פסח – תקופה שגם שוהים בה הרבה בבית וגם אוכלים הרבה. או אולי אוכלים בגלל ששוהים? משהו כזה. ואם כבר יוצאים מהבית- לוקחים אוכל ופותחים שולחן. כי ככה זה בחיי יהודים- הבדיחה בעלת הזקן אומרת "חגי היהודים הם תמיד- "ניסו להרוג אותנו, ניצחנו, בואו נאכל".
ארכיון תגים | פסח
"סלטי השף – צבר"- מוסיפים אקשן לשולחן הפסח.
גדלתי בבית פולני, נו מה לעשות- תבלינים לא היו ממש החלק החזק אצלנו. מקסימום מלח וסוכר. את המטבח המרוקאי והמטבחים המתובלים הכרתי הרבה אחרי גיל ההתבגרות ואימצתי מהם חלק מהמנות (אם כי קשה לי עם מנות ממש חריפות).
שני הגברים בבית לעומת זאת מאד אוהבים את העוקצנות החרפרפה ושמחים לפגוש אותה בכל מנה.
"שיר השירים אשר לשלמה" – ו"סיר הסירים אשר לשוש".
לסבתא שלי היו סירים שתמיד חשבתי שהיו מעוצבים במיוחד. מה הכוונה? לא היה סיר אחד שהיה חלק, ללא כתמים , או עם מכסה תואם. אצלה תמיד הכל היה בסגנון "אוונגרד" כלומר כתמים לא מזוהים בתחתית, שקעים ובליטות , חלקים שרופים, ידיות נמסות, וגם המכסה היה בשיטת "ערבב והתאם" עם כוכבית על המילה "בערך". מקסימום קצת ינזל מהלמטה של מכסה גדול מדי, ככה כבר מנקים את הכיריים תוך כדי…..
לאמא שלי כבר היו סירים יותר טובים, רק חבל שהיא לא השתמשה בהם הרבה, ואולי זו הסיבה שהגעתי לגיל שמונה עשרה עם בקושי חמישים קילו על מטר שבעים.
שופרסל – "אנחנו עושים נקיון יסודי"
לחג הפסח שמות רבים- חג האביב, חג החירות וחג המצות. יש לו גם שם לא רשמי "חג טרפת הנקיון"- שבו גם אנשים נקיים ומסודרים כל השנה, נתקפים בטירוף וממלמלים "אבק! ספונג'ה! בויידעם!" ושאר הברות לא ברורות, וזקוקים למנת ניחוחות סבון רצפות כדי להתעורר, בדיוק כמו שעושה להם קפה.
"שופרסל" משתתפים כמובן בחגיגה, ובחבילה הפעם היו ארבעה מוצרים, מהם השגתי רק שלושה- מגבונים לניקוי כללי בדלי, מטליות מיקרופייבר לריצפה, אקונומיקה סופר מבושמת, ומגבות נייר שלא השגתי כי אצלנו היו רק באריזות של שמונה ולא של שש.
למעשה, אני מכירה את כל המוצרים הללו, והם היו ברשימת הקניות שלי לא אחת.
הטבע המיוחד של "חוות תקוע".
מאז שאני בלוגרית יצא לי להתנסות ולטעום המון דברים שלא טעמתי בחיים, או שבכלל לא ידעתי על קיומם. ב"חוות תקוע" יש כל כך הרבה דברים מיוחדים, שכל פעם הם מצליחים להפתיע אותי.
הפעם נחתו אצלי שני דברים- אנדיב (המוכר גם כ"עולש"), ו"עלי ניצנים". מה זה בדיוק?
מה הביא איתו האביב?
אחד המצבים הלא נעימים בחיים- נוסעים בדרך ארוכה, כשמרגישים שה"טבע קורא". אם אתה גבר, אין לך בעיה, מוצאים פינה וזהו, מסתדרים. אבל כבחורה המוצא הנפוץ ביותר הוא תחנות דלק. אז עוצרים בתחנת דלק, מזנקים מהמכונית, רצים אל הדלת בתקווה שהיא פתוחה ו… עפים אחורנית. למה? כי בדרך כלל זה לא מריח שושנים שם. נכון, יש תחנות מטופחות, אבל יש גם מספיק כאלה שצריך להיות נואשת מאד כדי להכנס.
מצב אחר- נכנסים למכונית, ואז מגלים באיחור שמישהו עישן שם, והריח נדבק ומחניק, ולא נעלם גם כשפותחים חלון ומאפשרים לרוח מקפיאה להכנס. גם אם יש ילדים ברכב ואחד מהם לא הרגיש טוב בנסיעה, חייבים לטהר את הריח.
