סופגניה, הלכתי על הגירסה המוקטנת. בתוך הסופגניה שמתי קרם שוקולד (קניתי בשקית והכנתי לפי ההוראות) ולמעלה ציפוי שוקולד עם מקלונים מצופי שוקולד שניתן למצוא במחלקת הממתקים. (אפשר לשדרג ולהכין על ידי ביגלה ארוכים טבולים בשוקולד, מה שנותן קצת מליחות עוקצנית למנה).

נר חמישי: נר קליק- לחובבי הממתקים- סופגניה שחוררה מלמעלה לצורת קערה, מולאה בקצפת וכוסתה בכדורי "קליק". אופציה מתוקה במיוחד. ניתן לגוון עם כדורי שוקולד רום (לצערי לא השגתי).

נר שישי: יום הולדת שמח – עוגת יום הולדת של שתי קומות שהושגה באמצעות הנחה של החלק האמצעי שהוצאתי מסופגניה קודמת (זו ה"דונאט"), מילוי פנימי של קרם קפה אלכוהולי (עם טיפה של "ואן גוך דאבל אספרסו" כי זה מה שהיה לי אבל כל ליקר ילך טוב), ציפוי בקצפת, דובדבנים וכמובן הנר המתבקש.

נר שביעי: גירסה בריאה של סופגניה- סופגניה שנחצתה, נמרחה בסילאן ומולאה בפרוסות בננה, וכל זה לטוסטר לכמה שניות .יוצא מעדן שמתאים במיוחד לארוחות בוקר, הייתי מגישה אותו ליד יוגורט לא מתוק למשל.

בתמונה העליונה לפני הטוסטר, בתמונה התחתונה המנה המוכנה.

נר שמיני ואחרון: אם היינו באמריקה, עכשיו אנחנו בצרפת – טוסט צרפתי שמורכב מסופגניה שנטבלה בתערובת המסורתית של ביצה וחלב, טוגנה משני הצדדים בחמאה (כי אם כבר, אז עד הסוף) והוגשה עם סוכר (בגרגרים, יותר כיף מאשר אבקת סוכר) ופרוסות בננה וקיוי. ניתן כמובן לגוון עם רוטב מייפל, שוקולד, סוכר ווניל וכו'.

בתמונה העליונה- שלב הטיגון, בתמונה התחתונה המנה המוכנה.

אז מה למדתי מהפרויקט הזה? שעם יצירתיות ניתן להפוך גם דבר מוכר וידוע כמו סופגניה, שכבר קיבל גירסאות רבות, למשהו חדש, מדליק, והעיקר – טעים!!

נשנושים חדשים (על המדף).

קיבלתי להתנסות כמה מוצרים, כל אחד מהם משמש כנשנוש, ולכל אחד מהם ייחוד משלו.

המוצר הראשון היה סוכריות "ריקולה, ללא סוכר, בטעם צמחים, תפוח ומנטה.

בזווית האישית – במכוניות (גם שלנו וגם של הבן) יש תמיד קופסת סוכריות קטנה, בדרך כלל בטעם מנטה, לריענון הטעם בפה אחרי יום ארוך, או כדי להתעורר תוך כדי נהיגה. מצד שני, סוכריות באשר הן נושאות דימוי של "ממתק שמקלקל את השיניים" כמו שלימדו אותנו בילדות. הפתרון הוא – סוכריות בריאותיות, כמו אלה של "ריקולה".

טעם התפוח והמנטה מצטרף לסדרת הטעמים של סוכריות "ריקולה" שכולן כמובן סוכריות צמחים מופחתות קלוריות (כל סוכריה מכילה שש קלוריות בלבד!) ומביא תחושת מתיקות של התפוח עם רעננות המנטה.

ההתנסות שלי היתה דווקא בבית ולא בנהיגה, והשתמשתי בסוכריה כדי "להוריד" טעם של ארוחה כבדה. השגתי שני דברים – גם רעננתי את הפה והנשימה, וגם מיציתי את תחושת ה"אני צריכה משהו מתוק אחרי האוכל" כך שחסכתי גם קינוח שהיה עולה לי בקלוריות מיותרות.

יתרון נוסף של הסוכריות (שאני מקווה שלא אזדקק לו) הוא שהסוכריות מורכבות מ13 צמחים שונים ומיוחדים מאזור האלפים השוויצרים ויעילות מאד לגרון צורב.

מבחר הסוכריות כולל מלבד התפוח מנטה החדש, גם טעמי צמחים, מנטה, לימון מנטה, פרחי סמבוקוס, תפוז מנטה (מתה על זה במיוחד) ופטל חמוציות.

