נמל תל אביב תמיד היה מקום שוקק חיים, ותמיד ניתן למצוא בו משהו טעים לאכול. אבל כשמחפשים את השילוב המושלם – אווירה, אוכל טוב, אלכוהול ושירות – אפשר פשוט להגיע ישירות להאנגר 21, ל"פורטו" – מסעדה איטלקית אותנטית. המקום שנפתח ממש לא מזמן, חרט על דגלו (ועל תפריטו) ראשית כל את המילה "רומנטיקה".

לא חייבים לבוא בזוג כדי להנות מהרומנטיקה האיטלקית של המקום (ומי יותר מהאיטלקים יודע להיות רומנטי?), אפשר גם בחבורה, עם משפחה, או בכל הרכב. התפאורה נשארת אותה אחת – המקום מעוצב בצורת ספינה, ואפשר לבחור אם לשבת בפנים במזגן, או בחוץ, על הדק המקורה, שמומלץ במיוחד בשעות השקיעה.

לא סתם אמר כבר הנסיך הקטן ""אני מאד אוהב שקיעות. בוא, נלך עכשיו להתבונן בשקיעה."

"אבל עלינו להמתין…", אמרתי.

"להמתין למה?"

"להמתין עד למועד השקיעה."

תחילה נראיתָ מופתע, ואז צחקת על טעוּתך, ואמרת לי:

"תמיד נדמה לי שאני בבית!"  (אנטואן דה סנט אקזיפרי).

הוזמנתי והגעתי בדיוק לשעה המתאימה- שעת השקיעה, יחד עם חבריי הבלוגרים, לטעום מה בעצם יש למקום להציע.

קודם כל בכותרת – הכל, אבל הכל תוצרת המקום – הבצק של הפיצות, הפסטה הטריה שהופכת לרביולי, ניוקי, פטוצ'יני ושאר מטעמים, הסלטים כמובן וגם הקינוחים המיוחדים. על המטבח אחראי השף אילן חפץ (           "UNO" ). בשעות הלילה יש תפריט לילה מיוחד עם דילים שווים.

אחרי כל ההקדמה הזו – אז מה היה לנו שם?

ראשית, כמו בכל מקום שמכבד את עצמו – לחם הבית – במקרה הזה פוקצ'ה עם רוזמרין שמגיעה עם סלסת עגבניות ושמן זית ובלסמי (19 שקלים בתפריט). לחם טרי, עם שן שום פה ושם, יש לי חולשה לפחמימות האלה.  (מספיק בהחלט לשני מנשנשים שעוד רוצים לשמור איכשהו מקום בבטן לשאר המנות).

"קפרזה" – מוצרלה, מיקס עגבניות , זיתים, פלפל קלוי, ושמן זית בלסמי (36 שקלים). מנה מרעננת מאד, אחת הפיבורטיות שלי (אני מתה על מוצרלה!).

"רביוליני פורצ'יני"  – מסקרפונה, יין לבן, שמן כמהין ופרמז'ן (42 שקלים) – נשנוש חביב שמערב הרבה טעמים אהובים ובלי שתלטנות של שמן הכמהין, אלא מגע עדין בלבד.

"טורטליני קרם דלעת" – מנה מהמיוחדים (שווה לשאול) – לא מופיעה בתפריט אז אין לי מחיר, גם כן נשנוש חמוד, דלעת היא עוד דבר שמשתלב מצוין עם פסטה וגבינות.

מתוך תפריט הפיצה קיבלנו להתנסות שלושה סוגים –

"פיצה פונגי לבנה" – עם רוטב פורצ'יני, פטריות שמפיניון, פורטבלו, גבינת בושרון ורוקט (59 שקלים למנה שמספיקה לשניים), "פיצה מארינרה" – רוטב עגבניות, שום, מוצרלה, אנשובי, עגבניות טריות, זיתים ופטרוזיליה (54 שקלים ) ו"פיצה פפרוני" – עם רוטב עגבניות, מוצרלה ופפרוני (59 שקלים). מבין השלוש הכי אהבתי את הפונגי כי אני מתה על השילוב של פטריות ופיצה. לגבי המארינרה – המילה "אנשובי" עלולה להרתיע אנשים שחוששים מהדומיננטיות של הדג הזה אבל גם כשאני טעמתי וגם חברי לשולחן – לא הרגשנו את האנשובי, אני מניחה שהוא תורם לטעמים הכלליים. הפפרוני היה לאוהבי הז'אנר, אני פחות אוהבת שילוב של בשר וגבינה כי שני הטעמים הם חזקים ואני מעדיפה אותם בנפרד.

