ההפתעה של הפעם היתה ארבעה סוגי ממרחים – ממרח זיתים ירוקים, ממרח זיתים שחורים, ממרח עגבניות מיובשות וממרח פסטו.

כשהחזקתי את המוצרים הבנתי שלמרות שהצנצנת נראית זכוכית, היא בעצם פלסטיק וקלה בהרבה.

ההברגה של המכסה היתה מאד פשוטה לפתיחה, ולא היה צריך להאבק איתו ומתחת היתה שכבת ניילון שהגנה על המוצר מפני הישפכות. לא הצלחתי להסיר עם האצבעות והציפורניים, ואז עברתי לטקטיקה פחות עדינה ופשוט נעצתי סכין מסביב והסרתי את העטיפה.

מבחינת הממרחים עצמם – המילה "ממרח" אולי קצת מטעה כי אנחנו ישר חושבים על משהו במרקם של ממרח שוקולד למשל, בעוד שבעצם כל ארבעת הטעמים הם סוגים של פסטו מבחינת המרקם, כלומר משהו טחון, מעורב  עם שמן, כך שאם מורחים על לחם, מקבלים גם שלולית קטנה של שמן מסביב, והטיפ שלי הוא כשמרימים מהצנצנת את הכמות שרוצים למרוח על לחם, להטות את הכפית פנימה כך שהנוזלים המיותרים יחזרו לצנצנת וישאר לנו חומר יותר יציב.

מבחינת הטעמים, גם בעינים עצומות ניתן היה להרגיש מה כל ממרח , ולמעשה גם בלי כיתוב יכלנו לדעת כי הטעמים היו טבעיים מאד ודומיננטיים.

התגברתי על החשק פשוט לאכול בכפית ובמקום זה הלכתי על משהו מהיר לארוחת ערב.

הפשרתי כמה דקות שני עיגולי מלוואח של שופרסל כמובן, (לא להפשיר יותר מדי שלא ייצא רך מדי).

בהתחלה שמתי על דף אפיה עם קמח, אבל זה היה מיותר כי זה לא נדבק, מספיק היה הדף בלבד. בכל מקרה, חתכתי למשולשים כמו שחותכים פיצה, בכל קצה עליון של משולש שמתי ממש קצת מהממרחים השונים, וגלגלתי כמו רוגלעך. התנור בנתיים התחמם על 180 מעלות. שמתי את המאפים שלי על נייר אפיה נוסף בתבנית, מרחתי מלמעלה בביצה טרופה ושמתי על זה כמה גרגרים בודדים של מלח גס. אפשר כמובן גם קצח, שומשום או מה שאוהבים.

אפיתי בערך עשרים דקות (צריך לבדוק לפי התנור) עד שיצא שחום עדין, לא חום שרוף. הוצאתי, נתתי לזה להרגע לעשר דקות, ואז טרפנו את זה בשניות.

(בתמונה למעלה – לפני האפיה, בתמונה למטה – המנה המוכנה)

הממרחים מחזיקים שבועיים במקרר אחרי הפתיחה, ואני מתכננת לקנות פסטרמה ולעשות סנדוויץ מושקע עם אחד הממרחים, כנראה הפסטו, ביחד עם הבשר, חסה, אולי אפילו קצת בצל. מהזיתים הירוקים והשחורים אני מתכננת לעשות רוטב פשוט לפיצה, במקום רוטב עגבניות.

בקיצור ,יש שלל גדול של רעיונות שאפשר לעשות מהממרחים, שכפי הנראה במקרר שלי לא ישרדו את השבועיים. גם יומיים לא כל כך בטוח.

כולנו שמענו על יתרונות הקינואה- מזון בריאות שהוא גם טעים וגם מזין.

עד עכשיו התרגלנו לאכול אותה כגרגרים, אם בסלט, אם בתבשיל, והנה החידוש- הידעתם שאפשר לעשות ממנה גם תחליף חלב בריא במיוחד?

משקה "אורז קינואה" של "קינואה ריאל" שהוא מותג ידוע באיטליה, הגיע לארץ, ונותן לנו יותר יתרונות מאשר המוכרים לנו בתחליפי חלב אחרים – כי הוא משלב חלב אורז עם קינואה שיש לה ערכים תזונתיים אקסטרה גבוהים – כולל המון חלבון, ברזל ושפע של חומצות אמינו. נוסף לזה, הריכוז של הקינואה הוא 10%, כלומר הרבה יותר מריכוזים במשקאות אחרים דומים.

כמובן שהייתי חייבת לטעום. למרות שאני קרניבורית – ואין שום סיכוי בעולם שאי פעם אוותר על בשר ומוצרים מן החי, דווקא בגלל זה, אני בררנית יותר כשזה מגיע לתחליפים.

ניסיתי את המוצר עם משקה חם (במקרה שלי שוקו), וגם כבסיס לדגנים. השוויתי גם לטעם של תחליפי חלב אחרים כמו סויה ודומיהם. אני לא משווה לחלב כי מדובר בגישות שונות, אבל מבחינת תחליפי החלב- לא מצאתי הבדל בטעמים, כך שמי שצורך תחליפי חלב – כמו אנשים טבעוניים, צמחוניים שמעדיפים להמעיט בשימוש בחלב פרה, רגישים ללקטוז (וגם לגלוטן – המוצר נטול!) וכאלה שאוהבים מוצרי טבע ובריאות, גם נשאר עם הטעמים המוכרים לו והאהובים עליו וגם מרוויח בונוס של אקסטרה בריאות בזכות הקינואה.

המשקה נמכר בטבע מרקט, טבע קסטל, ניצת הדובדבן, סטופ מרקט, טיב טעם ורשת אניס, וכן ברשתות פיצוחים ותבלינים מובחרים ובתי טבע בכל הארץ, והוא כמובן ללא חומרים משמרים ותוספים מלאכותיים, ללא סוכר, וכמו שהזכרתי למעלה – ללא גלוטן.

כשאנחנו שומעים "מסעדה אסיאתית" אנחנו פחות או יותר יודעים איזה טעמים אנחנו הולכים לפגוש שם – למון גראס, ג'ינג'ר, סושי, נודלס, סויה. מה כבר אפשר לחדש?

אז "ווקי טוקי" הזמינו אותי לבדוק בדיוק מה אפשר לחדש ולהפתיע באוכל שעל פניו כולנו מכירים. המקום היה מלא כשהגעתי, מה שאומר שסועדים רבים כבר גילו את ההפתעות שמחכות להם במסעדה.

