באמצע שום מקום, במדבר לוהט, נמצאת סוג של פאטה מורגנה- אמיתית לגמרי- עיר החטאים והאורות, הכסף והקצב- לאס ווגאס. רבות כבר נכתב על העיר שמה שמתרחש בה , נשאר בה, והיא מעין אשלייה נוצצת, חלום מתוק וגדול מהחיים.
חלק נכבד מהיופי שלה היא המוסיקה, ובמשך השנים הופיעו בה הגדולים שבגדולים, הטובים שבטובים- מפרנק סינטרה ואלביס פרסלי, ועד ברברה סטרייסנד וסלין דיון. אולמות שלמים הריעו ללהיטים שנשארו איתנו עד היום.
צחי סיטון, זמר בס בריטון, רקדן ופרפורמר, בעל רזומה עשיר בשירה, ריקוד והופעה, מביא לנו את לאס ווגאס לתל אביב, בשעה וחצי של המיטב שבמיטב- להיטים בעברית, אנגלית ואיטלקית (ואם הייתי על גונדולה בהחלט הייתי רוצה שהוא יהיה הגונדולייר המזמר שלי…), "my way"', "i can't help falling in love with you." , "וולרה" שסוחף את הקהל לסוג של שירה בציבור, "New York New York" , ובל נשכח את "Unforgetable". סיטון והקול המלטף שלו מפלרטטים עם הקהל, תוך יצירת תחושת קירבה עם כל אחד ואחת, כאילו שהוא שר רק להם. סיטון מלווה על ידי שלושה נגנים מהשורה הראשונה- גיורא ליננברג המוכשר על הקלידים והניהול המוסיקלי, שי רן על הקונטרבס והנרי ורד על התופים, וגם להם ניתן מרחב ביטוי וכבוד, ואיך אפשר בלי הזמרת האורחת לימור שפירא, שנותנת את הגוון הנשי, את הקונטרה בדואטים כמו "כל מה שאתה יכול לעשות , אני יכולה טוב יותר" מתוך "אנני אוקלי", וביצוע מצמרר כמעט של "הפנטום של האופרה" כשאנו רק מחכים שהשנדלייר כבר יפול?
