ארוחות החג הרבות בתקופת תשרי מאלצות אותנו להיות יצירתיים כדי לא לשעמם עם אותן מנות מוכרות, אפילו אם הן אהובות מאד. חידושים תמיד יעוררו עניין גם תאבון…. ואם אפשר שיהיו בריאים, עוד יותר טוב.
"ביכורים מזון מאפה", חברה המתמחה בייצור לחמי בריאות, ירקות קלויים ושירותי הסעדה מציעה רעיון חדש, שהוא בעצם שניים באחד- לחם פשתן מזרעי פשתן זהובים היישר מקנדה, המיוצר בתהליכים השומרים על כל הטוב של הפשתן – אומגה 3, חלבון וסיבים תזונתיים לצד מיעוט פחמימות והיעדר סוכר או ממתיקים מלאכותתיים.
במסורת היהודית , למעט יום כפור, כל החגים מאופיינים בארוחות חג אליהן מתכוננים זמן רב מראש. בבית הפולני שלי נהגו לומר תמיד "מה החג שמגיע אחרי פסח? ראש השנה!" מכיוון שמיד בתום חג אחד כבר מתחילים לתכנן את החג הבא.
לא משנה אם החלטתם להכין הכל בעצמכם או חילקתם את הבישולים בין כולם, חלק גדול מעבודת הבישול הוא למצוא את התיבולים הנכונים שיהפכו מנה למנצחת.
הפרפרים בשיר הנושא של "פרפר נחמד" המיתולוגית " הם נחו קצת, שמעו סיפור וגם שתו טיפה של צוף". "נופת צופים" הוא החלק האיכותי ביותר של הדבש, ועכשיו גם אצלנו במטבח, בצורת "צוף" – ממרח אורגני מדבש, שומשום וצוף קוקוס.
אודה על האמת, כשקיבלתי את הטופו של "ליב" להתנסות היתה לי דילמה . אני דרום אמריקאית גאה, אין מצב שבחיים אני אוותר על בשר ולכן על פניו אין לי סיבה לאכול טופו.
מצד שני, יש כל כך הרבה מתכונים עם טופו, המהללים את היכולת שלו לספוג כל טעם, שלמה לא לנסות?
מה עוד אפשר לגוון בפסטה? מסתבר שהרבה. אנחנו רגילים לפסטות חיטה, אבל יש עולם שלם של פסטה מחומרי גלם אחרים, אורגניים ובריאים.
אחת הפסטות המעניינות שיצאה כעת לשוק היא " פסטה כוסמין, עדשים צהובות וקינואה" של "תבואות".
לעיתים אנו נכנסים לחנות של מוצרי אפייה, מגלים עולם ענק של חומרי גלם וממש מדגדג בקצות האצבעות להתחיל להכין מעדנים, אבל מה? היכולות שלנו הן איפשהו בסביבות טוסט צרפתי. מה עושים?
סדנאות הן אחת הדרכים המהנות והנוחות ללמוד טכניקות ומיומנויות חדשות ולשם כך צריך קודם כל לוקיישן נוח, שקל להגיע ויש בו את כל הציוד הנדרש, כשהכל נקי, חדש ומאובזר, וכמובן גם שף שילמד בצורה ברורה ומובנת כדי שנוכל לנסות בעצמנו ולהבין כיצד נעשים הדברים.
כשהשף אריק ווקיל פגש את איציק קדוש, בעליה של מסעדת "קמפניה", הוא ידע בדיוק מה הכיוון שאליו הולכים – מטבח תורכי בשרי באיכות מעולה. השלב הבא היה מרעה פרטי ברמת הגולן שמספק למסעדה נתחים מיושנים בכשרות המחמירה של "יורה דעה – הרב מחפוד" והרכבת תפריט בשרי ייחודי וייצירתי המושך למסעדה קהל רב.
במסעדה חללים שונים- החלל המרכזי הפנימי, חלל חיצוני ושני חדרי אירועים בגדלים שונים מעשרים ועד מאה וחמישים איש.
כבר כשקוראים את התפריט עולה החיוך, לא רק מהמנות המפתות אלא גם משמותיהן המשעשעים כמו "חציל בלאדי שרוף כוויות דרגה 3", "אסאדו על העצם שלא עשה ספורט מימיו"", ו"אל תקרא לי פרגית".
כשאנחנו חושבים על המטבח הדרוזי, כיוון המחשבה שלנו הוא יותר "כבש" ופחות "טבעוני". "קודארי" התל אביבית החדשה משלבת בין המטבח הדרוזי למטבח הטבעוני ויוצרת חוויה קולינרית חדשה ומרתקת.
אלירן דיב הוא דרוזי מפקיעין, מגשים ב"קודארי" את חלומו להגיש קולינריה דרוזית ללא מוצרים מן החי, והוא חבר לשף אסי דלק, בעברו הבעלים והשף של "אום כול תום" החיפאית הידועה. ביחד יצרו השניים תפריט של מנות מהמטבח הדרוזי באדפטציה לטבעונות.
כדי לשמור על האיכות, מוכנות כל המנות בתנור אבן ובאינדוקציה, ללא טיגון.
בתפריט מנות קלילות כמו סלטים וחומוס, לצד תבשילים חורפיים יותר , מתאימים במיוחד לרוחות הסתיו המתחילות לנשוב כעת.
המנה הראשונה שטעמתי ב"קודארי" (בערבית "טבעוני") הייתה טבולה מרעננת, פתיחה נאה לשלל הטעמים שעתידים להגיע.
