אירוע הקיץ של "רוזנפלד" משך אליו קהל רב שנהנה מחגיגה מושקעת ללא עלות- מתנפחים רטובים ויבשים, פינות יצירה, ג'מבורי לפעוטות, סדנאות בנושאים שונים מעישון בשר (עם טעימות), חידוש רהיטים, הכנת מנות בטאבון, אלקטרוניקה ועד נגרות (שבה היה כיף לראות הרבה ילדות קודחות בעץ!), דוכני פופקורן, שערות סבתא, ברד והרבה הפתעות בכל רחבי החנות.
לא להאמין, פסטיבל חווית "טעמים בעמקים" חוגג בפעם ה15, להלן "ט"ו" , להלן ה"פסט"ובל".
הפסטיבל שנפתח באירוע חגיגי ב13 בינואר בשמונה בערב באירוע פתיחה במוזאון העמק בקיבוץ יפעת, ונמשך למחרת – ה14 לינואר, ועד ל25 לינואר 2019, אירועים מבוקר עד ליל, שפועלים על כל החושים- מהמוסיקה לאזניים, הסדנאות לידיים, התערוכות לעיניים ואיך אפשר בלי הקולינריה לחוש הטעם והריח?
כדי להתכונן כמו שצריך לפסטיבל, יצאתי לטעום טעימה קטנה ממה שמחכה למבקרים ברי המזל.
את הבוקר התחלתי ב"קפה 79" בקיבוץ הסוללים. מדובר בעגלת קפה היושבת על הדרך של ארבעה מסלולי אופניים "סינגל" – שמשית, ריש לקיש, הסוללים ואלון הגליל.
ארץ ישראל מפורסמת בזיתים שלה , תעשיית השמן המקומי איכותית ופורחת, ועם זיתים כל כך איכותיים מדוע להסתפק רק בשמן ובזיתים כבושים כשאפשר להכין מהם את המעדן האהוב בכל העולם- הטפנד?
חברת Nany מביאה לנו לקראת שבועות (ובעצם לכל השנה) ממרח טפנד זיתים שחורים מזני פישולין וקלמטה, מהזיתים המשובחים ביותר, במתכון ייחודי של השף נדב חג'ג'. הממרח מרכז את כל הטוב שבזיתים בצורה נוחה וטעימה, היישר לשימוש, וההתנסות שלי, יש לו כל כך הרבה אפשרויות טעימות!
במסגרת סיור באזור זכרון יעקב, נשמתי הרבה ניחוח של אומנות. תחילה הגעתי לבנימינה, ל"סוכה". הסוכה היא מקום מיוחד. היא מוגדרת כ"מתחם קהילה עיסקית וגלריה לאומנות חברתית". המדובר בשני מבנים מודולריים – כלומר כל החלק הפנימי מחולק בקירות עץ, שמשמשים לאוסף אנשים שמהווים גם יחידות בפני עצמם וגם רשת של חברה שמתקשרת בקישורים שונים ודינמיים. מה הכוונה? בעלי מקצוע – מאורגת בשיטה יפנית ועד אדריכלים, מטפלים בתחומים שונים ואנשי תאטרון, כולם שוכרים חדרים ונישות, אם לכמה שעות ואם לתקופות קצובות או כמה ימים, עוסקים במקצועם ויוצרים קשר עם האנשים בחדר הסמוך לשיתופי פעולה.
כך נוצר מצב של WIN WIN שבו אם אדם רוצה להיות לבד, הוא פשוט סוגר את הדלת, ואם הוא רוצה חברה, רק לצאת החוצה מהחדר ויש שכונה שלמה של אנשים מכל הסוגים ובכל העיסוקים לאינטגרציה עיסקית או חברית.
רונית טל וחגית אסור- בעלות המקום יצרו חללים מיוחדים, כולל חלל מרכזי שבוא נערכות ארוחות משותפות, והכלל היחיד הוא ש"כל אחד שעיסוקו חוקי יכול לקחת כאן מקום". התוצאה היא מיקס מרענן של עוסקים במקצועות שונים, רובם אגב בזיקה חברתית לפי השלט הגדול בכניסה, והרבה מהם בכיוון אומנותי ייחודי.
אפשר לשכור את המקום גם להרצאות במחירים מאד אטרקטיביים, וגם לישיבות (יש חדרי ישיבות מאובזרים בכל מה שצריך).
על הקירות יש גלריות מתחלפות, ובמרכז יש גם חנות שכולה מיחזור מצד אחד ועזרה להעצמת עסקים קטנים, בעיקר של נשים בחברות חלשות מצד שני. כך למשל יש שם שטיחים שאורגות נשים בדואיות, כרטיסים שהכינו בקהילת "הרוח הישראלית", אומן צעצועי עץ שמשתמש רק בעצים שנפלו, ינשופים יפיפיים, מחרוזות, קופסאות, ועוד המון אוצרות שהם לא רק יפים ובמחירים נוחים לכל כיס, הם גם בעלי ערך חברתי מוסף.
