כשאנו מסתובבים בסופרמרקט, אנו מוקפים בשפע של מוצרים בכל קטגוריה וצריכים להחליט איזה מהם נבחר להוסיף לסל הקניות שלנו. לעיתים ההבדלים בין המוצרים באותה קטגוריה הם אלה שיגרמו לנו לבחור במוצר זה ולא אחר, כמו למשל הערכים התזונתיים . אריזת הטחינה האורגנית של "אחוה" (רגילה ומלאה) עברה בימים אלה עיצוב מחודש שמדגיש את היתרונות הבריאותיים של הטחינה- שהיא טבעית לגמרי, ללא הוספה של מלח, וכוללת ים של יתרונות וערכים בריאותיים כמו סידן, ברזל ושפע של סיבים תזונתיים.
"יש לי חלום" אמר השף יהונתן ברבי. טוב, גם מרטין לותר קינג אמר אותו דבר, אבל אצל שף ברבי החלום הרבה יותר טעים.
ובחלומו שאף השף ברבי למגע ישיר עם קהל הסועדים שלו, לא בעבודה במטבח מול הזמנות על נייר, אלא מול הלקוחות עצמם, מכין להם את המנות בשידור ישיר לצלחתם. ומה יכין? מה שאף אחד עוד לא חשב עליו קודם, מנות שאין בשום מקום אחר, כולל מנות מפורסמות בגרסאות ייחודיות. החלום התגשם ב"הטחינייה" – מעין חמארה יוונית בלב תל אביב, דקה משוק לווינסקי, שבנויה כבר מלבני ארוך שבמרכזו המטבח – הממלכה של שף יהונתן ברבי ושותפו הוותיק אייל לוי.
הקירות מכוסי הגרפיטי צבעוניים והמסעדה עצמה פתוחה אל הרחוב ומזמינה פנימה.
הקונספט הוא טפאס בר בהשראה יוונית – ספרדית, צמחוני + דגים, שפע מנות טבעוניות, ושליטה אולטימטיבית של טחינה בעשרות ווריאציות. כל מה שצריך לעשות הוא להגיע, לשבת על הבר, לבחור שתייה בכיף, כולל ערק שמוכן במקום, וכן בירות ייחודיות, יין וצ'ייסרים מעניינים, ולבחון את התפריט שמשתנה כל יומיים בהתאם לרעיונות החדשים של השף וחומרי הגלם הטריים מהשוק הסמוך.
לפתיחה קיבלנו "פיתה זעתר ובצל מטוגן, עגבניה צלויה, טחינה לבנה וסלסת חריפים". עקב הפולניות שלי, החריפים הוגשו בצד. הפיתה היא ריבוע עתיר זעתר, פריך בשוליים ורך במרכז, כזה שתענוג לקרוע באצבעות ולטבול בטחינה. הפיתה הזו מלווה בתפריט את כל מנות הניגובים.
"טחינת פאבה יוונית" הוגשה בצלחת צבעונית ביתית, והורכבה מעדשים צהובות, סלט עשבים חמוץ, בצל סגול, ושמן זית. פאבה היא קטניה פופולארית ביוון וטעמה ייחודי. עושים ממנה מנות דמויות החומוס הישראלי, כך שישראלים המבקרים ביוון מסתגלים אליה ומתאהבים בה בקלות.
מנת הפאבה של שף יהונתן היתה אחת מהפייבוריטיות שלי.
"קונפי כרישה" הייתה המנה הבאה שהגיעה אלינו, עם סלט שומר, טונה אלבוקר בשמן זית, טרגון, פימנטון חריף וטחינת נענע. שוב, במנה שלי צונזר החלק החריף לבקשתי. כאחת שלא חובבת גם טעמי אניס, חששתי מהנוכחות של השומר אך הוא התחבר היטב עם הכרישה החמצמצה. גם טעמי הטונה לא השתלטו כך שהמנה היתה מאוזנת
"קולורבי צלוי על רוטב עגבניות" עם פלפלים, שום, פטה המאירי ושמן זית היה הבא בתור. קולורבי הוא לא ירק מרתק בדרך כלל וצריך יצירתיות ודמיון כדי לתת לו פרשנות מעניינת. במקרה הזה שף יהונתן ציוות אותו לפטה בטעמים מודגשים ועגבניות שגם הן היו דומיננטיות מבחינת התיבול. מנה שנראה לי שתשתדך טוב עם כוסית ערק ליד.
זה השלב שבו פרצה לחיינו ה"מסיבה" שהוכתרה פה אחד כמלכת הערב. מדובר במנה של טחינה לבנה חמה, טחינה גולמית, טחינת שומשום מלא, ארטישוק טרי, חריפים, ביצה רכה ושמן זית. לביצה יש חלק נכבד בהכתרה הזו מכיוון ששבירתה והחלמון הנוזל שעטף את סוגי הטחינה מתחתיה הפכו את המנה לקערית של חושניות צרופה. זו מנה שגם בתפריט מתחלף צריכה להשאר לנצח.
