האגדה מספרת שקצת אחרי שהגלידה הגיעה לארצות הברית והפכה לקינוח אהוב ופופולארי, עמד מוכר גלידה באחד הירידים והיתה לו בעיה- נגמרו לו כוסות הנייר שבהם הגיש את המנה. לצידו היה מוכר וופלים שלא כל כך הצליח מכיוון שמזג האוויר היה חם מאד ולקוחות העדיפו גלידה מאשר וופל. החליטו השניים לחבור כוחות, וכך נולדה ה"גלידה בגביע". לסיפור הזה אין הוכחות, ובאותם ירידים נכחו תמיד מעל 500 מוכרי גלידה, אבל האגדה נשארה ,וכך גם הגלידה בגביע.
ארכיון
ארטה- גלידה ביד אמן
כל מי שאי פעם אמר שהוא מתכנן נסיעה לאיטליה, תמיד קיבל את העצה "תאכלו גלידה- והרבה!". איטליה מפורסמת בגלידות שלה, ובכל קרן רחוב אפשר למצוא מעדן (ואישית, כשאני מטיילת שם, אני משתדלת לעצור בערך בכל קרן רחוב כזו…).
MAGNUM BAR TLV- לקיץ חייתי במיוחד
אחד המאכלים הסקסיים ביותר הוא גלידה. גלידה זה לא משהו שאוכלים כדי לשבוע, אלא נטו כדי ליהנות, וב"מגנום" יש הרבה ממה – השכבות, המרקמים, האיכות, המתיקות והניגודים- הכל שם בחבילה של עונג קיצי (והאמת, הייתי רוצה גם בחורף..)
FOODTRUCK DISCO – אמריקה זה כאן!
משאיות אוכל. בארצות הברית הן מוסד וותיק ואהוב, כולל קהל שכבר מחכה בנקודה הקבועה למשאית שתופיע באופק על שלל מטעמיה. בערוצי הלייפסטייל ניתן לראות שפים מטיילים שמגיעים לפגוש משאיות אוכל ולטעום אותם, משימות של בישול במשאיות בתוכניות ריאליטי בישול, תחרויות בין המשאיות עצמן. (ואפילו סרט קולנוע מצליח בשם "שף" שמתאר שף שפורץ בקריירה של משאית אוכל וזוכה להצלחה רבה לצלילי מוסיקה לטינית עם כוכבים כמו דסטין הופמן וסקרלט גו'הנסון).
נסטלה 2017- הקפואים הלוהטים!!
פסטיבל "ירוק ולא רחוק" – הטבע ממש ליד הדלת.
בישראל יש המון מה לראות, לטעום, לחוות. הבעיה- לא תמיד יש לנו אפשרות להעמיס את כל המשפחה על הרכב בחמש בבוקר, כדי לנסוע כמה שעות בפקקים ולראות פרחים או לטעום מנות מיוחדות. פסטיבל "ירוק ולא רחוק" מוכיח לנו שיש הרבה אפשרויות ממש קל"ב. כמה קל"ב? שעה מתל אביב. זה הכל, ומגיעים לאזור שפלת יהודה שכולל את המועצות האזוריות שפיר, באר טוביה, יואב, לכיש, גזר ואת העיר קריית גת, ומוצאים המון אוצרות, שעכשיו גם מרוכזים בסופי השבוע בין התאריכים השני למרס (ממש אוטוטו) והשמונה עשרה בו. במשך ארבעה סופי שבוע יש שפע של פעילויות, מסעדות, אטרקציות והרבה כיף לכל הגילאים. רוצים דוגמה קטנה? בסוף השבוע הראשון למשל, בתחילת מרס ניתן להשתתף בסדנאות "שיאצוגה" יפניות, לדון על תרבות ב"אנזו", להשתתף בג'אם מוסיקה חיה בנתיב הל"ה, לטעום יינות ב"יקב מרשה", ללמוד על גאולוגיה בביתו של אריה איתמר בבית ניר, לבקר בבוסתן שושן ואיך אפשר לא לטבול במעיינות חמי יואב ולהתפנק בספא "אקויה"? למשל בסוף השבוע השלישי (13 למרס – שושן פורים)- "מירוץ למליון" של משפחות עם תחרויות אתגריות, סיורים מודרכים של מדרשת הדרום, ביקור בנמל אשדוד, משחקי נווטים לכל המשפחה, וחוויה מתוקה במיוחד ב"בן אנד ג'ריס" בבאר טוביה שם יתקיים הפנינג חגיגי עם בועות סבון, מוסיקה ובונוסים של כדורי גלידה למחופשים, ועוד הרבה.
