ארכיון

שופרסל – "אנחנו עושים נקיון יסודי"

לחג הפסח שמות רבים- חג האביב, חג החירות וחג המצות. יש לו גם שם לא רשמי "חג טרפת הנקיון"- שבו גם אנשים נקיים ומסודרים כל השנה, נתקפים בטירוף וממלמלים "אבק! ספונג'ה! בויידעם!" ושאר הברות לא ברורות, וזקוקים למנת ניחוחות סבון רצפות כדי להתעורר, בדיוק כמו שעושה להם קפה.

"שופרסל" משתתפים כמובן בחגיגה, ובחבילה הפעם היו ארבעה מוצרים, מהם השגתי רק שלושה- מגבונים לניקוי כללי בדלי, מטליות מיקרופייבר לריצפה, אקונומיקה סופר מבושמת, ומגבות נייר שלא השגתי כי אצלנו היו רק באריזות של שמונה ולא של שש.

למעשה, אני מכירה את כל המוצרים הללו, והם היו ברשימת הקניות שלי לא אחת.

להמשיך לקרוא

"דן תל אביב" – כשיוקרה ויופי נפגשים.

יש הרבה מלונות בתל אביב אבל אם בתשבץ  תופיע לנו ההגדרה "מלון הפאר הראשון של תל אביב שמושך אליו שועי עולם", גם בלי להסתכל על התשבץ אנחנו יודעים שיש שם שתי אותיות, ושהתשובה היא "דן".

להמשיך לקרוא

חרוסת אוליביה- לחג מתוק ונוח

בילדותי, כשסבתא שלי היתה מכינה חרוסת, זה מעולם לא היה בכמות גדולה, יותר בכיוון של כמה צנצנות, כי אנחנו תמיד חיסלנו את החרוסת לא רק בליל הסדר עצמו אלא כממרח וכמעדן לכל אורך החג.

היום לאף אחד אין כבר כוח להתחיל לרסק תפוחים, לערבב עיסות ולהכין את המתוק מתוק הזה ולכן חרוסת מוכנה היא פתרון אידאלי, ורצוי שיהיו לה בדיוק הטעמים של הבית.

להמשיך לקרוא

אסם- ניחוחות השמרים של פסח.

אחד הדברים הכי מגרים בעולם הוא ריח של מאפה שמרים. אחד הדברים הכי מתסכלים בחג הפסח הוא שבגלל שאין קמח, מוגבלים באפייה, בעיקר במוצרי שמרים שקשה לשחזר עם קמח תפוחי אדמה או דברים דומים לזה.

מגיעים אסם ועושים מהפכה- מעכשיו אפשר לאפות עם שמרים, ועוד בקלות.

איך עובד הפטנט?

"תערובת להכנת מאפי שמרים לפסח" – שקית קטנה שטומנת בחובה את כל הסוד- מוצר שהוא כמו קמח לכל דבר, שמכיל כבר שמרים  ומאפשר להכין כל מאפה שעולה על הדעת- לחמניות, פיצה, עוגות שמרים שוקולד, הכל כבר שם. (להעתיק מתכון על האריזה). הסוד הוא קמח אורז שבצירוף שמרים וחלבון אפונה, עם בונוס של סיבים תזונתיים- והכל ביחד יוצר את המרקם המבוקש.

ובונוס נוסף- התערובת להכנת מאפי שמרים לפסח הינה ללא גלוטן ככה שגם מי שרגיש לגלוטן יכול להנות ממאפים ריחניים וטריים כיד הדמיון.

התערובת כשרה לפסח לאוכלי קטניות.

הבעיה מתחילה כשאומרים לי שאפשר לעשות המון דברים, ואז אני מתחילה להסחף- מלוח? מתוק? מאפה שמוגש חם או קר? מה אני יכולה לגוון ולחדש?  בסוף הלכתי על ההמלצה שעל האריזה, בעיקר כדי להתיידד עם החומר ולהבין איך הוא פועל, ואז בפעם הבאה אוכל להיות חופשיה יותר. כמובן שלא יכלתי ממש לעשות אחד על אחד, אז בחרתי לשפר ובמקום ליצור "לחמניות" כמו שמופיע במתכון המומלץ, הלכתי על "לחמניות ממולאות מתוקות".

וזה מה שעשיתי:

ההוראה הראשונה שעל השקית אמרה "לחמם תנור ל180". אני דילגתי על השלב הזה כי אחרי זה עוד צריכות להיות שתי התפחות ועוד לישה באמצע, כך שאין טעם שהתנור יעבוד סתם במשך קרוב לשעתיים. העברתי את הסעיף הזה קצת לפני סוף המתכון.

להמשיך לקרוא

WISHLIST – בית של משאלות.

Screenshot_2

חג הפסח הוא אולי חג החירות אבל לפני החג כולנו עבדים- של הנקיון, של ההכנות, ושל הסדר, לא רק זה שנערך עם צלחת של כרפס וחרוסת אלא כזה שצריך לעשות בכל הבית, בעצם בכל השנה.

הבעיה היא לא דברים מוגדרים שכולם יודעים איפה הם – המברג בקופסת כלי העבודה, המחבת בארון כלי המטבח וכדומה, אלא הדברים שנוטים להסתובב, להתפזר ובאופן כללי להערם בכל מקום.

