"סושי אורבני" הוא ההגדרה של "סושה" – סושיה כשרה ברחובות.
הוזמנתי לנסות את התפריט שכולל סושי במגוון רחב, ומוקפצים שונים. על הקינוחים עדיין עובדים כדי שיתגברו על מכשול הכשרות ויתנו מענה מתוק לסוף הארוחה.

אבל לפני שמגיעים לסוף, הנה ההתחלה.
השף – גלעד תמסיס, הבעלים – נדב מרציאנו ושגיא צדוק, והקונספט – סושי רחוב "מהיר, סימטרי, חד וצבעוני כמו קומיקס יפני" – במסעדה (אחת מרשת – שאר הסניפים בראשון, חולון ותל אביב) או במשלוח.

את הערב פתחנו בסאקה חם ובהתרשמות מקישוט שולחן שעשוי מבטטות, גזר ועלים בצורה יצירתית ומפוסלת. בכלל, יש דגש רב על פרזנטציה יפיפיה של המנות.

מנות סשימי עדינות היו ההתחלה – (בין 25 שקלים לסלמון ל40 שקלים לילוטייל), וקעריות של "סושה צ'יקן פופס" – נתחוני עוף בטמפורה מוקפצים בקרם צ'ילי ועירית קצוצה (32 שקלים), ו"שוגון טופו" – קוביות טופו עם בצל ירוק ופטריות מוקפצים ברוטב טריאקי (25 שקלים). העוף היה כייפי. לטופו אני לא מתחברת אבל הפטריות היו טובות.

"רול אבוקדו עם מטבל קשיו" היה מנה שאהבתי . לא מצאתי בתפריט, כנראה אחת ממנות הספיישל. מדובר בסוג של אגרולים ממולאים אבוקדו. קרנצ'י מבחוץ ולוהט מבפנים.

מכאן התחיל מצעד אינסופי של סוגי סושי שונים – פלמידה אדומה על מצע אבוקדו – מנה חריפה, סשימי סלמון, ניגירי טונה אדומה, רול סלמון, ועוד הרבה (בתפריט בטווח מחירים שבין 18 שקלים לפוטומאקי, ל34 שקלים לרולים מיוחדים). מבין כל המגוון אני העדפתי את הסושי "קרנצ'י רול" שבהם הרול מטוגן בטמפורה ומוגש חם.
כאמור בגלל שהמקום כשר, המילויים מבוססי ירק או דגים, ויש גם צ'יקן רול הכולל עוף.

אחרי הסושי הגיעו שני סלטים – סלט וואקמה- אצות וואקמה, מלפפון, גזר, כרוב, שומשום ווינגרט חמוץ מתוק (19 שקלים) שהזכיר לי סוג של קולסלואו, וסלט "עלים" שהכיל חסה, בוטנים, קריספי בטטה ווינגרט (27 שקלים) – שהייתי מעדיפה שהרוטב יהיה בצד כי התיבול היה דומיננטי והייתי מעדיפה לשלוט על כמות הטעמים.

ממנות המוקפצים קיבלנו ארבע –
"רד צ'יקן קארי" (48 שקלים בתפריט) – תבשיל עוף וירקות בחלב קוקוס וקארי אדום על אטריות ביצים – חריף מדי בשבילי, השארתי לאחרים.
"בקר וחצילים" ( 58 שקלים) – אטריות ביצים, נתחוני בקר, אצבעות חצילים, בצל סגול, צ'ילי וג'ינגר. – מנה שנראה לי שרוב הבלוגרים פחות התחברו.
"צ'יקן פרייד רייס" – אורז מוקפץ עם חזה עוף, ביצה, כרוב, גזר, בצל סגול וירוק וג'ינגר- מנה קלה יחסית.
וזו שאני העדפתי – צ'יקן לומן (42 שקלים) אטריות ביצים, בצל סגול, גזר, כרוב, פטריות, נבטים, בצל ירוק וחזה עוף ברוטב טריאקי וקישוט שומשום קלוי.

כאמור קינוחים עדיין בתהליך עבודה. המיץ שהוגש לנו הוא טבעי אך לא נסחט במקום.

הכתובת – אופנהיימר 2 רחובות. באתר ניתן למצוא את כתובות שאר הסניפים ושעות הפעילות, כמו גם התפריט והמשלוחים,.

אתר המסעדה-
http://www.susha.co.il/html/homepage.html

ישראלים רבים שומרים על כשרות ולא יאכלו מנה חלבית אחרי מנה בשרית. הבעיה היא שהרבה מהמתוקים והעוגות פשוט יוצאים לא טעימים בגירסת הפרווה שלהם. לנישה הזו נכנסת המזולה, שהיא לא רק טעימה יותר ממרגרינה, היא גם בריאה יותר.