אקדים ואומר שההפתעה הראשונה היא שהמסעדה מתאימה להמון, אבל המון , פלחי אוכלוסיה, בגלל הרבגוניות של התפריט. ראשית – למי ששומר על הפרדה בין בשר לחלב – אין מנות שמערבות את שני הדברים יחד. מצד שני, למי שלא יכול בלי קינוח חלבי גם אחרי ארוחה בשרית – גם זה יש, לצד קינוחים שאינם כוללים חלב, גלוטן או אפילו טבעוניים לחלוטין (ועל כך בהמשך). לצמחונים יש המון פתרונות – כולל מנות שבמקור מכילות חלבון מן החי אבל ניתנות להמרה לטופו למשל, ארוחות עסקיות למי שבא עם תקציב מסוים והמון המון דמיון מפתיע כך שגם מי שכל יום סועד במקום אסיאתי, עדיין ימצא חידושים.

במקום מבחר אלכוהולי רב, אבל היי- באסיה התנהג כאסייאתי, ולכן פתחתי את הארוחה שלי בסאקה (נשאלתי אם ארצה קר או חם, המלצת המקום היא קר וכך טעמתי). מרענן, פירותי, לא אלכוהולי מדי כך שאפשר לשתות בכיף. יופי של סיפתח. (26-42 שקלים בתפריט, תלוי בסוג).

אחר כך, ובהתאם למזג האוויר החורפי, קיבלנו את "מרק היום" (19 שקלים לקערה גדולה) שבמקרה שלנו היה מרק אפונה עם קרם קוקוס, ג'ינג'ר, שום ובצל ירוק. שמחתי לגלות שבניגוד לדימוי, מרק אפונה לא חייב להיות במרקם "גרברי". הוא היה צלול בלי להיות דליל, והעוקץ של הג'ינגר  (ונדמה לי שגם זיהיתי שם למון גראס) חימם את האווירה.

אחרי המרק הגיעו ארבע מנות מתפריט הראשונות –

חמוצים יפנים – כרוב, מלפפון וגזר בחומץ וסוכר דקלים בעיטור שומשום שחור ולבן (16 שקלים). המנה הספיקה כנשנוש לשניים. מנה מתובלת בעדינות, שילוב של מתיקות וחמצמצות לא שתלטנית.

אגרול ויטנאמי – עוף, אטריות שעועית דייקון, כרוב לבן, עשבי תיבול ורוטב צ'ילי מתוק. הערה- בגלל השותף לשולחן הצמחוני, המנה שלנו הגיעה ללא העוף. (כמו שכתבתי למעלה- התחשבות רבה וגמישות במנות כך שגם מי שנמנע מבשר יכול לקבל מנה עשירה וטעימה.). האגרול עצמו פריך בלי להיות יבשושי, ומומלץ מאד לטבול אותו ברוטב הצ'ילי המתוק. פתיחה מרעננת וקלילה. (29 שקלים).

כרובית מטוגנת – בטמפורה ופאנקו, עם רוטב צ'ילי מתוק ואפשרות לצ'ילי חריף (אני מראש ציינתי שחריף זה לא בשבילי, אז וויתרו על זה והסתפקו בתיבול קצת פיקנטי).. (28 שקלים). המנה שפחות התחברתי אליה מהראשונות כי הייתי מעדיפה אותה עם קצת פחות מלח, אולי מתיבול בסויה?

סלט שורשים – נבטים סינים, נבטי חמניה, גזר, צנון, קולורבי, בוטנים ושומשום עם רוטב איולי צ'ילי, שומשום וכוסברה טחונה (25 שקלים). הפייבוריט שלי מבין הראשונות. סלט מרענן מאד, יכלתי לאכול קערה כארוחה בפני עצמה. (טוב, כמובן עם קינוח בסוף…).

הגיע הזמן לעיקריות וקיבלנו שתיים.

אחת שעברה אדפטציה צמחונית – "המנה המתוקה". – אטריות ביצים, עוף (שאפשר להמיר לבקר או במקרה שלנו הומר לטופו), בצל, שלושה סוגי פטריות – שיטאקי, שמפיניון ופורטובלו, בצל ירוק ושומשום, והכל ברוטב של טריאקי, צ'ילי ומעט שמן צ'ילי. (45 שקלים לקערה). כשטעמנו גילינו מה מקור השם – איכשהו יש ניחוח מתיקות בתיבול, המנה לא מתוקה ממש אבל טיפה קרמלית. ניצלתי את העובדה שבן הזוג כבר שבע, ודגתי לו את האטריות והפטריות מהצלחת. הוא טען שהטופו היה מוצלח. אני כלא צמחונית בכל מקרה הייתי מעדיפה בגירסת העוף או מקסימום בלי חלבון בכלל. (אני וטופו לא ממש חברים טובים).

והבשרית – "פאד קפאו" –בשר אנגוס דל שומן, בצל, שום, ג'ינג'ר, צ'ילי, בצל ירוק ובזיליקום, ומעל ביצת עין  , ברוטב צ'אן פאו – סויה, ג'ינג'ר, שום, שמן שומשום וציר עוף (49 שקלים למנה שכוללת גם הר של אורז לבן ליד).

המנה היתה עשירה מאד, ומצאתי שהשילוב הכי טוב הוא לקחת קצת מכל דבר על המזלג – הבשר על טעמיו ועסיסיותו, והאורז הניטרלי שאיזן את הטעמים. הביצה כאמור הכילה חלמון נוזלי, שמי שכבר מכיר אותי יודע שזו האהבה הגדולה שלי כשזה מגיע לבשר- הנחשול הזהוב הזה מהביצה המבוקעת. גם סקסי וגם מעשיר מאד את המנה. (מחיר אטרקטיבי מאד של 49 שקלים למנה גדולה).

(אתם חייבים לראות את החלמון הנוזל הזה…)

כדי להתכונן לקינוח ,לגמנו תה במגוון טעמים (במקרה שלנו נבחרה הלואיזה), אפילו וויתרנו על הוספת סוכר.

(כן, מאחור מציץ הקינוח, שתיכף יקבל התייחסות בפני עצמו!!)

ואז הגיעה הפתעה נוספת – בדמות תפריט קינוחים חדש, כל כך חדש שהוא אפילו מגיע על דף נפרד כי עוד לא הספיקו להדפיס תפריט מעודכן. (מחירי קינוחים 36 שקלים).

ומה היה שם? מה לא. כמו שהזכרתי בהתחלה- לכל אחד היה משהו.

