אדמונד דה רוטשילד, הוא "הנדיב הידוע" שתמך ביישוב העברי, וטבע את טביעת ידו במושבה "זכרון יעקב". כשנפטר נבחרה רמת הנדיב לשמש לקברו ולקבר רעייתו, והתפאורה הפכה להיות גני הנדיב, על מנת שהמקום יהיה מקום שמח ולא מקום של עצב.

מילת המפתח של הגנים, מעבר לעיצוב היפיפה והחשיבה על כל פינה, הוא "אקולוגיה". הגן מתוחזק אקולוגית בהמון שיטות, מהשקייה באמצעות מים ממוחזרים, דרך עדר עיזים שמשמש כמכסחת דשא טבעית שגם נותנת חלב, ועד הסברים על "טביעת הרגל האקולוגית" – היא הנזק שמשאיר אחריו כל אדם על פני כדור הארץ במהלך חייו.

כדי להמחיש את חשיבות השמירה על הסביבה, אפילו פינות ההסברים פועלות על כוח הדוושות וכדי לשמוע הסבר צריך לעבוד…

הכניסה היא חינמית, וכל מבקר צופה בסרט על המקום (לקבוצות – בתיאום מראש) שמוקרן כל חצי שעה ואחר כך הוא חופשי לטייל בפינות החמד של הגנים – גן דקלים שמכיל זנים מכל העולם, גן מפלים בסגנון איטלקי שצופה אל נוף משגע של הים התיכון, גן ריחות שמאפשר גם לכבדי ראיה להנות מהגן באמצעות טעימה והרחה של צמחים שמסודרים בגישה ידידותית למי שלא רואה, מסלולי הליכה עם שפע של פינות רומנטיות שמאפשרות התנתקות מהסביבה העירונית, וגם חנות "באופן טבעי" שכוללת מתנות בהשראת הטבע- מבתי ציפורים , דרך מוצרים ירוקים, ממוחזרים וסולריים, כלים ואביזרים לגינון (כולל לילדים במידות קטנות וצבעוניות), ערכות שתילה ועציצים, פריטי עיצוב של אמנים מקומיים ועוד.

בגנים יש גם אירועים מיוחדים כמו קונצרטים, ובאפריל יערך פסטיבל יין גדול לכבוד 60 שנה לגנים ו80 שנה למותו של רוטשילד.

אהבתי לראות את הפריחה היפיפיה, ליטפתי את העיזים שבעדר (ויש המון גדיים קטנים, כמו גן ילדים מופרע שצוהל לכל עבר), עברתי על הפינות שבוחנות אותי ואת המודעות האקולוגית שלי – ואני שמחה לציין שעברתי בהצטיינות, בעיקר בסעיף ה"אל תקחו שקיות פלסטיק בסופר, במקום זה השתמשו בתיקים ממוחזרים", ובעיקר נשמתי את הבושם של הפרחים (וזה אחרי שצילמתי מאות תמונות בזום קרוב במיוחד, כי לא יכלתי להחליט מה לצלם קודם).

לזוגות אוהבים, למשפחות, לאנשים חובבי טבע והסטוריה.

אתר הגנים – http://www.ramat-hanadiv.org.il/

בקצה המסלול של גני הנדיב עומדת מסעדת "מטעים" – מסעדה חלבית כשרה, עם אג'נדה מיוחדת. כמו "ליליות" בתל אביב, גם "מטעים" מפעילה מיזם חברתי לשיקום נוער בסיכון בחסות קרן דואליס, שמכשירה נוער שנשר ממסגרות חינוך למקצועות המסעדנות, בליווי צוות מקצועי ועובדת סוציאלית.

פתחנו את הארוחה בכוס מימוזה – מיקס של תפוזים עם קאווה, ככה בשביל מצב הרוח.

אחר כך החלו להגיע מנות, תחילה מתפריט הראשונות ואחר כך מהעיקריות.

אנחנו קיבלנו

לחם הבית – פוקצ'ה – 14 שקלים, במרקם שהזכיר לי פריקסה טוניסאי עסיסי.

מרק הבית – קיבלנו דוגמית כדי לא להתמלא, של מרק עדשים עשיר מאד (מנה גדולה, באמת גדולה, עולה 30 שקלים). אהבתי את העושר.

סלט ירוק עם פרי – קיבלנו צלחת של חסות, עלי בייבי שהוקפצו ברוטב וינגרט הדרים ואגוזי מלך (47 שקלים בתפריט). למעלה היו חתיכות פרי , נדמה לי חבושים , מקורמלות. למי שרוצה משהו קליל ובעיקר ירוק, זו בחירה טובה. (אני מעדיפה סלט כתוספת למשהו נוסף).

סיניה חצילים – חציל קלוי על בורגול עם טחינה חמה עם סלט פיסטוקים , חמוציות ועלי בייבי (56 שקלים).  –המנה הנבחרת שלי – בורגול עם טחינה חמה מאד משביע, עשיר, הפרדתי קצת מעלי הבייבי כדי למצוא קודם את החצילים , הירוק קירר את כל המנה.

קרפצ'יו סלק היה המנה האחרונה – פרוסות סלק חי עם פסטו, אגוזי לוז, ריקוטה ופילטים של תפוז (34 שקלים בתפריט). הדקיקות של פרוסות הסלק עדיין שמרו על הקרנץ' שלו, וריקוטה תמיד קונה אותי. מנה מרעננת.

לקינוח קיבלנו שני טעמים שונים- דוגמית של עוגת גבינה פירורים עדינה שלא מוזכרת בתפריט אז אין לי מחיר, ומנה עזת טעמים יותר- טארט טאטן עם גלידת ווניל ונוכחות קרמלית דומיננטית (34 שקלים). המנה מספיקה בהחלט לשניים.