כדי להיווכח במו פינו שמזולה יכולה להחליף חמאה בצורה טובה, הוזמנו לסדנת אפיה בניצוחה של הבשלנית פסקל פרץ רובין, שהדגימה לנו מנות רבות – מתוקות ומלוחות, שבהם המזולה משמשת במקום שמן, במקום חמאה, ובוודאי ובוודאי שבמקום מרגרינה.

בתחילה כיבדה אותנו פסקל בגירסה שלה ל"בואיקוס" הבולגרי, כשאת טעם החמאה השיגה באמצעות "מזולה בטעם חמאה" כך שיצאו לה מאפים פריכים, שאף אחד לא היה חושד בהם שהם פרווה לחלוטין.
בהמשך היא גם כיבדה אותנו במקלות פריכים משני סוגים, שני סוגי בצקים (אחד פריך ואחד דמוי בצק עלים) עם תיבולים שונים ,גם הם מבוססים על "מזולה".

בסדנה עצמה פסקל הכינה שלוש מנות –
לחם פסטו בצורת שושנים שהוכן עם "מזולה בטעם חמאה" ויצר מאפה גם טעים וגם יפיפה להגשה (פסקל אפתה אותו בסיר פלא כמו עוגת שושנים).
מאפינס ירקות – הפעם חלביות, עם גבינות שונות כשהמזולה מחליפה את השומן במאפים.
עוגת פרג עם ציפוי שוקולד- בשימוש עם "מזולה לאפייה" שהופכת את העוגה לעסיסית וגבוהה, ועם זאת פרווה כך שניתן להגישה לקינוח ארוחה בשרית.

בדרך קיבלנו גם טיפים של פסקל – כמו –
כשקורצים צורות מבצק, את יתרת הבצק לא צריך לאסוף שוב לכדור ולרדד שוב אלא ניתן לאפות כמו שהוא ,בצורות האבסטרקטיות שנוצרו, וכך ליצור קישוטים יפים למנות (כמו לתקוע בצק אפוי בצורות מעניינות על דיפ למשל).

טיפ נוסף היה – אם צריך להקציף חלבונים לחוד וחלמונים לחוד, רצוי להקציף קודם את החלבונים בקערה נקיה, ואז אין צורך לשטוף אותה ואפשר להקציף עליה את החלמונים. ההפך כמובן אי אפשר.

לאחרונה יצאו לשוק שני מוצרים חדשים של "מזולה" – מזולה בטעם טבעי ללא מלח, ומזולה בטעם חמאה. כל מוצרי "מזולה" עשירים בשמן קנולה ובאומגה 3 ואומגה 6, לא מכילים שומנים מוקשים, לא מכילים כולסטרול ויש בהם פחות שומן רווי מכל מרגרינה או חמאה, ופחות מאחוז אחד של שומן טרנס.

מוצרי "מזולה" נמכרים בכל רשתות השיווק.

אנחנו רגילים (לצערי) לראות בקולנוע סצינות עירום וסקס בוטה על ימין ועל שמאל. זו הסיבה למתיקות הרבה של הסרט "הפעם הראשונה" – כי אין כאלה שם. כלומר, יש סקס, אבל עדין, מרומז, ובלי אף איבר עירום. מסתבר שאפשר להעביר מסר של תשוקה ואהבה גם בלי זה.. לתשומת לב במאי הוליווד השונים…
הסיפור עוסק בתיכוניסט בשם דייב (דילן אובריין) שמאוהב בחתיכה של השכבה ג'ין אבל לא מעיז לעשות שום דבר בענין ,ובדיוק כשהוא מתרגל לעצמו איך לגשת אליה, הוא נתקל בבחורה חדשה, מתיכון אחר, קטנה ממנו בשנה בשם אוברי (בריט רוברטסון) שמערערת את עולמו. הם מתחילים קשר שלא ברור מה טיבו, בגמלוניות החיננית של נוער, למרות שמבחינת הדיאלוגים בינהם הם נשמעים כמו בני שלושים מבחינת התחכום (אוי, כמה שזה הזכיר את "דוסון קריק" ואת הזוג פייסי וג'ן בהתאמה). הנקודה העיקרית של הדיאלוג היא ההתלבטות, האם לעשות ביחד את "הפעם הראשונה"? . בניגוד לרוח המקובלת היום, כשהבחורה רק רוצה "לגמור עם זה", הבחור הוא זה שמנסה לשכנע אותה שעדיף "לחכות לאדם הנכון" והיא אף מגלה שזה מאד רומנטי כשגבר פותח עבורך את דלת המכונית.
שני השחקנים הצעירים והלא ממש מוכרים משחקים בטבעיות ומעבירים את ההתלבטות, את המשיכה ואת האהבה הצעירה.
סרט קליל מאד, רומנטי , מומלץ לצעירים ולפגישות ראשונות, וכמובן, חבורות של בנות שיתמוגגו מכך שעוד אפשר למצוא ג'נטלמנים בעולם.

