יום האישה הבינלאומי, השמיני למרס, נחגג אתמול, ונחלק פחות או יותר לשני חלקים – הכיוון המסחרי של חברות שראו בכך עוד הזדמנות למכור פרחים/דובונים/שוקולד, ממש כמו ב"חג האהבה" שרק בישראל נחגג פעמיים בשנה, וגופים שהבינו שמטרת היום הזה היא לשפר את מעמדן של נשים, שרחוק מלהיות שוויוני בעולם שבו הן 51% מהאוכלוסיה.
וכמו שברור מאליו – אם הנשים לא יעשו משהו, שום דבר לא יזוז. והדרך לפעול היא קודם כל להכיר ביכולות, מה שנקרא "העצמה נשית".
עברתי תהליך בן חודש, במהלכו הכרתי את סרום "ויזיונר" של לנקום, שאמור לעזור לי להלחם בהזדקנות העור, ולדחות ככל האפשר טיפולים דרסטיים כמו ניתוחים, הזרקות ושאר פעולות פולשניות.
בהתחלה הכרתי את המוצר (ואפשר לקרוא על זה כאן). https://shoshhazangrinberg.wordpress.com/2015/01/15/visionnaire-lancome-%D7%94%D7%90%D7%AA%D7%92%D7%A8-%D7%94%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%90/
אחרי שלושה ימים כבר הבחנתי בשינויים – (אפשר לקרוא על זה כאן)
ועכשיו – עבר חודש, האם יש תוצאות?
בתחילה כתבתי על הכיף של המוצר עצמו – העיצוב היפיפה, האחיזה הנוחה (לא מחליק ולא משאיר שאריות חומר על הפיה), הריח שמקיף את הפנים בזמן המריחה, ולא משתלט, המרקם שנמרח בנוחות בלי להיות כבד , ובעיקר נספג מהר ולכן לא מפריע לאיפור שמגיע אחריו , כמו מייק אפ ופודרה ולא הופך לבוץ על הפנים אלא מבצע את עבודתו בשקט.
אחרי חודש, בחנתי את העור, גם בעזרת תמונות ממש מקרוב (והאמת, זה דרש הרבה אומץ לא רק להצטלם ככה אלא גם להסתכל על זה …). התחלתי עם קמטוטים קלים.
המצב עכשיו הוא-
(משמאל – לפני, מימין – אחרי).
כפי שאפשר לראות, בהחלט יש שינוי לטובה. הקמטוטים פחתו והם גם פחות עמוקים , מה שאומר שכששמים מייקאפ הוא לא שוקע בפנים ויוצר תעלות שרק מדגישות את הגיל , בעיקר בתאורת ערב. המגע בעור הוא החלק הכי כייפי כי הוא פשוט חלק יותר, כמו אחרי פילינג. אישית העור שלי תמיד היה יבש ודק, ועכשיו הוא מרגיש רווי יותר, כמו אדמה אחרי גשם טוב.
בכלל האיפור "יושב" טוב יותר באופן כללי, גם הסומק למשל, שנמרח באחידות בגלל חלקות העור, וגם עפרון האיפור שלא שוקע בקמטים של פינות העיניים (ובעיקר איפור נוזלי יותר כמו איילינר).
התחושה שלי בסופו של דבר, מעבר לשינויים הנראים לעין , הוא שכל המרכיבים ביחד גורמים לפנים להראות זוהרות יותר, ולנו להרגיש טוב יותר, דבר שמקרין ישירות על המראה החיצוני, כי אישה שמרוצה מעצמה, היא אישה יפה, או ליתר דיוק- עוד יותר יפה.
אז ב"מבחן ההערכה העצמית של ויזיונר" בהחלט הצלחתי.
lancometest#
יום הולדת הוא תמיד אירוע משמח. הבעיה שיום ההולדת גם מציין כמה שנים חלפו עלי, ובעיקר על פניי, שהם הדבר הראשון שכל אחד רואה כשהוא פוגש אותי.
אם יש משהו שלא אוהבים בגוף, תמיד אפשר להסתיר ולטשטש- ללבוש רפוי יותר אם לא אוהבים את הבטן, להקפיד על שרוולים אם לא אוהבים את העודפים שמתחת לזרועות. אבל מה עושים עם הפנים? מלבד לעבור למדינה שבה חובשים רעלות, אין פתרון אחר מלבד לדאוג לעור הפנים (והמחשוף – שמסגיר את הגיל לא פחות).
המלחמה להשארת העור צעיר ויפה כפי שהיה לפני עשרים שנה, כבר מזמן מוכרת בשם "אנטי אייג'ינג" ויש בה עולם שלם של מוצרים וטיפולים, שלא תמיד קל להבחין מה טוב לנו, מה עובד ומה בדיוק לעשות. לפעמים אנחנו צריכים הדרכה כדי לדעת שאנחנו לא מפשלים, כי גם אם נרכוש את החומרים הטובים ביותר , לא בטוח שנדע להשתמש בהם כמו שצריך או לגרום להם להפעיל את כל מה שיש בהם על עורנו.
הוזמנתי ל"דשלי" – סניף ראשון לציון (בית UMI ברחוב משה לוי 11) כדי לדעת איך בדיוק להשיג את התוצאות האופטימליות עבור העור שלי.
"דשלי" היא חברה שהמוטו שלה הוא להמנע מטיפולים פולשניים, הזרקות, חיתוכים ושאר טראומות לגוף ולנפש ( ולארנק) כמה שיותר או לפחות לדחות אותם בעשר שנים ומעלה. למעשה ל"דשלי" יש מעל 300 סניפים בכל רחבי העולם, והסניף בראשון לציון הוא סניף הדגל – כי יש כאן גם גאווה ישראלית – המוצרים תוצרת הארץ, כמובן נחקרו ונבדקו מעבדתית, קיבלו את כל האישורים והשאלה הראשונה ששאלתי – לא נוסו על בעלי חיים.
הגעתי לסניף בשעת ערב (הסניף פתוח עד עשר בערב כך שלקוח או לקוחה אחרונים מתקבלים עד השעה שבע בערב, שזה מצוין לאנשים עובדים).
הסניף ענק ומכיל למעלה מ18 חדרי טיפולים אישיים מטופחים, מצויידים ונקיים.
