האמת, הצירוף של קפה ומשהו מתוק לידו, עתיק כמו "מלחמה ושלום" ו"טום וג'רי" – סוג של צמד בלתי נפרד.
אז בהתחלה היה קפה פשוט עם ממתק לא ברור, אחר כך היו העוגות הבחושות, הקפה הלך וקיבל גיוונים רבים (ועד היום אני זוכרת את עלמה זק ב"ארץ נהדרת" כמוכרת בבית קפה שמציעה "לאטה-מקיאטו-מוקה-מוקצף-חלש ובסוף מושלכת לחלון הראווה בידי "מרגול" הנזעמת שרק רצתה קפה שחור).
את "לחמית" באמת שאין צורך להציג, מדובר בקרקר פופולארי, בטעמים שונים ובהרכבים שונים, שנותן את הפתרון ל"בא לי משהו מלוח ופריך אבל שלא יהיה חטיף אלא עם ערך בריאותי מוסף ושיחזיק אותי עד שעת הארוחה".
בילדותי המילה "חומץ" התקשרה אוטומטית ל "מלפפון בחומץ" – וזה היה בערך השימוש היחידי שהכרתי בו. אם נוסיף לכך את העובדה שגדלתי בבית פולני, שאומר "התנגדות נחרצת לכל תיבול מלבד סוכר", מבינים כמה שהיום אני מנסה להשיג הכי הרבה טעמים וניחוחות שאפשר.
והיום אפשר- בגדול.
"טעמים" מביאה לנו סידרה מיוחדת של טעמים- מדובר בסידרת חומצי פירות שמשולבים עם מחית פרי בטעמי פסיפלורה (הפיבוריטית שלי), מנגו ופירות יער עם תות.
כששואלים מישהו מה האסוציאציות הקולינריות שלו מהמילה "חורף", אחד הדברים הראשונים שהוא יגיד, אולי חוץ מ"חמין", זה "מרק". כי מרק מתפשט לנו מהפה לתוך הגוף ומעביר גל של חום וביתיות. הבעיה שמרקים צריך גם לבשל, וכשחוזרים רטובים כמו חתול רחוב ועצבניים כמוהו, להתחיל לקלוף ירקות ולבשל ציר זה ממש לא לענין.
מצד שני, מרקים "אינסטנט" בדרך כלל נושאים טעמי לוואי לא הכי נחמדים.
בילדותי "שמן" היה תמיד משהו תעשייתי, כזה שמעלה עשן כשמטגנים בו, ועל טעם.. טוב, לא ממש חשבו על שמן כתיבול. (בית פולני… נו…).
אחר כך התחילה הפריחה של שמני הזית, לא רק לטיגון אלא לכל דבר – כולל הקפדה על איכות , סוגי כבישה, טמפרטורה ועוד.
בשנים האחרונות, עם פריחת הבשלנות הביתית, אנשים מחפשים לשחזר מנות וטעמים שטעמו במקומות אחרים- אם זה מסעדות, או שווקים או ארצות אחרות, במיוחד אזור המזרח הרחוק, שהביא טעמים שונים לחלוטין.
חברת "טעמים" משיקה בימים אלה סידרה של שמנים מיוחדים- שמן שומשום בכבישה קרה, שמן בוטנים בכבישה קרה ושמן אבוקדו בטעם מעודן. האמת שהכרתי רק את שמן האבוקדו, שניצלתי בעיקר לתיבול סלטים שונים, בגלל טעמו המאד מיוחד. את שני האחרים לא הכרתי, ולכן הלכתי למקור הטוב ביותר- רשת האינטרנט, כדי לגלות מה הדרך הכי טובה להשתמש בהם.
אם מנסים להזכר בסמל ישראלי קולנרי מובהק, השקשוקה מתייצבת באחד המקומות הראשונים ברשימה, אולי רק מתחרה בפלאפל.
ביצים, עגבניות, קצת חריף, גבינה, לכל אחד יש את המתכון שלו, ויש המון גרסאות.
