כולנו שמענו על תרבות ה"מנגה" היפנית , תרבות של דמויות מצויירות ובובתיות, שמשלבות תמימות וסקסיות בכל עפעוף של עיניים גדולות ופעורות.
לא סתם הוגדרו העיניים כ"ראי הנפש" מכיוון שהן יכולות לשדר הרבה יותר ולהשפיע הרבה יותר על איך אדם נראה מאשר סתם איבר ראייה. ואחד מכלי הנשק הטובים ביותר להפוך עיניים למהפנטות היא המסקרה, שגורמת לריסים דקים, קטנים, חיוורים או בלתי נראים, להפוך למניפה שמסתירה ומגלה את המבט שמאחוריה, ומרתקת את המסתכל.
מכירים את הביטוי "השלם גדול מסך חלקיו"? אז במקרה של KENZO וEVIAN זו בהחלט התוצאה. כל שנה בתחילת השנה האזרחית, מותג המים EVIAN חובר לבית אופנה מוביל וביחד יוצרים בקבוק במהדורה מוגבלת, ייחודי ואומנותי.
הפעם שיתוף הפעולה היה עם KENZO, בניצוחם של קרום לים והומברטו לאון – מנהלי הקריאטיב של הבית.
מים מטבעם הם נובעים, קופצים, נשפכים, מבעבעים, בתנועה מתמדת, והם עושים כרצונם, אי אפשר לשלוט עליהם. הרעיון מאחורי העיצוב של השנה, שניתן לראות בתמונה למעלה, הוא בדיוק זה- שובבות טבעית, מעיין הנעורים, צבעוניות החיים.
העיצוב מתכתב גם עם עיצובי האופנה של KENZO 2014 שהם בהשראת הבמאי המיוחד דיויד לינץ, כשהדגש הוא על מוטיב של "רצפה שבורה" , לקיחת משהו מוצק ויציב ושבירתו.
כשהבקבוק מלא (במים טהורים מהאלפים הצרפתיים) נוצר גם אפקט זכוכית מגדלת שדרכו ניתן לראות פסי זיגזג כחולים סגולים המסמלים את ההרים שמהם נובעים המים, ופס ליים ששובר את הרצף ומסמל את זרם המים בין ההרים.
הבקבוק המעוצב שהושק ממש בימים אלה בבוטיק של ניקול ראידמן "מאדאם דה פומפדור" , שמהווה את היבואנית הבלעדית של KENZO נשים בישראל ומתכתבת עם הקונספט הבינלאומי.
המקום המתאים ביותר לבקבוק מיוחד ומושקע כזה, הוא בהחלט כיכר המדינה ,וEVIAN מוכרת אותו גם באתר המכירה של "כיכר המדינה" – kikarhamedina.com).
EVIAN הוא מותג מים מינרלים טבעיים באיכות מעולה, כשהמים עוברים 15 שנים בשכבות קרקע בלתי חדירות שמעניקות הרכב מינרלי ייחודי ומאוזן.
KENZO הוקם בשנת 1970 והחזון שלו היה ונשאר אופנת עילית צרפתית. הרעיון המוביל הוא שבירת מוסכמות ושיתופי פעולה עם אמנים שונים.
הבקבוק המעוצב ניתן להשגה בגודל 750 מ"ל , עשוי זכוכית ונמצא למכירה באתר כיכר המדינה, מעדניות מובחרות ונקודות שונות אחרות . מחיר מומלץ לצרכן :59 ש"ח.
"plus size fashion weekend" – ממש היום , וגם מחר ומחרתיים (25-27 בדצמבר), בבית מעריב בתל אביב – המקום לנשים אמיתיות, שלא מוצאות בגדים כרצונן ברשתות הפופולאריות שכפי הנראה מכוונות לקהל של ילדות בנות 16, ובמידות שלא עולות על 42.
ומה יש שם?
המון מעצבים ומעצבות של בגדים, נעליים , לבנים ואקססוריז, הכל בטווח מידות גדול, כך שכל אחת ואחד יוכלו למצוא מה שמתאים להם (40-58), גם בטעם וגם בגודל, תצוגות אופנה , מתחם ביוטי ועיסויים, סדנאות, הופעות, ועוד ועוד הרבה הפתעות. האירוע הוא פרי יוזמתה של הסטייליסטית גאלה רכמילביץ .
כך למשל ממש היום, בשעה ארבע אחרי הצהרים, תצוגת אופנה מיוחדת ומרגשת במיוחד, כשהדוגמניות הן כולן נשים שחלו בסרטן השד מקבוצת "חברות לדרך". גם היום, בשמונה בערב, המופע "אישה פלוס" של מיכל שם טוב, ובשבת, בעשר ובאחת עשרה בבוקר, סדנאות יצירת נעליים מנייר בהדרכת נורית נאור.
(בתמונה למעלה- מעצבות שהביאו דגמים מהממים לכל המידות, בתמונה למטה- גאלה רכמילביץ)
יש גם הגרלות והטבות, שווה לבוא.
בתמונות ניתן לראות חלק מהעיצובים שמוצגים במקום, וצילומים מתוך תצוגת האופנה שנערכה בהשקת "שבוע האופנה".