השלב הראשון שעובר כל מי שמגיע לשם (ואני בכוונה כותבת בלשון שמתאימה לשני המינים מכיוון שהטיפולים מתאימים מאד גם לגברים שרוצים לשמור על מראה צעיר – וזקוקים להכוונה מיוחדת, גם בגלל שעור של גבר שונה מעורה של אישה, וגם בגלל שהם לעיתים חוששים מ"אובדן גבריות" או משהו מצ'ואיסטי אחר), הוא שלב האיבחון. אז ישבתי עם מרים, שעברה על פני בעזרת מכשירים ששיקפו את הפנים לתוך המחשב, ונתנו טבלה מסודרת של מצב עורי – הקמטוטים, אחוז הלחות בעור (וננזפתי על זה שאני לא שותה מספיק, והם צודקים – אני מתחייבת לנסות לשתות יותר!), פיגמנטציה ושאר מאפיינים של העור.
עם הדף הגעתי לבגירה , הקוסמטיקאית היפה שבשעתיים הקרובות לא רק טיפלה בי אלא גם הסבירה כל דבר, מה החשיבות של כל חלק וחלק בטיפול ובסוף גם סיימה בכמה דקות של הילינג שחיממו לי את הפנים, את הלב ואת הנשמה.
אבל נחזור להתחלה – הרעיון הוא שכל מטופל מקבל תוכנית טיפולית. אפשר לעשות את הטיפולים במקום או – וזה הרעיון בגדול – לעשות את הטיפולים עצמאית בבית בעזרת החומרים המותאמים לו או לא אישית והוראות מדוייקות. את הטיפולים עושים עם מכשיר בשם "פוטותרפיה" שהוא פטנט בלעדי של "דשלי" והוא מקרין שני סוגי צבעים שעובדים על אספקטים טיפוליים שונים – אור כחול שעובד על חיטוי וניקוי, ואור אדום שעובד על מיצוק.
הטיפול שנקבע לי כלל ניקוי, הזנה, מיצוק וקרמים.
בגירה ניקתה לי את הפנים עם מוס שכולל לחות, כך שהטיפול התחיל למעשה כבר בשלב הניקוי. אחר כך הגיע פילינג להורדת התאים המתים ולפתיחת הנקבוביות כדי שאפשר יהיה לסלק כל מה שהצטבר שם. קיבלתי מראה כדי לראות מדי פעם איך התוצאות, וכבר אחרי עשר דקות טיפול הרגשתי שהעור שלי פשוט יותר בהיר (ובעצם יותר נקי ). המכשיר הפוטותרפי היה השלב הבא, בצד המגנטי שלו, להחזרת האלסטיות לעור יחד עם מסכת ניקוי, ואחר כך החדרת חומצה אלרונית (שמשתמשים בה בדרך כלל בהזרקות לקמטים) ישירות לשכבת הדרמיס.
מסכת לחות היתה הבאה בתור, זו שמכילה את המקסימום – כל 260 הוויטמינים והמינרלים, כמו גם קרם הלילה של "דשלי".
הטיפול לגברים דומה אבל עם התאמות – גם במקרה שלהם יש את השימוש במכשיר, אבל שם הפילינג הוא רק בחלק העליון של הפנים מכיוון שהגילוח שלהם עושה להם פילינג תמידי בחלק התחתון של הפנים. גם להם עושים מיצוק בעזרת האור האדום וניקוי בעזרת האור הכחול, וכמובן קרם עיניים (כי העור סביב העיניים דק במיוחד, עובר מימיקה רבה בכל תנועה שלנו והוא הראשון להתקמט) ולבסוף סגירת נקבוביות כך שהעור ייראה אחיד.
החומרים של "דשלי" מבוססים על ארבעה סוגים של תאי גזע, שהם לפי המדענים "הדור הבא של האנטי איג'ינג" מכיון שהם מתקנים נזקי עור ברמה העמוקה וחוסכים את הטיפול ברעלנים כמו בוטוקס.
החומרים כאמור מכילים תאי גזע שמופקים בין השאר מתפוח (לחידוש העור והתאים), מפרחים מהרי האלפים (שנלחמים ברדיקלים החופשיים ומזהמים אחרים), פפטיד אנטי אייג'ינג שמגן על גרעין התא מפני הזדקנות, תאי גזע מענבים (שמשקמים נזקי קרינת UV), תאים מצמח הארגן ( שממצקים את העור ומגמישים אותו) ואבקת יהלומים טהורה שמוסיפה קולגן שהגוף מפסיק לייצר בגיל ארבעים ושאחראי על גמישות העור ועוזר לחומרים הפעילים לחדור לעומק העור.
מעבר לכך החומרים מכילים כ260 מינרלים וויטמינים שונים, ולעומת זאת אין בהם כימיקלים או חומרים משמרים, כך שהם גם היפואלרגנים .
במקום לא מקבלים מטופלים מתחת לגיל 35-40.
אגב, מי שרוכש את המכשיר הפוטותרפי יכול להשתמש בו (אחרי חיטוי במגבון אלכוהולי) לכל בני המשפחה לטיפול בנפיחויות כמו מתחת לעיניים, קופרוז , והוא מצויין להרגעת פצעי בגרות אצל מתבגרים וגם מבוגרים.
כל חודש המטופל חוזר לביקורת ועוברים על התוכנית שלו ומשנים לפי הצורך. לפי בגירה, נשים בוחרות לרוב לטפל בבית, בעוד גברים מעדיפים להגיע ולקבל את הטיפול (והפינוק היוקרתי) במקום.
לפני שנה זכו "דשלי" במקום הראשון בתחרות קוסמטיקה בין לאומית של האיגוד הקוסמטי הבינלאומי בעיקר בגלל שהמכשיר והאורות מטפלים לא רק בסימפטומים (קמטוטים, פיגמנטציה וכו') אלא בעיקר בבעיה עצמה, על מנת שהסימפטומים בכלל לא יופיעו.
