כשאומרים את השמות "באגסי סיגל", "אל קפונה", "פאבלו אסקובר" – נזכרים בתקופת הזוהר של המאפיה, כששחיתות היתה אבן הדרך . עכשיו השמות האלה מייצגים תאווה קצת אחרת… תאוות בשרים. ליתר דיוק, הבשרים של "הגראז' ".

ומה עושים שם עם הבשרים? אחד הבעלים – יוסי גז יצא למסע בכל רחבי הארץ ובדק על גופו את כל ההמבורגרים האפשריים, בחן, בדק, התנסה, ולבסוף הגיע למסקנות שיצרו את ההמבורגרים המיוחדים של "הגראז'". הוא הוסיף להמבורגרים מבחר מנות נוסף, שיהיה לכל דרישה ולקוח, עיצב את המסעדה כדיינר אמריקאי של שנות החמישים, (כולל הפתגם האלמותי "חוקי הבית – 1. אמא תמיד צודקת, 2. ראה סעיף ראשון") וכך נולדה "הגראז'" בצומת ראשונים, (הרצל 151 ראשון לציון, בצמוד לתחנת הדלק).

המקום משרת קהלים רבים עד שתים וחצי בבוקר בימי השבוע, ועד שלוש וחצי מטבח שפועל בימים חמישי עד שבת, כך שבמשך היום אפשר לבוא עם הילדים (וכשהגעתי, בשבת בצהרים, אכן היו שם משפחות בהרכבים של כל הגילאים) ובערב לבוא בחבורה , עם בני זוג או מכרים, לשתות מהמגוון האלכוהולי הגדול (והמקום מתגאה במחירי בירות נמוכים ואטרקטיביים) ומשהו טעים.

כאמור, הגענו בשבת בצהרים, וטעמנו ממבחר מטעמי המקום.

התחלנו במנות הפתיחה שרשומות כמו שאר התפריט, על הפלייסמט הענק שמונח על השולחן, ומכיל גם את תולדות חיי המאפיונרים שנתנו את שמם למנות השונות.

במנות הפתיחה, המכונות "קטנות"- קיבלנו:

"עגבניות שוק" – עגבניות שרי בצבעים שונים, גבינת פטה, עשבי תיבול טריים, עלי מיקרו, שמן זית וקרוסטיני שום (28 שקלים לצלחת גדולה).  אמנם בדרך כלל לא באים להמבורגריה בשביל סלט, אבל קודם כל הוא נחמד מאד לנשנוש פתיחה, בעיקר כי שמחתי לגלות שלחם השום הנלווה הוא רך ולא שובר שיניים כמקובל בהרבה מקומות אחרים, וגם כי תמיד כשבאים בחבורה, יש מי שלא ממש רעב או מעוניין במשהו דיאטטי יותר ובכל זאת להשתתף בשמחה עם כולם. מרענן מאד.

"mac & cheese" – מנת הדגל של המקום והאמת, גם הבחירה שלי מבין הראשונות שדגמנו. מדובר בכדורי גבינה ומקרוני בפאנקו, מטוגנים שהוגשו עם שלושה סוגי איולי (28 שקלים). אני כבר יכולה לדמיין אותי עם קערה גדולה מהכדורים האלה, לצד בירה קרה או איזה אלכוהול כייפי באווירה של חברים. כדורים לוהטים, עסיסיים, קרנצ'יים מבחוץ ורכים מבפנים, וכל רוטב נותן להם טעם אחר.

"תפוחי אדמה ל"ג בעומר" – תפוח אדמה בסגנון מדורה, עם הרבה חמאה, שמנת של פעם ואופציה לחריף בצד (28 שקלים) – מנה מאד נוסטלגית. כאמור אני ציינתי כבר מההתחלה שאני לא אוכלת חריף כך שהביאו לי את החריף בצד, רק למקרה שמישהו ירצה. אני הסתפקתי במה שאני אוהבת – גרגרי מלח גס.

"כרובית מטוגנת" – פרחי כרובית מצופים פנקו עם רטבי צ'ילי מתוק ואיולי שום (32 שקלים). רעיון דומה לזה של כדורי הגבינה, רק שהפעם התוך הוא הכרובית נטו, נימוחה ועטופה בשכבה פריכה. מבין שתי המנות הללו, כמו שאפשר להבין, העדפתי את כדורי הגבינה בגלל עסיסיותם הרבה.

הגיע הזמן לעיקריות ממחלקת ההמבורגרים. (כאמור בתפריט יש גם כריכים, סלטים, ועוד).

אנחנו בחרנו בשני מאפיונרים מומלצים – "אסקובר" שהקציצה שלו מכילה פלפלים מקסיקניים חריפים, ו"אל קאפונה" שהקציצה שלו מכילה גבינה איטלקית ועשבי תיבול. מעבר למה שיש בקציצות, כמובן שאפשר להוסיף מה שאוהבים ממבחר גדול של גבינות, פטריות, בצל, ביצים, רטבים וכדומה. ל"אסקובר" ביקשנו להוסיף בצל מטוגן, ול"אל קאפונה" הוספנו ביצת עין לא הפוכה.

אחרי שנשאלנו על מידת העשיה האהובה עלינו (מדיום וול), הוצעו לנו התוספות ובחרנו בצ'יפס, הום פרייז (קוביות תפוחי אדמה ברוטב צ'ילי מתוק חרפרף) וסלט ירקות.

ההמבורגרים הגיעו בגודל 230 גרם, והכילו מלבד הקציצה והתוספות שביקשנו, גם עגבניה, בצל, חסה ומלפפון חמוץ.

ה"אסקובר" היה אכן חריף, ומי שלא מסתדר עם חריף, עדיף שיבחר את השני שלקחנו, ה"אל קפונה" . שתי הקציצות היו טובות מאד, והי, אין כמו צהוב של ביצה שמתערבב עם הקציצה הלוהטת, הצרובה מבחוץ ועסיסית מבפנים.

השולחן נוקה, מגבונים לחים הוגשו כדי שנתנקה מכל הטעמים הללו, והגיע החלק של המתוק. סוגי קפה שונים (נבחר הפוך) וקינוח. היינו מפוצצים, ובחרנו בקינוח אחד, שגם ככה היה גדול מספיק לשניים. בתפריט יש מנות כמו "מילקשייק של פעם" באווירת הדיינרים, וגם מנה מומלצת של "מגדל בגארז'" שכולל המון קרנצ'ים מתוקים וחלבה , ואנחנו הלכנו על מנה שנקראת "סיגרים" שכוללת שני גלילי קרפ שוקולד חלב ושוקולד לבן ממולאים בשקדים ואגוזים, והכל מטוגן ומוגש עם גלידת וניל ורוטב שוקולד. (36 שקלים למנה גדולה וזוגית). כשנגסתי בסיגר האסוציאציה הראשונה שלי היתה "שוקו פאי" משודרג מאד. אהבתי שהתוך של הסיגר היה דומיננטי באגוזים ופחות מתוק יחסית לגלידה ולרוטב השוקולד מסביב. היה גם משחק מעניין של מרקמים – קרנץ' של הטיגון, פציחיות של האגוזים, רכות הגלידה והרוטב, סיגרים חמים עם תוך לוהט מול הקור של הגלידה והסירופיות של הרוטב. אכן, שחיתות שמסיימת ארוחה שחיתותית לא פחות. (יש אגב גם אפשרות לקינוח פרווה).

