ארכיון

ארוחות ערוכות – הטאצ' של פרידה במטבח.

כששני ההורים עובדים, לאף אחד אין כוח להתחיל לבשל. מצד שני, כשיש ילדים בבית, צריך משהו קצת יותר מאשר ספגטי ברוטב מצנצנת.

במשך שנים רבות עבדה פרידה רז כבשלנית בבתיהם של אנשים שרצו אוכל ביתי טעים, אבל לא היה להם כוח או זמן להשקיע. פרידה, אוטודידקטית בבישול, התמחתה בבישולים לפי טעמים שונים והעדפות שונות והחליטה שהגיע הזמן להגשים חלום ישן ולהפוך את הידע בבישול לנחלת הכלל – באמצעות סדנאות שהיא מעבירה בשוהם.

כשהגעתי לסדנת "קטניות, ירקות ותבשילים" גיליתי כמה דברים. ראשית – שהרעיון הוא שמה שלומדים בסדנה ניתן לעשות בדיוק בבית. לשם כך אין בסדנה תנורים מקצועיים או מערבלי ענק שעולים הון , אלא יש את מה שיש לכולנו בבית – תנור ביתי, סכינים לא מותגיות וכך הלאה, כך שרואים בדיוק מה אפשר לעשות עם הציוד. מעבר לזה, יש אנשים שאוהבים להשתתף בבישולים ויש כאלה שמעדיפים רק לצפות, והכל הולך- אפשר להתנדב להשתתף, אפשר לשבת ולצפות, לא מחייבים אף אחד. גם המצרכים הם מצרכים נפוצים שאמורים להיות בכל בית, והמשתתף לא נשלח לקנות "פטריה נדירה שיש רק בחנות אחת בצפון רמת הגולן" למען המתכון. מכיוון שפרידה עבדה בבתים של אנשים עסוקים, המתכונים נועדו לאנשים כאלה בדיוק, והם קצרים, כך שבשעתיים בערך שהיינו בהכנות, הורכב משתה שלם עם המון מנות, טעמים, מרקמים וסוגי עשייה. לכל אורך ההכנות והבישולים קיבלנו המון המון טיפים, חלקם דברים שבכלל לא היינו חושבים עליהם. הידעתם למשל שכשמכינים אורז לא צריך לספור יחס של כוס וחצי מים לכוס אורז? מספיק לשים את האורז בסיר ולכסות אותו במים ואז להוסיף מים עד גובה של סנטימטר נוסף וזהו, בלי מדידות ובלי מתמטיקה (כי כמה זה אחד וחצי כפול כוס ורבע אורז למשל?)

עוד לפני שהתחלנו עם הבישולים התכבדנו כולנו במרק ביתי חם (שגם ביקשנו וקיבלנו את המתכון) , כי החוויה היא חווית אירוח ביתי, וגם כי נעשים רעבים במשך הסדנה ולא כדאי לנשנש ולגמור את הפרודוקטים…

כוסות יין נמזגו (כי השפים בטלוויזיה תמיד שותים יין עם הבישול) והופ להכנות.

פרידה הראתה לנו איך אפשר לתכנן את המנות והכנתן כך שבזמן שאחת בתנור, ואחת על האש, אפשר בנתיים להכין משהו נוסף כך שהכל יהיה מוכן במקביל (וכאן טיפ נוסף – אם מכינים משהו, נניח קוביות ירק, אפשר להכין כמות קצת יותר גדולה על הדרך, ואז יש מצרך מוכן למנה נוספת. כך למשל כשחתכנו קוביות חצילים למנת ירקות בתנור, השארנו קצת עבור מנה נוספת של חצילים בטחינה).

 

(בתמונה – פרידה רז בפעולה).

נושא הסדנה היה קטניות והשתמשנו רבות בבורגול וקינואה (שלפי פרידה לא כדאי לבשל כמו שמבשלים אורז, עדיף כמו שמבשלים פסטה, יותר מהיר ויעיל). במהלך הסדנה למדנו למה עדיף להשתמש בחלמונים בלבד ולא בכל הביצה בלביבות, איך עושים טרנספורמציה לאוכל שאמור להיות מטוגן, לאפייה או צליה בתנור באופן שהוא יוצא טעים לא פחות אבל בריא הרבה יותר, איזה טעם יש לסוגי תפוחי אדמה שונים ואיך לוודא שכל התיבול נכנס לתוכם, איזה ירקות מפרישים נוזלים ולכן איזה ירקות צריך להפריד זה מזה בזמן הצליה, איך להשתמש בשום כדי שלא יישרף ועוד ועוד.

הבישולים בעבודה…

בסוף הבישולים המנות נפרשו על השולחן, המזלגות נשלפו והמנות נטרפו. כמובן שכולנו קיבלנו כלים חד פעמיים כדי לקחת הביתה מה שנשאר, לשמח את שאר בני המשפחה (שאחרת רק היו רואים צילומים של המנות בטלפון הסלולרי ).

בתמונות למעלה- חלק מהמנות המוכנות.

