פתי בר של "אסם" היה תמיד חלק מנוף הילדות. מילדים קטנים שאוחזים בבסקוויט ונוגסים בו נגיסות זעירות שנמסות בפה, דרך תלמידים שמנסים לעשות את אחד המתכונים הראשונים שכל ילד עושה- כדורי שוקולד, בעזרת "פתי בר" מרוסק, דרך כלות צעירות בשנות השבעים שמונים שהגישו "עוגת בסקוויט משולשת" כחלק מהמסורת, ועד לקינוחי כוסות מרהיבים שנעשים בעזרת "פתי בר" מרוסקים ומגוון תוספות מפנקות.
מאז תקופת "נזיד העדשים" התנכ"י, שטעמו היה כל כך טוב שגרם למכירת בכורה, ידועים יתרונות העדשים. מבחינת העיכול- קמח עדשים נוח יותר לעיכול מאשר עדשים בשלמותן והוא מקור מצויין לחלבונים, וויטמין B1, חומצה פולית, אשלגן, אבץ, מגנזיום וברזל, וגם חומצות אמינו שמחזקות את מערכת החיסון.
חג הפסח בפתח, ומעבר לארוחות החג הכבדות, כשרוצים משהו לנשנש יש רק…. מצות, ובדרך כלל הן באות עם אחיהן התאום הסיאמי "שוקולד"- או בקצרה "מצות עם שוקולד" (ויש אפילו קנויות כאלה!). אבל…. שוקולד זה אמנם בריא אבל לא בכאלה כמויות, ואם כבר רוצים משהו מתוק על המצה, עדיפה האפשרות של "אחוה" – ממרחי טחינה עם שוקולד וסילאן שמביאים לא רק מתיקות אלא גם ערכים תזונתיים גבוהים.
עובדה 1- אנחנו אוהבים מתוק. נדמה לי שזה הוכח כבר מהיותנו תינוקות רכים. עובדה 2- מתוק זה לא תמיד בריא, בעיקר כשהמתיקות מושגת מהמון סוכר. עובדה 3- ילדים (בעיקר, אבל גם מבוגרים רבים) יעדיפו את שיקול ה"מתוק" על פני ה"בריא" בעיקר כשזה מגיע לכריכי בית הספר בהם "ממרח שוקולד" הוא הטעם המועדף (והורים שיתעקשו על חרובים או משהו כזה, ימצאו שהכריך נזרק והילד לא אכל כלום או קנה משהו במזנון). המסקנה- שילוב. צריך לשלב בין המתיקות לבין הבריאות.
אפרופו רטרו, אחת התוכניות האהובות ששודרו כאן בשנות השמונים היתה "ימים מאושרים" שבה התקופה היתה שנות השישים, עם החצאיות המתנפחות, המכוניות עם מכסה המנוע הענק, וכמובן הבריליאנטין בשיער של הבנים שלא יצאו מהבית בלי מסרק. אחד הלוקיישנים האהובים ביותר בסידרה ובסרטי שנות השישים היה הדיינר- אותו המקום בצבעי אדום לבן, שהגיש מילקשייקים מוגזמים , וכמובן שהיתה בו ה"ג'וק בוקס" המיתולוגית שהשמיע את שירי התקופה.
ב"רטרו פנקייק בר" אפשר בקלות לשכוח שעברנו מזמן את שנות האלפיים- כשעוברים את הדלת מגיעים לתקופה שבה אלביס היה המלך, התסרוקות היו מוגזמות והגזוז נשפך בכוסות.
חברת "אחוה" אולי מתמחה בין השאר גם בעוגות ומאפים אבל היא בטח לא שוקטת על השמרים. (כן, אני תמיד אוהבת לפתוח פוסט במשחקי מילים…). וכן- זה גם נכון- ב"אחוה" אוהבים לצאת עם חידושים וגרסאות מעניינות למוצרים כדי שיהיה לנו גם טעים וגם מעניין.
