דורית חליפה גדלה במטבח. טוב, היו עוד חדרים בבית אבל המטבח היה הלב ובו היא למדה מסבתא ומאמא את כל התורה- מהכנת מנות קלאסיות ועד מודרניות.

החיים זרמו ודורית פנתה לכיוונים אחרים, למדה תואר שני במנהל עסקים, ניהלה סניף חברת כוח אדם, ובכל אותו הזמן קיננה בה ההרגשה ש"זה לא זה". אז מה זה "זה"?

"זה" זה להפוך לקונדיטורית ובשלנית, להקים את "מעל למצופה" – קונדיטוריית בוטיק (ראו למטה כתובת האתר) ולהוביל סדנאות קולינריות מסוגים שונים  ולקהלים שונים.

הוזמנתי להשתתף בסדנת "מאפים מלוחים וקישים" . מי שמכיר אותי יודע שבשלנית גדולה אני ממש לא, ולא תאמינו (ואני מגלה כאן את הסוף) אבל בסוף הערב יצאתי עם תבנית מלאה במטעמים מעשה ידי שנטרפו במהירות על ידי בני המשפחה.

בתמונה למעלה – דורית בפעולה

ההקפדה היא כבר מההתחלה- כשלא מתחילים עד שלא כל השיער הארוך נאסף ומוודאים שאין לק מתקלף לאף אחת. אחרי סיבוב הכרות התחלנו במלאכה. ראשונים היו הבצקים והכנו כאלה שניים – בצק עלים (עם המון טיפים על ריכוך החמאה , התהליכים שעובר הבצק, והרעיונות של מה אפשר לעשות ממנו בווריאציות שונות לפי הטעם). אחר כך עברנו להכנת בצק פריך ומילאנו בו קלתיות בגדלים שונים.

בתמונה למעלה – מאפה בצק עלים ממולא בפטריות וגבינות, בשלבי הכנה ומימין למטה המנה המוכנה.

הכנו שני סוגי מילויים – פטריות וחצילים עם המון גבינות ורוטב רואייל, והכל נשלח לאפייה.

בזמן שהקישים היו בתנור הכנו עוד מילוי, עם פטריות, גבינות, בצל ועוד דברים טובים (שכאמור ניתן לשלב כל ירק שאוהבים או מילוי בשרי למי שאינו מקפיד על כשרות – או לחילופין להחליף את החמאה בבצק במחמאה למשל) והנחנו על בצק העלים שרידדנו. למדנו שיטת חיתוך לרצועות צדדיות שיוצרות "רשת" מעל למאפה והוספנו תוספות לפי הטעם.

גם המאפה הזה נשלח לתנור ואנחנו נשנשנו בנתיים סלט שהכינה לנו דורית, ככה על הדרך, (וגם השווינו תמונות של החתולים שלנו בטלפונים הסלולריים).

בתמונות למעלה – הקלתיות הממולאות בחצילים ופטריות עם גבינות, למטה מימין המנות המוכנות – שימו לב- אלה עם התירס בצד השמאלי של הצלחת – מעשה ידיי!!!

הדבר האחרון היה מאפין תירס הכי קל בעולם, עם תערובת שעוברת לתבנית שקעים ויוצאת משם תפוחה ועסיסית – לא חיכינו שיתקרר, טרפנו ישר.

קיבלנו המון טיפים על שילובים מעניינים למאפים, על טכניקות הכנת הבצק ועיצובו, ועל שימוש בתיבול- תבלינים ועלים וכאמור יצאנו עם תבניות מלאות כל טוב להאכיל את כל המשפחה במעשה ידינו.

 מחיר סדנה כזו (שלוש שעות) הוא 250 שקלים אבל יש הנחות ל"חבר מביא חבר" ולמי שנרשם ליותר מסדנה אחת.

כל הפרטים וגם אפשרויות רכישה מהקונדיטוריה- ב – http://www.maafim.co.il/

או בפייסבוק בשם "מעל למצופה – עוגות וקייטרינג חלבי ".