לכולם יש שלדים בארון. לבן לוגן יש כמה וכמה, ובעצם ארון בתוך ארון. בן לוגן (ארון אקהרט) הוא אמריקאי שחי בבלגיה, סוכן ממשלתי שהועזב ממשרתו ועובד כבודק יעילות של אמצעי אבטחה חדישים. יש לו גם בת – איימי (ליאנה ליברטו) שחיה איתו אחרי מות אימה ובילוי תקופה אצל סבה, וגם אקסית מיתולוגית בשם אנה (אולגה קורילנקו) שכעת לא בטוח מה היא חשה כלפיו, בלשון המעטה.

הכל נראה בסדר עד שיום אחד לוגן מגיע לעבודתו ומגלה שכל העסק נעלם, כל ההסטוריה שלו נמחקה וכל החברים לעבודה נמצאים מתים בתאונות מוזרות ,וגם על חייו שלו ועל חיי ביתו קיים איום רציני. השניים – האב וביתו נמלטים על חייהם ותוך כדי כך מגלים שהם בתוך סבך של סוכנים כפולים ונסיונות טיוח של קונצרנים גדולים בעלי אינטרסים. במסגרת המסע הם גם מגלים דברים על ההסטוריה של שניהם, על היחסים ביניהם ועל כמה מעט הם יודעים אחד על השני.

מבחינת "אב ובת שנלחמים יחד ובדרך מתחברים" הסרט די מזכיר את "מת לחיות" שבהם ברוס וויליס וביתו המתבגרת, בערך באותו גיל ואפילו קצת דומות מבחינה חיצונית , נתקלים באותם המצבים. בהמשך הסרט הופך להיות מעין ג'יימס בונד מבחינת התככים וההסתבכות של העלילה ובסוף יש גם קטעים שהגיבור הופך לסוג של מקגיוור.
מה שהפריע לי בסרט הוא למעשה הקאסט – ארון אקהרט הוא המקבילה הגברית של קריסטין סטיוארט מ"דמדומים" – בעלת ההבעה האחת, והוא נראה בדיוק באותה הבעה בכל סצינה- בין אם הוא חושש לחיי ביתו, בין אם הוא נזכר באשתו המנוחה, בין אם הוא מנצח, בין אם הוא במתח, בין אם הוא מבוהל, הכל אותו דבר. הבת – כאמור אמורה להיות כמו הבת של ברוס וויליס ב"מת לחיות" אבל הרבה פחות משתתפת, ולמעשה בכל הקרבות של אביה, עסוקה בעיקר בלעמוד בצד עם הבעה מבוהלת (טוב, לפחות לה יש הבעות פנים כלשהן). גם הדיאלוג של לוגן והאקסית שלו, ברגע מותח במיוחד, אמור לייצר סוג של מתח מיני של אקסים מיתולוגיים אבל לא ממש מצליח בכך והדמות של אנה גם היא לא אמינה במיוחד.

כל זה חבל מכיוון שהסיפור עצמו טוב, העלילה מתרחשת בקצב ומשאירה את הצופה סקרן לגבי איך יפתור הגיבור את התסבוכת.

הסרט עולה לאקרנים בשביעי למרס.

כששמעתי שהסופר אשכול נבו הוא לקוח קבוע ב"סלטה", כותב בה את כל ספריו ובקרוב יציג במקום את ספרו החדש, לא התפלאתי. האווירה במקום – על שלל כלי הרטרו , הספרים והצילומים של הבעלים יובל נבון, פשוט מעוררים השראה.

הוזמנתי ל"סלטה" כדי לגלות מסעדה חלבית כשרה. מי שצופה בסידרה "דוקטור הו מכיר את המשפט "היא יותר גדולה מבפנים", וב"סלטה" – כשרואים אותה מבחוץ, היא נראית קטנה אבל כשנכנסים מגלים את החצר האחורית המקורה והמעוטרת כאמור בשלל פריטים.

אחוז גדול מאוכלוסיית העיר רעננה שומר כשרות, ולכן כשיובל נבון החליט לפתוח את המסעדה בלוקיישן הנוכחי (מזה 9 שנים), הוא החליט לעשות אותה כשרה חלבית. למעשה נבון הוא צלם מקצועי שתמיד אהב גם להאכיל אנשים, עד שפתח בית קפה בסטודיו לצילום שלו בגבעת ח"ן ואחר כך עבר לרעננה. את התמונות היפיפיות של טיוליו בעולם ניתן לראות על הקירות.

השפית האחראית היא אסנת לביא, שמשלבת מנות ממטבחים שונים – מרוקאי ,הודי, תאילנדי, אחרי שלמדה ב"תדמור" ועבדה במספר מסעדות ידועות.

היצירתיות של העיצוב גולשת גם לתפריט כך שתוכלו לראות מנות כמו "חלומי שהתגשם" "סגול כהה" "חוויה הודית" ועוד.