במקום יש גם מחלקה לשיקום וטיפוח השיער שגם היא מטפלת בשיער ובשיקומו בעזרת טיפול חדשני וטבעי שגם הוא מבוסס על תאי גזע ממקור צמחי. חומרי הטיפול בשיער גם הם פטנט של "דשלי" והם כוללים שמפו שמעניק לחות לשיער ומחייה אותו תוך החזרת תפקוד בלוטות החלב לנורמלי, מרכך שיער שמחזיר לשיער את החיוניות ואת הברק, מסיכת שיער עשירה שמזינה שיער פגום וממריצה את זרימת הדם לקרקפת ובכך מונעת נשירה או התקרחות וסרום משקם לקצוות השיער שמגן עליו מפני נזקים.
בסיכומו של דבר, כל מי שרוצה להראות צעיר, לשמור על המראה, ולהרגיש טוב עם עצמו (מה שמקרין החוצה), ולא רוצה ללכת על האמצעים הדרסטיים שכוללים סכינים ומזרקים, יכול להגיע ל"דשלי"- לקבל ייעוץ והכוונה, לבנות לעצמו תוכנית, ולטפל בעצמו בבית בנוחות שלו, או בחדרים המפנקים של המקום, ולהשיל שנים מהמראה.
עוד פרטים ב- http://www.desheli-r.co.il/
כל מי שטייל בתאילנד, התרשם ממכוני ה"הספא" , מגוון הטיפולים הרחב והמפנק במיוחד, העיצוב, הרגיעה ובעיקר תודעת השירות המפותחת, שהופכת כל מי שעובר בדלת לבן מלוכה, שמגיע לו הטוב ביותר.
הבעיה שבשביל פינוק מקסימלי כזה, לטוס עד תאילנד זה קצת יקר ומייגע, ולפעמים רוצים את הבריחה הקטנה הזו, לכמה שעות של אווירה, רגיעה ונינוחות מפנקת, פה קרוב לבית.
מלון "הילטון" ונעמי נאם הורביץ הגשימו את החלום הזה ב"שבע" – הספא של המלון, שמהווה "תאילנד הקטנה" בלב ההומה של תל אביב.
הספא משיק את טיפולי החורף שלו, שמשתלבים בתפריט הטיפולים הרגיל שמורכב מטיפולים תאילנדים מסורתיים, שהם גם להנאה וגם לבריאות (כולל למשל נשים בהריון) ומתאפיין באלמנטים חמים ומחממים כמו עיסוי באבנים חמות, שמנים מחממים ועוד.
כדי להכיר מעט את טיפולי החורף הוזמנתי ל"שבע" ולא להאמין איך תוך ירידה של קומה אחת במעלית, עברתי מפקקי תנועה, כבישים עם ריחות אגזוז ואווירה כללית של עצבנות, לאואזיס תאילנדי קסום, מעוצב כולו בפריטים אותנטיים, ושהפך אותי מ"שוש-פקעת-עצבים-מהאדיוט-שנוסע- לפניי-ולא-יודע- לנהוג" ל"שוש מלכת אנגליה, שמגיע לה הטוב ביותר והיא הולכת להנות מכל רגע".
את פני קיבלו אנשי הצוות והמטפלים, רובם מתאילנד, וקיבלתי חלוק מגוהץ למשעי, נעלי ספא, תחתונים חד פעמיות ומנעול ללוקר לציוד. עברתי בפרוזדור מעוטר בתמונות אוריינטליות , פסלים ופרחים והגעתי לחדר ההלבשה, שכלל אפילו מזרקה מפכפכת כדי לעזור להכנס לאווירה כמה שיותר מהר, ולהשיל את תל אביב לטובת בנקוק.
כשהייתי לבושה ומוכנה יצאתי אל חדר המנוחה. מדובר בחדר גדול עם נוף לים שאפשר להרגע בו, לאכול משהו, וגם לזכות, כמו שאנחנו זכינו, לטיפול "פוט מסאג'" שממכר כל מי שאי פעם ביקר בתאילנד.
העיסוי שנערך באמצעות שמן קוקוס חם, הפך את הרגליים שלי, שמתמודדות בגבורה בריצות, נהיגה ונעלי עקב מסוגים שונים, לרגליים של תינוקת שרק נולדה (רק שבמידה 38…). המטפלת שלי השתמשה במגוון טכניקות, מלחיצות יחסית חזקות בשרירי הרגל התחתונים, ועד שימוש בעזרים מעץ כדי ללחוץ על נקודות אקונפוקטורה כדי לשחרר לחצים ולאזן את הגוף והנפש.
בחדר המנוחה מתקיים גם בדרך כלל טקס תה שמשלים את האווירה.
נעמי נאם הורביץ הגיעה לארץ לפני עשרים שנה בעקבות האהבה והשתלבה בספא כעובדת. שנים אחר כך חזרה עם החלום והתגשמותו – "ספא שבע – THAI SPA ". היא הסבירה לנו על ההקפדה הרבה על כל פרט, כולל שימוש במוצרי גלם יוקרתיים ומשובחים של MOROCCANOIL, בחירת הניחוחות שמלווים את הטיפולים והמקום, וגם בחירה מדוקדקת של המטפלים. היא סיפרה לנו שבתאילנד יש תודעה מאד מפותחת של טיפולי עיסוי, מכיוון שכבר בבית, הילדים רגילים לטפל ולעזור להוריהם המבוגרים ולסבים בטיפולים שונים כמו עיסוי כפות רגליים לסבא או עיסוי היד שבישלה הרבה לאמא.
אחרי עיסוי הרגליים התנסיתי באחד הטיפולים בחדר הפרטי. אני קיבלתי כמטפל את הגבר היחיד של המקום (כל השאר מטפלות תאילנדיות) – בחור ישראלי בשם נדב, שאולי לא נולד בתאילנד אבל הפנים מאד ולמד את תורת הטיפול. החדר עצמו מעוצב גם הוא עד הפרט האחרון, עד כדי כך שמתחת לחור של מיטת העיסוי, שבדרך כלל גורם לזה שמי ששוכב שם רואה את הרצפה ואת הנעליים של המטפל, ב"SHEVA" יש קערית עם מגבת לבנה ספוגה בניחוחות משכרים, ועליה פרחים יפיפיים, כך שמי ששוכב ופניו בתוך החור, רואה פרחים יפים ומריח ריחות נעימים.