בסרטון ניתן לראות שניות אחדות מתוך תצוגת האופנה המרהיבה.
https://www.youtube.com/watch?v=si_lMuIA7X0&feature=em-upload_owner
(ובונוס קטן – הציורים החמודים לאללה של עירית דגני)
האירועים מתקיימים ביום חמישי (היום) מ15.00 עד 22.00, ביום שישי (מחר) מעשר בבוקר עד ארבע אחרי הצהרים, ובשבת מעשר בבוקר עד שמונה בערב.
הכתובת –קרליבך 2, תל אביב.
בתוך השיגרה היומיומית, והזמן שדוהר, כשיש אירוע משפחתי – חתונה, ברית, בר מצווה, או כל אירוע חגיגי אחר, אנו תמיד רוצים שהוא יהיה הטוב ביותר שיש, כדי שישארו לנו ולאורחים, הזכרונות המתוקים והטובים ביותר מערב מהנה.
אנו משקיעים זמן, מאמץ וכסף ורוצים את הטוב ביותר. אחד הדברים הכי חשובים בתכנון האירוע הוא כמובן המקום – איפה הוא ייערך?
כשבוחרים מקום צריך לקחת בחשבון כמה שיקולים כמו קירבה – כי הרבה אורחים לא אוהבים לנדוד בנעלי עקב לתוך איזה יער שנסענו אליו שעתיים כי הוא אקזוטי במיוחד, חנייה נוחה (חשוב מאד!!!), גודל המקום – שיספיק לכל המוזמנים שלנו, העיצוב – שיוצר את האווירה, הריהוט- נקי, מסודר, חדש, ובעיקר יפה ומשתלב עם כל הרקע, וכמה שיותר אפשרויות לשחק עם המקום כדי לשוות לו את האווירה שאנחנו רוצים.
כאן נכנס לתמונה חלל האירועים החדש "סוקה תל אביב" שמצטרף לבני משפחתו "וינו סוקה" ו"וילה סוקה" וממוקם בסוהו התל אביבי החדש.
המקום היה פעם מפעל לזהב, וכשעיצבו אותו מחדש, שמרו על אלמנטים רבים כמו חלקי מכונות שניתן לראות בכל מני פינות, ארגזים, ואפילו הכספת היא הכספת האותנטית והמקורית של המקום. עם האלמנטים האלה שולבו גם אלמנטים מודרניים כמו מסכים רבים שפזורים בחלל (ישנם 3 מקרנים ו16 מסכים כך שמכל נקודה ניתן לראות הקרנות מיוחדות כמו אירועי ספורט או קשר עם קרובים מחו"ל שלא יכלו להיות באירוע , ספות נוחות, שולחנות גבוהים, כדי פרחים ופריטים עיצוביים שונים, שכאמור יכולים גם להשתנות בהתאמה לדרישת בעלי האירוע.
תשומת לב מרובה הושקעה בתקרה- שנשמרה מקורית, ואפילו חשבו על אבנים מיוחדות שיובאו ממבנים עתיקים באירופה, כדי לחזק את התחושה הקלאסית. עוד חלקים ממפעל הזהב שנשמרו הם לוחות ומכבשי הטבעה של זהב שהפכו לחלק עיצובי של הקירות, עגלות של יציקות זהב שעברו טרנספורמציה לעגלות אירוח, ועוד.
(בתמונה למעלה- הכספת המקורית!!)
את המבנה מקיפה מרפסת רחבה ועליה אפשר להקים את החופה לחתונה, יש גם פינות בר חיצוניות (שנוחות גם למי שרוצה לעשן בלי להפריע לאחרים) ותאורה קסומה. מה שאהבתי במיוחד במרפסת הזו, הוא שלמרות שהייתי שם בערב קיץ מהביל, הבריזה שחצתה את המבנה מצד לצד אפילו הפכה את המזגן למיותר. המרפסת גם ניתנת לסגירה כך שאפשר לבודד את המבנה הקסום מהסביבה וליצור מציאות אחרת.
בתוך האולם אפשר לשלב הפתעות רבות – מעבר לבר הגדול והעשיר שמשרת קהל רב בבת אחת ואף אחד לא נשאר צמא, יש גם מקומות לקייטרינג כמובן וגם לתוספות שונות – כמו למשל עמדת הפרחים בערב שאני נכחתי בו, שקישטה את כל הנשים בזרי פרחים על הראש, על הידיים, "בוקה" לאחיזה, או כל מה שרוצים, לאווירה חגיגית במיוחד.
ישנה כמובן גם רחבת הופעות וריקודים, כולל התאורה, העשן וכל מה שמתבקש, ואני זכיתי להתרשם משתי הופעות – זמרת בשם עדן הולן ( Eden Holan) שהנעימה את האווירה בשירי ג'אז עדין , ורומנטיקה בספרדית, צרפתית ופורטוגזית, והזמר אביהו פנחסוב שהרים את הקהל בשירים שמשלבים סגנונות שונים, כמו השילוב שלכאורה בלתי אפשרי בין שיר של פרינס לבין קצב מזרחי, ביחד עם ביטים אלקטרוניים, שגרם לכולם לזוז (ולכן כל מי שצילם בסלולרי יצא עם סרט קצת תזזיתי…).