במקביל לסדנאות מנהלת פרידה גם קייטרינג מצליח בשם "ארוחות ערוכות" שמספק מנות מיוחדות לאירועים עד מאה איש, כמובן כשר בהשגחת הרבנות שוהם. הקייטרינג מתאים כמובן גם להרמות כוסית משרדיות, או ארוחות פרטיות שבהם המנות המוכנות מגיעות על מגשים למארחים שיכולים לכבד את אורחיהם.

פרטים על הסדנאות והקייטרינג ניתן למצוא בדף הפייסבוק – לפי "ארוחות ערוכות – קייטרינג וסדנאות בישול". (ויש גם מבצעי "חבר מביא חבר" וכדומה). הסדנאות בשעות קבועות ובימים קבועים אבל קבוצות מאורגנות מראש יכולות לבחור את היום, השעה ותוכן הסדנה. הסדנאות מצויינות לימי גיבוש, מסיבות רווקות, ימי הולדת ואירועים מיוחדים. בין הסדנאות ניתן למצוא נושאים כמו בישול אסיאתי, ממולאים, אירוח , אוכל שילדים אוהבים וכדומה. אורך סדנה ממוצעת – כ3 שעות.

כשר בהשגחת הרבנות שוהם.

"יה ווארדי, איזו קציצה!" – רג'ינה בתחנה.

מתחם התחנה בתל אביב, מהווה בית למסעדות ועסקים רבים שקבעו בו את משכנם, בתוך מבנים ישנים ושמורים שמעבירים את הטעם של פעם ומשחזרים את האווירה.

מסעדת "רג'ינה" הכשרה יושבת באחד המבנים, שעוצב כדי לשמור על הטעמים של פעם, עם פריטים וריהוט בהתאמה, ואוכל של סבתא. איזו סבתא? כל הסבתות, מכל העדות.

לקראת החורף הוזמנתי להתנסות בתפריט החורף החדש של רג'ינה (שהיתה אגב אישה אמיתית!) עם דגש על מנות הקציצות המיוחדות, מכל העדות ובכל הסגנונות. התפריט נוצר בעזרת השפית הידועה מיקה שרון.

ציפי לוי, מנהלת השיווק של המקום ערכה לנו  סיור קצר במקום,בו ראינו פינות השונות שמתאימות לאירועים שונים, כולל גינת אירועים רחבה שמקורה בחורף, כך שגם בימות גשם אפשר לערוך אירועים (ואפילו חתונות כי כאמור המקום כשר).

כל היינות במקום הם ישראלים, והראשון שטעמנו (מבין הרבה …) היה יין קליל, קברנה מרלו של EVER RED מעמק האלה. כל כך קליל שנשתה כמו מיץ.

הערה חשובה- המנות המצולמות הן בגודל מוקטן כדי שלא לפוצץ את הבלוגרים. במקור המנות גדולות יותר.

עם היין הגיעו המרקים, שהרי אין חורף בלי מרק ואנחנו טעמנו שניים – מרק גונדי מסורתי עם תפוחי אדמה, בצל ואורז לבן (46 שקלים) ומרק קובה עם סלק וירקות (48 שקלים). שניהם היו עשירים (בכלל "עשירים" זו מילה שתחזור לגבי הרבה מהמנות) ואם אני צריכה לבחור מבין השניים אלך על הגונדי בגלל הייחוד שלו ובעיקר בגלל הבצל השלם שבושל בו והפך לסוכריה מתקתקה ורכה. בתמונה לא מופיע האורז, שוב, כדי לא להתמלא מהר מדי.

מבחר מסלטי המקום הגיעו לשולחן:

סלט "שכונה"– עגבניות, צנון, פלפל חריף והרבה כוסברה (42) – פה הייתי בדילמה. מצד אחד אני שפוטה של כוסברה, מצד שני אני לא מסוגלת לאכול חריף, והסלט הזה.. כן, חריף. אז טעמתי קצת בלבד והעדפתי לעבור למשהו יותר סולידי עבורי. לחובבי החריף – מומלץ.

סלט "פועלות" – עלי ארוגולה, חסה, ירקות שורש, רוטב סילאן ולימון (זו ההגדרה בתפריט, בפועל בגלל המלאי בשוק, היו לבבות חסה במקום הארוגולה, וגם פרוסות קולרבי) (44 שקלים) וזה היה סלט מרענן מאד, ומתוק שקושט בחמוציות לתוספת בריאות.

סלט קוביות סלק – חמוד (לא מופיע בתפריט, אין לי מחיר)

"הטחינה של רג'ינה" – (22 שקלים)  – טחינה ביתית קלאסית מתובלת בעדינות שנוגבה על ידי לחם הבית – לחם פרנה מרוקאי שמגיע עם שמן זית וקונפי שום (16 שקלים)

"כבד עוף קצוץ של רג'ינה עם בצל סגול ועוד הפתעות" (38 שקלים). טוב, זה לא היה בתוכנית אבל זה נשמע כל כך מפתה בתפריט המסעדה שלא יכלנו בלי זה, וקיבלנו צלחות של כבד מתקתק עם המון בצל מטוגן ועוד כמה סוגי בצל מלמעלה (המכונים "הפתעות"), חזרנו כמו בסצינה של מבקר המסעדות של "רטטוי"- הישר לבית סבתא, עם הכיסויים על הספות ומפיות ה"קרושה" על הטלוויזיה, קומפלט. נוגב וחוסל.

