לפני כחצי שנה נסעתי לטיול בפאריז. אני לא שומרת כשרות ויכלתי לאכול בכל הפטיסרי האפשריים, כפי שאכן עשיתי, אבל בשביל הפינוק לקחתי איתי מהבית…. "ערגליות". כפי שאפשר לראות בתמונה שצולמה ביום חמים בגני לוקסמבורג, ישבנו וחיסלנו את הקופסה (מינוס כמה חתיכות שזרקנו ליונים).
ארכיון
הקבב של אמא- טעם של בית.
כשהאמא העירקית של אוהד וצביקה הכינה קבב, כל הסובבים אמרו ש"חייבים לעשות עם זה משהו". אז הכפפה הורמה ולפני כמה שבועות הושק במתחם הקניות של קריית שדה התעופה (איירפורט סיטי) "הקבב של אמא " שמביא את הטעמים של הבית העירקי לציבור, כולל לאנשים כמוני שגדלו בבית פולני ולא היה ממש קבב, או תיבול כלשהו… למשהו… .
עוף טוב הכל טוב (ושנה טובה במיוחד!)
בכל פעם שעושים סקרים על ההעדפות של הישראלים, מקבלים את מלכת הצלחת- התרנגולת. העוף מככב במנות של כל העדות, בחגים וביומיום ויש לו סיבה מוצדקת- ראשית, באקלים הישראלי קל יותר לאכול עוף מאשר מנות בשריות כבדות של בקר או כבש למשל, שאחריהם רק רוצים לישון. עוף גם קל להכנה, בהתעסקות מינימלית יש מנה משביעה ואהובה על כל הגילאים. עוף ניתן לאכילה קר או חם , בכריך או בסלט, במנה מבושלת או צלוי, יש מגוון ענק של אפשרויות. (וזוכרים את הבדיחה על התרנגולת שאמרה לחברתה "ראיתי את בעלך מסתובב בדיזנגוף" ?).
קופינאס- מסעדה עם הסטוריה
בלב השרון, שוכן המושב הפורח "צור משה" – מרחב של שלווה שמשובץ בפנינים הסטוריות בכל פינה, שמספרות את סיפור החלוצים, יישובי "חומה ומגדל", והקשר החם בין המתיישבים לאדמה. הוזמנתי להכיר את "קופינאס"- ביסטרו איטלקי ים תיכוני ששוכן במבנה יפיפה עם הסטוריה ארוכה- ממאפייה בשנות החמישים, שסיפקה לחמים ושירותי אפייה לכל הסביבה , אחר כך כמחסן מיון לקלמנטינות ולבסוף כבנין נטוש שהפך למסעדה , כולל מרכז תיעוד ושימור סיפור הקמת המושב.
סלטי צבר- לשנה טובה וקלה!
בחגים יש מנהגים רשמיים ויש לא רשמיים. הרשמיים הם לשים על השולחן ראש של דג, לטבול תפוח בדבש, לברך ב" שנה טובה". הלא רשמיים כוללים הרבה הרבה הרבה יותר מדי אוכל, פתיחת כפתורי המכנסיים באנחה וסירוב לעלות על המשקל הביתי במשך שלושה שבועות לאחר מכן.
כדי להצליח בכל זאת לעבור את הדלתות גם אחרי תקופת החגים, כל צמצום קלורי הוא מבורך, כשהתנאי כמובן שהוא לא פוגע בטעם. "צבר" באו לעזרתנו עם סידרת סלטים שמכילה 7% שומן בלבד, כדי שנוכל להנות בלי נקיפות מצפון.
מוביקס- חווית הקולנוע הפרטית!
מכירים את זה שאתם יוצאים לסרט, מתלבשים, אולי לוקחים בייביסיטר, מגיעים לאולם, לא תמיד נקי, ויושבים בין הקהל ואז…. מי לא מכיר את סדרת הדמויות הבאה- אלה שמכרסמים את הפופקורן בקולי קולות, אלה שדנים בינהם בתוכן הסרט, אלה שמחליטים לענות לטלפון המצלצל, ואלה ש"רק בודקים" אבל מאירים את כל האולם עם הסלולרי בדיוק בקטע המותח. אני זוכרת פעם אחת לפני שנים רבות, זכיתי בזוג כרטיסים לסרט, ולא היה לי זמן לממש עד שכמעט הסרט ירד מהמסכים. כדי לא להפסיד אותו, הלכנו להקרנה האחרונה שהיתה לפני שהסרט נגנז, ובגלל זה היינו הצופים היחידים באולם. איזה אושר! איזו שלווה!
שאול ניסים- המגע המרפא.
אחד התענוגות של החיים הוא ללא ספק העיסוי. אם מדובר בהקלה על מחלות או תסמינים, ואם מדור על פינוק נטו- כשמוצאים מטפל עם ידיים טובות, נשאר רק להשתרע בנינוחות ולהנות.
שאול ניסים תמיד ידע שהיעוד שלו הוא טיפול במגע, וכשידידה דירבנה אותו, הוא הלך ללמוד , הוציא תעודות וייסד את הקליניקה שלו, שממוקמת במושב ישרש, בלב השרון, דקה מרמלה.
היום , עם תעודות של טיפול בשיטות עיסוי תאילנדי (על מזרון), רפואי, שוודי, אבנים חמות ועיסוי לנשים הרות, הוא מקבל בקליניקה המטופחת במושב.
להתחדש עם CORNY לבן!
יש לי דילמה כשבא לי מתוק. מצד אחד- לא כדאי להרבות במתוקים, כי אם אני אוכל את כל מה שאני רוצה, יצטרכו להרחיב את הדלתות בבית. מצד שני כשאני רוצה מתוק ומציעים לי חטיף אנרגיה, אני לא מרגישה שזה "באמת" המתוק שאני רוצה. סוג של פשרה.
אבל אז מגיע CORNY ומוכיח שאפשר להיות גם חטיף דגנים בריא וגם ממתק אמיתי.
צ'ארלי בממלכת התפוח בדבש
כמיטב המסורת השנתית, בכל שנה, ממש רגע לפני ראש השנה, התכנסנו בסניף "יינות ביתן" ברחובות, לסדנת בישול לכבוד ראש השנה עם השף המצליח (והחתיך )צ'ארלי פדידה- טוב, האמת שהוא בישל ואנחנו אכלנו, אבל היי, בואו לא נכנס לקטנות.
עם מיטב המצרכים של "יינות ביתן" – כולל דגים טריים, בשרים משובחים וכל יתר המצרכים, שף פדידה אירגן תוך זמן קצר משתה חגיגי לתפארת.
"פריגת" – עץ הרימון נתן ריחו (וטעמו)
ראש השנה בפתח, ואחד הסימנים הבולטים שלו- הרימון, מופיע לנו בהפתעה החדשה של "פריגת"- – פריגת רימונים בבקבוק ליטר וחצי.