איך אפשר בלי לחם הבית? אי אפשר, ובמקרה של "קודארי" מדובר במגש עליו פיתה דרוזית (וקיבלתי גם טעימה של לחם כוסמין), לצד פסטו אגוזים, טחינת קשיו, סלסת עגבניות וסחוג ביתי חריף כמו שצריך. הפיתה הייתה רכה מבפנים וקרנצ'ית זעתרית מבחוץ, חוסלה עד תום.
בקערית נוספת הגיע אחד התותחים הכבדים של המקום – חומוס מעשה בית שהיה לא פחות ממצויין, וההשקעה בהכנתו ניכרה בו. הוא היה קליל ובמרקם מלטף, נושנש בכפית וגם עם הפיתה הדרוזית.
עוד בממרחים שהוגשו לשולחן- לאבנה מקשיו טבעי, עם זעתר לימון, נגיעת פסטו וריחן.
נקודת זכות גדולה ל"קודארי" – המוצרים החליפיים לא נפלו מהמקור החלבי – הלאבנה, הגבינה וגם מילוי הסויה שהגיע בהמשך וקצר מחמאות.
סלט גדול הגיע אל השולחן, פטוש – ירקות, קרעי פיתה קלויה עם גבינת פטה טבעונית בתיבול נענע, צ'ילי לימון ושמן זית. מנה בריאה ונדיבה, ביתית במראה ואיכותית בטריותה.
בתפריט המשקאות יש סוגי אלכוהול שונים, קיבלתי משקה קמפרי תפוזים מרענן לניקוי החיך להמשך.
בעיקריות טעמתי שלוש –
"מאלובה" – ההגייה המקומית של מה שאנחנו מכירים כ"מקלובה" – תבשיל אורז מלא הפוך, עם בשר מהצומח המורכב בשיטה ייחודית מחלבון אפונה, וירקות שורש כמו חצילים, כרובית ותפוחי אדמה, מוגש עם סלט ירקות ויוגורט קשיו, מנה של "אוכל מנחם" עשירה מאד שאחריה רק רוצים להשען אחורנית וליהנות מבריזת הערב.
"שולבטה" – המנצחת שלי מבין השלוש- מנה המבוססת על פריקי ושפע ירקות, לצד לבאנה קשיו או טחינה בצד, מנה שלצד הטעמים היחודיים גם כללה מרקם ממכר.
"המפתול של אמא" קוסקוס ערבי גלילי, תבשיל גרגירי חומוס, כרובית בצל וקציצות חלבון אפונה. אוכל ביתי קלאסי, כשקציצות החלבון בהחלט נתנו פייט לבשר אמיתי.
קצת לפני הקינוח הגיע פינוק נוסף – "בורקס דרוזי"- פיתה דרוזית בעבודת יד ממולאת בלאבנה, טבולה, גרגרי חומוס מתובל בשמן זית וזעתר. המילה "בורקס" קצת מטעה מכיוון שלא מדובר במאפה סגור וממולא אלא בשתי שכבות שבינהן מילוי טבעוני דמוי גבינה, ומעליהן זעתר ושמן זית . נאכל בערך כמו פיצה.
כששמעתי שהקינוח הוא "כנאפה" קצת היססתי מכיוון שאיך תיתכן כנאפה בלי גבינת עיזים כהלכתה?
כשהכנאפה הגיעה לשולחן ולצידה מאפה נוסף – "פתיר" – סוג של מאפה משולש מעלי אורז, שניהם במילוי גבינת סויה, ההפתעה היתה מושלמת. אני יכולה לומר בפה מלא (כנאפה) שאם לא הייתי יודעת שמדובר בתחליף גבינה טבעוני, לא הייתי מנחשת בחיים. שני הקינוחים לא היו מתוקים מדי, למעשה במילוי של הפתיר היתה אפילו מליחות קלה, אבל שתי המנות היו מצויינות בפני עצמן ולא רק כטבעוניות.
במסעדה שני חללים – פנימי וחיצוני וגם אפשרות ישיבה על הבר. מחירי המנות הם מהמוזלים הקיימים בתחום המזון הטבעוני.
"קודארי" מסעדה טבעונית דרוזית
קרליבך 39 תל אביב
שעות הפעילות : שני עד שבת בין השעות 11:00 ל- 23:00 , ימי ראשון סגור.
טלפון 0528282003
נגישות: יש
כשרות: המזון לא כולל מרכיבים מן החי, אין תעודת כשרות עקב הפתיחה בשישי ושבת.
אם פעם הקונוטציה של המילה "קמח" היתה "חיטה", היום יש שפע רב של תוצרת שאפשר להכין ממנה קמח, כולל קמחים בריאותיים במיוחד ונטולי גלוטן, הפותחים אפשרויות מרובות לכאלה שלא יכולים או לא רוצים לצרוך גלוטן.
אחד הקמחים המעניינים שיצאו לשוק לאחרונה הוא "קמח גרעיני דלעת" של GREENY, מותג מזון הבריאות. מדובר בקמח המגיע אלינו מאוסטריה, מחברת "אלפא ג'י אייץ". הקמח מיוצר ממאה אחוזי גרעיני דלעת איכותיים ללא תוספות של חומרים משמרים, צבעי מאכל או חומרי טעם וריח.
ספרים שלמים נכתבו על "איך לגרום לילדים שלכם לאכול ירקות" ומצד שני כנראה סוג של מידע שמועבר כשהעובר עוד ברחם , מלמד אותו ש"חובתך להגיד שירקות זה איכס".
אז איך בכל זאת גורמים לילדים לאכול ירקות ולאהוב אותם?
אחת הדרכים היא להסוות אותם בצורה מוכרת ואהובה, קרי – השניצל.