אחרי טיול בגנים מפתחים בהחלט תאבון, ו"טעמים" נותן מענה משביע מצד אחד, וקליל מצד שני (בגלל החלביות) , עם מבחר גם לטבעונים (מנת החצילים למשל היא מנה טבעונית ומסומנת ככזו בתפריט).

אהבתי גם לגלות פרט קטן אך חשוב עבורי- בשירותים יש עמדת החתלה מסומנת גם בשירותי הגברים ולא מקבעת את הנשים בלבד כמטפלות בתינוקות.

אז שוויון יש, אג'נדה חברתית יש, שירות מצוין יש, אוכל שמתאים לכולם, גם למי שמקפיד על כשרות, צמחונות, טבעונות וכדומה והכל בנוף מקסים.

לאתר המסעדה – http://www.ramat-hanadiv.org.il/content/generalpage/%D7%9E%D7%A1%D7%A2%D7%93%D7%AA-%D7%9E%D7%98%D7%A2%D7%99%D7%9D

חודש ינואר תמיד הביא בשבילי רגעים שמחים- קודם כל כי באמצעו נמצא יום ההולדת שלי, וגם כי בתחילתו נמצאת מסיבת סוף השנה הלועזית (שנודה על האמת, כולנו חיים על פי הלוח הזה, אני לא חושבת שיש כאן קורא אחד שיודע מה התאריך העברי הנוכחי, מלבד זה שכולם יודעים מה התאריך בט"ו בשבט).

אז בין השמפניה לנשיקת חצות, רצוי שיהיה גם מתוק והרבה.

קיבלנו מ"שופרסל" המון דברים מתוקים ובעיקר קלים להכנה-

עוגה בטעם שוקולד , תערובת לכדורי שוקולד ותערובת לבראוניז וצנצנת לפתן דובדבנים חמוצים.

את הבראוניז והכדורים החלטתי לשמור ל"פריסה" שאני עושה בעבודה ובמועדון הסלסה בהתאמה, וניסיתי את עוגת השוקולד.

המתכון הבסיסי הוא על מים, כך שהעוגה היא פרווה ומתאימה לשומרי כשרות. אני עשיתי את הציפוי עם חמאה כך שזה כבר הפסיק להיות מתאים, מצד שני, גם כשרות היא לא דבר שמתאים לי אישית אז אנחנו פיטים…

בכל מקרה, מה שנוח מאד בתערובות הללו הוא שכל מה שצריך תמיד נמצא- מים, שמן וביצים תמיד יש. תוספות? להיות יצירתיים. אני נזכרתי ברגע האחרון להוסיף גם טיפה וודקה אספרסו כפול של וואן גוך, ככה בשביל המצב רוח. זה לא מופיע בתמונה כי חשבתי על זה רק בשלב המערבל.

שמתי בתבנית קוטר 26, אפיתי חצי שעה, בדקתי עם קיסם(עדיין לא היה מוכן), חיכיתי עוד עשר דקות, הקיסם יצא נקי.

שמתי להתקרר. אני לא יודעת אם זה בגלל המערבל שלי או בגלל התנור שלי אבל העוגה יצאה קצת יותר גבוהה באמצע ועם סדק, קיוויתי שעם הקירור זה קצת ירד ויתאזן, או מקסימום סכין טובה יכולה לסדר את העסק.

בזמן שהעוגה התקררה הכנתי בצד תערובת של גבינת מסקרפונה (פשוט כי זה היה לי במקרר) עם הדובדבנים והוספתי טיפה סוכר ווניל.

חציתי (די בקו ישר, כל הכבוד לי!) את העוגה לשניים ומרחתי במילוי ושמתי בחזרה את החלקים במגש.(איפה לעזאזל שמתי את הסטנד של העוגות?).

הקישוט הורכב משוקולד מריר שופרסל (מאה גרם) שהומס במיקרו (אם כבר עצלנות אז עד הסוף) ביחד עם ארבע כפות חלב ומאה גרם חמאה. העיטורים היו בעזרת בצק סוכר צהוב שנחתך עם תבניות עוגיות, וקישוט רואיל אייסינג בכמה צבעים.

נשאר רק לחכות להתייצבות כל העסק ו… בתאבון ושנה טובה!!!!

אחד הדברים המתסכלים ביותר באכילת (ואפיית) עוגת שוקולד צ'יפס היא כשבחלק מהעוגה אין בכלל צ'יפסים וכל הפואנטה מתפספסת, כי ביננו, רבים מאיתנו אוכלים עוד פרוסה ועוד פרוסה רק בשביל השוקולד…

חברת "אחווה" יודעת את לב לקוחותיה ולכן השיקה עכשיו עוגת שוקולד חדשה עתירת שוקולד צ'יפס כך שמובטח למצוא הרבה שוקולד בכל ביס.

השוקולד הוא מריר משובח, העוגה בטעם ביתי (עשרים אחוזים של שוקולד צ'יפס איכותייים) ויש לה גם אריזה חדשה ומעוצבת לפי הקו החדשני החדש של "אחווה".

העוגה הזו מצטרפת להמון מוצרים אחרים של "אחווה" כמו עוגות אישיות, עוגיות ביתייות כולל עדתיות , רוגלעך (שאין כמותן לצירוף לכוס תה למשל), מאפינס, עוגות פירות וכמובן עוגות ללא סוכר למי שאסור לו או נמנע, וזאת לצד מוצרי החלבה המוכרים והאהובים.

העוגה היא כשרה בכשרות בד"צ המחמירה של העדה החרדית ירושלים ,והיא גם פרווה כך שהיא מתאימה כקינוח עם הקפה של אחרי האוכל למי ששומר על כשרות (והאמת, גם למי שלא )I.

להשיג ברשתות השיווק.

את השף צחי מלול אני מכירה מהתקופה שהיה השף הראשי של מלון "ממילא" היוקרתי. אחרי "ממילא" ועם שנים רבות במסעדות בניו יורק (עם שף דגלס רודריגז) ובלונדון עם אחד עצבני במיוחד- גורדון רמזי, הוא החליט שהוא רוצה עצמאות ואיתר פנינה ביפו, ברחוב בית אשל, שהפכה להיות "אלמנטרי- מסעדת שף".