לחובבי השוקולד המכורים היה סופלה שוקולד– פונדנט שוקולד חם עם טראפל שוקולד לבן בתוכו ושוקולד חלב מעל, או "אצבע לוטוס" עם שוקולד קריספי ,וקרם שוקולד בלגי עם ציפוי לוטוס, לנמנעים מגלוטן היתה "שוויצריה הקטנה" – אותה מנה יפיפיה עם תחתית עוגיות מרנג שוקולד, קרם מסקרפונה, שיכבת שוקולד קריספי, ונטיפי שוקולד לבן, למי שרוצה לגוון משוקולד- קסטה עם שכבות מרנג וגנאש, וקרם ברולה עם בננות. אבל –אנחנו קיבלנו את המלצת המקום, מנה שבחיים לא הייתי חושבת להזמין בקריאת תפריט – "פרפה חלבה " – על מצע שוקולד קריספי בשילוב נוגט, בציפוי עדין של שומשום שחור ולבן – מנה נטולת גלוטן וטבעונית. במילה אחת "שוס". קינוח עדין, בלי טעמי לוואי של "פרווה" , שילוב של מתיקות החלבה והשוקולד עם תחושה אגוזית מהנוגט, נקודות אקזוטיות של השומשום בשחור לבן, ופירות יער שהוגשו ליד המנה ואיזנו את המתיקות בחמצמצות עדינה. המסקנה שלי – שווה לצאת מהקופסה ולנסות דברים בהמלצת המקום.

ל"ווקי טוקי" גם תפריט סושי גדול, עם פרזנטציות יפיפיות כפי שראינו במגשים שנזללו בשולחנות לידנו.

מה שנחמד בארוחה הזו, היא שמעבר למגוון הגדול של טעמים ומרקמים, דרגות טמפרטורה ועוצמות תיבול שונות, כולל אפשרויות הבחירה ליצירת המנה המושלמת עבור הסועד ,היא שהיא לא מכבידה. אנחנו הלכנו לרקוד לאחר הארוחה ולא הרגשנו כבדות.

באתר ניתן לראות את התפריטים, עסקיות, מגשי סושי לאירועים וכמובן משלוחים (ולפי כמות האנשים שהיתה כשאנחנו ישבנו שם, בהחלט מומלץ להזמין מקום מראש).

כתובת האתר- http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=15473

ווקי טוקי- רחוב לינקולן 11, תל אביב.

את "מבשלים חוויה" בראשון לציון אני מכירה לא מהיום, וזכיתי להשתתף במגוון סדנאות שם בניצוחו של השף המוכשר יניב פרתם, ואחרים.

החורף המתקרב היה תירוץ מצוין לסדנת מרקים משודרגים באמצעות כל מני תוספות יאמיות. (ושווה לעיין טוב טוב בתיאורי המנות כי בפוסט מסתתרים המון טיפים של השף יניב…)

השדרוג הראשון שראינו היה מוצרים של "מאסטר שף" – שכוללים כל מני תוספות מאד כייפיות למרקים המוכנים- כמו קרוטונים קראנצ'יים בשני טעמים – בתיבול פפריקה עדין, ובתיבול שום, בצל ונגיעות פטרוזיליה. לא להאמין כמה שקרוטונים כאלה מוסיפים טעם למרק, בעיקר בגלל הניגודיות – הקרוטונים ה"נגיסים" לעומת קטיפתיות המרקים (ותיכף נספר לאיזה מרקים הוספנו אותם). מה שנחמד הוא הגודל – גודל מיני , בערך בגודל של שקדי מרק ממוצעים – שבניגוד לקרוטונים גדולים יותר, שהופכים לסלעים בפה ולא נוחים לאכילה, הקרוטונים של "מאסטר שף" הצטרפו בצורה מושלמת למרקים שהכין שף יניב. חלק מהסיבה שהם השתלבו כל כך טוב היתה שהם עוברים תהליך ייחודי של טיגון קצר שסוגר אותם ומטמין בתוכם את כל הטעמים בלי שיהפכו לספוגיים במרק.

ולאיזה מרקים הם הצטרפו?

קודם כל למרק בצל צרפתי כמובן, שאליו הקרוטונים הם "מאסט" – מרק שהכיל כמובן בצלים פרוסים לטבעות שאודו  בחמאה (צרפתי או לא צרפתי?) – אגב, לפי שף פרתם אפשר להחליף כל שומן בכל שומן, רצוי שומן מוקשה בשומן מוקשה אחר, כך שמי שרוצה להשתמש בתחליפי חמאה בגלל כשרות או רגישות כלשהי, זה בהחלט ייתכן. בכל מקרה, אחרי שהבצלים אודו הוא הוסיף יין לבן, תיבול של עלי דפנה וגרגרי פלפל אנגלי (ולמדנו ממנו ששני התבלינים הללו עובדים על הטעם החמישי- האוממי, שמגביר את התחושות בפה לטעמים השונים), מים, מלח וסוכר. במקביל הוא הכין בלילה של קמח ומים כדי לעבות את המרק והגיש עם הקרוטונים וכמובן פרמז'ן מגורר.

המרק הזה היה המקום השני מבחינת הפייבוריטים האישיים שלי.

אגב, ל"מאסטר שף" יש גם קרוטונים לסלט בתיבול בזיליקום ועגבניות, ובגירסה של אקסטרה ארוכים. על המדפים ניתן למצוא עוד המון מוצרים מהסידרה כמו מיקסים שונים לתוספת לסלט, פירורים לחם ועוד – שווה לבדוק על המדף.

עוד מוצר מדליק וחדשני של "מאסטר שף" היה "שבבי בצל מטוגן" שכשמם הם – חוסכים לנו את טיגוני הבצל למינהם וגם הרבה פחות שומניים מבצל שטוגן עצמאית. אנחנו לא חיכינו למרקים, ופשוט נשנשנו כמעט את כל החבילה כחטיף בזמן שהמרקים התבשלו.

השבבים כמובן טובים לכל שימוש של בצל מטוגן – ואני יודעת שאנסה אותם כבר בקרוב בתבשילי אורז וכמובן בחביתות, פיצות וכדומה.

המרק השני שנהנה מהקרוטונים היה מרק קרם אפונה שבו השף פרתם  טחן בסיר ירקות מבושלים – אפונה (קפואה או יבשה), בצלים, סלרי וחצי ראש שום קלוף, ואז עשה את הטריק המיוחד שלו – איך שומרים על הטעם המקסימלי של שום?

בניגוד לדעה הרווחת שבה מטגנים שום בתחילת הבישול ואליו מוסיפים את המצרכים, השף יניב טיגן שום בכמות נדיבה של שמן זית, ואז בסיום בישול המרק, הוא הרים את המחבת ובבת אחת הפיל את השום למרק החם. התוצאה היתה קודם כל ריח נפלא שהתפשט בכל המטבח, ואז תוספת טעם תיבולית-שומית-מגרה במיוחד למרק.

