ארכיון תגים | רחובות

מאליכ – מסע מלכותי מסביב לעולם.

כשרוצים לצאת למסעדה עם חברים, לפעמים קשה להגיע להחלטה בדבר סגנון האוכל המועדף. אחד רוצה אוכל ישראלי, השני מעדיף לכיוון התורכי, שלישית מעדיפה בכלל טאצ' אסיאתי והרביעי רק רוצה נשנושים עם אלכוהול. מה עושים? הולכים ל"מאליכ" ברחובות, שמגדירה את עצמה כ"חמארה בוטיק", כשהכוונה לאירוח שופע כמיטב התרבות הערבית במגוון מנות מכל העולם.

בביקורנו במסעדה בצהרי שבת קיצית החלטנו מטעמי מזגן לשבת בחלל הפנימי של המסעדה, למרות שמאד נחמד לשבת גם בחלק החיצוני ולבהות בעצלתיים בעוברים והשבים. קיבלנו שני תפריטים עמוסים לעייפה, האחד של הקוקטיילים המפורסמים של המקום, והשני של מנות המזון המוצעות. ספויילר קטן להמשך – המנות והמשקאות הן מה שקוראים "מנות אינסטגרם" מכיוון שפרזנטציה שלהם מאד אסתטית וקשה להתאפק ולא לצלם לפני שאוכלים או שותים.

סקרנים לקרוא הלאה? הנה כאן.

טאואר-טאג – הקרב אמיתי, המציאות מדומה.

(קרדיט לכל הצילומים בפוסט – ארתור ארונוב)

מציאות מדומה היא אחד הדברים הכיפיים שיש, להכנס לעולמות דמיוניים, לעוף , להיות מנותקים מכל מה שכובל אותנו במציאות, לקבל כוחות על ולהמריא על גבי הדמיון.

רובינו כבר התנסינו בחבישת משקפי מציאות מדומה ונסיעה פרועה ברכבת הרים בחלל, או טיסה עם הציפורים, צלילה למעמקי הים או טיפוס על קרחונים, כשהתחושה כל כך אמיתית שלעיתים אנו נאחזים בחוזקה בסביבה שלנו או אפילו מאבדים את שיווי המשקל.

עד עכשיו היו משחקי המציאות המדומה בצורת משחק מול המחשב, מה שמשאיר את השחקן די בחברת עצמו. עכשיו מגיע החידוש של "טאואר טאג" ומשלב את המציאות המדומה ביחד עם שחקנים מציאותיים לגמרי, החברים שלנו, בני הזוג, הילדים ואפילו הסבתא.

להמשיך לקרוא

גלובוס מקס רחובות- החיים על מסך הכסף

"אני אומרת שזה כל כך פשוט כשזה בסרט אני אוהבת רק איתך לשבת מול המסך הזה שבקולנוע אני אוהבת ת'קולנוע." כך שרה שרון ליפשיץ וסיכמה את החוויה של כולנו- קולנוע. מסך הכסף שגורם לנו לשקוע בחוויה שונה, שבזכות בתי הקולנוע המשוכללים, מקיפה את כל החושים.

בילדותי אלה היו בתי קולנוע עם אולם אחד וכסאות עץ קופצניים שהיו נסגרים כשהיינו קמים מהמקום. מאז חלפו הרבה גרעיני פופקורן במזנון ועכשיו בתי הקולנוע הם קומפלקסים משוכללים ונוחים , עם מגוון פינוקים.

להמשיך לקרוא

ראש השנה טעים- ביינות ביתן

דור הסבתות שלנו עוד נוהג לעמוד שעות ארוכות במטבח ולעמול על ארוחות חג עשירות.  הדור שלנו עסוק בריצות , קריירה, ילדים ותחביבים – וזמן לשהות ארוכה במטבח ממש אין. מצד שני, רוצים אוכל חגיגי ומיוחד לחג- בין אם מארחים, מתארחים או סתם לבני הבית.

הבעיה היא שאוכל מוכן הרבה פעמים סובל מתדמית (או איכות) לא כל כך מוצלחים. איך פותרים את הבעיה הזו?

להמשיך לקרוא

אמיליה בארץ הפלאות.

בערוץ האוכל משודרת הרבה פעמים תוכניתו של השף הגאון הסטון בלומנטל. מדובר בשף שאהבתו היא להמציא מנות מיוחדות, אתגרים בלתי אפשריים וחוויות אכילה שונות ומעניינות.