מנת ה"טרטר חציל וקינואה" היוותה מנה מאתגרת עבורי. שף יהונתן ציין שהיא חריפה, בכל זאת טעמתי. מדובר בסוג של קציצות חציל שמצופות בקינואה, שוכבות על מצע טחינת עריסה ומלוטפות בסחוג וקרמל, עם לפת מוחמצת ובצל ירוק. בנגיסה הראשונה השילוב היה מענין מבחינת הקרנצ'יות של הקינואה ומילוי החצילים אבל מיד לאחר מכן קיבלתי "זאפטה" של חריף שהיה יותר מדי עבורי. בן הזוג חיסל לבד את המנה כולה.
כדי להרגיע את החיך הבוער עברתי למנת "סיניה דגים" – צ'יפורה בקראסט טחינה עם פיסטוקים על תרד תורכי, לימון, עגבניה וקצת חריף (ובמקרה שלי בלעדיו).
המנה עוטרה בטבעת לימון כבוש והשילוב של נגיסת החמצמצות הזו עם דג בקראסט יצר מוסיקה בין השיניים.
נשארנו בתחום הדגים עם ה"מז'וז'ים" – מנה מרוקאית שמככבת הרבה בתוכניות ריאליטי בישול. המנה כללה דגי רשת כבושים, תערובת ירוקים, זיתים שחורים, וצ'ירמלה מרוקאית. אני לא מכירה את הצ'ירמלה אבל כפי הנראה היא תורמת את החריפות למנה, כך שגם כאן רק טעמתי בעדינות. מנה "אקשן".
עוד שתי טעימות קטנות של מנות ניגוב מעניינות היו "סקרודיליה" – ממרח שקדים, תפוחי אדמה, שום, שמן זית, צלפים, ובצל ירוק, ו"טחינת ערמונים" עם שמן זית, גרידת תפוז וסומק. הראשונה, כמו הפאבה, מנה שמגוונת את תפריט הממרחים שאנחנו רגילים אליהם ומביאה גרגריות וקצת יותר כבדות. השניה הייתה מותק של מנה, רק כך אני יכולה להגדיר אותה, כמו סוג של קינוח לא מתוק, עם דגש על טעמי התפוז והמרקם של הערמונים. אם נוסיף לזה טיפה סילאן יש כבר קינוח.
מנת הערמונים אמנם לא בתפריט הקינוחים אבל שם יש שלושה אחרים, שניים מהם יותר לכיוון הים תיכון, בסבוסה ומלבי והשלישית קינוח קרמו שוקולד למי שבאמת לא יכול בלי הטעם הזה.
מנת הבסבוסה הייתה נתח גדול של עוגת סולת שלוותה בסלט פירות מרענן, והלכה מצוין עם כוס תה שושנים מהביל (בשבילי) וקפה שחור (בשבילו). השיחוק היה מנת המלבי ששונה לחלוטין ממה שאנו מכירים, כרגיל אצל שף יהונתן, והייתה טבעונית ומורכבת מקרם קוקוס מוקצף וטחינה גולמית.
ככל שהשעה נעשתה מאוחרת יותר, המוסיקה הוגברה, הכסאות נתפסו כולם והאווירה הפכה לחגיגה יוונית.
"הטחינייה" רחוב לווינסקי 33 תל אביב.
טאפס בר יווני צמחוני, דגים, טבעוני.
שעות פתיחה: א – ה: 12.00 – 16.00 ו18.00 – 00.00
שישי: 10:00 – 16.00
גישה לנכים: יש
חנייה נוחה בסביבה, אחרי שבע בערב חינם.
עסקיות: 3 טפאס ב57 שקלים, בימים א – ה 12.00 – 16.00.
המסעדה כשרה.
בחול המועד פסח המסעדה תהיה פתוחה וכשרה לפסח, כשהלחם יהיה מבוסס על קמח חומוס.
שכונת פלורנטין וסביבותיה תמיד היו אזור מלא הפתעות. ואחת מהן היא ללא ספק "חומוס ושות'" שממוקמת שם כבר שנתיים וחצי ומציעה הרבה יותר מחומוס.
המקום קטן, ממוקם על הרחוב ומהווה מוקד משיכה הן לסועדים שיושבים במקום והן לכאלה שלוקחים טייק אווי. כשנכנסים מוצאים תפריט שמודפס מדי יום וכולל את המנות הקבועות והמתחלפות.
הבעלים, שלומי אלינגר נושא רזומה מכובד של עבודה במסעדות שף על כתפיו, ומגשים את החלום שלו לאוכל טעים, לא יקר, מחמם לב ובטן ומשודרג ומהתפיסה הזו הגיע ה"שות" של "חומוס ושות'"- המנות הנוספות שמעבר לחומוס.
בתפריט ניתן למצוא מנות כמו סלטי פאטוש וטבולה, עדשים או סלט שוק, מטוגנים כמו פלאפל וצ'יפס, תבשילים צמחוניים וטבעוניים, חריימה וקוסקוס ועוד, רק מה, מאחורי כל אחד מהשמות האלה מסתתרת מנה משודרגת, עם איכות של שף וטוויסטים של משורר. ואת השדרוגים האלה טעמנו בערב נעים, כשאנו יושבים לשולחן וצופים אל הרחוב שהמה בצעירים, כלבים, צעירים עם כלבים ועוד, כיאה לפלורנטין פינת הרצל.
