ארכיון תגים | מאפה

"בונז'ור ולתנור" – החגיגה נמשכת!

קל מאד להתרגל לדברים טובים, וחיש מהר התרגלנו לזה שכשרוצים מאפה שמרים טרי, ריחני וטעים כבר לא צריך ללוש, להתפיח ולהתאמץ, כשיש בפריזר חבילות של "בונז'ור" שמאפשרות שליפה מהירה, אפילו ללא הפשרה (!), רק למרוח ביצה, לזרוק לתנור ויש מאפים שאי אפשר לעמוד בפניהם.

להמשיך לקרוא

מיה- לא זזים בלי אגוזים.

חטיפי בריאות, מרציפן, עוגות חגיגיות, נשנושים, סלטים, פשטידות, את האגוזים מהסוגים השונים ניתן למצוא בשפע של מתכונים למנות ראשונות, עיקריות וכמובן קינוחים.

הם נותנים את ה"קיק" המלוח, הם נותנים את הקראנץ' והם נותנים שפע של בריאות. השומן בהם נחשב לשומן בריא ולכן הם מומלצים בכל דיאטה –

האגוזים.

להמשיך לקרוא

סנפרוסט הולכת מיני

כשהודיעו לי שקיבלתי לסיקור ברוקולי וכרובית של "סנפרוסט" אוטומטית חשבתי על גרסאות מטוגנות או אפויות של הירקות הללו, בציפוי פריך. אחר כך כששמעתי שמדובר בגרסת "מיני" בחלקים קטנים מאד, שאי אפשר לאחוז אותם כמו שאוחזים "פולקע" למשל, שיניתי את התוכניות והתחלתי לחשב מסלול מחדש.

קודם כל, זה מה שקיבלתי:

להמשיך לקרוא

בונז'ור חנוכה.

בחנוכה, כשזה מגיע לסופגניות, נשאלת בדרך כלל שאלה ששמורה לפסח – "מה נשתנה"? כי בכל שנה מגוון אדיר של סופגניות מגיע אל המדפים והציבור בדרך כלל נחלק לשתי קבוצות- אוהבי החידושים, מול שומרי הנאמנות לסופגניה הקלאסית.

ברשת בונז'ור יודעים שלא משנה במה נבחר, מה שחשוב הוא הטעם והאיכות.

להמשיך לקרוא

פיצה ZAZA- לזוז עם הטעם.

לפני כשבועיים חזרתי מאיטליה, שם התזונה שלי התבססה בעיקר על צירוף של פחמימה, עליה חלבון ועליה ירקות, או במילים אחרות – פיצה.

יש המון פיצות בארץ. פיצות טובות ואיכותיות? קצת פחות. פיצות מיוחדות? עוד יותר קצת פחות.

הוזמנתי לסניף ראשון לציון של "פיצה ZAZA" כדי לראות – מה נאפה שם בתנור?

קצת רקע- הקונספט הוא pizza al-taglio – כלומר פיצה "על המשקל". זוכרים את "פיצה מטר" שמכרה פיצות לפי האורך? כאן מדובר במשקל, והמחיר הוא אחיד- תשעים שקלים לקילוגרם.

הפיצה היא בהשפעת רומא המהפנטת, התוססת והשופעת, והבצק הובא לארץ על ידי שף פיציולו האיטלקי , כולל יבוא של כל חומרי הגלם – הקמח, רוטב העגבניות וכל השאר, והבצק עובר תהליך מיוחד של תפיחה מבוקרת במשך 36 שעות, על מנת להשיג את הפריכות, האווריריות והטעם המיוחד. הגבינה- מוצרלה טבעית, מגיעה ממחלבה קטנה ועליה כל הגודיז- מתוספות צמחוניות כמו פטריות טריות (כולל גם כמהין!), דרך תוספות בשריות כמו פפרוני ובייקון, כמובן שלל ירקות, ואפילו מתוקים כמו פרלין שוקולד וחלווה.

שעות הפתיחה הן ארוכות במיוחד- מ12 בצהרים עד שתיים בלילה בימי השבוע, ובסופי שבוע עד ארבע בבוקר, כך שבכל עת שנתקפים ברעב או במאנצ'יז, אפשר להגיע.

