בשבוע שעבר נדמה שכל העולם רוצה לפטם אותי בפיצות. זה התחיל בשתי רשתות ידועות ששלחו לי פיצות חדשות שלהם להתנסות, (אחד ממש מוצלח, השני ממש לא..), המשיך בתערוכת קולינריה שבה משום מה רוב המציגים בחרו להכין פיצה, ולא משנה אם הם יצרני גבינה, בצקים, או תנורים מיוחדים, ואחרי התערוכה- הזמנה לפיצריה, לטעום פיצות בשילובים מיוחדים . ואז הגעתי הביתה ומצאתי שהשובר הדו שבועי של שופרסל להפעם הוא… פיצה…
הענין הוא שאחרי כל פיצות הגורמה ופיצות הפיצריות, איך פיצה קפואה יכולה להתחרות?
לפעמים אחד ועוד אחד הם הרבה יותר משתיים. מתי זה קורה? למשל כשלוקחים את המנה האהובה על כולם – פיצה, ומשלבים עם התכונה הכי חשובה לאנשים –נוחות, ואם אפשר להכניס טלפון סלולרי לעסק, הכי טוב והכי מהיר.
ווידוי קטן – גדלתי בבית פולני. כן, אף אחד לא מושלם , גם האוכל הפולני עליו גדלתי, שנדמה לי שכבר סיפרתי על דרכי הבישול שלו שבעיקר כללו וידוא הריגה לעוף על ידי בישולו למוות .
דווקא בגלל זה אני מאד מודעת לחובה שיש לכל מי שרוצה ליצור אוכל טעים, שיהנו ממנו, ולא רק "יאכלו כי רעבים". והסוד לאוכל טעים הוא חד וחלק- תיבול. חלפו הימים שכל מה שהכרנו היה "מלח ופלפל" ורוטב היה בדרך כלל מילה נרדפת ל"קטשופ". היום אנו מכירים ורגילים למגוון רחב של טעמים ופרודוקטים שעוזרים לנו להכין אוכל מתובל היטב, טעים וכייפי, שאוכלים גם בשביל ההנאה ולא רק למען הרעב.
כשרעבים וממהרים, נוצר שילוב קטלני שמסתיים בדרך כלל בפחמימות מיותרות. טונה מצד שני תמיד נחשבה למנת בריאות אבל די משעמם לחטוף קופסת טונה וזהו, ולהתחיל להוסיף דברים כבר הופך ליותר מדי עבודה.
אחד הדברים שאני אוהבת בנסיעות לאירופה, הוא להכנס לחנות ירקות ולקנות סלסילות של מיטב פירות היער, שמביאים אותי ישר לאגדות של הנס כריסטיאן אנדרסן והאחים גרים, שם הגיבורים והגיבורות היו מלקטים כל מני גרגרים ופירות ארומטיים. בישראל אמנם יש מקומות מועטים שמגדלים את הפירות, אבל בשביל זה צריך לנסוע לקצה הארץ.
עכשיו שופרסל מביאים את הבשורה לחנות הקרובה לבית, ועושר האפשרויות הוא אדיר.
שילוב של חג שבועות ושל חום הקיץ שנחת עלינו (האמת באיחור, נמאס לי מהחורף הזה כבר!) ולאף אחד אין כוח לאכול (ולהכין) משהו כבד… כולם רוצים משהו קליל, משהו כיפי, ושיהיה טעים ונוח כמובן.
אין כמו חג שבועות לחגיגת חלב גדולה. אפשר להתחיל לספר שמקור הקישור בין חלב ומוצריו לחג השבועות הוא ממעמד הר סיני שבו היהודים לא יכלו לאכול בשר ולכן אכלו מוצרי חלב, או שזו בדיוק היה סיום עונת ההמלטות כך שהחלב היה בשפע, או מסורות שונות של נתינת חלב ודבש לילדים שמתחילים ללמוד תורה כדי שימתק להם, האמת, לא משנה הסיבה- מבחינתי יש סיבה אחת חשובה- זה טעים.
שבועות בפתח, כולנו שקועים במוצרי חלב, ואין כמו דגים להשתלב בארוחה חלבית.
קיבלתי להתנסות שלושה סוגים של מעדני דגים של "מעדני מיקי" ויצאתי ביחד איתם לטיול בעולם ובשבילי הנוסטלגיה.
חג שבועות המתקרב הוא חג מוצרי החלב, ועיתוי מצוין להשקת הסידרה החדשה של מותג "שופרסל" – סידרת מוצרי החלב. הסידרה שמבוססת על תוצרת רמת הגולן וייבוא, זולה בהרבה מהמוצרים המוכרים המקבילים, ובאיכות מעולה, ובוודאי תעורר מהפך בצריכה של כל אחד מאיתנו.
כמה עובדות:
כאן נכנסת לתמונה "אוסם" ופותרת לנו את כל הבעיות בבת אחת בעזרת ערכות מיוחדות לקינוחי כוסות. למה כוסות? הכי קל ליצור בהן שכבות יפות, שאוכלים מלמעלה למטה ביחד כך שמקבלים גם שילובי טעמים מעניינים.