וכשמגיעים לגראז', על מה כדאי להסתכל בתפריט? ראשית, יש דיל משתלם מאד של המבורגר 230 גרם עם תוספת (צ'יפס/ הום פרייז / סלט ירוק) ועוד שתיה – שליש גולדסטאר או כוס יין או שתיה קלה, והכל ב60 שקלים, מחיר שאין כמוהו בסביבה ומוצע כל שעות הפתיחה של המסעדה. מעבר לזה גם מחירי אלכוהול טובים (צייסרים מ10 שקלים כשהיקרים ביותר הם 18 שקלים בלבד וכוללים למשל גריי גוס או וואן גוך), ויש גם תפריט שתיה "לנהג התורן" כדי לא להזניחו…

עוד פרטים אפשר למצוא באתר – http://www.garageburger.co.il/he/home

וגם בדף הפייסבוק – https://www.facebook.com/pages/%D7%94%D7%92%D7%A8%D7%90%D7%96-%D7%90%D7%95%D7%9B%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%9D/1410615085843303?fref=ts

החנייה חופשית, נוחה ובשפע.

בצירוף מקרים משעשע, הזמנתי לי השבוע נופש באיטליה- בעיר סורנטו. העיר, הממוקמת בדרום, מהווה גם מקום מרהיב בפני עצמה, וגם נקודת מוצא מצויינת לטיולי כוכב בכל האזורים מסביב- פומפי והווזוב, קאפרי, נאפולי ושאר האוצרות.

דקה אחרי שהזמנתי את הטיול, קיבלתי הזמנה נוספת, הפעם לנסות את המסעדה החדשה "סורנטו" בראשון לציון (רחוב ברשבסקי 8).

צירוף מקרים משמח במיוחד, אז הולכים.

המסעדה היא חלבית כשרה בהכשר בד"צ מה שאומר שהיא אטרקציה לשומרי הכשרות מכל הזרמים , ואכן, כשהגענו היו שם לא מעט, בצד משפחות חילוניות לחלוטין, וזוגות רומנטיים, כולם באו לטעום את המנות המיוחדות של "סורנטו".

המסעדה שקיימת מזה שלושה חודשים, המתה בסועדים. את פנינו קיבל הבעלים של המקום איציק קדוש, שיחד עם רעייתו ואחיו, מנהלים את כל האספקטים שנדרשים ממסעדה, מהעיצוב ועד הניהול השוטף והמטבח.

איציק סיפר לנו שהוא בנה את המסעדה ממש במו ידיו, כולל הרעיונות הרבים והמיוחדים שהיו לו לגבי התפריט. כך לצד מנות קלאסיות איטלקיות, יש גם מנות בהשפעות מרוקאיות למשל, כמו רול החצילים שמהווה את השוס של המקום (ותיאורו המלא יגיע אחר כך), פטריות ממולאות ,סיגרים,  סלטים מיוחדים ועוד.

כמה מילים על העיצוב- בעזרת אדריכל מסעדות מנוסה, נבנה חלל גבוה, בעל שני מפלסים (בקומה השניה יש חדר אירועים פרטי עם מוסיקה נפרדת) , מוצף אור (מה שנהדר כי נמאס לי לקרוא תפריטים לאור הפנס של הסלולרי מרוב מסעדות שנעשו "אפלוליות"), מוסיקת רקע פופולארית, תפריט באותיות ברורות וגדולות (כך שגם אנשים שמכחישים שהם צריכים משקפיים…אהממ אהמממ כמוני למשל , יכולים לקרוא ולהבין בנוחות) ועיצוב מדליק במיוחד בשירותים , שחייבים ללכת לראות גם אם לא צריכים להשתמש במקום, שגורם לתחושה שאיכשהו עברנו ישירות מישראל לנופי איטליה.

על הגשמת החלומות הקולינריים אחראי השף ארתור סולימני, שעבד בעבר חמש שנים ב"פפרדלה".

כשהסתכלתי על המנות שיצאו לסועדים האחרים, הבנתי שאין סיכוי שאני אצליח לעבור בדלת עם הגודל הזה. המנות פשוט ענקיות. איציק סיפר לנו שרוב הפעמים הסועדים יוצאים עם שקיות של "טייק אווי" כי חבל על כל מה שנשאר.

אז במנות הראשונות שקיבלנו, המנה היא בגודל דוגמא בלבד, וטעמנו שתי מנות מיוחדות – "רול חצילים" – דפי חציל במילוי גבינת שמנת , פרמז'ן, גבינה צהובה, אגוזי מלח, בזיליקום, והכל על רוטב רוזה עשיר (44 שקלים בתפריט).

השניה היתה "פנזרוטי בטטה" – כדורי בטטה מתוקה (רכים רכים!) בתערובת גבינות על מצע רוטב ארבע גבינות וגימור פרמז'ן (36 שקלים). מה שאהבתי במנה היה הניגוד בין רכות הבטטה לבין מעטפת הקרנץ' שעטפה אותה.

בעיקריות קיבלנו גם כן שתי מנות – אחת צמחונית ואחת של דגים.

הצמחונית היתה גם אחד מלהיטי המקום – "פטריות לוהטות" – מבחר פטריות לוהטות מוקפצות בחמאה, יין לבן, שום, עשבי תיבול, שבדרך כלל מוגשות עם לחם הבית. (54 שקלים). גם פה, כמו שאר המנות, מחבת גדולה ועמוסה. מסוג המנות שבדרך כלל אומרים "אין מצב שאצליח לסיים" אבל ביס ועוד ביס, עוד פטריה שעולה על המזלג ועוד אחת, והמחבת מתרוקנת. כמובן שצריך גם לנגב את הרוטב עם לחם, כי חבל על כל טיפה.

מנת הדגים היתה מנה חדשה שרק הוכנסה לתפריט – "סלמון שמנת" – מנה שכוללת קוביות סלמון טרי על פטוצ'יני ברוטב שמנת. (79 שקלים). במנה היה המון סלמון, והיא היתה עשירה אבל בעדינות, לא שתלטנית. אני הוספתי מעט מלח, אבל עדיף שהמנה תגיע ככה וכל אחד יוסיף לפי טעמו, כי כל אחד אוהב אחרת.

בתמונה של המנה (המנות העיקריות בגודל טבעי) רואים גם ערמונים כי ראיתי אותם במנה אחרת והייתי ממש חייבת.

בכלל, יש הרבה התחשבות בבקשות אישיות. כך למשל גם בקינוח (שיפורט להלן) ביקשתי את הרוטב בצד כדי לשלוט על מידת המתיקות וכך גם קיבלתי.

המסקנה שלי מהעיקריות, בעיקר מהפטריות – אם באים בזוג למשל, שווה להזמין מנת פסטה אחת ואז מנה אחת מהמיוחדים כמו הפטריות, ולחלוק. כך כל אחד טועם ונהנה מיותר טעמים ומרקמים.