אחרי כוס סיידר תפוחים חם, התחלנו עם המנות הראשונות –
"סלט פראי" – חסה, כרוב, מלפפון, גזר וגמבה, עם גבינה בולגרית 5%, תערובת גרעיני בריאות הנאפים במקום ורוטב סלטה (48 שקלים). מבין ארבע מנות הפתיחה, זו היתה הבחירה שלי – סלט פשוט, שילוב טעמים רענן, ובונוס בריאותי.

בתמונות – למעלה סיידר חם וסלט פיראי, ולמטה "סגול כהה" ולביבות תרד

"לביבות תרד" – עלי תרד טריים וגבינות מוגשים עם רוטב צ'יזיקי (38 שקלים) – לביבות עסיסיות, לא שומניות.

"סגול כהה" – רצועות סלק, אטריות אורז בווינגרט אסיאתי פיקנטי, שומשום שחור לבן ובוטנים מסוכרים (26 שקלים). מנה שפחות התחברתי אליה בגלל המתקתקות.

"חלומי שהתגשם" – גבינת חלומי, פטריות, פלפל אדום מוקפץ ברוטב צ'ילי עדין (38 שקלים). הגבינה עצמה הזכירה מרקם של טופו אבל ספגה את הטעם של הרוטב. הפטריות היו מוצלחות.

היין האהוב על יובל נמזג לנו – יין אדום VENTURA RUBENS 2010 של יקב עפרה.

בתמונות – למעלה – חלומי "שהתגשם" ולחם פרנה, בתמונות למטה- דג מרוקאי וקארי ירוק

לחם פרנה מרוקאי סימן לנו את המנות העיקריות ושימש בהמשך לניגוב צלחות הרוטב. קיבלנו –

"דג מרוקאי של אמא יהודית" – פילה מושט ברוטב מסורתי פיקנטי עם עגבניות טריות, פלפל, כוסברה "והרבה אהבה" כפי שכתוב בתפריט (65 שקלים)
הפיקנטיות היתה עדינה מאד.

"קארי תאילנדי ירוק" – רצועות בורי, בטטות וחצילים , מבושלים ברוטב חלב קוקוס ותערובת עשירה של עשבי תיבול טריים, מוגש עם אורז (72 שקלים) – הבחירה שלי מבין שש המנות העיקריות שקיבלנו , בעיקר כי הוא מכיל כל מה שאני אוהבת – דגים, חלב קוקוס ועשבי תיבול. יובל הסביר לנו שהדרך הטעימה ביותר לאכול את המנה היא על ידי השלכת כף אורז לתוך הקארי, ואז גריפה של הכל ביחד.

"חוויה הודית" – מבחר ירקות שורש אפויים בתנור ברוטב עשיר תבלינים על בסיס עגבניות טריות וחלב קוקוס, מוגש על מצע אורז בסמטי וכוסברה טריה (57 שקלים)

"המבורגר קינואה" – מורכב מקינואה, עדשים, עשבי תיבול וירקות, מוגש עם פירה וצ'אטני עגבניות שרי פיקנטיות (59 שקלים)

שתי המנות האלו היו נחמדות, בעיקר למי שמקפיד על מזון בריאות וצמחוניות. לי כקרניבורית דרום אמריקאית, קשה עם המבורגר שאינו עשוי ממשהו שהיה בחיים קודם.
ההמבורגר קינואה נצלה קודם כדי לאטום אותו ואז ממשיך את התהליך בתנור.

בתמונות למעלה – "חוויה הודית" והמבורגר קינואה, בתמונה למטה- קבב דגים ולחם הבית.

מנה המשלבת דגים ופסטה הגיעה עכשיו – "מוסר מדגסקר" – רצועות מוסר ברוטב שמנת, פלפל מדגסקר, בצל וברנדי,על מצע ניוקי, גם הוא מוגש עם סלט הבית (79 שקלים) . פה היתה לי התלבטות כי מצד אחד הרוטב עצמו היה מתובל ועסיסי, ומצד שני טעם הברנדי היה מאד מודגש, כך שמי שלא חובב אלכוהול תהיה לו קצת בעיה.

המנה האחרונה מתוך תפריט העיקריות היתה מנה מוצלחת של קבב דגים – בזיגוג לימוני, על מצע סלט עדשים חם עם טחינה וסלט הבית (68). הקבב לא היה "דגי" והיה מוצק במידה, ועדשים עם טחינה תמיד מתקבלים בברכה.

ביחד עם כל זה קיבלנו גם את לחם הבית (לחם שאור) שמוגש עם חמאה, (הוא לא רשום בתפריט).

מתפריט הפסטות קיבלנו "לזניה פטריות" – עם רוטב נפוליטנה וגבינת מוצרלה שמוגשת עם סלט הבית (56 שקלים). לטעמי היה חסר תיבול, אפילו ברמה של מלח.