כשרעבים וממהרים, נוצר שילוב קטלני שמסתיים בדרך כלל בפחמימות מיותרות. טונה מצד שני תמיד נחשבה למנת בריאות אבל די משעמם לחטוף קופסת טונה וזהו, ולהתחיל להוסיף דברים כבר הופך ליותר מדי עבודה.
השבוע חל הוולנטיינס דיי, בעוד חצי שנה יש את ט"ו באב, באמצע יש את פורים, וגם ב"סתם" יום של חול – המתנה האולטימטיבית תמיד תהיה – החום כהה הזה, שממלא את הפה, את האף ואת כל החושים בחושניות הקולינרית הכי גדולה שאפשר – השוקולד.
אני לא מדברת על מה שאנחנו גדלנו עליו, בלי להזכיר שמות, כל מני מותגים שהכילו בקושי ארבעים אחוזי מוצקי קקאו, והטעם היה שילוב של סוכר וכל מני חומרים בלתי ברורים. מאז גם אנחנו גדלנו , ויחד איתנו גם המודעות לשוקולד איכותי, וגם השוקולדים האיכותיים התחילו להגיע לארץ ולהיות זמינים לכל דורש.
אחת ממעצמות השוקולד המפורסמות ביותר היא בלגיה, ומשם מגיע המותג הידוע Cote d'Or – קוט ד'אור, שמפציץ אותנו בשוקולדים באחוזי קקאו גבוהים, ובטעמים שונים.
ונתחיל בווידוי – אתמול אכלתי המון מתוקים. המון. עד כדי כך שנשבעתי שאני לא מתקרבת לשום דבר מתוק לפחות במשך נגיד…. שבוע?
אבל אז הגעתי הביתה ומצאתי משלוח מהחלומות, שהעיף את ההחלטות שלי מהחלון, כשחמישה סוגים שונים של "קוט ד'אור" נפרשו בפניי- בדרגות חוזק שונות, ובתוספות של תפוז , גנאש טראפל ופיסטוק, ורק חיכו שאבחר. האמת שקודם הייתי צריכה להגן עליהם ממש בגופי, כדי שאוכל לצלם, לפני ששאר בני הבית התנפלו על חבילות לבחירתם . אז יוצא שבסוף טעמתי קצת מכל דבר (מה שהואילו בטובם להשאיר לי…) וככה יכלתי להתנסות בכל הסוגים.
אישית, הבחירה שלי היא כמה שיותר מוצקי שוקולד, כלומר העדפתי את השוקולד עם 86% מוצקי קקאו, מה שנחשב לא רק איכותי וטעים במיוחד, אלא גם בריא ברמות על (תמיד טענתי ששוקולד זה מזון בריאות!). לא שסירבתי לכל שאר הטעמים (בתמונה ניתן לראות למשל איזה זוגיות מופלאה יש לטעם התפוז ביחד עם בקבוק יין משובח). מבחינת הטעמים המיוחדים אי אפשר לנצח את המריר עם גנאש וטראפל שהייתי צריכה להפריד בכוח מידו של בן הזוג, אחרי שחיסל חצי חבילה בלי הנד עפעף.
ואיך מושגים כל הטעמים האלה? כשלוקחים מרכיבים משובחים, זה מה שיוצא- והמתכון של קוט ד'אור פשוט – לוקחים חומרי גלם משובחים – פולי קקאו מהטובים בעולם, מייצרים בתהליך קפדני ששומר על המתכון המסורתי והופכים את הכל ליצירת מופת טעימה שכיף לתת ועוד יותר כיף לקבל.
שם המותג "קוט ד'אור" הוא שם האזור באפריקה שממנו מגיעים פולי הקקאו – "חוף הזהב" או כפי שאנחנו מכירים אותו – חוף השנהב. הפיל שמככב בלוגו הוא מחווה לפיל שהופיע על הבולים שעל שקי הקקאו שנשלחו מחוף השנהב לבלגיה, והוא מזכיר את המחוייבות למסורת איכות ומצויינות.