אחד הדברים שמעצבנים כשהולכים לאכול במסעדה הוא שאפילו שהזמנתם את המנה שהכי נראתה לכם מהתפריט, תמיד נדמה שהמנה של השכן טעימה יותר… מצד שני, אי אפשר להזמין את כל התפריט רק כדי לטעום את הכל, נכון?

אז זהו, שעכשיו אפשר.

מסעדות רבות כבר הפנימו את קונספט ה"טעימות" שבמסגרתו מוגשות מנות קטנות על מנת שהסועד יוכל לטעום כמה שיותר טעמים בלי להתמלא ולשלם הון. הענין הזה הגיע עכשיו גם לתחום ההמבורגרים, ורשת "בורגרים" בנויה בדיוק על זה- המבורגרים קטנים (80 גרם) שבאים בזוגות או שלישיות, ובמבחר טעמים (ודרגות חריפות) כך שכל אחד יכול להתנסות במגוון טעמים ותוספות.

יותר מכך, יש המון קומבינציות שהלקוח יכול לבחור מהם כך שגם בתוך מבחר ההמבורגרים עצמם, עוד יש סוגים שונים של צירופים שיוצרים טעמים שונים.

הוזמנתי לסניף החדש של "בורגרים" בפתח תקווה שמצטרף להמון סניפים אחרים בכל רחבי הארץ – מהצפון (14 סניפים) דרך המרכז והשרון (22 סניפים, מהם 4 בתל אביב) ועד לירושלים (4 בבירה עצמה ו1 במכבים רעות) והדרום (8 סניפים, הדרומי ביותר כמובן באילת).

בתפריט עצמו היו כאמור המוני אופציות , מכמות ההמבורגרים, דרך 6 סוגי בשר כולל אחד צמחוני שעשוי מעדשים, טופו, גזר ובצל מטוגן, סוגי לחמניות (קמח מלא, ללא גלוטן וכו'), נתחים מיוחדים, תוספות מיוחדות כמו אננס ועגבניה צלויה, וכמובן גם המון מנות שאינן המבורגרים כמו סלטים (שאפשר להשאר איתם כצמחוניים או להוסיף להם פילה, המבורגרים או אנטריקוט – מתאים במיוחד לארוחות צהרים למשל), כריכים, וכמובן מאכלי דיינר קלאסיים כמו כנפיים, צ'יפסים רגילים או הום פרייז, וכדומה.

אנחנו קיבלנו לטעימה שישה סוגי המבורגרים (בשתי שלישיות) ונשאלנו גם אם התוספות הרגילות בהמבורגר כמו חסה, בצל ועגבניה מתאימים לנו (כך שמי שרוצה להחסיר או להוסיף, זה הזמן).

קיבלנו המבורגר בקר, כבש, מרגז (פיקנטי), סמוקי (בשר מעושן), נתח קצבים ובקר עם פטריות פורטובלו. כל הקציצות הגיעו במידת עשייה מדיום-וול  שזו המלצת המקום. במידה ומישהו רוצה מדיום הוא בהחלט יכול לבקש קודם. אני תמיד מעדיפה לקבל את המלצת המקום.

כל הקציצות היו עסיסיות והיתרון של המקום – הגודל (כאמור שמונים גרם לקציצה) איפשר לי לנסות את הטעמים בלי להתפוצץ ובלי להפסיק להרגיש טעם בגלל גודל. מבין ששת הטעמים, הפיבוריט שלי היה הכבש (הכי "בשרי" מבחינתי). הבן העדיף את ה"סמוקי" בגלל הייחוד.

ביחד עם ההמבורגרים (שאגב הגיעו עם דגלים קטנים שמאפשרים לדעת מה זה כל אחד) הגיעו תוספות – קערת "גם וגם" שכללה חצי כמות צ'יפס (ביתי, לא תעשייתי!) וטבעות בצל, וכן קערת הום פרייז – שימו לב למי שרגיש- היא בהחלט פיקנטית. אני כאחת שלא מתמודדת עם חריף, בשבילי זה היה הגבול של הדילמה – מצד אחד מעקצץ לי, מצד שני טעים לי. בסוף אכלתי, נו, שאני לא אוכל?