המוטו, שלפיו נבחר שם המקום – מנות ברורות ומובנות ,דגש על טריות (כשאתה שני מטרים מנמל יפו, הדגים מגיעים אליך לפני שגילו שהם כבר לא במים של הים), תפריט לפי המלאי של אותו היום ומנות שמיועדות לכל אחד- מהמשפחות עם הילדים ועד ל"פודי" האנין.

"צניעות, כבוד לזולת ואוכל טעים הם הבסיס לחיים טובים" הוא המוטו של מלול. המסעדה ממוקמת ברחוב בית אשל 7, בצמוד לשוק הפשפשים.

 הוזמנתי למסעדה לאחר שלושה שבועות בלבד של פעילות, והתנסיתי בשלל הסוגים של המנות, ממגוון רחב (ומתחלף- עד כדי כך שהתפריט מודפס על דף פשוט כדי שאפשר יהיה לעדכן אותו במנות הכי טריות ומיוחדות של כל יום).

בתחילה, כמו בכל מקום שמכבד את עצמו, הוגש לחם הבית שהגיע עם זיתי קלמטה, חמאה ואיולי מיוחד שמוכן במקום. הלחם הוא לא מנה בפני עצמה אלא מגיע לכל סועד על הבית. ביחד עם הלחם הגיע יין של יקב "ספרה" שהוא יקב מאזור ירושלים , אזור מגוריו של השף, שמקפיד על מקומיות והביא למסעדה גם יינות של יקבים נוספים מאותו אזור- "עגור" ו"סוסון ים" וכן בירה מקומית של "שפירא".

ביקשתי גם מים לרוות את צמאוני וקיבלתי כוס מיוחדת שבה כדי לתת טאץ' רענן למים, הוסיפו להם במקום הלימון הסטנדרטי, דווקא פלחי מלפפון חי, משהו שלא ראיתי בשום מקום אחר.

המנות הראשונות שקיבלנו כללו –

מנה טובה של טייגר שרימפס שכרסמנו עם הידיים, ובאו צרובים במחבת עם חמאה, שום, צ'ילי ופטרוזיליה (55 שקלים), לחובבי פירות הים מנה מאד מומלצת.

רוסטביף סינטה עם חרדל , פרמז'ן ובצל סגול (42 שקלים)היה המנה הבאה שהיתה נחמדה , אם כי אני עדיין נוטה יותר לכיוון הטייגר שרימפס.

כאן הגיעה המנה שהיתה הבחירה שלי מבין ששת מנות הפתיחה שקיבלנו – "שקדי עגל" עם עגבניות שרי צלויות וסלט חצילים (50 שקלים) כי הם היו פריכים מבחוץ, רכים בפנים, מתובלים בעדינות, הייתי מוכנה לקערית שלמה רק של השקדים הללו.

שלוש המנות הבאות שקיבלנו היו –

"קציצות סרטנים ושרימפס" – שרימפס ובשר סרטנים קצוצים גס עם אבוקדו ומטבוחה (50 שקלים)- השרימפס קצת השתלטו מבחינת טעם ולא הצלחתי להבחין בסרטנים, קצת חבל כי אני אוהבת סרטנים.

סביצ'ה דג טרי – במקרה שלנו סלמון, שוב לפי מה שעולה ברשת באותו יום, בכבישה קצרה עם אנדיב, אבוקדו, אשכולית אדומה, צ'ילי אדום ושמן זית (50 שקלים) – מנה יפה שהפכה אצלנו ל"פינגר פוד", שילוב מעניין של האבוקדו ורק להזהר מקישוטי הפלפל האדום החריף.

סלט מוחיטו (37 שקלים ) לסלט חמוד מאד של עלי בייבי, סלק, מנגו, פלפל אדום, בצל סגול והשיחוק- ווינגרט מוחיטו שבנוי ממש כמו המשקה, עם רום קומפלט ונותן טוויסט מתקתק לסלט. אהבתי את הרעיון כי אף פעם לא טעמתי רוטב לסלט שהכיל רום.

למנה העיקרית התבקשנו כל אחד לבחור מנה מתוך התפריט. בחרתי בנתח קצבים שמגיע צרוב במחבת  ומומלץ בדרגת מדיום, ומוגש עם פירה (חלבי! הללויה!) . הייתי חייבת לעשות תמונת קלוז אפ לבשר ולצבע המגרה שלו, ועם הפירה, טוב, מרגישים את האיכות.

חבריי לשולחן הזמינו אנטריקוט ברמות צליה שונות (במסעדה מאד קשובים לבקשות הלקוחות ולפי טעמם) ודגים שונים.

הקינוח היה מבחר פטיפורים  של הקונדיטורית נעמה שטייר, בטעמים שונים – ממתיקות השוקולד דרך חמצמצות לימונית, כשהפייבוריט שלי היה דווקא זה בטעם אגוזים (הראשון מימין).

(בתמונה למעלה משמאל – שף מלול ומימין – תראו איזה בשר!!)

שף מלול מביא את עצמו ורעיונותיו לידי ביטוי במקום העצמאי שלו – האלמנטרי, והם מספיק רחבים ומגוונים לכל טעם.

 המסעדה כל כך חדשה שאין לה אתר עדיין, אבל אפשר למצוא פרטים ב http://www.2eat.co.il/restaurant.aspx?restid=21889

ישנם דילים אטרקטיביים לעסקיות צהרים וערב.

דורית חליפה גדלה במטבח. טוב, היו עוד חדרים בבית אבל המטבח היה הלב ובו היא למדה מסבתא ומאמא את כל התורה- מהכנת מנות קלאסיות ועד מודרניות.

