אחד הדברים שאני אוהבת באוכל מלבד הטעם והריח , הוא המרקם. משעמם לי לאכול אוכל שכולל רק מרקם אחד (ולכן אפילו פירה אני מעדיפה עם גושים ולא חלק לגמרי).

מנות כמו שניצל או שייק פירות, יכולות להכיל מרקמים שונים- הן בציפוי (של השניצל) והן בתוכן עצמו (כמו בשייק).

מאז שקנינו בלנדר חדש, אנחנו מרבים להכין שייק פירות, בעיקר נניח בננות, עם חלב, סילאן, וקינמון, וכדי שזה יצא משביע ובריא במיוחד (כי לעיתים השייק הזה מהווה ארוחה בפני עצמו) אנחנו אוהבים להוסיף דגנים, שמוסיפים גם בריאות, גם נוכחות וגם מרקם.

לעזרתנו הגיעה חברת רפאל'ס- מומחית בייצור גרנולה וחטיפי דגנים והביאה לנו סידרה חדשה של פתיתי דגנים – שבעה מוצרי דגנים ללחמים, עוגות, עוגיות, שייקים, פשטידות וכו'. במילים אחרות- בכל מקום שיש קמח, ניתן להחליף בדגנים. בסידרה יש פתיתי כוסמין מלאים, חיטה מלאה, שעורה מלאה, שיפון מלא, שיבולת שועל מלאה דקה, שיבולת שועל מלאה עבה ומיקס פתיתי דגנים.

הדגנים בשני המקרים הם רכים מספיק כדי לאכול ועדיין שומרים על צורתם ה"נגיסית" בשביל מרקם. בטיגון אגב, כמו בשניצל, הם שומרים על האחידות ולא מתפזרים, כך שהציפוי אחיד לכל אורך ורוחב המנה.

להמשיך לקרוא ←

חודש יולי כמעט נגמר וזו הזדמנות לסקור את החידושים האחרונים בתחום הקולינריה והצרכנות, מה חדש, מה מחודש, ומה מעניין .

החדשות הראשונות מגיעות מ"אחוה" שמעצבת מחדש את הטחינה הגולמית והטחינה הגולמית המלאה. אישית, אני בן אדם של טחינה גולמית, גם לשימוש כמו שהיא, נניח כרוטב על גלידה ביחד עם סילאן (מצוין !!!) וגם להכנת  ממרחי טחינה, ואני אחת ששמה המון המון טחינה גולמית , קצת מים, מיץ לימון לפי הטעם, ועשבי תיבול – בעיקר פטרוזיליה וכוסברה . בצלחת אני מקשטת קצת עם שמן זית איכותי ועם פפריקה מתוקה.

להמשיך לקרוא ←

בכל חג, למעט יום כיפור, זה תמיד סובב סביב אוכל. אני לא אחזור על הבדיחה הישנה של "הם ניסו להרוג אותנו, ניצחנו, בואו נאכל" (בעצם, הרגע חזרתי…) אבל לכל חג יש את הסממנים שלו – סופגניות בחנוכה, מצות בפסח, ו"על האש" ביום העצמאות, שכוללים קומפלט מוצרי בשר וכמובן איך אפשר בלי חומוס וטחינה?

אז הרכבתי לי את מנת העצמאות האולטימטיבית בעזרת "סלטי מיקי" ונקניקיות "יחיעם".

להמשיך לקרוא ←

החבילה המוזהבת עטופת הסרט האדום, הכילה הפתעות מרתקות – שלושה רטבי טחינה של "אחלה" – עשבי תיבול, עגבניות ופלפלים ושום ולימון. ביחד איתם קיבלתי שתי כפות קישוט של "ארקוסטיל" לעיטור צלחות מקצועי.

האתגר היה מה לעשות עם הרטבים כדי שיצא הכי טעים (וכמובן גם הכי יפה). אז אני לא שפית, למעשה רחוקה מכך, ואני גם לא אומנית (גם פה יש מרחק גדול) אבל בסוף הצלחתי להוציא תחת ידי צלחת יפה (נסיון ראשון לא רע)  וגם טעימה.

כשהסתכלתי על הרטבים הבנתי שהם בעיקר יעזרו לי לשפר, לשדרג ולגוון מנות שאני כבר מכירה ומכינה פחות או יותר כל פעם אותו דבר.

