הכל התחיל כשבטעות חנינו רחוק מדי, באזור המלונות. החלטנו ללכת ברגל את הטיילת לאורך גן צ'ארלס קלור לאור השמש הנמוכה, כמעט נוגעת בים. בערב קייצי זה, המון אנשים ישבו וצפו בגלים, שיחקו במשחקים שונים, טיילו עם כלבים או רכבו על אופנים, והמון רומנטיקה היתה באוויר. ואז הגענו למקום אליו הוזמנו- "חצר גולדמן" , על גבול תל אביב יפו, עם נוף לשני הכיוונים, ומרפסת ענקית שצופה לים, מטר מהגלים. בתחילה ישבנו ברחבה הגדולה, משעינים את כוס היין שלנו על שולחן העץ וצופים אל השקיעה. אחר כך נכנסנו פנימה, אל חלל גדול ומעוצב ושולחן ארוך שהוכן עבורנו.

להמשיך לקרוא ←

יום חמישי בערב קיצי, נראה שכל העולם בחוץ, תל אביב התוססת, שלא מפסיקה לרגע, אנשים יפים ויפות, צעירים ומבוגרים, כולם רוצים להנות ממזג האוויר עם הבריזה של הלילה, מהאורות המנצנצים של העיר הגדולה, ומהנוף האנושי.

שפת הים היא תמיד מקום אטרקטיבי, ובשעות הערב היא גם הופכת לרומנטית ופחות חמה, ככה שהיא אידאלית לצאת לבילוי קיצי.

להמשיך לקרוא ←

לפני כשנתיים ביקרתי בסדנה של פרידה רז בשוהם. הנושא היה ""קטניות , ירקות ותבשילים" ולמדנו (וגם אכלנו הרבה כמובן) מנות שונות שהמשותף להן הוא שאפשר להכינן במהירות (כי כשיש לך ילד רעב על הראש ,או במקרה של בן הזוג שלי – בת זוג עצבנית ורעבה, או להפך- רעבה ועצבנית, אתה לא רוצה להתעכב עם האוכל) ועם מצרכים שנמצאים בכל בית, בעזרת כלי מטבח שנמצאים בכל בית.

הפעם הוזמנתי לסדנה בשרית, בעיתוי מצוין כי אחרי כל הגבינות ומוצרי החלב של שבועות, פשוט נזקקתי למשהו קרניבורי. .

להמשיך לקרוא ←

בלב הסמטאות העתיקות והרומנטיות של נצרת, נמצאת מסעדת "כיתאבון". כשאנו חושבים על "אוכל ערבי" האסוציאציות שלנו די קבועות- כבש, שיפודים, חומוס-צ'יפס-סלט, ממולאים ומנות עוף על אורז, כמובן עם לאבנה ופיתות. עד שלא הגעתי ל"כיתאבון" לא ידעתי איזה מטבח ערבי עוד החמצתי.

מוחמד עטיה, איש הייטק בוגר הפקולטה למחשבים בטכניון, התגורר שנים רבות בתל אביב, הושפע מהחופש והאורבניות של העיר וכשחזר לנצרת עירו, החליט לפתוח מקום שישלב את השורשים הערביים הקולינרים, עם עיצוב חדשני . כך קמה ה"כיתאבון- קפה, ספרים, אמנות". בצד האומנותי יש תערוכות מתחלפות ומופעי מוסיקה ותרבות, בצד העיצוב יש שני מפלסים מעוצבים- חלל תחתון מרווח וטבעי, וגלריה עם פריטים שנבחרו בקפידה, וגופי תאורה. בין הקומות ישנו גרם מדרגות מרשים. קומת הגלריה מאפשרת אירועים לעד 50 איש.

מה שאהבתי בעיצוב , מעבר לחלל הגדול והמרווח, והשבירה של סטראוטיפים על "איך צריכה מסעדת אוכל ערבי להראות" הוא הצבעים החמים שנותנים תחושה ביתית אבל מעוצבת היטב, הספרים שעושים חשק לדפדף (גם אם לא אבין מה כתוב בהם אבל הם משדרים ענין וידידותיות), אוסף האלכוהול הגדול שחלקו מוצג כך שאפשר להתרשם (ולטעום) וללוות את האוכל, והאור שנכנס מבחוץ ומתכתב עם התאורה כך שהכל בהיר.