ועכשיו במיוחד- כדי שכולם יוכלו להנות מהטעמים המיוחדים של קוט ד'אור- לאורך חודש פברואר יימכרו השוקולדים ברשתות שיווק מובילות במחיר של עשרה שקלים בלבד. במחיר כזה אני לא רק צוברת מלאי, אלא גם מכינה משלוחי מנות שיעלו את הפופולאריות שלי בקרב כל בני המשפחה והשכנים, זה בטוח.
כשר חלבי.
לאתר "קוט ד'אור" העולמי – http://www.cotedor.com/
כבר בתנ"ך הכירו את היתרונות של העדשים, ולפי הציטוט "וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ" (בראשית כ"ה) ניתן להבין שעדשים שווים אפילו את אבדן הבכורה.
היום אנחנו יודעים שעדשים הן קטניה שמכילה חלבון, מינרלים, סיבים תזונתיים ועוד המון חומרים טובים שרצוי מאד להכניס לגוף. הבעיה היא שזה לא תמיד הכי אטרקטיבי לילדים, שמעדיפים כל מני דברים אחרים, רצוי עם ערימה של קטשופ.
אז הדרך הנוחה ביותר לגרום להם לאכול משהו בריא בכללי, ועדשים במקרה הפרטי – היא להחביא אותו בתוך משהו שהם אוהבים, ולהפוך את הכל לחגיגת טעם.
זה מה שעשו ב"אוסם" כשיצרו סידרה של "פתיתים פלוס" – פתיתים, שהם מאכל אהוב מאד בקרב ילדים (וגם מבוגרים ) ביחד עם תוספות בריאות, (בורגול, שהוא מקור לסיבים תזונתיים, חיטה מלאה, תוספת ירקות וכאמור היתרונות הבריאותיים הרבים שבעדשים) שביחד יוצרים קומבינציה גם טעימה וגם בריאה.
העדשים חשובות במיוחד לילדים מאחר והחלבון שבהן מסייע לגדילה בריאה ותקינה.
בשקית ה"פתיתים פלוס עדשים" כתוב ש"בסגנון מג'דרה". הבעיה היא שבניגוד לאנשים אחרים בבית, אני לא אוהבת מג'דרה, בעיקר בגלל התיבול של כמון וכורכום שהוא לא מן האהובים עלי.
אז החלטתי לקחת את השקית לכיוון אחר- ולשלב את הפתיתים והעדשים בסלט טבולה, שזה משהו שאני מאד אוהבת, ושהוא שופע בריאות.
והנה מה שעשינו:
קצצנו שני בצלים בינוניים וטיגנו בשתי כפות שמן (כמות השמן שכתובה על השקית עצמה, לטיגון הפתיתים). כשהם הזהיבו הוספנו את השקית (אגב, שקית אחת הספיקה לשני אנשים למנות משביעות). המשכנו לפי ההוראות – "להוסיף מים רותחים, מלח, פלפל ותבלינים" (אנחנו הוספנו רק מלח ופלפל) ואחר כך "לכסות חלקית את הסיר, לבשל על אש קטנה במשך שש דקות ולבחוש מדי פעם" (חשוב מאד, אני בחשתי כל דקה וגם ככה זה התחיל להדבק לתחתית. חשוב לבחוש ולהזיז את כל מה שלמטה). "בגמר הבישול יש לכסות את הסיר ולהמתין חמש דקות לפני ההגשה". זה בדיוק מה שעשינו, וזה הספיק מבחינת הזמן כדי להכין את שאר המצרכים.
(למעלה- קוצצים בצל).
למעלה- מטגנים את הפתיתים עם הבצל שכבר הזהבנו קודם
ומה עוד עשינו?
קצצנו עגבניה לחתיכות קטנות ככל האפשר, קצצנו חמוציות , קצצנו קוביות זעירות של לימון (עשיתי רק חצי לימון והצטערתי שלא שמתי יותר). קצצנו הר של כוסברה, פטרוזיליה ונענע (וגם כאן, גם כשחשבנו ששמנו ממש המון, עדיין היה חסר, צריך יותר).