להשגה ברשתות פארמים, בתי מרקחת, חנויות טבע ורשתות שיווק.

המוצר השני שנשנשתי – "נשנושי קבנוס"  של מעדני יחיעם.

מדובר באריזת חטיפי קבנוס קטנים ודקים. היתרון של קבנוס בכלל הוא שהוא לא דורש קירור, מה שאומר שאפשר לשאת חבילה ולנשנש, בדיוק כמו שהאמריקאים אוהבים לעשות עם ה"ביף ג'רקי " למשל.

כמובן שהניידות הזו גם מאפשרת להחזיק אותם בתיק כנשנוש או כסתימת רעב מיידית כשאי אפשר לחכות לארוחה הבאה.

הבן מצא את השימוש האולטימטיבי כשלקח את האריזה, צרף אליה בקבוק בירה קרה ונעלם לחדרו לצפייה בסרט זומבים חדש…. (והאמת הוא צודק, הגודל נפלא כ"אוכל אצבעות" לכיבוד לאירוח חברים למשל).

עוד יתרונות שמצאתי – אני אכלתי עם הידיים ועדיין הן נשארו נקיות ולא שמנוניות, וכן הגודל של הקבנוס עצמו ושל האריזה (125 גרם) עוזר לשמירה על הכמויות הנצרכות.

להשיג ברשתות השיווק, כשר בשרי.

אחרונה אחרונה חביבה היתה חבילה של חטיפי מיני חלווה אחווה אישיים בשלושה טעמים.

כל דיאטנית תגיד שאם ממש רוצים מתוק, תמיד עדיף חלווה- מכיוון שבניגוד לממתקים שמכילים סוכרים וקלוריות ריקות, החלווה מכילה טחינה ושומשום שהם מוצרים בריאים , מכילים ברזל וחומצות שומניות בריאות ועוד.

הבעיה עם חלווה היא בדרך כלל שהיא טעימה מדי, והדרך קצרה מאד "ליישר" את גוש החלווה שמונח לנו מול העיניים. מעבר לזה הניידות קשה יותר עם חתיכה בגודל חצי קילו…

הפתרון של "אחוה,- אריזה של 18 יחידות בשלושה טעמים (וניל, עם פולי קקאו ועם פיסטוק) כשבכל חטיף 12 גרם ו64 קלוריות, שמאפשר גם שליטה על הכמות, וגם ניידות בכל מקום ועל הדרך רווח של בריאות מכך שהחטיף מכיל כחמישים אחוזים טחינה גולמית בעלת ערכים תזונתיים גבוהים. שלושת הטעמים גם מאפשרים גיוון לכל בחירה. (האהוב עלי הוא הווניל, אבל הדעות בבית חלוקות).

מההתנסות שלי המרקם היה רך ונימוח, התוספות לא השתלטו אבל נתנו טוויסט נוסף והכי יפה- החלווה מצויינת להכנס לנישה של "משהו ליד הקפה" במקום ה"מאפה" הסטנדרטי שמכיל פי ארבע קלוריות ובלי ערכים בריאותיים בכלל.

כשר פרווה, להשיג ברשתות השיווק.

שום, הלמנס ושמן זית.

חלק גדול מהטעם של כריך הוא הממרח. כולנו רגילים למיונז או לרוטב פסטו כנותני טעם למטעמים שאנחנו כורכים אחר כך בין שתי פרוסות לחם כשאנו מברכים את עצלנותו של הלורד סנדוויץ' שהמציא את הצירוף הזה רק בגלל שלא רצה להתפנות ממשחק הקלפים שלו…

קיבלתי להתנסות את ממרח סנדוויץ/ עם שום ושמן זית של "הלמנס". קודם כל בדקתי את הערך הקלורי וראיתי שבכף יש בסך הכל 48 קלוריות, ובהתחשב בכמות שמורחים על פרוסות, זה יוצא ממש לא נורא.

בזמן שהכנתי את הכריך שלי, ליקקתי את הסכין (בזהירות, לא מהחלק החד!) והטעם הזכיר לי מיונז משודרג ועדין, כך שלא החרדל ולא השום הם דומיננטים, אלא יוצרים הרכב טעמים עשיר וחדש.

הכריך שלי היה פשוט וכלל לחם לבן (כי הכי פשוט, הכי טעים) עם הממרח ועליו שתי פרוסות פסטרמה עם דבש, מלפפון חמוץ בכבישה ביתית ועלה חסה.

הממרח מאד מחמיא לבשר והקומבינציה יצאה סוג של טעם אחר לסנדוויץ' המוכר. הבן החליט להשתמש בממרח כציפוי לתפוח אדמה אפוי ופשוט מרח אותו על כמה תפוחי אדמה שהנחנו בתנור.