להמשיך לקרוא ←

בלב הירוק של רעות (חלק אחד מתוך השילוש של מודיעין-מכבים-רעות), צמוד לפארק המים, נמצאת מסעדת "דיאבלו", מוגדרת כמסעדת בשרים ופירות ים, וחוגגת ממש עכשיו את יום ההולדת העשירי.

להמשיך לקרוא ←

השף אסף גרניט הוא כבר מזמן לא רק שף. עם מסעדות מצליחות בארץ ובחו"ל, ועם תוכנית טלוויזיה פופולארית , השף הוא כבר כוכב ושמן של המנות שלו יוצאות למרחוק.

גם פיצה דומינו'ס היא פיצה אהובה ופופולארית  והיא לא שוקטת על השמרים ומוציאה כל פעם חידוש – מפיצה לטבעונים ועד פיצה חיטה מלאה, ויש כמובן מבחר גדול של פיצות, כולל מה שאני הכי אוהבת – פיצה ללא שוליים.

להמשיך לקרוא ←

בראשית היתה "תפוז" במושב בצרה ב2001, ששכנה בלב הפרדסים , והביאה את הטבע לכל מי שהתגעגע אליו מבין הבניינים והחנויות. "תפוז" היתה ההשראה ל"קפה תפוז בטבע" שקיים כבר ארבע שנים   בלב הפארק בהרצליה, נקודת טבע באמצע האורבניות – וממש עכשיו משיק את תפריט קיץ 2016 החגיגי.

מהו בדיוק "תפוז בטבע"?  ממוקם באמצע חורשת אקליפטוסים, עם המון מרחבים ומתקנים לילדים , יושב הקפה שמביא ארוחות בריאות (ולא רק ), מיצים סחוטים, ופסק זמן ירוק מהמירוץ.

להמשיך לקרוא ←

אמצע השבוע, השעה עשר בערב. לא זמן בילויים קלאסי, ובכל זאת מסעדת "אלומה" במלון "קראון פלאזה " בירושלים מלאה עד אפס מקום. כל סוגי האנשים ישבו שם- חילונים לצד חרדים, צעירים לצד מבוגרים יותר, משפחות לצד שר בכיר ומשפחתו שישבו בחדר הפרטי בלווית שומר ראש, כולם היו שם, לטעום את מה שיש במסעדה החדשה , רק חודש וותק, של השף הכוכב מיכאל כץ. המסעדה, שמוגדרת ככשרות מהודרת ומוקפדת, איתגרה את השף כץ שהגיע מסוגי מטבחים שונים, לווא דווקא כשרים, להתמודד עם שלל חוקים והקפדות, ומתוכן הוא יצר עולם טעם חדש, שבו הוא לקח מנות אירופאיות קלאסיות, והרכיב אותן מחדש בטכניקות בישול מורכבות ואיכותיות, כמו שלמד בתקופתו כשוליה במיטב מסעדות כוכבי מישלן בבלגיה, וכמורה (הישראלי היחיד מעולם!) ב"קורדון בלו" הלונדוני.

להמשיך לקרוא ←

שנות השמונים, האוכל האסיאתי מגיע לארץ, אבל מכונה "אוכל סיני" וכולל בעיקר נודלס עם בשרים שונים, שלעיתים הגיעו בעטיפת נייר כסף בצורת ברווז או תרנגולת. הצ'ופסטיקס היו בעיקר קטע אקזוטי והקופסאות עם המבנה המרובע המיוחד היו אטרקציה.

שלושים ומשהו שנים אחר כך- כבר יש הבדל בין תאילנדי, סיני ויפני, הסויה היא כבר לא פצצת מלח תעשייתית, ואנו חוגגים בשמחה את הפרידה מהרוטב האדום במרקם מסטיק זרחני ששימש בתור "חמוץ מתוק".

לאחרונה נפתח הסניף התשיעי של "ג'ירף"  ואחרי סניפים בערים כמו תל אביב, הרצליה, וראשון לציון, יש סניף מלאבסי ראשון. הסניף ממוקם בלב אזור האוכל החדשני של העיר, ליד "יכין סנטר" ופתוח שבעה ימים בשבוע, משתים עשרה בצהרים עד חצות.

הוזמנתי לטעום את המנות הייחודיות של הסניף (כל סניף הוא ייחודי ויש בו מנות שאין בסניפים אחרים, וגם עיצוב שונה כדי להתאים לאזור ולקהל המקומי).

להמשיך לקרוא ←