ברבורי מגבות מונחים על כל מיטת עיסוי, מוסיקה תאילנדית ברקע, השמן מחומם, ונדב שואל אותי אם יש לי בקשות מיוחדות, אזורים מיוחדים שבהם אני רוצה שיתמקד. נדב הקפיד לעבוד יותר על האזורים שביקשתי, ועם זאת הקיף גם את כל הגוף- ממתיחות של כפות הרגליים (הוא שילב עיסוי תאילנדי ועיסוי שוודי) ועד קצה הקודקוד, כולל עיסוי מפנק במיוחד לפנים, עם ריח נוסף שפתח לי את דרכי הנשימה וריענן.
במלתחות ישנן גם סאונות כך שאפשר להשלים את הטיפול בהתרעננות בהן ובמקלחת כייפית לאחר מכן.
כשבחנתי את תפריט הטיפולים, האמת שרציתי לקחת הכל ביחד – יש עיסויים בלבוש מלא וקל שכוללים לחיצות ומתיחות, יש אבנים חמות, עיסויים רומנטיים לזוג בחדר שכולל שתי מיטות וג'אקוזי, עיסוי אירוודה עם נסיכת שמן על העין השלישית באמצע המצח, עיסויי נקישות באמצעות פטיש עץ מיוחד, אמפולות לשיער, טיפולי פנים , קצוות ועוד.
ניתן לחנות בחניון "הילטון" חינם למשך שעתיים למטופלי הספא, וגם להשתמש במתקני הספא כמו חדר הכושר וכאמור הסאונות.
עוד פרטים על SHEVA – https://www.facebook.com/ShevaSpa?ref=br_tf
(או פשוט להקליד בפייסבוק "ספא שבע").
אני תלמידה חרוצה, וכשאומרים לי למרוח פעמיים ביום את הסרום על עור נקי, זה מה שאני עושה.
במקרה הזה, שיעורי הבית האלה היה תענוג.
קודם כל בגלל הריח – כמו שציינתי בפוסט הקודם, ריח ענוג במיוחד. אני לא מבינה בארומותרפיה ובשיקולים של היצרן לבחור דווקא את הריח הזה, אבל בפועל מה שקורה הוא ענן של רכות מצד אחד, ותחושה יוקרתית מצד שני. הריח גם לא משתלט כך שמעבר לתחושה האישית, הוא לא מורגש בתוספת קרם לחות או מייק אפ (או שניהם).
אחר כך בא המירקם, קליל אבל לא דליל, נמרח בקלות (וגם יוצא בקלות מהפיה בלי להמרח מסביב וליצור גושים לא אסטטיים – הפיה נשארת נקייה). הקפדתי להזרים את הקרם אל האצבע בלי לגעת בפיה כדי לשמור על הגיינה מירבית.
מרחתי כמות קטנה מאד (כך שהאריזה מספיקה להמון זמן) בכמה נקודות – על המצח, על הלחיים, על הצוואר . בכוונה לא שמתי הרבה בהתחלה כדי לראות שמספיק ואין הצפה. היה מדוייק. ארבע נקודות בארבעת הכיוונים, זה הספיק בדיוק.
עד שפתחתי את צנצנת קרם הלחות שלי, הסרום כבר נספג ויכלתי להמשיך בשגרת הבוקר שלי (או עם קרם הלילה בערב).
אחרי שלושה ימים אמנם לא רואים עדיין היעלמות מוחלטת של קמטוטים, אבל קודם כל, אנשים לא מפסיקים להגיד לי שאני מלטפת לעצמי את הפנים קצת יותר מדי… אבל זה מה זה כיף… אם לא הייתי חוששת שזה יובן לא נכון, הייתי אומרת לאנשים להרגיש בעצמם את הרכות והחלקות.
מה שעוד אהבתי זה תחושת ה"רוויה" של יש לעור, נדמה שהוא קולט יותר טוב את קרם הלחות, וזה עוד בתנאים של החורף כשמצד אחד יוצאים החוצה לרוחות שמייבשות את העור, ומצד שני נמצאים בפנים עם מזגן חזק שעושה עוד יותר נזק ללחות של העור.
אמשיך לטפל חודש כמומלץ, ואחזור עם דיווחים.
lancometest#
בדיוק אתמול היה לי יום הולדת. אני בת 46. כן, נולדתי כשהאדם הראשון הלך על הירח (למעשה חצי שנה לפניו), גדלתי על טלוויזיה בשחור לבן ובערוץ אחד (אם לא נספור את "ירדן" ו"לבנון"), שיחקתי מתחת לבניין, לטלפון היה צריך לחכות שבע שנים (קווי כמובן) ו"מחשבון" היה משהו שקיבלתי במתנה לבת מצווה, ביחד עם "אנציקלופדיה בריטניקה". אז פרגית אני לא, ולמרות שתמיד הקפדתי על ניקוי העור, הימנעות משיזוף ועישון כמובן וכל השאר, סימני גיל צצים, כי עם התנועות של הפנים והמימיקה באים הקמטים, זה קומפלט. גם פגעי הזמן- הרדיקלים החופשיים שבאוויר, זיהום האוויר, המים, הלחץ שאנו חיים בו בארץ, הכל ביחד לא מייטיב עם עור הפנים.
התזה שלי גורסת שבמלחמה כמו במלחמה- צריך להשתמש בתותחים הכבדים ביותר האפשריים, אם מדובר בניתוחים פלסטיים, הזרקות, מילויים, מתיחות, שאיבות ועוד. רק מה? מדובר בהליכים מאד קשים – גם מבחינה פיזית וגם מבחינה כספית, ותמיד עדיף להשאירם כאופציה האחרונה.
אז כשקיבלתי להתנסות את "מבחן ההערכה העצמית של ויזיונר" מבית לנקום, החלטתי לתת צ'אנס. אחרי הכל, הפלסטיקאים והמזריקים למיניהם יכולים לחכות…
היום אני הולכת לנסות את המריחה הראשונה, כך שבנתיים יכלתי להתרשם רק מהמראה והתכונות הכלליות. מבחינת האסטטיקה – מישהו עשה עבודה יפיפיה. הבקבוקון חלק למגע, בקווים רכים, בצבע כחול מקסים, שהייתי שמחה להאיר בו למשל פינה אינטימית. קווי המתאר בצבע הזהב נותנים תחושה מלכותית לבקבוק. כשפתחתי אותו שמחתי לגלות שבניגוד לבקבוקי לחיצה דומים, קודם כל הוא כבר על מצב פתוח ולא צריך לחפש איפה יש מנגנון שיחרור (שזה מאבק שמגיע אחרי שהיה מאבק בכלל לגלות למה לא יוצא מההתחלה). לחיצה עדינה מוציאה כמות מדוייקת – לא יותר מדי שמבזבז חומר, ולא פחות מדי שדורש מאמץ כדי להוציא כמות נדרשת.