למעלה- עלים מכל הסוגים, למטה – ירקות
הפתיתים כבר היו מוכנים, הוצאנו אותם, ערבבנו עם הירקות הקצוצים, תיבלנו בשמן זית, מלח, לימון ופלפל אנגלי וערבבנו היטב. כששמנו על הצלחות שמנו כמה פרוסות פלפל חריף בשביל הטעם למי שאוהב.
אפשר לאכול חם או קר, אני מעדיפה חם.
למטה – המנה המוכנה-
על עטיפת הפתיתים יש המון מידע- מתכון (במקרה של הפתיתים עם העדשים היה מתכון למג'דרה), היתרונות הבריאותיים של עדשים, ההמלצות לצריכת עדשים, וקישור לאתר "בישולים" למתכונים נוספים.
השקיות הן בעלות תוקף ארוך (משהו כמו שנה וחצי) ככה שאפשר להצטייד ולהיות מוכנים כשהרעב תוקף. (רק לשים לב שאמנם על העטיפה כתוב "זמן בישול שש דקות" אבל זה לא כולל את הטיגון הקל שלפני כן, ואת חמש דקות ההמתנה שאחרי כן, שכשיש ילד רעב יכולות להיות ארוכות מאד…
ה"פתיתים עם עדשים" כמו גם פתיתים עם תוספות אחרות, התקבלו לסקירה.
כשהייתי ילדה, המשקאות שצרכנו היו בדרך כלל עם צבעים זרחניים, טון של סוכר והמון חומרים שהיו רשומים בצורת אותיות לועזיות מוזרות ונשמעו יותר כמו נוסחה כימית מאשר כמו משהו שאמורים להכניס לגוף.
במשך השנים גדלה המודעות למה אנו מכניסים לגוף, ולאט לאט המשקאות המלאכותיים, שופעי הסוכר וצבעי המאכל, נדחקו הצידה לטובת משקאות בריאים יותר, עם פחות סוכר ותוספות שונות ומשונות.
כולנו יודעים שהמשקה הבריא ביותר לנו הוא המים. עוד מימי "שתו מים" של אייבי נתן בשידורי "קול השלום" ועד היום, זהו המשקה המומלץ ביותר- הטהור ביותר וכמובן הכי פחות משמין (ונהדר לעור הפנים). הבעיה – מים הם גם משקה משעמם, אפילו אם מוסיפים לו קוביות קרח. לכן המגמה היא לתת למים ענין וריגוש כלשהו , על מנת להעלות את צריכת המים לכמות שנדרשת לגוף, ומצד שני להפחית את המשקאות המזיקים.
"סודהסטרים" מתמקדת בענין הזה בדיוק- בעזרת תוספות טעם שונות – כולן טבעיות, מעוטות סוכר וללא תוספות כימיות וחומרים משמרים, וכמובן הבעבוע, גורמים לאנשים לצרוך יותר מים. בעזרת מכשיר ה"סודהסטרים" שנמצא בבית, כל אחד יכול להחליט לא רק על הטעמים השונים (ועכשיו הסידרה החדשה מכילה 100 טעמים חדשים, מהסטנדרטי ביותר ועד לטעמי גורמה) אלא גם על מידת החוזק, הבועות וכך הלאה, ולהפיק משקה שנוצר זה עתה, ישירות לשתיה. המוטו החדש הוא – water made exciting!
(למעלה- ענת סולומון – ד"ר לכימיה ובסודה סטרים מנהלת תחום טכנולוגיה פונקציונלית , מדגימה תהליכים בפיתוח הטעמים החדשים, למטה- מבדקים במעבדה).
מחקרים הוכיחו שכשיש מכשיר סודהסטרים בבית, אנשים שותים 43% יותר מים (משהו כמו שלוש כוסות) ממה שנהגו לפני שהיה להם המכשיר.