 

הכל לווה ביין סירה משובח, גם הוא ישראלי. (כל היינות הומלצו לנו על ידי מתן איש האלכוהול של המקום שגם פינק אותנו בקוקטיילים של ערק אפרסק וודקה פירות יער).

ולמטרה שלשמה התכנסנו – הקציצות של תפריט החורף.

קיבלנו ארבעה סוגים, שוב במנות מוקטנות –

סיניה– קציצות בקר עשויות בטחינה וירקות במחבת חם עם לאפה בתוספת מג'דרה (74 שקל)- קציצות אווריריות עם טחינה חמה, עונג. אם לא היתה עוד מנה אחת שהיתה הפיבוריטית שלי, זו בהחלט היתה במקום הראשון. (רק לשים לב לפרוסות של פלפל חריף שנמצאות שם ועלולות להפתיע את מי שלא שם לב..)

קציצות בגדד– ברוטב שזיפים וסילאן עם אורז לבן (71 שקלים). טוב, בביקור קודם ב"רג'ינה" לפני שנה וחצי, טעמתי את הקציצות ובזמנו לא התלהבתי מהן. אולי משהו השתנה במתכון, אולי הטעם שלי השתנה, כי הפעם הן היו הפיבוריטיות שלי. המתיקות היתה עדינה, הבשריות נוכחת, אהבתי. כאמור, המקום הראשון שלי כשאחריו בצמוד, הסיניה.

קבב ממולא בטחינה  היו הקציצות הבאות, מנה קלאסית שמשום מה לא מצאתי בתפריט ולכן אין לי מחיר, ואחרונות חביבות – סופריטו – קציצות בקר וטלה בבישול ארוך עם קוביות חציל, תפוח אדמה, מנגולד ואורז לבן (71 שקלים)- ביתיות מאד, למי שמתגעגע לסבתא שלו, זו הבחירה.

 

סביב השולחן לא היתה הסכמה, לכל אחד היתה הבחירה שלו וכל אחד מצא את הנישה שלו.

יין אדום מהרי יהודה ליווה בהצלחה את מנות הקציצות.

עוד וודקה עם פירות יער, עוד ערק, שתיה חמה (ובגלל הכשרות אין חלב אלא חלב סויה) ולמתוקים.

קיבלנו שתיים ממנות הקינוח

"שטרודל תפוחים,צימוקים ואגוזי מלך עם גלידת ווניל" (36 שקלים) – כשזה שהגלידה פרווה כמעט לא ניכר בה, והיא מקררת את החום של התפוחים והמאפה, וצלחת של "שלישית מתוקים" – תמרים, חלווה ועוגת הבית – במקרה שלנו עוגת גזר ועוגת שוקולד קוקוס, (28 שקלים). מבין כל המתוקים הבחירה שלי היא עוגת הקוקוס שהיתה עסיסית מאד ומתוקה וקיררה מעט את הכבדות של כל הארוחה שאכלנו.

במקום נערכות גם קבלות שבת בימי שישי בצהרים עם המון מוסיקה ושמחה, ויש אפשרות גם לקחת הביתה מנות כמו חמין, ממולאים ומרק דגים, כדי להנות גם בשבת.

ישנן כמובן גם מנות עסקיות.

אתר המסעדה: http://www.reginarest.co.il/

חם ברגע – מבושלת.

עד היום , המילים "מרק טוב" ו"מהר" לא הלכו כל כך טוב ביחד. נכון שיש מרקים באבקה שמספיק להוסיף לכוס ולערבב עם מים רותחים ויש מרק סביר, אבל אם רוצים משהו קצת יותר איכותי, את זה קשה להשיג במהירות.

ומה לעשות שכשאנחנו חוזרים הרוסים מעייפות וקפואים מהדרך, הדבר האחרון שבא לנו הוא להתחיל לקצוץ ירקות בשביל מרק?

"מבושלת" עושה את העבודה בשבילנו ויצרה סידרה של מרקים מוכנים באיכות וטעם ביתי בשלושה טעמים – מרק ירקות וקטניות, מרק מינסטרונה ומרק שעועית, בכמות אישית של 350 מ"ל.

אופן ההכנה הוא קל – לנער קצת את השקית, לחתוך בפינה, לשים במיקרוגל בעמידה ולחמם שתיים עד שלוש דקות. זהו, מוכן.

אם יש חלה טריה עוד יותר טוב, אבל גם ככה מתקבלת קערת מרק משביעה, עשירה ומתובלת (פעם ראשונה שאני לא צריכה להוסיף מלח למשהו!).

אהבתי לקרוא (אחרי שסיימתי את הקערה כמובן) שהרכיבים הם טבעיים בלבד, לא מכילים מונו סודיום גלוטומן, צבע מאכל או חומרים משמרים וגם הקלוריות דלות למדי (57 למאה גרם).

מה שנחמד הוא שאפשר לקחת לעבודה, במקום אותן אבקות שנמסות בכוס, לשים במקרר (לא לשכוח פתקית עם השם כי נראה לי שכולם ילטשו עיניים), ואז בשעת הרעב פשוט לשים במיקרוגל שנמצא בכל מקום.