אחרי ההמבורגרים ניסינו את הכנפיים, גם הן פיקנטיות אבל גם הן כורסמו עד תום בצורה מאד לא אלגנטית אבל טעימה.

לצערי הקינוחים אזלו (סורבה פסיפלורה או קוקוס) ולכן לא זכינו לטעום מהם (וקינוחים במסעדה כשרה הם תמיד אתגר).

במסעדה דילים רבים כמו ארוחות המכונות "משתלמות" כי הן מוזילות מחיר של קומבינציה, ארוחות עסקיות, ארוחת ילדים משתלמת (ב35 שקלים מקבלים שניצלונים פריכים, צ'יפס ושתיה או המבורגר 80 גרם עם צ'יפס ושתיה, הרבה יותר זול מארוחות ילדים מקובלות), וכמו בכל דיינר המכבד את עצמו – גם תפריט לילה שמוזיל עוד יותר את המחירים.

מחירים לדוגמא- זוג המבורגרים ב31 שקלים, שלישיה ב41 שקלים, ובדיל – זוג פלוס תוספת (צ'יפס, טבעות בצל וכו') ב43 שקלים, שלישית בורגרים ב41 שקלים (או בדיל עם תוספת ב53 שקלים) והשוס – מארז של 16 המבורגרים ב199 שקלים, שיכול להשביע בגדול ארבעה סועדים רעבים (בהנחה של 4 המבורגרים לאדם, כשאני למשל נכנעתי אחרי השלישי).

החנייה באזור אחרי השעה ארבע אחרי הצהרים היא חינמית ובשפע.

לאתר המסעדה (אפשר גם לקחת טייק אווי, משלוחים או משלוחים און ליין) –

http://www.iburgerim.co.il/Default.aspx

כל סניפי "בורגרים" הם כשרים ופתוחים כל השבוע מ11 בבוקר עד חצות, במוצאי שבת משעה אחרי צאת השבת ועד אחת בלילה, ובימי שישי סגורים לאירועים פרטיים.

ניתן לרכוש כרטיס מועדון שעלותו מוחזרת בקניה הבאה (הכרטיס עולה 45 שקלים ונותן 50 שקלים בקנייה הבאה באותו סניף) והוא מצ'פר בימי הולדת, ארוחה עשירית חינם ועוד הטבות שונות.

סניף פתח תקווה ממוקם ברחוב הסיבים 9.

ההחלטה הראשונה של כל זוג צעיר, היא היכן לגור. אחרי הדירות השכורות או ה"יד חמש עשרה מרופא" באזור אחורי השוק עם נוף לפחי זבל, כי זה מה שזוג יכול להרשות לעצמו בלב העיר, מגיע חלום המרחבים, הבית הגדול, עם הרבה  מקום לילדים, עם גינה לשבת בה ולגדל בה פרחים ועצים, וכמובן דשא גדול לתפוס בו קצת שמש או את הבריזה.

מצד שני, רובינו גם רוצים להשאר קרובים למרכז, אם זה בגלל עבודה, משפחה, חברים או כי המחשבה על התרחקות קשה לנו.

כאן נכנסת לתמונה ההרחבה של מושב "סלעית", מושב בן 35 שנים, מרחק דקות נסיעה מכפר סבא ( נגישות גבוהה ומיידית לכביש 6 ומשם כ25 דקות לתל אביב), שמהווה סוג של בריחה מהצפיפות של הערים הגדולות.

היישוב סלעית הוא חלק מקבוצת יישובים סביב כוכב יאיר, יישוב חילוני שמורכב ברובו מאנשי הייטק, רפואה, ומקצועות חופשיים, שיוצרים קהילה צעירה כך שילדים יכולים להתרוצץ בחופשיות בין הבתים וההורים רגועים. הישוב מוקף בגדר הקפית וגם ההרחבות יזכו לשמירה, כך שתחושת הביטחון מובטחת.  הישוב נמצא 300 מטר מעל פני הים, מה שמעניק לו מזג אוויר נעים במיוחד.