(בתמונה למעלה – הטריק של שף יניב והשום).

"ברילה" הביאה לנו גם היא תוספות שמשדרגות את המרקים – "פסטה מיסטה" שהיא למעשה שלושה סוגי פסטה שונים באריזה אחת, שמתבשלים ביחד. ו"פסטה דיתליני ריגטי" – פסטה שמתאימה גם למרק- והיא מכילה אטריות בגודל פתיתים (שלמעשה שף פרתם בישל כמו פתיתים ויצא יופי).

(בתמונות למעלה ולמטה- הפסטה ואיך היא נראית אחרי בישול).

את ה"מיסטה" אהבתי במיוחד בלי קשר למרקים, כי המרקמים הם מאד שונים ומוסיפים ענין למנה.

בפסטה הזו השתמש השף למרק מינסטרונה עשיר במיוחד, כשהטוויסט שלו היה שימוש בירקות שעברו קליה על אש גלויה וקילוף (כמו שעושים בדרך כלל לחציל). הפעולה הזו הוסיפה טעם קלוי מעושן עדין למרק. השף חתך את הירקות הקלויים לקוביות, אידה אותם, הוסיף רוטב עגבניות ומים, תיבל בטימין ואורגנו לאווירה איטלקית במיוחד ובישל. אחר כך הוסיף את הפסטה ובישל עוד קצת עד שהתרככה. גם המרק הזה הוגש עם פרמז'ן. (והאמת שאפשר להוסיף לו, כמו לכל המרקים, גם את הקרוטונים).

ה"פסטה  דיטליני ריגטי" הצטרפה למרק לימון חורפי מיוחד, שהכיל קוביות תפוחי אדמה, סלרי, בצל ירוק וכמובן שני לימונים סחוטים. גם למרק הזה נוספו שיני השום באותה שיטה של "הרגע האחרון" והמרק הגיע עם הוראות מדוייקות –

לרפד את הקערית בפתיתי ה"פסטה דיתליני ריגטי" המבושלים, להניח עליהם מהמרק ולהנות מכל טיפה. הפסטה העשירה עוד יותר את המרק. (אגב, אחד היתרונות הגדולים של "דיתליני ריגטי" הוא שהפסטה נשארת באותו גודל ולא מתנפחת, כך שהיא מתאימה בדיוק לגודל של כף מרק).

טיפ חשוב של שף יניב– אף פעם לא לשים אטריות במרק אם לא מתכוונים לאכול אותו מיד. אטריות נוטות להתנפח כך שאם נאכסן במקרר למשל מרק עם איטריות, הם יספגו את כל הנוזלים ולמחרת נקבל יציקה של פסטה מנופחת, דלילה וחסרת טעם.

הפסטות כמובן עשויות, כמו כל מוצרי "ברילה" מ100% חיטת דורום. "ברילה" מייצרת פסטה כבר 135 שנים בטכנולוגיות מתקדמות וחומרי גלם משובחים ולכן מוגדרת כ"פסטה פרימיום".

השדרוג האחרון שנוסף למרקים היא ה"שמנת אורז לבישול ואפיה " של אלפרו. אלפרו מוכרת בזכות המשקאות על בסיס צמחי ומוצרי מזון כמו מרגרינה, מעדנים, תחליפי יוגורט ושמנת וכו'). בעזרת שמנת הבישול החדשה מקבלים כמה יתרונות – ראשית, חגיגה לטבעונים ולמי שנמנע ממוצרי חלב מטעמי בריאות או אידאולוגיה. שנית – לשומרי הכשרות מאפשר הגשת מרק בטעם "חלבי" למנה ראשונה בארוחה בשרית למשל, או אם לא עבר די זמן מהארוחה הבשרית לפי ההלכה. מעבר לכך – הוא גם דל שומן וללא כולסטרול.

השף יניב השתמש ב"שמנת האורז" של אלפרו לשני מרקים –

מרק ארטישוק ירושלמי – שהכיל גם כרישה, שום, סלרי ואת שמנת "אלפרו" אורז, ואחרי בישול הירקות ותיבולם הוא טחן את הכל, ואז הכין את ההפתעה (אמרתי לכם שכדאי לקרוא היטב את תיאורי המרקים?) – פסטו של ריחן, רוקט, שום ושקדים קלויים עם המון שמן זית, ששימש להגשה ולתוספת טעם. ההוראות היו – מיזגו לכם מרק, הוסיפו מעל כף נדיבה (לפי הטעם) של פסטו וערבבו. גן עדן.

ואז- אז הגיע המרק שזכה למקום הראשון אצלי ואצל הרבה אחרים – מרק ערמונים. אין כמו ערמונים לתת לנו הרגשה חורפית מענגת, שזורקת אותנו הישר לעולם הקסום של אגדות הילדים, היערות, השלג, והחמימות. המתכון של השף היה פשוט – הוא הניח בסיר ערמונים טריים קלופים (אפשר גם את אלה שבוואקום) ובישל אותם עם קוביות בטטה, סלרי, גזר, בצל, תיבול וכמובן את שמנת האורז של "אלפרו". (הוא אגב סיפר שבניסויים שערך, אנשים לא יכלו להבדיל בין מרק שבושל עם שמנת חלבית, לבין מרק שבושל עם שמנת "אלפרו"). אחרי הבישול הגיעה עוד הפתעה- המרק מומלץ להגשה בספלוני אספרסו או כוסיות "שוט" עם תוספת של אגוז פקן סיני מלמעלה (או במקרה שלי – חופן).

אוי, זה היה עונג….

כתובות חשובות

פרתם – http://www.mevashlim.co.il/

אלפרו  – www.alpro.com

ברילה – http://www.barilla.co.il/  (אתר עם המון טיפים, מתכונים והפתעות).

ימי חמישי, ליתר דיוק, חמישי בערב, הם תמיד קדושים – יש סלסה. לסיים שבוע בריקודים זה תמיד טוב, ולסיים אותו עם אקסטרה טעמים טובים, עוד יותר טוב.

אז חמישי בערב, לפני שעולים על הרחבה, התייצבנו בסניף חולון של "בליקר בייקרי" לבדוק מה יש שם שיעשה לנו את הערב?

הוזמנתי לבחון את התפריט וגם לשמוע על חידושים לקראת החורף ובכלל.

בתפריט יש קטגוריות עונתיות לפי קיץ או חורף (כך למשל במחלקת המשקאות – לכבוד הקיץ שתיכף נגמר – ושווה לרוץ ולתפוס – יש משקאות סורבה פירות ומשקאות על בסיס קפה, ובחורף יתווספו משקאות בנוסח סחלב חם ופינוקים חורפיים), ויש קטגוריות קבועות של מנות אהובות.

