ברזיל היא אחת המדינות המתויירות והאהובות ביותר, ולא בכדי. הקצב, המוסיקה, מזג האוויר הטרופי, הביקיני והכדורגל, הכל בחבילה צבעונית ותוססת אחת, שמגיעה לשיאים חדשים בתקופת הקרנבל . בכל שנה נבחר "מלך הקרנבל" – הפותח את התהלוכות, והקריטריון לבחירתו הוא שעליו להיות שמן במיוחד, כדי שכשהוא רוקד, כל האדמה תרקוד תחתיו.
פתיתים.
מאז ימי "אורז בן גוריון" ועד היום, פתיתים היו והינם מנה מהירה, מגוונת וחביבה על כל הגילאים.
ומה כבר אפשר לחדש?
בחורף אנו נוטים להשתבלל, להסתגר, ללכת על המוכר וההרגל, לא לזוז יותר מדי.
כשהקיץ מגיע מתחילה החגיגה, שמש, ים, ובעיקר חופש, החופש להתנסות בטעמים חדשים, חוויות חדשות והרבה כיף.
"אסם" מצטרפים לחגיגה בסל מלא של חטיפים חדשים במהדורות קיץ מיוחדות.
לא כולם בישראל דוברים צרפתית, אבל יש ביטויים שכולנו מכירים- קרואסון, ז'טם וכמובן "דוז פואה" – שתים עשרה הנקודות האולטימטיביות שמעניקים השופטים לשיר המנצח בארווזיון. הנקודות הללו הן כל מה שכל צופה מצפה לשמוע, בעיקר אחרי המילה "ישראל".
אבל המספר 12 משמח לא רק כנקודות באירווזיון אלא גם בהפתעה מיוחדת שמכינים ב"דומינו'ס פיצה" לכבוד האירוע הגדול הזה- פיצה מטורפת עם 12 (!) תוספות בכל פיצה. גדול ומוגזם בדיוק כמו האירווזיון.
נכון, חום יולי אוגוסט בעיצומו, הים והמסיבות, הארטיקים והשינה המאוחרת, אבל בלי שנשים לב, ממש במהירות תגיע אלינו שנת הלימודים החדשה, והדבר הראשון שצריך לבית הספר הוא ילקוט. אז זה כבר לא במילים של יורם טהרלב מתוך "שכונת חיים" –
"הם לא אוכלים חצץ ולא שותים בנזין
כל בוקר עם ילקוט הולכים לבית הספר
והשכנים לאט סוגרים את התריסים
כשהחבורה בערב מתאספת"
כשאנו אוכלים משהו, אנחנו נהנים מהריח, הטעם, המרקם, האיזונים השונים שמשלימים אחד את השני, והחידוש- אם זה משהו שלא טעמנו קודם.
אז מה אפשר כבר לחדש בחטיף האהוב "במבה"?
כשאני שומעת את המילה "ספא" – האסוציאציות שלי הן בדרך כלל חלוק מפנק, נעליים רכות, ריחות קטורת ובעיקר פינוקים לעור הגוף והפנים. הפעם, כשהוזמנתי לנסות את מוצרי "פיליפ מרטינ'ס" האיטלקי , במספרת "קאטו" בשוהם , הכרתי חוויה חדשה- ספא לשיער, הראש והקרקפת.
רוני בשרטי, מעצב שיער עם וותק של 22 שנים ויותר, שמתמחה בהחלקות שיער ותוספות בשיטות ייחודיות, הוא הנציג האזורי של "פיליפ מרטינ'ס" – מוצרי שיער – מצבעי שיער ועד לשמפו, כל מה שצריך בשביל טיפוח מקסימלי . מלבד הטיפוח והטיפול בלקוחות רוני גם מציל כאלה שנפגעו מהחלקות או תוספות לא מוצלחות . המספרה היא המספרה היחידה על בסיס אורגני באזור .
אפרופו רטרו, אחת התוכניות האהובות ששודרו כאן בשנות השמונים היתה "ימים מאושרים" שבה התקופה היתה שנות השישים, עם החצאיות המתנפחות, המכוניות עם מכסה המנוע הענק, וכמובן הבריליאנטין בשיער של הבנים שלא יצאו מהבית בלי מסרק. אחד הלוקיישנים האהובים ביותר בסידרה ובסרטי שנות השישים היה הדיינר- אותו המקום בצבעי אדום לבן, שהגיש מילקשייקים מוגזמים , וכמובן שהיתה בו ה"ג'וק בוקס" המיתולוגית שהשמיע את שירי התקופה.
ב"רטרו פנקייק בר" אפשר בקלות לשכוח שעברנו מזמן את שנות האלפיים- כשעוברים את הדלת מגיעים לתקופה שבה אלביס היה המלך, התסרוקות היו מוגזמות והגזוז נשפך בכוסות.
השנה היא 1921. המקום – ארץ ישראל הרבה לפני קום המדינה. הברון רוטשילד מקים ומייסד את "הטחנות הגדולות של א"י" כדי שלחקלאים בארץ ישראל יהיה קל לגדל את יבולם, למכור ולעבד את החיטה תוצרת מקומית.
בנין הטחנה, שנשאר כמו שהוא גם כמעט מאה שנים אחר כך, נבנה סמוך לנמל מצד אחד וסמוך לרכבת מהצד השני, כך שאפשר יהיה לשנע את החיטה והקמח בנוחות.
האמת, כשאומרים לי "מר תפודי" – האסוציאציה הראשונה היא אותו צעצוע קלאסי של הרכבת חלקים על תפוח אדמה. מצד שני כשאומרים לי "צ'יפס הולנדי" עולות לי בזיכרון החנויות שכולן צ'יפס, עם מגוון רטבים שונים ורבים כי אין כמו ההולנדים להפוך את הצ'יפס לגורמה. אבל מכיוון שאי אפשר כל רגע לנסוע להולנד בשביל צ'יפס, עדיף שהצ'יפס יגיע אלינו, נכון? אז בעזרתה האדיבה של חברת "בלדי" שמתמחה בעיבוד, ייצור, יבוא ושיווק של מוצרי בשר, בקר, עוף ודגים, אנו מקבלים ישירות לסופרמרקט השכונתי את סדרת "מר תפודי" – צ'יפס הולנדי ייחודי של BERGIA FRITES- יצרן שחוגג 85 שנה להווסדו, ושלושה דורות של סוחרי תפוחי אדמה, כך שאם יש מישהו שיודע משהו על הוצאת המקסימום מתפוחי אדמה- אלה הם. הסידרה כוללת שלושה גדלים של צ'יפס- אמריקאי (דק יותר), קלאסי ו"סטייק" (העבה ביותר, דומה קצת ל"פוטטו" המוכר בארץ). ומה מיוחד בצ'יפס?