הריח עדין עדין, חמים ורך (אין לי איך לתאר אותו מלבד אולי סוג של ריח של עור תינוקי טהור בלי כל מני מבשמים חזקים). ממריחה קטנה על היד ראיתי שהחומר נספג תוך שניות כך שבבוקר אין בעיה לשים אותו מתחת לקרם הפנים שלי (וקרם העיניים, וקרם הצוואר, והמייקאפ, והפודרה והאיפור וכך הלאה…).
אז בנתיים הרושם מצוין ונשאר רק לבדוק אם המוצר גם מועיל לעור כפי שהוא מבטיח – עור רך יותר, גמיש יותר, חלק יותר ויפה יותר (למרות שאני אישית ממש מושלמת ואני לא רואה איך אפשר להפוך אותי ליותר יפה אבל נראה…)
המשך יבוא.
lancometest#
בערוץ האוכל משודרת הרבה פעמים תוכניתו של השף הגאון הסטון בלומנטל. מדובר בשף שאהבתו היא להמציא מנות מיוחדות, אתגרים בלתי אפשריים וחוויות אכילה שונות ומעניינות.
נזכרתי בו כשטעמתי את המנות של השף לירן בלו מ"אמיליה" ברחובות. המסעדה היא צמחונית חלבית (כולל דגים ופירות ים) ושוכנת ברחוב הארוך הרצל, אי שם במספר 213.
העיצוב הוא איטלקי, וזאת לכבוד "אמיליה" שהיא מחוז "אמיליה רומנה" בצפון איטליה, סמוך לעיר בולוניה, שמהווה מרכז גורמה . בליבו נמצא עמק הפו שמכונה גם "עמק האוכל".
עם שם כזה כבר היו לנו ציפיות גבוהות. כשלירן הזמין אותנו, השאיפה היתה גם לטעום את המסעדה וגם לנסות מנות מיוחדות. למה ההתנסות הזו חשובה? כי הקו המנחה את המסעדה הוא השינויים והגיוונים, כך שכל שבוע יש ארבע או חמש מנות חדשות ומיוחדות, והתפריט מודפס מחדש כל יום (!) בהתאם לסחורה הטריה שמגיעה . למעשה, הספקים כבר עושים "הפתעות" ללירן ופשוט מביאים לו את מה שהכי טרי, ולירן ממציא חידושים.
למעשה, אם נחזור לכותרת של הפוסט הזה, אם "אמיליה" היא ארץ פלאות, אז לירן הוא המטייל התמים שבא בכלל מתחומי המחשבים והכלכלה, גילה את המנהרה של הארנב הלבן, ואת אהבתו לבישול, ומאז הספיק להשתפשף במסעדות כמו "גושן", "בנדיקט" "טצה" ועוד. "אמיליה" קיימת מעל שנתיים ולאחרונה שינתה קו כשהוציאה את מוצרי הבשר בעיקר בגלל ש"משעמם לבשל בשר, בסופו של דבר כולם רוצים סטייק" ואיפה היצירתיות?
כוסות יין של "דלתון" נמזגו, ולשולחן הגיעו קעריות זעירות עם שני "משעשעי חיך". אלה מנות פינוק שהשף מוציא ככה על הדרך, אם כהפסקה בין מנות, או לאירועים חגיגיים שנחגגים במסעדה וכך הלאה, והם מנות זעירות שמורכבות מטעמים שונים שהופכים ביחד לטעם אחד מורכב ומיוחד. הראשון שקיבלנו היה מורכב מקציפת לבנה, קוויאר, תמצית הדרים, מלח שחור וצנונית. (אגב, בארוחה שלנו היה שימוש רב בקוויאר סלמון ובעלי תיבול שונים שגם תרמו לפרזנטציה של המנות). השני, שקיבלנו (והייתי מוכנה לקבל צלחת ממנו) היה כריכונים קטנים שהורכבו מקולורבי במילוי טונה יוזו, נענע, קרם גזר, קוויאר , ברוקולי, אספרגוס וצ'ילי. כל מה שנשאר הוא לקוות שביום שאתם בוחרים להגיע למסעדה, יהיו בדיוק אלה…
לחם הבית הוא מאסט במסעדות, וב"אמיליה" מדובר ב" לחם בלי מצפון" – פוקצ'ת טימין , שום ומלח גס, מוגשת עם שמן זית, חומס בלסמי ואיולי טוסקני" (16 שקלים).
לחם חם, רטבים טובים, פתיחה מבטיחה (ורצוי לשמור חלק מהלחם לניגוב הרטבים בהמשך!).
הערה- רוב המנות היו מנות מיוחדות, שמגיעות בהפתעה כל יום משהו אחר, ולכן אין לי מחירים. מה שכתוב בסוגריים הם מחירים של מנות קבועות. בגדול מחירי המנות הראשונות נעים בסביבות ה33-41 שקלים, והעיקרית היקרה ביותר היא משהו כמו 85 שקלים, כך שהמחירים סבירים מאד. קינוחים בסביבות ה32-38 שקלים.
"פורטובלו" היתה המנה הראשונה מבין מנות הפתיחה שהגיעה אלינו. מדובר בביצה עלומה ועלי תרד חלוט ברוטב כמהין, שהונחה על פטרית פורטבלו אפויה. היא מתפריט הקבועים ועולה 32 שקלים. בדרך כלל בארוחות בלוגרים, כדי שלא נתפוצץ, מוגשת מנה אחת לכמה בלוגרים ביחד, כדי שכל אחד יוכל לטעום. במקרה של מנת הפטריה והביצה הזו, אף אחד לא הסתפק בחלק, וכולם ביקשו מנה לעצמם. שילוב מחמיא מאד של הביצה והפטריה.
בכלל, קו מנחה ששמנו לב אליו היה העדינות של התיבול שהשאירה לחומרי הגלם מקום להתבטא.