עד עכשיו היה סניף בהוד השרון שקיים כבר שש שנים ופופולארי מאד, עכשיו ZAZA מתחדשים בסניף בראשון לציון, במתחם "הרובע" בניהול בימים אלה, נפתח, כאמור, הסניף השני של הרשת במתחם הרובע בראשון לציון בניהולו של השף קונדיטור, יניב ברהום.

הגענו לסניף בשבת בצהרים, ה"רובע" של ראשון לציון המה אנשים, בעיקר משפחות, שניצלו את השמש  שהגיחה בין העננים.

ניגשנו להתבונן בתפריט. הפיצות הן עם תוספות מאד מקוריות, לא עוד "זיתים/עגבניות/תירס/אננס" אלא קומבינציות מלאות טעם ומגוונות.

אנחנו בחרנו שני סוגים –

"פלפל קלוי ושום" – רוטב עגבניות, פלפלים קלויים, זיתי קלמטה, שום קונפי, גבינה מלוחה ופטרוזיליה, ו"4 בצלים" – הפיצה המפורסמת של המקום שכוללת רוטב עגבניות, גבינה מלוחה, בצל לבן, בצל ירוק, בצל סגול, עירית ובלסמי מתקתק. (שתי הפיצות בגודל "משפחתי" עולות 88 שקלים כל אחת).

(בתמונות – תהליך הכנת הפיצה – למעלה- הבצק המיוחד נמתח על התבנית, למטה- רוטב העגבניות.)

הפיצות הוכנו טריות טריות מול עיננו, הבצק המיוחד נפרש בתבנית, מעליו נוצק רוטב העגבניות, נשלח לאפיה, אחר כך על הפיצה הלוהטת הונחו המון המון המון המון תוספות, בהתאם לבחירה שלנו, עוד גבינה , עוד תיבולים, ועוד ארבע דקות בתנור כדי להשלים את האפיה.

(למעלה – הפיצות אחרי אפייה ראשונה. למטה- הגבינות והתוספות)

התוצאה כמו בתמונה – פיצה עשירה, הבצק יחסית עבה ומחזיק יפה את התוספות בלי להפוך לספוגי, וכמה שחשבנו שאנחנו מורעבים, אחרי כמה חתיכות כבר היינו מפוצצים.

(למעלה בתמונה – הפיצה המוכנה).

מה שנחמד הוא שלא חייבים לקחת מגש או חצי מגש, אפשר לבחור כל גודל חתיכה, והפיצה נשקלת ונמכרת על פי משקלה.

ישנה גם פיצה חריפה, למי שאוהב, ואני מקווה בפעם הבאה בסניף לטעום גם את הפיצה המתוקה, המכוסה בנוטלה, לקינוח ונשנוש.

כמובן שיש גם משלוחים.

קישור לאתר של רשת "זזה" – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=10312

 

שופרסל – חם חם מהתנור- ספטמבר 2014.

דקה לפני החגים, הגיע משלוח של "שופרסל" והפעם –

"בצק עלים מרודד מוקפא", "לקט בורגונדי", "גזר גמדי קפוא," ו"שומשום".

האמת שבצק עלים הוא שוהה חוקי מאד בפריזר שלנו, כי הוא נוח לכל דבר- מלוח או מתוק, הכל כבר מוכן, רק להפשיר מעט (משהו כמו חצי שעה בחוץ או כל היום במקרר), לשים מילוי ויש מאפה טרי, ריחני ורך.

אני אוהבת את המרקם של בצק העלים של שופרסל, שלא יושב לי אחר כך בקיבה אלא מספיק אוורירי כדי רק להחזיק את המילוי ולא להשתלט עליו.

בכל אופן, הנה מה שיצא מהחבילה הזו.

ראשית, כשאומרים לי "בצק עלים" ו"שומשום" – האסוציאציה הכי מתבקשת היא כמובן "בורקס". היו לי תפוחי אדמה ובצל בבית, כך שרק הוספתי פטריות וזה מה שעשיתי –

הפשרתי חצי מחבילת בצק העלים (פשוט חתכתי לרוחב בסכין חדה, יותר קל מאשר לנסות לגלגל את זה כשזה קפוא) והשארתי בחוץ. בנתיים בישלתי תפוחי אדמה חתוכים לחתיכות קטנות.