החיים זרמו ודורית פנתה לכיוונים אחרים, למדה תואר שני במנהל עסקים, ניהלה סניף חברת כוח אדם, ובכל אותו הזמן קיננה בה ההרגשה ש"זה לא זה". אז מה זה "זה"?

"זה" זה להפוך לקונדיטורית ובשלנית, להקים את "מעל למצופה" – קונדיטוריית בוטיק (ראו למטה כתובת האתר) ולהוביל סדנאות קולינריות מסוגים שונים  ולקהלים שונים.

הוזמנתי להשתתף בסדנת "מאפים מלוחים וקישים" . מי שמכיר אותי יודע שבשלנית גדולה אני ממש לא, ולא תאמינו (ואני מגלה כאן את הסוף) אבל בסוף הערב יצאתי עם תבנית מלאה במטעמים מעשה ידי שנטרפו במהירות על ידי בני המשפחה.

בתמונה למעלה – דורית בפעולה

ההקפדה היא כבר מההתחלה- כשלא מתחילים עד שלא כל השיער הארוך נאסף ומוודאים שאין לק מתקלף לאף אחת. אחרי סיבוב הכרות התחלנו במלאכה. ראשונים היו הבצקים והכנו כאלה שניים – בצק עלים (עם המון טיפים על ריכוך החמאה , התהליכים שעובר הבצק, והרעיונות של מה אפשר לעשות ממנו בווריאציות שונות לפי הטעם). אחר כך עברנו להכנת בצק פריך ומילאנו בו קלתיות בגדלים שונים.

בתמונה למעלה – מאפה בצק עלים ממולא בפטריות וגבינות, בשלבי הכנה ומימין למטה המנה המוכנה.

הכנו שני סוגי מילויים – פטריות וחצילים עם המון גבינות ורוטב רואייל, והכל נשלח לאפייה.

בזמן שהקישים היו בתנור הכנו עוד מילוי, עם פטריות, גבינות, בצל ועוד דברים טובים (שכאמור ניתן לשלב כל ירק שאוהבים או מילוי בשרי למי שאינו מקפיד על כשרות – או לחילופין להחליף את החמאה בבצק במחמאה למשל) והנחנו על בצק העלים שרידדנו. למדנו שיטת חיתוך לרצועות צדדיות שיוצרות "רשת" מעל למאפה והוספנו תוספות לפי הטעם.

גם המאפה הזה נשלח לתנור ואנחנו נשנשנו בנתיים סלט שהכינה לנו דורית, ככה על הדרך, (וגם השווינו תמונות של החתולים שלנו בטלפונים הסלולריים).

בתמונות למעלה – הקלתיות הממולאות בחצילים ופטריות עם גבינות, למטה מימין המנות המוכנות – שימו לב- אלה עם התירס בצד השמאלי של הצלחת – מעשה ידיי!!!

הדבר האחרון היה מאפין תירס הכי קל בעולם, עם תערובת שעוברת לתבנית שקעים ויוצאת משם תפוחה ועסיסית – לא חיכינו שיתקרר, טרפנו ישר.

קיבלנו המון טיפים על שילובים מעניינים למאפים, על טכניקות הכנת הבצק ועיצובו, ועל שימוש בתיבול- תבלינים ועלים וכאמור יצאנו עם תבניות מלאות כל טוב להאכיל את כל המשפחה במעשה ידינו.

 מחיר סדנה כזו (שלוש שעות) הוא 250 שקלים אבל יש הנחות ל"חבר מביא חבר" ולמי שנרשם ליותר מסדנה אחת.

כל הפרטים וגם אפשרויות רכישה מהקונדיטוריה- ב – http://www.maafim.co.il/

או בפייסבוק בשם "מעל למצופה – עוגות וקייטרינג חלבי ".

כשאני כותבת על מסעדות, אני מאד משתדלת לא לכתוב מילים כמו "מדהים" ו"מהמם" כי זה לא אומר שום דבר לקוראים שלי. אני מעדיפה לתאר את המנות כפי שהן ושכל אחד יחליט אם הוא היה אוהב אותן  או לא. במקרה של קורדליה אני חייבת בכל זאת מילה כללית אחת – "מענג". כי הערב שהוזמנתי אליו ושהעברתי בו היה חוויה שגדולה מסך המרכיבים – מקום+שירות+אוכל = חוויית אכילה אחרת.

"קורדליה" היא לא מקום שבאים אליו כי רעבים. כלומר, לא שלא יוצאים שבעים, אבל המטרה היא החוויה, ערב ארוך (הארוחה שלנו לקחה כשלוש שעות והיתה בדיוק בקצב המתאים להתענגות על כל נגיסה, כל טעם, כל מרקם) שמתאים לכל מי שרוצה לפנק את עצמו או אחרים.

זה מתחיל בכניסה למבנה שכל פינה בו משדרת תשומת לב וטאצ' מיוחד, מנברשות מלכותיות שמאירות את הקירות העתיקים של יפו, דרך נרות שהבהבו על כל שולחן ועד אפילו לאגני הרחצה המיוחדים בחדר השירותים שלידם הונחו ספרונים מסדרת "הרומן הרומנטי" שגרמו לי לעשות "אההההההההההה" כזה של סצינות רומנטיות בסדרות טלוויזיה.

אחר כך מגיע השירות שהוא לא פחות ממלכותי – צוות מלצרים שלא מזניח אפילו את הפרט הקטן ביותר, החל מכך שאיך שהתיישבתי קיבלתי שרפרף להניח עליו את התיק, דרך מילוי חוזר של כוס היין, כוס המים וקערית הלחם כך שבכל רגע נתון הן היו מלאות, הנימוס והדקדוק המושלמים של מזיגת המשקאות, קיפול המפית ברגע שהלכתי לשירותים בצורה עדינה ומדוקדקת, ניגוב השולחן מפירורים בעזרת מברשת מעוצבת ויעה כסוף עד הפירור האחרון, מזיגת חלק מהמנות מול הסועד עצמו כחלק מהחוויה וכך הלאה.