פיטנס בגירסה הקרירה.
בסרטים, כשהגיבורים שבורי לב, הם בדרך כלל מתיישבים מול הטלוויזיה בטרנינג, ומחזיקים קופסת גלידה עגולה ממנה עם מוציאים כפות ענקיות בלי לעשות חשבון. אבל מה עם מי שכן עושה חשבון? מי שרוצה להנות מגלידה טעימה, מפנקת ברמות ובכל זאת לא פצצת קלוריות?
הלילות הקסומים של הרמדאן.
ממש בימים האחרונים החל חודש הרמדאן המוסלמי. ההתחלה היתה כנהוג כששני חכמים עמדו בסעודיה ואישרו שהם רואים את הירח וכך החלו לספור את חודש הרמדאן, חודש של מנהגים רבים, כולל כמובן הצום במשך היום, שבו אסור אפילו לשתות ולעשן, ומצד שני הסעודות הגדולות בערב, בשעת שבירת הצום, כשמארחים ומתארחים ואוכלים מכל טוב.
עמותת "סיכוי" שחבריה הם יהודים וערבים במשותף, פועלת למען שוויון אזרחי לכולם ואחת הדרכים היא באמצעות תיירות- הכרת חלקים בארץ שבדרך כלל אנו חולפים על פניהם, וגילוי היופי שבהם. עכשיו, בתקופת הרמדאן זהו עיתוי מצוין (וגם כל השנה) להכיר ולטייל, ואחד הפרוייקטים של העמותה מכונה "דרכים שלובות" והוא מציע מגוון סיורים וטיולים בכל רחבי הארץ כדי להכיר , לטעום ולנסות את האווירה והמנהגים המיוחדים של העולם המוסלמי, זה שלא מוצג בטלוויזיה ובתקשורת, וחבל. הפרוייקט כולל כמובן תיירנים ערבים ויהודים גם יחד.
ARTE ואמנות הגלידה.
אזור "נחלת בנימין" בתל אביב מלא אוצרות וקסמים, ובאוויר יש ניחוח תמידי של אומנות, כשהרבה אומנים באים להציג את יצירותיהם למכירה.
ובתוך ההמולה הזו, יש פינה קרירה ומתוקה במיוחד, שמרחיבה את המושג "אומנות" לקנה מידה הרבה יותר גדול, כי זו לא רק אומנות, זו אומנות אכילה, וכייפית במיוחד.
על מה אנחנו מדברים?
על ARTE– ארטה גלידריה, שהולכת עם הקונספט של אומנות עד הסוף –אם זה בתצוגה של יצירות אומנים מקומיים ועידודם על הקירות (תערוכה שמתחלפת כל כמה זמן), אם זה בהופעות של נגני ג'אז כל שבוע, שמוסיפים עוד שמחה למקום, וכמובן בגלידות המאד מיוחדות. (ואגב, גם קהל הלקוחות מוזמן להתבטא בצורה אומנותית על כן ציור עם דפים וצבעים ולהשאיר מזכרת מביקורו). פרטים על ההופעות אפשר למצוא בדף הפייסבוק.
לאונרדו פלאזה אילת –אהבה מהדרום.
נסיעה לאילת תמיד דורשת סיבה טובה. כי עד שכבר נוסעים כל כך הרבה זמן, או לחילופין, מוציאים הרבה כסף על טיסות, צריך להגיע בסוף למלון שיתן לנו את התחושה האולטימטיבית של חופשה, כזו שתגרום לנו לרצות ולשוב עוד ועוד לקצה הדרומי של ישראל.
אז כשחשבנו על נופש, התלבטנו לגבי המלונות ולבסוף נפלה ההחלטה- "לאונרדו פלאזה" – זאת משתי סיבות – ראשית כי בעבר התארחתי במלונות "לאונרדו" שונים בארץ ותמיד הייתי מרוצה מאד, ושנית, כי המיקום מעולה- על הטיילת מול הים.
אז יצאנו לדרך, השגנו טיסות (מצרך די נדיר אבל הצלחנו!) ונחתנו בעיר הכל כך רחוקה וקרובה בבת אחת. המרחק משדה התעופה היה קצר כך שתוך עשר דקות הליכה כבר היינו במלון.