בקינוח, היות ובזמן האחרון התזונה שלי היתה מורכבת משוקולד, שוקולד ושוקולד, ביקשתי משהו שונה. בתפריט הקינוחים יש המון קלאסיקות כמו סופלה, טירמיסו וופל בלגי, אבל גם מנות מיוחדות כמו מנת גבינה עם רוטבי פירות שונים, ומה שאיציק הציע לנו לנסות – "כדור קוקוס" – שהוא גלידת קוקוס בציפוי פקאן סיני, עם רוטב טופי וקצפת (44 שקלים למנה ששלושה חבר'ה יכולים לחלוק בה בכיף. היינו שניים והיה קשה להתמודד עם הכמות). כמו שביקשתי, רוטב הטופי הגיע בצד ושמתי רק מעט ממנו. מנה כייפית, קלילה, קרירה, ובעיקר לא נורא מתוקה.

כל הפסטות נרכשות טריות , והן עבודת יד, וכמובן ההקפדה היא על איכות וטריות.

לא צריך להיות מקפיד על כשרות כדי להנות ב"סורנטו" – מספיק להיות אחד שאוהב אוכל טוב, אווירה, מחירים אטרקטיביים ומנות נדיבות.

עוד פרטים על "סורנטו" (וממש חייבים להזמין מקום מראש כי השולחנות מתמלאים במהירות) –

http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=16692

ניתן לערוך אירועים עד 80 איש.

החבילה המפנקת של השבוע, ולקראת ראש השנה כללה שלושה צ'ופרים – ערכת כלים חד פעמיים בת 84 חלקים, שוקולד ודבש בבקבוק לחיץ.

על השניים האחרונים באמת שאין מה להגיד הרבה חוץ מ"טעים" – שוקולד הוא תמיד פינוק, דבש הוא אייקון של ראש השנה ביחד עם בן זוגו הקבוע – התפוח, וגם ככוכב עוגות למיניהן.

הכלים החד פעמיים הם מה שמשך את העין בעיקר.

פעם כלים חד פעמיים היו תעודת עניות למארחים שלא בא להם לשטוף כלים. הם גם היו נראים כאלה. היום כלים חד פעמיים לא רק שהפכו להיות פתרון מצוין (שחוסך זמן, מים ועבודה למארחים) אלא שהם גם כל כך יפים ומעוצבים , שהם פריט קישוט בפני עצמו. אפשר לערוך שולחן יפיפה עם כלים לפי הצרכים השונים (קערות, קעריות, צלחות בגדלים שונים וכמובן סכו"ם וכוסות) ויש גם את יתרון האחידות – כי במשך השנים לכולנו היו סטים שונים של כלים, חלק נשברו, חלק לא נראים כל כך טוב, ולא תמיד ניתן לערוך שולחן בלקט מעורבב של כלים ולקרוא לזה "אקלקטי"…). בעזרת סט שמתאים ל12 איש (ושניתן לרכוש כמה עם אותו עיצוב כמובן) אפשר ליצור אחידות מצד אחד ונוחות מהצד השני.

הכלים החד פעמיים של שופרסל נראים איכותיים (_במבט מרחוק הם נראים בכלל כלי חרסינה) ושומרים על יציבות כך שגם מנה כמו מרק עומדת היטב בכלי. גם הסכו"ם בנוי לצורת אחיזה נוחה ולהרמת תוכן רב (כי רעבים!).

אז עם שולחן ערוך ומתוקים לרוב – אני רוצה לסיים בשיר –

ל"שופרסל" ו"שופרסטאר".

כל שבוע או שבועיים

אותנו הוא פינק

מלוח, מתוק

כל מה שמתחשק.

אוצר של מוצרים

לחובב ולבשלן

טעמים, ריחות

משם ומכאן.

מוצרי מזווה,

מוצרי מקרר

פעם לאכילה

או לשימוש אחר

מבחר ענק

עם שמירה על איכות

אריזות מעוצבות

לשיא הנוחות

אז מה נשאר לאחל?

פעם אחר פעם

שנה נפלאה- עם המון המון טעם!!

בתקופה האחרונה הוצפתי במתוקים. התוצאה – מעבר לצרבת, גם קרייבינג לכיוון השני – למלוח.

הבעיה היא שרוב המלוחים הם גם שומניים מאד ועוברים טיגון, כך שזה אולי נעים על הלשון אבל לא נעים כשזה בתוך הגוף, וגם על המצפון זה לא עושה טוב.

אסם באו לקראתנו בדיוק בזה- ה"קריספי צ'יפס"  חטיפים שמצד אחד הם מלוחים וקריספיים ומצד שני עוברים תהליך אפייה שמבטל את הצורך בטיגון, כך שגם ספיגת שומן מיותרת אין שם.

האפייה היא בטכנולוגיה מיוחדת ששומרת על הפריכות והדקיקות.

קיבלתי לטעימה את שלושת הטעמים שיצאו בסידרה- מלח ים, שמנת בצל וצ'ילי. אני ניכסתי לעצמי קודם כל את מלח הים כי זו הנטיה הטבעית שלי (חשבתי לקחת לעבודה, אבל דברים פריכים וקרנצ'יים עושים יותר מדי רעש, לא רוצה לחלוק!!!) ואת השניים האחרים הבן דגם ואני טעמתי.

הוא מאד אוהב חטיפים מלוחים ורגיל לשמנוניות שלהם (ניסיתם להחזיק דף למשל תוך כדי שאתם אוכלים חטיף מטוגן רגיל? ). הוא טען שזה אמנם שונה, אבל העדר השומניות לא מפריע, וגם טוב יותר שלא נשאר ליכלוך על הידיים. הטעמים עצמם מוכרים לו מחטיפים אחרים, והוא אוהב, בעיקר את השמנת בצל.

אני ניסיתי את החטיף בצורתו הטבעית, ואחר כך גם כדיפ עם גבינה, במחווה לשנות השמונים. בשני המקרים התוצאה היתה טעימה מאד.

אגב, את זה עם מלח הים הגשתי גם כתוספת ליד נקניקיות, חוסך להכין צ'יפס והולך מצוין עם הטעמים.

אז אם מתחשק לכם משהו מלוח, נשנוש, קרנצ'י ולא מעיק על הקיבה והמצפון – סידרת "קריספי צ'יפס" היא הפתרון.

להשיג בכל רשתות השיווק.

לא מזמן היינו במסעדת "החצר" של השף מוטי אוחנה, בוגר ה"קורדון בלו" , ועכשיו הוזמנו לטעום את האחות הקטנה שנולדה- "מדיטה".

מדיטה, אף היא ירושלמית גאה, יושבת ברחוב דרך חברון 101, כשרה כמו אחותה הגדולה, והקונספט שלה הוא "ביסטרו מודרני שהשתדך למטבח ים תיכוני קלאסי". הטאץ' המודרני מתבטא בעידכון מנות שכולנו מכירים (כמו נניח קציצות דג חריימה) למנות חדשות, שנותנות כיוונים ופרשנויות שונות ממה שאנו מכירים מהבית, ועם זאת שומרים על הקשר עם המקור.