כשאני מוזמנת לערב טעימות אני תמיד מעדיפה את המלצת הבית. כשהמלצר הביא לי את התפריט זה מה שאמרתי לו והוא השיב ב"אם כן, הכי טוב לנסות את ארוחת הטעימות שלנו כך שתוכלו לחוות את מירב הטעמים". ארוחת הטעימות עולה 250 שקלים לאדם, כוללת שמונה מנות ומקיפה מגוון גדול של סוגים – חלבי, בשרי, פירות ים, מתוק, מלוח, קר, חם, הכל מהכל.

המנה הראשונה שנחתה לנו על השולחן היתה "צלחת מתאבנים" שכללה שלושה זוגות של מטעמים – קדאיף עם עגבניות וזיתי קלמטה, עוגיית כוסברה עם גבינת שמנת וסופלה שמנת אספרגוס. מדובר במנות בגודל ביס, כשהשילוב מזכיר קינוחים והתפיסה שלנו אומרת שזה אמור להיות מתוק, כך שהניגוד מדגיש את הטעמים. מבין השלושה החביב עלי ביותר היה ה"סופלה שמנת אספרגוס" שהיה סוג של פחזנית רכה עם מילוי מלוח.

"מילפי שרימפס ושאלוט" היה המנה הבאה. יש לציין שבתחילת הארוחה המלצר האדיב בירר איתנו אם יש משהו שאנחנו לא אוכלים מכיוון שיש סועדים שאמנם אוכלים במסעדות לא כשרות אבל נמנעים מפירות ים למשל. אנחנו אישרנו לו ש"כל דבר חוץ מחיות מחמד זה בסדר מבחינתנו" והשטח היה פנוי למנה.

השרימפ הגיע בתוך המילוי, לא כיחידה בפני עצמה, והתחבר עם בצל השאלוט. הטעמים היו חזקים. הבן, שלא טעם שרימפס קודם, אמר שאם זה הטעם אז הוא מוכרח בפעם הבאה לטעום את הצורה המקורית של השרימפ. ה"מילפיי" היה יותר סוג של קרקר שהונח על המילוי וגרם לנו לנטוש את הסכו"ם המנומס ולהעמיס מהמילוי על הקרקר לאכילה עם האצבעות .

"גספצ'יו על חציל קלוי" – מרק עגבניות קר שנמזג מעל חציל קלוי קלאסי. הבן לא חובב חצילים אז הוא התמקד במרק עצמו. אני העמסתי קצת חציל ומעליו מהמרק (שנמזג אגב בצורה מאד אסטטית על ידי המלצר) ושמחתי מאד, עגבניה וחציל קלוי הולכים מצוין ביחד. מנה מאד נדיבה יחסית לארוחת טעימות, בעיקר כשהשארית נוגבה על ידי לחם הבית שקיבלנו (עם חמאה ושמן זית ) משני סוגים שונים.

"טורטליני כמהין בבצק חלמונים" היה הבא בתור, ארבע יחידות של טורטליני עשיר (אוי, כמה שחלמונים עושים טוב לפסטה..). חוסלו במהירות, וגם כאן הרוטב נוגב באמצעות הלחם (שהקערה שלו מולאה שוב ושוב).

"קבב טרחון וספייסי סלט פטריות" – דג אינטיאס בצורת שני קבבים עגולים, על סלט פטריות שימגי ושיטאקי עם רוטב שום שחור והרבה עלי בייבי. שליטה של טעם לימוני, דג רך אבל לא מתפרק, עדינות היא שם המשחק.

"נתח קצבים על ריזוטו כוסמת"  היה העיקרית האחרונה לפי התפריט – פחות התחברתי לכוסמת (לא פייבוריטית שלי באופן כללי) אבל הבשר היה עשוי מדיום (לא נשאלתי אבל זו מידת עשייה שהחמיאה לבשר) , חתוך לחתיכות בגודל נגיסה ובכמות נדיבה.

המלצר ניגש אלינו ואמר שיש נוהג שלפני הקינוחים יש אפשרות לקבל עוד פעם אחת מהמנות שהוגשו או מנה נוספת כ"הפתעת השף". אמרתי לו שאני מאד אוהבת הפתעות. הוא שאל אם להפתיע אותי בכיוון של בשר או דג ואני אמרתי את שלוש המילים שחשבתי עליהן מאז שראיתי את התפריט של "קורדליה" – "קוקי סאן ז'אק" .

קיבלנו מנה אקסטרה (כך שסך המנות עלה לתשע) של צדפות על הפלאנצ'ה עם קרם כרובית וקצף פורצ'יני. טוב, קוקי סאן ז'אק שמקבל את הטיפול שהוא צריך, הופך להיות מדוייק ורך, בלי ליפול במכשול הצמיגיות. שלושת הצדפות שלי נעלמו תוך דקה, ויחד איתן גם עוד אחת מהצלחת של הבן שלא היה מסוגל להכניס יותר כלום לגוף. רווח שלי. הקצף היה פחות מוצלח מכיוון שהיה לו טעם דומיננטי מדי של פלפל שחור לטעמי, מה שקצת כיסה על הטעם של הפטריות.

השולחן נוקה בדייקנות , הסכו"ם הוחלף שוב (לכל מנה קיבלנו סכו"ם נפרד) והגיע זמן הקינוחים.

הראשון שקיבלנו היה "ברולה גרניום וסלט מלון"  עם עלי נענע. מנה מאד מרעננת ומרגיעה של קרירות שהזכירה לי סוג של מלאבי משודרג.

הקינוח השני שקיבלנו היה יצירת מופת בשם "גורמנדייז פרחים". אין לי מושג למה השם הזה, אבל המשמעות שלו היתה משטח אבן ארוך ועליו חמישה קינוחים קטנים שונים, מה שאיפשר להתנסות בשפע רב של מרקמים וטעמים. כאן בדיוק נכנסה המילה "עונג" לתפריט.

