נסיעתי הראשונה לאיטליה היתה כמו כל תייר ישראלי- לרומא. צילמתי כל פסל, ביקרתי את האפיפיור, אכלתי המון גלידה וזרקתי מטבע למזרקה, שמבטיחה שאחזור. לרומא אמנם לא יצא לי לחזור שוב בנתיים אבל שבתי לאיטליה עוד ארבע פעמים, כל פעם לאזור אחר- מאזור הדולומיטים בצפון ועד סורנטו ואמלפי בדרום (וכן, ראיתי את נאפולי ואני עדיין בחיים…), משתיית יין בסאן ג'מיניאנו ועד הצמדת האף לחלון הראווה של דולצ'ה וגבאנה במילאנו.
ארכיון
סלטי "צבר"- הקרם של הסלט!
תקראו לזה "מאזטים", תקראו לזה "טאפאס", תקראו לזה איך שתרצו העיקר שתקראו לי לאכול…
"סלטי צבר" משיקה סידרה של מאזטים בטעמים מיוחדים שמושפעים משלל העדות שיש לנו כאן בארץ (אם כי טוב שאין משהו פולני, יש לי הרגשה שממרח בטעם גפילטע פיש לא היה הולך טוב אצלנו..).
אבראג' – המזל הטוב של יפו.
כיכר קדומים היא אחד המקומות הקסומים ביפו. אתר הסטורי משובץ במבני אבן מקושתים, תאורה רומנטית נשפכת ורחש הים מאחור, הכל הופך ובצדק למוקד משיכה לתיירים מכל הסוגים- אמריקאיות מצחקקות, לצד קבוצות יפנים עם מקלות סלפי, אנשי דת בגלימות וכובעים, ואיך אפשר בלי צלמי חתונות וזוגות מאושרים?
לכיכר הזו הגעתי כשהוזמנתי לנסות את הביסטרו הים תיכוני "אבראג'- Abrage". המסעדה ממוקמת ממש בלב הכיכר, צמודה למזרקה המקסימה שבה פסלי אבן של כל המזלות , נושא שחוזר ביפו גם בסמטאות. פירוש שמה של המסעדה בערבית הוא "מזלות", והשור, הדלי, הבתולה והאריה מלווים את כל באי האזור יחד עם חבריהם לכיפת השמיים.
עוף טוב- דג טוב!
דגים- מילה שכוללת ים (שימו לב למשחק המילים המחוכם!) של סוגים, טעמים ודרכי הכנה. מזריקת חכה ושלווה שכייפית גם אם לא מעלים ממש כלום, ועד ארוחות דגים מסוגננות במסעדות מפוארות, (וכן, תלמדו לשים את פלח הלימון בתוך טול, ככה שהגרעינים לא יפלו על הצלחת!), מאנשים שנמנעים מבשר אבל אוכלים דגים להשלמת החוסרים הבריאותיים ועד חובבי סושי, לדגים יש ביקוש רב ובצדק.
SEYMAN מציגה- זוג משמיים.
כולנו מכירים את הזוגות האלה, שכאילו תמיד היו יחד "קפה ועוגה", "המבורגר וצ'יפס", "יום הולדת ותכשיט יהלומים". (טוב, את האחרון אני המצאתי אבל תודו שזה נשמע טוב).
בשורת הנושא של חברת SEYMAN- כתוב "טעימות קטנות של אושר" ואכן, החברה, שנוסדה בשנת 1985, חרטה על דגלה את השליחות להציג את מיטב מוצרי הגורמה מצרפת (וגם שוויץ, הולנד וכל המקומות שמתמחים במאכלים כאלה) לשוק הישראלי.
שנה חגיגית עם "יחיעם".
החופש הגדול בעיצומו, וקשה לחשוב על החגים , אבל האמת שהם ממש בפתח, בעוד כחודש כבר ראש השנה (ואם תשאלו את אמא שלי- ראש השנה מגיע מיד אחרי פסח, לפחות כשזה נוגע להתחשבנויות של מי מתארח ומי מארח, כיאה למשפחה פולנית קלאסית).
ארוחות החג נוטות להיות בשריות, ואין כמו הכבד לככב במנות הפתיחה (ומצידי גם בעיקריות ואין לי בעיה עם קינוח שמבוסס על החלק הזה ). "כבד קצוץ" על שלל צורותיו מהווה מעדן בפני עצמו, מרוח על קרקר או על לחם. (או בכפית ישר מהקופסה, שעונים על השיש במטבח, בעמידה כמובן, כשלעיתים אפילו לא סוגרים את דלת המקרר…).
MERCADO- אצא לי השוקה בעזריאלי ראשונים.
בכל קניון יש מתחם אוכל, שבו משביעים את הרעב שנוצר מכל הקניות והשיטוט. תמהיל נכון של סוגי מזון מבטיח שכל אחד , גדול כקטן, רעב מאד או רק נשנוש, ימצא את מבוקשו.
במארס האחרון הוקם "קניון עזריאלי ראשונים"– בהשקעה ענקית של כ750 מליון שקל, בשטח של כחמישים אלף מטרים רבועים- שלוש קומות של קניות ובילויים מכל הסוגים, ביחד עם מגדל משרדים בן 13 קומות, והכי חשוב- המון חניה (כ1500 מקומות במפלסים שונים, שעתיים ראשונות חינמיות).
והיות וצריך גם מתחם אוכל, הושק אמש המתחם החדש "מרקדו"- מגוון של דוכני אוכל מפוארים ומושקעים שמגישים מנות מיוחדות במחירים ידידותיים מאד (ושירות ידידותי לא פחות).
דון פרדו- הדון החדש של אם המושבות!
פיצה- המאכל האולטימטיבי של בערך כל העדות וכל העמים. פיצה איכותית- החיפוש אחר השלמות, כי פיצריות יש הרבה, איכות יש מעט.
פיצה "דון פרדו" שהחלה בפתח תקווה, חזרה לסניף שני בעיר- אחרי השקת הסניף ב"סירקין" כשהשבוע הושק ברוב פאר ( ופיצות, ובלונים, מגנטים קיאק פירות, תקליטן והמון אורחים), הסניף ברחוב קפלן 15, ממש בצמוד למסוף " שניידר".
לעלות על הגל (הירוק).
בלב שוק הכרמל ההומה, ניצב לו בגאון הסופרמרקט הטבעוני הראשון – "הגל הירוק". במאה מטרים של שטח ניצבים בסדר מופתי אלפי מוצרים טבעוניים נטו- לא מכילים בשר, חלב, דגים, פירות ים, ביצים ודבש.
בין המוצרים כאלה שהם תחליפים, כמו גבינה טבעונית או בשר טבעוני, וכאלה שמראש לא כוללים מוצרים מן החי (כמו שוקולד מריר למשל- וכאן ההמלצה שלי חד משמעית על Vego – שוקולד איכותי מאד, עם אגוזים, מעדן לכל אחד- טבעוני או קרניבור.
"אמנטל נעם"- כי מזמן כבר לא גבנ"צ.
כן, אותם ראשי תיבות צבאיים שציינו כל דבר שהיה צהוב, עם חורים (גם זה לא תמיד) ונשא את הכותרת "גבינה צהובה". וזה כבר היה אחרי אותו גוש לא ברור שהיה אצל בעל המכולת, שהועמד בצד מכונת החיתוך ויצא מהצד השני בפרוסות דקיקות אל נייר פרגמנט (ותמיד כל כך פחדתי על האצבעות של החנווני).