להמשך הכתבה- כאן.
ב"אחוה" לא שוקטים על השמרים- תרתי משמע, והחידוש האחרון הוא "רוגלעך- מאפה שמרים בטעם שוקולד". אנשים רבים נרתעים מלאפות עם שמרים, לאנשים רבים אין זמן לחכות להתפחות השונות הכרוכות בבצקי שמרים, ובכל זאת, עוגת שמרים ריחנית ורכה היא חלום מתוק. ב"אחוה" הכינו עוגיות רוגלעך מבצק שמרים פריך, שממולא בקרם שוקולד, נימוחים ורכים , בטעם עשיר שנותן הרגשה כאילו שהכנו את זה בעצמנו, במיוחד אם אנחנו מחממים כמה שניות במיקרוגל ומגישים לצד קפה למשל.
"בא לי משהו קטן" אומרים כשלא ממש רעבים אבל עדיין רוצים לנשנש. המילה "קטן" מחביאה בתוכה גם את המילה "מתוק", מן משהו שלא ממש צריך להגיד כי זה מובן מאליו.
הבעיה עם החשקים הקטנים האלה שהם לא תמיד בריאים, ולפעמים זה אפילו קטן אבל ממזר (מבחינה קלורית ).
בכל יום עצמאות נשאלת השאלה שיאיר לפיד עשה עליה קריירה- "מה ישראלי בעיניך". ובמקום גבוה, בין "גבעת חלפון" ל"חוצפה ישראלית" מופיע כמובן החומוס. כמו שהשלם הוא יותר מסך חלקיו, כך החומוס הופך מגרגרים מבושלים וטחונים, עם תוספת זו או אחרת, למנה שמשמשת כארוחת בוקר במקומות רבים, כארוחת צהרים (ותעיד על כך החומוסיה אצלנו בעבודה שמפוצצת בין השעות 12-14 כאילו יש רעב במדינה), כממרח בזכות עצמו או עם תוספת – (שגם אנחנו אימצנו עכשיו כשטיילנו באירופה והכנו כריכים לכל היום- עם חומוס ישראלי מהסופרמרקט, ביחד עם ביצה קשה פרוסה וקצת מלח ופלפל שחור) וכמובן כתוספת לכל ארוחה, כסלט קטן או גדול, עם בת הזוג האולטימטיבית- הפיתה החמימה והבשרנית. (ואם בדימויים עסקינן – אז יש כמובן גם את האישה השניה- הטחינה).
אזני המן, הרבה אזני המן. כל הארץ אזני המן. אחד המנהגים האהובים והטעימים של פורים- אותם משולשים במילויים שונים.
ועכשיו כדי לגוון – "ממלכת החלבה" האהובה, מביאה לנו המון טעמים שונים למילוי אזני המן- חבלה עם פרג, חלבה בטעם בננה, חלבה עם קרם נוגט וחלבה עם שוקולד בלגי מובחר- בקיצור, משהו לכל טעם.
כל אמא יהודיה חולמת על דוקטור במשפחה, או לפחות על חתן דוקטור. מבחינתי, חוץ מג'ורג קלוני בER, הדוקטור החביב עלי הוא דוקטור WHO העשירי . אבל אם נתמקד בתחום הקולינרי, אי אפשר לפספס את הדוקטור, הפרופסור כבר- לשקשוקה.
דוקטור שקשוקה הוא מותג בפני עצמו, ועכשיו הוא הגיע לשופרסל, על שלל מוצריו- רטבים וסלטים.
חג החנוכה בפתח ומטח הסופגניות כבר החל, ובצד הסופגניות המסורתיות עם הריבה, אנו תמיד מחפשים את הגיוון הבא, כי כמה כבר אפשר ריבת חלב או שוקולד?
"ממלכת החלבה" שמהווה את הסמל של שוק מחנה יהודה (ואני חולה על ה"טחינה שוקולד" שלהם), מביאה לחנוכה את "טחינה עם נוגט"- טחינה בטעמים מתוקים מתוקים , שרק מחכים להשתלב בסופגניות (במרקם נוח להזרקה), כרוטב להרבה מעדנים מתוקים, וגם במאפים.
בכניסה לקיבוץ פרוד נמצא מרכז המבקרים של "סבא חביב".
הכל התחיל ב1913 כשסבא חביב, אחד ממייסדי ענף הזית בגליל, הפיק שמן משובח בעזרת אבן ריחיים ומכבש ידני. שמעו של השמן יצא למרחוק, והיום , שלושים שנה לאחר מותו, ממשיכים הנכדים את דרכו, בייצור שמן זית כתית מעולה בכבישה קרה, בלדי- טבעי ולא מסונן, לצד עשרות מוצרים שונים כמו טחינה מסוגים שונים (שמיוצרת בעזרת אבני ריחיים- היחידים בארץ!), זיתים בכבישה ביתית, חלווה, דבש, זעתר, סבונים, נרות והרבה מוצרי קוסמטיקה.