(בתמונה למטה – היישוב מהאוויר)

(צילום: אמפאמליבו)

הוזמנתי להתרשם מאזור הבניה (הפרוייקט מיועד להסתיים ב2016) . הדבר הראשון שראיתי היה הנוף שביום יפה מאפשר ראות כמעט בלתי תאמן על כל גוש דן והים. מה שיפה בחלקות המוצעות הוא המודולריות- כל המגרשים הם בני 450 מטר רבוע אבל לא חייבים לבנות על כל השטח, אפשר לפי דרישה ולפי הצרכים והאפשרויות הכספיות, לבחור כמה סוגי דגמים שונים ולהוסיף בהמשך כשכל האישורים כבר מוכנים.

כך זוג צעיר כשכרגע נניח מצפה לילד הראשון, ומתכנן ילדים נוספים רק בהמשך, יכול לרכוש במחיר נמוך יותר, מגרש עם שטח בנוי קטן יותר (נניח שלושה וחצי חדרים) ובהמשך, כשהמשפחה או הדרישות יגדלו, להוסיף חדרים. כמובן שהגינה היא מאסט והשלווה שנותן ה"ספייס" כשלא גרים בקופסאות גפרורים צפופות כמו בערים הגדולות.

(בתמונה למטה, הנוף הפתוח באזור הבניה).

היות ומדובר בהרחבה, המחירים נוחים ובמחיר דירת שלושה חדרים בפתח תקווה למשל, מקבלים וילה עם גינה ומרחבים, יחד עם איכות חיים וקהילתיות, כאמור, במרחק קטן.

כשהסתובבתי ביישוב ראיתי בין השאר את בריכת השחיה של היישוב, ואת השטחים הירוקים הרבים. הוסבר לי שהילדים הקטנים לומדים ביישוב והגדולים יותר מוסעים ליישוב צמוד (למשל תלמידי התיכון לומדים ב"בית ברל" הסמוך).

על כל הפרוייקט אחראית חברת "אמפאמליבו" –  שכוללת שתי קבוצות מנוסות ואיתנות שבונות פרויקטים רבים בעיקר בהתיישבות הכפרית.

בתמונות – הדמיות בתים בפרוייקט.

שניים מבין 12 סוגי המבנים האפשריים.

בשלב ב' משווקים 79 מגרשים שנועדו לבתים פרטיים חד משפחתיים, כשכאמור ניתן לבחור מבין דגמים שונים של בתים בגדלים שונים בהתאם לצרכים וליכולת.

עוד מידע ופרטים ב- http://www.high-land.co.il/heb/northop/salit/

כתבה על סלעית בערוץ שתיים – http://www.mako.co.il/news-channel2/Economy-Newcast/Article-aef96693ee04d31004.htm

בשורה התחתונה- משלב את הטוב שבכל העולמות- וילה רחבת ידיים על שטח גדול, מיקום מרכזי ונוח, ומחיר אטרקטיבי.

קיבלתי להתנסות כמה מוצרים, כל אחד מהם משמש כנשנוש, ולכל אחד מהם ייחוד משלו.

המוצר הראשון היה סוכריות "ריקולה, ללא סוכר, בטעם צמחים, תפוח ומנטה.

בזווית האישית – במכוניות (גם שלנו וגם של הבן) יש תמיד קופסת סוכריות קטנה, בדרך כלל בטעם מנטה, לריענון הטעם בפה אחרי יום ארוך, או כדי להתעורר תוך כדי נהיגה. מצד שני, סוכריות באשר הן נושאות דימוי של "ממתק שמקלקל את השיניים" כמו שלימדו אותנו בילדות. הפתרון הוא – סוכריות בריאותיות, כמו אלה של "ריקולה".

טעם התפוח והמנטה מצטרף לסדרת הטעמים של סוכריות "ריקולה" שכולן כמובן סוכריות צמחים מופחתות קלוריות (כל סוכריה מכילה שש קלוריות בלבד!) ומביא תחושת מתיקות של התפוח עם רעננות המנטה.