"טרטר סלמון עטוף בצ'יפס אורז, קרם סלק, איולי תפוזים וקוויאר" היה המנה הבאה. זו מנה מהמיוחדות של אותו יום. ה"צ'יפס" היו למעשה יריעות דקיקות וקרנצ'יות, שנתנו קונטרה לחתיכות הדג הקטנות שהתחבאו למטה, מתחת לעלי תיבול וקוויאר סלמון. אני מצאתי את המנה מאד מרעננת.
"גספצ'ו כרוב סגול" – מרק קיצי קר לצד ירקות העונה ובצלים מוחמצים (29 שקלים). מדובר במנה להרכבה עצמית – כלומר מקבלים צלחת של ירקות העונה וצנצנת של מרק קר, ומערבבים לבד. ניסינו לנחש מהו ה"עיקצוץ" שמופיע לנו בסוף האכילה, כי לא היה מדובר במנה חריפה, והשף גילה לנו שמדובר בבצל המוחמץ שנותן את האפקט הזה. אני פחות התחברתי כי הצבע הוורוד של המרק הזכיר לי כל הזמן סוג של מעדן תות. החבר'ה סביבי אהבו (וניגבו את המרק שנשאר עם הפוקצ'ה).
"רביולי ארבע גבינות מוקפץ בשרדונה , ארטישוק וחמאה שרופה" – מנה שהזרימה לנו את האוויר של איטליה בגדול. עושר של גבינות, בצק איכותי, ובעיקר, כמו בהרבה מנות אחרות – הרבה הרבה חמאה. שחיתות במיטבה.
"קלמרי ממולא במוצרלה, אנשובי וצלפים, על ציזיקי ופפריקה מעושנת". תיאור המנה נשמע לי בהתחלה כבד – קלמרי שאינו מבושל בדיוק במידה נוטה להיות צמיגי, וביחד עם אנשובי שנוטה להיות דומיננטי, ותיבול מעושן, יכל לתת קומבינציה כבדה. אבל זה ממש לא היה כבד. מנה חמודה עם המון רוטב (מזל ששמרנו עוד מהפוקצ'ה!).
האחרונה מבין מנות הפתיחה היתה "סקלופ" של פטריות מלך היער על פולנטה רכה בציר ירקות. מנה באמת כייפית בזכות שילוב המרקמים – הלעיס יותר של הפטריה והרכות של הפולנטה. הייתי שמה טיפה פחות מלח בפולנטה ואז היא היתה יוצאת מושלמת. (והזכרתי כבר נוכחות של המון חמאה יאמית יאמית?)
לפני העיקריות קיבלנו עוד מרענן חיך – כפית של ג'לי אננס עם צ'ילי ועוד כמה הפתעות נחמדות. נזהרתי מהצ'ילי והשאר היה גם הוא, כמו אחיו לפתיחת הארוחה, משהו שונה שסך צירוף חלקיו גדול מכל אחד לחוד.
בעיקריות קיבלנו רשימה של מנות אפשריות ונתבקשנו לבחור. עשיתי "דיל" עם הבחור שמולי, שנבחר ביחד שתי מנות ונטעם משתיהן גם יחד. בפועל גם טעמנו מהמון צלחות אחרות של אחרים… בכל אופן, מנה אחת מהשתיים נבחרה מיד – מדובר היה במנת ספיישל של "מולים טריים מוקפצים ברוטב מרינרה לימוני ופרמז'ן". השניה שנבחרה היתה "פילה דניס על אורז אסור, אספרגוס, פפרדלת הדרים וקרם סלק" (גם היא מנת ספיישל).
היתה עוד מנה שצדה לי את העין והתיאור שלה היה "ניוקי ושרימפס ברוטב יין לבן, אספרגוס, צ'ילי וארוגולה" אבל פחדתי שבגלל הצ'ילי זה יהיה חריף אז וויתרתי. בכל מקרה דגתי חתיכה אחת מצלחת של שכני, ולא הרגשתי כלל חריפות אלא מתקתקות של היין שעטף את השרימפס ובצירוף של הניוקי הרך הפך לביס של מרקמים שונים וכייפיים.
בכל מקרה, נחזור למנות העיקריות. המולים הגיעו ראשונים בערימה ענקית. הרוטב היה בטעמי עגבניה עם "עוד משהו" (כבר למדנו שאצל שף לירן תמיד הטעמים משתלבים למשהו חדש…). עזבנו את הנימוס, תפסנו את המולים בידיים וכמו פיסטוקים – פתחנו והוצאנו את כל הטוב מבפנים.
אחר כך הגיעה מנת הדניס, כמו שרואים בתמונה, בעיצוב יפיפה. שני נתחי דג גדולים שהונחו על "אורז אסור" . שאלנו מה זה "אורז אסור" והסתבר שזה אורז שגדל בעיר האסורה בסין, ושף לירן בדיוק קיבל ארגז ממנו, וזה מה שיצא לו. מעבר לדג שהיה עשוי היטב, האורז הזה כבש את כולנו עד שביקשנו תוספת רק ממנו. הוא היה רך, חמאתי (ברור!) ומתובל בעדינות. הזכיר לי סוג של ריזוטו.
שאלתי את שף לירן מה בעצם הקו שלו, והוא סיפר שהוא משקיע שעות ארוכות בלחפש את הרעיונות הטובים ביותר לחומרי הגלם שלו, והשאיפה שלו היא ליצור שכבות שישתלבו ביחד ויתנו אפקט גם כל אחד לחוד וגם בקומבינציה ביחד.
זמן הקינוחים הגיע. גם כאן היו הפתעות.
הקינוח הראשון – קלאסיקה- "סופלה שוקולד" עם קצפת אגוזי לוז (36 שקלים). בסופלה אין חוכמות – מבחן הכף הננעצת מבדיל ישר בין סופלה איכותי לבין עוגת שוקולד חמה. במקרה המדובר, הסופלה הוכנס לתנור בדיוק בזמן וכמו שאפשר לראות בתמונה – תפוח, אוורירי, עם תוכן לבה שוקולדית חמה. אהבתי את קציפת הלוז שמחליפה את הגלידה המסורתית מכיוון שהיא היתה אוורירית וקלילה.
