המטבח ההודי הוא מטבח עז טעמים, מלא דמיון, צבע ומרקמים. הוא גם מתאים לקהלים רבים- לחובבי הבשר לצד צמחונים וטבעונים, לחובבי החריף (ומי שלא- יכול פשוט להוריד מכמות הפלפל), לאוהבי המתוק, המטוגן, המסורתי והיצירתי- הכל שם.
הגעתי לבית הבד "שמנא" לטעום את המנות המיוחדות של הבשלנית המוכשרת אליזבט בנימיני ולשמוע על תבלינים ודרכי הכנה של אוכל הודי שאפשר להכין בבית בעזרת חומרי גלם שניתנים להשגה בארץ.
(בתמונות למעלה- משמאל שתי האריזות, מימין איך נראות הפריכיות המתוקות – בחלק העליון של השקית)
לפני קצת פחות מעשר שנים הוקם בקיבוץ רמת השופט מפעל קטן שמייצר בריאות גדולה. המפעל הוקם על ידי ד"ר עקיבא זנבר, כהמשך לקליניקה לרפואה טבעית ולמכללה לטבעונות , במקביל לגן הטבעי במושב יגל שכולל גם חממה ושדה שבהם גדל מזון אורגני מסוגים שונים.
פילינג הוא חלק חשוב וקבוע בטיפוח הפנים. העור שלנו סופג את כל הלכלוך, השכבה העליונה מתייבשת ומזדקנת, והדרך הטובה לרענן את העור היא על ידי פילינג עדין שמקלף את העור המלוכלך והיבש וחושף את העור הבריא והקורן שמתחתיו.
(מה מסתתר בתוך העטיפה?)
גבינה, חציל קלוי, מליחות עדינה- הים התיכון מגיע אלינו (שוב) בקופסת גבינה של "פיראוס"- קרם על בסיס גבינה מלוחה, גבינה לבנה וחציל קלוי בחמישה אחוזי שומן.(ואגב, – אי אפשר להאמין שיש כל כך קצת אחוזי שומן, הגבינה סמיכה מאד ומרגישה הרבה יותר).
כשקיבלתי להתנסות את הגבינה, שמחתי מאד שמדובר בכמה קופסאות היות ואחת נחטפה עוד לפני שהגעתי הביתה, ונזללה כמו שהיא על לחם לבן טרי, לצד עגבניה שלמה שהתיזה את העסיס על הפרוסה (וגם קצת מסביב).
לפעמים נדמה שכל דבר בעולם נולד רק כדי להרוס לנו את עור הפנים- זיהום האוויר, השמש הקופחת, רוח מייבשת, עשן מסוגים שונים, ביחד עם תופעות בריאותיות שונות כמו אקנה או יובש (ולחילופין שומניות יתר), ויש גם את הגנטיקה שאומרת ש"תסתכלי על אמא שלך ותראי את עצמך בעוד שנים", ואם נצרף לזה את כוח המשיכה ואת הגיל נקבל קרב כמעט אבוד.
לא משנה כמה חדרים יש בבית, המטבח הוא הלב. בין אם הוא של סטודנט ומכיל מיקרוגל וטוסטר אובן, ובין אם הוא של בשלן שכולל את מיטב מוצרי החשמל והאביזרים, המטבח הוא מקום ההתכנסות , לעיתים המקום היחיד שבו ניתן לפגוש את כל בני הבית ביחד.
"ביסלי " של "אסם" הוא חטיף אהוב ופופולארי, ושלל טעמיו – הוותיקים והחדשים רוכשים להם עוד ועוד מעריצים . גם רשת "בלאק" בניצוחו של השף צחי בוקששתר היא רשת אהובה שמנות הדגל שלה מפורסמות בקרב חובבי הבשר. וכאן מגיע המתכון המנצח- ניקח שני דברים אהובים ונעשה מהם שידוך כפול ומכופל.
התאטרון הלאומי הבימה מציג את "סיפור אהבה בשלושה פרקים"- דרמה קומית מאת הארווי פיירסטין, שהיא בעצם חיבור בין שלושה מחזות קצרים , כולם עוסקים בגיבור ראשי הומוסקסואל- הקריירה כדראג קווין, האהבות, היחסים עם המשפחה והכאב.
כשקראתי לראשונה את תוכן ההצגה, תהיתי עד כמה יודגש החלק החד מיני , והאם באמת יש הבדל בהצגת מערכות יחסים של אדם עם בן המין השני , לעומת אותם יחסים (אהבה, כאב, זעם, קינאה וכו') כשמדובר בבן אותו מין, בנוסף לאספקטים נוספים בחיי הגיבורים- שלא נוגעים דווקא להעדפות מיניות- כמו עבודה, לימודים ועוד. מצד שני תארתי לעצמי שיהיו אספקטים כמו יחסים במשפחה, שבהם ברור שנטייתו המינית של הגיבור תשפיע.
בכל יום עצמאות נשאלת השאלה שיאיר לפיד עשה עליה קריירה- "מה ישראלי בעיניך". ובמקום גבוה, בין "גבעת חלפון" ל"חוצפה ישראלית" מופיע כמובן החומוס. כמו שהשלם הוא יותר מסך חלקיו, כך החומוס הופך מגרגרים מבושלים וטחונים, עם תוספת זו או אחרת, למנה שמשמשת כארוחת בוקר במקומות רבים, כארוחת צהרים (ותעיד על כך החומוסיה אצלנו בעבודה שמפוצצת בין השעות 12-14 כאילו יש רעב במדינה), כממרח בזכות עצמו או עם תוספת – (שגם אנחנו אימצנו עכשיו כשטיילנו באירופה והכנו כריכים לכל היום- עם חומוס ישראלי מהסופרמרקט, ביחד עם ביצה קשה פרוסה וקצת מלח ופלפל שחור) וכמובן כתוספת לכל ארוחה, כסלט קטן או גדול, עם בת הזוג האולטימטיבית- הפיתה החמימה והבשרנית. (ואם בדימויים עסקינן – אז יש כמובן גם את האישה השניה- הטחינה).
פנקייק- אותה חביתית מתוקה שנערמת במגדלים ומקבלת באהבה סירופ שוקולד, מייפל, פירות, קצפת וכל מה שבא. אחד התענוגות הקטנים של החיים (ויש כאלה שיאמרו- גם הגדולים).
