יש לי יחסים אמביוולנטיים עם שמרים. מצד אחד אני כבר לא מפחדת מהם, מצד שני אני משתמשת רק בגרסת השמרים היבשים, רצוי אינסטנט, כי להתחיל לגדל שמרים בתוך מים רותחים וכל הבעבוע הזה, זה באמת לא בשבילי.

אחת הבעיות עם שמרים היא הזמן. כל שלב באפייה עם שמרים לוקח זמן התפחה, ובחורף זה גם מתארך, ורק בשבוע שעבר מצאתי את עצמי מתפיחה בצק שמרים ממש על המזגן, עטוף בשמיכת צמר מפנקת כאחרון הפרינצסות.

להמשיך לקרוא ←

בשנים האחרונות ישנה מודעות גדולה לשינוי התזונה לתזונה בריאה. רובינו משתדלים לאכול פחות כמו הומר סימפסון ויותר מנות בריאות, אם מדובר בהפחתת הסוכר ,השומן, החומרים המשמרים או המלח, ואם מדובר בהוספה של מנות בריאותיות לתפריט שלנו.

אחד התחומים שזוכה לעדנה בגלל יתרונותיו הבריאותיים הוא תחום הקטניות והזרעים, שפעם היו נתפסים כמשהו לטבעונים או למשוגעים לדבר, ועכשיו נכנסים לתפריט של כולנו ומשפרים את בריאותינו.

להמשיך לקרוא ←

חברת "אחוה" אולי מתמחה בין השאר גם בעוגות ומאפים אבל היא בטח לא שוקטת על השמרים. (כן, אני תמיד אוהבת לפתוח פוסט במשחקי מילים…). וכן- זה גם נכון- ב"אחוה" אוהבים לצאת עם חידושים וגרסאות מעניינות למוצרים כדי שיהיה לנו גם טעים וגם מעניין.

הפעם שני מוצרים חדשים הגיעו אלי-

הראשון מלוח- טחינה, ולא סתם טחינה אלא "טחינה בטחינה עדינה". למה הכוונה? התהליך משופר בעזרת טכנולוגיות חדשות והטחינה של זרעי השומשום (שלא הושרו במלח ולא הוסף להם מלח) היא עדינה במיוחד ויוצרת מרקם מלטף ומפנק.

להמשיך לקרוא ←

כל אישה יודעת, אי אפשר להראות אותו דבר כל הזמן. חידוש הוא מאסט, ואם אין אפשרות להתחיל להחליף כל הזמן אאוטפיטים, האקססוריז עושים את העבודה מצוין, והאמת, גם מאפשרים התפרעות קלילה- אם נניח מישהי כמוני, שתשעים אחוז מהמלתחה שלה היא בצבעי שחור (ומקסימום בגיוון של אפור כהה) בכל זאת רוצה לגוון, אקססוריז צבעוניים מהווים את התשובה המצויינת לשידרוג כל הופעה.

ואם האקססורי גם שימושי, עוד יותר טוב. ומה יותר שימושי מתיק?

להמשיך לקרוא ←

כשהודיעו לי שקיבלתי לסיקור ברוקולי וכרובית של "סנפרוסט" אוטומטית חשבתי על גרסאות מטוגנות או אפויות של הירקות הללו, בציפוי פריך. אחר כך כששמעתי שמדובר בגרסת "מיני" בחלקים קטנים מאד, שאי אפשר לאחוז אותם כמו שאוחזים "פולקע" למשל, שיניתי את התוכניות והתחלתי לחשב מסלול מחדש.

קודם כל, זה מה שקיבלתי:

להמשיך לקרוא ←

את ממרח "השחר" הוותיק והאהוב, אין צורך להציג. אין מי שלא גדל עליו, אין מי שלא ליקק אותו, וגם כמבוגרים אנו לעיתים נוטשים את כל הקינואות למיניהן, כדי להתענג על טעם של ילדות. (ותשאלו את אייל גולן על זה…). הבעיה היתה רק שכשילדים (וגם מבוגרים) רוצים להכין לעצמם פרוסה, צריך להתחיל ללכלך סכין, וכשאתה ילד, זה נגמר בדרך כלל בשיפוץ המטבח.

חברת "השחר העולה" חשבה על זה ומרעננת את ליין המוצרים שלה במהדורה מוגבלת של "שוקולד למריחה השחר העולה" בשפופרת. רק לוחצים (ולא צריך להפעיל כוח, גם ילד יכול בקלות) וזרם בדיוק בגודל הנכון יוצא מתוך השפופרת. אין לי מושג איך חישבו את גודל הפיה שממנה יוצא השוקולד, אבל הזרם דק מספיק כדי לא להציף בלחיצה אחת ועדיין עבה מספיק כדי שנוכל להכין את הפרוסה בזמן מהיר. אין לכלוך, אין כלים, הכל נקי.

יתרון נוסף הוא שבגלל שזה זרם אחיד, ניתן עכשיו לקשט עם "שוקולד השחר" עוגות, עוגיות וכל מה שרוצים, לכתוב הקדשות, לצייר ציורים ועוד, הכל בנקיון ובנוחות.