המקום הוא כשר חלבי ולכן מטבע הדברים גם צמחוני, ולצד הרבה מנות חלביות גבינתיות למשל, יש גם מנות שמכילות המון ירקות בריאים  ודגנים , כך שאפשר גם להתענג על הטעם וגם להרוויח בריאות ככה על הדרך.

פתחנו את הערב במשקאות המיוחדים של המקום. לא רציתי להתמלא ממשהו כבד יותר שמכיל יוגורט, ולכן הלכתי על שייק בשם " סיישל" שמכיל אננס ותפוז. (ואני יודעת שאחזור בקרוב כי אני סקרנית לגבי שייק אחר שהיה בתפריט אבל אזל בשעה שהיינו שם – "טנריף" שמכיל מנגו ופסיפלורה). בכל מקרה, כוס גדושה (18 שקלים) שהרוותה אותי בגדול והחזיקה אותי למעשה לכל אורך הארוחה. מרענן, צונן וכייפי.

לילך, הבעלים של הסניף, הביאה לנו להתרשם בכל זאת מאחד השייקים עם היוגורט – "רוזטה" שהיה כמו שהשם מרמז – מיקס של שקדים, בננה ותמר. המשקה מתוק, הייתי שמחה אפילו לקבלו בתור קינוח.

מהמנות הראשונות, ברובריקת "התחלות" בתפריט, קיבלנו שתיים –

פלאפל תרד ופרמז'ן (25 שקלים) – מנה עשירה מאד, של ארבע קציצות פלאפל עשויות תרד, על המון המון גבינה לבנה מתובלת. אהבתי שמצד אחד יש טעם אופייני עדין של פלאפל, כנראה מהתיבול, ומצד שני התרד מוסיף את הערך המוסף הבריאותי והגיוון המעניין ממה שאנחנו מכירים.  הייתי שמחה להוסיף גם לחם שאפשר יהיה לנגב את שארית הגבינה המתובלת שהוותה את המצע, בכל מקרה חיסלנו אותה עם המזלג.

חציל ומוצרלה עם סלסת עגבניות (27 שקלים).  מנה שכבייכול מוכרת ממסעדות רבות, אבל שונה, כי החציל במקרה הזה אינו בעל הטעם הקלוי השרוף אלא יותר נשאר בזכות עצמו וטעמיו.

בתפריט יש המון מנות שיכולות להוות מנה עיקרית – סלטים שונים, כולל סלט קינואה חם, פיצות, כריכים ועוד.

אנחנו בחרנו מהרובריקה המסקרנת של "לעניין" שהיא המנות המיוחדות.

אני שמתי עין על "קציצות קינואה" – שמוגשות עם מטבל גבינה, עשבי תיבול וסלט עלים (46 שקלים) ולשולחן הגיעה גם המנה שהומלצה על ידי לילך – "המבורגר פטריות ומוצרלה" – עם איולי עשבי תיבול, ביצת עין ותפוחי אדמה אפויים (59 שקלים).

ארבע קציצות עסיסיות נחתו על השולחן (אגב, כל המנות המצולמות הן בגודל האמיתי) עם סלט עשיר (וטרי מאד, וזה הורגש). הרגשתי טיפה מתקתקות בקציצות, ולא הייתי מנחשת שהן מקינואה. מרקם מעניין ושונה . אהבתי גם את החום של הקציצות יחד עם המטבל הגבינתי הקר.

מה"המבורגר" בתחילה חששתי, כי ברגע שקוראים למנה צמחונית "המבורגר" תמיד נוצר הרושם של "תחליף בשר" וזה כבר מראש יוצר תחושה של ציפיה לדבר האמיתי ואיך אפשר להשיג את אותו הטעם בעזרת פטריות? במקרה הנדון הקציצה היתה פשוט טעימה, בלי לנסות להתחפש לבשר. היא הוגשה על לחמניה עם סלט, אז הייתי מעדיפה לכנות את המנה "קציצות פטריות ומוצרלה בסגנון המבורגר" כי באמת שאין סיבה לנסות להיות תחליף, כשהפטריות והקציצה טובות בפני עצמן. על הקציצה היתה ביצת עין, מה שכבר קונה אותי, כי אין כמו הנזילה הצהובה הזו, סקסית וחמימה.

(למעלה- המנה, למטה- הייתי חייבת להראות לכם את החלמון הנוזלי-חמים-סקסי הזה…)

בתפריט הקינוחים (שלמרות שמכונה "תפריט קיץ" בעצם קיים כל השנה, עם תוספות חורפיות כמו עוגות חמות וכדומה), יש חגיגה לאוהבי המתוק. מנות מסקרנות כמו "הפתעת שוקולד" (כדור שוקולד מריר עם קרם עוגיות על כדור גלידת וניל עם רוטב שוקולד חם… יאמי יאמי), או טירמיסו ושטרודל תפוחים חם, הכל עם קצפת וגלידות. אני העדפתי מנה פחות מתוקה, ושאלתי את לילך. היא המליצה על עוגה מיוחדת שלא רשומה בתפריט , בשם "פילדלפיה" שכוללת בצק בראוניז שוקולד, שמעליו עוגת גבינה אפויה וקרם מסקרפונה. (מחירי הקינוחים נעים בין 32-39 שקלים). האמת, שיחוק. העוגה רכה אבל לא נמרחת, ובעיקר – חמצמצות עדינה מאד של הגבינה משתלבת מצוין עם תחתית הבראוני שוקולד שמתחת. שווה לשאול על המיוחדות של היום.

כדי שיהיו אנרגיות לסלסה, חזרנו בחזרה לתפריט המשקאות ובחרנו משם " גרניטה קפה, גלידת וניל וקצפת" (23 שקלים לכוס ענקית שמספיקה לשניים ויותר). האמת, גם זה יכול להוות קינוח בפני עצמו.

סניף "בליקר בייקרי" בחולון מחולק לשני חלקים, יש את החלק הפנימי ויש את המרפסת החיצונית שמצויינת לימים נעימים, מיקום פינתי שמשקיף על כל הסביבה, צל ובריזה. עכשיו תושבי חולון והסביבה לא צריכים לנדוד לראשון לציון או לתל אביב, אפשר לשבת בכיף, אם על כוס קפה ומשהו מתוק, אם על מנות גדולות או קטנות. לילך מספרת שבימי שישי המקום עמוס במיוחד, והומה באנשים שרוצים לבלות טוב. במשך השבוע יש גם קהל של יושבי העסקים מסביב (כל האזור מתפתח במהירות ועסקים רבים צצים) ויש גם משרדים שמזמינים משלוחים.