היות ויש לי צמחוני בבית, כל מה שקשור לבשר די ירד מהפרק ,ונשארנו עם אוכל בנות קלאסי – מאפינס פטריות, וסלט קוסקוס.

וזה מה שעשיתי.

לקחתי את המתכון הסטנדרטי שלי לפשטידת פטריות (שהיא גם פרווה, כך שמתאימה גם לארוחות בשריות למי ששומר על כשרות )- שכולל טיגון שתי קופסאות שימורים של פטריות (או פטריות טריות, אני פשוט השתמשתי במה שיש לי בבית), בצל (הוספתי גם חתיכות כרישה) ובזמן שהם מטגנים ערבבתי 2 ביצים, 3 כפות שמן, כוס קמח תופח (אם אין אפשר לערבב כפית אבקת אפייה לכל כוס קמח), בערך שתי כפות רוטב "טחינה עשבי תיבול" של "אחלה" שמחליפים את אבקת המרק שבמתכון המקורי, והאמת, שזה גם הרבה יותר בריא, ותיבול – מה שרוצים.

(למעלה- המצרכים למאפינס)

הוספתי את הפטריות והבצל המטוגנים וערבבתי הכל . שפכתי לתבניות מאפינס משומנות ואפיתי כעשרים דקות בתנור שחומם מראש לכ200 מעלות. יצא לי קצת חיוור אבל טעים, ואני מניחה שאפשר למרוח בעוד שמן למעלה או ביצה כדי לקבל קצת צבע שחום.

בזמן שהמאפינס היו בתנור, בישלתי קוסקוס לפי ההוראות שעל השקית, וקצצתי דקיק עלים כמו פטרוזיליה וכוסברה, חסה (שמרתי כמה עלים מלב החסה בשביל קישוט), צנונית, ומעט פלחי לימון שקצצתי ממש קטן, שנותנים טאצ' חמצמץ בלי להשתלט. תיבלתי ברוטב ה"שום לימון" וערבבתי.

(למעלה- המצרכים לסלט הקוסקוס)

בנתיים המאפינס שלי יצאו מהתנור, התקררו ויצאו בשלום מהתבניות.

התחלתי לחשוב על העיצוב. אחרי תירגול של שתי דקות כבר הבנתי איך עובדות הכפות והתחלתי ביצירה.

סלט הקוסקוס היה הקרקע שלי, עם אניצי דשא (הירוקים). ציירתי גבעולים בעזרת רוטב העגבניות והפלפלים, הוספתי עלים עשויים מעלי חסה קטנים , הצבתי את המאפינס כפרחים, ובסוף גם הוספתי חתימה שלי למעלה על ידי עירבוב רוטב הטחינה עם טיפה קטשופ בשביל הצבע. (ומזל שבחרתי בגירסת ה"שוש" ולא בגרסת ה"שושנה אלישבע חזן גרינברג".

בעזרת סרטון ההדרכה של "ארקוסטיל" אני מתכוונת ללמוד עוד עיצובים יפים וקלים (יש שם אפילו ילדים שמצליחים).

את הרטבים ניתן להוסיף להרבה דברים אחרים – רוטב "שום לימון" מצויין בין השאר לסלט ירוק, לסלט קיסר בתוספת אנשובי, לסלט עוף או סלמון עם ירוקים, כרוטב לדגים בתנור, וכממרח לסנדוויצים, רוטב עשבי התיבול מצוין לסלט ישראלי, סלט ניסואז, סלט טונה, טעם נוסף לאורז לבן משעמם, בתוך הבלילה של הקבב (סוד!!!), כמרינדה לעוף ועוד. רוטב העגבניות והפלפלים מצוין לשקשוקה, מטבל למסיבות, תחליף לקטשופ על צ'יפסים או כל אוכל אחר שהילדים אוהבים לשפוך עליו רוטב, מילוי לרביולי, לבישול קציצות עוף, ולבישול אורז.

#אחלהרטביטחינה

מי אמר שאין קרמה?

יום אחרי שהוזמנתי לאירוע שבו קיבלתי המון לחם, הגיע השובר של "שופרסל" עם המון סלטים.

מושלם.