להמשיך לקרוא

פסח 2016- מה חדש?

בחופשת הפסח יש לנו חופש מרוכז מהעבודה. מה שאומר שבמקום ארוחות מסודרות, נמצאים הרבה יותר בבית ואוכלים המון ובלי שום הגיון. הבעיה היא שלמי ששומר כשרות לפסח, יש מגבלות רבות בבחירת מה שהוא אוכל , ואני מכירה אנשים רבים שתוקעים את הראש במקרר בחיפוש אחרי "משהו" לא מוגדר.

להמשיך לקרוא

ערך זה פורסם בתאריך 2 באפריל 2016, ב-Uncategorized.

הטבע המיוחד של "חוות תקוע".

מאז שאני בלוגרית יצא לי להתנסות ולטעום המון דברים שלא טעמתי בחיים, או שבכלל לא ידעתי על קיומם. ב"חוות תקוע" יש כל כך הרבה דברים מיוחדים, שכל פעם הם מצליחים להפתיע אותי.

הפעם נחתו אצלי שני דברים- אנדיב (המוכר גם כ"עולש"), ו"עלי ניצנים". מה זה בדיוק?

 

להמשיך לקרוא

מה הביא איתו האביב?

אחד המצבים הלא נעימים בחיים- נוסעים בדרך ארוכה, כשמרגישים שה"טבע קורא". אם אתה גבר, אין לך בעיה, מוצאים פינה וזהו, מסתדרים. אבל כבחורה המוצא הנפוץ ביותר הוא תחנות דלק. אז עוצרים בתחנת דלק, מזנקים מהמכונית, רצים אל הדלת בתקווה שהיא פתוחה ו… עפים אחורנית. למה? כי בדרך כלל זה לא מריח שושנים שם. נכון, יש תחנות מטופחות, אבל יש גם מספיק כאלה שצריך להיות נואשת מאד כדי להכנס.

מצב אחר- נכנסים למכונית, ואז מגלים באיחור שמישהו עישן שם, והריח נדבק ומחניק, ולא נעלם גם כשפותחים חלון ומאפשרים לרוח מקפיאה להכנס.  גם אם יש ילדים ברכב ואחד מהם לא הרגיש טוב בנסיעה, חייבים לטהר את הריח.

ואיך אפשר בלי ה"עונג האולטימטיבי" של להכנס לחדרו של מתבגר ולפגוש שם את נעלי הכדורסל שלו, יחד עם בגדים שאיכשהו לא הגיעו לסל הכביסה?

להמשיך לקרוא

החיים (של כולנו) על פי יעל לבנטל.

קיימת סטיגמה שאין נשים מצחיקות. אז זהו שיש. נשים עולות על במות, מדברות (מה זה מדברות? המון מדברות!) ומצחיקות, ואחת הבולטות שבהן היא ללא ספק יעל לבנטל.

עם הסטוריה בתוכניות טלוויזיה כמו "מעורב ירושלמי", "פלורנטין", "החיים זה לא הכל", "לא לפני הילדים" שאותה גם כתבה, ואיך אפשר לשכוח את המתנחלת  האלמותית נחמה בת יפונה ב"אחורי החדשות", היא עולה על הבמות עם מופע היחיד "החיים על פי יעל לבנטל".

להמשיך לקרוא

BuyMe – הדרך לאושר מעולם לא היתה קצרה יותר.

בכל שנה לקראת חג המולד אנו רואים בטלוויזיה כיצד האמריקאים משתגעים, ממלאים את הקניונים, מתרוצצים מחנות לחנות בחיפוש אחרי מתנות לחג. אנחנו חושבים לעצמנו "איזה פראיירים הם, משתגעים בגלל מתנות שבדרך כלל הן לא מה שהמקבל בכלל רוצה". ואז עוברת חצי שנה, מגיעה תקופת הפסח אצלנו, כולל ההתארחויות אצל משפחה וחברים, ואנחנו מוצאים את עצמנו בדיוק באותה סיטואציה- מתרוצצים בין חנויות, מחפשים את הוואזה המושלמת או את סט הכלים הדקורטיבי (בכלל, המילה "דקורטיבי" מופיעה על כל דבר, נראה לי שיש אפילו קיסמי שיניים "דקורטיביים" ) כדי להביא לחמות או לסבתא, רק בשביל שהיא תחייך בנימוס, תגיד משהו כמו "לא הייתם צריכים" ותקבור את זה בבוידעם ביחד עם מתנות "דקורטיביות" אחרות ששוכבות שם משנים קודמות.

וזה לא רק בחגים ולא רק לסבתא, אישית – כבחורה, תשעים אחוז מהמתנות שאני מקבלת ליום ההולדת שלי הן איכשהו מחנויות סבונים למיניהם, כך שאם מישהו רוצה למלא בריכה עם קרם גוף- אני הכתובת.

ואז נשאלת השאלה- למה בעצם? למה שהצד הנותן יצטרך להתרוצץ , בדרך כלל מלווה בילד או שניים שמשתעממים מכל העסק, בין חנויות כלי בית או מצעים, כשהוא מנסה לחשוב "מה סבתא זלדה תגיד על מפת שולחן מנוקדת באדום לבן?", תוך הדחקות בין אלפי אנשים שעושים אותו דבר, וזה בתנאי שמצאנו חנייה כמובן.

להמשיך לקרוא