כשנכנסנו, דבר ראשון ראינו את העיצוב המיוחד, שכולל אפילו טחב מיוחד שהובא מחו"ל לגידול על הקירות, במצע טבעי ומרענן. על העיצוב אחראי המעצב גלעד זעפרני, בעל שם בתחום העיצוב למסעדות, והוא גם פתח את המטבח לרווחה כך שאפשר לראות את המנות בהכנתן, כולל בטאבון הכי גדול ביקום כנראה, שממנו יוצאות חלק מהמנות.

אחרי שגומרים לאכול שם ארוחת ערב, המקום משנה את פניו והופך להיות בר תוסס לצעירים ולצעירים ברוחם, עם מבחר אלכוהולי רחב (ונדיב- אחרי שני קוקטיילים כבר לא זכרתי כל כך איך עומדים יציב…).

אז הגענו, אחת עשרה בנות ובן אחד שאשכרה הרגיש מלך…, והמלצרים החלו להעמיס לנו את השולחן.

קודם, אלכוהול ישמח לבב אנוש, וטעמנו שני קוקטילים (מחיר ממוצע לקוקטייל – כ45 שקלים).

הקוקטייל הראשון היה על בסיס קאווה, השני היה על "קמפשיון" – על בסיס פירות כמו פסיפלורה, וכמובן וודקה. מבין שניהם העדפתי יותר את השני כי הוא קירר אותי יותר.

כמו בכל מקום שמכבד את עצמו, הגיעה קודם כל פוקצ'ת הבית עם מטבלים  – אוצר של טעמים, מהמוכר כמו שמן זית וטפנד זיתים, דרך קרם לימון כבוש, ופסטו ועד הכוכב- קרם החצילים הידוע שאהבנו כבר ב"חצר", שטומן בחובו את סוד הסילאן…. הפוקצ'ה עצמה מעוטרת ברוזמרין ריחני, ותשמש בהמשך גם לניגוב הרוטב של מנות אחרות. (18 שקלים בתפריט). על המגש קיבלנו אחר כך גם צלוחית חמוצים מגוונים וגם חומוס כולל הגרגירים.

עוד לחם שהגיע אלינו היה לחם מחמצת, ככה בשביל הגיוון. (מעניין אם אפשר לקנות הביתה ולמרוח בבית חמאה עבה על זה…)

"ספייסי טונה" הגיע אלינו . בהתחלה חששתי מהמילה "ספייסי" אבל דווקא מנה זו, שמראש הוגדרה כחרפרפה , לא היתה לי כזו, (ואני אחת שלא אוכלת חריף). מרקם כייפי על הלשון של כל חלקי המנה. (44 שקלים ). המנה כללה וינגרט וואסבי, סלט מלפפונים, גלדי בצל מוחמצים וקוויאר סודה.

עוד ממנות הדגים בתפריט המנות הראשונות – הפיבוריטית שלי – קרפצ'ו דניס – עם ארטישוק, שימג'י מוחמץ, עגבניה והשיחוק- אגוזי מקדמיה . (48 שקלים בתפריט). מותק של מנה, דג עדין, אגוזים שנותנים גם קראנץ' וגם זווית חדשה, ורעננות כללית.

נציג הסלטים בשולחן שלנו היה "סלט עלים " – שקדים קלויים, פילה לימון, בצל סגול ועוד כמה גודיז, (28 שקלים בתפריט – שווה ביותר). אהבתי למצוא שם גם הפתעות של גרגירי רימון באמצע שהעניקו אקסטרה מתיקות עוקצנית.

"קציצות דגים בחריימה" – מנה נחמדה, עם המון רפרנסים לבייתיות. קצת חריף. אני פחות אוהבת "אוכל עדתי פרופר"  – העדפתי מנות אחרות. (48 שקלים).

מנה שונה בתכלית מבחינת המודרניות הגיעה מיד לאחר מכן  – פילה דניס על קראסט טחינה, אגוזי מקדמיה (בהופעה שניה הערב ומוצלחת לא פחות) על מצע קינואה, חמוציות ואגוזים. (78 שקלים בתפריט). מבין שתי המנות הללו – הדניס וכאמור הקציצות, הדניס ניצח אצלי בגדול, בעיקר שוב בגלל החידוש והעדינות שבטעמים, קינואה מאד החמיאה לדג (וגם תרומתם של גרגירי הרימון היתה לעניין).

הדג הבא שהגיע עם הקדשה מיוחדת ל"צופי הסרטים של "אבא גנוב" – לא ראיתי את הסרט אז לא הבנתי כל כך את הרפרנס..אבל אלה פשוט ברבוניות מטוגנות עם פלח לימון ורוטב בצד, שחשבתי לתומי שהוא גם בכיוון החמוץ, וטבלתי בו בנדיבות, רק כדי לגלות אחר כך , כשאיבדתי תחושה בשפתיים, שמדובר בפלפלי שיפקה טחונים. מזל שקוקטייל ממקודם היה עדיין אצלי. מבחינתי מנה שהולכת מצוין עם אלכוהול, בעיקר בשעות הערב כנשנוש. (המנה לא רשומה בתפריט, אין לי מחיר).

הדגים הלכו, הבשרים הגיעו.

אני מאד אוהבת חלקי פנים, והייתי מרוצה כשהגיעה לשולחן צלחת של "מחבת חלקי פנים" שכללה בין השאר לבבות, טחול, עמוד שדרה ועוד כל מני נתחים כייפיים כאלה, עם פלפל חריף, לימון כבוש, עגבניות שרי וציר בקר. (56 שקלים). אני תפסתי לי בעיקר את הלבבות, מתה על המרקם שלהם. מנה דומיננטית, הייתי מצרפת אותה לסלט שקיבלנו מקודם, לריענון הטעמים.

גם ה"טרטר בקר" (48 שקלים) שהגיע כברוסקטה שעליה בצל, קורנישון, רוקט, איולי וכמובן הבקר עצמו, מצטרף לי יותר לתפריט האלכוהולי לשעות המאוחרות יותר. פינגר פוד קלאסי.

נקניקיות מרגז הגיעו בצירוף תפוחי אדמה אפויים, בטטה ובצלצלי שאלוט – מפאת החריפות לא יכלתי לטעום מעבר לחתיכה ממש קטנה בשביל ההתרשמות. לחובבי הז'אנר, רצוי עם בירה קרה ליד. (48 שקלים).

עכשיו – אם הייתי עושה דירוג של מנות הבשר- ליד כל מנה שתוזכר מעכשיו, יהיה הדירוג שלי – שלושת הגדולים.

והמקום השלישי שמור ל " סיגר שקדי עגל" – שלא שהוא לא היה זוכה בעצמו, אבל היו פשוט שניים שהיו עוד יותר מצויינים ממנו. בכל מקרה, לפי ההסבר שקיבלנו מהשף, מדובר בשקדי עגל  שחברו לשמון כבש ולחלקים הכי טובים – ה"ליה", פלוס כמובן פלפל חריף (אבל הוא לא היה מורגש לשמחתי) וצוותו כולם ביחד לתוך סיגר כייפי, קרנצ'י, פריך מבחוץ ועם תוכן רך ובשרי מבפנים. עונג. המנה הוגשה עם סלט עגבניות וטחינה. (54 שקל).

"סלט סביח" – שוב קריצה למטבח העדתי הביתי – סלט סביח כולל הביצה והחציל לצד טחינה, לימון כבוש, עגבניה, אריסה חריפה ועמבה. האם זה יהיה חטא לנגב את הרוטב עם הפוקצ'ה האיטלקית? (32 שקלים).