נזכרתי בו כשטעמתי את המנות של השף לירן בלו מ"אמיליה" ברחובות. המסעדה היא צמחונית חלבית (כולל דגים ופירות ים) ושוכנת ברחוב הארוך הרצל, אי שם במספר 213.

העיצוב הוא איטלקי, וזאת לכבוד "אמיליה" שהיא מחוז "אמיליה רומנה" בצפון איטליה, סמוך לעיר בולוניה, שמהווה מרכז גורמה . בליבו נמצא עמק הפו שמכונה גם "עמק האוכל".

עם שם כזה כבר היו לנו ציפיות גבוהות. כשלירן הזמין אותנו, השאיפה היתה גם לטעום את המסעדה וגם לנסות מנות מיוחדות. למה ההתנסות הזו חשובה? כי הקו המנחה את המסעדה הוא השינויים והגיוונים, כך שכל שבוע יש ארבע או חמש מנות חדשות ומיוחדות, והתפריט מודפס מחדש כל יום (!) בהתאם לסחורה הטריה שמגיעה . למעשה, הספקים כבר עושים "הפתעות" ללירן ופשוט מביאים לו את מה שהכי טרי, ולירן ממציא חידושים.

למעשה, אם נחזור לכותרת של הפוסט הזה, אם "אמיליה" היא ארץ פלאות, אז לירן הוא המטייל התמים שבא בכלל מתחומי המחשבים והכלכלה, גילה את המנהרה של הארנב הלבן, ואת אהבתו לבישול, ומאז הספיק להשתפשף במסעדות כמו "גושן", "בנדיקט" "טצה" ועוד. "אמיליה" קיימת מעל שנתיים ולאחרונה שינתה קו כשהוציאה את מוצרי הבשר בעיקר בגלל ש"משעמם לבשל בשר, בסופו של דבר כולם רוצים סטייק" ואיפה היצירתיות?

כוסות יין של "דלתון" נמזגו, ולשולחן הגיעו קעריות זעירות עם שני "משעשעי חיך". אלה מנות פינוק שהשף מוציא ככה על הדרך, אם כהפסקה בין מנות, או לאירועים חגיגיים שנחגגים במסעדה וכך הלאה, והם מנות זעירות שמורכבות מטעמים שונים שהופכים ביחד לטעם אחד מורכב ומיוחד. הראשון שקיבלנו היה מורכב מקציפת לבנה, קוויאר, תמצית הדרים, מלח שחור וצנונית. (אגב, בארוחה שלנו היה שימוש רב בקוויאר סלמון ובעלי תיבול שונים שגם תרמו לפרזנטציה של המנות). השני, שקיבלנו (והייתי מוכנה לקבל צלחת ממנו) היה כריכונים קטנים שהורכבו מקולורבי במילוי טונה יוזו, נענע, קרם גזר, קוויאר , ברוקולי, אספרגוס וצ'ילי. כל מה שנשאר הוא לקוות שביום שאתם בוחרים להגיע למסעדה, יהיו בדיוק אלה…

לחם הבית הוא מאסט במסעדות, וב"אמיליה" מדובר ב" לחם בלי מצפון" – פוקצ'ת טימין , שום ומלח גס, מוגשת עם שמן זית, חומס בלסמי ואיולי טוסקני" (16 שקלים).

לחם חם, רטבים טובים, פתיחה מבטיחה (ורצוי לשמור חלק מהלחם לניגוב הרטבים בהמשך!).

הערה- רוב המנות היו מנות מיוחדות, שמגיעות בהפתעה כל יום משהו אחר, ולכן אין לי מחירים. מה שכתוב בסוגריים הם מחירים של מנות קבועות. בגדול מחירי המנות הראשונות נעים בסביבות ה33-41 שקלים, והעיקרית היקרה ביותר היא משהו כמו 85 שקלים, כך שהמחירים סבירים מאד. קינוחים בסביבות ה32-38 שקלים.

"פורטובלו" היתה המנה הראשונה מבין מנות הפתיחה שהגיעה אלינו. מדובר בביצה עלומה ועלי תרד חלוט ברוטב כמהין, שהונחה על פטרית פורטבלו אפויה. היא מתפריט הקבועים ועולה 32 שקלים. בדרך כלל בארוחות בלוגרים, כדי שלא נתפוצץ, מוגשת מנה אחת לכמה בלוגרים ביחד, כדי שכל אחד יוכל לטעום. במקרה של מנת הפטריה והביצה הזו, אף אחד לא הסתפק בחלק, וכולם ביקשו מנה לעצמם. שילוב מחמיא מאד של הביצה והפטריה.