במקביל טיגנתי בצל ופטריות חתוכים גם הם לחתיכות קטנות וכשתפוחי האדמה היו רכים הוספתי אותם עם איזה חצי כוס ממי הבישול, ויצרתי פירה מהכל.

כמה הערות –

אני לא כותבת כמויות כי זה די לפי הטעם. אני נוטה להגזים – השתמשתי בבצל שם, ארבעה תפוחי אדמה וחצי קופסת פטריות, ונשאר לי המון פירה עודף (כי גם הכנתי רק חצי מבצק העלים. סה"כ יצאו לי כ20 בורקס). אז רוב הפירה הלך ליושבי הבית כארוחת צהרים.

שנית – כמובן שטיגנתי בחמאה את הבצל והפטריות, והוספתי עוד טיפה חמאה לפירה. מי שרוצה פרווה, שישתמש בשמנים אחרים.

בנתיים בצק העלים התרכך והפשיר ואני חתכתי למלבנים, צבעתי מסביב בביצה מקושקשת, שמתי מילוי, גלגלתי, שמתי על התפר בתבנית עם נייר אפיה, צבעתי מלמעלה בעוד ביצה, פיזרתי שומשום בנדיבות והכל לתנור לחצי שעה בחום של 180 מעלות.

כמובן שלא התאפקתי וניסיתי את זה מיד כשזה יצא, מה שעשה אותי חיקוי לפרסומת ההיא של הבורקסים והבחור שמנסה לדבר בטלפון תוך כדי אכילה..

מהבלקן עברתי לעדות אשכנז, ומהגזר הגמדי עשיתי סוג של צימעס.  – השארתי את הגזרים בשלמותם, הם במילא קטנים, המסתי קצת מרגרינה וטיגנתי קצת את הגזר. הוספתי לסיר בערך שליש כוס סוכר (אפשר פחות, גם רבע זה בסדר) ומיץ מתפוז אחד שלם סחוט. ערבבתי עד שהסוכר נמס ואז הוספתי צימוקים שחורים. אם היו לי בבית שזיפים הייתי מוסיפה אותם גם. שקלתי גם חמוציות אבל גם זה לא היה , אולי שווה לנסות.

בכל מקרה, הקפדתי על אש בינונית ושמתי חצי מכסה. אחרי חצי שעה בערך הגזר התרכך והמנה היתה מוכנה. צריך לבדוק שלא נגמרים נוזלים. במקרה שלי עוד נשארו בדיוק מספיק נוזלים בשביל לשים בכלי שבו שמרתי את הצימעס כדי שלא יתייבש. הגשתי קר כמנה ראשונה.

כשהתחלתי להכין את הצימעס, בן הזוג שאל אם הוא יכול לשאול קצת מהגזר הגמדי בשביל האורז שהוא מכין. הייתי לארג'ית ונתתי לו, והוא בישל את הגזר (אחרי שחתך אותו לחתיכות ממש קטנות, אחרי שהגזר כבר הפשיר כמובן) ואז טיגן אותו טיפה עם בצל שכבר התחיל להיטגן עוד קודם.

בנתים הוא הכין אורז לבן פשוט ואז ערבב את הכל ותיקן טעמים בעזרת תיבול , בעיקר פלפל שחור ומלח.

הדבר האחרון שנשאר לי הוא לקט הבורגונדי. כן, ניסיתי, חשבתי לעשות מאפים קטנים, חשבתי לעשות מאפינס או משהו, אבל בסוף, העייפות הכריעה , והלכתי כרגיל על פשטידה אם כי גיוונתי והפעם זו היתה פשטידה חלבית שהכילה גם גבינה לבנה, ככה בשביל אקסטרה טעם. (וגם בצל מטוגן ככה בשביל שיא הפינוק).