"אקלר פטה כבד עוף ואווז" – מנה מיוחדת שקיבלה את המקום השני בדירוג שלי, ובעיקר עוררה אנחות עונג מכל סובבי השולחן – סוג של לחמניה עם מילוי ריבתי מתוק עשוי מעגבניות ופטה של כבד אווז וכבד עוף. אם הסיגר היה עונג, האקלר היה דאבל עונג (וכן , נגיע גם לטריפל). מנה ענוגה, ריבה וכבד הולכים מצוין, בעיקר במרקם עדין ורך אבל שעדיין מחזיק את עצמו. איך אומרים בפייסבוקית "נום נום נום". (48 שקלים).

"קדירת בקר על ניוקי תירס" – (76 שקלים). בתחילה חששתי כי הבקר בושל ביין אדום וכל המנה שידרה "חורף" – מה שאומר מנה כבדה וטעמים עזים. בפועל, המנה, שהוגשה עם ירקות שורש, היתה מאד עדינה ולא כבדה, בעיקר כי בשר הלחי שמר על טעמו ולא כוסה על ידי טעמים אחרים. השוס היה ניוקי התירס, שבושל לפי דברי השף בשיטה מולקולרית, ששמרה על טעם התירס רק בצורה של ניוקי. אם זו היתה מסעדה חלבית, הייתי מייעצת להם למלא קערה של הניוקי הזה, בצירוף חמאה מומסת מלמעלה, או גבינה, ולסגור ענין. המנה נדיבה מאד, יכולה להספיק לשניים, בעיקר אם הם אכלו גם כל מני דברים מקודם.

"אנטריקוט" היה השם והמהות של המנה הבאה, (94 שקלים)  – למעשה המנה היקרה ביותר בתפריט (כדי להמחיש את המחירים המאד סבירים של המסעדה) – למי שרוצה בשר נטו, עם קצת מלח גס בצד וחרדל.

ואם קראתם עד עכשיו ראיתם שציינתי את המקום השלישי ואת המקום השני, ומה עם המקום הראשון? הקרם דה לה קרם של הבשרים?, אז הנה הוא מגיע- טדאאאם!!!

מנה שאני מכירה כ"רוסיני" אבל כאן הוגדרה פשוט כ"פילה בקר עם כבד אווז". האווז היה מעודן והונח בנדיבות על נתח פילה עשוי כך שיהיה רך כמו חמאה ונימוח. לאכול ולבכות (בעיקר על זה שאין לנו כבר יותר מדי מקום אחרי כל שאר המנות) . היו כאלה בשולחן שהציעו להפוך את המנה הזו לקינוח, כדי לזכור את הטעם כמה שיותר.  המנה הגיעה על מצע של גרטאן תפוחי אדמה. (140 שקלים ושווה כל גרוש).

השולחן נוקה, והגיע תור הקינוחים.

המסעדה כאמור כשרה בשרית, ולכן הקינוחים כמובן פרווה. לפניהם הוצעה לנו שתיה חמה שכללה בעיקר תה או אספרסו , ואז קיבלנו שלוש מנות קינוחים –

"מוס שוקולד" – עם פניני שוקולד וקראנץ' נוגט ( 34 שקלים) – המנה השוקולדית ביותר, הבחירה של רוב יושבי השולחן.

"סורבה" שהוא למעשה בסבוסה- עוגת סולת עם סירופ נענע, קולי פטל, פירות העונה וכדורי סורבה בטעמים שונים  (32 שקלים), משהו למי שלא רוצה מנה ממש מתוקה אלא יותר מרעננת.

והבחירה שלי – "טארט טופי" – עם קרם טופי שנזל החוצה מתחת לשכבה מתוקה של גנאש שוקולד ובוטנים מלוחים. (34 שקלים).

למרות שאכלנו הרבה, (בלשון המעטה), לא הרגשנו נורא כבדים, בעיקר בגלל שהרבה מהמנות הן קלילות או גירסה קלילה של מנה כבדה.

מהצוות שמענו שיש גם דיל משתלם של ארוחת טעימות, במחיר 180 שקלים לאדם, מקבלים המון מנות נדיבות – שלוש מנות פתיחה של דגים, שלוש מנות פתיחה של בשר, תבשיל אחד כמו אסאדו או קדירה, מנות עיקריות ושפע קינוחים.

המקום יכול להכיל עד 180 סועדים.

עוד פרטים על "מדיטה" – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=16901

כשר.

תארו לעצמכם שאתם מנסים לפתור בעיה, וברקע יש פטיש אוויר מטרטר, מישהו חורט על לוח עץ, כלב נובח בלי הפסקה, הנעל שלכם פוצעת לכם את הקרסול, והשולחן שלכם רועד ומטשטש לכם את האותיות מול העיניים. אפשר לעשות משהו ככה?
כי זה העולם של מי שיש לו ליקויי למידה או הפרעות קשב וריכוז.
בישראל מאובחנים ילדים רבים (וגם מבוגרים, באיחור) כבעלי ליקויי למידה או הפרעות קשב וריכוז (או שניהם) ואז מתחיל המירוץ למציאת המידע – מה עושים? איך מתמודדים? ההתמודדות היא כמובן לא רק של הילד אלא גם של הוריו וגם של המורים שלו שצריכים לדאוג שהוא ישתלב ויתקדם עם כל הכיתה, ולא לכולם יש את הידע הנדרש לכך.
לכאן נכנס "עוגן" שכשמו כן הוא, מחבר בין הבלבול הרב והידע הקטוע שמסתובב בכל מקום, ומי שצריך אותו.
הדבר הראשון שיש להדגיש- מדובר במלכ"ר – ולכן הכל, כולל הכל – חינם , חינם ועוד פעם חינם.
עכשיו, אחרי שהבהרנו את זה- מהו בעצם "עוגן"? – מדובר בפורטל מקיף שמכיל בעצם את "כל מה שרצית לדעת על ליקויי למידה והפרעות קשב וריכוז".
הכתובת היא – http://ogen.cet.ac.il/
ומה יש שם? חוץ ממתכון לפאי בוטנים – הכל. וברצינות – האתר מחולק לשלושה חלקים עיקרים – תלמידים, הורים ומורים. האתר פתוח לקריאה בכל אחד מחלקיו, אם כי יש חלקים שדורשים הרשמה כמו תוכנות שונות שההרשמה עוזרת לנרשם לעקוב אחרי התקדמותו, אבל על כך בהמשך.

(התמונות הן צילומי מסך מתוך אתר "עוגן").

למעשה, החידוש הוא החלקים להורים ולמורים, שכן החלק של התלמידים כבר קיים מזה שנתיים.

כל האתר מדובב בקריינות, כך שגם מי שמתקשה בקריאה או בהבנת הנקרא, יכול ללחוץ ולקבל את הטקסט בשמיעה.

האתר זכה ב"תו הנגישות" מ"נגישות ישראל" בגלל הניווט הקל. כמו כן, חוץ מהקריינות אפשר גם לשנות את צבע הפונטים, את גודלם, צבעי המסך וכדומה, כך שכל אחד יכול לסדר לו את האתר בצורה הטובה ביותר לשימושו.