המרקים הם כמובן חלק מסידרת התבשילים לחימום ברגע שכוללת 24 תבשילים שהופכים למנה חמה, מזינה , עשירה וטעימה, בדקות ובקלות (כך שגם ילדים יכולים לחמם לעצמם).

???????????????????????????????

את התבשילים והמרקים ניתן להשיג במעל 320 סניפים של רשתות מובילות וכן להזמין בטלפון, כשבחלק מהמקומות יש גם מבצעים ששווה לבדוק.

"מבושלת"  שקיימת משנת 1988 מספקת עשרות אלפי ארוחות מוכנות מדי יום למוסדות ולקוחות פרטיים בארץ ובעולם, על ידי צוות שכולל שף מקצועי, יועץ קולינרי, טכנולוג מזון ותזונאית.

COOK AND STORE מבית פיירקס- הקו החדש

את הכלים והאיכות של פיירקס אין צורך להציג, הם מותג ידוע ומפורסם. הזכוכית המחוסמת שעמידה בטמפרטורות גבוהות, העמידות בפני שריטות, אי ספיגת ריחות, ופתרונות איכסון הופכים את פיירקס לשם דבר.

הקו החדש של סידרת ה"קוק אנד סטור" הוא קערות זכוכית שמצטרפות לתבניות המלבניות, המרובעות והעגולות שכבר קיימים בסידרה. הקו הוא קו בריא מכיוון שהכלים הם הגיינים ולא סופחים ריחות וטעמים. הזכוכית של הקערות כל כך עמידה שהיא יכולה לנוע מטמפרטורה של מינוס ארבעים ועד לטמפרטורה של שלוש מאות מעלות צלזיוס (!) מה שאומר שאפשר גם בתנור וגם במקרר ובמקפיא. יותר מכך, אהבתי את העובדה שהכלים מסוגלים לעבור מטמפרטורה לטמפרטורה במהירות וללא צורך לחכות שיתקרר כדי שהכלי לא יתפוצץ .

בצורה כזו גם חוסכים זמן וגם חוסכים כלים ומים לניקוי, כי באותו הכלי מכינים – בתנור למשל, ואז מגישים ואז שמים במקרר את השאריות או להקפאה לזמן מאוחר יותר, וכמובן אחר כך מחממים שוב באותו הכלי.

לקערות יש גם מכסים תואמים ששומרים על הטריות והארומה מצד אחד, ומגינים מפני ריחות וטעמים של כלים אחרים שנמצאים בסביבתם במקרר למשל.

בתמונה ניתן לראות איך הכנתי מרק חם , אכלנו ממנו קצת , שמרנו לאחר כך במקרר, וחיממנו במיקרוגל, ואז אכלנו ישירות מתוך הקערה.

מוצרי הזכוכית של פיירקס עשויים מזכוכית בורוסיליקט שהופכת אותם לעמידים כאמור להבדלי טמפרטורות, וגם לזעזועים ולבלאי, שלא לדבר על שטיפה במדיח הכלים. בשימוש סביר הם גם לא נשברים, וכמובן השקיפות מאפשרת מעקב אחרי כל מה שקורה בתוך הכלי.

כשסיימנו פשוט איחסנו כלי אחד בתוך השני, בהתאמה מלאה ובתפיסת מקום מינימלית בארון הכלים.

להשיג במשביר לצרכן וברשתות השיווק המובילות.

ב'ונז'ורנו איטליה!

אמרתם איטליה, אמרתם פיצה. אמרתם פיצה, אמרתם "דומינוס", אמרתם "דומינוס" אמרתם "חידושים לכל עונות השנה". ועכשיו לכבוד החורף רביעיה איטלקית חדשה- סידרת "DOMINOS ITALIANOS" (ובטח כבר ראיתם את הפרסומת המגניבה עם מאור כהן בטלוויזיה ובאינטרנט).

בסידרה כאמור ארבעה טעמים –

מילנזית- פרוסות דקיקות של חזה בקר איכותי  וגבינת פרמז'נו  מעל,

טוסקנית – גבינת גורגונזולה כחולה , שום ועלי תרד,

נפוליטנית  – עם טונה טריה, עגבניות שרי, פלפל חלפיניו ופלחי שום דקיקים

בולונית- גבינת מוצרלה מכוסה ברוטב בולונז שכולל גם בשר בקר טחון דק, עגבניות שרי, ותבליני אורגנו ושום.

היות והסניף הקרוב לביתי הוא סניף כשר, יכלתי להתנסות רק בפיצות שאינן בשריות, כלומר הטוסקנית והנפוליטנית.

(בתמונה למעלה – פיצה נפוליטנית)

שלושה סועדים רעבים, שתי פיצות, חוות דעת אחת משותפת. מבין שתי הפיצות הבחירה היתה מאה אחוז לכיוון הטוסקנית וכל אחד מסיבותיו שלו. הבן טען שפשוט טעים לו יותר (אם כי הוא לא התנגד לחסל מחצית מהנפוליטנית ), בן הזוג אמר שהוא מעדיף את הטוסקנית מכיוון שבנפוליטנית יש טונה (והוא טען שהחריפות דווקא לא חזקה,) ואני – אני לא בן אדם של חריף, אז מהנפוליטנית פשוט הסרתי את חתיכות החלפיניו, ונשאר רק השובל של החרפרפות שזה דווקא אהבתי. את הטוסקנית כאמור גם אני העדפתי בגלל שאני מתה על גבינות כחולות והשילוב עם התרד היה מאד מיוחד בעיני.