ההתנסות שלי היתה דווקא בבית ולא בנהיגה, והשתמשתי בסוכריה כדי "להוריד" טעם של ארוחה כבדה. השגתי שני דברים – גם רעננתי את הפה והנשימה, וגם מיציתי את תחושת ה"אני צריכה משהו מתוק אחרי האוכל" כך שחסכתי גם קינוח שהיה עולה לי בקלוריות מיותרות.

יתרון נוסף של הסוכריות (שאני מקווה שלא אזדקק לו) הוא שהסוכריות מורכבות מ13 צמחים שונים ומיוחדים מאזור האלפים השוויצרים ויעילות מאד לגרון צורב.

מבחר הסוכריות כולל מלבד התפוח מנטה החדש, גם טעמי צמחים, מנטה, לימון מנטה, פרחי סמבוקוס, תפוז מנטה (מתה על זה במיוחד) ופטל חמוציות.

להשגה ברשתות פארמים, בתי מרקחת, חנויות טבע ורשתות שיווק.

המוצר השני שנשנשתי – "נשנושי קבנוס"  של מעדני יחיעם.

מדובר באריזת חטיפי קבנוס קטנים ודקים. היתרון של קבנוס בכלל הוא שהוא לא דורש קירור, מה שאומר שאפשר לשאת חבילה ולנשנש, בדיוק כמו שהאמריקאים אוהבים לעשות עם ה"ביף ג'רקי " למשל.

כמובן שהניידות הזו גם מאפשרת להחזיק אותם בתיק כנשנוש או כסתימת רעב מיידית כשאי אפשר לחכות לארוחה הבאה.

הבן מצא את השימוש האולטימטיבי כשלקח את האריזה, צרף אליה בקבוק בירה קרה ונעלם לחדרו לצפייה בסרט זומבים חדש…. (והאמת הוא צודק, הגודל נפלא כ"אוכל אצבעות" לכיבוד לאירוח חברים למשל).

עוד יתרונות שמצאתי – אני אכלתי עם הידיים ועדיין הן נשארו נקיות ולא שמנוניות, וכן הגודל של הקבנוס עצמו ושל האריזה (125 גרם) עוזר לשמירה על הכמויות הנצרכות.

להשיג ברשתות השיווק, כשר בשרי.

אחרונה אחרונה חביבה היתה חבילה של חטיפי מיני חלווה אחווה אישיים בשלושה טעמים.

כל דיאטנית תגיד שאם ממש רוצים מתוק, תמיד עדיף חלווה- מכיוון שבניגוד לממתקים שמכילים סוכרים וקלוריות ריקות, החלווה מכילה טחינה ושומשום שהם מוצרים בריאים , מכילים ברזל וחומצות שומניות בריאות ועוד.

הבעיה עם חלווה היא בדרך כלל שהיא טעימה מדי, והדרך קצרה מאד "ליישר" את גוש החלווה שמונח לנו מול העיניים. מעבר לזה הניידות קשה יותר עם חתיכה בגודל חצי קילו…

הפתרון של "אחוה,- אריזה של 18 יחידות בשלושה טעמים (וניל, עם פולי קקאו ועם פיסטוק) כשבכל חטיף 12 גרם ו64 קלוריות, שמאפשר גם שליטה על הכמות, וגם ניידות בכל מקום ועל הדרך רווח של בריאות מכך שהחטיף מכיל כחמישים אחוזים טחינה גולמית בעלת ערכים תזונתיים גבוהים. שלושת הטעמים גם מאפשרים גיוון לכל בחירה. (האהוב עלי הוא הווניל, אבל הדעות בבית חלוקות).

מההתנסות שלי המרקם היה רך ונימוח, התוספות לא השתלטו אבל נתנו טוויסט נוסף והכי יפה- החלווה מצויינת להכנס לנישה של "משהו ליד הקפה" במקום ה"מאפה" הסטנדרטי שמכיל פי ארבע קלוריות ובלי ערכים בריאותיים בכלל.

כשר פרווה, להשיג ברשתות השיווק.