אי אפשר להתחיל לפרט מה יש באתר, אפשר לשוטט שם שעות. סקירה קטנה תגלה לנו אוצרות כמו –

ב:"עוגן לתלמידים" – איך אפשר להעזר בפעילות גופנית לשיפור הריכוז, מהם ליקויי הלמידה השונים, איך מאבחנים ומה עושים עם האבחונים, מהו ADHD, איך מערכת החינוך מנסה לערוך התאמות כדי לעזור בהתמודדות עם הקשיים, מה עושים כמבוגרים – עם הבגרויות, עם הגיוס, עם קבלת רשיון נהיגה ומה קורה באוניברסיטה?

כמו גם טיפים שונים לתלמידים – איך מתארגנים בבוקר למשל, איך הטלפון הסלולרי יכול לעזור, איך לארגן את התיק, איך לומדים למבחנים, איך הטכנולוגיה יכולה לעזור?

סעיף חשוב הוא סעיף הסיפורים האישיים, שמלווים כמו הרבה תכנים אחרים, בסרטוני וידאו, ומציגים אנשים שמתמודדים עם הקשיים ומה הסיפורים שלהם וההצלחות.

ב"עוגן להורים" ישנם הסברים רבים איך מאבחנים הפרעות קשב וריכוז וליקויי למידה אצל ילדים בגילאים השונים – מהגיל הרך והלאה ואיך מתמודדים עם ילד עם בעיות כאלה. כולל גם בבגרותו – כמו בענין מציאת תעסוקה מתאימה. ההורים גם יכולים להתייעץ עם מומחים שמתנדבים באתר ועונים על שאלות במגוון תחומים – אם זה בתחום הלימודי ואם זה בתחום התרופתי למשל.

ב"עוגן למורים" יש מידע רב עבור אנשי החינוך- מההתחלה- מה קורה כשגננת חושדת שלילד יש בעיה מסוימת, דרך ההתמודדות עם הילד בתוך כיתה של ארבעים ילדים, ההקלות והזכויות שיש לילד כזה בתוך המסגרת החינוכית, והקשר עם ההורים.

שני חלקים נוספים ומאד שימושיים הם –

"תוכנות וכלים" שמכילים אוצרות רבים שמסייעים לתלמידים להתגבר על הקשיים. התוכנות מחולקות לפי נושאי לימוד- קריאה, מתמטיקה, גאוגרפיה, הסטוריה וכו', ולפי בתי הספר – יסודי, חטיבה או תיכון (ויש גם חלק בערבית). אני בחנתי למשל את תוכנת "גמבה" שמיועדת לקריאה, והיא בנויה כמו "בלי סודות" הקלאסית, כך שלמשל ילד נדרש להשלים אותיות חסרות במילה, ואם הוא טועה יש רמזים, עד שהוא מגיע למילה הנכונה וכך הלאה, והכל בגרפיקה מאד מזמינה וידידותית. בתוכנות הללו נדרשת הרשמה, (שוב כמובן חינמית לגמרי) כדי שהילד והוריו יוכלו לעקוב אחרי ההתקדמות.

חלק חשוב נוסף הוא  כאמור הלוח שבו ניתן למצוא פרסומים רבים על כל הדברים הנלווים שיכולים לעזור – מאבחנים, מטפלים, מורים, ספרים, בתי ספר, מועדוניות, תמיכה ועוד. יש לציין שהחלק הזה הינו אינפורמטיבי ולא מהווה המלצה על שירות זה או אחר, אבל בקרוב אמורה להיות שם אופציה של המלצות, כך שאפשר לקרוא חוות דעת של אחרים. בכל מקרה אפשר בנתיים לגגל את שם השירות ולמצוא מידע נוסף ברשת.

אז ההמלצה מכל הלב- כל מי שיש לו קשיים, כל מי שיש לו קרוב עם קשיים, כל מי שמלמד ילדים עם קשיים, האתר זמין, פתוח ונוח-  כדאי לבוא.

שיבולת שועל ידועה בתכונותיה הטובות – היא דגן שמתפקע מרוב רכיבים תזונתיים כמו חלבונים, סיבים תזונתיים, מינרלים, והיא משביעה מאד, במחיר קלורי נמוך (אלא אם כן נוסיף לה גלידת שוקולד…) ואם נוסיף לכך את המגוון הרב של מתכונים ומנות שאפשר ליצור ממנה, ביחד עם ההכנה המהירה, נקבל מוצר שגם טעים לנו, וגם עוזר לשמור על הבריאות והגוף.

קיבלתי אתגר- קופסת קוואקר, תוספות מעניינות ומשימה- לנסות לעשות משהו טעים, קל (כמובן, זו אני!!) ועם הטוויסט האישי שלי. אני לא בשלנית גדולה, למעשה, קטנה מאד. אם הייתי סלב בטח היו לוקחים אותי לתוכנית החדשה הזו על סלבים שלא יודעים לבשל , אבל היות ולא הוזמנתי לתוכנית, הזמנתי את עצמי למטבח, ואלה התוצאות שלי – (ואני גאה לציין שלא רק שלא הרעלתי אף אחד, גם אשכרה אנשים אהבו מה שעשיתי!!),

בדרך כלל השימוש שלי בקוואקר הוא בדייסות חמות, בתוספת של פירות טריים או חמוציות, ועם המון, אבל המון קינמון. הפעם פשוט לקחתי כמה דברים שאני כן מסוגלת להכין, ופשוט שיניתי להם את המתכון בהתחשב בתכונות של הקוואקר.

אז הלכתי על מנה אחת מלוחה ושתיים מתוקות.

במלוחים הלכתי על מאפינס ירקות.. בדרך כלל יש לי מתכון של מאפינס שכולל "לבשל קצת ירקות, להוסיף כמה חומרים שמאחדים וכמה חומרי טעם ולזרוק לתנור". הפעם רציתי לדעת איך אני יכולה לשלב את הקרנצ'יות של הקוואקר בפשטידה וכך עשיתי.

בישלתי בסיר אחד לקט ירקות קפוא, אבל לא עד הסוף, שלא יהיה "מושי" כי הוא עוד צריך להאפות ולא להתפרק. במקביל במחבת טיגנתי בצל אחד גדול שקצצתי. טיגנתי בשכבה מאד דקה של שמן זית שהתזתי על המחבת (טפלון).

בנתיים הכנתי את העיסה- ערבבתי בקערה 2 כפות אבקת מרק (במקרה שלי בטעם עוף כי זה מה שהיה לי בבית, אפשר כמובן גם טעם בצל למשל), 1 גביע של 250 גרם גבינה לבנה (אני לקחתי 3% -אפשר לפי הטעם ), 4 ביצים, 4 כפות קוואקר, 4כפות קמח (היה לי בבית רק קמח מלא, אפשר לפי הטעם, זה לא מורגש אז אפשר להוסיף בריאות, למה לא?) ושקית אחת של אבקת אפיה. הוספתי קצת מלח ופלפל (צריך להזהר כי אבקת המרק מלוחה גם ככה).

חיממתי את התנור ל180 ושימנתי תבנית שקעים (שוב, זה סיליקון אבל עדיין שווה להתיז שמן כי זה עדיין קצת נדבק).