העיצוב היה מחמם מאד- פרחוני, ביתי קלאסי, וכל המתוקים בוויטרינות הפכו את המקום לכייפי במיוחד.

ישנם גם תפריטים לילדים .

המקום כאמור כשר, והחנייה בסביבה נוחה מאד וחינמית.

עוד פרטים באתר – http://www.bleeckerbakery.co.il/site/home.php

ובדף הפייסבוק  –

https://www.facebook.com/bleeckerbakery

מי אמר שאין קרמה?

יום אחרי שהוזמנתי לאירוע שבו קיבלתי המון לחם, הגיע השובר של "שופרסל" עם המון סלטים.

מושלם.

אז הלכתי לסופר ולקחתי –

חומוס אסלי 400 גרם, סלט טחינה 400 גרם , חציל בטחינה 400 גרם ,חציל על האש 400 גרם

וסלט רצועות סלק 400 גרם .

מה שמצחיק הוא שאחרי שהעברתי את הדברים בקופה, הקופאית אמרה לי ש"את זכאית לחומוס מתנה" וקיבלתי בקופה הראשית עוד קופסת דוגמא של החומוס של "שופרסל" במשקל 150 גרם…

מבחינה ויזואלית – יש לי הערה אחת – הערכים התזונתיים וכל המידע נמצאים בתחתית האריזה, כך שצריך להפוך אותה כדי לראות מה כתוב. כשזה סגור מההתחלה אין בעיה (למרות שזה קצת מערבב את הסלט ומצמיד אותו לאריזה העליונה, מה שיתמרח כשנפתח אותה אחר כך) אבל כשזה פתוח ואנו רוצים להזכר כמה קלוריות למשל, זה יכול לגרום לתאונות לא נחמדות על הנעליים…

האריזה עצמה נוחה לפתיחה ולא צריך להאבק, אם כי החלק הצבעוני שמתחת למכסה הפלסטיק, לא תמיד נפתח בשלמות (בעיקר הניילון בקופסת הדוגמא) וצריך לדחוף את הכפית מתחת כדי להוציא מה שבחלק המכוסה.

עכשיו לטעימה-

סלט החומוס – קלאסי. בהחלט יכול לעמוד בכבוד מול המתחרות. לא ראיתי שיש טעמים עם תוספות, אז הוספנו לבד שמן זית וקצת פפריקה.

חציל על האש- טעם "חצילי" מוכר, ההערה היחידה שלי היא שהייתי מפחיתה קצת בכמות המלח. מעדיפה את הטעם המעושן דומיננטי.

חציל בטחינה- זכה למחיאות כפיים סוערות מכל בני הבית. למעשה בתמונה אפשר לראות מה עלה בגורלו יום אחד אחרי שהגיע הביתה , לבן אדם אחד.. (ותודה באמת שהשארת לי משהו לטעום…).

טחינה אמיתית – אני בדרך כלל מכינה טחינה לבד מטחינה גולמית משומשום מלא (אגב, בדרך כלל של GREEN של שופרסל), לימון, קצת עלי טעם , תבלינים כמו פפריקות שונות ומים. אף פעם לא טעמתי משהו כזה קנוי, (ואגב, גם לא בהרבה חומוסיות מפורסמות יותר או פחות). סלט טחינה קנוי אף פעם לא יהיה אותו טעם אבל יחסית לקנויים, הסלט עשוי היטב, אין טעם לוואי ובסך הכל כשאין זמן להכין (או חומרי גלם בבית), זה מהווה פתרון לא רע.

רצועות סלק – טוב, כאן כבר שיניתי את הקונספט ובמקום להתייחס לזה כאל  "סלט" התייחסתי לזה כאל  "תוספת ירק" לארוחת הערב שלי. הנחתי לקט סלט ליד האורז והפסטיה ממולאת הבשר, וחיממתי הכל ביחד. (כן, במיקרוגל – דיל וויט איט!!). זה היה רעיון טוב כי הטעם היה כעין ירקות מבושלים או מאודים, וזה סיפק לי את מנת הירק שאני צריכה בכל ארוחה (אני מאד משתדלת שעל הצלחת שלי לפחות שליש מהמנה יהיו ירקות, שליש חלבונים ושליש פחמימות).

אני חיממתי אבל כמובן שאפשר לאכול גם קר כסלט. לא ניסיתי על לחם, נראה לי שיפול כי זה לא ממרח, עדיף על צלחת עם מזלג. הטעם עצמו מתקתק והצבע יפיפה.

בסך הכל, המבחר גדול מאד, הטעמים מוכרים ואהובים לישראלים, האיכות טובה, כך שאפשר לארח או להכין שולחן נשנושים וכיבודים בכיף, בלי לטרוח יותר מדי.

"נשנוש". מילה שטומנת בחובה משהו קטן, טעים, שמשביע אותנו כשאנחנו לא ממש רעבים אבל גם חייבים משהו – או ההפך, כשאנו מאד רעבים אבל עוד יש זמן עד האוכל ובנתיים צריך להכניס משהו לפה.

אחד הנשנושים הבריאים והטעימים הוא מוצרי חלב – גבינה או קוטג' שכיף לאכול ישר מהקופסה (בלי לחם – לחסוך פחמימות). מנה קרירה, משביעה, ללא טעמים דומיננטיים במיוחד ככה שלא נשאר טעם בפה מלבד רעננות חלבית. (125 גרם לגביע).

הבעיה- קודם כל מבחינת ההגיינה- אם פתחנו קופסה בגודל מלא, צריך להעביר לכלי אחר כי אחרת עושים "דאבל דיפ" עם הכפית (או בעצם טריליון "דיפ") וזה לא תמיד נעים לזה שמגיע אחרינו ורוצה לאכול גם הוא מהמוצר. (אגב, אם מארחים נניח לארוחת בוקר או בראנץ', הרבה יותר נחמד לשים אריזות אישיות לכל אחד, במקום להתחיל לשפוך לקערות..).

שנית, כשהמוצר פתוח כי נשנשו רק קצת, הוא מתקלקל מהר יותר, או מקבל ריחות של מאכלים אחרים לידו, ובאופן כללי נשמר פחות.

שלישית- כשאנו רוצים לקחת נשנוש החוצה- לגינה עם הילדים או לאכול בעבודה, לא נוח לקחת אריזה גדולה , גם מבחינת מקום וגם מבחינת איכסון – אם זה לגינה- צריך להחזיר את זה הביתה בלי שייזל ובלי שיעמוד יותר מדי זמן בחוץ, ואם זה במשרד שבו יש מקרר, צריך לזכור להדביק פתקים של "שייך לשוש, מי שיגע יחושמל!!!" וכאלה, והרבה פעמים פשוט שוכחים את זה במקרר כי זה נדחק איפשהו אחורה עם דברים שאנשים אחרים שמו.

