אין ישראלי שלא מצטט מתוך שינה "מי מתעסק? זה מיקו!" או "לא יכלו לשים שלט קטן – ים?", שלא לדבר על "יבוא לך דינה, יבוא לך". הקולנוע הישראלי ליווה את כולנו, יותר או פחות, לאורך השנים ושינה את פניו כמה וכמה פעמים בהתאם לתקופה.
ארכיון
עם יוליה כזו, מי צריך רומיאו?
נמל תל אביב, שעת שקיעה, בריזה, שולחנות מול הים, והצללים מתארכים ככל שהשמש שוקעת. מה הולך עם זה יותר טוב מאשר כוס יין לבן מבעבע, וארוחת דגים ופירות ים?
טוב, האמת שדגים ופירות ים הולכים טוב בכל שעה, בעיקר כשמי שמטפל בהם יודע את העבודה.
"יוליה" בנמל תל אביב, על הדק, צופה לים, חוגגת עשור ולכבוד החגיגה הוזמנו לבדוק את המנות המיוחדות לאירוע, שנוספו לתפריט הרגיל והאהוב.
על הביצוע- השף רומן דיאמנט ("קורדיליה" לצד ניר צוק, "טוסי", "קמפריו" אשדוד ותפקיד של סו שף ב"בויה", שמוציא את המיטב מכל פרודוקט שהוא מקבל ליד.
דומינו'ס פיצה- כשטעם וטכנולוגיה נפגשים.
לפעמים אחד ועוד אחד הם הרבה יותר משתיים. מתי זה קורה? למשל כשלוקחים את המנה האהובה על כולם – פיצה, ומשלבים עם התכונה הכי חשובה לאנשים –נוחות, ואם אפשר להכניס טלפון סלולרי לעסק, הכי טוב והכי מהיר.
קולינרי 2015- חידושים והמצאות.
כמו כל שנה, נערך אמש כנס "קולינרי 2015" בו הציגו יצרנים רבים את החידושים האחרונים של מוצריהם. בתערוכה לא היו מוצרי בשר, כיוון שהיא כשרה וחלבית, והיות ואי אפשר לסקור את הכל, בחרתי לספר על מוצרים שנראו לי מיוחדים ובולטים באופן מיוחד.
אז מה היה לנו שם?
רן גפנר- מעבר לכל דמיון.
רן גפנר צילום מאיה באומל בירגר 080215
בילדותי "קוסם" היה זה ששולף שפן מהכובע (כן, אני יודעת שזה בעצם ארנב, אבל הביטוי נשאר…). היו אלה שהוציאו מטפחות מהפה בשרשרת ארוכה, אלה שביקשו "תבחר קלף" והפגינו זריזות ידיים, והיתה תוכנית טלוויזיה בשבת שאירחה כל מני אומנים, ואחד מהם היה צ'אן קנסטה. כולם מכירים את אורי גלר, אבל בשבילי כילדה, בהופעתו בתוכנית המיתולוגית "שעה טובה" (תוכנית אירוח משנות השמונים -ערוץ יחיד, מאה אחוזי רייטינג למעט שומרי השבת), קנסטה עשה דברים שלא נראו בעבר, ובלתי אפשריים. הוא הביא ספר עב כרס, ביקש מאחד האורחים האחרים לבחור עמוד, מהשני לבחור שורה, מהשלישי לבחור מילה, וניחש במדויק את המילה. הוא המשיך עוד ועוד, לעשות מעשי קסמים שאז הוגדרו פשוט כ"טריקים" , כשהמילה "מנטליסט" עוד לא היתה בלקסיקון.
הוד השרון פינת רומא- EatAlley
הוד השרון היא עיר מתפתחת , והאפשרויות שקיימות בה מושכות משפחות צעירות רבות להקים בה את ביתם, והשכונות צומחות בקצב ולגובה. ומה משפחות אוהבות לאכול? משהו לאמא, משהו לאבא ושיהיה גם משהו לילד. והטעם המשותף הוא בדרך כלל אוכל איטלקי, שאהוב על כל הגילאים ושכל אחד מוצא בו מה שבא לו לאכול באותו רגע.
הפיצה הכי משוקשקת שיש.
אם מנסים להזכר בסמל ישראלי קולנרי מובהק, השקשוקה מתייצבת באחד המקומות הראשונים ברשימה, אולי רק מתחרה בפלאפל.
ביצים, עגבניות, קצת חריף, גבינה, לכל אחד יש את המתכון שלו, ויש המון גרסאות.
אינסלטיסימה- סלט עם בונוס.
כשרעבים וממהרים, נוצר שילוב קטלני שמסתיים בדרך כלל בפחמימות מיותרות. טונה מצד שני תמיד נחשבה למנת בריאות אבל די משעמם לחטוף קופסת טונה וזהו, ולהתחיל להוסיף דברים כבר הופך ליותר מדי עבודה.
לאונרדו פלאזה אילת –אהבה מהדרום.
נסיעה לאילת תמיד דורשת סיבה טובה. כי עד שכבר נוסעים כל כך הרבה זמן, או לחילופין, מוציאים הרבה כסף על טיסות, צריך להגיע בסוף למלון שיתן לנו את התחושה האולטימטיבית של חופשה, כזו שתגרום לנו לרצות ולשוב עוד ועוד לקצה הדרומי של ישראל.
אז כשחשבנו על נופש, התלבטנו לגבי המלונות ולבסוף נפלה ההחלטה- "לאונרדו פלאזה" – זאת משתי סיבות – ראשית כי בעבר התארחתי במלונות "לאונרדו" שונים בארץ ותמיד הייתי מרוצה מאד, ושנית, כי המיקום מעולה- על הטיילת מול הים.
אז יצאנו לדרך, השגנו טיסות (מצרך די נדיר אבל הצלחנו!) ונחתנו בעיר הכל כך רחוקה וקרובה בבת אחת. המרחק משדה התעופה היה קצר כך שתוך עשר דקות הליכה כבר היינו במלון.
שופרסל באווירה אירופאית
אחד הדברים שאני אוהבת בנסיעות לאירופה, הוא להכנס לחנות ירקות ולקנות סלסילות של מיטב פירות היער, שמביאים אותי ישר לאגדות של הנס כריסטיאן אנדרסן והאחים גרים, שם הגיבורים והגיבורות היו מלקטים כל מני גרגרים ופירות ארומטיים. בישראל אמנם יש מקומות מועטים שמגדלים את הפירות, אבל בשביל זה צריך לנסוע לקצה הארץ.
עכשיו שופרסל מביאים את הבשורה לחנות הקרובה לבית, ועושר האפשרויות הוא אדיר.