בהשוואה בין השתיים, הנפוליטנית קצת יותר חזקה בטעמיה, גם בגלל החריפות וגם בגלל הטונה, בעוד הטוסקנית מעודנת יותר. כך שכל אחד יכול לבחור לעצמו את מה שהוא אוהב.

(בתמונה למעלה פיצה טוסקנית)

מה שאני גם אוהבת הוא המבחר הגדול של שילובים מעניינים שיוצאים מקופסת ה"פרמזן/רוטב עגבניות/בצל/פטריות" (למרות שגם אלה כמובן קיימים) ולמי שאוהב להתנסות ולחוות טעמים מיוחדים, זו ההזדמנות.

רוטב העגבניות אגב, מיובא במיוחד מאיטליה עבור הסידרה הזו, ושונה מהרוטב הרגיל של "דומינוס".

לרגל השקת הסידרה, ישנם מבצעים רבים כמו מבצע של פיצה משפחתית אחת מהסידרה ביחד עם פיצה משפחתית מאה אחוז מוצרלה במחיר של 55 שקלים ליחידה.

כל הפרטים בhttp://www.dominos.co.il/

TAPS בטעם חורף.

את השיטה של TAPS הכרתי לראשונה לפני כחצי שנה, בסניף בתל אביב (http://cafe.mouse.co.il/post/2960307/), כשגיליתי איך אפשר לקבל את הגלידה המושלמת, בדיוק לפי ההעדפות האישיות.

מדובר בגלידת יוגורט בריאה במגוון טעמים, חלקם סטנדרטיים וחלקם מיוחדים, מופחת שומן (ויש טעמים נטולי שומן), טעמים ללא סוכר, טעמים ללא חלב וכדומה, והכל נשפך ממיכלים גדולים לפי הטעם והכמות של הלקוח. אחרי שבוחרים את הגלידה, בוחרים את התוספות וכאן יש מבחר ענק – סוגי שוקולדים, סוגי פירות מסוכרים או טריים, רטבים חמים או קרים, ממתקים ותוספות כולל דברים מיוחדים כמו "פירורי עוגת גבינה" ודובוני גומי למשל..

אחרי כל הבחירות (הקשות…) מגיעים לקופה, משלמים לפי המשקל והופ – יש גלידה מושלמת.

לכבוד החורף משיקים TAPS  את מחמם החורף האולטימטיבי  – הקרפ. וגם כאן כמנהגם, קרפ עם המון בחירה, עם אפשרות לבחור איזה תוספות וכמה, איזה רטבים וכמה וכדומה. מה שאהבתי בקרפ שהמתיקות שלו עדינה והבצק שלו לא כבד . בחרתי לעצמי את התוספות והרטבים שאני אוהבת (נוטלה ובננה עם סוכריות קטנות בשביל הקראנץ') ולא התאפקתי, ועל כל העסק הוספתי "שליכטה" של גלידת ריבת חלב מתוקה ומרעננת.

unnamed

אחרי כל השחיתות הזו כמובן שלא שכחתי את הגלידות והרכבתי לעצמי גלידה עם (מה שאני זוכרת ששמתי שם) – גלידת פקן, גלידת פסיפלורה חמצמצה (כדי לאזן את המתיקות), רוטב פררו רושר, רסיסי פירורי עוגת גבינה, קצת קוקוס קלוי וגם פסיפלורה טריה מלמעלה. בתמונה אפשר לראות איך זה יצא.

המלצה אישית שלי – לא לפספס את הגלידה בטעם קוקוס, שהיא ללא שומן אבל טעימה להפליא.

את כל המידע אפשר למצוא באתר :

http://www.tapstaps.com/hebrew/home/a/main/

"למה צחקה מיכל"?

זו היתה השאלה של הגששים בשיר הישן והמוכר. אני לא יודעת לגבי מיכל התנכית אבל למיכל הבעלים של "קפה מיכל" בדיזנגוף 230 תל אביב, יש אחלה סיבה לחייך ולצחוק- לאחרונה, אחרי עשר שנות פעילות, קיבלה אישור בישול ואת האפשרות להוסיף ולהרחיב את התפריט מבית קפה למסעדה עם המון מנות מיוחדות.

לרגל זה וכאמור, לרגל עשר שנות פעילות, הוזמנתי לנסות את תפריט החורף החדש. ל"חברים" יש את "סנטרל פרק" ולתושבי השכונה יש את "קפה מיכל" שמשמש כנקודה ביתית, כל כך ביתית עד שבזמן שהיינו שם, זוג התיישב בחלק החיצוני, לצד מתקן חימום שעשה אווירה חמימה ורומנטית, ופצח במשחק קלפים נינוח תוך לגימת יינות הבית. רק נעלי בית היו חסרות להשלמת האווירה.