רביעית – האנשים הנמוכים בבית – הילדים, גם בשבילם עדיף אריזה קטנה, שהכמות מספיקה להם בדיוק, וגם נוח לגדולים יותר מבינהם, לאחוז אריזה קטנה ולאכול ממנה.

חמישית – אריזה קטנה מאפשרת שליטה על הכמויות ואי היסחפות לחיסול קופסאות ענק (שזה מצב שבהחלט יכול לקרות..).

בקיצור, לאריזות קטנות יש המון יתרונות.

כשקיבלתי להתנסות אריזות קטנות של הגבינה הלבנה של "תנובה" ואת הקוטג' של "תנובה"  ניסיתי במגוון דרכים. ליתר דיוק, בן הזוג ישר אימץ לעצמו קוטג' אחד, ואני הלכתי על שני שימושים שונים לגבינה. קופסה אחת הספיקה בדיוק לשני כריכים (עם חסה ומלפפון חמוץ) (מה שגם טוב כי כשמורחים מקופסה גדולה, תמיד נכנסים לה כל מני פירורים מהלחם, וכאן הכמות נגמרה בדיוק). את השני הפכתי לקינוח פשוט, כשהוספתי שקית סוכר ווניל לגבינה וערבבתי. יצא מעדן (הסוכר לא בדיוק נמס לגמרי, והוסיף לי קרנצ'יות. אני חושבת לאלתר בפעם הבאה עם ריבה, פשוט כפית ככה למעלה, כמו שיש במעדני היוגורט, ולראות מה יוצא).

אז מי אמר שדברים טובים לא באים באריזות קטנות?

כולנו מכירים את ה"פרוביוטיקה" – אותם חיידקים טובים שרצוי שיהיו לנו בגוף, כדי שיסייעו בשמירה על הבריאות.

בגוף האדם שלושה סוגי חיידקים – כאמור – הטובים, שאנו רוצים בהם, הנייטרלים- שלא מפריעים לנו (אולי רק עצם המחשבה…) והרעים – המזיקים שצריך להפטר מהם. הבעיה שהחיידקים הטובים הרבה פעמים נפגעים , אם על ידי תזונה לקויה, אם על ידי תרופות (למשל אנטיביוטיקה שנועדה לחסל את החיידקים הרעים, על הדרך הורגת גם את הטובים).

אז מה עושים?

ה"פרוביוטיקה" מנסה להוסיף לנו חיידקים כאלה ,למשל במשקאות חלב למיניהם, אבל איך מתחזקים אותם ודואגים לרווחתם כדי שיוכלו לעשות  את העבודה שלהם בצורה אופטימלית עבורנו?

כאן נכנסת לתמונה ה"פרה- ביוטיקה" – ליתר דיוק- הסיבים הפרה ביוטיים שכשאנו צורכים אותם, הם עוברים תסיסה במעי הגס ויוצרים תנאים טובים לחיידקים הטובים. בין השאר הם מגבירים את התרבות החיידקים הטובים במעיים, מסייעים בתהליך העיכול הסדיר, תומכים בספיגת סידן, עוזרים להתגונן בפני מחלות מעיים למיניהם – וכמובן גם תכונה אחת שמאד מבוקשת – מגדילים את תחושת השובע, מה שעוזר לשמור על המשקל ואף לרזות.

ממש אתמול הושק, והיום על המדפים – לחם "ברמן אקטיב"  שעובד בדיוק על זה- לחם פרוס מקמח חיטה מלא, בתוספת סיבים פרה ביוטיים. הלחם, שמצטרף לשורה ארוכה של מוצרים של "ברמן" וחברות הבת "לחם הארץ", "ודש" ו"מאפיית ליבו", הוא הראשון בסוגו, כשהסיבים הפרה ביוטיים מצטרפים לסיבים של הקמח המלא, והתוצאה היא חגיגה של בריאות.

כמה זה טוב?

שלוש פרוסות (שמכילות כל אחת כ67 קלוריות בלבד) מכילות כ30% מהכמות היומית הנדרשת לפעילות הפרה ביוטית. כמות הסיבים התזונתיים בשלוש הפרוסות הללו היא כמעט מחצית (46%) מהתצרוכת היומית של נשים, וכשליש מהתצרוכת היומית לגברים. ומה שהכי יפה- הלחם מתקתק בטעמו (מהסיבים, אין בו סוכר!) ומשתלב נהדר עם ממרחים מתוקים או מלוחים, והיות ומרקמו אחיד, ילדים אוהבים אותו וזה פתרון מצוין לכריכי בית הספר.

ניתן גם להקפיא את הלחם ושום דבר לא הולך לאיבוד מהערכים והסיבים שלו לאחר ההפשרה.

עוד דברים טובים שמסתתרים בלחם "ברמן אקטיב"?  הוא כולל שלל סימונים שמעידים עליו שהוא אינו מכיל שומן טרנס, ללא תוספת סוכר (מה שמצוין למי שאסור לו לצרוך סוכר), יש בו מאה אחוזים של קמח חיטה מלא, והוא עומד בדרישות האגודה הישראלית לסכרת ובדרישות משרד הבריאות ללחמים בריאים יותר.

המחיר לכל הטוב הזה לא חורג מהמחירים הרגילים של לחמי "ברמן" .

כאמור יש מבחר ענק של לחמי "ברמן" עם שפע של בריאות, בין השאר ניתן למצוא על המדפים לחמי שיפון קל מ100% קמח שיפון מלא – מוצר בלעדי שזכה בתו "מוצר השנה", לחמי מחמצת שכוללים זמינות מינרלים גבוהה יותר, פעילות רבה של נוגדי חימצון , איזון הסוכר בדם ועידוד פעילות פרוביוטית בקיבה, סדרות קלות של לחמים כגון הלחם הפרוס מופחת הקלוריות מקמח מלא עם חיטה טרום נבוטה (38 קלוריות לפרוסה בלבד), חלה פרוסה מופחתת קלוריות בתוספת סיבי שיבולת שועל, והפיבוריטים שלי – סדרות הלחמים עם תוספות הדגנים השונות – "לחם חמישה דגנים" ו"לחם עשרה דגנים" ולחמים עם תוספות ספציפיות כמו "לחם שיפון עם אגוזים"  או עם חמניות או עם גרעיני דלעת, והרשימה עוד ארוכה.

ׁ(את כל הסמלים הטובים האלה ניתן למצוא על לחמי "ברמן").