כמובן שאי אפשר בלי איזה מתנה קטנה לדרך לכל האורחים, במקרה שלנו נבחר מחזיק מפתחות בצורת נעל ספורטיבית כי "מי אמר שחתונה לא הולכת ברגל"?
כמובן שאפשר ב"סוקה תל אביב" לקיים לא רק אירועים משפחתיים אלא גם אירועים עסקיים, השקות, תצוגות אופנה, תערוכות וכל מסיבה שרק עולה על הדעת.
כאמור , כל המסופר כאן הוא רק טעימה מכל האפשרויות הגלומות ב"סוקה תל אביב", והמבחר הוא רב, כך שכל אחד יכול לבחור איך לעצב את האירוע לפי טעמו, כיסו ורצונותיו.
עוד פרטים ב-
אחד החלקים הכי כיפיים לפני שעולים על המטוס לחו"ל הוא ביקור בדיוטי פרי. גם אם אין לנו תוכניות מיוחדות לרכוש משהו, הדיוטי הוא מקום קסום, ארץ פלאות של מוצרים מיוחדים ומבצעים שמושכים לנו את העין והלב.
הדיוטי פרי הישראלי מפורסם בגודל ובמבחר הענק של מוצרים, ועכשיו הוא גם משווק בבלעדיות את הוודקה של white in black. ומה מיוחד בוודקה הזו? (כלומר חוץ מהעובדה שהיא וודקת פרימיום ישראלית שעוברת חמישה תהליכי זיקוק ומכילה מים ממעיינות בהרי שומרון, שנותנים לה טעם מיוחד ואיכותי?). אז זהו, שהרבה אנשים מחזיקים בבית בר שבו אוסף בקבוקי המשקה שלהם, או וויטרינת זכוכית יפה, שבה מוצגים בקבוקי האלכוהול השונים, ולכן למראה החיצוני ולעיצוב יש משמעות רבה.
בקבוקי white in black מעוצבים בצורה מיוחדת על ידי המעצבת שרית ורדי i&m, והם עשויים כסוג של קומיקס בלבן על רקע שחור. בדוגמאות ניתן למצוא למשל ילד או ילדה, או רקע "כוכבי" שאפשר להתאים כשמביאים בקבוק כמתנה למישהו למשל. (ומשיגים שתי מטרות – גם וודקה טעימה וגם פריט עיצובי מדליק שיכול להשאר כזה גם אחרי שמסיימים את המשקה.).
שווה גם לאסוף את שמונת העיצובים השונים.
(צילום – קית גלסמן)
הוודקה שאני קיבלתי קושטה בדמות של גבר שניתן להבחין במוחו, עם כיתוב בהתאם, ופרשנות אישית שלי – וודקה שעושה טוב גם בראש וגם בנשמה.
הוודקה משווקת בבלעדיות בחנות ג'יימס ריצ'רדסון בדיוטי פרי בנתב"ג וכרגע במחיר השקה של 15.90$. (מחיר מלא אחרי ה11 לאוגוסט יהיה 22.90$).
אז אם אתם נוסעים, או מישהו נוסע ויכול להביא לכם, מדובר במתנה מדליקה, חכמה ו… כן, כמובן גם אלכוהולית משובחת.
** בחנויות ג'יימס ריצ'רדסון ניתן להשיג בין השאר קוסמטיקה, משקאות, טבק, שוקולד וממתקים (כן, להביא לחבר'ה במשרד משהו טוב במקום לרוץ לחפש בחו"ל). מעבר לחנות הראשית יש גם את חנות הספורט, האופנה, ויקטוריה סיקרט ודראגסטור. במעברי הגבול ישנם סניפים נוספים.
(והפונקציה החביבה עלי – "פטור ושמור" – הקניות מחכות לי כשאני חוזרת, לא צריך להסחב עם כלום…).
בית הוא לא רק ארבע קירות. בית הוא מקום המפלט שלנו, המקום שאליו אנו חוזרים ושהקרובים לנו ביותר נמצאים בו, בית הוא הנחמה, השלווה, והמקלט. לכן חשובה מאד האווירה שהבית משרה עלינו- בית כאוטי גם גורם לנו לחוש כך, ובית שאין בו צורה, אופי או רעיון כלשהו, גורם גם למי שחי בו להרגיש תלוש ולא שייך.
מצד שני, לעצב בית זו עבודה קשה, וזה דורש ראייה ומחשבה שלא לכל אחד יש את הכישרון או הזמן לעסוק בה.
כדי לעצב בית צריך להחליט על הקונספט, על התפקידים השונים שהבית אמור למלא (האם לגידול ילדים? חיות מחמד? לשהיה ארוכה או לחזרה בשעה מאוחרת ועזיבה מוקדמת? מטבח משוכלל לשף חובב או פינוי יותר מקום למי שצריך רק מקפיא ומיקרוגל?).
(קרדיט לכל התמונות – סבסטיאן ארוך).