בתמונות למעלה – סלט הבית ומוסר מדגסקר, בתמונות למטה – לזניה וטארט טאטן.

מגש ענק של קינוחים הגיע אלינו לסיום. קינוחים בכללי עולים 35 שקלים והם מתחלפים מדי יום. למעשה מדובר בעוגות מפוארות שיוצרת השפית לביא וביום שאנחנו ביקרנו היו בתצוגה חמש עוגות, כך שפשוט בחרנו לטעום את כולן.

קיבלנו –
עוגת גבינה פיסטוק, עוגת שכבות בראוניז שוקולד, עוגת גבינה ניו יורקית, עוגת גבינה עם חלבה על בסיס מסקרפונה, וטארט טאטן.
אני התבייתתי קודם כל על הבראוניז בתור שוקוהולית מוצהרת, אבל אפילו לי זה היה מתוק מאד. מצד שני, הופתעתי מאד מעוגת הפיסטוק, שהיתה מדוייקת בטעמים, מתוקה במידה, ואוורירית עד כדי ריחוף מהמגש. (אגב, את המגשים עיצב יובל בעצמו בעזרת אנשי עמותת "אנוש" שמספקת עבודה לפגועי נפש).
החלשה מבחינתי היתה הטארט טאטן שהזכירה יותר לפתן תפוחים.

בתמונות למעלה – גבינת חלבה מסקרפונה ובראוניז שכבות, בתמונות למטה עוגת גבינה ניו יורקית ועוגת פיסטוק.

המסעדה כאמור כשרה ומתאימה מעבר לשומרי הכשרות גם למי שרוצה ארוחות קלות, מנות ממגוון מטבחים, וגם מנות בריאות רבות. (וכמובן לצמחונים- הן כאלה שאוכלים דגים, הן כאלה שאוכלים או לא אוכלים מוצרי חלב ולמחפשים מנות בריאות).

כתובת המסעדה- רמב"ם 10 רעננה.
המסעדה פתוחה כל יום משמונה בבוקר עד אחת עשרה וחצי בלילה, בימי שישי משמונה עד כניסת השבת, ובמוצאי שבת משש וחצי עד אחת עשרה וחצי.

אתר המסעדה- http://saltaa.com/

חלב עיזים מוכר כקל לעיכול, ועשיר באופן טבעי בוויטמינים וסידן. משק צוריאל מייצר מחלב עיזים מוצרים רבים, מגוון של גבינות, יוגורטים, חלב ועוד, ועכשיו חבר לרשת קפה ג'ו, ליצירת קפוצ'ינו על בסיס חלב עיזים שמצטרף לתפריט משקאות החלב הייחודיים של הרשת.

בחלב עיזים יש כ10% יותר סידן וחלבון בעל ערך תזונתי גבוה, ועושר של וויטמינים כמו ויטמין איי, בי שתיים, ועוד, שמסייעים במניעת זיהומים ודלקות.
הוזמנתי לסדנה מיוחדת אצל השף ברק חי חורש, והשפית דנה ברון, כדי להתנסות בעצמי גם במוצרים עצמם וגם במה שאפשר להכין מהם. היינו כעשר בלוגריות, עשינו רעש של חמישים, ובסוף גם יצאו מנות מגוונות וטעימות.
ראשית, אני טופחת לעצמי על השכם על המצאת ה"שוקו עיזים" – כשביקשתי שוקו עם חלב עיזים, והתוצאה היתה כל כך טעימה שכולם התלהבו לשתות.

בתמונות – בלוגרית בעבודה.

בהמשך השף ברק חילק משימות (טוב, אני קיבלתי להכין את הסלט…) ולעבודה.
תוך כדי שעבדנו, השף ברק הכין פלטת גבינות (והידעתם שתמיד חייב להיות מספר אי זוגי של גבינות על הפלטה? הסיבה – ככה זה יותר בעל מזל…) – והראה איך אפשר להעשיר עוד יותר את הגבינות – כך שגבינה אחת כוסתה בגרגרי סוכר חום וקורמלה, גבינה נוספת הושרתה ביין אדום, גבינה שלישית עושנה עם תבלינים באמצעות מעשנה קטנה, רביעית היתה גבינה חריפה בסגנון רוקפור שנוספו לה פירות, והחמישית היתה חמאת עיזים, שהשתלבה נהדר עם ערמונים (אלה שבאים בוואקום – שיחוק אדיר).

בתמונות – שף ברק ופלטת הגבינות שהכין.

המנות שהבלוגריות הכינו –
קסאדיות – במילוי גבינות ותיבול
סלט עלים ירוקים – עם גבינה במליחות עדינה, חמוציות וכל מני דברים טובים אחרים
פסטה ברוטב אלפרדו עם מוצרים שיש בבית והופכים לרוטב עדין
פאי רועים – עם סלמון ופירה, וכמובן הרבה גבינה

בתמונות – הבלוגריות עובדות עם שף דנה ברון, והתוצאות.