המארחת נטשה והמלצר ברק הסבירו לנו על העיצוב- תל אביבי בשילוב פריטי ווינטג'.

ביקשתי את המלצות המקום ולאחר התיעצות עם ברק בחרנו את המנות.

לפני הכל צריך איזה משהו אלכוהולי ומכיוון שמדובר בחורף, אנחנו, והאמת גם כל שאר האנשים שישבו ליד השולחנות האחרים, ביקשנו וקיבלנו סנגריה חמה, (25 שקלים), אלכוהולית בעדינות ושופעת תפוחים, קינמון וחמימות.

בראשונות הזמנו שתי מנות – לביבות כרישה , גבינת קשקבל ועשבי תיבול (37 שקלים). המנה הגיעה עם סלט ירקות קטן ורענן. זו מנה שקל להפוך אותה לסתמית, בפועל הלביבות היו רכות (שיטת בישול שמשתמשת בכמה שפחות שמן הניבה תוצאה יציבה אבל רכה ולא שומנית) וזו היתה פשוט מנה קטנה ומנחמת.

המנה השניה (שאני בחרתי!) היתה גם הפיבוריטית שלי מבין השתיים – בורטה איטלקית עם עגבניות שרי צבעוניות ובזיליקום (54 שקלים). הבורטה, סוג של בלון גבינה גדול שבתוכו מילוי נוזלי וגעשי של גבינות, שילוב של מרקמים, גבינתיות למי שאוהב מוצרי חלב, תענוג. נטשה המליצה לנו לצרף למנה את פוקצ'ת הבית (15 שקלים) לפוקצה שמגיעה עם שמן זית, זיתים וחמאה ובעיקר המון רוזמרין. אני מאד אוהבת רוזמרין אז ביחד בשבילי זה היה צירוף מהסרטים – גבינה עשירה ונימוחה, פחמימניות של הפוקצ'ה ודקירות הרוזמרין הריחניות. מבחינתי בזה הייתי סוגרת את הערב.

אבל היי, צריך לדווח לקוראים, ולכן הזמנו גם מנות עיקריות.

בתפריט יש סימון מיוחד על מנות צמחוניות ויש די הרבה כאלה (אבל לא טבעוניות, וטוב שכך, אנחנו רוצים טעם באוכל!!!!).

בן הזוג בחר במנת פסטה שהומלצה על ידי ברק המלצר– "קונצ'יגליוני"- סוג של פסטה בצורת קונכיה עם ריקוטה תרד ברוטב עגבניות ופרמזן (49 שקלים). הגיעו שמונה יחידות בשרניות עם דומיננטיות מאד גדולה של התרד. בן הזוג רק העיר שהיה מעדיף טיפה יותר מלח במנה לחידוד הטעמים.

אני בחרתי במנה חורפית מאד- "קציצות בקר ברוטב עגבניות , חומוס ומנגולד, מוגש עם פירה" (54 שקלים). הפירה כמו שצריך – חלבי וחמאתי. הקציצות בשרניות מאד, המנה בעלת טעמים עזים ואחריה רק רציתי להתכרבל בשמיכת משבצות ולנמנם.

לפני הקינוחים נטשה סיפרה לנו על מבחר היינות הגדול, בעיקר יינות מאיטליה, ספרד וצרפת.

דבר מעניין מצאתי בתפריט הקינוחים, לצד קינוחים רגילים כמו טארט טאטן או נמסיס שוקולד, יש גם אפשרות לקינוחים קטנטנים במחיר מוזל, למי שרק רוצה טעימה מתוקה ולא מסוגל יותר מזה.

בחרנו איפה בשני דברים קטנים – פחזנית ממולאת בקרם פטיסייר (7 שקלים ליחידה) ואצבע שוקולד מריר עם קרנץ' פרלינה (14 שקלים). את הפחזנית פחות אהבתי מכיוון שיחס הבצק לעומת המילוי היה לרעת המילוי והתחושה היתה "בצקית" וקצת יבשה. לעומת זאת אצבע השוקולד היתה עשירה ושוקולדית, רכה וקרנצ'ית והספיקה להמתיק את הסיום לשני אנשים.

עוד פרטים על קפה מיכל ב- http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=10062

לחמם מנועים בVIM.

כדי לחיות טוב, להנות ולבלות, דבר ראשון צריך לדאוג לגוף. אם הגוף לא בסדר, מה הטעם בכל השאר? כולנו יודעים מה חשיבותה של פעילות גופנית, לא רק למראה נאה אלא בעיקר לבריאות. אבל מצד שני.. קשה לקום מהספה, קשה לצאת ביום גשום, תמיד עסוקים או עייפים… ולכן חדר הכושר צריך להיות ארקטיבי במיוחד כדי שיהיה לנו כל כך כיף שם, שנרצה ונשתוקק להגיע לפעילות ומכאן הרווח הבריאותי כבר יגיע ביחד עם ההנאה.

הוזמנתי למסיבה שנערכה בחדר הכושר "VIM" במתחם ה"סינמה סיטי" בראשון לציון (ילדי טהרן 5, חנייה חינמית ובשפע).

