באחת מפינות החמד של נתניה, במדרחוב "תל חי" שוקק החיים ממוקם סניף אחד מתוך שני הסניפים של "ברדו" .
הכל החל כשרפי סרוסי, הגשים חלום והקים את מאפיית הבוטיק הראשונה בנתניה עיר הולדתו. השאיפה היתה ליצור לחמים בריאים וטעימים. הלחמים של "ברדו" הם לחמי מחמצת ללא תוספת סוכר או משפרי אפייה , והם נמכרים בשני סניפי "ברדו" בנתניה.
בוקר קייצי קליל ברחוב תל חי, ב"ברדו" יושבים זוגות רומנטיים, משפחות צעירות, תיירים דוברי שלל שפות וחובשי כיפות שנהנים מכך שהסניף כשר למהדרין.
מה עלה על שולחננו? כאן.
מותג הבריאות GREENY משיק בימים אלה קמח כוסמת 100%.
האמת, עד שלא קיבלתי להתנסות את המוצר, לא ידעתי שדבר כזה קיים או אפשרי. כוסמת הסתדר לי יותר עם כל מני תבשילי סבתא כבדים לחורף, ופחות עם צורה של קמח.
בשנות השמונים הביטוי "ניפגש בקפולסקי" היה ברור ומובן לכולם, וטמן בחובו הבטחה לחלום מתוק על הצלחת, שולחן אלגנטי והגשה מוקפדת. זוגות רומנטיים, קבוצות פנסיונרים, משפחות חוגגות, הורים שמפנקים ילדים, וכל מי שרצה להרגיש אירופה , כולם היו שם.
הסיפור החל הרבה שנים קודם לכן, ב1934 בליטא, כשבני משפחת קפולסקי הקימו את הקונדיטוריה הראשונה שלהם , שבה הקפידו על אפייה עילית. קצת יותר מארבעים שנה אחר כך הם עלו לישראל ופתחו את סניף "קפולסקי " הראשון ואחריו עד תחילת שנות האלפיים נפתחו כחמישים סניפים.
עכשיו, כעשרים שנה לאחר מכן, "קפולסקי " חוזרת בסניף הראשון ברמת השרון.
מה התחדש ב"קפולסקי" ואיפה הקלאסיות? הכל כאן.
ערוצי הטלוויזיה מלאים ביצירות קולינריות. "בייקאופ", התוכניות של קרין גורן, הקינוחים של רמזי, הכל נראה כל כך מפתה וכל כל מפחיד – איך אפשר לעשות דברים כאלה אם הידע שלי במתוקים מתמצא בכדורי שוקולד?
התשוקה לאפייה ולקינוחים גורמת לאנשים לחפש איך ללמוד את הטכניקות שבעזרתן יוכלו להכין מתוקים (ומלוחים) כמו בטלוויזיה, מנות עם אפקט "וואו" ושכמובן גם יהיו טעימות ומפנקות.
נכון, יש הרבה קורסים, סדנאות ומדריכים אבל רובינו מתמודדים עם עבודה, ילדים, בית וגם מרחק גאוגרפי שגורמים להתחייבות לקורס מקיף להיות חלום של "פעם כשאצא לפנסיה".
זו בדיוק המחשבה שהנחתה את ניצה יצחק, קונדיטורית ומדריכה של אפייה וקינוחים, כשהקימה את "מתוק מהלב – הקורס הדיגיטלי".
פורים בפתח, מה שאומר מכת סוכר היסטרית, המון פחמימות ותיכף פסח בפתח וגם הוא לא קוטל קנים.. איך בכל זאת נכניס קצת בריאות לכל זה? בעזרת "קמח כוסמין מלא" של "תבואות" – שמתאים לכל אפייה- מאפים מתוקים ומלוחים, עוגות, עוגיות וכמובן אזני המן.
עוגיה. סיפור אהבה מתוק בגודל קומפקטי.
מצויין למי ש"מיישר" עוגות ולא יודע מתי להפסיק. מצוין לאחיזה ביד קטנה של ילד, ויושב נפלא בצלוחית ליד הקפה.
סידרת "קרמוגית" היא סידרה אהובה מאד על הישראלים, והטעמים שלה – קרמוגית עם מילוי קרם עשיר בטעם שוקולד, או בטעם אגוזים הם אורחים קבועים כשמארחים, במשרד, כשמפנקים חייל או ליד משקה חם.
בילדותי הרחוקה הסבתות, ולא משנה מאיזה עדה, הטיפו לנו תמיד ש"אסור לשתות מים אחרי אבטיח", שאם נבלע מסטיק הוא ידבק לנו מבפנים לנצח, ושבחורף לא כדאי לאכול גלידה כי נצטנן.
אז מה עושים? בחנויות המכולת היה הפתרון האולטימטיבי "גלידה חמה". מדובר היה בגביע שבתוכו בערך כפית של מילוי מרנג ועליו ציפוי "צימקאו" כלשהו. כל העסק עמד חשוף על שולחן המכולת כך שכשהגענו לאכול אותו, הוא כבר היה רך, איבד את הפריכות ואת רוח החיים, והיה משהו די מסטיקי ולא ברור.
בכל שנה אני מנהלת וויכוח עם חבריי, האם אזני המן שממולאים בשוקולד או בכל מילוי אחר שאינו פרג, נחשבים כאזני המן מסורתיות. הוויכוח הזה מתחיל עוד בחנוכה, עם סופגניות שכוללות מילוי אחר מאשר ריבה אדומה.
אני ניצבת איתנה בדעתי- פרג הוא המילוי הרשמי של אזני ההמן ומייצג את פורים, כי אחרת מדובר פשוט בעוגיה משולשת.
במערכון המיתולוגי של הגשש החיוור – "המכונית המגוייסת" מתקיים הדיאלוג הבא –
"הגיע האוטו עם הבפלה? אז תביא בפלה"
"אין בפלה"
"אז תביא תפוזים עם בפלה"
"אבל אין בפלה!"
"אז תביא אשכוליות עם בפלה"
"וואלק אין בפלה"
"טוב…. אז תביא רק בפלה"!
לאנשים הנמנעים מגלוטן, בין אם מסיבות בריאותיות או מסוג התזונה שלהם, יש קושי רב למצוא מוצרים נטולי גלוטן, בעיקר במחלקת המתוקים. בשנים האחרונות ישנה מודעות רבה לצורך במוצרים כאלה והחידושים תמיד מתקבלים בברכה.
חברת "גילרו" מייצרים באמצעות טכנולוגיות ייחודיות, סידרת מוצרים בשם "עלמה" שכולה מתוקים מפנקים מחומרי גלם מעולים ללא גלוטן.