והקינוח – שהכין השף בעצמו – גבינת חלומי צלויה עם תותים וקצפת עשויה מחלב עיזים ושמנת עם פודינג ווניל. התוצאה היתה גם יפיפיה וגם טעימה, ועל כך תעיד הצלחת הריקה.

בתמונות – הסלט שהשתתפתי בהכנתו (ותתעלמו מהגבעולים) והקינוח של השף.

תוך כדי ליקוק הכפיות שמענו את לימור בן חיים – דיאטנית משק צוריאל, שהסבירה לנו מדוע חלב עיזים הופך פופולארי יותר ויותר, ועל ההסטוריה שלו, משימוש בחלב עיזים לריפוי מחלות ובעיות ,ועד להמלצה לבני הגיל השלישי למשל, שמתקשים אולי בעיכול.
71% מהישראלים אוהבים חלב בקפה שלהם, וחלב עיזים מהווה אופציה בריאה וטעימה לגיוון הקפה.

בתמונה- קפוצ'ינו עם חלב עיזים, עכשיו במתנה ברשת ג'ו.

אתר משק צוריאל – http://www.zuriel.co.il/
רשימת סניפי קפה ג'ו למימוש הקופון- http://www.joe.co.il/snifim.asp

את שף שגב משה לא צריך להציג, מסעדות מצליחות, תוכניות טלוויזיה, ספרי בישול ומיזמים רבים.
והפעם שף שגב כיוון בדיוק לכיוון שלי, כאחת שאין לה זמן או סבלנות לבשל ובכל זאת רוצה לחזור הביתה ליותר מאשר חביתה.
שף שגב שם לב שבשוק המוצרים המוכנים חסרות מנות רבות שיש להשקיע בהן מאמץ מזערי ובתמורה מקבלים מנה ברמה גבוהה. במשך חודשים ארוכים הוא פיתח מוצרים לכל סוגי המנות – בשרי, חלבי, פרווה וקינוחים, ויצא לאחרונה עם סידרת מוצרי בישול – קפואים, מצוננים, יבשים וטריים.
את החזון שלו הציג שף שגב בארוחה במסעדת "שגב אקספרס" בפני הבלוגרים – "טץ' של שף לסופרמרקט ולבית". במסגרת הארוחה הדגים שף שגב איך מהמוצרים, באמצעות כמה דקות עבודה ומינימום מאמץ, הוא מכין מנות טעימות ומגוונות. למעשה, ניתן להרכיב מהמנות ארוחה שלמה הכוללת מנות ראשונות, סלטים, עיקריות וקינוחים.

למעלה- משמאל בשר טחון מוקפץ על טחינה, מימין פסטה ברוטב בולונז
למטה – משמאל קציצות עוף, מימין קציצות דג

דוגמאות למנות – קציצות עוף קפואות ברוטב עגבניות ביתי, בשר בקר טחון בתיבול מזרחי קפוא, קציצות דג מבושלות וקפואות ברוטב עגבניות, רוטב בולונז אמיתי קפוא, סלטים – סלט פלפלים וגבינת שמנת, סלט חצילים על האש וגבינת שמנת עיזים, סלט קישואים יווני וגבינת צ'זיקי, קינוחים – אקלרים במילויי קרם פטיסיאר, ריבת חלב ושוקולד, ומנות "פסטה ספיישל" – מנות אישיות להכנה מהירה ברטבים שונים. זו רק רשימה חלקית של כל המגוון.
שף שגב הכין לנו –
מנת בשר טחון מוקפץ על טחינה ועלים (תוך שימוש במנת בשר בקר טחון וכבש מתובל קפוא), פסטה עם עלי תיבול ורוטב הבולונז הקפוא (שהוא אגב בהכשר בד"ץ), מנה של קציצות עוף ברוטב עגבניות ביתי שהוא לא היה צריך להוסיף להם דבר מלבד להגיש עם אורז ,מנה של קציצות הדג, גם הוא ברוטב עגבניות שהוגש עם בטטה אפויה, והקינוח – מגיע כבר מוכן – אקלרים במילוי קרם פטיסיאר שהשף הגיש בלווית תותים חתוכים וסלט פירות עם המלצה על האריזה לאכול ביחד עם כוס קפה טובה.
יצאתי מהארוחה בהרגשה שאפילו אני, בשלנית זעירה מאד, יכולה להרכיב ארוחה טובה בזמן קצר ועם טעם איכותי.

בתמונה- האקלרים מתוך סידרת הקינוחים.