בכלל, קו מנחה ששמנו לב אליו היה העדינות של התיבול שהשאירה לחומרי הגלם מקום להתבטא.

"טרטר סלמון עטוף בצ'יפס אורז, קרם סלק, איולי תפוזים וקוויאר" היה המנה הבאה. זו מנה מהמיוחדות של אותו יום. ה"צ'יפס" היו למעשה יריעות דקיקות וקרנצ'יות, שנתנו קונטרה לחתיכות הדג הקטנות שהתחבאו למטה, מתחת לעלי תיבול וקוויאר סלמון. אני מצאתי את המנה מאד מרעננת.

"גספצ'ו כרוב סגול" – מרק קיצי קר לצד ירקות העונה ובצלים מוחמצים (29 שקלים). מדובר במנה להרכבה עצמית – כלומר מקבלים צלחת של ירקות העונה וצנצנת של מרק קר, ומערבבים לבד. ניסינו לנחש מהו ה"עיקצוץ" שמופיע לנו בסוף האכילה, כי לא היה מדובר במנה חריפה, והשף גילה לנו שמדובר בבצל המוחמץ שנותן את האפקט הזה. אני פחות התחברתי כי הצבע הוורוד של המרק הזכיר לי כל הזמן סוג של מעדן תות. החבר'ה סביבי אהבו (וניגבו את המרק שנשאר עם הפוקצ'ה).

"רביולי ארבע גבינות מוקפץ בשרדונה , ארטישוק וחמאה שרופה" – מנה שהזרימה לנו את האוויר של איטליה בגדול. עושר של גבינות, בצק איכותי, ובעיקר, כמו בהרבה מנות אחרות – הרבה הרבה חמאה. שחיתות במיטבה.

"קלמרי ממולא במוצרלה, אנשובי וצלפים, על ציזיקי ופפריקה מעושנת". תיאור המנה נשמע לי בהתחלה כבד – קלמרי שאינו מבושל בדיוק במידה נוטה להיות צמיגי, וביחד עם אנשובי שנוטה להיות דומיננטי, ותיבול מעושן, יכל לתת קומבינציה כבדה. אבל זה ממש לא היה כבד. מנה חמודה עם המון רוטב (מזל ששמרנו עוד מהפוקצ'ה!).

האחרונה מבין מנות הפתיחה היתה "סקלופ" של פטריות מלך היער על פולנטה רכה בציר ירקות. מנה באמת כייפית בזכות שילוב המרקמים – הלעיס יותר של הפטריה והרכות של הפולנטה. הייתי שמה טיפה פחות מלח בפולנטה ואז היא היתה יוצאת מושלמת. (והזכרתי כבר נוכחות של המון חמאה יאמית יאמית?)

לפני העיקריות קיבלנו עוד מרענן חיך – כפית של ג'לי אננס עם צ'ילי ועוד כמה הפתעות נחמדות. נזהרתי מהצ'ילי והשאר היה גם הוא, כמו אחיו לפתיחת הארוחה, משהו שונה שסך צירוף חלקיו גדול מכל אחד לחוד.

בעיקריות קיבלנו רשימה של מנות אפשריות ונתבקשנו לבחור. עשיתי "דיל" עם הבחור שמולי, שנבחר ביחד שתי מנות ונטעם משתיהן גם יחד. בפועל גם טעמנו מהמון צלחות אחרות של אחרים… בכל אופן, מנה אחת מהשתיים נבחרה מיד – מדובר היה במנת ספיישל של "מולים טריים מוקפצים ברוטב מרינרה לימוני ופרמז'ן". השניה שנבחרה היתה "פילה דניס על אורז אסור, אספרגוס, פפרדלת הדרים וקרם סלק" (גם היא מנת ספיישל).

היתה עוד מנה שצדה לי את העין והתיאור שלה היה "ניוקי ושרימפס ברוטב יין לבן, אספרגוס, צ'ילי וארוגולה" אבל פחדתי שבגלל הצ'ילי זה יהיה חריף אז וויתרתי. בכל מקרה דגתי חתיכה אחת מצלחת של שכני, ולא הרגשתי כלל חריפות אלא מתקתקות של היין שעטף את השרימפס ובצירוף של הניוקי הרך הפך לביס של מרקמים שונים וכייפיים.