הקינוח השני החזיר אותי לשף הסטון בלומנטל והרעיונות המיוחדים שלו. מדובר היה בקרם שמנת בסגנון "מלבי" שהושכב בצנצנת, מעליו היו ערימות של תוספות שבדרך כלל מקובלות עם מלבי כמו קוקוס קלוי וכדורי דגני שוקולד, ואז בא הטוויסט – ווניל מעושן שנוסף לצנצנת שנסגרה וכלאה בתוכה את העשן. כשפתחנו הוא יצא ממנה והשאיר שובל דומיננטי. הענין הוא שבשבילי קינוח הוא תמיד מסורת, ואישית אני פחות בנויה לשינויים כל כך קיצוניים במה שאני מכירה כ"קינוח". זו הסיבה למשל שאני לא אוהבת את כל מסורת הבזיליקום שנוטים להכניס לקינוחי שוקולד שונים בתקופה האחרונה. אז את הטעם המעושן אני מעדיפה להשאיר למנות מלוחות, ולכן חזרתי אל הסופלה וקציפת הלוז שחוסלו עד תום.
ב"אמיליה" גם מתקיימות הופעות, ושווה להתעדכן בכל הפרטים באתר- http://emelia.co.il/ (ועדיין תהיו מופתעים כשתגיעו ותראו את התפריט היומי, ואתם יכולים לבחור אם להיות שמרניים יותר וללכת על מנות "בטוחות ומוכרות" או לאתגר את עצמכם ולהתנסות בספיישלים מעניינים.
את מוצרי "סוגת" אין צורך להרחיב, כולנו מכירים ומשתמשים על בסיס יומיומי. הסוכר, האורז, הפתיתים, הקטניות והדגנים (כולל סידרה חדשה של "10 דקות ללא השריה") מככבים אצלנו בכל מנה ובכל מקום.
עכשיו מגיע החידוש – כש"סוגת" נכנסת לשוק המקצועי , המוסדי והתעשייתי באמצעות מוצרים מיוחדים ומותאמים כדי להציע פתרונות וחידושים. המוצרים מתאימים לאנשי המקצוע בכל גודל – מבתי קפה ומסעדות קטנות, ועד מטבחי מלונות ועסקים גדולים.
(בתמונות למעלה- שף שיטרית בעבודה עם מוצרי סידרת ה"רדי טו מיקס" ללא סוכר של "סוגת".)
אחד הצרכים של המטבחים הללו הוא מוצרים "ללא סוכר" שנדרשים במיוחד לאנשים שמטעמי בריאות לא יכולים לצרוך סוכר, כמו חולי סכרת למינהם, וכן אנשים שרוצים להמנע מסוכר בגלל שמירה על גיזרה או דיאטה מסויימת, ומצד שני רוצים משהו מתוק ולא כל הזמן קינוחים שמבוססים על אכילת בננה או תפוח אחרי הארוחה.
המענה של "סוגת" הוא סידרת הReady to mix – סידרת תערובות עוגות ומנות אחרונות ללא סוכר, שמיועדת לשוק המקצועי. התערובות נעשות עם תחליפי סוכר צמחיים שגם דלי קלוריות ומכילים יותר סיבים.
(בתמונה למעלה- המנה המוכנה – העיגול באמצע עשוי מ"מוס שוקולד ללא סוכר" של "סוגת" והכדורים הם מ"פלאן ווניל" של אותה סידרה, שהוקפא לצורת כדורים).
התכנסנו בבית הספר לקולינריה "דן גורמה" בתל אביב כדי לראות איך משתמשים במוצרים הללו ומה יוצא מהם.
את הכניסה לשוק המקצועי, ואת ההדגמה ערך שף יוסי שטרית, שף "קיטשן מרקט" ו"אונזה" שהדגים הכנת קינוח יפה במיוחד, שכלל מוס שוקולד מסידרת ה"רדי טו מיקס" עם קישוטי פירות, גלידה וקקאו.
בתמונה למעלה משמאל – מנכ"ל "סוגת" – ג'יל גמון, מציג את הקינוחים החדשים.
עוד על "סוגת" – מידע, מתכונים והפתעות רבות – באתר – http://www.sugat.com/
בתוך השיגרה היומיומית, והזמן שדוהר, כשיש אירוע משפחתי – חתונה, ברית, בר מצווה, או כל אירוע חגיגי אחר, אנו תמיד רוצים שהוא יהיה הטוב ביותר שיש, כדי שישארו לנו ולאורחים, הזכרונות המתוקים והטובים ביותר מערב מהנה.
אנו משקיעים זמן, מאמץ וכסף ורוצים את הטוב ביותר. אחד הדברים הכי חשובים בתכנון האירוע הוא כמובן המקום – איפה הוא ייערך?
כשבוחרים מקום צריך לקחת בחשבון כמה שיקולים כמו קירבה – כי הרבה אורחים לא אוהבים לנדוד בנעלי עקב לתוך איזה יער שנסענו אליו שעתיים כי הוא אקזוטי במיוחד, חנייה נוחה (חשוב מאד!!!), גודל המקום – שיספיק לכל המוזמנים שלנו, העיצוב – שיוצר את האווירה, הריהוט- נקי, מסודר, חדש, ובעיקר יפה ומשתלב עם כל הרקע, וכמה שיותר אפשרויות לשחק עם המקום כדי לשוות לו את האווירה שאנחנו רוצים.
כאן נכנס לתמונה חלל האירועים החדש "סוקה תל אביב" שמצטרף לבני משפחתו "וינו סוקה" ו"וילה סוקה" וממוקם בסוהו התל אביבי החדש.
המקום היה פעם מפעל לזהב, וכשעיצבו אותו מחדש, שמרו על אלמנטים רבים כמו חלקי מכונות שניתן לראות בכל מני פינות, ארגזים, ואפילו הכספת היא הכספת האותנטית והמקורית של המקום. עם האלמנטים האלה שולבו גם אלמנטים מודרניים כמו מסכים רבים שפזורים בחלל (ישנם 3 מקרנים ו16 מסכים כך שמכל נקודה ניתן לראות הקרנות מיוחדות כמו אירועי ספורט או קשר עם קרובים מחו"ל שלא יכלו להיות באירוע , ספות נוחות, שולחנות גבוהים, כדי פרחים ופריטים עיצוביים שונים, שכאמור יכולים גם להשתנות בהתאמה לדרישת בעלי האירוע.