אז הלכתי לסופר ולקחתי –

חומוס אסלי 400 גרם, סלט טחינה 400 גרם , חציל בטחינה 400 גרם ,חציל על האש 400 גרם

וסלט רצועות סלק 400 גרם .

מה שמצחיק הוא שאחרי שהעברתי את הדברים בקופה, הקופאית אמרה לי ש"את זכאית לחומוס מתנה" וקיבלתי בקופה הראשית עוד קופסת דוגמא של החומוס של "שופרסל" במשקל 150 גרם…

מבחינה ויזואלית – יש לי הערה אחת – הערכים התזונתיים וכל המידע נמצאים בתחתית האריזה, כך שצריך להפוך אותה כדי לראות מה כתוב. כשזה סגור מההתחלה אין בעיה (למרות שזה קצת מערבב את הסלט ומצמיד אותו לאריזה העליונה, מה שיתמרח כשנפתח אותה אחר כך) אבל כשזה פתוח ואנו רוצים להזכר כמה קלוריות למשל, זה יכול לגרום לתאונות לא נחמדות על הנעליים…

האריזה עצמה נוחה לפתיחה ולא צריך להאבק, אם כי החלק הצבעוני שמתחת למכסה הפלסטיק, לא תמיד נפתח בשלמות (בעיקר הניילון בקופסת הדוגמא) וצריך לדחוף את הכפית מתחת כדי להוציא מה שבחלק המכוסה.

עכשיו לטעימה-

סלט החומוס – קלאסי. בהחלט יכול לעמוד בכבוד מול המתחרות. לא ראיתי שיש טעמים עם תוספות, אז הוספנו לבד שמן זית וקצת פפריקה.

חציל על האש- טעם "חצילי" מוכר, ההערה היחידה שלי היא שהייתי מפחיתה קצת בכמות המלח. מעדיפה את הטעם המעושן דומיננטי.

חציל בטחינה- זכה למחיאות כפיים סוערות מכל בני הבית. למעשה בתמונה אפשר לראות מה עלה בגורלו יום אחד אחרי שהגיע הביתה , לבן אדם אחד.. (ותודה באמת שהשארת לי משהו לטעום…).

טחינה אמיתית – אני בדרך כלל מכינה טחינה לבד מטחינה גולמית משומשום מלא (אגב, בדרך כלל של GREEN של שופרסל), לימון, קצת עלי טעם , תבלינים כמו פפריקות שונות ומים. אף פעם לא טעמתי משהו כזה קנוי, (ואגב, גם לא בהרבה חומוסיות מפורסמות יותר או פחות). סלט טחינה קנוי אף פעם לא יהיה אותו טעם אבל יחסית לקנויים, הסלט עשוי היטב, אין טעם לוואי ובסך הכל כשאין זמן להכין (או חומרי גלם בבית), זה מהווה פתרון לא רע.

רצועות סלק – טוב, כאן כבר שיניתי את הקונספט ובמקום להתייחס לזה כאל  "סלט" התייחסתי לזה כאל  "תוספת ירק" לארוחת הערב שלי. הנחתי לקט סלט ליד האורז והפסטיה ממולאת הבשר, וחיממתי הכל ביחד. (כן, במיקרוגל – דיל וויט איט!!). זה היה רעיון טוב כי הטעם היה כעין ירקות מבושלים או מאודים, וזה סיפק לי את מנת הירק שאני צריכה בכל ארוחה (אני מאד משתדלת שעל הצלחת שלי לפחות שליש מהמנה יהיו ירקות, שליש חלבונים ושליש פחמימות).

אני חיממתי אבל כמובן שאפשר לאכול גם קר כסלט. לא ניסיתי על לחם, נראה לי שיפול כי זה לא ממרח, עדיף על צלחת עם מזלג. הטעם עצמו מתקתק והצבע יפיפה.

בסך הכל, המבחר גדול מאד, הטעמים מוכרים ואהובים לישראלים, האיכות טובה, כך שאפשר לארח או להכין שולחן נשנושים וכיבודים בכיף, בלי לטרוח יותר מדי.

תמיד כשחושבים שאין עוד מה לחדש , מגיע פיתוח חדש ומעשיר את חיינו.