כשאני רואה את תוכניות העיצוב השונות בטלוויזיה, אני מבינה שיש אינסוף אפשרויות ודרכים, מהוצאות כבדות מאד ועד מספר פריטים או שדרוגים שיכולים להפוך את הבית מסתם קירות ותקרה, לגן עדן אישי קטן שמייצג גם את האישיות של מי שמתגורר בבית.
אם הייתי צריכה לעצב את בית חלומותי, הייתי משלבת מספר קונספטים לפי החדרים השונים – כי דין חדר שינה איננו כדין מטבח, וגם חדרי הרחצה דורשים התייחסות נפרדת.
אני מאד אוהבת עיצוב קלאסי, אבל הייתי צריכה להזהר מליפול למלכודת ה"סבתא", והייתי בוחרת לשלב גם גוונים בהירים ולא רק חומים כהים למשל. הייתי משלבת גם חלל פתוח בין המטבח לסלון, מה שלא היה מקובל אצל הסבתות שלנו, אבל משרה אווירה מרווחת יותר.
קל יותר גם לבחור פריטים גדולים כמו ספות למשל, ולשכוח את הדברים הקטנים כמו – איך להחביא את כל הכבלים של מכשירי החשמל כדי שהסלון לא ייראה כמו חדר חשמל ? או מיקום מסך טלוויזיה למשל, במרחק מתאים ממקום הישיבה לנוחות המירבית של הצפייה, ולשמור על פרופורציות.
עיצוב חדר השינה צריך להיות רומנטי ומזמין. הייתי בוחרת בצבעים בהירים ובהרבה בדים נשפכים, קצת קיטשי אבל זו בדיוק האווירה. מיטה נוחה שאפשר לטבוע בה, חלון מואר שמכניס אור טבעי, ווילונות רכים, ותאורה לא ישירה.
המטבח הוא ממלכה שלמה, והוא צריך גם להכיל מכשירי חשמל רבים – גדולים כמו מקרר או קטנים כמו טוסטר, וגם המון שטח עבודה (ואני מתה על ה"איים" למיניהם) וגם לאפשר תנועה נוחה שבה אנשים לא ייתקלו אחד בשני בזמן שאחד מחמם משהו על הגז והשני מוציא משהו מהמקרר. (ושיהיה קל לנקות, כבר הזכרנו?)
כמובן שצריך גם להשקיע מחשבה בחדרים פונקציונלים כמו חדר הרחצה (החלום שלי – בסגנון זן יפני.) וחדרי ילדים לפי הגילאים והצרכים השונים.
היות ואת כל זה קשה לעשות לבד, הייתי שמחה שמישהו היה "נכנס לי לראש" ומוצא שם את בית חלומותי, והופך אותו למציאות, כי בסופו של דבר הבית הוא ההשקעה הגדולה ביותר שלנו, ומה שאמור לתת לנו את התחושות הטובות ביותר, ולזה אין מחיר.
"חתונה". כמה אמוציות מסתתרות במילה אחת שמתחילה בהצעה רומנטית (אם זה מול כל החברים והמשפחה ואם זה באינטימיות זוגית) ועוברת דרך מירוץ מטורף שמטרתו ליצור את הערב הקסום ביותר האפשרי, הערב שנזכור לנצח.
בעבר השטאנץ' היה קבוע – מזמינים את "אולמי בונבון", קונים שמלות באלנבי (עם המון נצנצים), עושים תסרוקת קשיחה כמו קסדת אופנוע, הולכים לצילומים בסטודיו של הצלם על רקע פוסטרים של שקיעה, אוכלים "רבע עוף" ו"בורקס פטריות" ובסוף רואים את האורחים לוקחים הביתה את זרי הפרחים של האולם.
אבל היום יש רשות לחלום, והחלומות הם רבים, ואין שום סיבה לא להגשים אותם. הבעיה היא שפנטזיות רבות הן יקרות, ולהגיע לחופה בעזרת מסוק, בצניחה חופשית או עם כל התזמורת הקאמרית מנגנת ברקע, קצת הופך לבלתי מושג.
אז מה עושים אם בכל זאת רוצים חתונה בלתי נשכחת?
הסוד הוא בפרטים הקטנים, ועל כך עלו ב"מיתוגיה" וב"MINT DESING" – שתי מחלקות בתוך "הבאר של סבא" – גן ואולמות אירועים בפתח תקווה, שנותנים שירות לא רק למתחתנים במקום אלא לכל מי שמעוניין להגשים את חלומות הערב המיוחד שלו.
השבוע התקיים כמידי שנה אירוע פרזנטציה ב"באר של סבא" שבו הוצגו הטרנדים החדשים בעולם האירועים והחתונות לעונה הקרובה, והאמת, אפילו הדמיון לא מספיק בשביל לחשוב על כל הדברים המיוחדים שהיו שם.
"המיתוגיה" – מספרת הסיפור. בניית הקונספט על בסיס אווירה, נושא, סיפורים אישיים של בעלי השמחה, וטעמם. במסגרת הסיפור ישנם למשל קודים של צבעים שחוזרים באביזרים שונים ובעיצוב החל מההזמנה עצמה ועד עמדות קבלת הפנים, השתיה, המזנונים והמתנות בסוף (וחכו תראו, שוס אמיתי שאין דברים כאלה).