תשומת לב מרובה הושקעה בתקרה- שנשמרה מקורית, ואפילו חשבו על אבנים מיוחדות שיובאו ממבנים עתיקים באירופה, כדי לחזק את התחושה הקלאסית. עוד חלקים ממפעל הזהב שנשמרו הם לוחות ומכבשי הטבעה של זהב שהפכו לחלק עיצובי של הקירות, עגלות של יציקות זהב שעברו טרנספורמציה לעגלות אירוח, ועוד.
(בתמונה למעלה- הכספת המקורית!!)
את המבנה מקיפה מרפסת רחבה ועליה אפשר להקים את החופה לחתונה, יש גם פינות בר חיצוניות (שנוחות גם למי שרוצה לעשן בלי להפריע לאחרים) ותאורה קסומה. מה שאהבתי במיוחד במרפסת הזו, הוא שלמרות שהייתי שם בערב קיץ מהביל, הבריזה שחצתה את המבנה מצד לצד אפילו הפכה את המזגן למיותר. המרפסת גם ניתנת לסגירה כך שאפשר לבודד את המבנה הקסום מהסביבה וליצור מציאות אחרת.
בתוך האולם אפשר לשלב הפתעות רבות – מעבר לבר הגדול והעשיר שמשרת קהל רב בבת אחת ואף אחד לא נשאר צמא, יש גם מקומות לקייטרינג כמובן וגם לתוספות שונות – כמו למשל עמדת הפרחים בערב שאני נכחתי בו, שקישטה את כל הנשים בזרי פרחים על הראש, על הידיים, "בוקה" לאחיזה, או כל מה שרוצים, לאווירה חגיגית במיוחד.
ישנה כמובן גם רחבת הופעות וריקודים, כולל התאורה, העשן וכל מה שמתבקש, ואני זכיתי להתרשם משתי הופעות – זמרת בשם עדן הולן ( Eden Holan) שהנעימה את האווירה בשירי ג'אז עדין , ורומנטיקה בספרדית, צרפתית ופורטוגזית, והזמר אביהו פנחסוב שהרים את הקהל בשירים שמשלבים סגנונות שונים, כמו השילוב שלכאורה בלתי אפשרי בין שיר של פרינס לבין קצב מזרחי, ביחד עם ביטים אלקטרוניים, שגרם לכולם לזוז (ולכן כל מי שצילם בסלולרי יצא עם סרט קצת תזזיתי…).
כמובן שאי אפשר בלי איזה מתנה קטנה לדרך לכל האורחים, במקרה שלנו נבחר מחזיק מפתחות בצורת נעל ספורטיבית כי "מי אמר שחתונה לא הולכת ברגל"?
כמובן שאפשר ב"סוקה תל אביב" לקיים לא רק אירועים משפחתיים אלא גם אירועים עסקיים, השקות, תצוגות אופנה, תערוכות וכל מסיבה שרק עולה על הדעת.
כאמור , כל המסופר כאן הוא רק טעימה מכל האפשרויות הגלומות ב"סוקה תל אביב", והמבחר הוא רב, כך שכל אחד יכול לבחור איך לעצב את האירוע לפי טעמו, כיסו ורצונותיו.
עוד פרטים ב-
אחד החלקים הכי כיפיים לפני שעולים על המטוס לחו"ל הוא ביקור בדיוטי פרי. גם אם אין לנו תוכניות מיוחדות לרכוש משהו, הדיוטי הוא מקום קסום, ארץ פלאות של מוצרים מיוחדים ומבצעים שמושכים לנו את העין והלב.
הדיוטי פרי הישראלי מפורסם בגודל ובמבחר הענק של מוצרים, ועכשיו הוא גם משווק בבלעדיות את הוודקה של white in black. ומה מיוחד בוודקה הזו? (כלומר חוץ מהעובדה שהיא וודקת פרימיום ישראלית שעוברת חמישה תהליכי זיקוק ומכילה מים ממעיינות בהרי שומרון, שנותנים לה טעם מיוחד ואיכותי?). אז זהו, שהרבה אנשים מחזיקים בבית בר שבו אוסף בקבוקי המשקה שלהם, או וויטרינת זכוכית יפה, שבה מוצגים בקבוקי האלכוהול השונים, ולכן למראה החיצוני ולעיצוב יש משמעות רבה.
בקבוקי white in black מעוצבים בצורה מיוחדת על ידי המעצבת שרית ורדי i&m, והם עשויים כסוג של קומיקס בלבן על רקע שחור. בדוגמאות ניתן למצוא למשל ילד או ילדה, או רקע "כוכבי" שאפשר להתאים כשמביאים בקבוק כמתנה למישהו למשל. (ומשיגים שתי מטרות – גם וודקה טעימה וגם פריט עיצובי מדליק שיכול להשאר כזה גם אחרי שמסיימים את המשקה.).
שווה גם לאסוף את שמונת העיצובים השונים.
(צילום – קית גלסמן)
הוודקה שאני קיבלתי קושטה בדמות של גבר שניתן להבחין במוחו, עם כיתוב בהתאם, ופרשנות אישית שלי – וודקה שעושה טוב גם בראש וגם בנשמה.
הוודקה משווקת בבלעדיות בחנות ג'יימס ריצ'רדסון בדיוטי פרי בנתב"ג וכרגע במחיר השקה של 15.90$. (מחיר מלא אחרי ה11 לאוגוסט יהיה 22.90$).
אז אם אתם נוסעים, או מישהו נוסע ויכול להביא לכם, מדובר במתנה מדליקה, חכמה ו… כן, כמובן גם אלכוהולית משובחת.
** בחנויות ג'יימס ריצ'רדסון ניתן להשיג בין השאר קוסמטיקה, משקאות, טבק, שוקולד וממתקים (כן, להביא לחבר'ה במשרד משהו טוב במקום לרוץ לחפש בחו"ל). מעבר לחנות הראשית יש גם את חנות הספורט, האופנה, ויקטוריה סיקרט ודראגסטור. במעברי הגבול ישנם סניפים נוספים.
(והפונקציה החביבה עלי – "פטור ושמור" – הקניות מחכות לי כשאני חוזרת, לא צריך להסחב עם כלום…).