בכל מקרה, נחזור למנות העיקריות. המולים הגיעו ראשונים בערימה ענקית. הרוטב היה בטעמי עגבניה עם "עוד משהו" (כבר למדנו שאצל שף לירן תמיד הטעמים משתלבים למשהו חדש…). עזבנו את הנימוס, תפסנו את המולים בידיים וכמו פיסטוקים – פתחנו והוצאנו את כל הטוב מבפנים.

אחר כך הגיעה מנת הדניס, כמו שרואים בתמונה, בעיצוב יפיפה. שני נתחי דג גדולים שהונחו על "אורז אסור" . שאלנו מה זה "אורז אסור" והסתבר שזה אורז שגדל בעיר האסורה בסין, ושף לירן בדיוק קיבל ארגז ממנו, וזה מה שיצא לו. מעבר לדג שהיה עשוי היטב, האורז הזה כבש את כולנו עד שביקשנו תוספת רק ממנו. הוא היה רך, חמאתי (ברור!) ומתובל בעדינות. הזכיר לי סוג של ריזוטו.

שאלתי את שף לירן מה בעצם הקו שלו, והוא סיפר שהוא משקיע שעות ארוכות בלחפש את הרעיונות הטובים ביותר לחומרי הגלם שלו, והשאיפה שלו היא ליצור שכבות שישתלבו ביחד ויתנו אפקט גם כל אחד לחוד וגם בקומבינציה ביחד.

זמן הקינוחים הגיע. גם כאן היו הפתעות.

הקינוח הראשון – קלאסיקה- "סופלה שוקולד"  עם קצפת אגוזי לוז (36 שקלים). בסופלה אין חוכמות – מבחן הכף הננעצת מבדיל ישר בין סופלה איכותי לבין עוגת שוקולד חמה. במקרה המדובר, הסופלה הוכנס לתנור בדיוק בזמן וכמו שאפשר לראות בתמונה – תפוח, אוורירי, עם תוכן לבה שוקולדית חמה. אהבתי את קציפת הלוז שמחליפה את הגלידה המסורתית מכיוון שהיא היתה אוורירית וקלילה.

הקינוח השני החזיר אותי לשף הסטון בלומנטל והרעיונות המיוחדים שלו. מדובר היה בקרם שמנת בסגנון "מלבי" שהושכב בצנצנת, מעליו היו ערימות של תוספות שבדרך כלל מקובלות עם מלבי כמו קוקוס קלוי וכדורי דגני שוקולד, ואז בא הטוויסט – ווניל מעושן שנוסף לצנצנת שנסגרה וכלאה בתוכה את העשן. כשפתחנו הוא יצא ממנה והשאיר שובל דומיננטי. הענין הוא שבשבילי קינוח הוא תמיד מסורת, ואישית אני פחות בנויה לשינויים כל כך קיצוניים במה שאני מכירה כ"קינוח". זו הסיבה למשל שאני לא אוהבת את כל מסורת הבזיליקום שנוטים להכניס לקינוחי שוקולד שונים בתקופה האחרונה. אז את הטעם המעושן אני מעדיפה להשאיר למנות מלוחות, ולכן חזרתי אל הסופלה וקציפת הלוז שחוסלו עד תום.

ב"אמיליה" גם מתקיימות הופעות, ושווה להתעדכן בכל הפרטים באתר- http://emelia.co.il/  (ועדיין תהיו מופתעים כשתגיעו ותראו את התפריט היומי, ואתם יכולים לבחור אם להיות שמרניים יותר וללכת על מנות "בטוחות ומוכרות" או לאתגר את עצמכם ולהתנסות בספיישלים מעניינים.

 

 

Wolfnights – כשרעבים כמו זאבים.

המבורגר הוא לא דבר שאוכלים כדי "לנשנש". המבורגר הוא דבר שאוכלים כשמתחשק הרבה!. והמבוגר איכותי מספק את שני הדברים – השובע והכמות, וההנאה מבשר איכותי שנעשה ביד אוהבת.

רשת "וולפנייט" התרחבה ופתחה סניף בפארק המדע של רחובות . הפארק, שמזכיר את רמת החי"ל במבנה, נוח לחנייה בערב (חינם אחרי שבע בערב בכחול לבן – חשוב לבדוק בשילוט), הגעה נוחה, והופ – אנחנו בסניף.