בשביל המצפון החלפתי את הקמח הרגיל בקמח מלא, וכל השאר כמו כל פשטידה- ביצים, מלח, פלפל, שמן , כאלה.

בסך הכל יצאה לי ארוחה גדולה מכל המצרכים, עם המון אופציות לכל כיוון.

"יש לי דודה מ… אמריקה!".

אחד הסמלים האמריקאים הקלאסיים הוא הפרעצל (שנשמע יהודי ואידישאי לחלוטין בשמו אבל פופולארי אצל כל הזרמים, הדתות והעדות).

ויש גם דודה אחת, שחיה בחווה בפנסילבניה, ורצתה לתרום לקהילה ולשם כך ניסתה לגייס כסף על ידי מכירת הפרעצלס שלה בדוכן קטן, שהפך למעל 2000 סניפים בכשלושים מדינות, וללהיט ענק.

הניחוח, הנימוחות, הרכות והטעמים השונים הגיעו עכשיו אלינו- כשאיציק גולה, מנכ"ל "AuntieAnne's" בישראל פתח את הסניף הראשון בקניון הזהב בראשון לציון (סמוך לשער "פריז" באגף הישן של הקניון) והציף את הסביבה בריחות שמשכו קהל רב כבר מההתחלה.

והוא בהחלט לא הסתפק בטעם הקלאסי והתפריט גדול ומקיף סוגי צורות שונות (אצבעות, חטיפים, צורה קלאסית), טעמים שונים (מלוחים ומתוקים), תוספות שונות, גדלים שונים, נקניקיות בסגנון "משה בתיבה" עם בצק הפרעצלס, מטבלים שונים, והמון קומבינות שנועדו לאפשר לכל אחד להנות בדיוק ממה שהוא אוהב.

הוזמנתי להתנסות בטעמים ובמגוון, וכשהגענו קהל רב כבר היה שם, מזמין מכל הסוגים (אגב, שליטה נשית חזקה- אוכל בנות קלאסי – עדיין, מאפשר לאכול בסטייל ולא להרוס את הליפסטיק), וגם משפחות שבחרו עבור כל אחד מבני המשפחה את הטעם החביב עליו ואת הגודל. (והרכות מתאימה יופי לפעוטות למשל).

המאפים מוכנים מול עיני הקהל, ומועברים תהליך שעובר דרך הכנת הצורות, טבילת הבצק בסודה שנותנת את הקרנץ' , אפייה, וטבילה ברוטב שעוטף את הכל במרקם מיוחד.

מבין הפרעצלים המלוחים, טעמנו את השומשום ואת הקלאסי, הראשון פחות מלוח מהשני (12.90 ₪). היינו שני אנשים, כל אחד העדיף אחד. אני אוהבת מלוח יותר, הלכתי על הקלאסי.

הטעימה הבאה שקיבלתי היתה הנקניקיות העטופות שכאמור הוכנו מול העינים והגיעו מבריקים ומהבילים. המנה משביעה מאד, והאקסטרה היה טבילה במטבל חרדל. שימו לי כוס בירה ליד ואני מסודרת . (הנקניקיות עולות בין 9 שקלים ל16.50, תלוי בכמות, ויש גם אפשרות לנקניקיות צמחוניות).

במתוקים קיבלנו את המלצתו של איציק וקערית מלאה בקוביות פרעצל עם סוכר וקינמון, שהזכירו קצת פרנץ' טוסט עסיסי. אחרי שסיימנו לחסל אותם עוד היטינו את הכוס לפה כדי לא לפספס את כל הפירורים הקטנים שהצטברו.

הסניף בראשון לציון הוא הראשון ובתוכנית גם סניפים באילת ובתל אביב, כולם כשרים בשריים.

בגלל המחירים הנמוכים, אפשר להתנסות בהרבה סוגים, להתחיל במלוח ולהמשיך במתוק או לקחת קומבינות בגדלים שונים כך שיספיק לכולם (אבל בפועל, תמיד תרצו עוד).

 

עוד פרטים בדף הפייסבוק של "דודה אן" – https://www.facebook.com/pages/Auntie-Annes-Israel/618993248155091?ref=br_tf

(או להקליד Auntie Anne's Israel)