הגענו לעיקריות ובחרנו שתיים –

"ריזוטו פונגי" – מבחר פטריות כמו פורציני, פורטבלו ושמפניון עם יין לבן, פרמז'ן ועלי תרד  (62 שקלים בתפריט), מתוך תפריט הפסטות הגדול, שגם מחולק בנוחות לפסטות עם עגבניות, פסטות על בסיס שמנת, פסטות על בסיס שמן זית ופסטות מיוחדות.

"פילה סלמון" – שמלבד הסלמון הכיל שום, ניוקי, שמן זית, יין לבן, עגבניות, זוקיני, זיתים, לימון ושמנת (94 שקלים).

קשה לי להחליט בין שתי המנות מה ההעדפה שלי כי הן שונות לגמרי. מנת הריזוטו היתה עשירה ומשביעה מאד, היין הלבן היה מורגש ושוב, פטריות וריזוטו הולכים מצוין.

הפילה היה עשוי בעדינות, מצד אחד רך אבל מצד שני לא מתפרק , הקראסט שלו היה מתובל.

כמובן שטעמתי גם מהצלחות של חבריי – מנה נחמדה מאד של פסטה עם פירות ים , לחובבים, ומנה מהספיישלים שכללה קרעי פסטה עם בקר ביין אדום – מנה מאד חורפית וכבדה, למי שממש מגיע מורעב (או לזוג שעושה "שרינג").

תפריט הקינוחים הציע מגוון של טעמים – ממתוקים "כבדים" ועד קינוחים על בסיס פירות למי שלא רוצה יותר מדי מתיקות (שזה ממש לא אנחנו).

צוות המקום בחר עבורינו שלושה סוגים –

"טירמיסו" – קרם מסקרפונה, בסקוויטים , אספרסו, ליקר אמרטו וקקאו (36 שקלים), "מרקיז שוקולד" – סוג של מוס שוקולד בצורת עוגה של פעם, לצד בננות מקורמלות, שטרוייזל אגוזי לוז וגלידת קרמל (42 שקלים) ו"מקפא ברולה קפה" – פרפה שוקולד לבן, קראנץ נוגט וקרמה שוקולד (42 שקלים). הטירמיסו היה קלאסי, לפי הספר. אני מתלבטת בין השניים האחרים לתואר "מה הכי אהבתי" כי מצד אחד מרקיז השוקולד היה כל מה שאני דורשת מקינוח שוקולדי – מרקם רך אבל לא נוזלי, דרגת שוקולדיות גבוהה ותוספת בננה. (הייתי מוותרת על השטרוייזל). מצד שני, מקפא הברולה היה מאד מיוחד – מתחת לכל המבנה היתה שיכבה זכוכיתית המוכרת לנו מקרם ברולה קלאסית, ומצד שני היה לה טעם קפה עז. פרפה השוקולד הלבן הוסיף מתיקות. היו חילוקי דעות בין חובבי הברולה כמו שהוא בצורתו הקלאסית, לביני כי אהבתי את החידוש (וכאמור אני מתה על המרקם של הזכוכית).  כל הקינוחים מספיקים לשניים שרוצים נגיעה מתוקה בסוף.

אם היינו באים עם ילדים, יש מנת ילדים שכוללת שניצלים ולשם שינוי לא הצ'יפס הנדוש והמסורתי אלא פסטה איכותית של המקום, כי גם לקטנים מגיעה איכות….

ישנו גם מבחר גדול של קוקטיילים המיוחדים למקום שאני מקווה לדגום בפעם הבאה שאגיע….

עוד פרטים על המסעדה ב – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=16612

יום שישי בבוקר, אחרי ארבע שעות שינה (והרבה אלכוהול), מה יותר טבעי מלהתפנק בארוחת בוקר, כזו עשירה ופחמימתית כמו שצריך?