אז מה היה לנו שם?

פנקוטה אספרסו רכה ומתוקה, מקרון פירות יער שגרם לי להבין שגם אוכל יכול להיות סקסי, מרנג לימון- קשיחות עם פציחות עם רכות ביחד, טופי ביתי עם שקדים ואגוזים – שידרוג של ממתק קלאסי, וכמובן איך אפשר בלי שוקולד? אז האחרון בשורה היה "סופלה שוקולד וויסקי" שהיה חמים ומרוכז כמו כדור שוקולד אלכוהולי ועשיר בטירוף.

על השתיה החמה וויתרנו מחוסר זמן ומקום, ואם היה שם ערסל, הייתי מבלה שם בנמנום קל בשעות הקרובות.

אז אם בא לכם לטעום חוויה חדשה, מרקמים, ניחוחות ואווירה – "קורדליה" הוא המקום.

רחוב יפת 30 יפו.

כל הפרטים, התפריט, האירועים – הכל באתר של "קורדליה" – www.cordelia.co.il

חבילת "הפסקת הקפה "שהגיעה משופרסל התלבשה לי על מספר פונקציות –

קודם כל, באמת כבר התעייפתי מהבישולים הרבים והמסובכים שלי (אהמ…אהמ…) ואני צריכה הפסקה.

שנית, שמי האמצעי הוא "מתוקים". טוב, האמת, השם שלי שושנה אלישבע חזן גרינברג, אבל אם היה שם מקום, בטח המילה "מתוקים" היתה מופיעה איפשהו.

שלישית, בתור ברזילאית, קפה צריך להיות ממש טוב כדי להכנס אלינו הביתה.

רביעית, אצלנו יש חלוקה שווה, אז הוא לקח את הקפה ואני את המתוקים (ראו סעיף ב').

היתה אפשרות בחירה רבה בטעמים, אז בחרנו לקחת מעבר לקפה את העוגיות במילוי קפה, את הביסקוויטים עם שוקולד מריר (כי מריר מבחינתי הוא ה- שוקולד) וגם העוגות האישיות לקחנו בטעמי שוקו שוקו. אם הייתי מסדרת את המוצרים מבחינת ההעדפה שלי, אז במקום הראשון היו העוגות האישיות כי אני מתה על המרקם שלהם, וכי הן מספיק גדולות בשביל לקחת אחת ולהסתפק בה, ומצד שני גם מספיק גדולות כדי שהמצפון יגיד שלא כדאי עוד אחת, מה שמאפשר שליטה על הכמויות. (מצד שני, השארתי אותן לבד במזווה, לא בטוח שישאר כשאחזור הביתה).

במקום השני אני שמה את הביסקוויטים בעיקר בגלל השוקולד המשובח. האחרונות אצלי הן העוגיות כי למרות שהמילוי נדיב , אני פחות מתחברת למרקם של העוגיה עצמה, לא שזה יעצור אותי מלחמוס אותן כשיתחשק לי משהו מתוק (מה שקורה כל ארבע שעות בערך).

בתמונה אפשר לראות את כוס הקפה הראשונה ואת החבילה הראשונה שנפתחה (וננגסה) בערך חמש דקות אחרי שחזרנו מהסופרמרקט, כי אין מצב שנתאפק יותר מזה. (טוב שלפחות הספקנו להכניס את הקפואים לפריזר לפני שירדנו על החבילה).

מותק של ערב.

את קרין גורן אין צורך להציג, הכוהנת של המתוקים בישראל, מלכת השוקולד שדואגת לחדש ולהביא מתכונים רבים שמשמחים את כל מי שמכין אותם (וכמובן את מי שאוכל).

במיזם חדש חברה קרין גורן ל"סוגת" וביחד פיתחו את "סוכרלוז" – תחליף סוכר שמושלם לאפייה, בישול וטיגון.

ישנם בשוק תחליפים רבים לסוכר, אבל היות והסוכר בעוגה למשל הוא לא רק ממתיק אלא יש לו תכונות נוספות (שמירה על טריות, גובה המאפים, עזרה לתפיחה היות והסוכר הוא המזון של השמרים, קרמליזציה וכו'), התחליפים פשוט לא מתאימים לאפייה ויוצרים אכזבה כשמשתמשים בהם.

כאן נכנסה לתמונה קרין גורן ובמשך תקופה ארוכה ניסתה סוגים שונים של תחליפים מהארץ ומחו"ל, שילבה במתכונים שלה, בדקה מה יצא ובסוף נולד המוצר החדש- הסוכרלוז של "סוגת", היחיד שקרין מעידה עליו ש"התחליף המושלם לאפייה, רק עם תחליף סוכרלוז הגעתי לתוצאות מעולות".

ה"סוכרלוז" בעל תו אי"ל (של האגודה הישראלית לסכרת), והוא מיועד כמובן גם למי שמעדיף לצמצם בצריכת הסוכר, שלא לדבר על כך שהמוצר מכיל 30% פחות קלוריות, כך שאפשר לאכול את פרוסת ה עוגה בלי נקיפות מצפון (או כמו שקרין אומרת "לאכול בשקט את הפרוסה השניה").

התכנסנו לבדוק "הכצעקתה" – האמנם אפשר להכין עוגות וקינוחים שיהיו בעלי טעם זהה, למרות שהם מכילים "סוכרלוז" ולא סוכר "אמיתי"?

אז כן, קרין הכינה לנו שתי עוגות זהות (עוגת הסופלה שוקולד המפורסמת שלה, עם חלבה). באחת היה סוכר, בשניה היה סוכרלוז. שתיהן היו טעימות נטו, ואי אפשר היה להבדיל מי זו מי. (כדי שבכל זאת נוכל להבדיל, קרין קישטה אחת מהן בחלבה מפוררת ואחת בשערות חלבה).