הוספתי את הבצל המטוגן ואת הירקות שסיננתי. אם יש ירקות גדולים כמו ברוקולי או גזר גדול, חשוב לקצוץ אותם כדי שיכנסו יפה לתוך המאפינס.

בשלב הזה שימו לב, אם יש יותר מדי נוזלים, זה לא ייאפה טוב, אז אפשר להוסיף קצת קמח וקצת קוואקר, עד שרואים שהירקות הם הדומיננטים והם אלה שמצופים בעיסה ולא שהם כאילו בתוך מרק.. העיסה צריכה להיות סמיכה קצת.

שמתי בשקעים ואפיתי עד שהיה שחום מלמעלה בצורה עדינה, לא לשרוף!!

חשוב לחכות לפני שמנסים להוציא מהשקעים, כדי שייצא בשלמות.

האפייה לקחה לי בערך חצי שעה בתנור שלי, אפשר לבדוק אחרי עשרים דקות. אני נוהגת גם לסובב את התבנית באמצע האפייה, כדי שיאפה בצורה שווה משני הצדדים.

להגיש חם.

במתוקים הלכתי על שתי עוגות.

הראשונה, אחת שאני מאד אוהבת ומכונה "עוגת הפסטיבל". היא מתאימה במיוחד לט"ו בשבט אבל טעימה כל השנה, עם גלידת וניל ליד או בלי.

הרעיון הוא לקחת לעוגה אחת בגודל תבנית אינגליש קייק- 2.5 כוסות של מיקס של כל מה שאוהבים – פירות יבשים מכל הסוגים – בננות, תמרים, תאנים, אגוזים שונים , קוקוס, מה שיש. בחבילה שאני קיבלתי היו גם שוקולד צ'יפס זעירים אז בשמחה הוספתי אותם וכמובן ברווחים שנוצרו בכוס המדידה שפכתי קוואקר (אני מניחה שזה יצא משהו כמו ארבע כפות). אגב, כוס המדידה היא חלק מסט של סידרת "בייקרי" של Sistema – כלים שבאים בגדלים שונים, אפשר לערום אותם אחד על השני, אפשר להקפיא איתם דברים, אפשר לשים במיקרו ובמדיח, הם חופשיים מBPA ובגדלים שונים המתאימים לאריזות סטנדרטיות של קמח, סוכר, קקאו וכדומה, ובחלק מהם אפשר להשתמש במכסה גם כתחתית להגשת עוגות או קפקייקס , והשוס מבחינתי – שקעים בצדדים שמתאימים בדיוק לגודל היד והאחיזה.– אפשר לראות עוד פרטים על הקופסאות הללו ב – http://sistemaplastics.com/products/klipit-bakery .

בכל מקרה- בחזרה למתכון – הוספתי חומרים מאחדים – 1/2 כוס קמח, 1/4 כוס סוכר , 2 ביצים מוקצפות קלות, קורט מלח  וזרזיף דבש של "יד מרדכי" שהסתכל עלי מהשולחן ואמר לי "אני אוסיף לך עוד שכבה של טעם" והאמת – הוא צדק…ובמקור היה צריך להוסיף גם כף ברנדי, ככה בשביל הטעם, אבל לא היה לי אז וויתרתי. לא נורא.

אפיתי בחום של 180 בתנור שחומם מראש, עד שהשחים (שוב, לא לשרוף!!).

ההגשה היא על ידי חיתוך לפרוסות דקות מאד , כדי שיראו איזה יופי השכבות של הפירות והתוספות. אפשר כאמור להגיש עם גלידת וניל, אני אכלתי את זה ככה והיה טעים מאד. היא כאילו קשה וקשה לחיתוך אבל זה רק הקראסט העליון – בפנים היא רכה, עסיסית מהפירות וכל הדברים הטובים ומצויינת גם ליד קפה.

העוגה האחרונה שהכנתי היתה עוגה שהבן שלי מבקש כל שנה ליום ההולדת. הוא לא בן אדם של מתוקים. כשהוא היה קטן והייתי מזמינה בשבילו עוגות מעוצבות בהון תועפות ליום ההולדת, הוא היה מקסימום מוכן לטעום את הדובדבנים מהקצה, בעיקר בשביל הווידאו.. אבל זו עוגה שהוא מת עליה – ובצדק. היא אולי לא מעוצבת יפה, וקצת קשה לחיתוך כי אין לה בסיס, אבל זה כל כך טעים.. עם חימום במיקרו (חימום בלבד, לא הרתחה!) או בלי, עם גלידת וניל ליד או בלי (האמת, לא צריך, טעים גם ככה).

אז הפעם שילבתי גם את הקוואקר.

וזה מה שעשיתי.

קילפתי קילו תפוחים (למעשה קילפתי יותר כי לקחתי בחשבון קליפות, גרעינים וכל מני חלקים לא מוצלחים אז התחלתי עם קילו מאתיים של תפוחים).

חתכתי לחתיכות בגודל שמינית התפוח נניח ושמתי בקערה.

התזתי עליהם מיץ לימון סחוט, כמו שסוחטים על סלט, כדי שלא ישחירו בזמן שאני מסיימת לחתוך.

ערבבתי בקערית כפית סוכר וכפית קינמון, שמתי כפפת ניילון (לא לטקס! אלה מכילות טלק וזה יכול לחדור לאוכל) ועשיתי עיסוי לתפוחים עד שהם היו מכוסים בקינמון וסוכר. בכלל, כמו שהזכרתי מקודם, אני מתה על קינמון ונוטה לשים הרבה.

את התפוחים שמתי בשכבה אחידה בתבנית מצופה נייר אפיה.

ערבבתי בקערה –

2 כוסות סוכר, 150 גרם חמאה שהמסתי במיקרו (ולא, אני לא יודעת אם מרגרינה או תחליפי חמאה ייצאו אותו דבר. זו עוגה חלבית וזהו!)., 4 ביצים ועוד טיפה מיץ לימון, ככה שפריץ שניים.

בקערה נוספת (כן, יש הרבה כלים לשטוף, בשביל זה יש מדיח!), ערבבתי את החומרים היבשים – במקור היה צריך 2 כוסות קמח, אני החלפתי אחת מהן בכוס קוואקר, ביחד עם 2 כפיות אבקת אפיה, וקורט מלח.

אחרי ששתי התערובות היו מעורבבות, שפכתי בעדינות את התערובת היבשה לתערובת הרטובה ואיחדתי. צריך לצאת סמיך.

חיממתי תנור ל170 ושפכתי את העיסה על התפוחים המצופים. יישרתי היטב כך שכל התפוחים היו מכוסים. ערבבתי עוד קערית של כפית סוכר וכפית קינמון (נדמה לי ששמתי יותר, כדי שיספיק!) ופיזרתי מלמעלה, כי הרעיון זה שהסוכר יימס בתנור ותיווצר שיכבה כמו בקרם ברולה, של סוכר וקינמון פציחים.

אפיתי כשעה (לבדוק באמצעות קיסם את הבלילה, אם יוצא נוזלי זה עדיין לא מוכן).

(ככה היא נראית אחרי האפייה).