בפרזנטציה ניתן היה לראות למשל אפשרות לסרוק בד לתפירת הכריות לאירוע, כך שישמש גם כרקע להדפסות שונות כמו שלטים, מפיות, מדבקות על צנצנות שתיה וקישוטים שונים.
"מינט דיזיין" – אחראים על שירותי ההפקה והעיצוב תחת ליווי צמוד והשגחה על כל הפרטים הקטנים.
ומה החידושים והטרנדים שראינו?
מבחינת עיצובים –DIY– מה הכוונה? נייר. נייר שמשמש לקישוט, חופה שעשויה פונפוני נייר, מפיות מיוחדות, עיצובי הזמנה מיוחדים , תגיות שמות, אריזות למתנות ועוד.
מיחזור ארגזי תחמושת למשל לכלים לבופה ממתקים ענק, קופסאות פח ממוחזרות ככלי לנרות ועוד.
במקום פתקיות הושבה משעממות – צנצנות רומנטיות עם פירות ומדבקה של DIY אישית.
שליחת "SAVE THE DATE" במיילים, לשריון התאריך.
שרביט חתונות – מקל עץ שבקצהו רצועות בד לנפנוף במקום השלכת קונפטי (או אפשרות של קונוסים המכילים עלי פרחים טריים להשלכה).
מכירים את העמדה הזו בכל השקה של סלבריטיז, שהם נעמדים שם ומצטלמים? עכשיו הטרנד הגיע גם לחתונות וישנן עמדות צילום משעשעות עם כיתובים שונים וקופסאות ובהן אקססוריז שונים שהאורחים יכולים להצטלם איתם כמו שלטי "בועה" בסגנון קומיקס עם כיתובים שונים, "שפמים ומשקפיים" משעשעים ועוד, עונג מיוחד לכל חובבי ה"סלפיז".
GIVE AWAY– כבר לא יוצאים מהחתונה עם שקית תחרה קטנה עם שלושה שקדים מצופים סוכר (מישהו בכלל אוכל את זה?)- היום יוצאים עם מתנה מיוחדת שיכולה להיות צנצנת עם משהו טעים בפנים, כלי עם נצנצים בסגנון "כדור שלג", נר ריחני, ומה שהכי אהבתי – לחתונות של שישי בצהרים – חלה טריה תוצרת המקום או זר פרחים לשבת.
ואפרופו פרחים – הדוכן שקנה אותי על ההתחלה, ואיתי ביחד בערך את כל הנשים שהיו בסביבה- דוכן פרחים שמכין על המקום קשתות עם פרחים, "קורסאגי" בסגנון אמריקאי ליד, או פרח לדש הבגד של הגבר, לא ראיתי בפרנזטציה אישה אחת שלא התקשטה בהם, ולאורחות חתונה זה פינוק מיוחד ומפנק.
דוכן ממתקים – חגיגה של סוכר שלמרות שיש לה אוריינטציה לילדים, בפועל ומנסיון, מי שחומס את כל סוכריות הגומי הם דווקא המבוגרים….
דוכן שמחלק קונוסים של פופקורן מפנק, ולידו דוכן אבטיחים פרוסים, עגלת כובעי קש צבעוניים ליד הרחבה שמאפשר להצטלם איתם (ולקבל את התמונה כתמונה או מגנט) וגם לרקוד איתם ולעשות שמח, דוכן גלידה בהרכבה עצמית עם כל הפינוקים, ומגשי מתוקים שמסתובבים ומציעים את המשהו המתוק, למי שעוד נשאר מקום.
וזה עוד בלי להזכיר את עמדות האוכל של ה"אפטר פארטי" – אחרי שרוקדים, שותים הרבה מהבארים, ורוצים עוד נשנוש קטן ככה לקראת הסוף – ממנות קלאסיות של המבורגר וצ'יפס, דרך שוואמה עם מסבחה ותוספות, ועד ללחמניה ענקית עם המון סוגי נקניק בפנים, והכל בטוסטר הופך ל"סודוך" – כי צריך עוד משהו על הדרך.
כדי להרגע אפשר לשבת על נדנדה רומנטית, לתפוס איזו עוגית מזל ולקרוא את העתיד, ולנשום את הרומנטיקה באוויר.
בסיום הפרזנטציה נערכה תצוגת אופנה של שמלות כלה של בירצוויג, "לולאות" ורוני קנטור, עם מבחר שמלות לכל הטעמים ולכל הסגנונות.
את כל הגודיז המתוארים כאן, אפשר כמובן לקחת לכל אולם שמחות ולכל מקום שרוצים לחגוג בו, אבל מי שיחליט על "הבאר של סבא" מקבל ערך מוסף של מקום שהופך כל ערב לעולם קסום אחר, והוא ממוקם בחלקת אלוהים יפיפיה במרכז שדות חקלאיים, עם בריכת אגירה שמקבלת את מימיה מבאר אמיתית, ומסביבה פרדס כמו של פעם, עם התפוזים והניחוחות, לצד אולמות וגנים רומנטיים, חמים ומשפחתי עם הקפדה על כל פרט.