כשאני חושבת על זה, ההמבוגר הוא הפאסט פוד הקלאסי לשידרוג – כי הוא אמנם מהיר, אבל כשעושים אותו מבשר איכותי, מכינים על המקום, ביחד עם לחמניה שגם היא נאפית במקום, שמצוותת לירקות טריים ורוטב שנבחר במיוחד להתאים למנה, והכל תוך הקפדה על איזונים כדי ששום דבר לא ישתלט על הטעם העיקרי – טעם הבשר כמובן.

ב"וולפנייטס" זו בדיוק התפיסה – והדרך להגשים אותה היא בין השאר על ידי מטבח שקוף שמאפשר לראות במו עינינו את הטריות, ההכנה המהירה וההקפדה, הנגישות – מחירים נוחים ושירות עצמי קל ומהיר, והתפריט שמציע מנות פשוטות – עם אופציה של בחירה לבד של המרכיבים כדי להרכיב לעצמך את ההמבורגר האולטימטיבי, או מנות ספיישל שכבר נבחרו על ידי השף עם המרכיבים האידאלים לטעם המבוקש, למי שלא רוצה להתעסק עם זה הרבה, ורוצה את המנה הכי טובה כבר מסודרת מראש.

אנחנו קיבלנו לטעימה ארבעה המבורגרים מתפריט המיוחדים.

(למעלה- ה"וולפנייטס ספיישל" במצב פתוח, למטה במצב מורכב).

הראשון היה Wolfnights Special – המבורגר בקר וטלה עם רוטב מיונז ושום קונפי, גבינת אמנטל ובייקון (50 שקלים).  (יש גם המבורגרים שבהם יש רק בשר בקר). אמנטל ובייקון שניהם תורמים לחיזוק הטעמים, ומה שנחמד בהמבורגר זה לא שהם דומיננטיים (כי יש הקפדה על איזונים) אלא שהם באים להחמיא לבשר ולהגביר את טעמו.

הבא בתור היה הפיבוריט שלי – Eggburger – המבורגר בקר וטלה עם ביצת עין ורוטב צ'יפוטלה (48 שקלים). אני מאד אוהבת ביצי עין על בשר, כי המרקם משתלב מצוין, והטעם החלמוני נוזלי מקשט לי את הקציצה בפה. הרוטב היה פיקנטי אבל בסדר גמור מבחינתי . כאמור, אם הייתי צריכה לבחור אחד מכל מה שטעמתי – זה היה זה.

השלישי שהגיע היה Texas Burger – המבורגר בקר עם בצל מטוגן ורוטב ברביקיו פיקנטי (48 שקלים) – וממנו זכיתי לטעום רק נגיסה כי הבן שהגיע איתי, פשוט חמס הכל לעצמו. המבורגר "קלאסי" אמריקאי עם המון בצל מטוגן למעלה.

הרביעי היו שלישיה- מיני בורגרים שבעקרון מגיעים כ 3 Baby Combo – 50 שקלים לשלישיה של בייבי + בייבי עם רוטב צ'יפוטלה + בייבי עם גבינה ומיונז שום קונפי. רשת "וולפנייטס" היו הראשונים לחשוב על הרעיון, שמאפשר גם לטעום אפשרויות שונות, וגם מתאים במיוחד לילדים או למי שלא רוצה המבורגר גדול. אפשר לקנות רק אחד ב19 שקלים. ההמבורגר הוא מבקר.

שאלתי לגבי מידת הצליה, ונעניתי שהמידה היא מדיום עד מדיום וול, כי זו המידה המומלצת להמבורגר שמכיל שומן שאמור לשמור על העסיסיות והטעם, ומצד שני לא להיות בכמות גדולה מדי. אני אהבתי בדיוק את המידה שקיבלנו. כמובן שאם יש מישהו עם העדפות אחרות, הוא יכול להודיע בשלב ההזמנה ויקבל את משאלתו.

ביחד עם ההמבורגרים קיבלנו שתי תוספות – צ'יפס דקיק ופריך בכמות שמספיקה לגדוד , אבל שאלתי , מדובר על כמות ליחיד (12 שקלים) וסלט ירוק גם הוא ב12 שקלים לרענן את החיך עם כל הבשר.

אני חייבת לציין לגבי הסלט – הוא היה טרי בצורה מדהימה, עם רוטב וינגרטי , והייתי שמחה לאכול אותו גם בלי קשר להמבורגר. בעלי הבית סיפרו שהסלט הזה, בצירוף נניח חתיכות עוף, הוא שוס פופולארי בפני עצמו.