כרגע יצאו לשוק 17 מנות (!) ובהמשך מתוכננות עוד 20, כשגולת הכותרת היא מנה מיוחדת, שתיבחר מבין מנות של גולשי האינטרנט, שגם תזכה את השולח שלה בפרס של רבע מליון שקלים (!!!) וכמובן קרדיט על המנה כשתצא להפצה.
כל הפרטים ב- https://www.facebook.com/chefsegev/app_121440234694136?app_data={%22utm_campaign%22:%22post-to-wall%22,%22utm_source%22:%22facebook-feed%22,%22utm_medium%22:%22social%22}
וגם על אריזות המוצרים.
וצריך להזדרז כי יש רק עוד 10 ימים להגיש מתכון.

בתמונות למטה- שגב פינק אותנו גם במנות רגילות מתוך תפריט המסעדה שלו – כולל פוקצ'ת הבית, סלטים – אסיאתי ואיטלקי, קרפצ'יו, סביצ'ה וקינוחים כולל "פצצת שוקולד" שקשה להאמין שהוא אינו חלבי.

כל המוצרים כשרים וניתנים להשגה ברשתות השיווק השונות.

פעם "משרד" היה רק בבנין משרדים. היום לכל מי שיש מחשב בבית, יש בעצם משרד, שלא לדבר על בעלי עסקים שונים שעובדים מהבית כמו קליניקות, פרילנסרים, עיתונאים, מעצבים, אדריכלים,סטודנטים, אנשים שעובדים מהבית (במיוחד הורים עובדים) , פנסיונרים שאחרי עזיבת הילדים התפנה להם חדר בבית והם רוצים להפכו למשרד וכדומה,שזקוקים לפינה מאורגנת, כי בדרך כלל מה שיש זה או עבודה על שולחן כלשהו עם מחשב נייד , או פינה שהורכבה מכל מני רהיטים שנמצאו בבית והפכה לערימה מגובבת של ניירת שקל מאד לטבוע בה.

(בתמונה- מר אסף טייכמן, סמנכ"ל השיווק, מציג את חזון החברה).

"רהיטי דורון" הם רשת מוכרת לריהוט עץ לילדים, עם מעל 50% לקוחות חוזרים והיא הרשת המוכרת ביותר בישראל מבין רשתות הילדים והנוער. ב"רהיטי דורון" זיהו את הביקוש למשרד ביתי, ולכן פתחו בימים אלה רשת חנויות חדשה וראשונה מסוגה בישראל בשם "רהיטי דורון HOME OFFICE".

החנות הראשונה נפתחה באזור התעשייה של סגולה בפתח תקווה, בגודל 250 מ"ר, כשבצמוד לחנות רהיטי הילדים, הוקמו חללים שמציגים פתרונות שונים למשרד ביתי, לאיכסון, לגדלים שונים של חללים וכמובן לנוחות השימוש. ל"רהיטי דורון" יש נסיון רב בייצור ושיווק רהיטים לצרכן הפרטי ואת הנסיון הזה מנצלים עכשיו להתאמת פתרונות ריהוט במחירים נוחים, כמו שולחנות עבודה, שולחנות מנהל ומזכירה, שידות, כוורות, ספריות וכו'. במסגרת השירות ניתן להתייעץ עם עובדי המקום שמנוסים מאד בהתאמת ריהוט לחללים השונים בהתאם לצורך ולאפשרויות.

במהלך 2013 מתוכננים עוד שני סניפים, כשהשאיפה היא להגיע לפריסה ארצית של כ15 סניפים בשנתיים הבאות.
אחד היתרונות של "רהיטי דורון" הוא זמן אספקה מדויק כבר בשלב הזמנת הפריט, ואחריות ל3 שנים. כמובן שמדובר ברהיטים שמוקפדים מבחינת גימור, איכות וצרכי הלקוח.

ישנה גם אפשרות להובלה והרכבה בתשלום נוסף.
לאתר רהיטי דורון – http://www.doron1949.co.il/

בפעם הקודמת שהתארחתי ב"מיטבול" בראשון לציון (http://cafe.mouse.co.il/post/2612515/) התנסתי בעיקר בהמבורגרים המיוחדים של המקום. הפעם הסיבה לאירוח היתה תפריט חדש המכונה "בוצ'ר" שנוסד זה מכבר, ולדברי עודד, הבעלים של המקום, הומצא פשוט כששלושת השותפים במקום ישבו סביב נתח גדול שרק הגיע, וחשבו – "רגע, אנחנו רוצים לאכול את זה ככה!".
ו"ככה" זו בדיוק הדרך שהנתחים מגיעים – נתח במשקל קילו או שניים, עם תוספות והרכבים שונים (יש קומבינות שונות ותלוי אם מדובר באנטריקוט, סינטה או פילה כפי שאפשר לראות בתמונה של התפריט). המחירים נעים בין 355 ₪ לקילוגרם אנטריקוט או סינטה עם שתי תוספות לבחירה, ועד 900 שקלים לשני קילוגרם פילה עם תוספות וכוסות יין אסמבלאז, ריחן או איתן של יקב ברקן.

הנתחים מוגשים על עגלת קצבים ונפרסים לעיני הקהל.

