פורים נגמר, ואיתו גם ההופעה המדהימה של "אטרף" בפתח תקווה, אחת מתוך הרבה הופעות שהיו ועוד יהיו, ללהקה שמוכיחה שהמזג הישראלי תואם בדיוק למזג הלטיני.
ויקטור עזוז, דורון רפאלי, אהרון בנארי, זהר כחילה ואורן בלבד מההרכב המקורי, ביחד עם ארתור כץ שנכנס לנעליים הענקיות של רובנס וממלא אותן בכבוד ובלהט, בצירוף הנשפנים- מתן ממן ואדיר כוכבי, הרימו את ההיכל שהיה מלא עד אפס מקום בכל הגילאים.
נתחיל בווידוי- שמי שוש ואני סלסוהוליק. מכורה לסלסה ולקצב הלטיני מלידה, עם דרכון שמעיד על האותנטיות. סלסה היא מעבר לסגנון מוסיקלי- היא אהבה, היא תמצית חיים. אין מצב שמישהו, גם לא לטיני, ישמע קצב סלסה ולא יתחיל לזוז. זו מוזיקה שמזיזה אותך מבפנים. אותו דבר כמובן גם למקצבים נוספים לטינים כמו ממבו, רומבה, והלהיט התורן בארץ- הבצ'אטה.
את להקת "אטרף" הכרתי לפני שנים, בפסטיבל סלסה, והקליק היה מיידי- לאוסף האהבות שלי (ג'וני ואסקז, להקת "ואן וואן" וכמובן האלוהים של הסלסה- מארק אנטוני) נוספו חברי הלהקה שהוכיחו שגם בעברית אפשר לעשות מקצבים לטיניים משובחים.
בפינת רחובות כצנלסון וויצמן בגבעתיים, נדמה כאילו אנחנו בדיזנגוף תל אביב – השעה רק שבע בערב, אמצע השבוע, "זוט אלורס" רק פתחו, וכבר כל השולחנות וגם הבר תפוסים עד אפס מקום, המוסיקה מנגנת, הנרות מהבהבים והאווירה תוססת .
תום מייזל – אחד מששת השותפים במקום, מסביר שהקונספט הוא ש- "אין קונספט"- כלים שונים ומשונים משמשים להגשת המשקאות והמזון, סוגי חומרים שונים משמשים לחיפוי ולעיצוב המקום, וגם המנות לא מוגדרות כ"ראשונות/ עיקריות" אלא "מה שיוצא מהמטבח" בסגנון ה"שרינג".
פעם כשהיו אומרים "מסעדה" התכוונו תמיד לתל אביב. עכשיו ישנם יישובים רבים שהופכים למעוזי אוכל איכותיים ושחוסכים לסועדים את הפקקים והעדר החנייה בתל אביב. הישוב "קדימה" ממוקם בלב הארץ, ועכשיו אפשר למצוא בו מכל טוב ולכל טעם.
הוזמנתי לנסות את "טאיה"– מסעדה אסיאתית שקיימת שם כבר שלוש שנים, ושאין לי מושג איך פספסתי פנינה כזו עד עכשיו. האוכל האסיאתי הפך פופולארי בארץ, ומכניסתו לארץ, בהתחלה תחת ההגדרה של "מסעדה סינית" שהגישה מנות ברווז בתוך נייר כסף מקופל כמו ברווז עם רוטב אדום מזעזע, ועד היום עבר דרך ארוכה והפך לאהוב על כל הגילאים (ותיכף תראו כמה זה "כל הגילאים").
כשאומרים "יוון" האסוציאציה (שלי לפחות( היא של משתאות עמוסי מזון ומשקאות, כלים מהודרים , ספות שעליהם רובצים כשגברברים שריריים מאכילים אותך בענבים… טוב, נסחפתי אבל הבנתם את העיקרון- הרבה שמחה, הרבה אוכל ושתיה, מוסיקה ואורחים.
את האווירה של יוון העתיקה משחזר גיא בר לב ב"ספרטה" שנפתחה ברחוב ירמיהו 54 בתל אביב, בשני מפלסים של עיצוב יווני של פעם- כולל קסדות הלוחמים וכלי הלחימה, לצד בר מאובזר היטב ומרפסת פתוחה. בקרוב גם קומת גג שצופה על העיר תל אביב.