גם במטעמים אחרים שקרין הגישה לנו (קרמבו, עוגת רולדה קפה) אי אפשר היה להבחין שמדובר בתחליף סוכר, מה שהיה משמח מאד.

שתי העוגות, אחת עם סוכלוז (משמאל), השניה עם סוכר רגיל (מימין), אין הבדל, לא במראה ולא בטעם.

קרין ביקשה להדגיש שכשבוחרים מתכון כלשהו, ורוצים להמיר את הסוכר ב"סוכרלוז" יש להמיר לפי נפח ולא לפי משקל – כוס אבקת סוכרלוז של סוגת בתפזורת (זו שבצנצנת) שווה במתיקותה לכוס אחת של סוכר רגיל.  כמו כן, הקצפה עם תחליף סוכר היא קצרה יותר (גם עם ביצים וגם עם שמנת מתוקה) וגם זמן האפייה יהיה קצר יותר. בעוגות שמרים יש להגדיל את כמות השמרים במקצת ויש להקפיא לשמירת טריות אם לא אוכלים על המקום. (מה שבדרך כלל קורה..)

קיבלנו הרבה מתכונים למתוקים על בסיס "סוכרלוז" ומתוכם בחרתי להביא עבורכם את "סחלב שוקולד מחמם" שמתאים לי אישית גם בגלל שהוא קלי קלות של הכנה, וגם בגלל שאני מתה על סחלב, מתה על שוקולד, והשילוב של השניים עושה לי את זה בגדול.

אז ככה –

החומרים לארבע מנות:

4 כפות קורנפלור

8 שקיות קטנות של אבקת "סוכרלוז סוגת" (או 12 כפיות מהצנצנת כי שם זה פחות מרוכז).

1 ליטר חלב

8 קוביות שוקולד מריר ללא תוספת סוכר.

אופן ההכנה :

מערבבים בסיר את הקורנפלור והסוכרלוז, מוסיפים רק כוס אחת חלב וטורפים למניעת גושים, מחממים על אש בינונית תוך כדי טריפה עד רתיחה ומוסיפים את שארית החלב.

משגיחים שלא יגלוש ומורידים מהאש.

שמים בכל ספל 2 קוביות שוקולד בתחתית ומוזגים מעליו את הסחלב החם, וכמובן מגישים מיד.

אפשר לקשט בשוקולד מגורר.

ההפתעה היא שמי שמקבל לא יודע שיש קוביות שוקולד בתחתית, וכשהוא מערבב זה עולה ומתערבב ומפתיע במתיקות שוקולדית כייפית (וואי, כשאני כותבת את זה אני כבר משתוקקת שיהיה חורף שמתאים בול למשקה הזה, ואני בכלל בן אדם של קיץ…)

(בתמונות, מתוקים נוספים שקרין הכינה עם "סוכרלוז" )

ה"סוכרלוז" מתאים לכולם, כולל נשים בהריון וילדים.

במסגרת ההשקה קרין גורן גם סיפרה לנו על ספר הבישול החדש דנדש שלה "אם לסבתא היה מיקסר" שבו היא אספה (במשך 3 שנים!!) מתכונים של סבתות, והתאימה אותם לזמנים שלנו, כולל הפיכת כמויות כמו "לפי העין" או "כמה שתופס" לכמויות מדידות, שימוש במכשירי חשמל חדישים יותר (מיקסר, מיקרוגל, מעבד מזון), ושידרוגים לטעמים הקלאסיים עם טוויסט מודרני.

בסידרת ה"סוכרלוז" יש צנצנת של 100 גרם גרגרים,שקית מילוי לצנצנת, קופסה של מאה שקיות אישיות (מצוין לקפה) ומיכל של 100 טבליות, לנוחות המשתמשים.

כצ'ופר יש על האריזות גם בר קוד שמאפשר הורדה של מתכונים של קרין.

בתמונות – שני שפים ובלוגרית – עם קארין גורן ותום פרנץ זוכה "מאסטר שף".

להשיג בכל רשתות השיווק, כשר.

לאתר של "סוגת" – www.sugat.com

על מסעדת "ליליות" שמעתי בעבר בהקשר החברתי של שיתוף הפעולה עם עמותת "עלם". כשהוזמנתי לנסות את האוכל, חשבתי שאולי אהיה משוחדת בגלל ההערכה לפעילות החברתית (שמיד תפורט) אבל בפועל לא הייתי צריכה להיות משוחדת. מדובר במקום יוקרתי שלא נופל ממסעדות טובות ומפוארות אחרות, בתוספת הבונוס- העזרה לזולת.
המסעדה, הממוקמת ברחוב וויצמן 2 בתל אביב, הוקמה במקור לפני 13 שנים על ידי קרן קמרמן (זו שעל שמה קרויה מסעדת "קרן" של חיים כהן) עם עמותת על"ם שהיא עמותה לעזרה לנוער בסיכון, נוער שנפלט מלימודים ושאין לו כיוון בחיים. הנערים והנערות , בגילאי 16-19 נאספים אל המסעדה, לומדים מההתחלה – ממיומנויות בסיסיות של הגעה בזמן ועמידה ביעדים, ועד תפקידי הטבחים והקונדיטורים, מקבלים שכר מלא על עבודתם, מלווים על ידי עובדת סוציאלית ופעילויות מיוחדות, ולבסוף עוזבים כשיש להם מקצוע ביד, לעיתים ממשיכים בו , לעיתים בוחרים להשלים בגרויות, להתגייס לצבא וכדומה ובכל מקרה צועדים לעבר חיים נורמטיביים.
מעבר לכל זה כאמור ישנה המסעדה עצמה, מפוארת ויוקרתית, כולל חדר פרטי שנסתר מן העין כשהמחיצה יורדת, בניהולו של שף נעם דקרס ("רפאל" "ברקרולה" "מול הים") שמקפידה על חומרי גלם טריים, הכנה יצירתית ופרזנטציה יפיפיה.
בשביל ההתחלה בחנו את תפריט האלכוהול (קוקטיילים בין 36 ל42 שקלים). אני טעמתי שניים – אחד מהם הבקשה האישית שלי – וודקה אשכוליות אדומות, והשני משהו שבחרתי מהתפריט – "ונילה סנרייז" – אבסולוט ווניל, מיץ תפוזים וגרנדין. המלצרית הזהירה אותי שמדובר במשקה "מתקתק" והוא באמת היה מתוק אז בחרתי לחזור לוודקה. מבחינת יין שתינו את היין האדום "אלון" של "גליל" (קברנה סובניון).
לחם הבית היה הראשון להגיע, מגמה מבורכת של מסעדות אם כי מסוכנת בגלל שיכולים להתמלא בקלות. יחד איתו הגיעו מטבלים של סלסת עגבניות ואיולי מתובל. האחרון לוקק עד הסוף ולטעמי צריך לשים את זה בצנצנות ולמכור. (לא מצאתי בתפריט את מחיר לחם הבית).