בכלל, אם מגיעים בחבורה, תמיד יש את מי שלא רוצה המבורגר, או … צמחוני.. וגם לכך יש פתרונות – יש המבורגר צמחוני מטופו ופטריות פורטבלו עם כולל לחמניה מקמח מלא (43 שקלים) ויש כאמור סלטים .

כמובן שבלי קינוחים אי אפשר, וטעמנו את שני הקינוחים של הבית – בראוניז שוקולד – עשוי משוקולד עשיר ומשובץ בשבבי שוקולד לבן (9 שקלים בלבד!) ו Praline Mousse – רושה ומוס פרלין מצופים בשוקולד (19 שקלים). ביני לבין הבן היו חילוקי דעות – הוא טוען שהוא לא אוכל מתוקים אחרי המבורגר כי הוא לא רוצה להפסיד את טעם הקציצה שנשאר לו בפה. אני טענתי שאני חייבת מתוק בכל מקרה, וזה סבבה שהוא לא רוצה, כי ככה יש יותר בשבילי.

אז טעמתי את שני הקינוחים. הבראוני פחות מתוק, הוא באמת בשביל מי שיותר רוצה לשמר את הארוחה , והמנצח שלי בגיזרה הזו הוא מוס הפרלין שהיה מבנה שוקולד שבתוכו הסתתר מוס מתקתק. אהבתי.

בסניף רחובות, הלחמניות הן פרווה, בניגוד לסניפים האחרים שבהם הן חלביות, אבל השאיפה היא להפוך את כל הלחמניות של "וולפנייטס" לפרווה, מכיוון שיש קהל רב של שומרי מסורת, שאין להם בעיה עם אי הכשרות של הרשת, אבל לא רוצים לערבב חלב ובשר ביחד.

מה שנחמד ב"וולפנייטס" הוא שיכלתי למצוא שם כל דבר – מהרכבה עצמית לפי הטעם, דרך מנות מתוכננות מראש בצורה האופטימלית שלהן, משני גדלים לשני סוגי תאבון – גדול או קטן, אופציות לצמחונים או למי שבא לו משהו אחר, וכמובן מתוקים, והכל במחירים מאד סבירים ובשירות חייכני ומהיר.

עוד פרטים על "וולפנייטס" – (וגם על משלוחים ואופציית טייק אווי (  – http://www.wolfnights.co.il/

 

 

טוקיו ברחובות – "סושה"

"סושי אורבני" הוא ההגדרה של "סושה" – סושיה כשרה ברחובות.
הוזמנתי לנסות את התפריט שכולל סושי במגוון רחב, ומוקפצים שונים. על הקינוחים עדיין עובדים כדי שיתגברו על מכשול הכשרות ויתנו מענה מתוק לסוף הארוחה.

אבל לפני שמגיעים לסוף, הנה ההתחלה.
השף – גלעד תמסיס, הבעלים – נדב מרציאנו ושגיא צדוק, והקונספט – סושי רחוב "מהיר, סימטרי, חד וצבעוני כמו קומיקס יפני" – במסעדה (אחת מרשת – שאר הסניפים בראשון, חולון ותל אביב) או במשלוח.

את הערב פתחנו בסאקה חם ובהתרשמות מקישוט שולחן שעשוי מבטטות, גזר ועלים בצורה יצירתית ומפוסלת. בכלל, יש דגש רב על פרזנטציה יפיפיה של המנות.

מנות סשימי עדינות היו ההתחלה – (בין 25 שקלים לסלמון ל40 שקלים לילוטייל), וקעריות של "סושה צ'יקן פופס" – נתחוני עוף בטמפורה מוקפצים בקרם צ'ילי ועירית קצוצה (32 שקלים), ו"שוגון טופו" – קוביות טופו עם בצל ירוק ופטריות מוקפצים ברוטב טריאקי (25 שקלים). העוף היה כייפי. לטופו אני לא מתחברת אבל הפטריות היו טובות.

"רול אבוקדו עם מטבל קשיו" היה מנה שאהבתי . לא מצאתי בתפריט, כנראה אחת ממנות הספיישל. מדובר בסוג של אגרולים ממולאים אבוקדו. קרנצ'י מבחוץ ולוהט מבפנים.