נושא המסיבה היה "לאס ווגאס" ואכן ווגאס היתה שם במלוא תפארתה כולל שולחנות משחק (ו"כסף" שכל אורח קיבל כדי לשחק ואולי גם לזכות בפרסים), רקדניות קאן קאן מלהיבות, נשנושים ופינוקים, ואקסטרה חוגים והפעלות.

גם ביום רגיל יש שפע רב של פעילויות שכל אחד יכול למצוא בהם משהו מעניין וכיף – מתחם כושר גדול שכולל מכשירים לאירובי , כולל מכשירים מתקדמים כמו הוורסה קליימר שמדמה טיפוס ושורף יותר קלוריות, מכשיר חתירה על בסיס מים שמדמה חתירה בנהר, מכשירי כוח שונים כולל מכשירים ייחודיים כמו חבל טיפוס וכלוב מתיחות, אזורי משקולות, בטן ואימונים אישיים.

למי שמעדיף שיעורים בקבוצה- ישנם חוגים אירוביים כמו זומבה, קיקבוקס וספינינג, (ואפילו שיעורי סריפט דנס לאמיצות שמשלב ריקודים עם תנועות חושניות להרגשה סקסית במיוחד), חוגים הוליסטיים כמו פלדנקרייז ויוגה, חוגי עיצוב וחיטוב כמו סוגי פילאטיס שונים וחוגים מיוחדים כמו קינזיס והתעמלות במים. זכיתי להציץ לשיעור מיוחד ואנרגטי שהעבירו שלושה מאמנים (חטובים להפליא) שהצליחו לגרום להמון נשים (ונדמה לי שגם כמה גברים היו שם) פרצי אנרגיה בלתי מתכלים.

במקום יש גם ייעוץ תזונאית, בדיקת אחוזי שומן ורפואת ספורט, וכן ספא שמציע טיפולי ספא רבים ופינוקים.

עוד פרטים על כל מה שיש בVIM – http://www.vim.co.il/

לשנה טובה ומתוקה!

חודש ינואר תמיד הביא בשבילי רגעים שמחים- קודם כל כי באמצעו נמצא יום ההולדת שלי, וגם כי בתחילתו נמצאת מסיבת סוף השנה הלועזית (שנודה על האמת, כולנו חיים על פי הלוח הזה, אני לא חושבת שיש כאן קורא אחד שיודע מה התאריך העברי הנוכחי, מלבד זה שכולם יודעים מה התאריך בט"ו בשבט).

אז בין השמפניה לנשיקת חצות, רצוי שיהיה גם מתוק והרבה.

קיבלנו מ"שופרסל" המון דברים מתוקים ובעיקר קלים להכנה-

עוגה בטעם שוקולד , תערובת לכדורי שוקולד ותערובת לבראוניז וצנצנת לפתן דובדבנים חמוצים.

את הבראוניז והכדורים החלטתי לשמור ל"פריסה" שאני עושה בעבודה ובמועדון הסלסה בהתאמה, וניסיתי את עוגת השוקולד.

המתכון הבסיסי הוא על מים, כך שהעוגה היא פרווה ומתאימה לשומרי כשרות. אני עשיתי את הציפוי עם חמאה כך שזה כבר הפסיק להיות מתאים, מצד שני, גם כשרות היא לא דבר שמתאים לי אישית אז אנחנו פיטים…

בכל מקרה, מה שנוח מאד בתערובות הללו הוא שכל מה שצריך תמיד נמצא- מים, שמן וביצים תמיד יש. תוספות? להיות יצירתיים. אני נזכרתי ברגע האחרון להוסיף גם טיפה וודקה אספרסו כפול של וואן גוך, ככה בשביל המצב רוח. זה לא מופיע בתמונה כי חשבתי על זה רק בשלב המערבל.

שמתי בתבנית קוטר 26, אפיתי חצי שעה, בדקתי עם קיסם(עדיין לא היה מוכן), חיכיתי עוד עשר דקות, הקיסם יצא נקי.

שמתי להתקרר. אני לא יודעת אם זה בגלל המערבל שלי או בגלל התנור שלי אבל העוגה יצאה קצת יותר גבוהה באמצע ועם סדק, קיוויתי שעם הקירור זה קצת ירד ויתאזן, או מקסימום סכין טובה יכולה לסדר את העסק.

בזמן שהעוגה התקררה הכנתי בצד תערובת של גבינת מסקרפונה (פשוט כי זה היה לי במקרר) עם הדובדבנים והוספתי טיפה סוכר ווניל.

חציתי (די בקו ישר, כל הכבוד לי!) את העוגה לשניים ומרחתי במילוי ושמתי בחזרה את החלקים במגש.(איפה לעזאזל שמתי את הסטנד של העוגות?).

הקישוט הורכב משוקולד מריר שופרסל (מאה גרם) שהומס במיקרו (אם כבר עצלנות אז עד הסוף) ביחד עם ארבע כפות חלב ומאה גרם חמאה. העיטורים היו בעזרת בצק סוכר צהוב שנחתך עם תבניות עוגיות, וקישוט רואיל אייסינג בכמה צבעים.

נשאר רק לחכות להתייצבות כל העסק ו… בתאבון ושנה טובה!!!!

Going downtown!!