כפי שאפשר לראות בתמונה, אני ניצלתי את השפופרת לשני שימושים – האחד, להכין פרוסה (הוספתי בננות לתוספת טעם) והשניה.. טוב , זה לטעמי הסיכון שבמוצר- כי הפיתוי גדול לעשות מה שעשיתי, ולחסל את כל הטוב הזה בעצמי…

השפופרת מצטרפת לשאר המוצרים של "השחר העולה" – ממרח "השחר העולה חלבי" (השפופרת היא פרווה), ממרח אגוזים, ממרח נוגט אגוזים, ממרח שמשלב את שניהם – האגוזים והנוגט ביחד, מוצרים בכשרות מהודרת, וגם מוצרים לבישול ואפיה כמו קקאו, נוגט וצימקאו.

השפופרת מכילה כמות של 330 גרם.

מפעל "השחר העולה" קיים מאז 1948, והוא הוקם על ידי האחים וידברג, ונקרא על שם החלק היפה ביותר של היום. בתחילה הם ייצרו ממתקים, וופלים, ריבות, טחינה וחלבה, אבל אז עלו על הנוסחה הסודית שהפכה את ממרחי "השחר העולה"  למוצר פופולארי שנמכר כבר שלושה דורות בארץ (ולא חסרים ישראלים שחיים בחו"ל ומבקשים שישלחו להם כמה יחידות , כדי שירגישו טעם של בית).

כשר בהשגחת הרבנות הראשית חיפה (וכאמור, יש גם מוצרים בהכשרים מחמירים ומהודרים יותר) ונמכר בכל רשתות השיווק.

טוב, לא בדיוק, אבל הכותרת התחרזה לי כל כך יפה שהייתי חייבת.

אז קיבלתי שתי חבילות של המוצר החדש של "סנפרוסט" – אורז קפוא בשני טעמים – אורז מהיר הכנה עם ירקות (אפונה וגזר) ואורז מג'דרה.

נתחיל מהסוף- הבן שלי מת על מג'דרה. פעם הוא היה קונה את השקיות שצריך להוסיף להם מים בסיר ולבשל, כי הוא טען שזה יותר טעים לו מאשר המג'דרה שאני הייתי מכינה "מההתחלה" – כלומר עם אורז ועדשים וכל התיבול הנדרש.

אחרי שהפסקתי להעלב מכך, דווקא ראיתי את הצד החיובי- ההכנה קלה יותר.

עדיין , גם עכשיו, כשהילד כבר בגיל שבחוגים מסויימים כבר היה נשוי עם איזה שניים שלושה פעוטות, (ואיזה מזל שאנחנו לא בחוגים האלה), הוא עדיין לא אחד שיתחיל לבשל לעצמו, גם כשהוא חוזר מורעב מהעבודה או הלימודים.

לכן מילת הקסם שמשכה אותו הופיעה בהוראות ההכנה של האורז, וזרחה לו ככה מתוך העטיפות – "מיקרוגל".  – מתכון של עשר דקות ברוטו, (כולל חיפוש קערה מתאימה), וממשהו קפוא, למשהו טעים. מה שיותר יפה זה שבגלל שזה קפוא, זה יכול להשמר זמן ארוך בפריזר ואז הוא יכול לשלוף ארוחה ברגע שירצה.

אז הכנו את שתי השקיות – בעזרת ההוראות של המיקרוגל. חשוב לציין שמאד סמכנו על המנות האלה כי מדובר היה בסופשבוע, ואם זה לא היה יוצא טוב, לא היה לנו מה לאכול יומיים (אבל, היי, יש בקבוק וודקה בפריזר, אז אולי אפשר להסתדר בכל זאת?)

(בתמונה למעלה – האורז שיצא מהשקית, לפני הבישול).

המסקנות שלי –

האורז יצא מצוין. עשיתי לפי ההוראות המדויקות במיקרו גל, ובדיוק אחרי שמונה דקות בישול, עם ערבוב באמצע, המנה היתה מוכנה. האורז יצא אחד אחד, הירקות רכים אבל לא מושי , הכל מצוין. אימצתי את הרעיון, בעיקר בשביל הבן שכלי הבישול העיקרי שלו הוא המיקרוגל.

(בתמונה למעלה- המנה המוכנה. הכמות שבתמונה היא מחצית ממה שיש בשקית).

בהוראות על העטיפה היה כתוב "להוסיף תבלינים". שמתי מלח אבל זה לא היה מספיק, אז אחרי שהיה מוכן, שמתי מלמעלה רוטב צ'ילי מתוק כמו שאני אוהבת.

רק הערה אחת – על העטיפה כתוב "3-4 מנות". מהכרות עם ההגדרות האלה, הן אף פעם לא נכונות ואסור לסמוך על זה. אם רוצים לחלק לשלושה או ארבעה , סביר להניח שכל אחד יקבל כף בלבד. מבחינת הכמות, יצאה לי כמות לשני אנשים גג, וגם זה כתוספת ליד  עוד משהו (במקרה שלי סלט).

הירקות הם איכותיים, טריים בלבד (לא אבקות ולא מיובשים) והמוצרים הם דלי שומן ודלי מלח, לא מכילים חומרים משמרים, מונוסודיום גלוטומט או צבעי מאכל.  כשר פרווה.

להשיג בכל רשתות השיווק.