איפה אפשר למצוא את כל הלחמים, כולל הלחם החדש, ממש מהבוקר?

בכל רשתות השיווק, במדפים מסודרים לפי צבעים , כך שאפשר להגיע ישר למוצר הרצוי.

כשרות בד"צ העדה החרדית.

אתר הבית של "ברמן" עם כל המידע – (גם על הקונדיטוריה ומפעל פירורי הלחם).

http://www.berman.co.il/

הורים רבים שרוצים להראות לילדיהם איך באמת יוצרים שמן, נרתעים מהנסיעה הארוכה לצפון או לדרום. אבל באמת שאין צורך בזה כש"שמנא" נמצא ממש במרכז, במושב חגור, רבע שעה מתל אביב.

"שמנא" הוא בית בד כפרי , הגדול מבין בתי הבד בוטיק בארץ, והוא מוקם במשך החקלאי של משפחת אברמוב לפני כחמישים שנה. כרמי הזיתים קיימים כבר כעשרים שנה, והם מניבים פירות עשירים ואיכותיים.

לאחר עבודת חקר ארוכה, שכללה מציאת השיטות הטובות ביותר להפקת השמן האיכותי ביותר, הוקם קו הייצור. השיטה ש"שמנא" היא סחיטה אחת, שמאפשרת שמירה על הטעמים, הארומה, ובעיקר על הערכים התזונתיים, מה שהופך את השמן ל"שמן כתית מעולה" שהוא הדרגה הגבוהה ביותר מבחינת איכות (זאת לעומת בתי בד אחרים שמעבירים את השמן שטיפות וסחיטות נוספות שפוגעות באיכותו).

השמן הוא כמובן בכבישה קרה, מכיוון שחימום מרוקן את השמן למעשה מכל ערך תזונתי. בית הבד הוא אקולוגי, וכל הגפת – פסולת הזיתים, הופכת לחומר דישון לכרם. מהגפת מייצרים גם מזון לפרות וגם גלילים דחוסים שמשמשים להסקה היות והם בוערים פי שתיים טוב יותר מאשר עץ (מה שחוסך כריתת עצים וכאמור מאפשר להפטר מהפסולת בצורה יעילה).

כמובן שהייצור הוא נטול כל השיטות שנהוגות על ידי יצרנים מסוימים שמוסיפים עלים לגריסה (כדי לקבל צבע ירוק יותר וליצור רושם מוטעה שמדובר במוצר איכותי), אין איכסון בפלסטיק שעלול לפלוט חומרים מזיקים לשמן, אלא רק בפחים, ומידת החומציות נבדקת כל פעם מחדש- כדי לא לעבור את הרמה המזיקה של 0.8.  בתום יום עבודה, כל המכשירים והכלים נשטפים היטב למניעת יצירת בקטריות או חומרים מזיקים.

(למעלה- מרעידים את העץ.. למטה- מה שיוצא).

אחרי כל ההסברים הללו, הייתי גם סקרנית לראות במו עיני איך זה מתבצע, והגעתי בשעת בוקר לא הגיונית מצידי (שישי בשמונה בבוקר…) לראות את הכוכבת הגדולה של הכרם – ה"מנערת" – אותו כלי חקלאי שתופס את העץ ומנער ממנו את כל הפירות.

בסרטון הזה כאן –

https://www.youtube.com/watch?v=48owo0MUXFg&index=3&list=UUbk33km2l8ZTtVNKe7HEWfg

(43 שניות) – אפשר לראות את התהליך מתבצע

הפירות נאספים על ידי המכונה ועוברים לבית הבד.

בסרטון הזה כאן אפשר לראות את האיסוף-

https://www.youtube.com/watch?v=bPw88ZSFPcU&list=UUbk33km2l8ZTtVNKe7HEWfg

(27 שניות).

אחרי התהליך הזה הגענו בחזרה לבית הבד, שם ראינו איך הזיתים עוברים את התהליכים השונים, עד שהם הופכים לשמן איכותי (ולא תאמינו איזה טעם מדהים יש לשמן שיצא הרגע מהמכונה!).

(למעלה- מה שנכנס למכונה, למטה- מה שיוצא)

אבל לא רק  אני זכיתי לראות את התהליך – כל אחד יכול. אפשר לבוא בימי שבת (וגם בשישי לשומרי השבת) – בתיאום מראש (כל הפעילות במקום היא לקבוצות), ולהנות מסיורים למבוגרים או לילדים. כך למשל הפעילות לילדים כוללת המון דברים – יציאה לסיור בכרם הזיתים והסברים על הזית בתולדות ארץ ישראל, השירים והאגדות, מסיק זיתים ידני בשיטה מסורתית ואיסוף לצנצנות, עצירת השמן – באמצעות "מפרכת" – שתי אבנים כבדות שנעות על אבן שוכבת ומרסקות את הזיתים, צפיה והשתתפות בפעילות ה"מנערת" שמרתקת את הילדים במיוחד, סדנאות לילדים לכבישת הזיתים ואחר כך קבלת התוצאות הביתה כדי להנות מהן גם בבית, וצפיה בפעילות בית הבד . ההורים יכולים בנתיים לטעום את הזנים השונים והשמנים. ישנו כמובן גם מזנון  וחנות למכירת כל המוצרים של "שמנא" כמו שמני זית שונים, זיתים כבושים, גבינות, טחינה ,גבינות בוטיק, ליקרים, קונפיטורות ועוד. חשוב לזכור – את מוצרי "שמנא" ניתן לרכוש רק במקום! אז שווה לבוא ולהצטייד!.

(בתמונה למעלה- ילדי גן צופים בשמן שהם עצמם הפיקו).

(ושווה גם לעיין בספר הילדים "שמניק" שכתבה ואיירה יפה שנברון, שמספר בדיוק את כל התהליכים בבית הבד ובכרם).

בקיצור, אם מחפשים להראות לילדים (וגם קצת לעצמנו) שהשמן לא גדל בסופרמרקט, ואיך בארץ ישראל , שבורכה בזיתים ושמנים, היו מייצרים פעם ועד היום שמן איכותי, וגם לטעום את האיכות, שווה להגיע ל"שמנא". (ואם תגיעו מספיק מהר תוכלו להשיג את שמן המסיק הראשון – הVIP של הכרם!!).

עוד פרטים על הסיורים, השמן והמוצרים – באתר – http://www.shamna.co.il/

ובתמונות למטה- עוד שתי דרכים כייפיות להנות משמן זית איכותי –

(בתמונה למעלה- עם לאבנה איכותית, בתמונה למטה- פשוט עם חלה טריה, עונג.)