מבחינת ההתנסות שלי  – מה שנחמד בממרח הוא מצד אחד שאין בו דומיננטיות וטעם "מיונזי" או "חרדלי" או "שומי" (שגם נשארים בפה אחר כך…) ומצד שני הוא יוצר עושר ומחמיא לתוכן של הכריך.

כמובן שבניגוד לגבינה נניח , הוא לא מתקלקל במהירות והכריך נשאר טעים גם לאחר כמה שעות בתיק.

אני בהחלט מתכוונת למצוא שימושים נוספים לממרח (הנה רעיון – הולכת לנסות להשתמש בו במקום מיונז בסלט ביצים סטנדרטי) ולהכניסו לרפרטואר הכריכים שלי.

כשר פרווה.

424- לא רק מלוח.

 

כבר נתקלתי בעבר במלח בטעמים. בהתחלה זה היה לי מוזר- "מלח" בהגדרתו צריך להיות מלוח וזהו. אחר כך למדתי שיש אפשרות להוסיף טעמים שונים ומיוחדים שמוסיפים ערך מוסף למאכל – מסנדוויץ פשוט ועד מאכלים מסובכים (ואפילו מתוקים!).

את "מלח 424" כבר פגשתי בתערוכות מזון שונות, אבל רק עכשיו ניתנה לי ההזדמנות להתנסות באחד ממוצריו.

מבין עשרות הטעמים השונים קיבלתי להתנסות מלח  מהסידרה ה"אקזוטית" – שמיועדת לבישול גורמה ושכוללת בין השאר מלח בטעם אצות ים, מלח שחור בטעם קרבון , מלח בתוספת אצות ים אדומות, מלח מועשר ביוד שגם עוזר לנו בריאותית ומה שאני טעמתי – מלח מרלו – ספוג ביין מרלו (ויש גם גירסה עם שום) למטעמים שכוללים יין. מאחר ואני לא בשלנית גדולה, (אהמ.. אהמ..) הלכתי על מתכון פשוט שהורדתי מהאינטרנט וכלל עוף בתערובת תבלינים כולל יין אדום. הפחתתי קצת מכמות היין ובמקום זה תיבלתי במלח מרלו. גם כשהמנה היתה מוכנה, פיזרתי עוד קצת גבישים על העוף, ככה בשביל הקרנץ'.

בעבר כבר אכלתי עוף ביין בגרסאות שונות, וזו, למרות שזו היתה גירסה ביתית חובבנית, יצאה עם טא'ץ יוקרתי ללא ספק (ואני מתה על קולות הגריסה האלה בין השיניים…).

בשלנים חובבים או מקצועיים בהחלט ימצאו הנאה בהתנסות במגוון המלחים גם מהסדרות הנוספות-

הסידרה הטבעית  שכוללת מלח טבעי, מלח עם פלפל שחור (ואיך לא חשבו על זה קודם?), מלח מעושן, עם שום,  עם צ'ילי, חריף אש, שום שמיר, ומלח שאני מתה לטעום בהזדמנות – מלח תפוז שמשלב מלח ים עם מתיקות שמן אתרי של תפוז.

סדרות נוספות הן –

סידרה אורגנית, שבה למלח מוסיפים תוספות אורגניות כמו רוזמרין אורגני, פפריקה , תרד, שמיר, שום, ושילובים בין התוספות, והסידרה לשפים שמכילה את המיוחדים מאד- מלח תפוז צ'ילי חריף, מלח עגבניות מיובשות בנענע, מלח ג'ינג'ר בשום ומלח קלמטה.

חברת NT SALT הממוקמת באזור ים המלח, מפיקה את המלחים באידוי טבעי  שנאסף בצורה ידנית. החברה שומרת על איכות הסביבה בכך שהמים חוזרים בחזרה לים המלח אחרי שהמלח עצמו מאודה.

אה, והקרם דה לה קרם ששמרתי לסוף – יש גם מלח בתוספת זהב 24 קראט – מלח שמעושר ברדידים דקיקים של זהב טהור, שמשתמשים בו במסעדות יוקרה ברחבי העולם. את זה אני מוכרחה לנסות מתישהו, אפילו בבית הפרטי (שף רובושון ושף רמזי לא צריכים לבוא….)

המוצרים מאושרים כאורגנים ומגיעים במארזים שונים שניתן להשיג במעדניות נבחרות, בבתי טבע ובשופרסל.

כשר.

בתמונות למעלה ולמטה- המלחים השונים בתערוכת היין 2013 במוזיאון ישראל.