מה נשאר עוד לאחל מלבד "מזל טוב" ו"שתגשימו את כל חלומותיכם"?
עוד מידע יש ב –
הבאר של סבא – http://www.sabawell.com/
מינט דיזיין – https://www.facebook.com/MintDesignIL
המיתוגיה- https://www.facebook.com/mitugia
יום חורפי וגשום, אנחנו מכוסות במעילים ובסוודרים, לא ממש אכפת לנו מה יש למטה, נכון? אבל אז… מגיע אחד מאותם אירועי חורף (חג האהבה בפברואר, יום האישה הבינלאומי במרס, ובמקרה שלי גם יומולדת בינואר) ומקבלים הצעה ל"בואי נחגוג לך את היומולדת מחר בספא". התגובה הראשונה היא בדרך כלל בהלה- "לא עשיתי שחי/ רגליים/ קו ביקיני!!!".
ואז מתחילים החיפושים אחרי אותה סכין שראיתי איפשהו, ומגלים שאו שהיא כבר מזמן קהה או שבן הזוג הלאים אותה לעצמו כשנגמרו לו הסכינים ולכי תצליחי להסיר שערות עכשיו.. (ולא, זה לא עובד עם מספריים לציפורניים ,בדקתי!).
נכון, אפשר לרוץ לחנות לקנות סכין, אבל מה קורה אם גילינו את האסון רק בשעת ערב מאוחרת או בסוף שבוע?
XBLADE הם קונספט חדש בתחום סכיני הגילוח – קודם כל, כי הם חותכים את מחירי השוק והסכינים שאיכותיות לא פחות מכל סכין פופולארית ומפורסמת אחרת, עולים כחצי מחיר (כי הם לא מממנים פרסומות, פרזנטורים וחתיכים עם קוביות בבטן שמופיעים בפרסומוות), וגם כי יש שירות משלוחים עד הבית, כך שתמיד אפשר לקבל את הסכינים בנוחות בלי להתאמץ ובלי דמי משלוח.
איך זה עובד? נכנסים לאתר – www.xblade.co.il, בוחרים מה שצריכים והופ, זה בדרך בקניה מאובטחת . הסכינים מגיעות בדואר רגיל כך שאפילו לא צריך לרוץ לסניף לקחת דואר רשום (אם כי גם האופציה הזו קיימת).
והחידוש- עד עכשיו הסכינים היו זמינים לגברים, עכשיו הושקו סכינים חדשות לנשים, גם הן מאותה תוצרת איכותית גרמנית, שבגלל המבנה שלהן מאפשרות הגעה לכל מני עיקולים ופיתולים שמאפיינים גוף נשי, האחיזה היא נוחה גם בסביבה רטובה (האמת, אני ניסיתי את המבחן האולטימטיבי- על יבש- ולא רק שהסכין החליקה על העור בעדינות ובלי שריטות, היא הסירה עד הזיף האחרון, והעור נשאר רגוע בזכות פס האלוורה כך שאפילו לא היה צריך קרם לחות אחר כך.
כשבחנתי מקרוב ראיתי שהראש הוא מאד גמיש ומסתובב לכל מני זוויות, מה שמאפשר גילוח עדין ובטוח גם באזורים עדינים כמו קו הביקיני או בית השחי.
העמדתי את הסכין בעוד אתגר, כשניסיתי אותה על ידיים גבריות שעירות. לא רק שהשערות ירדו (ועל הסכין ניתן היה לראות כמה), זה לא פגם בחדות של הסכינים שאחר כך עברו בנוחות בחזרה על העור שלי.
נראה לי שאם עד עכשיו הנשים לקחו לגברים את הסכינים, עכשיו הגברים ינסו להשתלט על שלנו..(אין בעיה, נזמין עוד בקלות ובנוחות).
אגב, עוד שירות מצוין של האתר הוא שאפשר לקבוע תדירות למשלוחים, ככה שגם אם שוכחים להזמין, הסכינים יגיעו בתדירות קבועה ולא צריך אפילו לחשוב על זה.
כל הסכינים עוברות בקרת איכות שבמהלכה כל להב נסרק ונבדק, ואחר כך נארז באריזה המגינה מפני לחות, ומה שלא פחות חשוב- במהלך הייצור אין שום נסיונות בבעלי חיים.
פרטים על הסכין הנשית – http://www.xblade.co.il/product/3/Emerald_Ocean
במסגרת סיור באזור זכרון יעקב, נשמתי הרבה ניחוח של אומנות. תחילה הגעתי לבנימינה, ל"סוכה". הסוכה היא מקום מיוחד. היא מוגדרת כ"מתחם קהילה עיסקית וגלריה לאומנות חברתית". המדובר בשני מבנים מודולריים – כלומר כל החלק הפנימי מחולק בקירות עץ, שמשמשים לאוסף אנשים שמהווים גם יחידות בפני עצמם וגם רשת של חברה שמתקשרת בקישורים שונים ודינמיים. מה הכוונה? בעלי מקצוע – מאורגת בשיטה יפנית ועד אדריכלים, מטפלים בתחומים שונים ואנשי תאטרון, כולם שוכרים חדרים ונישות, אם לכמה שעות ואם לתקופות קצובות או כמה ימים, עוסקים במקצועם ויוצרים קשר עם האנשים בחדר הסמוך לשיתופי פעולה.