אז בשביל זה הרחקתי עד חדרה ,(מתחם MIXX) לסניף של "סיציליאנו" שהזמינו אותי לטעום את החידוש האחרון שלהם – ארוחות בוקר מיוחדות איטלקיות שבנתיים מוגשות רק בסניף שלהם, ובהמשך יתפשטו לכל הרשת (אבל למי יש סבלנות לחכות)?

ארוחות הבוקר כמובן מתווספות לתפריט ענק של פיצות בגדלים וסוגים שונים, פסטות, סלטים, מנות ראשונות, קלצונה, קינוחים, עסקיות ומנות ילדים.

אבל כאמור הסיבה להתכנסות שלנו היתה ארוחות הבוקר והסלטים שמהווים ארוחת בוקר בפני עצמם.

וזה מה שטעמנו –

מתפריט הסלטים – סלט קפרזה (לבבות חסה, עגבניות, בצל סגול קלוי, בזיליקום, בצל ירוק, כדורי מוצרלה, חומץ בלסמי ושמן זית  – 35 שקלים בתפריט, כל הסלטים מגיעים עם לחם סיציליאנו), סלט קיסר- (לבבות חסה, בצל סגול, קרוטוני הבית, גבינת פרמז'ן ורוטב קיסר סיציליאנו – 29 שקלים בתפריט, אפשר להוסיף אנשובי בעוד 5 שקלים), וסלט איכרים פנצנלה – עם המון ירקות, צלפים, עלי תיבול, קרוטוני הבית, גבינה בולגרית מלוחה ורוטב פנצנלה – 37 שקלים בתפריט.

ומה יש לי להגיד על הסלטים? קודם כל, כמו שאפשר לראות בתמונות – הכמות גדולה ומשביעה מאד. וזה שעוד מגיע גם לחם בכלל סוגר את העיסקה.  אם הייתי צריכה לבחור אחד מהסלטים, אני מתלבטת בין הקפרזה שמאד אהבתי את התיבול שלו (טאץ' מדוייק של הבלסמי) לבין סלט האיכרים שהוא פשוט מאד מאד עשיר ומגוון. בקיסר קיבלנו את הסלט ללא האנשובי, הייתי מעדיפה עם אבל אני מבינה שזה בגלל שלא כולם אוהבים (הפסד שלהם).

(בתמונה למטה- ראש עיריית חדרה מר צביקה גנדלמן – במרכז התמונה, שהגיע גם הוא לטעום).

מתפריט ארוחות הבוקר גם כן טעמנו שלושה סוגים –

"בוקר סיציליאנו" שהוא למעשה ארוחת בוקר שלמה על בצק איטלקי שנאפה בתנור אבן – ביצים לפי בחירה (אני ביקשתי עין), ריקוטה, גבינה בולגרית, לבאנה, וחצילים ופלפלים קלויים, לצד סלט ירקות. וזה מגיע עם שתיה חמה וקפה הפוך קטן. הכיף היה לתלוש את השוליים של המאפה ולטבול בביצים ובגבינות. וויתרתי על הנימוסים ועל הסכו"ם והבוקר באמת הפך לבוקר טוב.

עוד שתי ארוחות שדגמנו – "פיצה ברקפסט" – בצק הפיצה שנושא על גבו ביצי עין, עגבניות , זיתי קלמטה, צפתית קשה ובולגרית מעודנת. ו"בוקר עצבני – ארבייטה" – שקשוקה עם גבינה בלקנית וזיתי קלמטה בתוך בצק. גם במקרה של השקשוקה תולשים את הקצוות האפויים ומנגבים היטב את כל היאמי יאמי הזה מבפנים (יש מעט פיקנטיות שחשים רק כשמסיימים את הביס). (מחיר ארוחות הבוקר האלה 39 שקלים, יש גם אופציה לארוחה קטנה יותר של קלצונה, סלט אישי קטן ושתיה חמה ב29 שקלים).

(בתמונה למעלה- השף אור קרבלניק)

אם הייתי צריכה לבחור ארוחה אחת – נראה לי שהייתי הולכת על ה"בוקר סיציליאנו" כי ביצת עין נוזלית על בצק רך מצד אחד ופריך בשוליים, מסדר אותי יופי.

על התפריטים אחראי שף הרשת אור קרבלניק.

האתר של "סיציליאנו"  – http://www.siciliano.co.il/Default.aspx (עם המון מבצעים והפתעות).