הפירות במשקאות החדשים הם טבעיים, והטעמים מגיעים בארבע קטגוריות שונות –
FRUITS- טעמי פירות שחלקם מהווים שילוב של יותר מפרי אחד, נקי מתוספות מזיקות.
ZEROS- משקאות נטולי קלוריות
PLUS- משקאות ללא קלוריות ובתוספת סיבים תזונתיים, וויטמינים ועוד
ESSENCE- משקאות בטעם הכי טבעי של הפרי – עם פחות מתיקות.
כל הטעמים עברו מבחני טעימה קפדניים ומקיפים על ידי מומחים ומתאימים לקהלים השונים. כך למשל טעם הלימונענע שמאד אהוב על ישראלים.
(אגב, עם הטעמים ניתן גם להכין קוקטיילים שונים – אלכוהולים או לא אלכוהולים במגוון אדיר של טעמים).
הטעמים החדשים יושקו בסביבות פסח ביחד עם מכשירים חדשים, שהכוכב שלהם הוא הPOWER.
השף עטור שני כוכבי המישלן – פול ליברנט יצר עבור "סודה סטרים, תערובות מיוחדות בסידרת גורמה אקסלוסיבית למי שבאמת רוצה להתנסות בחוויות חדשות. חוץ מהטעמים שלו יש גם טעמים מיוחדים כמו טעמי VITA שמיועדים למי שרוצה ערך בריאותי נוסף מהמשקה, FIBERS שכוללים 10% מכמות הסיבים הדרושה לגוף ליום, ENERGY – לתוספת מרץ, בחצי מהקלוריות שיש במשקאות דוגמת "רד בול" , וכאמור טעמי הגורמה.
במקביל, טעמים כמו קולה, יישארו על המדפים למי שרוצה, אבל יופרדו מהסדרות של סודה סטרים וישאו מותג אחר בשם "קלאסיק".
כל הפיתוחים החדשים יוצאים ישירות ממעבדת החדשנות שנחנכה זה עתה, ומהווה את בסיס מרכז הפיתוח גם בתחום הטעמים וגם בתחום ההגזה.
מנכל סודה סטרים העולמית – דניאל בירנבאום הציג במסיבת עיתונאים את מכשיר ה"POWER" החדש שהוא גם המתקדם ביותר שאי פעם יוצר, גם אוטומטי לחלוטין ובעל פעולה שקטה, שלוש דרגות של הגזה , לא מקבל כתמים ועוד. הוא גם הראה לנו את הנתונים על העליה הגדולה ב2014 בצריכת הגז למכשיר, מה שמוכיח שאנשים לא רק רוכשים מכשיר אלא משתמשים בו עוד ועוד ונהנים ממנו ומיתרונותיו. עיצוב המכשיר הוא של המעצב איב בהר שהפך אותו גם למתאים למטבח מודרני ומעוצב (ויש כל מני צבעים!). גם הבקבוקים מעוצבים כך שהם גם יפים להנחה על השולחן כדי שכל אחד יוכל להתכבד.
(בתמונה למעלה – המנכ"ל העולמי דניאל בירנבאום)
לשאלתנו ענה המנכ"ל שגם הזעזועים הפוליטיים בעולם נגד מותגים ישראלים (שמופיעים בגאווה בכל מקום שבו נמכרים המוצרים ) לא פגעו במכירות, ואפילו מדינות שלא חובבות את ישראל, כמו פינלנד, שוודיה , צרפת ואנגליה , מעלות את צריכת המוצרים בגדול השנה. (בחלק ממדינות סקנדינביה, בכל בית רביעי יש מכשיר סודה סטרים).
(בתמונה למעלה- המכשיר החדש והבקבוקים המעוצבים עם הטעמים החדשים)
אז אולי לחתונות כבר לא נותנים סיפולוקס (מי שמתחת לגיל ארבעים שישאל את ההורים מה זה…) אבל מים מוגזים בטעמים שונים ובריאים הם יתרון גדול למי ששומר על בריאותו ורוצה גם להנות מהטעם.
(למעלה- סודהסטרים – מותג המים המוגזים הגדול ביותר בעולם).