בחדרים של האומנים יש גם סדנאות ולימוד האומנויות המיוחדות שלהם. כך למשל פגשנו באחד החדרים את לאורה מרים – אמנית מיוחדת שעוסקת בצבע, בד וטבע- מטביעה עלים בבדים ממוחזרים או כאלה העשויים תות נייר, בשיטות שלא ידעתי שקיימות (היא מייצרת אפילו את נוזל הברזל שהיא זקוקה לו על ידי מיחזור ברזל ישן בבקבוקים משומשים) ועבודותיה נמכרות בעיקר בחנויות מוזיאונים. (פייסבוק- laura Miriam Biran)
פגשנו גם את רות אלדד זיידנר שמשתמשת בבדים שהם שאריות של מפעלים או בגדים, שגם עוברים תהליך חיתוך על ידי קהילה של אנשים בעלי מוגבלויות, והופכת אותם לאהילים קסומים או לתכשיטים מיוחדים, ומתנות ייחודיות. (ועוד עליה ועל המוצרים ב- http://greenqueen.co.il/ ).
אם היה לי זמן הייתי בהחלט נכנסת לכל חדר וחדר ומגלה את סודותיו.
אגב, חגית גילתה לי שגם אנשים שיכולים לעבוד בבית, מעדיפים לשכור לעצמם כמה שעות במקום, פשוט כדי לא להתפתות לעשיית "רק משהו קטן לרגע" בבית ולהתרכז בעיסוק שלהם – אם זו עבודה באינטרנט או אפילו הכנת הדוקטורט, בעיקר כשיש ילדים קטנים.
ההרגשה באוויר היא של חברה פורה ומפרה, וכל אחד מהאנשים שנמצא שם, מוקף בהרבה רעיונות, קישורים ואפשרויות לצירופים שונים – מקצועיים וחברתיים.
עוד מידע על "הסוכה" – כולל פעילויות שונות כמו אירועי חברה, תערוכות, הרצאות פתוחות, סדנאות ועוד, ניתן למצוא באתר של "הסוכה" –
(או תחת החיפוש "הסוכה בבנימינה).
ומאומנות לעוד אומנות – נסענו לעין הוד למוזיאון "ינקו דאדא".
האמת, לא בדיוק ידעתי מה זה "דאדא" אז חיפשתי את ההגדרה המדוייקת – "זרם תרבותי אומנותי אוונגרדי שנוסד בציריך ב1916 (מכיוון ששוויץ היתה ניטרלית בזמן מלחמת העולם הראשונה ואפשר היה להתבטא בחופשיות) , כשהרעיון הוא לזעזע את הצופים ולהשתמש בטכניקות כגון קוביזם, קולג'ים ,חומרים אקראיים וכדומה".
מרסל ינקו היה אומן אירופאי שהיה אחד ממייסדי זרם הדאדא, שב1953 הקים את כפר האומנים של עין הוד. המוזיאון הוקם ב1983 כדי לשמר את יצירתו ובעיקר גם את מורשתו, שמועברת היום במספר דרכים.
במוזיאון חלל אחד שמוקדש ליצירתו הכרונולוגית של ינקו, ואפשר לראות את התפתחות יצירתו לאורך השנים ולאורך מקומות ואירועים הסטוריים שונים. יש תערוכות קבע ויש תערוכה מתחלפת. כשאני ביקרתי היתה במקום תערוכה צבעונית מאד של "חיות דמיוניות" – מיקס של מציאות וסוריאליזם חי ומרענן ששובר מוסכמות אבל משאיר חוט קטן של מציאות מוכרת. בקומות ומפלסים נוספים יש תערוכות מתחלפות של אמנים מודרניים כולל מצגות ווידאו, וגם "בור" שהתחיל כמיצג והפך לאולם נוסף לתערוכות וידאו (וצריך לרדת בסולם ברזל כדי להגיע אליו, מה שמוסיף אווירה מיוחדת למצגות הנמצאות שם).
חלק מיוחד במוזיאון הוא ה"מעבדאדא"- שבתשלום נוסף ניתן להכנס אליה בקבוצות (במשך השבוע לקבוצות מתואמות מראש, בשבת לקהל הרחב) ולעשות מגוון רחב של פעילויות ברוח הדאדא. כך למשל אפשר להרכיב השתקפות של פנים מאביזרים שונים, להכין סרט קולנוע כמו פעם בעזרת גלגל מסתובב וסרטי ציור, להתלבש בתלבושות שונות שמשנות את הזהות ולהעלות מופע, ליצור קולאג'ים ועוד המון אפשרויות שגרמו לי לרצות לחזור ילדה ולתת לצד האוונגרדי לצאת (ואני בטוחה שיש לי צד כזה איפשהו). זו אגב פעילות מקסימה לימי הולדת, שנותנת ביטוי ליצירתיות ומעבירה מסר של חופש מחשבתי. העבודה במעבדאדא מומלצת גם לקבוצות עובדים למשל שלומדים "לצאת מהקופסא".