חלק גדול מהטעם של כריך הוא הממרח. כולנו רגילים למיונז או לרוטב פסטו כנותני טעם למטעמים שאנחנו כורכים אחר כך בין שתי פרוסות לחם כשאנו מברכים את עצלנותו של הלורד סנדוויץ' שהמציא את הצירוף הזה רק בגלל שלא רצה להתפנות ממשחק הקלפים שלו…

קיבלתי להתנסות את ממרח סנדוויץ/ עם שום ושמן זית של "הלמנס". קודם כל בדקתי את הערך הקלורי וראיתי שבכף יש בסך הכל 48 קלוריות, ובהתחשב בכמות שמורחים על פרוסות, זה יוצא ממש לא נורא.

בזמן שהכנתי את הכריך שלי, ליקקתי את הסכין (בזהירות, לא מהחלק החד!) והטעם הזכיר לי מיונז משודרג ועדין, כך שלא החרדל ולא השום הם דומיננטים, אלא יוצרים הרכב טעמים עשיר וחדש.

הכריך שלי היה פשוט וכלל לחם לבן (כי הכי פשוט, הכי טעים) עם הממרח ועליו שתי פרוסות פסטרמה עם דבש, מלפפון חמוץ בכבישה ביתית ועלה חסה.

הממרח מאד מחמיא לבשר והקומבינציה יצאה סוג של טעם אחר לסנדוויץ' המוכר. הבן החליט להשתמש בממרח כציפוי לתפוח אדמה אפוי ופשוט מרח אותו על כמה תפוחי אדמה שהנחנו בתנור.

מבחינת ההתנסות שלי  – מה שנחמד בממרח הוא מצד אחד שאין בו דומיננטיות וטעם "מיונזי" או "חרדלי" או "שומי" (שגם נשארים בפה אחר כך…) ומצד שני הוא יוצר עושר ומחמיא לתוכן של הכריך.

כמובן שבניגוד לגבינה נניח , הוא לא מתקלקל במהירות והכריך נשאר טעים גם לאחר כמה שעות בתיק.

אני בהחלט מתכוונת למצוא שימושים נוספים לממרח (הנה רעיון – הולכת לנסות להשתמש בו במקום מיונז בסלט ביצים סטנדרטי) ולהכניסו לרפרטואר הכריכים שלי.

כשר פרווה.

צילום: הבימה.

בשיתוף פעולה עם תאטרון חיפה, משחק אבי קושניר את התפקיד הראשי ב"החייל האמיץ שוויק" – עשרים שנה אחרי ההפקה האחרונה. עיבוד חדש, במאי חדש (משה נאור) וצוות חדש (חוץ מאבי קושניר משחקים בין השאר גם נתי רביץ, שמעון כהן, איציק כהן, ג'סאם עבאס, ריקי בליך ועוד) לסיפור שליחו לא נס גם אחרי שנים רבות מכתיבתו על ידי ירוסלב האשק הצ'כי, ורלוונטי גם למציאות של היום.

העלילה בקצרה – השנה היא 1914, כשיורש העצר האוסטרו-הונגרי נרצח בסרייבו באירוע שיחל למעשה את מלחמת העולם הראשונה. יוזף שוויק, סוחר "כלבים משומשים" מביע את דעתו הרחק משם, בפראג והיא נקלטת באזניו של סוכן חרש ומשם שוויק מתגלגל לצבא, ותמימותו היא המסבכת אותו מצד אחד וגם מגינה עליו מהצד השני.

ההתחלה היא יותר קומדיה של טעויות שסובבת סביב האדם הקטן  שוויק, והפרנסה שלו כנוכל שחוטף כלבים ומוכר אותם ללקוחות תמימים תוך שהוא משקר ומתכמן ואז מתגלגל לאיטו לתוך מערכת גדולה, חלקה מרצונו (כי הוא רוצה להתגייס ממניעים פטריוטיים) וחלקה לא מרצונו (כשמה שהוא אומר או עושה רק מסבך אותו יותר ויותר) כשבחלק השני של ההצגה התוכן כבר נרחב יותר, גדול יותר וכולל את המערכת השלמה שבתוכה סובב שוויק והופך את כל מה שהוא רק יכול, רוב הזמן בלי כוונה.

