כמו בכל שנה הגיע העת לבדוק מה התחדש בתחום הקולינרי, בחומרי הגלם ובכלים לשוק הפרטי והמוסדי. את המיטב ניתן למצוא כמו תמיד בתערוכת "קולינרי" שמפיק סטודיו בן עמי, ושמיועדת לקהל מקצועי של שפים, בעלי מסעדות, מלונאים, בעלי אולמות אירועים ובתי קפה, עיתונאי אוכל ובלוגרים ועוד.
יותר משבעים מציגים הציעו בדוכניהם שפע של חידושים (וטעמים!!) מסקרנים. היו שם מותגים מוכרים כמו "קפה עלית" ו"מחלבת טרה" לצד מותגים פחות מוכרים אבל ששווה להכיר.
אומרים ש"אין כמו יפו בלילות" ואפשר להיות ספציפיים יותר ולומר ש"אין כמו קפה יפו בלילות, וגם בימים". "קפה יפו" הוא הרבה יותר מבית קפה, הוא עולם שלם.
כבר כשנכנסים בפתח, קשה להחליט לאיזה כיוון להביט קודם, מכיוון שהעיטורים והקישוטים במסעדה הם אינסופיים, מתמונות מיוחדות, שלטים ססגוניים, פרחים, מנורות שנדליר, ועוד ועוד.
לא משנה מי יקבל את פניכם כשתיכנסו, זה תמיד יהיה בן משפחה, כיוון שהמסעדה היא משפחתית מאד וכוללת אב ואם ובת וחמות וחתן, וכולם בעסק, חלקם מאחורי הקלעים במטבח (כמו רוני השפית) וחלקם בקבלת האורחים ובלוגיסטיקה.
תפריט המסעדה כשר חלבי וכולל מנות מגוונות כמו מנות איטלקיות של רביולי או פסטות, סלטים, מנות דג, הרבה מנות ירקות מכל הסוגים ובכל דרכי ההכנה, מנות טבעוניות וקינוחים מקוריים, ולצידם תפריט אלכוהול וקוקטיילים שונים.
כשהגענו למסעדה השעה הייתה בדיוק שעת ההתארגנות לערב שכולל גם הופעה, היות ובמסעדה כמעט כל יום יש הופעה אחרת – זמרי קאנטרי, בלוז, מוסיקת עולם ומוסיקה ברזילאית, וערבי סיפורים יווניים עם שמעון פרנס, לצד הופעת קוסמים שמדגימים קסמים הן על השולחנות והן בהופעה מרכזית.
להמשך הכתבה- כאן.
הדבר הראשון שבו הבחנתי כשהתקרבתי ל"סיידווק" – בדיזנגוף פינת גורדון, הייתה כלי המים לחתולים ולכלבים שניצב בחוץ ומראה שבמקום חושבים על הכל. כשנכנסתי ובחנתי את התפריט, ראיתי ש"לחשוב על הכל" הוא באמת המוטו של המקום.
להמשיך לקרוא
כשהאחים אלעד ודניאל חן החליטו לפתוח את המעדניה האיטלקית שלהם בתל אביב, השם "סטמפה" היה די מתבקש- גם בגלל שאביהם עסק בדפוס, וגם בגלל שהמיקום הוא בצמוד לבית העיתונאים, שם עומד פסל של מדפסת עיתונים עד היום.
אלעד שמגיע מתחום ניהול המסעדות (כמו "כתית" , "הרברט סמואל" ועוד רבות ומפורסמות) ודניאל שמגיע מתחום האלכוהול וחיי הלילה, רצו מקום שלא יהיה מסעדה, שיהיה בו קשר אישי עם הלקוחות ושגם ישאיר להם זמן לבלות עם המשפחה לצד הקפדה על איכות ומחירים נוחים.
רמת החייל, השעה עשר בבוקר. רחוב ראול וולנברג תוסס והומה. כשאנו מתקרבים לסניף "קקאו" אנו שומעים שירה אדירה לכבוד יום הולדת. הסניף הוא גדול ואנו בוחרים לשבת בחלק החיצוני, דק רחב ידיים שהיה נעים מאד בבריזה הקלה של הבוקר.
הוזמנו לסניף לכבוד הבעלות החדשה והמעבר ל לכשרות מהדרין בד"צ בית יוסף ועל הדרך גם חגגנו אירוע משפחתי פרטי.
תערוכת "קולינריה" שמתקיימת מדי שנה במלון "דן פנורמה" היא שם דבר בעולם הקולינריה, וכל המי ומי מהתחום מגיעים להשתתף, להתרשם וללמוד. הדוכנים הרבים והמגוונים , והפנאלים המרתקים מאפשרים הצצה לחידושים האחרונים, וזה תמיד מפתיע ומרתק.
גם השנה ניתן היה למצוא בתערוכה רעינוות מעניינים (וטעימים). אני מביאה כאן מבחר מהדברים שמהם התרשמתי ביותר, כי אי אפשר להעביר את הכל, או שהפוסט הזה יקח חמישים עמודים בערך…
נתחיל מווידוי- אני ברזילאית, נולדתי ב"ארץ פירות הקפה". חלק ב' של הווידוי- אני לא שותה הרבה קפה. למעשה, אני שותה כוס אחת פעם בשבוע (!) בשביל שיהיה לי כוח ללכת לרקוד סלסה אחרי שבוע של ריצות, ספורט ואירועים עם הרבה מדי פחות שעות שינה.
אז אם כבר יש כוס שבועית- לא נעשה אותה הכי משובחת שיש?
טוב, אולי החריזה בכותרת לא משהו, אבל קניון "עזריאלי" בקריית אתא בכלל, ו" גרג עזריאלי קריית אתא" בפרט הם בהחלט "משהו משהו".
נתחיל ברקע- קרית אתא היא עיר בצמיחה, ובזכות עתודות הבנייה שלה היא תהפוך לעיר הגדולה ביותר בקריות, כשאוכלוסיות חדשות מגיעות להתגורר בה, וגם להשקיע בה שכן המחירים עדיין מאד אטרקטיביים.
האמת, הצירוף של קפה ומשהו מתוק לידו, עתיק כמו "מלחמה ושלום" ו"טום וג'רי" – סוג של צמד בלתי נפרד.
אז בהתחלה היה קפה פשוט עם ממתק לא ברור, אחר כך היו העוגות הבחושות, הקפה הלך וקיבל גיוונים רבים (ועד היום אני זוכרת את עלמה זק ב"ארץ נהדרת" כמוכרת בבית קפה שמציעה "לאטה-מקיאטו-מוקה-מוקצף-חלש ובסוף מושלכת לחלון הראווה בידי "מרגול" הנזעמת שרק רצתה קפה שחור).
שעון החורף החל, כבר צריך להדליק אורות במשך היום, האפרוריות משתלטת, ולרוב האנשים זה אומר משהו אחד – קרייבינג למתוק.
כדי שלא ישעמם לנו, על המדפים עלו כמה סוגי מתוקים ששווה לנסות.
ונתחיל מהחלבי שבחבורה – "עוגת בסקוויטים" – קינוח חדש של "עדן קינוחים".