אבל לפני הבשר כובדנו בטעימות ממנות הפתיחה של התפריט הרגיל –

צ'יקן צ'ילי – נתחוני עוף מצופים בטמפורה , מוגש ברוטב צ'ילי מתוק- 45 שקלים בתפריט
קרפצ'יו הפוך – מוגש עם עלי בייבי , גבינת פרמזן וטוסטונים – 45 שקלים
ברוסקטה- סינטה כבושה בתערובת עשבי תיבול פיקנטית , מוגש על טוסטונים – 37 שקלים
כנפיים צ'ילי טקסס סטייל – 8 או 14 יחידות – 32-44 שקלים.

מבין ארבע הראשונות , אם הייתי צריכה לבחור אחד, הייתי הולכת על הברוסקטה, לא הרגשתי "עשבים פיקנטיים" אלא יותר חמיצות נעימה שהתחברה לי טוב עם הבקר. שאר המנות היו חביבות , רק אזהרה- הכנפיים בסגנון "טקסס" היו חריפות. כמה חריפות? טוב, לפולניה כמוני זה היה חריף ודקות ארוכות אחר כך עוד הרגשתי עיקצוץ בשפתיים. לטעמי הולך הכי טוב עם בירה קרה לצינון העסק.

סלט הגיע כמנת ביניים – "סלט כרוב ונבטים"- סלט שהוגדר ל"הרגיע את המצפון" כפי שכתוב בתפריט והכיל כרוב, נבטים, בוטנים וגזר, בוינגרט לימונים מתקתק – 40 שקלים. אני מאד אוהבת בוטנים והטעם שלהם היה דומיננטי בסלט. למרות שהמטרה בערב הזה היתה בשר, והיה חבל להתמלא, בכל זאת הקערה רוקנה.

מלכי הערב התגלגלו לעברנו, קודם פילה, אחר כך סינטה ובסוף אנטריקוט. הם נפרסו על השולחן ולוו בתוספות של רטבים (כולל רוטב שמנת פלפלים ורוטב "קטשופ" פלפלים פיקנטי), פירה (חלבי, הללויה!) עם בצל מטוגן (16 שקלים), "גרליק צ'יפס – צ'יפס עם שום ופטרוזיליה" – 17-20 שקלים תלוי בגודל, שעועית ירוקה מוקפצת (19 שקל), ואורז (16 שקל).

הבשרים הוזמנו במידה "מדיום" ורובם היו כאלה, חוץ מהסינטה שהושארה טיפה יותר מדי, ובגלל שהיא גם ככה נטולת שומן, התייבשה במקצת. אני לא יודעת אם זו הקירבה לוולנטיין'ס דיי אבל המלח הגס שפוזר על המנה ובקרסט שלה, היה קצת יותר מדי וגרם למליחות גם בבשר עצמו. הייתי מעדיפה שהבשר יוגש ללא מלח בכלל, ושאקבל את המלח והפלפל בצד לבחירתי האישית.

בתוספות – הבצל המטוגן היה להיט, הצ'יפס עם השום היה פחות, אולי בגלל העזות של השום. מבחינתי עדיף בשר נטו, ואת התוספות לשים כנשנוש לצד השתיה החריפה של המקום.

לסיום העיקריות עוד קיבלנו שני מנות "איפון" – ההמבוגר עם אדאדו מעושן וביצת העין. קיבלנו שניים – אחד ללא גבינה למי שלא רוצה לערבב בשר וחלב, והשני עם. סיקור נרחב על ההמבורגרים ניתן למצוא בלינק שצרפתי כאן למעלה. (84 שקלים למנה של 300 גרם).

אחרי כל זה צריך קינוחים להוריד את הבשר וכאלה קיבלנו ארבעה.
עוגת גבינה עם פירות יער (מחיר לא מופיע בתפריט)
"זעזוע מוח" – כדורי גלידה קפואים מטוגנים בציפוי טמפורה בים של שוקולד חם (44 שקלים)
טארט טאטן – טארט הפוך של תפוחים מזוגגים בקרמל עם גלידת וניל (41 שקלים)
וופל בלגי חם – עם שלושה כדורי גלידה, קצפת ורוטב שוקולד (49 שקלים).

את "זעזוע מוח" טעמנו פעם קודמת (ואפשר למצוא גם את זה בלינק) – בתור חובבת שוקולד זו היתה הבחירה שלי.
העוגות – התפוחים והגבינה היו בסדר, מבחינתי היו אופציות טובות יותר, לחובבים.
הוופל הבלגי היה מנה מרשימה, מגדל של וופלים עם קצפת וכמויות גדולות של גלידה, מספיק לשלושה אנשים ויותר.

במקום אפשר לרכוש בשרים לפי משקל להכנה בבית.

אתר המסעדה – http://www.meatball.co.il/index.php
תפריט הבוצ'ר – http://www.meatball.co.il/index.php?p=297