"ירקות קיץ" כך הוגדרה מנה חביבה של ירקות קלויים עם קרם שעועית לבנה, בלסמי ובזיליקום (38 שקלים) ואחריה "סשימי סלמון" – סלמון טרי עם מרקחת מלפפון ומלון, סויה, בצל ירוק ועשבי תיבול (48 שקלים). שתי המנות היו נחמדות אבל לא הצליחו לנצח את מנת הספיישל שהגיעה יחד איתן – "ספריבס טלה על סלט אנדיב ופלפל קלוי" (מנה מיוחדת, לא מופיעה בתפריט). שני דברים אהבתי במנה הזו, ראשית, כמובן הבשר עצמו, ממתק בשרי מרוכז שאכלנו בידיים (וקיבלנו מגבונים לחים מיד אחר כך) והבסיס שלו, שלא הייתי מצליחה לאבחן את המרכיבים אבל ביחד הם היוו השלמה עדינה לטעמי הבשר.
עוד מנה אחת מתפריט המנות הראשונות הגיעה לשולחן, גם היא מנה נחמדה- "טורטליני עגל וכרישה, ברוטב קטן של בשר עם פטרית שיטקה טריה" (55 שקלים) – הייתי שמחה למנה גדולה יותר, מצד שני, מדובר במנת פתיחה אז בעצם אולי הגודל מספיק.

מהעיקריות קיבלנו ארבע- שתי מנות דג ושתי מנות בשר-
"פילה לברק עם סלסה של מנגו , חציל קלוי, תפוח אדמה, ועשבי תיבול טריים " (115 שקלים). הדג היה מונח על רושטי תפוח אדמה שנתן לו תחושה "ארצית" .
"דניס עם לזניה פלפלים, זיתי טאסוס, שעועית ירוקה ועגבניות שרי" (98 שקלים) – מנה צבעונית עם דומיננטיות של הטאסוס (אני לא מעריצה גדולה של טאסוס ולכן העדפתי מבין שתי מנות הדג את הראשונה).
"חזה אווז בדבש הדרים וקינמון עם קרם תפוחי עץ ירוקים ומנגולד " (98 שקלים) ו"פריים ריב ללא עצם בצליה איטית בתנור " (53 שקלים" – מבין שתיהן ללא ספק הפריים ריב, כמו שבשר צריך להיות.

ארבעה קינוחים הגיעו לבסוף, יחד עם קפה ותה (המסעדה כשרה, לא היה חלב).
ארבעה קינוחים שאי אפשר לשים בקטגוריית ה"פרווה" כי זה מפחית מהם, היות והם היוו את ההוכחה שאפשר לעשות קינוחים כשרים במסעדה בשרית, ללא תחליפי חלב –
"קרמבל תפוחי עץ ירוקים, פקן וגלידת ג'ינג'ר" (36 שקלים) – לחובבי התפוחים החמים והמתקתקים,
"מקרון קרם לימון" – עם תותים טריים, קולי פירות יער ונענע (34 שקלים) – מאד מתוק.
"קרנץ' שוקולד" – אצבעות קרם שוקולד על בסיס נוגט ואספרדו, עם כדור סורבה שוקולד (19 שקלים, ואני מציעה למסעדה למכור לחוד גם את סורבה השוקולד).
ו…
כן, הבחירה שלי (עד כדי כך שלא רק שהשתתפתי במנות של כל הבלוגרים, גם ביקשתי מנה נוספת לעצמי בלבד) – "מרק שוקולד חם (ללא סוכר)" – 34 שקלים.
טוב, ההגדרה "ללא סוכר" גרמה לי לחשוב בתחילה שמדובר באיזה מנה דיאט, משהו לא אטרקטיבי.. עד שזה הגיע לשולחן – קערית מהבילה של שוקולד רך – משהו כמו הבפנים של סופלה שוקולד רק בלי החלק האפוי (והמיותר), עם עוגיה (שהעברתי הלאה, תשאירו אותי עם שוקולד נטו). מבחינתי, הקינוח האולטימטיבי. ישר לוורידים – שוקולד מרוכז למכורים.

אז אם מצרפים את כל הגורמים יחד- מיקום מצוין, אירוח מפואר, מנות יצירתיות, וכשרות שלא פוגעת באיכות ובטעם של מנות מיוחדות ומגוונות, יחד עם הערך החברתי המוסף שבו הסועד לא רק נהנה מהאוכל אלא גם תורם לנוער בסיכון, מקבלים מקום איכותי ומהנה.

בצמוד קיימת "ליליות בייקרי" – מוצרי מאפה, וכן שירות קייטרינג.
פרטים מלאים על המסעדה והמיזם החברתי מאחוריה ניתן למצוא באתר המסעדה-
http://www.liliyot.co.il/liliyot/index.php