קיבלתי להתרשמות מגוון מוצרים חדשים, והנה הרשמים שלי –

מ"אחווה" מגיעים שלושה מוצרים חדשים –

"טחינה חצי חצי" – טחינה עם 55% שומשום מלא וללא תוספת מלח. בזמנו "כלבוטק" עשו תחקיר על טחינה, וגילו שהטחינה של "אחווה" משובחת במיוחד ומומלצת בשל ערכיה התזונתיים (סידן, ברזל, סיבים תזונתיים, ויטמינים ומינרלים).

עכשיו, אני כבר מזמן לא אוכלת בדוכני רחוב טחינה, כי תמיד אין קשר בין הטעם של הדבר הלבן והנוזלי שמוכרים שם ושמלכלך לי את הסלט, לבין העונג של טחינה ביתית, וככל שהיא משומשום מלא יותר, כך היא גם עשירה יותר בטעם (וזה עוד בלי קשר לבריאות). היתרון בזה שגם אין מלח הוא שאפשר להוסיף אותה למנות מתוקות כמו מוס שוקולד לבן (עם סילאן מלמעלה) או גלידה.

ושני מוצרים נוספים שיכולים בהחלט לככב בסלסלת משלוח המנות של פורים הקרב אלינו –

אזני המן שוקולד, פרג ותמרים – אני קיבלתי להתנסות את השוקולד (יש!!) והדבר הראשון שהרגשתי כשנגסתי בעוגיה היה הנימוחות – העוגה רכה ובעיקר לא מתפוררת, מה שאומר שלא תהרס במשלוחי מנות ותרגיש תמיד טרייה. המילוי מאד נדיב ועשיר. האריזה קלה לפתיחה ולא דורשת אלימות או מכשירים הרסניים דוגמת הסכין הכי חד במטבח שאיכשהו מנודב לענין, והיא נוחה גם לסגירה כך שהטריות נשמרת (אם לא מתחסל קודם).

אזני ההמן מצטרפים לרשימה ארוכה של מאפים של "אחווה" – עוגיות מרוקאיות, רוגלך, עוגיות ממולאות, מאפין, פירות ועוד.

וליד אזני ההמן – עוד מתוק מתוק אחד- חטיפי מיני חלווה אחלה ללא תוספת סוכר, בשקית מאגדת כשבכל חטיף יש רק 49 קלוריות.  החטיפים עשויים מ50% טחינה גולמית, שכוללת המון ערכים תזונתיים, כך שמרוויחים גם נשנוש מתוק, גם בריאות וגם מחיר קלורי נמוך. השקית כמו שהיא נחטפה על ידי למשרד, שם תוחבא במגירה האישית שלי ותישלף בשקט כל פעם שאני עם קרייבינג למתוק.

גם חברת "קולומבוס" תורמת לסלסילת משלוח המנות שלי, ואחרי סידרת הטעמים של "טעימה מ.." שנסקרה פה בעבר וכוללת טעמים מכל העולם, מגיעה גם אריזה עם ציור של צרפתי משופם, ובתוכה חטיף פול בציפוי שום. כשטעמתי מה שהכי ריתק אותי, מעבר לתיבול המעודן, הוא שהפול מרגיש לי ממש כמו חטיף קמחי, כמו סוג של קרקר קטן, כך שמקבלים גם את הקרנץ', גם את הפחמימתיות והכל בעצם פול שהוא הרבה יותר בריא. האריזות הקטנות גם מקציבות לנו את הנשנוש כך שזה לא הופך להתפרעות.

ולבסוף, כדי להרגיע מכל הנשנושים, הדבר הטוב ביותר הוא תה חם, טבעי, בריא ובעל המון תכונות חיוביות. אנחנו מדברים על חליטת צמחים של "ריקולה"  שמרגיעה ומרעננת ביחד, עם המון צמחים – לואיזה, קורנית, זעתר, מרווה, קמומיל ובעיקר טעם דומיננטי של הנענע, כל העשבים שכבר הסבתות שלנו הכירו כתרופה קלאסית לכל דבר, לחימום בחורף, לריענון, ובעיקר לפינוק.

בחליטות של "ריקולה" שני טעמים – חליטת צמחים (אריזה ירוקה) וחליטת צמחים לילה טוב (אריזה כחולה).

ההכנה קלה ומהירה.

כל המוצרים המוצגים בפוסט זה הם כשרים וניתנים להשגה ברשתות השיווק וחנויות נבחרות.

חג פורים שמח!!