בסוף הביקור הגענו לסטודיו של מרסל ינקו, שם הדמות הגדולה מהחיים שלו השתלבה במציאות של היום, וניתן היה לראות מקרוב ציורי קיר למשל מאירועים חברתיים שהיו בכפר האומנים ושחזורים שונים שנועדו לשמור על יצירתו.
מהמוזיאון יוצאים גם סיורים בכפר האומנים עין הוד כולל סיור תאטרלי למשל למבוגרים, בלווית שחקנית, או סיורי חידות לילדים ונוער.
עוד פרטים באתר –
http://jancodada.co.il/index.asp?lan=99
ההחלטה הראשונה של כל זוג צעיר, היא היכן לגור. אחרי הדירות השכורות או ה"יד חמש עשרה מרופא" באזור אחורי השוק עם נוף לפחי זבל, כי זה מה שזוג יכול להרשות לעצמו בלב העיר, מגיע חלום המרחבים, הבית הגדול, עם הרבה מקום לילדים, עם גינה לשבת בה ולגדל בה פרחים ועצים, וכמובן דשא גדול לתפוס בו קצת שמש או את הבריזה.
מצד שני, רובינו גם רוצים להשאר קרובים למרכז, אם זה בגלל עבודה, משפחה, חברים או כי המחשבה על התרחקות קשה לנו.
כאן נכנסת לתמונה ההרחבה של מושב "סלעית", מושב בן 35 שנים, מרחק דקות נסיעה מכפר סבא ( נגישות גבוהה ומיידית לכביש 6 ומשם כ25 דקות לתל אביב), שמהווה סוג של בריחה מהצפיפות של הערים הגדולות.
היישוב סלעית הוא חלק מקבוצת יישובים סביב כוכב יאיר, יישוב חילוני שמורכב ברובו מאנשי הייטק, רפואה, ומקצועות חופשיים, שיוצרים קהילה צעירה כך שילדים יכולים להתרוצץ בחופשיות בין הבתים וההורים רגועים. הישוב מוקף בגדר הקפית וגם ההרחבות יזכו לשמירה, כך שתחושת הביטחון מובטחת. הישוב נמצא 300 מטר מעל פני הים, מה שמעניק לו מזג אוויר נעים במיוחד.
(בתמונה למטה – היישוב מהאוויר)
(צילום: אמפאמליבו)
הוזמנתי להתרשם מאזור הבניה (הפרוייקט מיועד להסתיים ב2016) . הדבר הראשון שראיתי היה הנוף שביום יפה מאפשר ראות כמעט בלתי תאמן על כל גוש דן והים. מה שיפה בחלקות המוצעות הוא המודולריות- כל המגרשים הם בני 450 מטר רבוע אבל לא חייבים לבנות על כל השטח, אפשר לפי דרישה ולפי הצרכים והאפשרויות הכספיות, לבחור כמה סוגי דגמים שונים ולהוסיף בהמשך כשכל האישורים כבר מוכנים.
כך זוג צעיר כשכרגע נניח מצפה לילד הראשון, ומתכנן ילדים נוספים רק בהמשך, יכול לרכוש במחיר נמוך יותר, מגרש עם שטח בנוי קטן יותר (נניח שלושה וחצי חדרים) ובהמשך, כשהמשפחה או הדרישות יגדלו, להוסיף חדרים. כמובן שהגינה היא מאסט והשלווה שנותן ה"ספייס" כשלא גרים בקופסאות גפרורים צפופות כמו בערים הגדולות.
(בתמונה למטה, הנוף הפתוח באזור הבניה).
היות ומדובר בהרחבה, המחירים נוחים ובמחיר דירת שלושה חדרים בפתח תקווה למשל, מקבלים וילה עם גינה ומרחבים, יחד עם איכות חיים וקהילתיות, כאמור, במרחק קטן.
כשהסתובבתי ביישוב ראיתי בין השאר את בריכת השחיה של היישוב, ואת השטחים הירוקים הרבים. הוסבר לי שהילדים הקטנים לומדים ביישוב והגדולים יותר מוסעים ליישוב צמוד (למשל תלמידי התיכון לומדים ב"בית ברל" הסמוך).
על כל הפרוייקט אחראית חברת "אמפאמליבו" – שכוללת שתי קבוצות מנוסות ואיתנות שבונות פרויקטים רבים בעיקר בהתיישבות הכפרית.
בתמונות – הדמיות בתים בפרוייקט.
שניים מבין 12 סוגי המבנים האפשריים.
בשלב ב' משווקים 79 מגרשים שנועדו לבתים פרטיים חד משפחתיים, כשכאמור ניתן לבחור מבין דגמים שונים של בתים בגדלים שונים בהתאם לצרכים וליכולת.
עוד מידע ופרטים ב- http://www.high-land.co.il/heb/northop/salit/
כתבה על סלעית בערוץ שתיים – http://www.mako.co.il/news-channel2/Economy-Newcast/Article-aef96693ee04d31004.htm
בשורה התחתונה- משלב את הטוב שבכל העולמות- וילה רחבת ידיים על שטח גדול, מיקום מרכזי ונוח, ומחיר אטרקטיבי.