כך נוצר מצב של WIN WIN שבו אם אדם רוצה להיות לבד, הוא פשוט סוגר את הדלת, ואם הוא רוצה חברה, רק לצאת החוצה מהחדר ויש שכונה שלמה של אנשים מכל הסוגים ובכל העיסוקים לאינטגרציה עיסקית או חברית.
רונית טל וחגית אסור- בעלות המקום יצרו חללים מיוחדים, כולל חלל מרכזי שבוא נערכות ארוחות משותפות, והכלל היחיד הוא ש"כל אחד שעיסוקו חוקי יכול לקחת כאן מקום". התוצאה היא מיקס מרענן של עוסקים במקצועות שונים, רובם אגב בזיקה חברתית לפי השלט הגדול בכניסה, והרבה מהם בכיוון אומנותי ייחודי.
אפשר לשכור את המקום גם להרצאות במחירים מאד אטרקטיביים, וגם לישיבות (יש חדרי ישיבות מאובזרים בכל מה שצריך).
על הקירות יש גלריות מתחלפות, ובמרכז יש גם חנות שכולה מיחזור מצד אחד ועזרה להעצמת עסקים קטנים, בעיקר של נשים בחברות חלשות מצד שני. כך למשל יש שם שטיחים שאורגות נשים בדואיות, כרטיסים שהכינו בקהילת "הרוח הישראלית", אומן צעצועי עץ שמשתמש רק בעצים שנפלו, ינשופים יפיפיים, מחרוזות, קופסאות, ועוד המון אוצרות שהם לא רק יפים ובמחירים נוחים לכל כיס, הם גם בעלי ערך חברתי מוסף.
בחדרים של האומנים יש גם סדנאות ולימוד האומנויות המיוחדות שלהם. כך למשל פגשנו באחד החדרים את לאורה מרים – אמנית מיוחדת שעוסקת בצבע, בד וטבע- מטביעה עלים בבדים ממוחזרים או כאלה העשויים תות נייר, בשיטות שלא ידעתי שקיימות (היא מייצרת אפילו את נוזל הברזל שהיא זקוקה לו על ידי מיחזור ברזל ישן בבקבוקים משומשים) ועבודותיה נמכרות בעיקר בחנויות מוזיאונים. (פייסבוק- laura Miriam Biran)
פגשנו גם את רות אלדד זיידנר שמשתמשת בבדים שהם שאריות של מפעלים או בגדים, שגם עוברים תהליך חיתוך על ידי קהילה של אנשים בעלי מוגבלויות, והופכת אותם לאהילים קסומים או לתכשיטים מיוחדים, ומתנות ייחודיות. (ועוד עליה ועל המוצרים ב- http://greenqueen.co.il/ ).
אם היה לי זמן הייתי בהחלט נכנסת לכל חדר וחדר ומגלה את סודותיו.
אגב, חגית גילתה לי שגם אנשים שיכולים לעבוד בבית, מעדיפים לשכור לעצמם כמה שעות במקום, פשוט כדי לא להתפתות לעשיית "רק משהו קטן לרגע" בבית ולהתרכז בעיסוק שלהם – אם זו עבודה באינטרנט או אפילו הכנת הדוקטורט, בעיקר כשיש ילדים קטנים.
ההרגשה באוויר היא של חברה פורה ומפרה, וכל אחד מהאנשים שנמצא שם, מוקף בהרבה רעיונות, קישורים ואפשרויות לצירופים שונים – מקצועיים וחברתיים.
עוד מידע על "הסוכה" – כולל פעילויות שונות כמו אירועי חברה, תערוכות, הרצאות פתוחות, סדנאות ועוד, ניתן למצוא באתר של "הסוכה" –
(או תחת החיפוש "הסוכה בבנימינה).
ומאומנות לעוד אומנות – נסענו לעין הוד למוזיאון "ינקו דאדא".
האמת, לא בדיוק ידעתי מה זה "דאדא" אז חיפשתי את ההגדרה המדוייקת – "זרם תרבותי אומנותי אוונגרדי שנוסד בציריך ב1916 (מכיוון ששוויץ היתה ניטרלית בזמן מלחמת העולם הראשונה ואפשר היה להתבטא בחופשיות) , כשהרעיון הוא לזעזע את הצופים ולהשתמש בטכניקות כגון קוביזם, קולג'ים ,חומרים אקראיים וכדומה".
מרסל ינקו היה אומן אירופאי שהיה אחד ממייסדי זרם הדאדא, שב1953 הקים את כפר האומנים של עין הוד. המוזיאון הוקם ב1983 כדי לשמר את יצירתו ובעיקר גם את מורשתו, שמועברת היום במספר דרכים.