צילום: הבימה.

האסוציאציה הראשונה שהיתה לי מדמותו של שוויק היא הילד שצועק "המלך הוא עירום". שוויק, טיפוס מבדח מצד אחד ודי מעצבן מהצד השני, מצליח להפשיט את הדמויות מהפוזה שלהם, אם זו פוזה של אדם חשוב או אדם חכם, ולהוכיח שבעצם כמה שחושבים שהוא האדיוט, הוא זה שמגלה את האמת העירומה.

דמותו של שוויק, דווקא בגלל תמימותו, מביעה דעה חריפה על כל המוסדות – הצבא, הממשלה, הכנסיה, הפוליטיקה והביורוקרטיה.

מהסאטירה הזו נולד המשפט המפורסם "ניפגש בשש אחרי המלחמה".

צילום: הבימה.

בהפקה החדשה השתנו פרטים והמגע של האישיות של אבי קושניר נותנים אופי חדש לדמותו של שוויק תוך נאמנות לקווים המקוריים של העלילה. הופעה חזקה מאד ישנה גם לג'סאם עבאס שמצליח להיות מפקד אירופאי עם טאצ' מזרחי דומיננטי שרק מדגיש את האישיות הקלילה יותר של שוויק.

עוד מידע על ההצגה-

http://www.habima.co.il/show_item.asp?itemId=6189&levelId=63141&itemType=0

אחרי שישה מפגשים, שעות מלאות בדים וצבעים, טיפים ומבחנים אישיים, אני יוצאת מהקורס "סטייל מי" עם תובנות של איך לגלות מי אני (ויש המון קריטריונים) ואחרי זה לגלות מה מתאים למי שאני, ואיך נכנס הטעם האישי בכל זה.

את המפגש הראשון תיארתי בפוסט – http://shoshhazangrinberg.wordpress.com/2013/09/02/style-me-%D7%A2%D7%A9%D7%99-%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99-%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%99%D7%A4%D7%94/

אחרי שהכרנו את הפרופורציות שלנו, איך למדוד אותן, ואיזה גזרות מתאימות להן (ובעיקר ממה להמנע), עברנו במשך השיעורים הבאים על כל נושא אפשרי, שיעזור לנו לבנות את הסטייל הפרטי שלנו (וגם לייעץ לחברות או להפוך את זה למקצוע עתידי).

אני לא יכולה לתאר כאן את כמות החומר העצומה שקיבלנו, אבל בין השאר עברנו על –

איך באמת מגדירים מבנה גוף ולמה "אגס" או "תפוח" אינן כבר מזמן הגדרות רלוונטיות, איזה אורכים של בגדים (חצאיות, מכנסים, שמלות) גורמים לרגליים שלנו להתארך וויזואלית ומאיזה אורכים צריך להתרחק כמו מאש, למה כל כך חשוב קו התפר של הכתפיים ומיקומו, איך מקטינים ישבן גדול ומה הוא ביג נואו נואו בענין הזה, ומה בעצם אנחנו רוצים שאנשים יראו כשאנחנו נכנסים לחדר (ובעיקר- מה שלא יראו…)

עברנו על תמונות של מפורסמות, ניתחנו את מבנה הגוף שלהן ואת הבגדים שהן (או הסטייליסטים ) שלהן בחרו עבורן בהתאם למה שרצו לשדר, הבנו למה צריך להשקיע בהלבשה תחתונה טובה (דגש על "טובה", לא בהכרח "יקרה" מבוטיק), קיבלנו עצות חסכוניות בנוסח "לא כדאי לקנות בגד שיש לו הדפס בולט כי אז יזכרו אותו ויהיה קשה לשלב אותו בלוקים אחרים", וכן שעדיף ללכת לרשתות הגדולות כי יש להן יותר מבצעים אטרקטיביים מאשר בוטיקים ייחודיים, ואיך לכבס בגדים באופן שישרדו יותר זמן וייראו טוב לאורך זמן (טיפ- לא לכבס ביותר מארבעים מעלות, אם אנחנו לא עוסקים בחקלאות אין סיבה ליותר מזה) .