ואיך אפשר בלי ה"עונג האולטימטיבי" של להכנס לחדרו של מתבגר ולפגוש שם את נעלי הכדורסל שלו, יחד עם בגדים שאיכשהו לא הגיעו לסל הכביסה?
BuyMe – הדרך לאושר מעולם לא היתה קצרה יותר.
בכל שנה לקראת חג המולד אנו רואים בטלוויזיה כיצד האמריקאים משתגעים, ממלאים את הקניונים, מתרוצצים מחנות לחנות בחיפוש אחרי מתנות לחג. אנחנו חושבים לעצמנו "איזה פראיירים הם, משתגעים בגלל מתנות שבדרך כלל הן לא מה שהמקבל בכלל רוצה". ואז עוברת חצי שנה, מגיעה תקופת הפסח אצלנו, כולל ההתארחויות אצל משפחה וחברים, ואנחנו מוצאים את עצמנו בדיוק באותה סיטואציה- מתרוצצים בין חנויות, מחפשים את הוואזה המושלמת או את סט הכלים הדקורטיבי (בכלל, המילה "דקורטיבי" מופיעה על כל דבר, נראה לי שיש אפילו קיסמי שיניים "דקורטיביים" ) כדי להביא לחמות או לסבתא, רק בשביל שהיא תחייך בנימוס, תגיד משהו כמו "לא הייתם צריכים" ותקבור את זה בבוידעם ביחד עם מתנות "דקורטיביות" אחרות ששוכבות שם משנים קודמות.
וזה לא רק בחגים ולא רק לסבתא, אישית – כבחורה, תשעים אחוז מהמתנות שאני מקבלת ליום ההולדת שלי הן איכשהו מחנויות סבונים למיניהם, כך שאם מישהו רוצה למלא בריכה עם קרם גוף- אני הכתובת.
ואז נשאלת השאלה- למה בעצם? למה שהצד הנותן יצטרך להתרוצץ , בדרך כלל מלווה בילד או שניים שמשתעממים מכל העסק, בין חנויות כלי בית או מצעים, כשהוא מנסה לחשוב "מה סבתא זלדה תגיד על מפת שולחן מנוקדת באדום לבן?", תוך הדחקות בין אלפי אנשים שעושים אותו דבר, וזה בתנאי שמצאנו חנייה כמובן.
LG- CORD ZERO- בחזית המאבק באבק.
אבק. יש הרבה ממנו. ולצערנו, למרות שאנו מנסים לשכנע את עצמנו ש"אבק מגן על הרהיטים", זה לא ממש נראה טוב, וצריך לסלקו.
איך מסלקים? כאן יש צבא של כלי מלחמה – ממטליות ומברשות דרך שואבים בכל הגדלים. אבל מה? לכל אחד יש חסרונות – מטלית לא ממש מנקה , בעצם יותר מלכלכת אחרי הניגוב הראשוני, מברשות רק מפזרות את האבק בכל מקום וגורמות לשיעול, ושואבים? נכון, הם שואבים אבל הם מתישים, מסתבכים ומהווים עבודה קשה.
CORD ZERO –הוא חידוש מהפכני בתחום השאיבה- ובמילה אחת ניתן לתאר אותו כ"עצמאות". כבר לא כבולים לשום דבר, תרתי משמע.
KIWI&kom-kom – החיים על הסכין.
לא משנה אם פסח או יום העצמאות, לא משנה אם תקראו לזה "מנגל" או "ברביקיו" – לא משנה אם בבית או בחוץ , הדבר הראשון שחשוב בכל בישול, כמו שאומר כל שף, היא סכין טובה.
אביב הגיע, ספר בא.
חול המועד פסח מגיע, הרבה אנשים בחופש, הגיע זמן לנוח. אם זה בצימר מפנק, בנסיעה לחו"ל או אפילו בבית, יש פתאום זמן לקרוא, בשביל הנפש, בשביל הנשמה ובשביל הכיף.
ביומיום המקסימום שיש לנו זמן זה לקרוא את הוראות ההכנה על אריזות מצרכים מהירים, אבל כשיש זמן (ויש גם מזג אוויר מהמם שמעודד לקרוא בחוץ, בבריזה ובשמש המלטפת), רק צריך למצוא את הספר המתאים.
הוצאת "מדיה 10" חשבה על כל האפשרויות, ועכשיו ישנם על המדפים כמה וכמה ספרים חדשים, בנושאים שונים ומגוונים, כך שכל אחד יכול למצוא את מה שמעניין אותו.