במוזיאון חלל אחד שמוקדש ליצירתו הכרונולוגית של ינקו, ואפשר לראות את התפתחות יצירתו לאורך השנים ולאורך מקומות ואירועים הסטוריים שונים. יש תערוכות קבע ויש תערוכה מתחלפת. כשאני ביקרתי היתה במקום תערוכה צבעונית מאד של "חיות דמיוניות" – מיקס של מציאות וסוריאליזם חי ומרענן ששובר מוסכמות אבל משאיר חוט קטן של מציאות מוכרת. בקומות ומפלסים נוספים יש תערוכות מתחלפות של אמנים מודרניים כולל מצגות ווידאו, וגם "בור" שהתחיל כמיצג והפך לאולם נוסף לתערוכות וידאו (וצריך לרדת בסולם ברזל כדי להגיע אליו, מה שמוסיף אווירה מיוחדת למצגות הנמצאות שם).
חלק מיוחד במוזיאון הוא ה"מעבדאדא"- שבתשלום נוסף ניתן להכנס אליה בקבוצות (במשך השבוע לקבוצות מתואמות מראש, בשבת לקהל הרחב) ולעשות מגוון רחב של פעילויות ברוח הדאדא. כך למשל אפשר להרכיב השתקפות של פנים מאביזרים שונים, להכין סרט קולנוע כמו פעם בעזרת גלגל מסתובב וסרטי ציור, להתלבש בתלבושות שונות שמשנות את הזהות ולהעלות מופע, ליצור קולאג'ים ועוד המון אפשרויות שגרמו לי לרצות לחזור ילדה ולתת לצד האוונגרדי לצאת (ואני בטוחה שיש לי צד כזה איפשהו). זו אגב פעילות מקסימה לימי הולדת, שנותנת ביטוי ליצירתיות ומעבירה מסר של חופש מחשבתי. העבודה במעבדאדא מומלצת גם לקבוצות עובדים למשל שלומדים "לצאת מהקופסא".
בסוף הביקור הגענו לסטודיו של מרסל ינקו, שם הדמות הגדולה מהחיים שלו השתלבה במציאות של היום, וניתן היה לראות מקרוב ציורי קיר למשל מאירועים חברתיים שהיו בכפר האומנים ושחזורים שונים שנועדו לשמור על יצירתו.
מהמוזיאון יוצאים גם סיורים בכפר האומנים עין הוד כולל סיור תאטרלי למשל למבוגרים, בלווית שחקנית, או סיורי חידות לילדים ונוער.
עוד פרטים באתר –
http://jancodada.co.il/index.asp?lan=99
בשניים ובשלישי לינואר מצויין יום העסקים הקטנים. אנו רגילים לרשתות הענק, לפרסומות בטלוויזיה ובתקשורת, לתקציבי ענק של חברות ולא תמיד אנו שמים לב לאנשים שחלומם היה להיות עצמאיים ולהביע את כישוריהם בעצמם, בעסק קטן.
אין להם תקציבי ענק לפרסומות או פרזנטורים מפורסמים, אבל יש להם לב ונשמה שמושקעים בעסק שהקימו במו ידיהם.
כדי לעזור ולעודד את העסקים הקטנים נוצר יום העסקים הקטנים שבו מעודדים רכישה ושימוש בעסקים הקטנים וכן להעניק חבילת קידום לעסקים שתסייע להם להתקדם.
התבקשתי לבחור את העסק הקטן שחביב עלי ולא היססתי לרגע – כי מאחורי כל אישה עומד הספר שלה עם מכשיר פן בידו ואוזן קשבת לחלומותיה. במקרה שלי מדובר ברוני פסקל, ממספרת "רוני פסקל" בפתח תקווה (רחוב איכילוב 6) שמאחוריו שלושים שנה של הפיכת נשות העיר ליפות יותר, בטוחות יותר בעצמן וגאות יותר. למי שיודעת מה היא רוצה , רוני מקשיב ומגשים, למי שלא יודעת מה היא רוצה , רוני מוצא מה הכי מתאים לה וכדאי לה, מתסרוקת יומיומית שקל לתחזק ועד לתסרוקות מיוחדות לאירועים, כל החידושים בעולם השיער, כל החומרים – רוני מתעדכן בטרנדים ובשיטות החדשות ביותר ומאפשר ללקוחה את כל האופציות לבחירתה.
כשאני מגיעה למספרה של רוני, אני אוהבת במיוחד את האווירה החמה , את המשפחתיות ואת החיוך שבו כל אחד מתקבל והכל תוך שירות מקצועי ויעיל. וזה לא קל למצוא את כל זה ולסמוך על מישהו עם השיער, את זה כל אישה יודעת.
רוני אף התמחה באיפור מקצועי כך שאפשר לקבל את כל החבילה ולצאת מתוקתקת מכף רגל ועד ראש (או מתוקתק – יש גם המון לקוחות גברים ) וכמובן שגם ילדים מתקבלים בחיוך ויוצאים מרוצים- גם הם וגם ההורים שלהם.
במספרה יושבת גם מניקוריסטית מנוסה כך שעל הדרך אפשר לסדר גם את הציפורניים להופעה מושלמת.
בעלי עסקים קטנים מוזמנים להנות מחבילת קידום לעסקים ואולי גם לזכות בפרס בשווי 30000 שקלים. כל הפרטים בלינק- http://www.mako.co.il/special-small-business
פרטי הגעה לרוני פסקל – http://www.d.co.il/9352540/30540/