יש להזהיר- הריח מטריף, קשה להסתובב בבית עם הריח הזה.

מוציאים מהתנור ומחכים שיתקרר קצת, אפשר לאכול חם או קר.

במקרה שלי ,תוקעים נר ושרים "יום הולדת שמח לבן היקר".  והאמת, בשביל עוגה כזו שווה להזדקן בשנה…

וכמה עובדות על "קוואקר"  – ההתחלה היתה ב1850 כששתי חברות דגנים הוקמו במקביל, אחת באוהיו ארצות הברית, והשניה בקנדה. ב1877 נולד גם "לארי"  – הוא האיש שמופיע בלבוש קוויקרי מסורתי . (הקוויקרים היו תנועה רוחנית שהאמינה בשוויון, בקשר אישי עם האל, ובאי אלימות. המייסד ויליאם פן זכה שפנסילבניה תיקרא על שמו, והסיבה שחברת שיבולת השועל בחרה בקוויקר כסמל היתה שהם זכו למוניטין של אנשים הגונים, חרוצים וכנים).

Quaker oats היתה החברה הראשונה שפירסמה ב1891 מתכון על האריזה, וזה היה מתכון ללחם שיבולת שועל שנחשב מזין , טעים ובריא עד היום.

ב2012 עובר "לארי איש הקוואקר" שיפוץ קוסמטי, דמותו רזה יותר כי הוא מקפיד על כושר ומצב בריאותי תקין באמצעות אכילה נכונה, השביס מעוצב מחדש בהתאם לגיזרתו החדשה, וגם עור הפנים קורן יותר מכיוון שהוא מקפיד על טיפולי מסיכת פנים של שיבולת שועל.

ובאתר של "קוואקר" אפשר למצוא המון אוצרות – מתכונים, טיפים, וכל מה שצריך לדעת כדי לשמור על בריאות וגיזרה – https://www.quaker.co.il/

דקה לפני החגים, הגיע משלוח של "שופרסל" והפעם –

"בצק עלים מרודד מוקפא", "לקט בורגונדי", "גזר גמדי קפוא," ו"שומשום".

האמת שבצק עלים הוא שוהה חוקי מאד בפריזר שלנו, כי הוא נוח לכל דבר- מלוח או מתוק, הכל כבר מוכן, רק להפשיר מעט (משהו כמו חצי שעה בחוץ או כל היום במקרר), לשים מילוי ויש מאפה טרי, ריחני ורך.

אני אוהבת את המרקם של בצק העלים של שופרסל, שלא יושב לי אחר כך בקיבה אלא מספיק אוורירי כדי רק להחזיק את המילוי ולא להשתלט עליו.

בכל אופן, הנה מה שיצא מהחבילה הזו.

ראשית, כשאומרים לי "בצק עלים" ו"שומשום" – האסוציאציה הכי מתבקשת היא כמובן "בורקס". היו לי תפוחי אדמה ובצל בבית, כך שרק הוספתי פטריות וזה מה שעשיתי –

הפשרתי חצי מחבילת בצק העלים (פשוט חתכתי לרוחב בסכין חדה, יותר קל מאשר לנסות לגלגל את זה כשזה קפוא) והשארתי בחוץ. בנתיים בישלתי תפוחי אדמה חתוכים לחתיכות קטנות.

במקביל טיגנתי בצל ופטריות חתוכים גם הם לחתיכות קטנות וכשתפוחי האדמה היו רכים הוספתי אותם עם איזה חצי כוס ממי הבישול, ויצרתי פירה מהכל.

כמה הערות –

אני לא כותבת כמויות כי זה די לפי הטעם. אני נוטה להגזים – השתמשתי בבצל שם, ארבעה תפוחי אדמה וחצי קופסת פטריות, ונשאר לי המון פירה עודף (כי גם הכנתי רק חצי מבצק העלים. סה"כ יצאו לי כ20 בורקס). אז רוב הפירה הלך ליושבי הבית כארוחת צהרים.

שנית – כמובן שטיגנתי בחמאה את הבצל והפטריות, והוספתי עוד טיפה חמאה לפירה. מי שרוצה פרווה, שישתמש בשמנים אחרים.

בנתיים בצק העלים התרכך והפשיר ואני חתכתי למלבנים, צבעתי מסביב בביצה מקושקשת, שמתי מילוי, גלגלתי, שמתי על התפר בתבנית עם נייר אפיה, צבעתי מלמעלה בעוד ביצה, פיזרתי שומשום בנדיבות והכל לתנור לחצי שעה בחום של 180 מעלות.

כמובן שלא התאפקתי וניסיתי את זה מיד כשזה יצא, מה שעשה אותי חיקוי לפרסומת ההיא של הבורקסים והבחור שמנסה לדבר בטלפון תוך כדי אכילה..

מהבלקן עברתי לעדות אשכנז, ומהגזר הגמדי עשיתי סוג של צימעס.  – השארתי את הגזרים בשלמותם, הם במילא קטנים, המסתי קצת מרגרינה וטיגנתי קצת את הגזר. הוספתי לסיר בערך שליש כוס סוכר (אפשר פחות, גם רבע זה בסדר) ומיץ מתפוז אחד שלם סחוט. ערבבתי עד שהסוכר נמס ואז הוספתי צימוקים שחורים. אם היו לי בבית שזיפים הייתי מוסיפה אותם גם. שקלתי גם חמוציות אבל גם זה לא היה , אולי שווה לנסות.

בכל מקרה, הקפדתי על אש בינונית ושמתי חצי מכסה. אחרי חצי שעה בערך הגזר התרכך והמנה היתה מוכנה. צריך לבדוק שלא נגמרים נוזלים. במקרה שלי עוד נשארו בדיוק מספיק נוזלים בשביל לשים בכלי שבו שמרתי את הצימעס כדי שלא יתייבש. הגשתי קר כמנה ראשונה.

כשהתחלתי להכין את הצימעס, בן הזוג שאל אם הוא יכול לשאול קצת מהגזר הגמדי בשביל האורז שהוא מכין. הייתי לארג'ית ונתתי לו, והוא בישל את הגזר (אחרי שחתך אותו לחתיכות ממש קטנות, אחרי שהגזר כבר הפשיר כמובן) ואז טיגן אותו טיפה עם בצל שכבר התחיל להיטגן עוד קודם.

בנתים הוא הכין אורז לבן פשוט ואז ערבב את הכל ותיקן טעמים בעזרת תיבול , בעיקר פלפל שחור ומלח.

הדבר האחרון שנשאר לי הוא לקט הבורגונדי. כן, ניסיתי, חשבתי לעשות מאפים קטנים, חשבתי לעשות מאפינס או משהו, אבל בסוף, העייפות הכריעה , והלכתי כרגיל על פשטידה אם כי גיוונתי והפעם זו היתה פשטידה חלבית שהכילה גם גבינה לבנה, ככה בשביל אקסטרה טעם. (וגם בצל מטוגן ככה בשביל שיא הפינוק).

בשביל המצפון החלפתי את הקמח הרגיל בקמח מלא, וכל השאר כמו כל פשטידה- ביצים, מלח, פלפל, שמן , כאלה.

בסך הכל יצאה לי ארוחה גדולה מכל המצרכים, עם המון אופציות לכל כיוון.