בישראל יש המון מה לראות, לטעום, לחוות. הבעיה- לא תמיד יש לנו אפשרות להעמיס את כל המשפחה על הרכב בחמש בבוקר, כדי לנסוע כמה שעות בפקקים ולראות פרחים או לטעום מנות מיוחדות. פסטיבל "ירוק ולא רחוק" מוכיח לנו שיש הרבה אפשרויות ממש קל"ב. כמה קל"ב? שעה מתל אביב. זה הכל, ומגיעים לאזור שפלת יהודה שכולל את המועצות האזוריות שפיר, באר טוביה, יואב, לכיש, גזר ואת העיר קריית גת, ומוצאים המון אוצרות, שעכשיו גם מרוכזים בסופי השבוע בין התאריכים השני למרס (ממש אוטוטו) והשמונה עשרה בו. במשך ארבעה סופי שבוע יש שפע של פעילויות, מסעדות, אטרקציות והרבה כיף לכל הגילאים. רוצים דוגמה קטנה? בסוף השבוע הראשון למשל, בתחילת מרס ניתן להשתתף בסדנאות "שיאצוגה" יפניות, לדון על תרבות ב"אנזו", להשתתף בג'אם מוסיקה חיה בנתיב הל"ה, לטעום יינות ב"יקב מרשה", ללמוד על גאולוגיה בביתו של אריה איתמר בבית ניר, לבקר בבוסתן שושן ואיך אפשר לא לטבול במעיינות חמי יואב ולהתפנק בספא "אקויה"? למשל בסוף השבוע השלישי (13 למרס – שושן פורים)- "מירוץ למליון" של משפחות עם תחרויות אתגריות, סיורים מודרכים של מדרשת הדרום, ביקור בנמל אשדוד, משחקי נווטים לכל המשפחה, וחוויה מתוקה במיוחד ב"בן אנד ג'ריס" בבאר טוביה שם יתקיים הפנינג חגיגי עם בועות סבון, מוסיקה ובונוסים של כדורי גלידה למחופשים, ועוד הרבה.
פורים בפתח ואיתו אזני ההמן, והבעיה השנתית שלי- אני לא אוהבת, בלשון המעטה- אזני המן תעשייתיים. הטעם הוא תמיד כמו של בסקוויט יבש. מצד שני, לאנשים אין סבלנות לאפות וברוב המשלוחים שאני מקבלת (ושאמא שלי מקבלת מ3000 החברות הקרובות שלה) בדרך כלל יש אזניים קנויות.
הפתרון הוא להכין לבד, ובעזרת "מעדנות" זו עבודה של עשר דקות גג.
אז קיבלתי את –
בצק חמאה פריך מתוק. עכשיו נוסיף לו את "שאר המצרכים"
בצק עלים הוא הדילמה הנצחית- מצד אחד טעים ברמות ומשתלב מצוין עם מנות מלוחות או מתוקות, ומצד שני.. טוב, זה לא בדיוק דל קלוריות בהתחשב בזה שאופן הכנתו כולל הרבה שומן.
עכשיו, אני לא עושה דיאטות, אני לא רוצה לעשות דיאטות ובגלגול הזה אני כבר לא אהיה מידה 38 (אלא אם כן זה בנעליים) וזה בסדר מצידי. אני אוהבת אוכל טעים.
מצד שלישי- אם אפשר לקזז בקלוריות ועדיין לקבל את אותה מנה טעימה, למה לא?
אז זה מה שנחת על שולחני השבוע- בצק עלים מרודד מופחת שומן של "מעדנות".
כשאנו שומעים את המילה "יער" הקונוטציה הראשונה היא בדרך כלל אגדות האחים גרים, שבהם הנסיכה הולכת ביער ופוגשת נסיך או גמדים או זאב רע ותמיד הסוף טוב. העלילות של האגדות תמיד מתרחשות באירופה, וגם הדמיון שלנו מפליג לשם- בקתות עץ עם שלג על הגג ואח בוערת ומחממת. מוטיב העץ תמיד עושה אווירה רומנטית וקסומה.
אבל למה להרחיק עד אירופה כשאירופה זה כאן, ממש שתי דקות מכל מקום, ב"מעלה החמישה" ליד ירושלים? הנה הסיבה (ובסוף הפוסט יש גם הפתעה מיוחדת לקוראים!!).
נתחיל מהסבר על הכותרת- מי זו היפיפיה המסתורית הרומניה? זוהי הFERMOSA – – ברומנית "יפיפיה". ומיהי? זו כל אחת מאיתנו. כל אישה ואישה בכל גיל ובכל מבנה וצורה, שלעיתים צריכה רק טאצ' קטן כדי להפוך לסינדרלה אמיתית. לא צריך אמצעים דרסטיים, מספיק לדעת איך להשתמש בחומרי איפור, או להעזר באדם המתאים, והופ- הקסם מתחיל.