מכאן התחיל מצעד אינסופי של סוגי סושי שונים – פלמידה אדומה על מצע אבוקדו – מנה חריפה, סשימי סלמון, ניגירי טונה אדומה, רול סלמון, ועוד הרבה (בתפריט בטווח מחירים שבין 18 שקלים לפוטומאקי, ל34 שקלים לרולים מיוחדים). מבין כל המגוון אני העדפתי את הסושי "קרנצ'י רול" שבהם הרול מטוגן בטמפורה ומוגש חם.
כאמור בגלל שהמקום כשר, המילויים מבוססי ירק או דגים, ויש גם צ'יקן רול הכולל עוף.

אחרי הסושי הגיעו שני סלטים – סלט וואקמה- אצות וואקמה, מלפפון, גזר, כרוב, שומשום ווינגרט חמוץ מתוק (19 שקלים) שהזכיר לי סוג של קולסלואו, וסלט "עלים" שהכיל חסה, בוטנים, קריספי בטטה ווינגרט (27 שקלים) – שהייתי מעדיפה שהרוטב יהיה בצד כי התיבול היה דומיננטי והייתי מעדיפה לשלוט על כמות הטעמים.

ממנות המוקפצים קיבלנו ארבע –
"רד צ'יקן קארי" (48 שקלים בתפריט) – תבשיל עוף וירקות בחלב קוקוס וקארי אדום על אטריות ביצים – חריף מדי בשבילי, השארתי לאחרים.
"בקר וחצילים" ( 58 שקלים) – אטריות ביצים, נתחוני בקר, אצבעות חצילים, בצל סגול, צ'ילי וג'ינגר. – מנה שנראה לי שרוב הבלוגרים פחות התחברו.
"צ'יקן פרייד רייס" – אורז מוקפץ עם חזה עוף, ביצה, כרוב, גזר, בצל סגול וירוק וג'ינגר- מנה קלה יחסית.
וזו שאני העדפתי – צ'יקן לומן (42 שקלים) אטריות ביצים, בצל סגול, גזר, כרוב, פטריות, נבטים, בצל ירוק וחזה עוף ברוטב טריאקי וקישוט שומשום קלוי.


כאמור קינוחים עדיין בתהליך עבודה. המיץ שהוגש לנו הוא טבעי אך לא נסחט במקום.

הכתובת – אופנהיימר 2 רחובות. באתר ניתן למצוא את כתובות שאר הסניפים ושעות הפעילות, כמו גם התפריט והמשלוחים,.

אתר המסעדה-
http://www.susha.co.il/html/homepage.html

אידרה- הכשרה של רחובות.

(בתמונות – פינות שונות של המסעדה)

הדבר הראשון שיש לי להגיד על "אידרה" זה – תבואו רעבים. מאד רעבים. אני לא הוזהרתי וכשהוזמנתי לנסות את מנות המסעדה שחגגה לא מזמן יום הולדת שנה, למרות שאכלתי רק סלט לצהרים, עדיין הרגשתי את המכנסיים לוחצות במיוחד מכיוון שהמנות (והסתכלנו גם על מנות שיצאו לסועדים רגילים מסביבנו) היו ענקיות.

המסעדה ממוקמת ברחוב הרצל 215 רחובות, והיא כשרה. המקום מעוצב באווירה ימית. בעלי המקום הם קובי יחיא וירון גדסי, תושבי המקום, שמפצים את העיר רחובות על העדר חוף ים, באווירת דגים טרייה. גדסי, שף בעברו (ניהל את "דג על הדן" "ברבוניה" ועוד, ובישל גם ב"טורקיז" בין השאר) בנה תפריט מודולרי מאד, שמאפשר לכל סועד לבחור לא רק את הדג אלא גם את סוג ההכנה שלו – גריל, טיגון, חצי חצי, תנור ועוד, כשכדי שהסועד יקבל את מירב המיצוי מהדג, יש לכל דג בתפריט המלצה כיצד הכי טוב לאכול אותו.

במנה העיקרית כלולה מנת סלטים עם מילוי, מה שאומר שעל השולחן מוצבות המון קעריות (פירוט מגיע תיכף) עם סלטים שמתמלאים שוב ושוב. אם יש בשולחן אורח שאינו מזמין מנה עיקרית, התשלום על הסלטים יהיה 35 שקלים. בקעריות שאנחנו קיבלנו היו:

סלסה, סלק עם מייפל (המצאה של המקום, שלא ראיתי בשום מקום אחר ושיצרה מתקתקות מיוחדת), גזר פיקנטי עם כוסברה (וכאן וידוי – כפולניה קלאסית אני לא ממש אוכלת חריף, וגם כוסברה ואני לא חברות טובות, אבל פה חיסלתי את הקערית – היא היתה פיקנטית עדינה, וגם הכוסברה לא השתלטה- מאד אהבתי), טאבולה, סלט תפוחי אדמה עם מיונז והרינג (איזה כיף, שורשים פולניים!! ושוב בתיבול עדין ובלי השתלטות של המיונז), שעועית עם בצל, טחינה, קישואים מטוגנים, חצילים עם טחינה, איקרה עם בצל אדום קצוץ דק (שהלכה מצוין עם לחם הבית שנדבר עליו תיכף), שום עם מייפל (שוב, כמו בסלק- מנה מקורית שזכתה להנאה רבה בשולחן), וחצילים מטוגנים. עכשיו אתם מבינים למה אמרתי שצריך לבוא מאד רעבים?

(בתמונות – משמאל מבחר סלטים, מימין ברבוניות)

כאמור לצד הסלטים קיבלנו את לחם הבית (רק חבל שאין חמאה ליד, מבחינתי זה פק"ל , בטח במקום חלבי). (10 שקלים בלבד בתפריט, ללחם רוזמרין וזיתים שנאפה במקום)  .

המיץ שמוגש לא נסחט במקום.

מבין הראשונות קיבלנו את "ברבוניה בקטנה"- ברבוניה מטוגנת עם רוטב הבית – רוטב לימון עם שום ונענע שהופיע אחר כך גם לצד מנת דג אחרת. (49 שקלים). למנה הזו פחות התחברתי בעיקר בגלל שיש המון עצמות יחסית לבשר,

לקראת העיקריות קיבלנו קערית סלט ירקות קצוץ דק (15/29 שקל תלוי בגודל) וצלחת של ירקות אנטיפסטי קלויים שבאים בהרכבים שונים עם המנות. הצע הדגים משתנה כל יום, תלוי בדגה הטריה היומית ויש את המלצות היום.

שתי מנות דגים קיבלנו מהעיקריות –

מושט מטוגן עם אותו רוטב הבית, שהוגש עם פוטטוס (77 שקלים בתפריט) – הטיגון היה האופציה המומלצת של המסעדה, והדג יצא עדין מאד ושמר על עסיסיותו. מנה גדולה (550 גרם) שיחד עם הסלטים והלחם ממקודם כבר גרמה לבלוגרים מנוסים להשען אחורנית ולפתוח כפתור בחגורה.

המנה העיקרית השניה היתה השוס של הערב מבחינתי – מנה שחיתותית במיוחד של פילה לוקוס לבן בתנור שמוגש בתוך כמות גדולה של רוטב שמנת פטריות מבעבע עם פרמז'ן (136 שקלים במנה שיכולה בשקט להאכיל שניים). המנה כמובן נטולת עצמת מתוקף היותה פילה, והיא מוקפת בשמנת וגבינה שנוקתה עד תום בעזרת שאריות הלחם ממקודם ועילפה את הבלוגרים סופית.

(בתמונות – משמאל למעלה- אנטיפסטי, מימין למעלה- לוקוס, למטה- מושט מטוגן)

מעולפים מעולפים אבל שנוותר על קינוחים?

אף אחד לא היה מסוגל להתמודד עם מנה כמו "סופלה שוקולד" ולכן כשנשאלנו איזה קינוחים נעדיף, הלכנו על מה שעשה רושם קל בתפריט – פאי לימון והמנה המומלצת של המלצרית   – מלבי.

פאי הלימון (35 שקלים בתפריט- מנה שבהחלט תספיק לשני אנשים) היה ניגוד מתקתק של תחתית מתוקה, מילוי לימוני וונילי וקישוט פיסטוקים.

השיחוק היה ההמלצה של המלצרית – המלבי. בדרך כלל אני לא מעריצה גדולה של מלבי, בעיקר בגלל שבדרך כלל יש לו טעם פלסטיקי. לשמחתי ב"אידרה" המלבי היה קליל – מאד קליל, עשוי שמנת ומצופה בתערובת של שקדים, בוטנים וקוקוס, עם מי וורדים עדינים מאד מסביב (22שקלים).

(בתמונות – משמאל פאי לימון, מימין מלבי)

למקום עיסקיות רבות ומנות ילדים.

ההמלצה שלי – יש בהחלט מנות שניתן לחלוק ושווה להתייעץ עם הצוות בבחירת המנות ודרך הכנתן האופטימלית.

חנייה ברחוב בכחול לבן או ברחובות הסמוכים בחינם.

אתר המסעדה:

http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=12223