גאלה ניפצה לנו מיתוסים והביאה לנו כמה אמיתות מהחיים כמו – אין דבר כזה סטרפלס טוב לחזה גדול! (כן, לחזה גדול גם יש קצת חסרונות…) וגם חזיה כאילו "שקופה" לא יוצאת טוב מהענין אז עדיף לבחור בגדים עם כתפיות שיראו טוב וידגישו מה שיפה, או הדבר הכי פשוט – אם לא נוח לך, את תראי זוועה גם בבגד הכי טוב. עוד אמת חשובה- מחטב איננו ניתוח פלסטי, הוא רק עוזר קצת, הוא לא מעלים שומנים.

עוד דרך להיות לבושה בסטייל ולחסוך כסף היא האקססוריז – שיכולים לעלות גם אגורות, או להשתלב בצורות שונות (ואני מתה למצוא ביוטיוב את הפטנט המגניב של גאלה להפיכת צעיף פשוט לעליונית או לג'קט באמצעות סיכה פשוטה).

למדנו גם מה כדאי לבדוק כשקונים פריט כלשהו  – איך יודעים שחזיה יושבת טוב, איך בודקים שעקבי נעלים ישרדו וגם את חוק הארבע- לא יותר מארבעה צבעים שונים על הגוף באותו זמן (צבע הבגדים, צבע הנעלים, צבע התיק, צבע התכשיטים למשל).

כמובן שגם הפנים הם חלק מהלוק, והתאמת איפור, התאמת שיער וכל האקססוריז שהולכים על הפנים ולידם (משקפיים, עגילים, תכשיט, קישוטי שיער), איך מנטרלים אדמומיות בפנים או שקיות מתחת לעיניים, וממה נובעים פצעונים.

למראה הטוטאלי חייבים כמובן גם את הציפורניים ואיך גורמים להן להאריך את האצבעות, מתי כדאי להסיר שיער (ומתי לא) ואיזה חומרי טיפוח באמת עובדים.

כל השאלות והתשובות הללו, ועוד הרבה הרבה אחרות, נדונו באווירה חייכנית אך מקצועית בבית הספר הגבוה לסטיילינג של גאלה.

המפגש האחרון הוקדש ליישום כל מה שלמדנו. נחלקנו לזוגות וכל אחת אפיינה את חברתה לפי כל הקריטריונים שלמדנו, ואחר כך בחרה לה בגדים מחנויות ומעצבים שונים בסביבה ליצירת לוק. השלב הבא היה שיער ואיפור, גם כן לפי מה שבת הזוג בחרה וכמובן צילומים של "לפני ואחרי".

אני בחרתי עבור שותפתי יעל, מראה בהשראת אנג'לינה ג'ולי – עם חולצה לבנה, חלק תחתון מחויט ושיער אסוף עם כמה גלים שיוצאים ממנו (ראו תמונות). בפועל יעל לבשה מכנסיים שנתנו את אותו האפקט (ראו תמונות).

תמונות – גוגל אימג'

בתמונות – משמאל יעל "לפני", ומימין יעל "אחרי".

היא בחרה עבורי חליפה מחוייטת עם טוויסט מלוכסן ושיער גבוה. (ראו תמונות).

בתמונות – למעלה- בשלב הסירוק, למטה איפור על ידי גאלה

ולמטה – התוצאה- לפני ואחרי.

צילום: בית הספר הגבוה לסטיילינג- גאל'ס סטייל.

הפרוייקט הזה הוכיח לנו כיצד להשתמש בכל המידע שלמדנו "על רטוב" וליצור מראות שונים , מעניינים ומחמיאים גם לנו וגם לאחרים.

קורס חדש מתחיל ממש בימים אלה וכל הפרטים כאמור בדף הבית ובאתר הפייסבוק של גאלה.

דף הפייסבוק של גאלה רחמילביץ' –https://www.facebook.com/pages/GALASTYLE/90510521236

אתר הבית – http://www.galastyle.co.il/