הפעם שני מוצרים חדשים הגיעו אלי-
הראשון מלוח- טחינה, ולא סתם טחינה אלא "טחינה בטחינה עדינה". למה הכוונה? התהליך משופר בעזרת טכנולוגיות חדשות והטחינה של זרעי השומשום (שלא הושרו במלח ולא הוסף להם מלח) היא עדינה במיוחד ויוצרת מרקם מלטף ומפנק.
כשאומרים "סופגניה" הקונוטציה הראשונה היא כמובן ריבה. נכון, יש היום הרבה סופגניות מפונפנות שמכילות כל דבר, משוקולד סטנדרטי ועד מני רטבים, קצפות, ממרחים וממתקים שונים. עם זאת, בסוף תמיד רוצים לחזור לריבה שהיא טעם הילדות, אבל אם אפשר בצורה איכותית.
"תומר" מביאה לנו מעדני פרי של "סאן מורנו" מבולגריה, שמתאימים בדיוק למטרה הזו- המעדנים הם ממאה אחוזי פרי, ללא כל מני דברים בעייתיים כמו תוספת סוכר, חומרים משמרים או צבעי מאכל.
אחד הדברים העדינים והמפונקים ביותר במטבח הוא בצק פילו. צריך לשמור בהקפאה, להפשיר בעדינות, ואז לטפל בו כמו משי סיני שהיה שייך לשושלת "מינג"- לדאוג שיהיה תחת מגבת לחה כל העת, להרים אותו בעדינות, לשמן בתועפות שומן, ללטף אותו כל הזמן ולהגיד לו כמה שהוא גדול ומקסים, כדי שלא ישים לב ששמים לו איזה מילוי ושעתידו בחום גבוה.
את ממרח "השחר העולה" לא צריך באמת להציג- כבר עשרות שנים שישראלים גדלים על הממרח האהוב, שמלווה אותם מכריך בית הספר ועד להפתעה שבמנה הצבאית, וגם הלאה, לדור הבא.
מפעל "השחר העולה " קיים כבר מ1948, ממש ביחד עם קום המדינה.
עמי ותמי הולכים להם ביער, וכשהם מגיעים לבית שעשוי כולו מממתקים- הקירות עוגה, הגג וופלים, החלונות סוכריות והארובה שוקולד, הם שוכחים לגמרי שבעצם הם חיפשו את הדרך הביתה. ומה הפלא? כולנו אוהבים מתוק, חלק יותר, חלק ממש יותר, ויש אנשים כמוני- שבלי קינוח זו ממש לא ארוחה, גם אם גורדון רמזי בישל אותה בעצמו. זכורה לי ארוחה עם חברים במסעדה, כשהגיע שלב הקינוח, והשף הוציא מיני קינוחים צרפתיים מסובכים עם כל מני קרמים וקרמל ופירות וריבות. אכלנו אבל… זה לא היה זה… ואז, כשכבר התייאשנו, הוא הוציא את הקינוח הפשוט ביותר- פונדו שוקולד עם שיפודי ממתקים. זהו, לא היה צריך יותר. גם אלה מהחבורה שיצאו לעשן בחוץ חזרו בריצה, וכולנו הפכנו לילדים מלוכלכי פנים ומאושרים מאד.
את קסם הממתקים מביאים לנו ב"טסה" בסניף החדש שהושק אמש בכפר סבא, אח לשאר הסניפים בחולון, אשדוד (שני סניפים) ורעננה. ומה יש לנו שם? למעשה סופרמרקט שלם שעוסק בממתקים. התחושה הראשונה כשנכנסים למקום (ויש שפע של חנייה בסביבה) היא רווחה. אין צפיפות- המעברים הם רחבים כך שגם כמה אנשים שמגיעים אחד מול השני, מצויידים בעגלות רכישה , יכולים לעבור בקלות אחד את השני.