לדוד ויוסף יש יום הולדת ארבע. טוב, דוד (דודו) אלמקייס ויוסף (יוסי) שטרית הם גברים מבוגרים אבל ל"בייבי" שלהם קוראים "דוד ויוסף דאונטאון" והם חוגגים ארבע שנות פעילות פורחת.

המיקום הראשוני היה ברחוב ירמיהו, מקום קטן שאירח בגדול, בתפריט ים תיכוני, דגים ופירות ים, אלכוהול והרבה אווירה. אחרי שלוש שנים עברו לכתובת הנוכחית – ברחוב מונטיפיורי 21 בתל אביב, שם יש הרבה יותר מקום להרבה יותר אורחים (ואפילו שירות וואלה פרקינג למי שמעוניין!).

לכבוד יום ההולדת והשקת תפריט החורף הוזמנתי להתיישב בפינת ה"לאונג'" הרחבה, על רקע מוסיקה אופנתית, וקיבלתי לטעימה מבחר מהמנות – ראשונות, עיקריות וקינוחים.

כנהוג במחוזותינו- לחם הבית הגיע ראשון עם קערית שמן זית. הלחם נאפה במקום (אין לי מחיר), כמו גם הפוקצ'ה (14 שקלים). את הפוקצ'ה אהבתי במיוחד בגרסתה ה"פוקצה סרדינים כבושים" (64 שקלים) – פוקצה משולבת עם סרדינים טריים כבושים, קרם עגבניות, מוצרלה בופאלו, ארוגולה, ביצה חצי קשה ווינגרט לימון כבוש. מנה מפתיעה, משביעה ומעניינת.

עוד מהראשונות זכיתי לדגום –

קרפצ'יו פילה בקר (68 שקלים)- שכלל עגבניות שרופות (צירוף מעניין), שקדים, פלפל חריף (שנמנעתי ממנו), ביצת עין ופרמז'ן – טוויסט מעניין על מנה מוכרת (שאגב, יוסי, הוא "יוסף" אמר שזה בדיוק הכיוון שלהם – לתת פרשנות אישית למנות שאוהבים).

"סלקים ואנדיב" – סלט שהזכיר לי בהתחלה סוג של וולדורף בגלל תפוחי העץ ואגוזי המלך, שביחד עם מרכיב שלא זיהיתי בשם "טולום בקר" (ואם מישהו יודע, אשמח להסברים..) ווינגרט חרדל והכל על עלי אנדיב עגלגלים (58 שקלים) – פינגר פוד קלאסי.

והבחירה שלי  – מנת חציל שרוף בשרני ועוקצני (58 שקלים) שהוגש עם וינגרט אגוזים, תמר מג'הול, גרגרי חומוס, טחינה גולמית וגם כאן היה אותו "טולום בקר". אין לי מושג מה זה אבל זה השתלב ביחד יפה מאד.

 

בעיקריות דגמתי ארבע –

מנת ספיישל שאין לי את מחירה והיתה מעניינת – רביולי במילוי לחי עגל עם שערות קדאיף, פטריות, אפונה טריה והכל בטעם ותבלינים (60 שקלים). היושבים סביבי אהבו את רעיון הקדאיף.

נתח סלמון – (126 שקלים) – פרוסה נאה של סלמון שבושל במינימום כדי לשמור על האישיות שלו, והוגש עם חמאת תפוזים, ארטישוק ירוק, בקצ'וי, שרי קונפי וטפנד זיתים – מומלץ לחובבי סלמון.

אנטריקוט בדקה (90 שקלים) – כשמו כן הוא, אנטריקוט דקיק שנצלה בדיוק דקה (ולכן דקיקותו) שהוגש עם תפוחי אדמה, אווז מעושן, פטריות שימגי, מוח עצם ורוטב יין אדום . מנה בשרית חורפית, בהגשה מקסימה.

והבחירה שלי – פילה דניס (128 שקלים) שהוגש על קרם כרובית לימוני , בקצ'וי, וינגרט עגבניות וחמאה לבנה – אני מאד אוהבת את שילוב הדג עם הכרובית הרכה והחמאה. אם המנה הקודמת, של האנטריקוט היתה בעלת מאפיינים "גבריים", הדניס היה מנה "נשית" יותר.

 

הקינוחים הגיעו לשולחן ומהם זכיתי לטעום שניים –

מנה של מוס תות מסקרפונה, בסגנון ביתי, ומנה המכונה "כדור הפתעה" שהוא כדור שוקולד שבתוכו מסתתרים כל מני אוצרות כמו נוגט ואגוזים, כשרוטב שוקולד חם שנשפך מלמעלה ממיס את הכדור וחושף את אוצרותיו. לא הספקתי לאפיין בדיוק מה יש בפנים כי הוא פשוט נחטף על ידי כל הנוכחים.

אין לי מחירים לקינוחים, יש לברר עם המלצרים.

כשעזבתי את המסעדה, ביום של אמצע שבוע בשעה עשר בערב בערך, היא היתה פשוט מפוצצת, לא היה מקום (לכן כדאי למי שמעוניין להזמין מקום מראש).

דוד ויוסף מדגישים שהם נוכחים בכל ערב כדי להקפיד על איכות המנות וההגשה.

לפרטים נוספים – http://davidveyossef.co.il/